Attachment style and long term singlehood 2008

סגנון ההתקשרות ורווקות ארוכת טווח

כללי

מחקר זה בודק כיצד אנשים הנמצאים ברווקות ארוכת טווח מספקים את צרכי ההתקשרות שלהם ואת צרכיהם המיניים. דגימה קהילתית של אנשים רווקים וכאלה הנמצאים בזוגיות (N = 142) בארצות הברית שימשה למדידה של סגנונות התקשרות, דמויות התקשרות, בדידות, דיכאון, חרדה, איכות מערכת היחסים עם ההורים, והתנהגות מינית. במהלך ראיון מובנה, המשתתפים ענו על שאלות לגבי ילדותם, וכיצד הם ממלאים את צרכיהם בנוגע להתקשרות, תמיכה ומיניות. האיכות של מערכת היחסים עם ההורים בזמן הילדות, והשימוש במילים הקשורות להתקשרות עברו קידוד. הרווקים הראו סבירות דומה לזו של אנשים בזוגיות להפגין ביטחון בהתקשרות ולהסתמך על דמויות התקשרות, אם כי, בהשוואה לאנשים בזוגיות, הם דיווחו על רמות גבוהות יותר של בדידות, דיכאון, חרדה, חוסר סיפוק מיני, ויחסים בעיתיים עם הוריהם בזמן הילדות.

תיאוריית ההתקשרות מסבירה כיצד האוריינטציה הראשית של אדם מסוים כלפי מערכות יחסים קרובות מתפתחת במשך השנים, מהינקות עד גיל ההתבגרות, ואילו סוגים של אוריינטציות התקשרות, או סגנונות התקשרות, נובעים כתוצאה מחוויות ספציפיות במערכות יחסים קרובות. החוקרים בתחום הציעו בתחילה תיאוריה זו על מנת להסביר אספקטים מסוימים ותוצאות של התקשרות רגשית אצל תינוקות למטפלים העיקריים שלהם, אך בשנות ה-80 הרחיבו תיאוריה זו לתחום מערכות היחסים של בני נוער ומבוגרים. הספרות הרבה בנושא התקשרות אצל מבוגרים מתרכזת בעיקר בזוגות, כמו מערכות יחסים רומנטיות ונישואין. מחקר מועט יחסית נערך בנושא מבוגרים אשר, במשך תקופות ארוכות, אינם נמצאים בזוגיות ארוכת טווח. מבוגרים כאלה הם נושא המחקר של דה-פאולו (DePaulo, 2006), שטוענת כי חיי רווקות יכולים להיות מספקים באותה מידה כמו חיי הזוגיות והנישואין המצופים ממבוגרים בחברה האמריקאית. המחקר בו אנו עוסקים בוחן לעומק סוגיות התקשרות אצל מבוגרים הנמצאים ברווקות ארוכת טווח. המחקר הוא מגשש ברובו, מכיוון שקיימת ספרות מועטה בנושא זה.

מחקרים רבים, החל ממחקרם של חזן ושייבר (Hazan and Shaver 1987) מראים כי כאשר אנשים עוברים את גיל ההתבגרות ומתחילים את חייהם הבוגרים, רבים מהם מבצעים העברה של תחושת ההתקשרות הראשונית שלהם מההורים אל השותף ליחסים הרומנטיים או לנישואין. אך לא כולם מבצעים העברה כזו (ורבים מאלו שכן מוצאים עצמם מאוחר יותר לבדם לאחר סיום היחסים, גירושין או אובדן של בן הזוג כתוצאה ממוות). איזה תפקיד ממלא סגנון ההתקשרות במצבים כאלה?

דיון

ערכנו מחקר זה על מנת לבחון את הדרכים שבהן רווקים מבוגרים מתמודדים עם סוגיות התקשרות בהעדר שותף ליחסים רומנטיים ארוכי טווח או נישואין. התעניינו במיוחד בדפוסי ההתקשרות של מבוגרים הנמצאים ברווקות ארוכת טווח, ובסוג האנשים בהם הם נעזרים כדמויות התקשרות או כפרטנרים ליחסי מין, בהעדר שותף למערכת יחסים אקסקלוסיבית ארוכת טווח. בנוסף, בחנו את האפשרות כי למבוגרים שנשארים רווקים היו מערכות יחסים בעייתיות יותר עם הוריהם בזמן הילדות.

קורלציות ומגדירים של רווקות ארוכת טווח

בהתבסס על הספרות הרבה בנושא תיאוריית ההתקשרות, שיערנו כי דפוסי התקשרות חסרי ביטחון (במיוחד התקשרות נמנעת) זוכים לייצוג-יתר אצל מבוגרים ברווקות ארוכת טווח. למרות תחזיותינו, להוציא מקרה אחד, לא מצאנו כל הבדל משמעותי בנוכחות של התקשרות חסרת ביטחון בין משתתפים רווקים לאלו בזוגיות. כן מצאנו, לעומת זאת, קשר בין התקשרות חרדה ורווקות, אך רק אצל גברים, תוצאה שייתכן ונובעת מתפקידי מגדר מסורתיים המקדמים ציפיות לגבי ייזום של מערכות יחסים והסתכנות בדחייה.

