(13/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Determinants of school choice understanding

בחירת בית ספר יסודי – הגורמים להחלטת הורים על בחירת בית ספר יסודי באלברטה

תיאוריית הבחירה הרציונלית מציעה כי הורים ממקסמים את התועלת שבקבלת החלטות מתוך העדפות ערכיות ברורות, הם מסוגלים לדרוש מבתי ספר וממורים מקומיים פעולה אפקטיבית שניתן לסמוך עליה לטובת ילדיהם. מאמר זה מציג נקודת מבט שונה וטוען כי הורים משקיעים תערובת של גורמים רציונליים בבחירת בתי ספר. בהתבסס על תוצאות סקר שנערך בקרב 1,500 הורים לתלמידים ב -11 בתי ספר יסודיים פרטיים, שמונה מהם ציבוריים ו -10 בתי ספר יסודיים אלטרנטיביים באלברטה, קנדה, בחן מאמר זה את ההיגיון, הערכים והחששות שמיידעים את ההורים בעת קבלת החלטות בבחירת בית ספר יסודי עבור ילדיהם, ודן בהשלכות על מדיניות ורפורמה בחינוך.

פרספקטיבות

מעורבות הורית ומעורבות קהילתית הופכים לאידיאלים בתפיסות הנוכחיות בנושא שיפור בתי הספר ורפורמת בתי הספר בצפון אמריקה (Hargreaves & Fullan, 1998). תומכי הבחירה בבתי ספר מדגישים את החייאת החינוך הציבורי באמצעות יצירת חלופות פרטיות, ובכך משפרים את מעורבות ההורים, את שביעות הרצון, את העצמה ואת התחושה הקהילתית, וכתוצאה מכך משפרים את הישגי התלמידים ( Goldring, 1999 & (Chubb & Moe, 1990; Driscoll & Kerchner, 1999; Smrerkar תיאוריית השוק מציעה, כי מערכת לבחירת בתי ספר תיצור תחרות בין בתי הספר לרישום תלמידים, וכתוצאה מכך בתי הספר ייענו יותר לצרכים ולאינטרסים של הורים ותלמידים, על ידי מתן סוגי תוכניות שונים עבור סוגים שונים של משפחות. התחרות תביא לשיפור האפקטיביות, הפריון והשירות בבית הספר, ותוביל לחינוך איכותי יותר (Levin2002). אחרים טוענים כי הבחירה בבית ספר עשויה להביא ליצירת קהילות ערכיות המשקפות ‘מחוזות קטנים’ שנותנות מענה לצרכים, לערכים ולאינטרסים של קבוצות מסוימות. דבר זה תורם לפיצול חברתי נוסף של החברה ולמערכת חינוך דו-שכבתית (Gewirtz et al., 1995; Fuller et al., 1996), ומעניקה זכויות לבני המעמד הבינוני, שיש להם הון כלכלי הון חברתי והון תרבותי, להשתמש בהן בשוק החינוך כאסטרטגיה לשחזר מחדש את מעמדם החברתי ולהבטיח את יתרונם היחסי, את התקדמותם החברתית ואת הניידות שלהם (Ball, 2003).

תיאוריית הבחירה הרציונלית מיידעת את רוב תוכניות הבחירה של בתי ספר. תיאוריה זו מרמזת על כך, שההורים הם מכשירים למיקסום תועלתי, שמקבלים החלטות מתוך העדפות ערכיות ברורות על סמך חישובי העלויות, התועלות וההסתברויות להצלחה של אפשרויות שונות; שהם מסוגלים לדרוש פעילות יעילה מבתי ספר וממורים מקומיים; וכי ניתן לסמוך עליהם לטובת ילדיהם (Fuller et al., 1996; Goldthorpe, 1996; Bosetti, 1998; Hatcher, 1998). עם זאת, מחקרים אחרונים מצביעים על כך, שההקשר של קבלת החלטות ההורים מורכב הרבה יותר מתוצאה של חישובים רציונליים פרטניים של התשואה הכלכלית של השקעתם באפשרויות חינוך מסוימות (Hatcher, 1998).

בחירת ההורים היא חלק מתהליך חברתי המושפע מתכונות בולטות של המעמד החברתי ורשתות היחסים החברתיים (Coleman, 1988; Bauch & Goldring, 1995; Reay & Ball, 1998; Bosetti, 2000, 2001; Rea & Lucey, 2000; Ball , 2003). ההקשר של קבלת החלטות ההורים מורכב ברובו מתוצאה של חישובים רציונליים פרטניים של התשואה הכלכלית של השקעתם באפשרויות חינוך מסוימות (Hatcher, 1998). בחירה הורית היא חלק מתהליך חברתי המושפע מתכונות בולטות של המעמד החברתי והיחסים של רשתות חברתיות (Coleman, 1988; Bauch & Goldring, 1995; Reay & Ball, 1998; Bosetti, 2000, 2001; Rea & Lucey, 2000; Ball , 2003). Coleman (1988, עמ ‘238) מסביר שכאשר אדם עומד בפני החלטות חשובות, ‘שחקן רציונלי יתעסק בחיפוש מידע לפני שיחליט’. עם זאת, נראה, כי ההורים ישתמשו בתערובת של רציונליות הכוללת מרכיב של “בר מזל ואקראי” (Ball, 2003, עמ ’23). כדי לקבל החלטות הנוגעות לחינוך ילדיהם, ההורים יסתמכו על הערכים האישיים שלהם ועל מטרות החינוך הסובייקטיביות שלהם, כמו גם על אחרים ברשתות החברתיות והמקצועיות שלהם כדי לאסוף מידע. הורים, שרשתות המידע שלהם אינן מספקות גישה למידע רלוונטי ובעל ערך בנוגע לאפשרויות הבחירה בבית הספר, מוגבלים ביכולתם לבצע בחירות מושכלות (Smrekar & Goldring, 1999).

חלק ניכר מהמחקר על בחירת בית ספר, מבוסס על הנחות יסוד ברמה התיאורטית עם מעט ראיות אמפיריות. המיקוד נוטה להיות על הקשר בין משטר בית הספר (יותר אוטונומיה) ועל יעילות ארגונית (עלייה בפריון) (Green, 2001). מחקרים אמפיריים נוטים להתמקד בשאלה האם תלמידים הלומדים בבתי ספר פרטיים מציגים הישגים גבוהים יותר מאלה שלומדים בבתי ספר ציבוריים. השוואות אלה מוגבלות בדרך כלל להשפעה הניכרת על ציוני המבחנים בקריאה ובמתמטיקה ברמה היסודית (Levin2000). ישנם יותר ויותר מחקרים שבודקים את ההשפעות ארוכות הטווח של רפורמות השוק על החינוך מבחינת יעילות בית הספר, המעמד החברתי, הגזע והאתניות

Smreker &  Goldring, 1999; Gorard et al., 2001; Gewirtz, 2002; Ball, 2003) )

עם זאת, ישנם גורמים רבים שקשים למדידה מאחר שלא נצפו. גורמים אלה הם ההבדלים בין משפחות הבוחרות בבתי ספר פרטיים, ציבוריים ואלטרנטיביים, והם עשויים גם להסביר את ההבדלים בציוני ובהישגי התלמידים (Greene2001, עמ’122). הם כוללים את רמת ההשכלה של ההורים, במיוחד האימהות שכן הן מקבלות ההחלטות העיקריות, רמת ההכנסה המשפחתית, מעורבות ההורים בלימוד ילדיהם, זמן בילוי עם ילדיהם בפעילויות בית הספר, וערכים ואמונות לגבי מטרות ותכלית הלימוד. מאמר זה מדווח על ממצאי מחקר שבוחן כיצד ומדוע הורים בוחרים בבתי ספר יסודיים, ובמיוחד באלטרנטיבות לבתי הספר השכונתיים שלהם. המחקר גם בוחן את ההיגיון, הערכים והנושאים שמיידעים את קבלת ההחלטות שלהם. המאמר מסתיים בדיון בהשלכות על מדיניות בחירת בתי הספר ועל הרפורמה בחינוך.

מתודולוגיה

עשרים ותשעה בתי ספר יסודיים נבחרו מתחום שיפוט גדול של בתי ספר עירוניים באלברטה. המדגם כלל שמונה בתי ספר ציבוריים, 10 בתי ספר ציבוריים עם תכנית אלטרנטיבית ייעודית, ו -11 בתי ספר פרטיים ששאבו את התלמידים מאותה אוכלוסייה עירונית. בתי הספר שנבחרו מייצגים את המגוון הרחב של תוכניות בחירת בתי הספר במערכת החינוך הציבורית והפרטית. למעט שני בתי ספר, כל התוכניות האלטרנטיביות היו קיימות כבית ספר בתוך בית ספר. בתי הספר היסודיים עמדו במוקד החקירה מכיוון שבפרובינציית אלברטה רוב היוזמות האחרונות של בתי הספר הציבוריים והפרטיים האלטרנטיביים האחרונים, סיפקו תלמידים לכיתות א’-ו’. לדוגמא, רוב בתי הספר העצמאיים באלברטה מתחילים עם תוכניות לכיתות א’-ו’ ועם הזמן מתרחבות לתיכון, לחטיבות ביניים ולבוגרים. בתי הספר הפרטיים האחרונים בקלגרי מתחילים עם תוכניות של בתי ספר יסודיים ומתפתחים כדי הכללת השכבות הגבוהות עם בוא הזמן.

