(14/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Changes in regional fat redistribution and the effects of estrogen. heb

Changes in regional fat redistribution and the effects of estrogen during spontaneous weight gain in women with anorexia nervosa1–3

שינויים בחלוקה מחדש של אזורי שומן ובהשפעות אסטרוגן במהלך עלייה ספונטנית במשקל אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה 1-3

Steven Grinspoon, Lisa Thomas, Karen Miller, Sarah Pitts, David Herzog, and Anne Klibanski

תקציר

רקע: אנורקסיה נרבוזה היא מחלת תת-תזונה נרכשת חריפה, בעלת שכיחות הולכת ועולה בקרב נשים צעירות בארצות הברית.

מטרת המחקר: המטרה היא לחקור השפעותיה של התאוששות ספונטנית מבחינת משקל ומתן אסטרוגן על חלוקת השומן בגוף בקרב נשים עם אנורקסיה נרבוזה המבקרות במרפאות חוץ אשפוז.

שיטת המחקר: 27 נשים עם אנורקסיה נרבוזה הסובלות מהעדר וסת בגילים 26.6 ± 1.2 אותרו דרך מחקר על דילול העצם ונבחרו באופן אקראי לנטול או לא לנטול אסטרוגן ללא כל התערבות תזונתית למעט מתן סידן  ותוספי מולטי ויטמין . הרכב הגוף נמדד בהתחלה, לאחר 6 חודשים ולאחר 9 חודשים והושווה עם ערכי חתך רוחב שנדגמו  מ-20 נשים בריאות, עם וסת רגילה בגילים (25.4 ± 0.5) כקבוצת ביקורת.

תוצאות: 20 מתוך 27 המשתתפות במחקר עם אנורקסיה נרבוזה בגילים 27.0 ± 1.3  עלו במשקל באופן ספונטני 4.1 ± 0.9 ק”ג ;  BMI ((Body mass index ב-   kg/m2עלה מ- 6.1 ± 0.3                            ל- 17.5 ± 0.4. מסת שומן ומסת גוף רזה לכדי 68% ו- 32% מהעלייה במשקל מתוך כלל מסת הגוף בהתאמה.  עם העלייה הספונטנית במשקל חלה גם עליה משמעותית באחוז השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף  מ- 32.4 ± 1.3% בהתחלה ל- 36.5 ± 1.0% לאחר 9 חודשים (P = 0.03) שתאם לרמת הקורטיזול החופשי בשתן. (r = 0.66, P = 0.003). הטיפול באסטרוגן לא הגן מפני העלייה בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף שחלה עם העלייה הספונטנית במשקל.

מסקנות: אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה, עלייה ספונטנית במשקל קשורה לעלייה משמעותית בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף.  מתן אסטרוגן לא יכול להגן מפני הצטברות שומן מרכזי עם העלייה במשקל.  

מבוא

אנורקסיה נרבוזה היא מחלת תת תזונה קשה ונפוצה בקרב נשים בארצות הברית. (1, 2). עלייה במשקל היא מטרה לכל חולי אנורקסיה נרבוזה; עם זאת, מעט יחסית ידוע על האופן שבו חולים אלה מסתגלים למשקל העולה וכיצד מושפעת ההתפלגות היחסית של שומן בגוף במהלך התאוששות ספונטנית במשקל בקרב אוכלוסייה זו. מחקרים קודמים הראו חריגות בחלוקת שומן מחדש, כתוצאה מתוכניות הזנה אינטנסיביות של נשים עם אנורקסיה נרבוזה. (3–5); עם זאת, השפעות עלייה ספונטנית וארוכת טווח במשקל על חלוקה מחדש של השומן בחולים אמבולטוריים עם אנורקסיה נרבוזה אינן ידועות. יתר על כן, השפעות מתן אסטרוגן אקסוגני על חלוקת השומן במהלך העלייה במשקל באנורקסיה נרבוזה לא נחקרו. במחקר הנוכחי חקרנו את ההשפעות של עלייה ספונטנית במשקל ואסטרוגן על הרכב הגוף בקרב נשים עם אנורקסיה נרבוזה, מידת השינוי בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף  עם העלייה במשקל, השפעות האסטרוגן על חלוקת השומן בגוף במהלך העלייה במשקל, והאם שינויים בחלוקת השומן בגוף עם העלייה במשקל קשורים לאינדקסים הורמונליים אחרים, כולל קורטיזול.