למרות שרווקות הראתה קשר מועט בלבד להתקשרות חסרת ביטחון, רווקות ארוכת טווח כן הראתה קשר לדיכאון וחרדה כללית, דבר המלמד – בניגוד לתמונה החיובית שמציירת דה-פאולו לגבי רווקות – כי חיי רווקות יכולים להציב אתגרים רגשיים משמעותיים. בהתחשב בכך שמצבים רגשיים שליליים, כמו בדידות, הם בעלי קשר לבעיות בריאותיות, ייתכן ונושא זה אינו דבר של מה בכך עבור רווקים מבוגרים. בכל אופן, ממצאינו מלמדים כי חוסר ביטחון בהתקשרות קשור למצב רגשי שלילי (במיוחד בדידות). הניתוח שביצענו לגבי שימוש במילים (באמצעות LIWC) במהלך הראיונות תומך במסקנות אלה, ומראה כי גם חוסר ביטחון בהתקשרות וגם רווקות קשורים למצבים רגשיים שליליים כמו בדידות.

בנוגע למילוי צרכים מיניים, נמצא כי משתתפים רווקים נמצאים בסבירות גבוהה יותר ממשתתפים בזוגיות לקיים יחסי מין מזדמנים ולעסוק באוננות. הם דיווחו בנוסף על רמה כללית נמוכה יותר של שביעות רצון מינית, דבר המלמד כי העדר שותף אינטימי קבוע מוביל לחוסר סיפוק מסוים בתחום המיני, ללא קשר לחלופות כמו יחסי מין מזדמנים ואוננות. ממצא זה כנראה סותר את טענתה של דה-פאולו כי חיי רווקות יכולים להיות מספקים בדיוק כמו חיי זוגיות.

בתחילת המחקר, טענו כי רווקות ארוכת טווח, בדומה להתקשרות חסרת ביטחון, ייתכן וקשורה ליחסים בעייתיים עם ההורים במהלך הילדות. התוצאות תומכות בהשערה זו בכך שמשתתפים רווקים דיווחו על יחסים גרועים יותר עם הוריהם בזמן הילדות או לכל הפחות תופסים אותם כגרועים, כשתיאורים של הזנחה ואדישות מצד האב והאם נפוצים במיוחד. באופן כללי, מצאנו ראיות כי חוויות ילדות עם ההורים מסייעות להסביר גם את עצם הרווקות וגם את חוסר הביטחון בהתקשרות בזמן הבגרות, למרות שכפי שתואר מעלה, לא מצאנו קשר חזק במיוחד בין רווקות לבין התקשרות.

מטרה אחת של מחקרנו הייתה לבחון כיצד אנשים הנמצאים ברווקות ארוכת טווח נעזרים בדמויות התקשרות; בהתחשב בכך שאנשים בזוגיות בדרך כלל מסתמכים על בני הזוג למלא צרכי התקשרות שונים, תהינו כיצד אנשים ללא שותף רומנטי קבוע ימלאו אחר צרכים אלו. בדגימה שערכנו, משתתפים רווקים דיווחו על הסתמכות רבה יותר על אחיות וחברים מאשר המשתתפים שנמצאו בזוגיות (שנטו להחשיב את השותף למערכת היחסים הארוכה ואת ילדיהם כדמויות התקשרות חשובות), אך המשתתפים הרווקים לא דיווחו על העזרות מועטה יותר בדמויות התקשרות, באופן כללי. במילים אחרות, רווקים מגדירים את היררכיות ההתקשרות שלהם באופן שונה מאנשים בזוגיות, אך עדיין יש להם דמויות זמינות המשמשות כנמל מבטחים ובסיס בטוח, ממצא התומך בטענה דומה של דה-פאולו. יש לציין, לעומת זאת, כי מדידת WHOTO אינה בודקת את איכות יחסי ההתקשרות או את המידה שבה דמויות התקשרות ספציפיות אכן עונות על צרכי ההתקשרות, ולכן מחקרים עתידיים בתחום זה צריכים להתייחס לסוגיות אלו.

באופן כללי, התוצאות מציירות תמונה אמפירית ראשונית מורכבת ביותר של רווקות ארוכת טווח. מצד אחד, רווקות ארוכת טווח אינה נראית כבעלת קשר משמעותי להתקשרות חסרת ביטחון (לפחות כאשר מנהלים מחקר עם גודל דגימה דומה לשלנו), וניתוח ה-WHOTO מראה כי לרווקים יש מספר דומה של דמויות התקשרות זמינות כמו לאנשים בזוגיות. למרות זאת, האנשים ברווקות ארוכת טווח בדגימה שערכנו דיווחו על רמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה כללית וחוסר סיפוק מיני בהשוואה למשתתפים שנמצאו בזוגיות. בעוד שרווקות ארוכת טווח אינה מצב חמור כפי שחלק מהסוציולוגים כיום סבורים, ברור כי היא אינה מספקת כפי שסבורה דה-פאולו. דה-פאולו טענה כי כל חוסר סיפוק אותו חווים רווקים מבוגרים הוא ברובו תוצאה של דעות קדומות ואפליה בחברה האמריקאית, אך אין זה סביר כי גורם זה הוא המשפיע היחיד, או אפילו העיקרי, על חוסר סיפוק.