הקטגוריה של בתי ספר פרטיים משמשת להתייחסות לבתי ספר עצמאיים, בהם ההורים משלמים שכר לימוד עבור ילדם שילמד שם. בתי ספר אלטרנטיביים ציבוריים (המסווגים במחקר כבתי ספר אלטרנטיביים) הם בתי ספר המספקים תמריצים למשוך הורים וסטודנטים באמצעות נושאי לימוד מיוחדים, תוכניות או שיטות הוראה. בתי ספר ציבוריים ייעודיים מתייחסים לשכונות או ‘לבתי ספר שנתפסים באזור’ בהם מקצים תלמידים באמצעות מועצת בית הספר, על פי המיקום הגיאוגרפי של ביתם. בתי ספר אלה מסווגים במחקר כבתי ספר ציבוריים.

סקרים אנונימיים הופצו בין הורי התלמידים בכיתות א ‘, ג’ ו- ו’ דרך מורי בתי הספר במאי 2002. הורים שלחו את הסקרים חזרה באמצעות הדואר במעטפות שסופקו. הסקרים נועדו לאסוף חומר סטטיסטי משמעותי ופרשני, רב ככל האפשר, מבלי להכביד על המשיבים. קבוצות מיקוד מעקב נערכו עם הורים בבית ספר אלטרנטיבי, בבית ספר שכונתי ובבית ספר פרטי, כדי לחקור את חוויותיהם בבחירת בית ספר לילדיהם.

כל בתי הספר שנבחרו הוזמנו להשתתף, כולל מתן תמריץ לבית ספר עם שיעור ההחזר הגבוה ביותר של סקרי הורים שיקבל 500 דולר עבור ספריית בית הספר שלהם. אחד מכל 30 בתי ספר סירב להשתתף. הנתונים נותחו במטרה לקבל פרופיל לשאלה כיצד בוחרים ההורים על סמך מעמד סוציו-אקונומי (הכנסה ורמת השכלה) וגם על מנת לקבוע דפוסים לאוריינטציה של בחירת בתי ספר והוראות ללימודים.

תגובות ההורים סווגו כמשקפות דמיון והבדלים בין אלה שבוחרים בבתי ספר אלטרנטיביים, בבתי ספר ציבוריים שכונתיים, בבתי ספר פרטיים הקשורים לדת ובין בתי ספר פרטיים שאינם דתיים. הוקדשה תשומת לב מוגברת להבחנה בין בוחרים פעילים לבוחרים שאינם פעילים. בוחרים פעילים מוגדרים כהורים המחפשים מידע לשקול חלופות למשימות שכונתיות, ואז לבחור לרשום את ילדם לבית ספר אלטרנטיבי או פרטי; או לבחור שילדיהם יישארו בבית הספר האזורי. אלה שלא בוחרים מוגדרים כהורים שאינם מחפשים מידע עבור העיסוק בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע לבחירת בית הספר, ולפיכך הם מגיעים לבית הספר שבאזור שלהם, כברירת מחדל (Gewirtz et al. 1995; Goldring & Hausman, 1999).

נערך ניתוח על מאפייני ההורים המפעילים את הבחירה בבית ספר והחוקרים את סיבות הבחירה שלהם. ניתוח זה שימש לקביעת דמיון והבדלים בין הורים שבוחרים בבתי ספר פרטיים, אלטרנטיביים או בתי ספר אזוריים, מבחינת מאפייני רקע ההורים, הסיבות לבחירה ותמיכה בלימוד ילדם.

במקור, הוגבל הניתוח להשוואות בין הורי בית ספר ציבורי, אלטרנטיבי ופרטי. עם זאת, לאחר שבחקירה נתגלו הבדלים משמעותיים בין הורי בית ספר פרטי דתי לבין הורי בית ספר פרטי שאינו דתי, חולק הניתוח לחלוקת משנה כדי לספק ארבע קטגוריות השוואה בין סוגי ההורים. בתי ספר פרטיים דתיים הם בתי ספר המתמקדים במתן חינוך דתי כמרכיב עיקרי בהוראה. לא הייתה אפליה בנוגע לסוג הדת (במקרה זה נוצרי, מוסלמי ויהודי). כל שאר בתי הספר הפרטיים נכנסו לקטגוריה של בתי ספר פרטיים שאינם דתיים.

שיעור התגובה לסקר ההורים היה 37% (n = 412) להורי בית הספר הציבורי, 37% (n = 429) להורי בית ספר אלטרנטיבי, ו -34% (n = 671) להורי בית ספר פרטי. גורם שקלול יושם כך שתגובות מכל בית ספר יהווה משקל שווה בניתוח. פרשנות המשמעות היא ברמה של 0.05 (רמת ביטחון של 95%).

הטיה בתגובת הסקר

בהתבסס על מחקר דומה שנושאו בחירת הורים ושנערך בארה”ב ובקנדה, היה צפוי כי מעמד סוציו-אקונומי יהווה גורם משמעותי באופן ובסיבה לבחירת הורים בית ספר מסוים. גורם חברתי-כלכלי כלל רמת השכלה והכנסה. ייתכן שהמצב החברתי-כלכלי לא ישתקף במדויק בתוצאות בגלל הגורמים הבאים שעשויים לתרום להטיה:

● בתי הספר המסוימים שנבחרו להשתתף במחקר.

● התוצאות אינן אקראיות אלא נבחרות עצמאית מכיוון שהסקרים היו צריכים להיות מוחזרים על ידי ההורים. יכול להיות שרק הורים אלה מעורבים באופן פעיל בבחירת בתי ספר ונאלצו להשלים את הסקר, או שהם בעלי דעות חזקות.

● תמריץ של כסף ניתן לספריית בית הספר שהחזירה מספר גבוה ביותר של סקרי הורים ונתונים דמוגרפיים שעשויים להשפיע על שיעור ההחזר של הסקרים (למשל, הורים להכנסה נמוכה ו / או הורים יחידניים עשויים שלא יהיה להם כל כך הרבה זמן לסיים את הסקר).

גורם נוסף שעשוי להשפיע על תגובת המשתתפים הוא, שבעוד מועצת בית הספר זיהתה את בתי הספר האלטרנטיביים שייכללו במחקר, לא כל מנהלי בתי הספר האלטרנטיביים שזוהו הסכימו עם ייעוד זה ולא פרסמו את עצמם במפורש ככאלה. עם זאת, הייתה להם תוכנית ייחודית שגררה מספר משמעותי של תלמידים מחוץ למניין.

מי בוחר: פרופיל דמוגרפי של הורים

הבחירה בבתי ספר בזירה הציבורית נתפסת כדרך לנטרול ההשפעות של רמת ההכנסה על ההזדמנות החינוכית, באמצעות קביעת אפשרויות בחירה מורחבות למשפחות בעלות הכנסה נמוכה יותר, כאלה שבדרך כלל עומדות לרשות משפחות עשירות יותר המסוגלות לקנות או לשכור בתים בשכונות עם בתי ספר נחשקים יותר. מחקרים אחרונים על בחירת בתי ספר במדינות מתועשות במערב מצביעים על כך, שהורים הבוחרים אקטיבית בבתי ספר הם משכילים יותר, בעלי רמה גבוהה יותר של הכנסה, והם נוטים פחות להיות מובטלים מאשר הורים שאינם בוחרים.

Carnegie Foundation for the Advancement of Teaching Report, 1992; Martinez et al., 1994; Gewirtz et al., 1995. Goldthorpe, 1996; Bosetti, 1998; Hatcher, 1998; Whitty et al., 1998; Smrekar & Goldring, 1999)

מסקר שנערך לאחרונה על ידי סטטיסטיקה קנדה (2001) אשר בחן מגמות בבחירה  חינוך הפרטי בקנדה בין השנים 1987 ל -1999 עולה, כי 29% מהילדים שלומדים בבתי ספר פרטיים הם ממשפחות שהכנסותיהם נמוכות מ- 50,000 $, ו- 26% הם ממשפחות עם הכנסה כפולה לפחות. זה מאשר שילדים משני קצוות חלוקת ההכנסות לומדים בבתי ספר פרטיים. מבחינת בתי הספר הציבוריים, סטטיסטיקה קנדה (2001, עמ ‘1) מדווחת כי:

כ- 43% מהילדים (בני 15 ומטה) הלומדים בבתי ספר ציבוריים, היו בעלי הכנסות משפחתיות של פחות מ- 50,000 $, ורק ל- 12% היו הכנסות משפחתיות מעל 100,000 $. שיעור הילדים המגיעים ממשקי בית עם הכנסה שנתית של 50 עד 100 אלף דולר היה בערך זהה במקרה של בתי ספר פרטיים וציבוריים, 45%.