משתתפות במחקר ושיטת המחקר

משתתפות במחקר

חמישים וארבע נשים נאספו באמצעות פרסומות בעיתוני הקהילה המקומית, מודעות בקמפוסים מקומיים ובמכללות, והפניות של רופאים מקומיים למחקר אורכי, עתידי וארוך טווח זה  על אובדן עצם עקב אנורקסיה נרבוזה. אנורקסיה נרבוזה אובחנה לפי קריטריונים מתוך ה- DSM (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) מהדורה IV . (6). אצל כל המשתתפות במחקר נמצאה רמת צפיפות עצם T score ≤1.0 SDs. אף אחת מהנשים עם אנורקסיה נרבוזה לא קיבלה אסטרוגן בששת החודשים מתחילת המחקר. נתוני צפיפות העצם של המשתתפות במחקר  אלו פורסמו בעבר (7). למשתתפות קבוצת הביקורת הייתה היסטוריה של מחזורי וסת סדירים והן נבדקו בשלב הזקיקים המוקדם בתוך 7 ימים מיום הופעת הווסת. הנבדקות ניהלו יומן לגבי המחזור שלהן במהלך המחקר.

משתתפות עם אנורקסיה נרבוזה וכמו כן משתתפות קבוצת הביקורת שנמצאו עם ריכוזים אבנורמליים של הורמונים מעוררי גירוי בבלוטת התריס; ריכוזים גבוהים של הורמון מגרה זקיק,  ריכוזי פרולקטין או טסטוסטרון; או שהיחס בין הורמון לוטניזציה לריכוז הורמונים מגרי זקיק היה  > 2.5 לא נכללו במחקר.

איור 1. תרשים זרימה של תכנון המחקר.

27 מתוך 54 המשתתפות קיבלו טיפול פעיל לאובדן עצם עם הורמון שאינו מבוסס אסטרוגן לכן לא היו כשירות למחקר (איור 1). כל הנבדקות נתנו הסכמתן למחקר בכתב והפרוטוקול אושר על ידי ועדת המשנה למחקרים בבני אדם בבית החולים הכללי של מסצ’וסטס.

שיטת המחקר

27 המשתתפות הנותרות במחקר חולקו באופן אקראי לאלו שלא יינטלו אסטרוגן (n = 13) ולאלו שיינטלו אסטרוגן (n = 14) בגלולה יומית למניעת הריון ((Ovcon 35, 35 g 35 מ”ג אתניל אסטרדיול ו -0.4 מ”ג נורתינדרון; על המשתתפות במחקר נערך מעקב לאורך 9 חודשים. כל המשתתפות במחקר, ללא קשר לנטילת האסטרוגן, קיבלו 1500 מ”ג Calcium+D לק”ג ותוסף מולטי ויטמין למשך 9 חודשים. צריכת המזון לא הוגבלה. כל המשתתפות נדרשו לקיים ביקורים קבועים אצל הרופאים והמטפלים שלהן ובנוסף עודדו אותן לעלות במשקל. ייעוץ תזונתי אישי לא ניתן במסגרת המחקר, אך המשתתפות במחקר קיבלו ייעוץ פרטני מרופאי המשפחה שלהן.

דווח על שינויים בהרכב הגוף בתת-קבוצת המשתתפות במחקר שעלו במשקל במשך 9 חודשי מעקב (n = 20). מתוך קבוצה זו, 10 נבדקות היו מהקבוצה שנטלה האסטרוגן ו -10 היו מקבוצה שלא נטלה אסטרוגן. הרכב הגוף לפני ואחרי העלייה במשקל הושווה לנתוני חתך שהתקבלו מקבוצה תואמת גיל של נבדקות בריאות (n = 20) שלא קיבלו תרופות.

ניתוח הרכב גוף

מסת שומן גוף ומסת גוף רזה נקבעו על ידי בדיקת DXA – מדידת הרכב הגוף, בתחילת המחקר, בחודש השישי ובחודש התשיעי. דיוק המדידה בטכניקה זו לשומן הגוף ולמסה רזה היה 3% ו- 1.5%, בהתאמה (8).  בנוסף נקבע הרכב הגוף בגפיים עליונים ותחתונים  ובחלקו המרכזי הקדמי של הגוף. אזורי הבדיקה נקבעו לפי סטנדרטים המבוססים על  שיטות מחקר שפורסמו בעבר (9). נקבעו השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף, השומן בגפיים והיחס בין השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף לשומן הגוף הכללי (% שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף), השומן בגפיים לשומן הגוף הכללי (% שומן בגפיים), ושומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף לשומן הגפיים.

הערכות ביוכימיות ותזונתיות      

הורמון מגרה זקיק, טסטוסטרון, הורמון לוטניאזציה, הורמון מגרה בלוטת התריס ופרולקטין נמדדו בתחילת הדרך בשיטות שפורסמו (10). הפרשת קורטיזול חופשית בשתן ב-24 שעות נקבעה על ידי בוחן רדיו-אימוני בכל ביקור (10). אינדקס מסת הגוף (BMI; 2מ/ק”ג ) ואחוז משקל גוף אידיאלי חושבו (11).

