Difficulties regulating emotions: Do binge eaters have fewer strategies to modulate and tolerate negative affect

קשיים בוויסות רגשות: האם אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה מצוידים בפחות אסטרטגיות ויסות ויש להם סובלנות נמוכה יותר לאפקט שלילי?

תקציר: המחקר הנוכחי בחן האם קשיים בוויסות רגשות מסבירים שונות בבולמוסי אכילה ובדק אילו קשיי ויסות רגשות קשורים בצורה החזקה ביותר לבולמוסי אכילה. קנה המידה האבחוני של הפרעות האכילה וקנה המידה של קשיים בחוויית הרגשות בוצעו באמצעות בחינת 695 סטודנטים לתואר ראשון. תוצאות רגרסיה היררכית הצביעו על כך שקשיים בוויסות רגשות היוו נתח משמעותי מן השונות המסבירה בולמוסי אכילה, וזאת מעל ומעבר למשתנים הנ”ל: מגדר, הגבלת מזון והערכת יתר של משקל וצורה. התוצאות גם הצביעו על כך שקושי רב יותר לזהות מצבים רגשיים ולהבין אותם, וגישה מוגבלת לאסטרטגיות ויסות רגשות היו האחראים העיקריים לקשר בין קשיי ויסות רגשות לבולמוסי אכילה. ממצאים אלו תומכים במודל של בולמוסי אכילה הכוללת פגיעות רגשיות ומחסור במיומנויות וויסת מצבי רוח שליליים.

Keywords: Binge eating, Emotion regulation, Emotion dysregulation, Affect, College students

מחקר עדכני מצביע על כך שסטודנטים מדווחים על רמה משמעותית של התנהגויות אכילה לא בריאות (Dunn, Larimer, & Neighbours, 2002; Dunn, Neighbours, & Larimer, 2003) . כ 16-19 אחוז מהסטודנטיות (הנשים) ו -6-7% מהסטודנטים (גברים) מדווחים ומדווחות על פעילות קבועה (Heatherton, Nichols, Mahamedi, & Keel, 1995; Lynch, Everingham, Dubitzky, Hartman & Kasser, 2000) המוגדרות ב- (DSM-IV) כצריכת מוגזמת של מזון תוך כדי חווית אובדן שליטה בהתנהגות (American Psychiatric Association, APA, 1994) . שני ההסברים תיאורטיים מהותיים בחקר בולמוסי אכילה כלולים במודלי ריסון תזונתי ומודלים לאפקט שלילי(Stice & Agras, 1999; Stice et al., 2001; Waller, 2000; Waters, Hill, & Waller, 2001).

איפוק תזונתי מוגדר ככוונה להגביל מזון לצורך ירידה או שימור משקל (Polivy & Herman, 1985). מודלים לריסון תזונתי מבוססים על עדויות שאכילה מוגזמת היא תגובת הגוף לדיאטה (גרילו, שיפמן וקרטר-קמפבל, 1994; לייסי, 1986; פוליווי והרמן, 1985) וכי אכילה מוגזמת נובעת מדאגת יתרה למשקל וצורה, מה שמוביל לניסיונות להגביל מזון או תזונה (Fairburn & Cooper, 1989; McManus & Waller, 1995).

הקשר בין הערכה יתר למשקל ולצורה, לאיפוק תזונתי שהינה תוצר של הקשר, ובולמוסי אכילה זכתה לתמיכה אמפירית טובה יחסית. עם זאת, הגבלת מזון לא תמיד קשורה להתנהגות מוגזמת (bipper, Clark, & Fairburn, 1993), מה שמרמז שמנגנונים אחרים עשויים לשמר התנהגות זו. למעשה, חלק מהאנשים שסובלים מבולמוסי אכילה מדווחים שלפחות 50% מבולמוסי האכילה שלהם משופעים מאפקט ולא מרעב (Greeno, Wing, & Shiffman, 2000; Wilson, Fairburn, & Agras, 1997).