במחקר זה, היו הבדלים מעמדיים בין ההורים שבחרו באופציות שונות, כאשר הפער הגדול ביותר היה בין ההורים שבחרו בבתי ספר פרטיים דתיים לבין אלו שבחרו בבתי ספר פרטיים שאינם דתיים. 36% של המשפחות מבתי ספר פרטיים דתיים, הכניסו פחות מ- 50,000 $, ו- 46% היו עם הכנסה של יותר מ-  $ 71,000 בהשוואה למשפחות מבתי ספר פרטיים שאינם דתיים, עם 7% בלבד בעלי הכנסה נמוכה מ- $ 50,000 ו- 78% עם הכנסה מעל 91,000 $.

למשפחות מבתי ספר ציבוריים אלטרנטיביים, הייתה ההכנסה המשפחתית השנייה הנמוכה ביותר. 26% מקבוצה זו הכניסו פחות מ- 50,000 $ ו -54% היתה הכנסה מעל 71,000 $, בהשוואה להורי בית הספר הציבורי, בהם 19% היו עם הכנסה נמוכה מ- $ 50,000 ו- 65% היו עם הכנסה מעל  71,000 $.

בדומה לממצאים בסטטיסטיקה בקנדה (2001) סטודנטים שלמדו בבתי הספר הפרטיים הם משני קצות ספקטרום ההכנסה, אך קיים הבדל בסוג בית הספר הפרטי העומד לרשותם, דבר המצביע על מערכת דו-שכבתית במגזר בתי הספר הפרטיים. כאשר משווים את קבוצות ההכנסה הבינונית מכל הקטגוריות של ההורים, ל- 32% מההורים של בתי ספר ציבוריים, אלטרנטיביים ודתיים, יש הכנסות בין $ 51,000 ל- $ 90,000, ורק 15% מההורים בבית הספר הפרטי הלא דתי הם בעלי הכנסה ברמה זו. ל43% מקבוצה זו הכנסות המשפחה הן מעל 150,000 $ . למשפחות במחקר זה היו בממוצע רמות הכנסה גבוהות יותר מאלו שדווחו בסטטיסטיקה קנדה. בקנדה כמחצית מהילדים הם ממשפחות שהכנסותיהם נמוכות מ- 55,000 $ (Statistics Canada, 2001).

מבחינת רמת ההשכלה, כמחצית לפחות מכלל ההורים סיימו איזושהי השכלה אוניברסיטאית. למעלה משני שליש מההורים בלימודים פרטיים שאינם דתיים, הם בעלי תואר אוניברסיטאי ומעלה, ול- 28% מקבוצה זו יש תואר בוגר. בעוד שהורי בית הספר האלטרנטיבי הם בעלי ההכנסה השנייה הנמוכה ביותר בהשוואה לקבוצות אחרות, זוהי הקבוצה המשכילה השנייה עם 43% מהם בעלי תואר אוניברסיטאי ומעלה, ו- 18% בעלי תואר שני. להורים בבתי ספר פרטיים ציבוריים ודתיים יש רמות השכלה דומות, כאשר כ- 30% מהם הם בעלי תואר אוניברסיטאי ומעלה, והורי בית ספר פרטיים דתיים בעלי מעט יותר תארים מתקדמים (14% ו -12% מההורים בבית הספר הציבורי).

כשנשאלו לגבי החינוך של בני זוגם, רוב ההורים ציינו שיש להם תואר אוניברסיטאי ומעלה, כאשר בני זוג פרטיים שאינם דתיים הם בעלי השכלה גבוהה ביותר (36% בעלי תואר שני), ואחריהם הורים לבית ספר אלטרנטיבי (22% עם תואר שני), ו- 17% מההורים הדתיים ובתי הספר הציבוריים עם רמת השכלה זו.  סביר יותר היה, שבני זוג מבתי ספר ציבוריים סיימו תיכון בלבד (16%) בהשוואה לבני זוג בקבוצות אחרות (9% אלטרנטיביים, 8% דתיים ו -6% לא דתיים). הרוב המכריע של ההורים שנבדקו הצביע על כך שהם נשואים, כאשר להורים בבית הספר הפרטי הדתי היו הסיכויים הגבוהים ביותר להיות נשואים (95%).

הורים בבית ספר פרטי אלטרנטיבי ולא דתי, נוטים יותר להיות גרושים, פרודים או רווקים בהשוואה לקבוצות האחרות. רוב ההורים במחקר תיארו את משפחותיהם כמי שיש לפחות לבן זוג אחד תעסוקה באופן מלא והשני עובד במשרה מלאה או במשרה חלקית. היוצאים מן הכלל היו בתי ספר פרטיים דתיים, בהם למעלה משליש מהמשפחות ציינו הורה אחד כעקרת בית לעומת 31% ממשפחות בתי הספר הפרטיים שאינם דתיים, 28% ממשפחות בתי הספר הציבוריים ו- 22% ממשפחות בתי הספר האלטרנטיביים.

מתוצאות ממצאים אלה נראה כי בתי ספר פרטיים שאינם דתיים מושכים תלמידים ממשפחות עם מעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר. ניתן ליחס זאת חלקית לשכר הלימוד, שנע בין 6,000 ל -12,000 דולר בשנה. בתי ספר פרטיים דתיים הם אופציה עבור תלמידים ממשפחות עם מעמד סוציו-אקונומי שווה או נמוך יותר מזה של משפחות בתי ספר ציבוריים. בבתי ספר אלה שכר הלימוד נמוך משמעותית (3,500-5,600 דולר) מאשר בבתי ספר פרטיים שאינם דתיים, וניתן שם ויתור על שכר לימוד למשפחות עם יותר מילד אחד.

הורים שבוחרים בבתי ספר אלטרנטיביים ציבוריים, הם בעלי השכלה גבוהה יותר מאשר הורי בית ספר ציבורי ובית ספר דתי, אך יתכן שלא יוכלו לעמוד בעלות הלימודים הגבוהה של בתי ספר פרטיים שאינם דתיים, ואולי לא יימשכו לבתי הספר הפרטיים הדתיים הפחות יקרים. רוב בתי הספר האלטרנטיביים אינם מספקים אוטובוסים לתלמידים, וההורים חייבים לארגן הסעות לילדיהם, ובכך להגביל את הגישה לילדים מהכנסה נמוכה יותר ולמשפחות חד הוריות שאולי אין להם זמן ומשאבים לספק הסעות פרטיות.

ילדים ממשפחות עם מעמד סוציו-אקונומי נמוך אינם מיוצגים במדגם זה, למרות שבמציאות חלק מבתי הספר האלטרנטיביים ממוקמים באזורי הכנסה נמוכה-בינונית, ורוב בתי הספר האלטרנטיביים הללו פועלים כ ‘בית ספר בתוך בית ספר’. להורים בשכונות אלה תהיה אפשרות לרשום את ילדם לתוכנית הרגילה או האלטרנטיבית בבית הספר המקומי שלהם. זה מעלה שאלות של פעולה עצמאית, הון עצמי וגישה. האם ייתכן שלהורים בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך אין נטייה או רצון לעסוק בשווקים חינוכיים, שהם חסרים מודעות והבנה לגבי אפשרויות הבחירה הקיימות, או שאין להם הון חברתי או תרבותי לנווט את דרכם בין האפשרויות האלה? אולי הם לא רואים תועלת או יתרון מספיק עבור ילדיהם להשתתף בתוכניות אלטרנטיביות, ובמקום זאת מעדיפים את המסלול המוכר והמהימן של התוכנית הרגילה המוצעת בבית הספר השכונתי שלהם? אם זהו המקרה, האם התוכניות האלטרנטיביות הללו מביאות לחינוך דו-שכבתי באותו בית ספר? האם ציוני הישגי התלמידים גבוהים יותר עבור התלמידים בזרם בית ספר אלטרנטיבי מאלה שבזרם הרגיל? האם יש ‘מעמד מיוחד’ המיוחס להורים ולתלמידים שנרשמו לתוכנית האלטרנטיבית והאם זה משפיע על תחושת הקהילה בבית הספר? לבסוף, האם ישנה דיספרופורציה בכמות המשאבים המופנית לתוכנית האלטרנטיבית בהשוואה לתוכנית הרגילה, וכתוצאה מכך זרם אחד מועשר יותר מהשני?

