(14/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Hope and Coping with Cancer

תקווה והתמודדות עם סרטן

תקציר

הקשר בין תחושת תקווה למגוון דיווחים עצמיים בהקשר של התמודדות עם סרטן נבדקה  ב-115 נשים במכללות. בהשוואה בין תחושת תקווה נמוכה לגבוהה, לנשים בעלות תקווה נמוכה היה יותר ידע על סרטן, וקשר זה נשאר כאשר השונות המשותפת עקב הישגים אקדמיים קודמים, ניסיון עם סרטן בקרב בני משפחה או חברים, ורגישות חיובית ושלילית הוסרה. בנוסף, נשים בעלות תחושת תקווה נמוכה לעומת גבוהה דיווחו על תגובות התמודדות נוספות הקשורות בתקווה בארבעה שלבים נפרדים של סרטן (מניעה / סיכון, זיהוי, טיפול, והשפעה), יחסים אלה נשארו כאשר השונות המשותפת הקשורה להישגים אקדמיים קודמים, ידע על סרטן, ניסיון עם סרטן, ורגישות שלילית הוסרה. התקווה נדונה כאמצעי של שמירה על “רוח לחימה” להתמודדות עם סרטן.

תחושת תקווה קיבלה תשומת לב רצינית בתחומי הרפואה הפסיכולוגיה בשנות החמישים והשישים (סטוטלנד, 1969). למרות שההבדלים האופרציונלים היו קיימים, התקווה היתה קשורה באופן עקבי לנוכחות של ציפיות חיוביות להשגת מטרות. כותבים מוקדמים הסכימו כי ציפיות חיוביות חיוניות הן לבריאות הנפש והן לגוף הפיזי, וכי הפרעה פיזית ופסיכיאטרית משתקפת בחוסר בציפיות מכוונות מטרה. פרנקל (1963) המשיך לטעון שאם מחלה קשורה בחוסר תקווה, אז הצלחת הטיפול חייבת להיות כרוכה בשיקום. בעוד שכותבים מוקדמים העלו שאלות מחקר מעניינות, הם בדרך כלל דנו בתקווה ספציפי לאירוע ולא באופן ניסויי, לדוגמא (Schmale & Iker, 1966).

מחקר משמעותי ועדכני מציין כי תקווה ותחושות דומות (למשל, אופטימיות) קשורות עם רווחה פיזית  פסיכולוגית ( Farran, Herth, & Popovich, 1995 Scheier & Carver, 1987 ,1992; Snyder, 1994a, 1994b) בנושא של נשים וסרטן, נמצא שנטיות אופטימיות מנבאות התמודדות בעקבות אבחנה של סרטן (Carver et al.,1993).  יחד עם זאת, פחות ידוע על הקשר בין נטיות חיוביות לבין התפיסה של נשים צעירות בריאות את מחלת הסרטן, כולל היכולת לזהות ולעסוק באסטרטגיות כדי למנוע ולזהות סרטן, כמו כן היכולת להתמודד במקרה והוא מאובחן. המחקר הנוכחי בחן את הקשר של תחושת תקווה לבין מחשבות על סרטן בקרב נשים צעירות ובריאות. ליתר דיוק, בחנו כיצד נשים בקולג’ שונות בנטייתן לתקווה: (1) לדעת את העובדות הנוגעות לסרטן (2) יכולת לייצר תגובות התמודדות ספציפיות בתקווה בשלבים המתוכננים של המחלה הקשורים לסיכון, איתור, טיפול, והשפעה. שתי השאלות נבחרו משום שהן כוללות תהליכים שהם מקושרים בדרך כלל עם שיטות בריאות מועילות (Taylor, 1990). התוצאות לא רק ירחיבו את הממצאים הקודמים הקשורים לתקווה והתמודדות, אבל הם יספקו גשר חשוב בין האישיות ובריאות האישה.