ניתוח סטטיסטי

המשתנים הקליניים הושוו בין המשתתפות במחקר  לקבוצת הביקורת בתחילת המחקר, לפני העלייה במשקל, ולאחר העלייה במשקל באמצעות בדיקת t עם תיקון בונפרוני להשוואה מרובה. הרכב הגוף ומשתנים קליניים אחרים הושוו על ידי ניתוח שונות (ANOVA) למגמת הזמן בכל הביקורים (בסיס הביקור ו -6 ו -9 חודשים). משתנים קליניים הושוו בין משתתפות שנטלו אסטרוגן לבין משתתפות שלא נטלו אסטרוגן  בתחילת המחקר על ידי בדיקת t. השינויים בין משתתפות שנטלו אסטרוגן לבין משתתפות שלא נטלו אסטרוגן במשך 9 חודשים הושוו על ידי ניתוח סטיות ANOVA. נבנו מודלי רגרסיה פשוטים ורב-משתנים לשינוי בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף. שינוי במשקל, משקל התחלתי, אחוז שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף בתחילת המחקר וסטטוס הטיפול באסטרוגן נבדקו במודל רגרסיה רב משתני בכדי לנבא שינוי באחוזי השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף.

תוצאות

המאפיינים הקליניים הבסיסיים של נבדקות המחקר מוצגים בטבלה 1. מבין 27 משתתפות עם אנורקסיה נרבוזה שזוהו ככשירות למחקר, 20 עלו במשקל במהלך תקופת המחקר בת 9 חודשים (BMI: 0.3 ± 16.1   בתחילת המחקר ו- 17.5 ± 0.4 בחודש התשיעי למחקר;                  (P = 0.03 ונחקרו בהמשך. רק משתתפת אחת חזרה למשקל המנרמל את ה- BMI שלה           (> 20.0).

מאפייני המשתתפות שאובחנו כחולות באנורקסיה נרבוזה הושוו בתחילת המחקר ולאחר 9 חודשים (לאחר עלייה במשקל). הרכב הגוף ונקודות סיום קליניות אחרות הושוו בכל נקודת זמן עם נתוני חתך מקבוצת הביקורת של משתתפות בריאות ותואמות גיל (טבלה 2). בתחילת המחקר, חולות אנורקסיה נרבוזה שקלו פחות באופן משמעותי מאשר משתתפות קבוצת הביקורת (BMI: 0.3 ± 16.1  לעומת 21.0 ± 0.4) והיו בעלות פחות שומן בגוף באופן משמעותי, ככמות מוחלטת וכאחוז ממסת השומן הכוללת (18.1 ± 1.6 % לעומת 26.4 ± 0.8%). אחוז השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף  (שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף  / סך השומן) לא היה שונה משמעותית בין משתתפות חולות באנורקסיה נרבוזה (32.4 ± 1.3%) לבין משתתפות בקבוצת הביקורת (33.7 ± 0.9%) בתחילת המחקר, אך אחוז השומן בגפיים (שומן בגפיים / סך השומן) היה נמוך משמעותית בתחילת המחקר בקרב חולות האנורקסיה נרבוזה (56.1 ± 1.6%) בהשוואה לקבוצת הביקורת (60.9 ± 0.9%).

חולות האנורקסיה נרבוזה עלו בממוצע 4.1 ± 0.9 ק”ג במהלך תשעת חודשי המחקר. מסת שומן ומסה רזה היוו 68% ו -32% מעליית המשקל הכוללת בחולות אנורקסיה נרבוזה, בהתאמה. עם עלייה ספונטנית במשקל, חלה עלייה משמעותית באחוזי השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף  מ- 32.4 ± 1.3% בתחילת המחקר ל 36.5 ± 1.0% לאחר 9 חודשים, ללא עלייה נלווית באחוזי השומן בגפיים (טבלה 2).