תיאוריית הבחירה הרציונלית מציעה כי משפחות משתכרות או משפחות ממעמד הפועלים, כמו שכירים או משפחות ממעמד הביניים, חוששות שילדיהן משמרים את הכישורים החינוכיים הדרושים על מנת לשמור על עמדתם הנוכחית בכיתה, או לפחות שיישמרו מפני ניידות כלפי מטה.

מה שמבדיל בין המעמדות הוא רמת השאיפה שהם מעניקים, ככל שביכולתם, לילדיהם וגם את ‘המרחק החברתי’ הנדרש כדי להגיע ליעד זה. salaried (1998, עמ’10) מסביר כי ‘הצעירים ממעמד הפועלים יכולים לשמור על מעמדם הכיתתי, ואף להגיע לניידות כלפי מעלה, פשוט על ידי השלמת חינוך תיכון חובה’, בעוד שמשפחות ממעמד הביניים דואגות יותר לאפשרויות החינוכיות של ילדיהם מכיוון שהיתרונות של השגת כישורים ותעודות חינוך מסוימות גבוהים יותר, והסיכון לירידה חברתית גדול יותר. לכן, בגלל הסיכונים הגבוהים הללו, ההורים ממעמד הביניים נוטים לעסוק יותר בשווקי חינוך.

אם הכוונה בבחירת בית הספר היא לשפר את הישגי התלמידים ולהרחיב את ההזדמנויות החינוכיות העומדות בפני התלמידים הלומדים בבתי ספר בשכונות אמידות יותר מאשר לאלה הנפגעים כלכלית, אז צריך שתהיה מספיק תמיכה כספית או תמריצים לתוכניות אלטרנטיביות ציבוריות ולבתי ספר פרטיים, לגיוס פעיל של סטודנטים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה / מקופחות.

כאלטרנטיבה, מועצות בתי הספר יכולות לספק נוסחאות מימון שמפלות באופן חיובי את בתי הספר המשרתים ילדים ממשפחות עובדות או ממשפחות מוחלשות, ולספק תוכניות עשירות יותר כדי לענות על צרכיהם החברתיים, התרבותיים וצרכי הלמידה. תוכניות לשוברים, בתי ספר ממגנטים, בתי ספר עם זכויות, ותוכניות הרשמה פתוחות, אומצו על ידי כמה מדינות בארה”ב כדי לטפל בבעיות של חוסר שוויון חברתי וגזעי בחינוך. באנגליה, בוטלה לאחרונה תכנית המקומות המסייעים הסיוע והתוכנית האינדיבידואלית הנוכחית, תוכנית הזכויות בניו זילנד, נועדה לספק תמיכה כספית במיוחד עבור תלמידים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה, שבדרך כלל ילמדו בבתי ספר ממלכתיים, כדי להעניק להם כניסה לבתי ספר פרטיים מאושרים (Gaffney & Smith, 2001). באלברטה, בתי ספר ממלכתיים ציבוריים ומענקי מימון לצרכים מיוחדים של תלמידים שאומצו לטפול בסוגיות של הזדמנויות חינוכיות, מענקי תחבורה שעוסקים בפער גיאוגרפי, אך נעשה פחות לכוון לאי-שוויון חברתי, ובתי ספר אינם עוקבים אחר זהות גזעית או אתנית, ולכן אין מדיניות מנגנונים לטיפול בבעיות אלה.

בנסיבות אלה, בחירת בית הספר באלברטה נותרה כתופעה בעיקר של מעמד הביניים שנועדה לספק אפשרויות להורים ולתלמידים בעניין אופן הלימודים שלהם והעצמת החוויות החינוכיות של תלמידים הלומדים בתוכניות אלה או בבתי ספר לפי בחירה (Bosetti, 1998; O’Reilly & Bosetti, 2000).

איך בוחרים ההורים

תומכי הבחירה בבית ספר טוענים כי, בחברה דמוקרטית ליברלית על ההורים לזכות לגדל את ילדיהם באופן העולה בקנה אחד עם אורח חייהם, עם הערכים שלהם, אמונותיהם הדתיות, הפילוסופיות והפוליטיות. חינוך הוא הרחבה טבעית של ההעדפות בגידול ילדים; לכן, ההורים צריכים להיות מסוגלים לבחור בתי ספר התואמים את ההעדפות הללו (Levin 2000, עמ ‘7).

בתוכניות הבחירה בבית ספר טמונה ההנחה כי ההורים הם שחקנים רציונליים הבקיאים בצרכי הלמידה ובהעדפות של ילדיהם, הם בעלי העדפות ברורות או קריטריונים למסגרת החלטותיהם, הם מודעים למגוון האפשרויות הזמין, הכל כדי שילדם יתקבל לבית הספר על פי בחירתם. בתמורה לחופש בחירה זה, מצופה מההורים לקחת אחריות על הבחירות הטובות או הגרועות שלהם בלימודים עבור ילדיהם. הרעיון הוא שהם ידגלו בצרכים של ילדם, ואם בית הספר לא יכול לתת מענה עבור ילדם לצורכי הלמידה הם יוציאו אותו מאותו בית הספר ויחפשו אחר מתאים יותר. להלכה, רוח זו של אינדיבידואליזם תחרותי כשההורים פועלים לטובת ילדיהם תפעיל למעשה את כל בתי הספר להיענות יותר להורים ולענות על צרכי הלמידה של כל הילדים על מנת לשמור על רישום סטודנטים ועל מימון הקשור לכל ילד.

במחקר זה התבקשו ההורים לציין מה עשו כאשר בחרו לראשונה בית ספר לילדם. הם קיבלו ארבע אפשרויות והזדמנות להוסיף אפשרות משלהם. היה הבדל משמעותי במה שעשו הורי בית הספר הפרטי והורי בית הספר הציבורי כשבחרו לראשונה בבית ספר לילדם. 47% מציבור הורי בית הספר הציבורי ציינו כי הם שלחו את ילדם לבית הספר המיועד שלהם מבלי לחפש מידע קודם, לעומת 21% מהורי בתי הספר האלטרנטיביים ו -7% של הורי בית הספר הפרטי. כ -20% מההורים הפרטיים וההורים בבית הספר האלטרנטיבי ציינו כי בחרו לראשונה לשלוח את ילדם לבית הספר הציבורי המיועד להם, לאחר חיפוש מידע אודות בית הספר אך בסופו של דבר החליפו את בתי ספר.

42% מההורים בבית הספר האלטרנטיבי שלחו את ילדם לבית ספר לא מיועד לאחר שקיבלו מידע על בית הספר ו- 70% מבית הספר הפרטי הלא דתי ו- 50% מההורים בבית הספר הפרטי הדתי שלחו את ילדם לראשונה לבית ספר לא מיועד לאחר קבלת מידע אודותיו. כמעט 10% מההורים בבית הספר הפרטי הדתי החליטו לשלוח את ילדם לבית ספר פרטי בהתבסס על מידע הנוגע לתכנים הדתיים של אותו בית ספר. למעלה מ -5% מההורים בבית הספר האלטרנטיבי בחרו בבית הספר במיוחד בגלל התוכנית המיוחדת המוצעת.

ההורים התבקשו לציין את שלושת סוגי המידע המובילים שבהם השתמשו לצורך קבלת החלטה לאן לשלוח את ילדם. הם קיבלו 11 אפשרויות והזדמנות להוסיף משלהם. שלושת מקורות המידע הראשונים המשמשים את כל ההורים בבחירת בית הספר היו שיחות עם חברים, עם שכנים והורים אחרים; שיחות עם מורים, מנהלים ו/או יועצים מנחים וביקורים בבית הספר. מה שמבדיל בין הקבוצות הוא מגוון המשאבים המשמשים לקבלת מידע עבור החלטות, ומידת החיפוש שלהם או שהוא מכוון ורציונלי, או שאינו מונחה ומקרי יותר. לדוגמא, 79% מההורים בבתי הספר הציבוריים מסתמכים על הרשתות החברתיות שלהם ושל חברים, שכנים והורים אחרים כדי ליידע את החלטתם, ואחריהם שיחות עם מורים (59%) וביקורים בבית הספר (43%). בהשוואה לקבוצות האחרות, יש פחות סיכוי להתייעץ עם ציונים, הישגי בית ספר שפורסמו (9%) או מקורות מידע רשמיים כמו עלון בית הספר (3%) או דיווחים בתקשורת (3%), אך הם יתייעצו עם בני משפחה אחרים (11%) ועם ילדם (25%).

