As Normal as Possible – Sexual Identity Development in People with Intellectual Disabilities Transitioning to Adulthood

As Normal as Possible’: Sexual Identity Development

in People with Intellectual Disabilities Transitioning

to Adulthood

מבוא

המעבר לבגרות הינו מורכב עבור אנשים צעירים עם מגבלות שכליות. אנשים עם מגבלות שכלית (ידועים גם כמוגבליות למידה, או הפרעות התפתחות שכלית) מעצם ההגדרה, יסבלו מלקות ביכולת השכלית שלהם שמשפיעה על יכולת ההסתגלות ועל היכולת לחיות חיים עצמאיים, שמתרחשת במהלך תקופת ההתפתחות עם השפעה מתמשכת על התפקוד. בחברה בה בגרות נתפסת כרכישת עצמאות, אנשים צעירים עם מגבלה שכלית מוצאים את עצמם מטופלים כילדים במשך זמן רב יותר בשל הצרכים הנתמכים שלהם, נתפסים כפגיעים, ומעוכבים או ללא יכולת להשיג מטרות של “מבוגרים” כמו עצמאות בדיור. מעבר מתרחש גם בקרב המטפלים, שממלאים תפקיד חיוני בתמיכה באנשים הצעירים במעבר לבגרות.

משימת מפתח בהתפתחות של זהות בוגרת קוהרנטית, עם סתירות בפיתוח הזהות מוביל לקונפליקט במחשבה על העצמי. הזהות היא אינטראקטיבית, עם הורים, עמיתים וחברה התורמים לבוגרים הצעירים מבנה של זהות ומשא ומתן. במהלך המעבר, הבגרות מאופיינת במשא ומתן מתמשך על הזהות, היכן שהתנסויות עשויות להיות שונות באמצעות זהות אישית וחברתית.  

הזהות עבור מוגבלות שכלית, מאוד סטראוטיפית, ונהיית משולבת בתוך הזהות העצמית של אנשים צעירים ברמה רגשית באמצעות אינטראקציות של יום יום ומערכות יחסים, דרך המודעות להשפעה של אחרים על החיים שלהם. למרות זאת, ישנם מעט מחקרים על האפקט של סטיגמות במצבים של מוגבלות שכלית על היכולת של האדם לפתח זהות עצמית קוהרנטית, למרות שהזהות של המגבלה השתלבה באופן חזק שהפכה להיות הזהות המרכזית של האדם, מעבר לזהות המינית.

מבחינה היסטורית, יחס כלפי המיניות של אנשים עם מוגבלות שכלית הייתה כל כך שלילית, שהפרדה וסטראליזציה נועדה למנוע מהם להתרבות. מאז מחקרים הציעו יחס של חופש ליברלי עבור המיניות של אנשים עם מוגבלות מאלו שתומכים בהם, ההזדמנויות לבטא מיניות נשארה מוגבלת ונשלטת ע”י אחרים. באופן כללי, אנשים עם מוגבלות שכלית ממשיכים להאבק על מנת להתפס כייצורים מיניים, עם הזכות למלא ולספק חיי-מין. המטפלים ממשיכים להיות זהירים בדיון על מיניות מפחד שזה יעודד התנהגות מינית. נמצא שהיחס של מטפלים שמרניים משפיע באופן ישיר על הגישה והניסיון המיני של אנשים על מגבלות שכלית, ויוצר קונפליקט עם הרצון והזכות לחיות חיי מין. ישנם בעיקר מחסומיים עבור לסביות, הומואים ובי-סקסואלים, עבור מי שסובל ממגבלות שכלית מקבל תמיכה לפתח זהות מינית חיובית ומערכות יחסים.

מספר מחקרים חקרו אנשים עם מגבלות שכלית החווים התפתחות של זהות מינית במהלך המעבר לבגרות. החקירה המינית של אנשים צעירים ידועה כמוגבלת ע”י גבולות הפרטיות, תלות גבוהה במטפלים, והאמביולטיות של המטפלים בין לאפשר התפתחות מינית לבין להגן על הצעירים מפני הריונות או התעללות. הגבלות כגון גישה לחינוך או הזדמנויות חברתיות, גם כן יכולים למנוע את ההתפתחות של ביטוי מיני וידע, ובעקבות זאת זהות מינית. הזהות “כמו ילד” נמצאה להיות מחסום עבור הורים סמטפלים בזהות המינית של ילדיהם, הבושה של צעירים וההורים שלהם סביב הנושא של מיניות נוכחת יותר עבור צעירים עם מגבלות שכלית, מאחר ויש להם פחות גישה למידע ותמיכה נוספים, ועלול להוביל אותם לפתח זהות שלילית לזהות המינית שלהם.