מודלים של אפקט, בניגוד למודלים של איפוק תזונתי, מצביעים על כך שבולמוסי אכילה מופעלים על ידי אפקט שלילי (Meyer, Waller, & Waters, 1998). אפקט שלילי היא אכן הסיבה המובילה לבולמוסי אכילה (Polivy & Herman, 1993), ונראה כי אכילה מוגזמת קשורה לירידה באפקט שלילי (Deaver, Miltenberger, Smyth, & Crosby, 2003). הועלתה אם כן השערה כי בולמוסי אכילה מהווים מחזק חיובי (להתנהגות שלילית, בדומה להתנהגויות לא אדפטיביות אחרות, כגון שתייה באמצעי התמודדות), הגורמת להפחתת מצבים אברסיביים על ידי הפחתה זמנית או הרפיה של רגשות שליליים, או הסחת דעתו של האדם ממצבים רגשיים שליליים אלה ( Arnow, Kennedy, & Agras, 1992; Heatherton & Baumeister, 1991; Polivy & Herman, 1993; Wiser & Telch, 1999).

מחקרים מצביעים על כך שחלק מהנשים שסובלות מהתקפי בולמוסי אכילה למדו להשתמש באכילה מוגזמת כמנגנון להתמודדות לטווח קצר, מנגנון של הימנעות מרגשות כואבים (Arnow et al., 1992). ניתן לחלק את כישורי ההתמודדות לשתי צורות עיקריות (Folkman & Lazarus, 1980); התמודדות ממוקדת פתרון-בעיות כרוכה בניסיון פעיל לשפר מצב, בעוד התמודדות ממוקדת רגשות כרוכה בוויסות רגשות מצוקה הקשורות במצב הבעייתי. בולמוסי אכילה, מנקודת מבט של ויסות אפקט, תיחשב אז כהתמודדות שהינה מתמקדת ברגשות. התנהגויות אכילה בעייתיות, כגון בולמוסי אכילה, קשורות בשימוש מוגבר בשיטות התמודדות לא מתפקדות והפחתה בשיטות התמודדות אדפטיביות (Mayhew & Edelman, 1989; Troop, Holbrey, Trowler, & Treasure, 1994). לסובלים מבולמוסי אכילה עשויים להיות חסרים אסטרטגיות מסוימות להתמודדות עם רגולציה/ויסות רגשות ובמקום הם משתמשים בהתמודדות ממוקדות ברגשות, מה שהופך אותם לפגיעים יותר לדחפים (שעלולים להיגרם כתוצאה ממצבים של אפקט שלילי ו/או הגבלת מזון) לבולמוסי אכילה (Wiser & Telch, 1999).

חוקרים הדגישו את הצורך בהטמעת מודלים של אפקט וריסון תזונתי (McManus & Waller, 1995; Meyer et al., 1998), ואכן מודלים שנדונו כוללות הן ריסון תזונתי והן מודלים מבוססי רגולציה רגשית (Stice , 2001; Stice & Agras, 1999; Stice et al., 2001; Waters et al., 2001). ואכן, נמצא בעקביות שאוכלים מאופקים עלולים לאכול יתר על המידה תחת מצבי רוח דיספוריים, מצבים שנגרמו במחקר על ידי ניסויים (Westenhoefer, 1991). המחקר הנוכחי נועד לפרט ולהרחיב על נקודת מבט זו על ידי בחינת מודל הכולל איפוק תזונתי מוצלח (כלומר, הגבלת מזון), הערכת יתר של משקל וצורה וקשיי ויסות רגשות. יתר על כן, נבחן האם אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה נוטים לחוות יותר קשיים כלליים בוויסות רגשותיהם (לא באופן ספציפי ביחס להתנהגות האכילה שלהם), והאם קשיים אלה מסבירים שונות ייחודית בתדירות בולמוסי האכילה, כלומר מעבר להגבלת צריכת מזון והערכת יתר של משקל וצוּרָה. בנוסף, ליתר דיוק, כיוונו לזהות אילו היבטים של קשיי ויסות רגשות קשורים בצורה החזקה ביותר לבולמוסי אכילה.

שיטה:

משתתפים ומתודולוגיה:

המשתתפים כללו 695 (284 גברים, 411 נשים) סטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה גדולה בצפון מערב ארה”ב. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 18.7 שנים (SD = 1.64). לאחר מתן הסכמה מדעת, סטודנטים בקורסי פסיכולוגיה השתתפו בפגישה המונית בת שעה, במהלכה חולקו כלי כתיבה (נייר ועיפרון). כל האמצעים והנהלים נבדקו ואושרו על ידי וועדת האתיקה.