הבדלים אינדיבידואלים בתקווה

סניידר ועמיתיו פיתחו תיאוריה של תקווה (Snyder, 1994a, 1994b), אמינות, והבדלים אינדיבידואלים תקפים במדידות של נטייה ומצב לתקווה בקרב מבוגרים (Snyder et al., 1991a; Snyder et al., 1996) וילדים  (Snyder et al., 1997, Snyder, McDermott, Cook, & Rapoff, 1997)חוקרים אלה מגדירים את התקווה כיחידה קוגניטיבית המורכבת משני גורמים הקשורים למטרה: אמצעים ומסלולים. נתיבי חשיבה מתייחס למחשבות שאדם יכול ליצור להשגת מטרות; חשיבה פעילה מתייחסת לתפיסות של האדם, היכולת ליזום ולשמור על התנועה לאורך המסלולים שנבחרו. האמצעים והמסלולים קשורים, אבל מובחנים במבנה ((Babyak Snyder, & Yoshinobu, 1993 ליתר דיוק, ההנחה כי מסלולי החשיבה מספקים את האסטרטגיות (או הדרכים) שדרכן המטרות יושגו בהצלחה, וחשיבה פעילה מספקת את הנחישות להעסיק את המסלולים להשגת המטרה (Snyder et al., 1991a). המשגה זו של  תקווה בעלת שורשים בתיאוריות של הגדרת מטרות ( (Lee, Locke,& Latham, 1989שבה התנהגות מכוונת מטרה משקפת את האמונה כי אסטרטגיות או אמצעים להשגת מטרות אלו קיימות, וכי אפשר לנצל אסטרטגיות אלה בהצלחה.

בהעדר יישום אסטרטגיות, מוטיבציה מכוונת מטרה היא חסרת תועלת. בנקודה זו, דוגמה הממחישה את הצורך של מסלולים ואמצעים מכוונים בהמשגת תקווה. לדוגמא שתי נשים צעירות עם היסטוריה משפחתית של סרטן השד. האישה הראשונה אינה מאמינה כי קיימות אסטרטגיות להשגת התוצאה הרצויה להיות ללא סרטן או טיפול בסרטן במידה וייתפתח (כלומר, אין נתיבי חשיבה) ככזה, המוטיבציה שלה לא יכולה להיות מיושמת למטרה שהיא רוצה. אישה שנייה מאמינה שהיא יכולה לזהות סרטן שד מוקדם באמצעות אסטרטגיות כגון בדיקת שד עצמית ובדיקת ממוגרפיה, וכי היא יכולה להתמודד עם טיפול בסרטן עם סיוע של הרופאים שלה (כלומר, נתיבי חשיבה גבוהים). כלומר המוטיבציה  שלה (כלומר, אמצעים) ניתנת ליישום למחשבה מכוונת מטרה זו. תיאוריית התקווה תנבא שבגלל קיומם של נתיבים חיובים וחשיבה מכוונת, סביר להניח שהאשה השנייה תזהה ביעילות סרטן שד ותתמודד איתו בהצלחה במהלך טיפול. אפשר גם לדמיין אישה שלישית בעלת נתיבים לזיהוי מוקדם, אך חסרים אמצעים; על כל דרכי החשיבה הטובות שלה, היכולת עשייה הנמוכה שלה משאירה אותה משותקת.