סביר להניח כי הורים בבית ספר אלטרנטיבי יתחשבו בתהליך קבלת ההחלטות שלהם בציוני מבחני ההישגים בבית הספר (19%), ופחות סביר שייקחו בחשבון את חווית ילדיהם האחרים (7%), אך ככל הנראה יתייעצו עם ילדם ( 29%) בבחירת בית ספר. הורי בתי ספר פרטי דתי הם הקבוצה היחידה שלוקחת בחשבון את אמונותיהם הדתיות (9%) בבחירת בית ספר, הם נוטים ביותר להתייעץ עם בני משפחה אחרים (14%) ועם דיווחים בתקשורת (9%), ופחות סביר שיתייעצו עם ילדם (18%) בתהליך הבחירה שלהם, בהשוואה לקבוצות אחרות.

סביר להניח כי הורי בתי ספר פרטיים שאינם דתיים יודיעו על החלטת בחירתם בבית הספר על ידי שיחות עם המורים, עם המנהלת ועם היועצת בבית הספר (67%), באמצעות ביקור בבית הספר (64%) ובאמצעות התייעצות עם רשת החברים החברתית שלהם, שכנים והורים אחרים (58%). עשרים אחוז מההורים הללו מתייעצים עם ילדם בתהליך הבחירה. סביר להניח שהורים אלה יתייעצו עם בני משפחה אחרים (6%),הם יתחשבו בכתוב בעלון בית הספר (7%), ובמקום השני נמצא הסיכוי שיתייעצו עם דיווחי מדיה (6%) בהשוואה לקבוצות הורים אחרות.

בהתחשב בכך שלרשתות החברתיות תפקיד קריטי בקבלת ההחלטות של ההורים, הדבר מעורר חשש בנוגע לדיוק ולאיכות המידע שהורים ניגשים אליו באמצעות רשתות אלה. הרשת החברתית של הורים משכילים נוטה יותר לכלול אנשי מקצוע בעלי ידע בתחום מערכת החינוך. הורים מכל הקבוצות ציינו כי השתמשו בישיבות מידע בבית הספר כדי לקבל מידע עבור קבלת ההחלטות שלהם. בבית ספר ציבורי (19%) ובדתי (18%) ההורים נוטים יותר להשתמש במקור זה מאשר הורים בבתי ספר אלטרנטיביים (16%) ובתי ספר פרטיים שאינם דתיים (15%). רק אחוז קטן מכל קבוצת הורים השתמשו בעלון בית הספר כדי להודיע על החלטתם. האתגר עבור מנהלי תוכניות הבחירה הוא כיצד לחדור לרשתות חברתיות בכדי לספק מידע שימושי ומדויק שיעזור להורים לקבל החלטות מתאימות לגבי חינוך הילד, וכדי להגביר את מודעותם לאפשרויות הבחירה הקיימות.

יחד עם זאת, יתכן שמקורות מידע נאותים לא יספיקו כדי לעודד משפחות עם מעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר להשתתף בתוכניות או בבתי ספר לפי בחירה. נראה כי להורים אלה אין נטייה או מוטיבציה להימנע מלרשום את ילדיהם לבית הספר השכונתי המיועד להם. אדריכלים וספונסרים של תוכניות לבחירת בתי ספר כגון מכוני מחקר פרטיים, קובעי מדיניות וממשלה, מתמקדים לעיתים קרובות בהשוואה בין השיפור בציוני ההישגים של תלמידי בתי הספר כאינדיקטורים לאיכות ולהצלחה של תוכניות הבחירה. עם זאת, רק 9% מההורים בבתי הספר הציבוריים משתמשים במידע זה כדי לקבל החלטות בנוגע לבחירת בית הספר, לעומת 19% מההורים בבית הספר האלטרנטיבי, 14% מההורים בבית הספר הדתי, ו- 13% מההורים בבית הספר הפרטי הלא דתי. בעוד שציוני הישגי התלמידים מספקים מדד לאחריות ציבורית מבחינת יעילות ופרודוקטיביות, נראה שיש גורמים בולטים אחרים המשפיעים על החלטות ההורים.

גישה לבתי ספר על פי בחירה

הורים נשאלו כאשר החליטו היכן לשלוח את ילדם לבית הספר, האם בית הספר שילדם לומד בו הוא בחירתם הראשונה, השנייה או השלישית. 91% מההורים בבית הספר הפרטי ציינו כי קיבלו את הבחירה הראשונה שלהם בבית הספר, 21% מההורים בבית הספר האלטרנטיבי, ו -19% מההורים בבית הספר הציבורי אמרו, שזוהי הבחירה השנייה שלהם בבית הספר. כשנשאלו אם היעדר תחבורה היווה בעיה בגישה לבית ספר אחר במערכת הציבורית, 20% מההורים בבית הספר הציבורי, 19% מההורים בבית הספר האלטרנטיבי ו -7% מההורים בבתי הספר הפרטיים, הסכימו.

ממצאים אלה מצביעים על כך, שקיימת תחרות מועטה בקרב בתי הספר במגזר בתי הספר הפרטיים, כאשר רוב התלמידים מתקבלים לבית הספר הפרטי שהוריהם בחרו בו. זה נתמך על ידי המציאות שרבים מבתי הספר הפרטיים במחקר זה הרחיבו את הקמפוסים שלהם כדי לקבל יותר תלמידים, ובחלקם יש יותר מקמפוס אחד. במערכת הציבורית, נראה כי הקבלה לתוכניות הבחירה אינה מהווה בעיה רצינית, כאשר 80% מההורים מקבלים את בית הספר המועדף עליהם. אמנם נראה שיש היצע מספק של אפשרויות בחירה להורים, אך נושא מאיים יותר הוא הסיבה לכך שיותר הורים אינם בוחרים באופן פעיל בבית ספר, והסיבה מדוע נותרה במידה רבה תופעה זו של מעמד הביניים.

אם יש היצע נאות ומגוון של אפשרויות מתוכן יכולים ההורים לבחור, הדבר חיובי, מאחר שבכך הוא מקטין את התחרות בין המשפחות, אך הוא שלילי בכך, שהוא לא יכול לייצר את הלחצים הדרושים בשוק כדי לעורר שיפור רחב היקף בבתי הספר. במחקר זה, מבחינת ההורים, מה שמגביל את מגוון אפשרויות הבחירה שלהם הוא יכולתם לשלם שכר לימוד לבתי הספר הפרטיים שאינם דתיים.

מדוע הורים בוחרים

הורים בוחרים בבתי ספר מסיבות רבות ושונות. במחקר זה הוענקו להורים 22 גורמים שמהם התבקשו לבחור את אלה שנלקחו בחשבון בעת בחירת בית הספר. הם הוזמנו להוסיף גורמים שאינם רשומים. לאחר מכן הם התבקשו לדרג את שלושת הגורמים המובילים שהשפיעו ביותר על החלטתם. הדיון הבא משקף את התגובה המשולבת של הסיבה הראשונה, השנייה והשלישית לבחירת בית הספר. מה שראוי לציון בהשוואת דירוג הגורמים בקרב קבוצות הורים הוא רמת הקונצנזוס בכל קבוצה. הורי בתי ספר פרטיים שאינם דתיים התקבצו היטב סביב ארבע הסיבות המובילות לבחירת בית ספר: כיתה קטנה יותר בגודל (60%); ערכים ואמונות משותפים (50%); סגנון הוראה (47%); ומוניטין אקדמי חזק (46%), ואחריו, סיבה חמישית רחוקה, סטודנטים מקבלים יותר עזרה פרטנית (19%). הורי בתי ספר פרטיים דתיים היו מקובצים סביב שתי הסיבות המובילות שלהם: ערכים ואמונות משותפות (62%) ומוניטין אקדמי חזק (44%), אך פחות מאוחדים סביב שלוש הסיבות הנותרות – סגנון ההוראה (26.3%), גדלים קטנים יותר של כיתה ( 25.6%) ותכנים דתיים (22.6%).

חמישים אחוז מההורים בבתי הספר הציבוריים ציינו את ‘הקרבה לביתם’ כגורם החשוב ביותר בבחירת בית ספר ואחריו מוניטין אקדמי (28%), המורים (24%), המנהל (22%) וסגנון הוראה ( 21%). שלוש הסיבות המובילות הורים בבחירת בית ספר אלטרנטיבי היו מקובצות היטב סביב מוניטין אקדמי חזק (34%), סגנון הוראה (34%) ותוכניות מיוחדות (31%), ואחריהם ערכים ואמונות משותפות (23%), וגודל כיתה קטן יותר (22%). בסקירת הסיבות של ההורים בבחירת בית ספר, קבוצות שונות מונעות על ידי גורמים שונים. מוניטין אקדמי הוא דאגה לכל ההורים; יחד עם זאת, זוהי הדאגה העיקרית להורים שבחרו  בבית הספר האלטרנטיבי. הורים בבית ספר אלטרנטיבי מחפשים סוג מסוים של חוויית בית ספריות לילדיהם, ובוחנים את הצעות התוכנית, סגנון ההוראה, גודל הכיתה הקטן יותר, וקהילה בית ספרית המשקפת את ערכיהם ואמונותיהם. הם נוטים ביותר לשתף את ילדם בתהליך בחירת בית הספר.