מחקרים עתידיים צריכים להתמקד באופן ישיר יותר במגדירים של רווקות ארוכת טווח מכיוון שאומדני התקשרות אצל מבוגרים לא הראו כי סוג ספציפי של חוסר ביטחון הוא האחראי העיקרי למצב זה (אם כי, ייתכן ומצב זה קשור לחוסר הרצון של אנשים נמנעים באופן קיצוני לקחת חלק במחקרנו, שהתבסס על בחירה-עצמית יותר מאשר על דגימה אקראית בקרב כלל הבוגרים). הרמזים העולים מהנתונים המראים כי רווקים חוו יחסים בעיתיים  יותר עם הוריהם בזמן הילדות בהשוואה לאנשים בזוגיות, מלמדת כי חלק מהאספקטים של מערכות היחסים עם ההורים עשויים להיות אחראים לרווקות ארוכת טווח בשלב מאוחר יותר בחיים. אם מחקרים עתידיים יחשפו פרטים נוספים לגבי הבעיות, המקורות והאפשרויות של חיי הרווקות, תובנות אלו יוכלו לסייע במחקרים קליניים לגבי רווקים מבוגרים ולגבי יכולת ההבנה העצמית שלהם.

הסתייגויות וכיוונים לעתיד

בדומה לכל מחקר אחר, במיוחד במחקר מגשש כמו זה, יש לדון בחלק מהמגבלות בשיטות בהן נקטנו. בשל המחסור בזמינות של מסגרת דגימה מספקת, גייסנו משתתפים דרך מודעה בעיתון ודרך אי-מיילים, והם אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה. באופן דומה, חלק מהרווקים – לדוגמא, כאלו המאופיינים בהימנעות קיצונית – בחרו שלא לקחת חלק במחקר העוסק בחייהם האישיים. יש לציין, כי למרות מאמצינו להתאים את המשתתפים הנמצאים בזוגיות למשתתפים הרווקים על בסיס מאפיינים כמו גיל והשכלה – על ידי שימוש במדגם “כדור שלג” שהתחיל במשתתפים הרווקים – התברר כי קבוצת הרווקים היא יותר מבוגרת משמעותית מהמשתתפים הנמצאים בזוגיות. לא ברור מדוע נוצר מצב זה, אך מחקרים עתידיים צריכים לשאוף למדגמים גדולים ומתואמים יותר.

שנית, ביססנו את רוב הניתוחים שלנו, להוציא את ניתוח ה-LIWC, על מדידות דיווח-עצמי יותר מאשר על תצפיות התנהגותיות. כל נתוני דיווח-עצמי סובלים מהטיית תגובה, במיוחד כאלו העוסקים בנושאים רגישים כמו במחקרנו (לדוגמא מערכות יחסים קודמות עם ההורים, התנהגות מינית). ייתכן והמשתתפים ענו באופן שאינו כן לחלוטין, במיוחד בזמן ראיונות פנים אל פנים. לעומת זאת, קיימת העובדה כי המשתתפים אכן בחרו לחשוף חוויות אישיות ביותר, ובחלק מהמקרים חוויות כואבות מאוד.

שלישית, רוב הניתוחים שערכנו היו ניתוחי קורלציה, וכל הנתונים שאספנו נלקחו בפרק זמן קצר. יהיה כדאי לחקור סוגיות אלו באופן אורכי, על מנת לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין יחסי העבר עם ההורים, סגנונות התקשרות, בדידות, דיכאון, וסטטוס היחסים הנוכחי. באופן דומה, יש לזכור כי המדגם שערכנו עסק אך ורק במשתתפים החיים בארצות הברית; אין להשליך מתוצאות המחקר לגבי תרבויות אחרות. לדוגמא, ייתכן ורווקות ארוכת טווח תהיה מקובלת יותר בתרבויות קולקטיביסטיות, המדגישות יחסים משפחתיים וחברתיים על פני מציאת בן זוג אחד ליחסים ארוכים. יש לכלול משתתפים מתרבויות לא-מערביות במחקרים עתידיים על מנת לבחון את האפשרות כי הרשת החברתית המורחבת המאפיינת תרבויות אלו עוזרת למתן את ההשפעות המזיקות של רווקות ארוכת טווח שמצאנו במחקרנו.

הכוונה שעמדה מאחורי מחקר זה הייתה להאיר תחום מוזנח יחסית עבור מחקרים עתידיים. אנו מקווים שממצאים ראשוניים אלה יניעו חוקרים אחרים לבדיקה מעמיקה יותר של רווקות ארוכת טווח.