למרות התפקיד המכריע אותו ההורים לוקחים בתיווך ובניית הזהות של צעירים לצד אלו הסובלים ממגבלה שכלית, לא קיים מחקר המשלב חקירה והתנסות של צעירים והמטפלים שלהם.  מחקר זה, מטרתו לחקור את ההתפתחות של זהות מינית במהלך תקופת המעבר לבגרות לצעירים עם מגבלות שכלית ואת התפיסה שלהם ושל המטפלים שלהם, כדי לספק הבנה של תהליך זה, ולשפוך אור על מערכת היחסים עם המטפל והתפקיד שלו בהתפתחות של הזהות המינית במהלך תקופת ההתבגרות.

דיון

תוצאות מחקר זה מדגישות את המאבק של הצעירים והמטפלים שלהם בתיווך של זהות “נורמלית ככל האפשר” הכוללת זהות מינית “נורמלית ככל האפשר” יחד עם הזהות של מוגבלות שכלית. אנשים עם מוגבלות שכלית שואפים ליישר קו עם זהות קוהרנטית “נורמלית ככל האפשר” בעזרת אסטרטגיות הכוללות צימצום והכחשה. ממצאים אלו מראים על נסיון של צעירים לפתור דיסוננס קוגניטיבי הנובע מחוויה חיצונית וחוויה פנימית של התפתחות זהות ע”י תיווך והקשר, כפי שנבאה תאוריית “קליידסקופ” של זהות. נראה שמטפלים תקועים בין הצגת הצעירים “כנורמלים” לבין לתמוך ברעיונות חברתיים מסביב לפגיעות והלקות שלהם. תמיכה חברתית זו תומכת בתיאוריות של בניה חברתית של התפתחות הזהות כמשא ומתן באמצעות אינטראקציה עם אחרים, וכן הדגשת ההשפעה החזקה של המטפלים והציפיות על יכולתם של צעירים לבנות זהות “נורמלית”.

למרות הניסיונות שלהם להרחיק את עצמם מהזהות של המגבלה השכלית, צעירים מתארים כיצד זה ממשיך להגדיר אותם. ההבדל הפיזיולוגי שלהם והתמיכה בצרכים של מסמנת אותם כ”שונים”. למרות שאנשים צעירים עובדים בצמצום ההשפעה של הסטיגמה, ההגדרה שלהם ע”י התפיסה של אחרים את ההבדלים שלהם עשתה זאת לבלתי אפשרי להשיג זהות בוגרת “נורמלית”. התוצאות מספקות בחינה של המאבק בין צעירים שנראה שנאבקים נגד הגדרת הזהות שלהם כמוגבלים שכלית, והמטפלים שלהם, שנראה שנלכדו בין לקבל ולדחות את ההתפתחות של הזהות של אותם צעירים בהקשר המתמשך של אותה זהות “ילדית”.

צעירים והמטפלים שלהם נראה שחווים את המעבר לבגרות כחלון הזדמנויות בו הם יכולים לברוח מהזהות ה”אינפנטילית” ע”י השגת זהות בוגרת. זה מעמיד את הצעירים בלחץ לפגוש את מטרות “המבוגר” של אנשים ללא מוגבלות שכלית, במטרה להשיג זהות בוגרת, מבלי להתייחס לתמיכה המתמשכת בצרכים שלהם והסבירות הפוחתת להשיג מטרות של “מבוגר” כגון עצמאות בהשוואה לאנשים ללא מוגבלות. ציפיות מסוג זה עלולות לגרום לאנשים להיכשל בהשגת מטרות בזהות “המבוגר”, ולהשאיר אותם לכודים בתוך סטטוס של “כמעט מבוגרים”. זה ידוע כי מעבר לבגרות יכול להיות במיוחד מלחיץ עבור אנשים צעירים עם מגבלות שכלית, מחקר זה מציע שזו תוצאה של הלחץ “לגדול מחוץ” לזהות של המגבלה השכלית, בשילוב עם חוסר כוח והשליטה.

הישג נחשק זה של זהות בוגרת, הנתפס כבריחה מהסטיגמה “הילדותית” של הזהות של בעלי מגבלות, נראה מותנה בהתפתחות זהות מינית, כאשר הזהות של המגבלה השכלית מאפילה וגורמת לדחייה של צעירים. זה מרחיב מחקרים קודמים התומכים בתיאוריה של “בארנס”, הזהות של מגבלה שכלית מאפילה על הזהות המינית לא רק למבוגרים אלה גם עבור צעירים בגיל של ההתפתחות. נראה שצעירים הנלחמים נגד הזהות המינית שלהם נמצאים באפלה במלחמתם נגד הגבלות שנאכפות ע”י המטפלים. הזהות של המגבלה השכלית יוצרת מחסומים רבים להתפתחות “נורמלית” של זהות מינית. מטפלים נראים לכודים בין קבלת התפתחות זהות מינית נורמלית” לבין כניעה לסטיגמות על צעירים עם מגבלה שכלית כ”לא מיניים”, הרחבת ממצאים עם נשים בוגרות כדי ליישם על נשים וגברים במשך תקופת הבגרות.