התיאור הקודם מציע כי תקוה גבוהה צריכה להיות קשורה לאסטרטגיות משופרות לפתרון בעיות (מסלולים), כמו גם את המוטיבציה לבצע את המסלולים האלה (אמצעים). מחקר ראשוני תומך בספקולציות אלו עם מבוגרים (Snyder et al., 1991a)  וילדים (Snyder et al, 1997). לדוגמה, בקרב חברי הקהילה, תקווה גבוהה היתה קשורה עם דיווח על מספר גדול יותר של מטרות בחיים, יותר ביטחון בהשגת מטרות אלה, ואת היצירה של מספר רב יותר של אסטרטגיות באמצעותן ניתן להשיג מטרות אלה. בקרב סטודנטים, לתקווה גבוהה יש קשר עם בחירת והשגת מטרות קשות יותר, תפיסת הסתברות גבוהה להשגת מטרות, יחד עם מתח, יותר דיווחים עצמיים על מוטיבציה ומספר אסטרטגיות להשגת יעדים. בנוסף לתחושת תקווה גבוהה לעומת נמוכה אצל סטודנטים, דיווחו גם על תחושת ביטחון גבוהה יותר, השראה, אנרגיות, להוטים, ומאותגרים ע”י מטרותיהם (Snyder et al., 1991a). יתר על כן, סטודנטיפ בעלי תקווה גבוהה דיווחו כי הם מתמקדים בהצלחה ולא בכישלון בזמן השגת מטרות, ומסתמכים על אימוץ אסטרטגיות התמודדות בהשגת  מטרות, גם מול מכשולים משמעותיים (Snyder et al., 1991a).

יש לנו נימוקים  (Snyder, 1996, in press; Snyder, Irving, & Anderson, 1991b)כי תקווה צריכה להעניק יתרונות לאנשים שמנסים להתמודד עם בעיות הקשורות למחלות. בשלב זה, שלושה מחקרים מראים כי יש יתרונות בריאותיים מצטברים לאלה עם תקווה גבוהה יותר.  ראשית, בתהליך ההחלמה בעקבות פגיעה בעמוד השדרה, תקווה גבוהה יותר היתה קשורה להתמודדות טובה יותר ופחות דיכאון (אליוט, וויטי, אריק & הופמן, 1991). שנית, במחקר של אחיות העובדות בלחץ גבוה בית החולים, אלה עם תקווה גבוהה דיווחו פחות על שחיקה (Sherwin et al., 1992). שלישית, תקוה גבוהה יותר אצל ניצולי שריפה בגיל  ההתבגרות הראו פחות התנהגויות שפגעו בהתאוששותם ויותר אינטראקציות מוצלחות עם אחרים, והם דיווחו על ערך עצמי גבוה (Barnum, Snyder, Rapoff, Mani & Thompson, 1998).

תקווה וידע על סרטן

המחקר הנוכחי ביקש להרחיב את הניתוח הקודם של תקווה על ידי תוך התמקדות בדיווח העצמי של נשים בנוגע לפעילות הקשורה לסרטן. לחשיבה עם תקווה יש השלכות חשובות על כל השלבים של מניעת סרטן, זיהוי וטיפול. סרטן הוא נושא אשר נשים צעירות יותר ויותר מודעות. מאחר וידוע כי סרטן מושפע מסגנונות חיים בשלבים מוקדמים בחיים, תשומת הלב הניתנת לתוכניות חינוכיות בנושא מניעת סרטן גדלה  (Cody & Lee, 1990; Katz & Jernigan, 1991; Rossi, Blais, & Weinstock, 1994) תשומת לב מיוחדת ניתנת לנשים צעירות כי הקבוצה הזו עשויה להיות בסיכון גדול מבחינת הקנייה ושמירה על התנהגויות בעייתיות מסוימות (למשל, עישון סיגריות  וסוגי סרטן שונים) (French & Jeffry, 1996) פעילות מינית מוקדמת וצוואר הרחם סרטן (האגודה האמריקנית לסרטן (ACS, 1996).