בהתחשב בכך ש 47% מההורים בבית הספר הציבורי שולחים את ילדיהם לבית הספר המיועד להם מבלי לחפש מידע, הגיוני שדאגתם העיקרית תהיה שבית הספר יהיה קרוב לביתם וכי ילדם ילמד בבית ספר בקהילה שלהם. הם עוסקים במי הם המורים והמנהלים, בסגנון ההוראה הדומיננטי, והאם חבריו של ילדם לומדים באותו בית ספר (19%). הורי ילדים בבית ספר פרטי מחפשים בית ספר העונה על צרכיו האישיים של ילדם. הם מתמקדים בגודל הכיתה, בערכים ובאמונות משותפים, בסגנון ההוראה, ומבקשים שילדם יקבל יותר עזרה אישית.

הגורם העיקרי לבחירת הורים בבית ספר פרטי דתי הוא שילדם נמצא בסביבה החולקת את ערכיהם ואמונותיהם הדתיות. הם מעריכים את סגנון ההוראה, הגודל הקטן יותר של הכיתות והכללת הדת בתוכנית הלימודים.

מטרות הלימוד

Wells (2000), במחקרה על רפורמה בבתי הספר העצמאיים, מסיקה כי משפחות בוחרות מסגרות כמו בתי ספר , כיוון שהם מאפשרים להן ‘להתחבר עם משפחות הדומות להם ביותר, במיוחד בדרכים בהן מתוארים יעדיהם החינוכיים (עמ’ 1). היא ממשיכה ומסבירה, שלהורים בבתי ספר ציבוריים לא ניתן להבטיח כי הם חולקים ‘חשיבה דומה, אמונות וערכים ורעיונות זהים’ כמו הורים אחרים (עמ ‘1). במחקר זה הוענקה להורים רשימה של שש מטרות, עם אפשרות להוסיף משלהם, והם התבקשו לדרג את שלוש היעדים החינוכיים הראשונים שנראו חשובים בעיניהם, כאלה שבית הספר יוכל להשיג עם ילדיהם. כל ההורים הסכימו שהמטרה מספר אחת בחינוך לילדם היא מצוינות אקדמית (ציבורי, 93%; פרטי דתי, 90%; אלטרנטיבי, 86%; פרטי לא דתי, 80%), וכל ההורים, למעט הורים בבית הספר האלטרנטיבי, בחרו בהרגלי עבודה טובים ובמשמעת עצמית כמטרה השנייה בחשיבותה (בתי ספר פרטיים שאינם דתיים, 79%; בתי ספר ציבוריים, 78%; בית ספר פרטי דתי, 73%). הורי בית ספר אלטרנטיבי בחרו במיומנויות חשיבה כקריטיות (73%) כיעד השני בחשיבותו עבור ילדם. בית ספר פרטי ציבורי (67%) ולא דתי (62%) הסכים כי בבית הספר המטרה השלישית בחשיבותה עבור ילדם היא מיומנויות חשיבה קריטיות.

הורים בבית ספר אלטרנטיבי בחרו בהרגלי עבודה טובים ומשמעת עצמית (70%) כמטרה השלישית  והורי בתי ספר פרטיים דתיים בחרו בפיתוח סטנדרטים מוסריים גבוהים (69%). מטרה רביעית המשותפת לכל ההורים, למעט אלה של בתי ספר פרטיים דתיים, הערכה עצמית בונה (פרטי שאינו דתי, 39%; אלטרנטיבי, 38%; ציבורי 33%). מיומנות חשיבה ביקורתית הייתה המטרה הרביעית של הורי בית ספר פרטי דתי (29%).

ממצאי מחקר זה מצביעים על כך, שכל קטגוריות ההורים מסכימות באופן כללי לגבי ארבע המטרות המובילות בחינוך; עם זאת, קבוצות שונות נותנות להן עדיפות שונה. הורי בתי ספר פרטיים דתיים מודאגים יותר מהתפתחותם המוסרית של ילדיהם, והם מסכימים עם הורי בית הספר הציבורי בנוגע לחשיבות הרגלי עבודה טובים ומשמעת עצמית. הורי בית ספר פרטי שאינו דתי והורי בית ספר אלטרנטיבי, חולקים כישורי חשיבה ביקורתיים ובניית הערכה עצמית כחשובה, יותר מקבוצות ההורים האחרות. כל ההורים מחזיקים במצוינות בלימודים כמטרה העיקרית בחינוך ילדם.

שביעות רצון

המחקר על בחירת בית ספר מאשר, שנראה שמידת שביעות הרצון גבוהה יותר בקרב הורים שבוחרים באופן פעיל את בית הספר שלהם (Bosetti, 1998; Goldhaber, 1999). הורים במחקר זה נשאלו מספר שאלות הקשורות לרמת שביעות רצונם מבית ספרם. הם התבקשו לתת ציון כולל לבית ספרם ולמועצת בית הספר, והם גם התבקשו לענות האם, בהתחשב במה שהם יודעים עכשיו, הם עדיין יבחרו באותו בית הספר. הציון הכולל הממוצע של שביעות הרצון של כל ההורים בבית ספרם היה מעל 75%, מה שמעיד על רמת שביעות רצון גבוהה למדי. לגבי הערכת מועצת המנהלים שלהם, הורי בית הספר הציבורי והאלטרנטיבי העניקו להם כ -63%, והורי בית הספר הפרטי העניקו למועצה 83%. כ 88% מהורי בתי הספר האלטרנטיביים והורי בית הספר הציבורי ו -96% מהורי בית הספר הפרטי אמרו שהם יבחרו שוב באותו בית ספר.

ההורים התבקשו להעריך את בית הספר שלהם על פי 10 מימדים תוך שימוש בסולם ליקרט בעל ארבעה שלבים (מסכימים מאוד עד לא מסכימים מאוד). טבלה 1 מסכמת את האזורים המובילים שבהם הם הסכימו מאוד.

לוח 1. מדווח באחוזים

פקטורים ציבורי אלטרנטיבי דתי פרטי
הילד שלי נהנה בביה”ס

ביה”ס הוא מקום בטוח

המורים בביה”ס דואגים באמת לתלמידים ולהורים

בית ספר זה מספק סביבת לימודים מאתגרת לילד שלי

ביה”ס עוזר לתלמידים להשיג את הפוטנציאל שלהם

אסטרטגיות הלימוד בביה”ס הן חדשניות

ביה”ס מספק לילדי די פעילויות נוספות מחוץ ללימודים

58

48

43

25

24

23

8

66

59

56

38

39

47

23

69

69

60

44

51

31

18

79

69

76

62

51

51

33

תוצאות הנתונים הללו מצביעות בבירור על כך, שהורים שבוחרים באופן פעיל את בית הספר שלהם מרוצים יותר מבית הספר. מעניין לציין כי בזמן שההורים של בתי ספר ציבוריים ואלטרנטיביים העניקו לבתי הספר ציון מעל 75% ו- 88% מהם ציינו כי בהתחשב במה שהם יודעים כעת, הם עדיין ישלחו את ילדם לאותו בית ספר, מפתיע שרמת שביעות הרצון שלהם מנקודות המפתח כפי שדווחו בטבלה אינה גבוהה יותר. האם זה משום שהם לא תופסים שיש בתי ספר אחרים שניתן לבחור מהם והם בדרך כלל מרוצים מהבחירה שלהם; או שמא ישנן עדיפויות אחרות כגון מיקום בית הספר ותוכניות מסוימות המוצעות אשר מפצות על דירוגן הנמוך של הגורמים המפורטים?

ההורים נשאלו אם היו יכולים לשלוח את ילדם לבית ספר ציבורי, פרטי או דתי לפי בחירתם, בשכר לימוד שמשלמת הממשלה, האם הם עדיין היו שולחים את ילדם לבית הספר בו הוא לומד כעת, או לבית ספר אחר? 91% מההורים מבית הספר הפרטי אמרו שהם ישמרו על ילדם בזרם הנוכחי של בית הספר, 58% מההורים בבית הספר האלטרנטיבי, ו -47% מההורים בבית הספר הציבורי ישאירו את ילדם באותו בית הספר.