הרכב הגוף ועליה במשקל באנורקסיה נרבוזה

טבלה 1

מאפיינים קליניים בסיסיים של משתתפות עם אנורקסיה נרבוזה שנמצאו כשירות למחקר (1)

ערכים

גיל (שנים)

26.6 ± 1.2

BMI (2מ/ק”ג)

16.1 ± 0.3

IBW (%)

74.4 ± 1.4

מסת שומן (ק”ג)

8.0 ± 0.8

מסת שומן כללית (%)

18.2 ± 1.4

שומן גפיים (%)

55.6 ± 1.3

שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף  (%)

32.9 ± 1.1

% שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף : % שומן בגפיים

0.61 ± 0.03

משקל גוף אידאלי  x– ± SEM; n = 27. IBW,

 

לאחר 9 חודשים בהם חלה עלייה ספונטנית במשקל, היחס בין השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף לשומן בגפיים היה גבוה משמעותית בקרב חולות אנורקסיה נרבוזה (0.67 ± 0.03) בהשוואה לקבוצת הביקורת (0.56 ± 0.02), אם כי המשקל (BMI: 0.4 ± 17.5 בהשוואה        ל- 21.0 ± 0.4) ואחוז מסת השומן הכוללת (22.5 ± 1.2% לעומת 26.4 ± 0.8%) נותרו נמוכים משמעותית בקרב החולות באנורקסיה נרבוזה. נצפה קשר הפוך חזק בין אחוז שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף בתחילת המחקר לבין השינוי באחוזי שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף לאחר עלייה במשקל (איור 2). תוצאות דומות נצפו בתת-ניתוח שהוגבל למשתתפות עם BMI סופי <20.0 (n = 19; נתונים לא מוצגים).

בקרב משתתפות שעלו במשקל, לא היו הבדלים משמעותיים בהרכב הגוף בתחילת המחקר בין משתתפות שנטלו אסטרוגן למשתתפות שלא שנטלו (טבלה 3). ארבע מתוך 10 משתתפות שלא נטלו אסטרוגן חזרו לתפקוד ווסת סדירה, לעומת 6 מתוך 10 משתתפות שנטלו אסטרוגן. השינוי לאורך 9 חודשים באחוזי השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף בין הקבוצות שלא נטלו אסטרוגן והקבוצות שנטלו אסטרוגן לא היה מובהק (2.7 ± 1.8% לעומת 5.6 ± 2.2% בהתאמה), וההבדל לא היה חיובי במודל רגרסיה בו תפקוד הווסת, ללא תלות במצב הטיפול באסטרוגן, נשלט. נוסף על כך, אחוז שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף בתחילת המחקר היה משמעותי במודל רב משתנים שניבא שינוי באחוזי שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף (סך הכול r2 = 0.71, P = 0.0009 לכל הדגם), אך משקל בתחילת המחקר, מצב הטיפול באסטרוגן והשינוי במשקל לא היו משמעותיים.

ריכוזי הקורטיזול החופשי בשתן עלו מעל לטווח הנורמה הצפוי אצל 20% מחולות האנורקסיה נרבוזה בתחילת המחקר ולא השתנו עם עלייה במשקל (55 ± 8 לעומת 54 ± 9 גרם / 24 שעות, בהתאמה). העלייה בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף הייתה בקורלציה גבוהה עם ריכוזי קורטיזול חופשי בשתן בסוף המחקר (r = 0.66, P = 0.003), ובדומה, השינוי באחוזי שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף היה בקורלציה גם עם ריכוזי קורטיזול חופשי בשתן (r = 0.44, P = 0.05).

העלייה באחוזי שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף הייתה 6.8 ± 3.8% בחולות עם ריכוז קורטיזול חופשי בשתן ו- 3.5 ± 1.5% אצל משתתפות אחרות עם ריכוז קורטיזול חופשי בשתן. הטיפול באסטרוגן לא השפיע באופן משמעותי על ריכוזי קורטיזול חופשי בשתן.

דיון

מעט יחסית ידוע על חלוקת השומן והשפעות העלייה במשקל על הרכב הגוף באזורים שונים במהלך ההתאוששות אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה. לפני העלייה הספונטנית במשקל, לחולות אנורקסיה נרבוזה היה באופן משמעותי פחות שומן בגפיים אך אחוז שומן דומה     בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף ביחס למשתתפות קבוצת הביקורת הבריאות.

יתר על כן, הראינו כי עלייה ספונטנית במשקל אצל נשים הסובלות מאנורקסיה נרבוזה קשורה להצטברות שומן משמעותית במרכז הגוף ביחס לגפיים. נראה כי נטילת אסטרוגן לא מנעה הצטברות שומן במרכז הגוף.