אחד ההנחות של תיאוריית התקווה היא שאנשים עם תקווה גבוהה לעומת  אנשים עם תקווה נמוכה יותר בקיאים בעניינים הסובבים אותם בסביבה וכי ידע כזה הוא מועיל בהשגת מטרה קשורה (Snyder,1994b). מחקר התומך בהנחה זו, מראה כי ידע בסיסי של אנשים של בעלי תקוות גבוהות לעומת בעלי תקוות נמוכות, מבוסס על ידי בית הספר היסודי (Snyder et al., 1997), וממשיך לתוך שנות המכללה (Snyder et al., 1991a) ומאוחר יותר (Snyder, 1994b). אזור אחד שבו היתרונות של ידע של תקווה לא נחקרו, היא בריאות פיזית. בריאות מייצגת זירה חשובה מאוד לחקור את השאלה הזאת, כי ידע הוא קריטי בכל רמה של קידום הבריאות, ממניעת מחלות וגילוי מוקדם, כדי לנהל את הטיפול ואת ההשפעה של מחלה מאובחנת. מאחר וסרטן מייצג קבוצה גדולה ובעלת השפעה פוטנציאלית של מחלות, זה חשוב כי אנשים מכל הגילאים יישארו מעודכנים על זה. בהתחשב בממצא הכללי כי לאנשים עם תקווה גבוהה יש יתרונות ידע בזירות חיים אחרות, ההשערה הראשונה שלנו היתה שנשים בקולג’ עם תקווה גבוהה יותר יהיו בעלות ידע רב יותר על סרטן (למשל, במונחים של מידע על גורמי סיכון, זיהוי, בדיקות מתאימות, היסטוריה משפחתית, גורמים בסגנון חיים, וכו ‘).

על מנת לספק הבהרה נוספת על ההשערה הראשונה לגבי הקשר בין תקווה וידע על סרטן, שני משתנים קשורים נבדקו. לדוגמה, ייתכן כי נשים עם תקווה גבוהה יותר חופשיות מבחינה אקדמית, וידע על סרטן הוא רק דוגמה אחת לבסיס מידע מעולה. ואכן, מחקרים קודמים באופן עקבי הראו יחסים חיוביים בין תקוה גבוהה לבין ממוצע כיתה   (Snyder, 1994b; Snyder et al., 1991a; Snyder et al., 1997, 1996)

לכן, כמדד כללי של ידע אקדמי, ממוצע כיתה נבדק לראשונה עבור תכונות המתווכות בקשרים שלעיל. שנית , מאחר ואנשים בעלי תקווה נמוכה יותר בעלי פחות רשתות חברתיות מפותחות ((Snyder, 1994b)

היה להם פחות קשר עם אנשים שחלו בסרטן, כמו כן, בעלי תקווה נמוכה יכולים להתעלם מאנשים עם סרטן. אכן, בעבודה הקלינית של המחברים, היו עדויות סובייקטיביות לגבי הקשר האחרון. תהא הסיבה אשר תהא הסיבה הבסיסית לתקווה נמוכה יותר של אנשים, חוויות נמוכות יחסית עם סרטן, מחסור זה של ניסיון עשויים לתווך את הידע הנחות שלהם לסרטן. בבכיוון ההפוך, הידע על סרטן של אנשים עם   תקווה גבוהה יותר יכול להיות מתווך על ידי חוויה יחסית נרחבת יותר שלהם עם אנשים עם סרטן.