עבור אותם הורים שאמרו שהם ישלחו את ילדם לבית ספר אחר, הם התבקשו לציין באיזה סוגים של בתי ספר הם יבחרו. כמעט מחצית מההורים בבית הספר הציבורי והאלטרנטיבי ענו  שישלחו את ילדם לבית ספר אחר, כמעט 60% אמרו כי הם ישלחו את ילדם לבית ספר פרטי. כ 40% מההורים בבית הספר הציבורי היו שולחים את ילדם לבית ספר ציבורי אחר, ולמעלה משליש מההורים בבית הספר האלטרנטיבי בחרו גם כן באופציה זו. זה מעיד על תמיכה חזקה בחינוך הציבורי.

10% מההורים בבית הספר הפרטי הדתי ענו שישנו את בית הספר, למעלה מ- 70% היו שולחים את ילדם לבית ספר אחר שקשור לדת, ומבין 10% מההורים הפרטיים שאינם דתיים ענו ילד לבית ספר פרטי אחר. רוב מוחץ (88%) אמרו שהם ישלחו את הילד שלהם לבית ספר פרטי אחר. זה מצביע על כך שהורי בית ספר פרטיים מחויבים לחינוך הפרטי, וכי אם עלויות הלימוד לא היו גורם, יותר הורים היו בוחרים באפשרות זו.

סיכום

נראה כי קיימים חוסר בהירות וחוסר הסכמה בקרב קובעי המדיניות, מנהיגי החינוך וההורים, באשר למטרות שבבחירת בית ספר במסגרת החינוך הציבורי. באלברטה, החקיקה לבחירת בתי ספר מגדירה סביבה רגולטורית לבתי ספר עצמאיים, בתי ספר ציבוריים ואלטרנטיביים ולבתי ספר פרטיים מוכרים בנושאים הקשורים למימון, ממשל, אחריות ותוכניות לימודים. נושאים הקשורים לשוויון, מטופלים בבתי ספר במימון ציבורי (כלומר בתי ספר עצמאיים ובתי ספר אלטרנטיביים ציבוריים) באמצעות נוסחאות למימון תלמידים עם צרכים מיוחדים, ושיטות קבלה שאינן מפלות.

חקיקה לבחירת בתי ספר משרתת כמנגנון למינוף השינוי בחינוך הציבורי באמצעות הזרקת כוחות השוק. בהקשר זה, בתי ספר נאלצים להגיב יותר לצרכים ולערכים של ההורים על ידי מתן תוכניות לבחירה שמתאימות להעדפותיהם, וכן להיות אחראים יותר כלפי הציבור על ידי הוכחת שיפור בהישגי התלמידים. ההשפעה של תחרות זו היא יצירת חינוך איכותי יותר עבור כל התלמידים, אך נעשה מעט בנושאים הקשורים כמו שוויון, גיוון ולכידות חברתית. תוצאות מחקר זה מצביעות על כך שהורים משתמשים בתערובת של רציונליות בבחירת בתי ספר יסודיים לילדיהם ואיכות החינוך אינה אלא רק אחת מהגורמים.

זה לא ברור שכל קבוצות ההורים יסכימו על מה מהווה חינוך איכותי. עבור רוב ההורים החלטות על הבחירה שלהם בבית ספר מתבצעות על ידי הרשת החברתית שלהם, ביקורים בבית הספר ושיחות עם מורים. הדבר מעלה את שאלת הגישה למידע מדויק ואיכותי אודות אפשרויות הבחירה הקיימות, ולמידע המסייע להורים להבין את צרכי הלמידה והעדפותיו של הילד שלהם.

במחקר זה, קיימת פרוסה צרה של האוכלוסייה העוסקת בבחירה של בית ספר יסודי. שלושה רבעים מכל הורי בית הספר הפרטי מעולם לא רשמו את ילדיהם לבית ספר ציבורי, ורק 6% מההורים בבית הספר האלטרנטיבי, ו -3% מההורים בבית הספר הציבורי רשמו את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. זה מצביע על כך, שהורים הבוחרים בבתי ספר פרטיים מחפשים מלכתחילה ובאופן פעיל אפשרויות לימוד לילדיהם שם. רק אחוז קטן מאוד מהורי בית הספר הציבורי והאלטרנטיבי במחקר זה רואים בלימודים פרטיים אופציה לילדיהם.47% מההורים בבתי הספר הציבוריים אינם בוחרים באופן פעיל בית ספר לילדיהם, אלא מעדיפים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר בשכונה המיועדת.

ממצאים אלה מעלים מספר אתגרים עבור מנהיגי החינוך וקובעי המדיניות הרוצים כי לחץ תחרותי שנוצר בשוק החינוכי יביא לשיפור הישגי התלמידים ולמערכת חינוך יעילה ואחראית יותר. נראה כי הורי בית הספר הציבורי והורים בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך אינם בעלי מוטיבציה לממש את אפשרויות הבחירה שלהם.

האם זה בגלל חוסר מודעות והבנת האפשרויות הקיימות, והם בדרך כלל מרוצים מבתי הספר שלהם, או שאולי הם מחזיקים באמונה בסיסית בערך החינוך הציבורי ושכל בית ספר צריך להיות מסוגל להתאים לצרכי הלמידה של כל ילד?

זוהי באמת שאלה לגבי סוכנות אנושית והצורך להבין את הנטייה של הורים אלה. אם ועד בית הספר מחויב לספק אפשרויות בחירה להורים, אז אילו הוראות הם צריכים שיהיו במקום כדי לשפר את יכולת ההורים לקבל החלטות בחירה ממוקסמות? לכל הפחות יש צורך בגישה למידע איכותי על אפשרויות בחירה, הדרכה כיצד לבחור בית ספר ותחבורה ציבורית, אלה הם יסודות חיוניים עבור הורים שעוסקים באופן פעיל בבחירת בית הספר במגזר הציבורי.

יחד עם זאת, אף אחד מהגורמים הללו אינו לוקח בחשבון את המציאות, שישנה נטייה מסוימת להורים הזקוקים למוטיבציה כדי לעסוק בבחירת בית הספר וכדי לראות עצמם כצרכנים של השוק החינוכי. הורי בית ספר אלטרנטיבי הם מהמשכילים יותר בקרב ההורים בעלי ההכנסה הנמוכה יותר. דפוסי קבלת ההחלטות שלהם ומטרותיהם המעריכות את החינוך, דומים לאלה של הורי בית ספר פרטי שאינם דתיים; עם זאת, רמת ההכנסה שלהם מגבילה את הגישה שלהם לחלופות פרטיות.  ללא שוברי שכר לימוד או מלגות, לחץ השוק התחרותי שיוצרים הורים אלה מוגבל לבתי ספר עצמאיים או לבתי ספר אלטרנטיביים במערכת החינוך הציבורית; ובמקרים מסוימים לבתי ספר פרטיים הקשורים לדת עם תשלום שכר לימוד נגיש.

במערכת החינוך הציבורית, בתי הספר דורשים תמריצים על מנת לתת מענה לצרכים, לערכים ולהעדפות החינוכיות של ההורים וכן לספק סוגים שונים של תוכניות לסוגים שונים של משפחות. במחקר זה, למועצת בית הספר הציבורי אין מדיניות של גבולות פתוחים, אלא היא קבעה אזור ליקוט או בתי ספר שכונתיים וכמה בתי ספר עם תוכניות חלופיות ייעודיות. תוכניות אלטרנטיביות לא נוצרו מצורכי הילדים או ממשאלות הקהילה המקומית; אלא שהם תוכננו על ידי מועצת בית הספר כתגובה ללחץ יציאת התלמידים לתוכניות המוצעות על ידי בתי ספר עצמאיים מתחרים, או לחץ מצד קבוצות לובי הדוגלות בצרכים מסוימים של קבוצות ילדים מוגדרות (כמו למשל בתי ספר למחוננים, לחד מיניים, לימודים לספורטאים מובחרים).

הערך הפריבילגי הוא הערך של ‘חופש הבחירה’, ולא הדאגה לשוויון חברתי או לשוויון הזדמנויות להצלחה חינוכית. במצב זה, מועצת המנהלים של בית הספר נענית לצרכים של מסה קריטית, מה שמטיל על ההורים או על קבוצות אינטרסים את הצורך להתארגן ולעתור לתוכניות בחירה. דבר זה דורש כמות מסוימת של זמן והון חברתי כדי לנווט בסבך הבירוקרטיה ולהקים תוכנית. נראה כי למועצות בתי הספר תמריצים מועטים על מנת ליזום מתן תוכניות חלופיות, בתשובה למחקר חינוכי אחרון בהוראה ובלמידה; במקום זאת הם מוצבים להגיב לדרישת ההורים או ללחץ של אפשרויות פרטיות מתחרות (עצמאיים ובתי ספר פרטיים) ולאובדן המימון העוקב אחר תלמידים אלה לבתי ספר עצמאיים.