טבלה 2  מאפיינים בסיסיים של משתתפות שעלו במשקל, שינויים עם עלייה במשקל, והשוואה לנתונים של קבוצת הביקורת 1

p

חולות אנורקסיה נרבוזה לאחר 9 חודשים ,

(n = 20)

חולות אנורקסיה נרבוזה בתחילת מחקר             (n =  20)

קבוצת ביקורת

(n = 20)

ANOVA3

9 חודשים מול קבוצת ביקורת2

תחילת המחקר  מול  קבוצת ביקורת2

0.267

27.0 ± 1.3

25.4 ± 0.5

גיל (שנים)

0.030

0.001 <

< 0.001

17.5 ± 0.4

16.1 ± 0.3

21.0 ± 0.4

BMI (kg/m2)

0.025

0.001 <

0.001<

80.9 ± 1.9

74.2 ± 1.5

96.8 ± 1.5

IBW (%)

0.046

0.001 <

0.001 <

46.9 ± 1.3

42.6 ± 1.1

56.6 ± 1.4

מסת גוף כללית (ק”ג)

0.442

0.002

0.001<

34.5 ± 0.9

33.2 ± 0.9

39.3 ± 1.0

LBM (kg)

0.457

0.008

0.166

40.3 ± 0.5

41.2 ± 0.4

42.2 ± 0.4

 גפיים  LBM (%)

0.377

0.152

0.999

51.6 ± 0.4

50.9 ± 0.4

50.7 ± 0.4

מרכז הגוף  LBM (%)

0.022

0.001 <

0.001 <

10.7 ± 0.8

7.8 ± 0.7

15.0 ± 0.6

מסת שומן  (ק”ג)

0.064

0.022

0.001 <

22.5 ± 1.2

18.1 ± 1.6

26.4 ± 0.8

מסת שומן כללית  (%)

0.720

0.002

0.020

55.4 ± 1.3

56.1 ± 1.6

60.9 ± 0.9

שומן בגפיים (%)

0.026

0.086

0.808

36.5 ± 1.0

32.4 ± 1.3

33.7 ± 0.9

שומן במרכז הגוף (%)

0.166

0.016

0.886

0.67 ± 0.03

0.59 ± 0.03

0.56 ± 0.02

שומן במרכז הגוף : %  שומן בגפיים%

1IBW, משקל גוף אידיאלי; LBM, מסת גוף רזה.

2 לפי מבחן t עם תיקון בונפרוני.

3 ניתוח מגמות זמן של ערכי תחילת המחקר וערכים של 6- ו -9 חודשים.

4x – ± SEM.         

                        

איור 2 מתאם בין השינוי באחוז שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף לבין אחוזי השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף בתחילת המחקר בקרב משתתפות אנורקטיות (n = 20) במהלך העלייה במשקל.

                                                        

מחקרים רבים בדקו את הרכב הגוף בחולות אנורקסיה נרבוזה. שימוש בסריקת DXA ובדיקה רדיולוגית (dual-photon absorptiometry,), בהתאמה, Mazess et al (12) ו- Iketani et al (4) הראו כי מסת שומן, אך לא מסת גוף רזה, הייתה נמוכה משמעותית בחולות אנורקסיה נרבוזה בהשוואה לקבוצת הביקורת. לעומת זאת, במחקר הנוכחי, מסת גוף רזה ומסת שומן היו נמוכות משמעותית בקרב חולות אנורקסיה נרבוזה בהשוואה למשתתפות תואמות גיל בקבוצת הביקורת. יתר על כן, הנתונים שלנו הראו כי אחוז השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף לא היה שונה באופן מובהק בין חולות אנורקסיה נרבוזה וקבוצת הביקורת, אך אחוז השומן בגפיים היה נמוך משמעותית אצל חולות אנורקסיה נרבוזה מאשר אצל קבוצת הביקורת. יחדיו, נתונים אלו מצביעים על אובדן שומן גדול יחסית בגפיים ולכן התפלגות שומן מרכזית יותר בקרב נשים בעלות משקל נמוך עם אנורקסיה נרבוזה.