מדדים:

בנוסף למשתנים הדמוגרפיים (גיל ומין), הערכנו ארבעה מבנים מרכזיים: הגבלת צריכת מזון, הערכת יתר של משקל וצורה, קשיים בוויסות הרגשות ובולמוסי אכילה. המשתתפים נתבקשו להשיב בכנות לפריטים ונאמר להן כי כל התשובות יישארו אנונימיות.

הפרעות התנהגות הקשורות באכילה ועמדות:

הגבלת מזון, הערכת יתר של משקל וצורה ובולמוסי אכילה הוערכו בעזרת סולם האבחון של הפרעות אכילה (EDDS; Stice, Telch, & Rizvi, 2000). ה- EDDS הוא סולם דיווח עצמי בן 22 פריטים שנועד להעריך את הקריטריונים של DSM-IV (APA, 1994) לאנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה והפרעת בולמוסי אכילה (Stice, Fisher & Martinez, 2004; Stice et al., 2000). מדד זה תקף ומהימן, ומציג תוקף מבוסס ראיון, תוקף מתכנס עם גורמי סיכון לפתולוגיה של אכילה ומהימנות פנימית (Stice et al., 2004). ה- EDDS שימש בהצלחה דגימות סטודנטים כולל גברים ונשים (למשל, Dunn et al., 2003).

הגבלת המזון הוערכה על ידי שאלת הסטודנטים: “כמה פעמים בשבוע בממוצע במהלך 3 החודשים האחרונים צמת (דילגת על לפחות 2 ארוחות ברציפות) כדי למנוע עלייה במשקל או לנטרל את השפעות האכילה?” אפשרויות התגובה נעות בין 0 ל 14. הערכת יתר של משקל וצורה (Wt/Shape Over-assessment) נמדדה באמצעות ציון מורכב משלושת פריטי המשקל והצורה של EDDS: “האם היה לך פחד מובהק כי אתה עלול לעלות במשקל או להפוך לשמן? אפשרויות התשובות נעות בין 0 (בכלל לא) ל -6 (כמעט תמיד) בסולם מסוג ליקרט המכיל 7 שלבים. בתוך מחקר זה, העקביות הפנימית (אלפא) של שלושת הפריטים הללו הייתה .85.

מתוך ה- EDDS נכללה גם מדד רציף בן 2 פריטים לבולמוסי אכילה (Binge Eating). השאלה הראשונה שואלת, “כמה פעמים בשבוע בממוצע במהלך שלושת החודשים האחרונים אכלת כמות גדולה במיוחד של מזון וחווית אובדן שליטה?” אפשרויות התגובה נעות בין 0 ל -14. אפשרויות התשובה לשאלה השנייה, “כמה ימים בשבוע בממוצע במהלך 6 החודשים האחרונים אכלת כמות גדולה במיוחד של מזון וחווית אובדן שליטה?” נע בין 0 ל- 7. פריטים אלה נחשבו רק לאפיזודות זלילה (בולמוסי אכילה) אם המשתתף ציין גם כי במהלך 6 החודשים האחרונים אכלו מה שאנשים אחרים יראו כמות מזון חריגה (למשל ליטר גלידה). בהתחשב בנסיבות, תוך חווית “אובדן שליטה” (מרגיש שאינך יכול להפסיק לאכול או לשלוט במה או כמה אכלת). שני פריטים אלה היו בקורלציה של 89., והפכנו אותם לציונים סטנדרטיים על מנת ליצור מדד בולמוסי אכילה יחיד.

קשיים בוויסות רגשות:

הקושי לווסת רגשות הוערך באמצעות סולם הקושי ברגולציות רגשות (DERS; Gratz & Roemer, 2004). ה- DERS מבוסס על מודל אינטגרטיבי של ויסות רגשות (Gratz & Roemer, 2004) המודד את יכולתו של האדם לווסת עוררות רגשית, מידת המודעות הרגשית, הבנה וקבלה של עוררות רגשית ויכולת תפקוד בחיי היומיום למרות המצב הרגשי של האדם. ה- DERS הוכיח בעבר תכונות פסיכומטריות טובות ותוקף ניבוי במדגמי סטודנטים לא קליניים (Gratz & Roemer, 2004).