סביר להניח שלקבוצות מוחלשות אין את המשאבים, את הכישורים ואת ההון החברתי כדי לעסוק באופן יעיל ולייצר שינויים. באלברטה, לבתי ספר עצמאיים ולבתי ספר אלטרנטיביים אין קול באתר בית הספר שלהם. מיקום בית הספר הוא ההחלטה של ​​ועד בית הספר המקומי, שעליו להקצות מקום מתוך רשימת בתי הספר הקיימים שלהם, או שיש שם מספיק מקום להכיל תלמידים בזרם אלטרנטיבי או שהם נסגרו עקב ירידה בהרשמה ובדרך כלל נמצאים במצב תחזוקה לקוי. כתוצאה מכך, מיקום בית הספר יכול להוות גורם מפלה במשיכה ובשמירה על תלמידים. במחקר זה, חלק מבתי הספר האלטרנטיביים שזוהו על ידי מועצת בית הספר, לא זכו לייעוד רשמי כבית ספר אלטרנטיבי, במקומם היו אלה בתי ספר שעשו משהו חדשני או ייחודי והיה להם מספר משמעותי של תלמידים רשומים מחוץ לגבולות בית הספר המיועד. לכן, בית הספר היה בית ספר אלטרנטיבי לקבוצת תלמידים נבחרת.

זה מעלה את נושא ההון העצמי ואת נושא הגישה. רק הורים עם רשתות חברתיות מסוימות ידעו על החלופות הבלתי פורמליות הללו, ידעו לרשום את ילדם לבתי ספר אלה והיו יכולים לספק הסעות פרטיות כדי להביא את ילדם לבתי ספר אלה. זה יוצר שדה משחק לא אחיד. ניתן לשפר את ההון בכך שיהיו קריטריונים ומנגנון כלשהו שייעדו את בתי הספר הללו כאלטרנטיביים באופן רשמי, או על ידי יצירת גבולות פתוחים לכל התלמידים, מה שיהפוך את כל בתי הספר לבתי ספר לבחירה.

הורים ממעמד כלכלי-חברתי נמוך אינם מיוצגים במחקר זה. עובדה זו מצביעה על כך שתוכניות בחירה שמתוכננות לספק את אותן הזדמנויות חינוכיות לתלמידים ממשפחות מוחלשות כלכלית, ושבדרך כלל עומדים לרשות משפחות שיכולות להרשות לעצמן לשכור או לקנות בתים בשכונות עם בתי ספר נחשקים יותר, אינן עובדות. ההורים המשכילים יותר מקבוצה זו הם בעלי מוטיבציה ומצוידים יותר בכישורים לבצע בחירת בית ספר לילדיהם.

תוכניות בחירה צריכות להתמקד במשפחות בעלות מעמד כלכלי-חברתי נמוך ולספק את התמיכה הדרושה כדי לאפשר להן לבצע בחירה, או לספק תוכנית לימודים מועשרת לבתי ספר בשכונות אלה על מנת להביא את איכות החינוך לאותה רמה העומדת לרשות בתי הספר בשכונות עשירות יותר. חלק מההורים שבוחרים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים דתיים, הם בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר מקבוצות הורים אחרות במחקר. נראה שלמשפחות אלו יש העדפות ערכיות ברורות בכל הנוגע לחינוך ילדיהן ועליהן לעשות ויתורים על מנת שיוכלו להרשות לעצמן חינוך פרטי עבורם.

האם זה יוצר מערכת חינוך פרטית דו-שכבתית? האם הורים בבתי ספר פרטיים דתיים רואים חינוך איכותי באופן שונה מההורים בבתי ספר פרטיים שאינם דתיים? מבחינת הון עצמי, האם מימון ממשלתי באמצעות שכר לימוד, שוברים או מלגות צריך להיות נגיש לבעלי הכנסה נמוכה שמעריכים חינוך דתי?

לסיכום, עבור האדריכלים של תוכניות בחירת בתי ספר, קובעי מדיניות ומנהיגים חינוכיים, חשוב לפרט את המטרות והיעדים של תוכניות אלה ולהבטיח שיהיו מספיק תקנות, תמיכה כספית ושירותים כמו גישה למידע אודות הפילוסופיה, השליחות והתוכניות המוצעות, כדי להבטיח שלהורים תהיה היכולת לממש את הבחירה במגרש המשחקים הזה.

ממצאי מחקר זה מצביעים גם על כך, שחלק ניכר מההורים לילדים בגילאי בית הספר היסודי, מעריכים את החינוך הציבורי ואת בית הספר השכונתי שלהם. נראה כי הורים לקבוצות מוחלשות כלכלית, ואולי מוחלשות גם מבחינה חברתית, אינם משתמשים בבחירה או שאינם ניגשים לאפשרויות חלופיות בבחירת בית ספר. לכן חייבים להתקיים מנגנונים אחרים לטיפול בסוגיות של חיסרון חברתי-כלכלי וחינוכי עבור קבוצות אלה, ויש להבטיח את ההצלחה הלימודית של כל הילדים. נראה שבחירת בית הספר אינה משפרת את ההישגים החינוכיים או את חוויותיהם של כל הילדים אלא שהיא מוגבלת לילדים ממשפחות בינוניות עד מעמד הביניים הגבוה.

מילות מפתח: בחירת בית ספר; בחירת הורים; תורת הבחירה הרציונלית; כיתה חברתית

Keywords: School choice; parental choice; rational choice theory; social class

בחירת בית ספר יסודי – הגורמים להחלטת הורים על בחירת בית ספר יסודי באלברטה

תיאוריית הבחירה הרציונלית מציעה כי הורים ממקסמים את התועלת שבקבלת החלטות מתוך העדפות ערכיות ברורות, הם מסוגלים לדרוש מבתי ספר וממורים מקומיים פעולה אפקטיבית שניתן לסמוך עליה לטובת ילדיהם. מאמר זה מציג נקודת מבט שונה וטוען כי הורים משקיעים תערובת של גורמים רציונליים בבחירת בתי ספר. בהתבסס על תוצאות סקר שנערך בקרב 1,500 הורים לתלמידים ב -11 בתי ספר יסודיים פרטיים, שמונה מהם ציבוריים ו -10 בתי ספר יסודיים אלטרנטיביים באלברטה, קנדה, בחן מאמר זה את ההיגיון, הערכים והחששות שמיידעים את ההורים בעת קבלת החלטות בבחירת בית ספר יסודי עבור ילדיהם, ודן בהשלכות על מדיניות ורפורמה בחינוך. פרספקטיבות מעורבות הורית ומעורבות קהילתית הופכים לאידיאלים בתפיסות הנוכחיות בנושא שיפור בתי הספר ורפורמת בתי הספר בצפון אמריקה (Hargreaves & Fullan, 1998). תומכי הבחירה בבתי ספר מדגישים את החייאת החינוך הציבורי באמצעות יצירת חלופות פרטיות, ובכך משפרים את מעורבות ההורים, את שביעות הרצון, את העצמה ואת התחושה הקהילתית, וכתוצאה מכך משפרים את הישגי התלמידים ( Goldring, 1999 & (Chubb & Moe, 1990; Driscoll & Kerchner, 1999; Smrerkar תיאוריית השוק מציעה, כי מערכת לבחירת בתי ספר תיצור תחרות בין בתי הספר לרישום תלמידים, וכתוצאה מכך בתי הספר ייענו יותר לצרכים ולאינטרסים של הורים ותלמידים, על ידי מתן סוגי תוכניות שונים עבור סוגים שונים של משפחות. התחרות תביא לשיפור האפקטיביות, הפריון והשירות בבית הספר, ותוביל לחינוך איכותי יותר (Levin2002). אחרים טוענים כי הבחירה בבית ספר עשויה להביא ליצירת קהילות ערכיות המשקפות 'מחוזות קטנים' שנותנות מענה לצרכים, לערכים ולאינטרסים של קבוצות מסוימות. דבר זה תורם לפיצול חברתי נוסף של החברה ולמערכת חינוך דו-שכבתית (Gewirtz et al., 1995; Fuller et al., 1996), ומעניקה זכויות לבני המעמד הבינוני, שיש להם הון כלכלי הון חברתי והון תרבותי, להשתמש בהן בשוק החינוך כאסטרטגיה לשחזר מחדש את מעמדם החברתי ולהבטיח את יתרונם היחסי, את התקדמותם החברתית ואת הניידות שלהם (Ball, 2003). תיאוריית הבחירה הרציונלית מיידעת את רוב תוכניות הבחירה של בתי ספר. תיאוריה זו מרמזת על כך, שההורים הם מכשירים למיקסום תועלתי, שמקבלים החלטות מתוך העדפות ערכיות ברורות על סמך חישובי העלויות, התועלות וההסתברויות להצלחה של אפשרויות שונות; שהם מסוגלים לדרוש פעילות יעילה מבתי ספר...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.