משתתפות נחקרו בהמשך במרפאות חוץ במהלך העלייה במשקל והראו עלייה משמעותית בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף ביחס לשומן בגפיים. המשתתפות עלו במשקל 4.9 ק”ג כדי להשיג BMI ממוצע של 17.5 ± 0.4. רק משתתפת אחת השיגה BMI> 20.0. בניגוד למחקרים שפורסמו בעבר, העלייה במשקל במחקר הנוכחי הייתה ספונטנית ולא כתוצאה מתוכנית הזנה אינטנסיבית תחת אשפוז מלא או חלקי. Orphanidou et al (3) הראו בעבר כי עלייה במשקל הייתה 78% מסת שומן ו- 21% מסה רזה בחולות אנורקסיה נרבוזה. במחקר הנוכחי, הראינו גם עלייה יחסית גדולה במסת השומן בהשוואה למסה הרזה (68% מהמשקל שהועלה היה מסת שומן ו -32% היו מסת גוף רזה). עם זאת, בניגוד למחקר של Orphanidou et al, הראינו עלייה משמעותית ביחס בין שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף לשומן בגפיים עם העלייה הספונטנית במשקל. באופן דומה, Iketani et al (4) הראו כי שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף גדל בתגובה לתוכנית הזנה אינטנסיבית באשפוז. לא ביצענו אצל המשתתפות סריקות טומוגרפיה ביטנית ממוחשבת, ולכן אין לנו מידע על ההרכב או המיקום (כלומר תת עורית או קרביים) של עודף שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף. במחקר קודם, Zamboni ואח’ (5) הראו עלייה משמעותית ביותר בסך השומן הבטני הכללי בתגובה לעלייה במשקל, וזה עולה בקנה אחד עם תוצאות המחקר הנוכחי. יש צורך במחקרים נוספים כדי לאפיין את הרכב השומן התוך-בטני עם העלייה במשקל באנורקסיה נרבוזה. במה נבדלים השינויים בחלוקת שומן מחדש אצל נשים במשקל נמוך עם אנורקסיה נרבוזה המוצגים במחקר זה לעומת השינויים שנצפו אצל משתתפות בריאות שעולות במשקל? Hainer et al (13) בחנו 42 נשים שמנות והראו כי חלוקה מחדש של שומן עברה לעבר דפוס בו קיימת ירידה בשומן הבטני עם עלייה במשקל לאחר ירידה משמעותית במשקל. לעומת זאת, Wadden et al (14) לא הראו הבדל מובהק ביחס המותניים-ירך במעקב בקרב נשים שאיבדו ממשקלן ועלו > 18 ק”ג. Bonithon-Kopp et al (15) הראו קשר חיובי בין שינוי ב- BMI לבין שינוי ביחס המותניים-ירך במחקר אורכי שנערך בקרב יותר מ- 200 נשים צרפתיות. עם זאת, הקשר היה משמעותי רק עבור נשים עם חלוקת שומן אנדרואידית בתחילת המחקר. נשים עם חלוקת שומן גינואידית בתחילת המחקר לא הראו עלייה ביחסי מותניים-ירך עם העלייה במשקל.

יחדיו, נתונים אלה מראים כי עלייה במשקל לאחר ירידה במשקל אינה קשורה באופן עקבי לחלוקה מחדש של שומן בקרב משתתפות שמנות, בעוד שעלייה כללית במשקל בקרב משתתפות בעלות משקל תקין קשורה לעלייה בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף, במיוחד אצל משתתפות עם נטייה מוגברת לשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף. לעומת זאת, מצאנו קשר הפוך משמעותי ביותר בין אחוז שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף בתחילת המחקר ושינוי אחוזי השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף, כך שמשתתפות בעלות האחוז הנמוך ביותר שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף צברו הכי הרבה שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף עם העלייה במשקל. נתונים אלה מנוגדים לתבנית האופיינית יותר שנראתה אצל משתתפות בריאות, שאצלן העלייה בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף עם העלייה במשקל נקשרו באופן חיובי לשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף בתחילת המחקר.

המנגנון שבו חולות באנורקסיה נרבוזה צוברות שומן בטני ביחס לשומן בגפיים במהלך עלייה במשקל אינו ידוע. מנגנון פוטנציאלי אחד שהוצע על ידי Iketani et al (4) מראה  שעלייה במשקל בשלב הראשוני של עלייה במשקל בחולות אנורקסיה נרבוזה מתרחשת בהקשר למחסור יחסי באסטרוגן, דבר שעשוי לתרום לשינויים בחלוקת השומן.

טבלה 3

השוואה בין ערכים בתחילת המחקר ושינוי לאורך 9 חודשי מעקב לפי מצב הטיפול באסטרוגן

שינויים לאורך 9 חודשים

תחילת המחקר

P2

ללא אסטרוגן

(n=10

עם אסטרוגן (n=10)

P1

ללא אסטרוגן

(n=10)

עם אסטרוגן (n=10)

0.661

26.4 ± 1.9

27.6 ± 1.93

גיל (שנים)

0.608

1.0 ± 0.3

1.7 ± 0.6

0.333

15.7 ± 0.4

16.4 ± 0.5

BMI (kg/m2)

0.506

2.4 ± 0.1.0

3.4 ± 1.2

0.964

7.8 ± 0.9

7.8 ± 1.2

מסת שומן  (ק”ג)

0.660

3.8 ± 2.0

5.0 ± 2.1

0.521

19.2 ± 1.9

17.1 ± 2.6

מסת שומן כללית  (%)

0.717

0.3 ± 1.4-

1.1 ± 2.-

0.190

58.2 ± 1.9

54.0 ± 2.3

שומן בגפיים (%)

0.332

2.7 ± 1.8

5.6 ± 2.2

0.626

31.7 ± 2.1

33.0 ± 1.7

שומן במרכז הגוף (%)

0.309

0.04 ± 0.04

0.12 ± 0.06

0.349

0.56 ± 0.05

0.62 ± 0.04

שומן במרכז הגוף : %  שומן בגפיים%

1 במבחן t.