ה- DERS כולל 36 פריטים המהווים ציון כולל אחד (DERS Total Score) ושישה תת-סקלים. תת המשנה של אי קבלת תגובות רגשיות (אי קבלה; 6 פריטים) מכיל פריטים כגון “כשאני כועסת, אני מתעצבנת מעצמי על כך שאני מרגישה כך.” הקשיים לעסוק בהתנהגות מכוונת מטרה (יעדים; 5 פריטים) כוללים, למשל, “כשאני כועסת, אני מתקשה להתרכז”. תת הקטגוריה קשיי השליטה בדחפים (אימפולס; 6 פריטים) מכיל פריטים כמו “כשאני כועס, אני מאבד שליטה על ההתנהגויות שלי”. חוסר מודעות רגשית הוא תת -סולם (מודעות; 6 פריטים) שכולל פריטים הדומים ל”כשאני כועסת, אני מכירה ברגשות שלי “(הפוכה). תת הקטגוריה ‘אסטרטגיות הרגולציה לגישה לרגשות’ (אסטרטגיות; 8 פריטים) מכיל פריטים כגון “כשאני כועסת, לוקח לי הרבה זמן להרגיש טוב יותר”. תת הקטגוריה ‘חוסר בהירות רגשית’ (5 פריטים) מכיל פריטים כגון “אין לי מושג איך אני מרגיש”. ששת תת -הסקלים הללו מספקים גם מבנה שממנו ניתן להפיק ציון מורכב (DERS Total). העקביות הפנימית (אלפא) של ששת תת הקטגוריות במחקר זה היו .86, .88, .86, .79, .87, .81 ו .92, בהתאמה. עבור כל פריט, סטודנטים מתבקשים “לציין באיזו תדירות ההצהרות הבאות חלות עליך”. אפשרויות התשובה נעות בין 1 המציין כמעט אף פעם (0–10%), ועד 5 המציין כמעט תמיד (91–100%) בסולם 5 שלבים של ליקרט.

תוצאות:

נתונים חסרים:

תוכנית ה-EM של SPSS הופעלה באמצעות אסטרטגיית EM של ליטל ורובין (1987) לטיפול בנתונים חסרים. פחות מ -5% מהתגובות על כל פריט בודד היו חסרות, ו- EM שימש רק ליצירת נתונים חסרים עבור פריטים רציפים שאינם דמוגרפיים מ- EDDS ו- DERS. הנתונים החסרים נחשבו אקראיים ואינם שיטתיים עקב הכמות המועטה של הנתונים החסרים במחקר (Jaccard & Guilamo-Ramos, 2002).

עד כמה הפרעות אכילה נפוצות במדגם:

מתוך 695 משתתפים, 106 פרטים (15% מהמדגם המלא; 8% מהגברים ו -20% מהנשים) דיווחו על ממוצע של בולמוסי אכילה אחת או יותר בשבוע, בשלושת החודשים האחרונים (ממוצע בינג’ס/שבוע). שבעים ותשעה אחוזים מאלו שדיווחו על התקף אחד או יותר בשבוע היו נשים. טבלה 1 כוללת ממוצעים וסטיות תקן של משתנים עבור המדגם המלא והיא מחלוקת גם עפ”י אנשים שאינם סובלים מבולמוסי אכילה / אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה. למרות שהמוקד העיקרי של המחקר הנוכחי הוא התנהגות אכילה מוגזמת, חשוב גם לציין כי 8% מהאנשים האוכלים (או 1% מהמדגם המלא) עמדו בקריטריונים אבחוניים מלאים להפרעת בולמוסי אכילה (BED). (מבוסס על DSM-IV (APA, 1994;. קריטריוני ה- BED של  ה- DSM-IV כוללים אכילה מוגזמת יומיים או יותר בשבוע במהלך 6 החודשים האחרונים, עמידה בשלושה מתוך 5 סימפטומים (כלומר, אכילה: מהר יותר מהרגיל, עד למלאות לא נוחה, כאשר לא רעבים פיזית, לבד, או מרגישים עצבנים מפני על אכילה), ולא לעסוק בשימוש בהתנהגויות פיצוי קבועות (למשל טיהור, פעילות גופנית מוגזמת). גם מצוקה ניכרת בנוגע להתנהגות חייבת להיות קיימת (APA, 1994). סביר להניח שהאוכלים המוגזמים במדגם הנוכחי לא נכללו באבחון ה- BED מכיוון שהם עסקו בשימוש קבוע בהתנהגות מפצה (75%) או שהם סבלו מבולמוסי אכילה פחות ימים מהקריטריונים שצוינו (44%). 32 אחוזים מאלו שסובלים מבולמוסי אכילה חופפים, כלומר הם עומדים בשני הקריטריונים החריגים הללו.