תקווה והתמודדות עם סרטן

הנחישות, אוריינטציה למטרה תכליתית, שהציגו אנשים בעלי תקווה גבוהה דומים לסגנון חשיבה המתואר כ”אתגר” (לזרוס & פולקמן, 1984). אנשים אשר מעריכים אירועים מלחיצים כ”מאתגרים” ולא “מאיימים” היו מסוגלים יותר לזהות מגוון רחב של אסטרטגיות להתמודדות עם אירועים אלה. הערכה של אירועים כ “מאיימים”, לעומת זאת, היה קשור עם שימוש של פטליזם ומשאלת לב בהתמודדות עם אירועים אלו (McCrae, 1984). החשיבה המתלבטת המלווה “אתגר” היא בעלת חשיבות רבה בזירה הבריאותית, שם זיהוי של מספר אפשרויות טיפול יכול להיות בעל חשיבות רבה להגיב לאירועים מאיימים על בריאות (למשל, תגובה ללחץ דם גבוה עם תרופות, שינויים תזונתיים ורמת פעילות מוגברת). בעקבות מחקרים המראים כי ילדים ומבוגרים בעלי תקווה גבוהה יותר מיומנים בהסתגלות למסלולים ואמצעי חשיבה במצבים מסוימים (Snyder, 1994b; Snyder et al., 1991a ; Snyder et al., 1997). ההשערה השנייה במחקר הנוכחי היתה כי נשים עם תקווה גבוהה יותר תייצר באופן משמעותי יותר תגובות התמודדות ספציפית לסרטן. אין מחקר שקבע האם הנטייה הכללית של אנשים בעלי תקווה גבוהה כדי לייצר מסלולים ואמצעי חשיבה להחיל על בעיות בריאותיות. בריאות ללא ספק חשובה לאנשים, וכצעד מכריע בתוכנית המחקר על תיאוריית התקווה, לבחון את התגובות הספציפיות שעושים אנשים עם תקווה גבוהה יותר כדי להתמקד בנושאים בריאותיים. בחרנו סרטן כי זה ידוע כגורם סבל ומוות, ועם זאת ניתן להפחית את פוטנציאל הפגיעה בו (ACS, 1996). כדי למדגם תגובות התמודדות עם סרטן ביסודיות, הנשים במחקר התבקשו לדמיין ארבעה היבטים נפרדים של המחלה: סיכון או מניעה, איתור, מסלול טיפול במחלה במידה והיא מאובחנת, ואת השפעת המחלה על חייו. נערות קולג ‘צעירות נבחרו בגלל שהן נמצאים בשלב שבו נקבעים  הדפוסים איך הן יתמודדו בנושאים הקשורים לבריאות עד סוף חייהם.

יש לפחות שלושה מתווכים פוטנציאליים להנחה על נטייה לתקווה והקשר למערכת תגובה להתמודדות ספציפית לסרטן. ראשית, זה יכול להיות הידע על סרטן של נשים צעירות בעלות תקווה גבוהה המאפשרת להן לייצר בקלות רבה יותר תגובות התמודדות ספציפית לסרטן. כפי שניכרנו בעבר, ידע צריך להכלל במטרות פעילות הקשורות לסרטן. כמו כן, הנחה נפוצה בפסיכולוגיה של בריאות היא כי הידע הרפואי הרלוונטי מקל על פעולות ההתמודדות הקשורות לבריאות האדם. שנית, אם זה אכן המקרה כי אנשים בעלי תקווה גבוהה היו בעלי נסיון רב יותר עם אנשים שחלו בסרטן, אז זה ניסיון נרחב יותר שעשוי לשמש לתיווך הנטייה לתקווה החזויה והקשר עם התמודדות ספציפית עם סרטן. במילים פשוטות, נשים אלו  במכללה אולי למדו על סרטן באופן ישיר או עקיף מן האינטראקציות שלהם עם אנשים שיש להם מחלה זו. (קביעת התיווך האפשרית מנקודת המבט של נשים עם תקווה נמוכה, יכול להיות שהם נמנעו  מאינטראקציות עם אנשים עם סרטן, וחוסר ניסיון זה עם ידע מבוסס הופך את זה לקשה יותר להגיב תגובות תקווה ספציפיות  לסרטן).

שלישית, רגשנות עשויה לתווך את הנטייה לתקווה המשוערת והקשר לתגובת ההתמודדות. בהקשר זה, מחקר שנערך לאחרונה הראו כי רגשות חיוביים ושליליים המתמשכים, לעתים קרובות משמשים תפקיד תיווך ביחסים של משתנים אחרים בכלליות Costa & McCrae, 1987)), וקשורים במיוחד לתקווה, למשל, אופטימיות,Smith, Pope, Rhodewalt  &  Poulton, 1989) ). מחקרים קודמים שלנו הראו באופן עקבי כי ציונים גבוהים יותר בסולם תקווה הציגו קורלציות הפוכות עם רגישות שלילית וקורלציה חיובית עם רגישות חיובית (Snyder et al., 1991a).  מבין שני סוגי הרגישויות,  רגישות חיובית מקישה על דרך חשיבה הדומה יותר לתקווה. בפרט, האתגר כמו, מעורבות אנרגטית של רגישות חיובית דומה למרכיב הנטייה של תקווה; יתר על כן, תחושה של ריכוז מהנה של רגשנות חיובית עשויה להתייחס למסלולי החשיבה המאפיינים אנשים בעלי תקווה גבוהה. למרות זאת יתכן כי רגשנות יכולה לשמש תפקיד מתווך זה, בעבודה קודמת שלנו, הקשר בין תקווה למשתני התמודדות שונים, לא נמצאה תמיכה לקשר מתווך רגשי שכזה  (ראו Snyder et al., 1991a).