2 באמצעות ANOVA חד כיווני.

3 x– ± SEM.

מחקרים רבים מראים כי נטילת אסטרוגן משפיעה על הרכב אזורי וכללי של הגוף אצל נשים עם אסטרוגן. לדוגמא, Haarbo et al (16) הראו ששילוב אסטרוגן ופרוגסטין מנע הצטברות של שומן בטני בגיל המעבר המוקדם. באופן דומה, Espeland et al (17) הראו כי שילוב אסטרוגן ופרוגסטין הובילו לעלייה קטנה משמעותית בהיקף הירך ופחות עלייה במשקל בקרב נשים לאחר גיל המעבר. באופן דומה, שיערנו כי מתן אסטרוגן לנשים חסרות אסטרוגן לפני גיל המעבר עם אנורקסיה נרבוזה יגן מפני הצטברות שומן מרכזי במהלך עלייה במשקל; עם זאת, לא ראינו השפעה מגנה של אסטרוגן בהקשר זה. המשתתפות במחקר הנוכחי היו לפני גיל המעבר וקיבלו מינון אסטרוגן השווה ל- 35 g  אתניל אסטרדיול. במחקרים קודמים, מתן מינונים דומים של אסטרוגן לנשים לפני גיל המעבר לא היה קשור לעלייה במשקל או שינויים במדידות אנתרופומטריות (18). באופן דומה, הנתונים שלנו מצביעים על כך שגורמים נוספים חוץ ממחסור באסטרוגן תורמים להצטברות שומן מרכזית עם עלייה במשקל בחולות באנורקסיה נרבוזה. עם זאת, רק מספר מצומצם של חולות נחקר ומחקרים נוספים נחוצים לפני שניתן להסיק מסקנות מוחלטות בנוגע להשפעות אסטרוגן על הרכב הגוף במהלך עלייה במשקל באנורקסיה נרבוזה.

היפרקורטיזולמיה היא מנגנון פוטנציאלי נוסף התורם להצטברות שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף עם עלייה במשקל באנורקסיה נרבוזה. ידוע כי הפעלת ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה, מופיעה באנורקסיה נרבוזה, ככל הנראה בתגובה להפרשה מוגברת של הורמון משחרר קורטיקוטרופין היפותלמי (19–21). ואכן, 20% מהחולות במחקר זה סבלו מהפרשת קורטיזול בשתן, בהתאם למחקרים קודמים באוכלוסייה זו. יש לציין כי הצטברות שומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף הייתה החמורה ביותר בקרב חולות עם העלייה הגדולה ביותר בריכוז הקורטיזול החופשי בשתן. למיטב ידיעתנו, המחקר שלנו הוא הראשון שמראה קשר בין הצטברות שומן מרכזית לריכוזי קורטיזול באנורקסיה נרבוזה. למרות שלמטופלים עם אנורקסיה נרבוזה אין את המאפיינים הקלאסיים של תסמונת קושינג, הפרשת קורטיזול מוגברת יחסית עשויה לתרום לחלוקה לא תקינה של השומן עם עלייה במשקל, וכתוצאה מכך הצטברות שומן מרכזית. יתכן שעם עלייה נוספת במשקל והתאוששות מהמחלה, פעילות ההיפותלמוס- יותרת המוח-יותרת הכליה פוחתת, ומאפשרת חלוקה מחדש של שומן מרכזי שנצבר לאורך זמן. Gold et al (19) הראו בעבר חריגות מתמשכות בתפקוד ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה ארבעה שבועות לאחר התאוששות המשקל, שנפתרה תוך שישה חודשים מהשגת המשקל הרגיל. לכן, עלייה ראשונית במשקל במצב של היפר-קורטיזולמיה עשויה לחשוף חולות אנורקסיה לנטייה להצטברות שומן מרכזית גדולה יותר. אין לנו נתונים אורכיים בנושא זה, והנתונים שלנו אינם מוכיחים סיבתיות ביחס בין רמת קורטיזול והצטברות שומנים מרכזית. יתר על כן, סביר להניח שהיפר-קורטיזולמיה היא רק אחד מהגורמים הרבים העשויים לתרום להצטברות שומן מרכזית עם עלייה במשקל באוכלוסייה זו. הנתונים שלנו מצביעים על הצורך במחקרים נוספים כדי לחקור השערה זו כמנגנון פוטנציאלי של הצטברות שומן מרכזית המלווה עלייה במשקל באנורקסיה נרבוזה ומצבים אחרים עם מצג משקל נמוך קיצוני הקשורים להפעלת לחץ בציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה. במחקר הנוכחי הראינו הצטברות שומן מרכזית משמעותית עם עליית משקל ספונטנית בקרב נשים עם אנורקסיה נרבוזה. העלייה בשומן המרכזי התרחשה למרות שהשיפור במשקל לא היה מושלם והמשתתפות עדיין היו במשקל נמוך מאוד. העלייה במשקל הייתה קשורה להפרשת קורטיזול מוגברת בחולות אנורקסיה נרבוזה. יש לציין כי העלייה בשומן המרכזי הייתה פונקציה הפוכה למידת השומן המרכזי בתחילת המחקר. בניגוד למתן אסטרוגן במסגרות אחרות, נראה כי מתן אסטרוגן לנשים עם אנורקסיה נרבוזה לא מנע את העלייה בשומן במרכז הגוף עם עלייה במשקל. נתונים אלה מצביעים על כך שהתאוששות מאנורקסיה נרבוזה גורמת לחלוקה מחדש אנורמלית של שומן. יש לחקור עוד את המנגנונים וסיבוכי הלב וכלי הדם ארוכי הטווח הקשורים בהצטברות שומן מרכזית באוכלוסייה זו.