בולמוסי אכילה, הגבלות אכילה, הערכת יתר של משקל וצורה, וקשיים בוויסות רגשות:

רגרסיה היררכית (Cohen, Cohen, West, & Aiken, 2003) שימשה להערכה האם קשיים גדולים יותר בוויסות הרגשות הסבירו שונות ייחודית באכילה מוגזמת (בולמוסי אכילה) מעבר לשונות המוסברת על ידי: מין, הגבלת מזון והערכת יתר של משקל וצורה. ציון Binge Eating חולק עפ”י מגדר בשלב 1. הגבלת מזון והערכת יתר של משקל וצורה נוספו בשלבים 2 ו -3 בהתאמה. הציון הכולל לקשיים בוויסות הרגשות נוסף בשלב 4. טבלה 2 מציגה תוצאות רגרסיה.

התוצאות גילו כי מין המשתתפים בשלב 1 הסביר באופן ייחודי 2.2% משונות האכילה המוגזמת. בשלב 2, מספר הפעמים הממוצע שהאדם דילג על 2 ארוחות רצופות או יותר על מנת להשפיע על משקלו או צורתו (הגבלת מזון) היווה 4.5% מהשונות באכילה מוגזמת. בשלב 3, המידה שבה העריכו המשתתפים את עצמם על סמך משקל וצורה (הערכה Wt/Shape Over) הסבירה באופן ייחודי 8.0% מהשונות, מעל ומעבר למין. לבסוף, ובהתאם לציפיות, בשלב 4 קשיים בוויסות הרגשות (DERS Total Score) היוו באופן ייחודי 6.2% מהשונות באכילה מוגזמת, וזאת מעל ומעבר למין, הגבלת מזון והערכת יתר של משקל וצורה. יחד, ארבעת המשתנים הללו היוו 21% מהשונות המוסברת באכילה מוגזמת (R2 = .21, F (4, 691) = 45.76, p b.001).

בולמוסי אכילה ואספקטים ספציפיים של קשיים בוויסות רגשות:

לאחר מכן, נעשה שימוש ברגרסיה מרובה על מנת לזהות כיצד היבטים ספציפיים של ויסות רגשות קשורים באופן ייחודי לבולמוסי אכילה. ציון בולמוסי האכילה מבוסס על שש מדדי המשנה של DERS. תוצאות רגרסיה מוצגות בטבלה 3. השילוב של ששת תת הקטגוריות היווה 16% מהשונות בכמות התקפי בולמוסי האכילה, F (6, 689) = 23.26, p b.001. שתי מדדי משנה, גישה מוגבלת לאסטרטגיות ויסות רגשות (אסטרטגיות) וחוסר בהירות רגשית (בהירות), ניבאו באופן ייחודי כמות גבוהה יותר של התקפי בולמוסי אכילה.

דיון:

מטרתה העיקרית של מחקר זה הייתה להעריך עד כמה קשיים בוויסות רגשות, הגבלת מזון והערכת יתר של משקל וצורה קשורים לבולמוסי אכילה. כל אחד מהם היה קשור באופן עצמאי לבולמוסי אכילה, בהתאמה למודלים המשלבים איפוק בצריכה מזון ואפקט שלילי יחד על מנת להסביר התנהגויות של אכילה מוגזמת (דייויס, פרימן וגארנר 1988; סטייס, 2001; סטייס ואגראס, 1999; סטייס ואחרים, 2001).  ממצא זה עולה בקנה אחד גם עם עבודות קודמות המצביעות על כך שחששות משקל וצורה מובילים למחסור קלורי בדיאטה ובריסון, ושניהם קשורים להתקפים של בולמוסי אכילה (Fairburn & Cooper, 1989; McManus & Waller, 1995).