השערות

לסיכום, נשער כי נטייה לתקווה גבוהה לעומת נמוכה אצל נשים בקולג’ תהיה קשורה ל: (1) יותר ידע על סרטן; (2) לייצר יותר תגובות התמודדות ספציפית לסרטן בהתייחס לשלבי הסיכון, הגילוי, הטיפול והשפעת המחלה. יתר על כן, התפקידים הפוטנציאליים של משתנים מתווכים שונים נבדקו ביחס ליחסים משוערים אלו.

שיטה

משתתפי המחקר

במחקר השתתפו 115 נשים הרשומות בקורסי מבוא לפסיכולוגיה באוניברסיטת קנזס. המשתתפים נבחרו מתוך 843 סטודנטים למבוא בפסיכולוגיה (339 במהלך הסתיו, 504 במהלך האביב) אשר השלימו את סולם התקווה (Snyder et al., 1991a). סולם מדידה – תקווה מכיל ארבעה פריטים (למשל, “אני רודף במרץ את המטרות שלי”), ארבעה מסלולים (למשל, “יש הרבה דרכים סביב כל בעיה”), וארבעה פריטים מסיחים. המשיבים מדרגים באופן מדויק כיצד כל פריט מתאר אותם בסולם בטווח מ 1 (שקר בהחלט) עד 4 (בהחלט נכון). ניקוד סולם התקווה משקף סכום של הפריטים. סולם התקווה הוכיח אמינות פנימית (אלפא קרונבך  לסולם התקווה במחקר הנוכחי היה 85.), כמו גם בדיקות מהימנות מבחן (Snyder et al., 1991a). בניתוח גורמים נמצא כי מרכיבי העשייה והמסלולים נמצאו קשורים, אך ישנה הבחנה בין המבנים המשקפים את התקווה (Babyak et al., 1995). סולם התקווה מעיד על תוקף מקביל מבחינת המתאם עם אמצעי מדידה אחרים; יתר על כן, בניבוי תוצאות הקשורות למטרות נמצאה מובחנות בשימוש מעבר לשונות המיוחסת לאמצעי מדידה אחרים (Snyder et al., 1991a).

משתתפי המחקר סומנו בסולם התקווה כגבוה או נמוך על בסיס הציונים בסולם שנלקחו במבחנים בתחילת הדרך של הקורסים שלהם. מי שהציון שלו נמוך או גבוה בסטיית תקן אחת למפורט לעיל בממוצע על סולם התקווה נבחרו כדי ליצור את הקבוצות מבחינת נמוך וגבוה. יצרו קשר עם המשתתפים דרך  הטלפון וביקשו לקחת חלק במחקר על עמדות והתנהגויות בריאות של נשים, אבל הן לא ידעו כי הם נבחרו על בסיס ציוני התקווה שלהם. בשל שיחות תזכורת לפני מועדי הפגשות בפועל, משתתפי המחקר הגיעו. המדגם הסופי של הנשים, הנתונים עבור שתי הקבוצות היו כדלקמן: תקווה נמוכה M = 20.71, SD = 1.61, N = 65; תקווה גבוהה M = 29.31, SD = 1.26, N = 52