מעורבותם של המטפלים בקידום או הגבלה של חקר מיני היתה במיוחד קושי לצעירים עם מגבלה שכלית, מאמתים מחקרים קודמים שנערכו עם קבוצות של אנשים צעירים ובוגרים. חינוך ותמיכה מינית נראו מושפעים לא על ידי צרכיו של האדם הצעיר, אלא על ידי מבוכתם של המטפלים, מומחיותם ואמונתם על איך המיניות שלהם צריכה להתפתח. התוצאות מאששות כמה הסברים לכך, כולל: חוסר מומחיות ותמיכה של המטפלים, מעט הזדמנות לביטוי מיני בשל הזדמנויות חברתיות מוגבלות, הגבלת דפוסי  מעבר והגבלות תנועה, ואת אמביוולנטיות המטפל בין לאפשר הזדמנויות להתפתחות מינית לבין הגנה מפני הסיכונים. יש להכיר בכך כי המטפלים נתפסים לעתים קרובות במתח בין העצמת הצעירים עם מגבלה שכלית ואת החשש כי צעירים ומבוגרים עם מוגבלות נמצאים בסיכון גבוה יותר להתעללות. עם זאת, העדיפות הנמוכה שמטפלים מציעים למיניות לאנשים עם מגבלה שכלית, ויצירת מחסום לאנשים עם מגבלה שכלית מלהגשים את הזכות שלהם לחיים מיניים באמצעות הגבלת התפתחות הזהות המינית במהלך המעבר בגרות.

זהות המגבלה השכלית הופיעה גם כ”חיסרון כפול” בהתפתחות זהויות מיניות של לסביות, הומסקסואלים ובי סקסואליים. עמדות הטרו-נורמטיביות והסטיגמה היו ברורות אצל המטפלים, אי ההכרה או האפשרות להתמודד עם האפשרות שאנשים צעירים עם מגבלה שכלית אינם הטרוסקסואלים, והעדר תמיכה בחינוך ותמיכה ביחסי מין ומערכות יחסים , הרחבת המחקר הקודם עם מבוגרים ולאמת מחקר קודם עם אנשים צעירים. נראה היה שחלק מהצעירים הפנימו עמדות שליליות אחרות כלפי אנשים עם העדפות מיניות שונות הסובלים מגבלות שכליות, אשר נראה קשור בפיתוח זהויות מיניות חיוביות של זהויות מיניות שונות, והרחבת המחקר האחרון עם נשים בוגרות עם מגבלה שכלית. למרבה הצער, הסטיגמה שנמצאה במחקר שנערך כמעט לפני עשור, נותרה נפוצה.

השינויים הנדרשים בתחום:

על מקצוענים, מטפלים ומשפחות הנוטלים חלק פעיל בהעלאת נושאי מיניות, לשבור את המחסומים שמציב הטאבו והמבוכה.

• הגדלת היקף הגישה לחינוך מיני וחינוך.

• מתן עדיפות לשירות ולטיפול בקידום חקר מיניות באמצעות הסרת מחסומים כגון עוצר ודפוסי מעבר מגבילים.

• הכשרה לכל אנשי המקצוע, המטפלים והמשפחות בדיון ותמיכה במיניות וטיפול בהטיות הטרו-נורמטיביות.

• הצגת הנחיות מדיניות ברורות לאפשר חקירה של המיניות תוך ניהול סיכונים.  

באופן כללי, הכרחי שינוי לגישה המתייחסת להתפתחות הזהות מינית לכיוון של שיתוף פעולה ושירותים עם אנשים צעירים. שיויון והגנה לא חייבים להיות על חשבון התפתחות הזהות המינית, יש גישה משולבת לתהליך כדי לשפר את הזהות המינית לצעירים עם מגבלת שכלית. ניתן להתגבר על קשיים אלה על ידי אמון כי אנשים צעירים עם מוגבלות שכלית מסוגלים להחליט על מה שהם רוצים, ולספק תמיכה יעילה כדי לעזור להם להתגבר על מכשולים רבים מולם הם מתמודדים כדי לפתח זהות מינית חיובית כחלק מהמעבר שלהם לבגרות. .