Changes in regional fat redistribution and the effects of estrogen during spontaneous weight gain in women with anorexia nervosa1–3

שינויים בחלוקה מחדש של אזורי שומן ובהשפעות אסטרוגן במהלך עלייה ספונטנית במשקל אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה 1-3

Steven Grinspoon, Lisa Thomas, Karen Miller, Sarah Pitts, David Herzog, and Anne Klibanski

תקציר

רקע: אנורקסיה נרבוזה היא מחלת תת-תזונה נרכשת חריפה, בעלת שכיחות הולכת ועולה בקרב נשים צעירות בארצות הברית.

מטרת המחקר: המטרה היא לחקור השפעותיה של התאוששות ספונטנית מבחינת משקל ומתן אסטרוגן על חלוקת השומן בגוף בקרב נשים עם אנורקסיה נרבוזה המבקרות במרפאות חוץ אשפוז.

שיטת המחקר: 27 נשים עם אנורקסיה נרבוזה הסובלות מהעדר וסת בגילים 26.6 ± 1.2 אותרו דרך מחקר על דילול העצם ונבחרו באופן אקראי לנטול או לא לנטול אסטרוגן ללא כל התערבות תזונתית למעט מתן סידן  ותוספי מולטי ויטמין . הרכב הגוף נמדד בהתחלה, לאחר 6 חודשים ולאחר 9 חודשים והושווה עם ערכי חתך רוחב שנדגמו  מ-20 נשים בריאות, עם וסת רגילה בגילים (25.4 ± 0.5) כקבוצת ביקורת.

תוצאות: 20 מתוך 27 המשתתפות במחקר עם אנורקסיה נרבוזה בגילים 27.0 ± 1.3  עלו במשקל באופן ספונטני 4.1 ± 0.9 ק"ג ;  BMI ((Body mass index ב-   kg/m2עלה מ- 6.1 ± 0.3                            ל- 17.5 ± 0.4. מסת שומן ומסת גוף רזה לכדי 68% ו- 32% מהעלייה במשקל מתוך כלל מסת הגוף בהתאמה.  עם העלייה הספונטנית במשקל חלה גם עליה משמעותית באחוז השומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף  מ- 32.4 ± 1.3% בהתחלה ל- 36.5 ± 1.0% לאחר 9 חודשים (P = 0.03) שתאם לרמת הקורטיזול החופשי בשתן. (r = 0.66, P = 0.003). הטיפול באסטרוגן לא הגן מפני העלייה בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף שחלה עם העלייה הספונטנית במשקל.

מסקנות: אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה, עלייה ספונטנית במשקל קשורה לעלייה משמעותית בשומן בחלקו המרכזי הקדמי של הגוף.  מתן אסטרוגן לא יכול להגן מפני הצטברות שומן מרכזי עם העלייה במשקל.  

מבוא

אנורקסיה נרבוזה היא מחלת תת תזונה קשה ונפוצה בקרב נשים בארצות הברית. (1, 2). עלייה במשקל היא מטרה לכל חולי אנורקסיה נרבוזה; עם זאת, מעט יחסית ידוע...

295.00 

מק"ט f5a3fd34490d קטגוריה
מק"ט f5a3fd34490d קטגוריה

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.