אמצעי מדידה

תקווה והתמודדות עם סרטן

תקציר הקשר בין תחושת תקווה למגוון דיווחים עצמיים בהקשר של התמודדות עם סרטן נבדקה  ב-115 נשים במכללות. בהשוואה בין תחושת תקווה נמוכה לגבוהה, לנשים בעלות תקווה נמוכה היה יותר ידע על סרטן, וקשר זה נשאר כאשר השונות המשותפת עקב הישגים אקדמיים קודמים, ניסיון עם סרטן בקרב בני משפחה או חברים, ורגישות חיובית ושלילית הוסרה. בנוסף, נשים בעלות תחושת תקווה נמוכה לעומת גבוהה דיווחו על תגובות התמודדות נוספות הקשורות בתקווה בארבעה שלבים נפרדים של סרטן (מניעה / סיכון, זיהוי, טיפול, והשפעה), יחסים אלה נשארו כאשר השונות המשותפת הקשורה להישגים אקדמיים קודמים, ידע על סרטן, ניסיון עם סרטן, ורגישות שלילית הוסרה. התקווה נדונה כאמצעי של שמירה על "רוח לחימה" להתמודדות עם סרטן. תחושת תקווה קיבלה תשומת לב רצינית בתחומי הרפואה הפסיכולוגיה בשנות החמישים והשישים (סטוטלנד, 1969). למרות שההבדלים האופרציונלים היו קיימים, התקווה היתה קשורה באופן עקבי לנוכחות של ציפיות חיוביות להשגת מטרות. כותבים מוקדמים הסכימו כי ציפיות חיוביות חיוניות הן לבריאות הנפש והן לגוף הפיזי, וכי הפרעה פיזית ופסיכיאטרית משתקפת בחוסר בציפיות מכוונות מטרה. פרנקל (1963) המשיך לטעון שאם מחלה קשורה בחוסר תקווה, אז הצלחת הטיפול חייבת להיות כרוכה בשיקום. בעוד שכותבים מוקדמים העלו שאלות מחקר מעניינות, הם בדרך כלל דנו בתקווה ספציפי לאירוע ולא באופן ניסויי, לדוגמא (Schmale & Iker, 1966). מחקר משמעותי ועדכני מציין כי תקווה ותחושות דומות (למשל, אופטימיות) קשורות עם רווחה פיזית  פסיכולוגית ( Farran, Herth, & Popovich, 1995 Scheier & Carver, 1987 ,1992; Snyder, 1994a, 1994b) בנושא של נשים וסרטן, נמצא שנטיות אופטימיות מנבאות התמודדות בעקבות אבחנה של סרטן (Carver et al.,1993).  יחד עם זאת, פחות ידוע על הקשר בין נטיות חיוביות לבין התפיסה של נשים צעירות בריאות את מחלת הסרטן, כולל היכולת לזהות ולעסוק באסטרטגיות כדי למנוע ולזהות סרטן, כמו כן היכולת להתמודד במקרה והוא מאובחן. המחקר הנוכחי בחן את הקשר של תחושת תקווה לבין מחשבות על סרטן בקרב נשים צעירות ובריאות. ליתר דיוק, בחנו כיצד נשים בקולג' שונות בנטייתן לתקווה: (1) לדעת את העובדות הנוגעות לסרטן (2) יכולת לייצר תגובות התמודדות ספציפיות בתקווה בשלבים המתוכננים של המחלה הקשורים לסיכון, איתור, טיפול, והשפעה. שתי השאלות נבחרו משום שהן כוללות תהליכים שהם מקושרים בדרך כלל עם שיטות בריאות מועילות (Taylor, 1990). התוצאות לא רק ירחיבו את הממצאים הקודמים הקשורים לתקווה והתמודדות, אבל הם יספקו גשר חשוב בין האישיות ובריאות האישה. הבדלים אינדיבידואלים בתקווה סניידר ועמיתיו פיתחו תיאוריה של תקווה (Snyder, 1994a, 1994b), אמינות, והבדלים אינדיבידואלים תקפים במדידות של נטייה ומצב לתקווה בקרב מבוגרים (Snyder et al., 1991a; Snyder et al., 1996) וילדים  (Snyder et al., 1997, Snyder, McDermott, Cook, & Rapoff, 1997)חוקרים אלה מגדירים את התקווה כיחידה...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.