תקציר (בלבד)

בתרבות מדעית כמו שלנו לפעמים שומעים את הביטוי המזלזל “זה רק מיתוס”. אך זוהי הטיה של המוח המטריאליסטי הרציונאלי, מוח שאמצעיו הפורמליים להכרת העולם, חריפים ושימושיים ככל שיהיו, אינם יכולים למדוד באופן מלא אמיתות מיתולוגיות. אנו מין המספר סיפורים, ומכיוון שהסיפורים שאנו מספרים לעצמנו בדרך כלל הם על עצמנו, אז הם הופכים לכלים נפשיים מכריעים בשמירה על קהילות יציבות ואישיות קוהרנטיות כאחד. העיסוקים הטריוויאליים כביכול של תעשיית הבידור שלנו אינם טריוויאליים כאשר הם נלקחים כמכלול. מושג שנדון בו – “חשיבה בעלת מיתוסים” (חשיבה על פי מטאפורה, מוזיקה ונרטיב) לא רק קודמת לחשיבה לוגית בהתפתחות התודעה והתרבות המערבית לפני אפלטון ואריסטו; אלא גם נשארת האמצעי החזק ביותר שלנו להטמעת ערכים. כתוצאה מכך, הנרטיבים הפופולריים שהמוח המיתולוגי בונה יכולים לספק את הראיות הרלוונטיות ביותר לשינויים משמעותיים בתרבויות בנוגע להבנה עצמית לגבי הטוב והטוב.