במחקר הנוכחי, קשיים בוויסות הרגשות היוו שונות ייחודית בבולמוסי אכילה, מעל ומעבר להגבלת מזון והערכת יתר של משקל וצורה. המודל המקורי של פיקוח על אכילה מוגזמת המקודם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי לטיפול בבולמוסי אכילה (פיירברן וקופר, 1989) התמקד בהערכת יתר של משקל וצורה והגבלה תזונתית כפקטורים המשמרים את ההפרעה. תוצאותינו תומכות במודל זה ומרמזות כי גם קשיים בוויסות רגשות עשויים להיות קשורים לבולמוסי אכילה. הסוגים הספציפיים של קשיי ויסות רגשות הקשורים ביותר לאכילה מוגזמת היו ראשית, גישה מוגבלת לאסטרטגיות ויסות רגשות ושנית, קושי בזיהוי והבנת מצבים רגשיים.

גישה מוגבלות לאסטרטגיות וויסות רגשות:

הפרעת בולמוסי אכילה, בנוסף להיותה קשורה להערכת יתר של משקל וצורה ואיפוק תזונתי, עשויה להיות קשורה לקשיים בשינוי מצבי רוח שליליים (כלומר, חוסר אסטרטגיות לוויסות רגשות). אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה עשויים להצביע על כך שהם מתקשים לשנות את מצב הרוח השלילי שלהם, וכי כאשר הם היו מוטרדים מצב רוח זה נמשך. תוצאות אלו מצביעות על כך שאנשים שסובלים מבולמוסי אכילה יכולים להיות בעלי פחות אסטרטגיות בריאות לניווט קשיים רגשיים ולכן הם נוטים להסתמך על אסטרטגיות פחות אדפטיביות (כלומר, בולמוסי אכילה). השערה נוספת להסברת ממצא זה היא שאנשים הסובלים מבולמוסי אכילה יש להם רגשות חזקים יותר ומתמשכים יותר ובכך הם פגיעים יותר לאסטרטגיות ויסות רגשות בעייתיות מכיוון שאמצעים אדפטיביים יותר אינם יעילים מספיק.

קושי בזיהוי והסברת מצבים רגשיים:

הסוג הספציפי השני של קשיי ויסות רגשות הקשורים לרמה של אכילה מוגזמת היה בהירות רגשית, כך שאנשים שדיווחו על קושי גדול יותר לזהות ולהבין את מצביהם הרגשיים דיווחו על יותר בולמוסי אכילה. אכן, זיהוי מצבים רגשיים פנימיים הוא אחד הכישורים הבסיסיים, אך החשובים ביותר הדרושים לתפקוד רגשי אדפטיבי (Saarni, 1999). סים וזימן (2004, עמודים 767) כותבים כי “ללא היכולת לזהות את הרגש הספציפי שאדם חווה, בחירת אסטרטגיה מתאימה ויעילה להקלת המצב תהיה מקרית במידה רבה או מבוססת על השלכות לטווח קצר, ובכך , לא מספיק טובות. באופן עקבי, הם גילו שלנערות מתבגרות בולימיות, בהשוואה לקבוצת בקרה, יש מודעות אינטרספטיבית גרועה יותר (קרי בעיות להבחין ברמזים פנימיים כגון תחושות פיזיולוגיות הקשורות לרגש) ולוקח להן יותר זמן, והן מתקשות יותר להבין אילו רגשות הן חוות ( Sim & Zeeman, 2004).

מגבלות המחקר:

אופי חתך הנתונים מגביל את היכולת להסיק מסקנות סיבתיות או אינטראקציות. לכן לא הצלחנו לבדוק כיצד קשרי משקל וצורה, איפוק תזונתי וקשיים בוויסות הרגשות מתקשרים (כלומר, אילו משתנים הם ממתנים או מתווכים). בנוסף, אמצעי דיווח עצמי סטנדרטיים, כגון DERS ו- EDDS כפופים להטיות. מחקרים מצביעים על כך ששאלוני דיווח עצמי של התנהגות אכילה מניבים תדירות מעט גבוהה יותר של בולמוסי אכילה מאשר נתונים המתקבלים בראיונות (כאשר דיווחים עצמיים על ימים בהם היו התפקי בולמוסי אכילה בחודש האחרון גבוהים ב-0.8 בהשוואה לנתונים המתקבלים בראיונות). (Fairburn & Beglin, 1994). מחקרים עתידיים יכולים להפיק תועלת מביצוע ראיונות נלווים. יתר על כן, אמצעים פיזיולוגיים, כגון מדדים של הפרעת קצב בסינוסים בדרכי הנשימה (RSA), שיכולים לשמש כאינדקס של ויסות רגשות, עשויים להועיל (Beauchaine, 2001). לבסוף, למרות שהיינו מעוניינים בעיקר בהתנהגות מוגזמת בקרב סטודנטים, יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע עד כמה קשיי ויסות משפיעים על אותם יחסים עם אכילה מוגזמת באוכלוסיות קליניות ואחרות, כלליות יותר.

השלכות, מסקנות, והצעות למחקר המשך:

למרות שהקשר בין אפקט שלילי והתנהגות אכילה מוגזמת נקבע במחקרים קודמים, נותרו שאלות רבות בנוגע לתפקיד הרגשות באכילה מוגזמת. למשל, מדוע אנשים העוסקים באכילה מוגזמת במחקר שלנו, אפילו ברמות תת -קליניות, נוטים יותר לחוות את רגשותיהם כעמידים יותר או בלתי חדירים, תוך שהם גם פחות מודעים לאילו רגשות הם חווים ומדוע הם חווים אותם? כיצד קשיים של אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה בזיהוי רגשות וחוויה של רגשות שליליים לאורך זמן (או מיומנויות גרועות יותר בניהול רגשות אלה) קשורים להערכת יתר של משקל וצורה, והריסון התזונתי אינו ברור. מחקרי אורך עתידיים יצטרכו לבחון כיצד ואם קשיים בוויסות הרגשות ממתנים או מתווכים את הקשרים בין חששות משקל וצורה לבין אכילה מוגזמת, או ריסון תזונתי ואכילה מוגזמת. לבסוף, נותרו שאלות בנוגע למסלולים של פיתוח BED. 75 אחוז מהסובלים מבולמוסי אכילה במחקר זה עסקו בהתנהגות מפצה קבועה, ועם זאת רק קצת יותר ממחצית סבלו מהתקפי בולמוסי אכילה פעמיים בשבוע או יותר. לדוגמה, האם מספר לא מבוטל של הסובלים מבולמוסי אכילה במדגם הצעיר שלנו מצבם יתדרדר עד כדי כך שיענו באופן מלא על האבחנה הקלינית של הפרעת בולמוסי אכילה? התשובה אינה ברורה, במיוחד בהתחשב בשיעור 1% של BED שנמצא במדגם שלנוף אשר נופל על הקצה הנמוך של שיעורי ההפרעה המדווחים באוכלוסייה הכללית ( 1 עד 4 ). (APA, 1994).

ממצאים אלה מראים כי אנשים הסובלים מבולמוסי אכילה עלולים לחוות קשיים בוויסות רגשי, קשיים שאינם קשורים אך ורק לתקופה שקדמה לזלילה. יתכן שהסובלים מבולמוסי אכילה מייצגים תת -קטגוריה של אנשים החווים פגיעות רגשית (למשל, חווים רגשות חזקים יותר ומתמשכים יותר ו/או בעלי פחות מיומנויות לפרש, לווסת ולסבול רגשות אלה), וכי פגיעות זו גורמת להן סיכוי גבוה יותר להשתמש במאמצים לא אדפטיביים לוויסות מצבי רוח. המשגה זו משתלבת היטב עם תיאוריות של חוסר ויסות רגשות המניחות כי חלק מהאנשים, כתוצאה מביולוגיה וסביבה, חווים קושי רב יותר בזיהוי וניסוח רגשות, כמו גם עיכוב רגשות המפחיתות פעולות לא אדפטיביות (בשירות מטרות ארוכות טווח). (למשל, Linehan, 1993). יש צורך במחקר נוסף כדי להעריך בצורה מדויקת יותר את תפקיד הפגיעות ברגשות וחסרונות המיומנויות לוויסות רגשות בקרב צעירים העוסקים באכילה מוגזמת.