How Religion was Done

כיצד נעשתה הדת

ב”דת” אנו מבינים את סך כל האמונות והפרקטיקות המארגנות, בחברה מסוימת, את מערכות היחסים בין אנשים וכוחות תמיד-נוכחים אך בלתי נראים יחד איתם הם חולקים את עולמם (אלים, שדים, המתים, הגורל, הרמוניה קוסמית). בעוד שבמזרח הקרוב העתיק כמות ואיכות הראיות משתנה מאזור לאזור, האלף הראשון והשני לספירה מציעים לנו כמות נכבדה של ראיות המציגות הוראות לביצוע ריטואלים דתיים. הדת המייצגת למזרח הקרוב כאן תהיה החיטים. ניתן לעשות רקונסטרוקציה לדת החיתית על בסיס הישארותם של מבני ואתרי סגידה, ייצוגים איקונוגרפיים של אלים וסוגדים, וממסמכים מעשיים המתארים את האחריות הדתית של המנהיג. היחס של בית המלוכה לאלים היה דומה ליחס של המשרתים לבית המלוכה. ריטואלים יומיומיים כללו מתן מזון ומשקה לאלים. פסטיבלים עונתיים הוקדשו לאלים (אביב, סתיו). מרכז העניין של הכת החיתית היה הקרבת קורבנות, אותה ניתן להגדיר כהעברה טקסית ומוגדרת של דברי מזון או חפצים פיזיים אחרים מאינדיבידואל או מהקהילה לאחזקתו של אל, שד, רוח, או ישות בלתי-נראית. מטרת ההקרבה הייתה לספק את תנאי מחייתו של האל ולהשפיע על רצונו הטוב להשפיע על פעולותיו של המקריב. הארכיונים של הכת החיתית מהווים את מצבור הראיות הגדול ביותר על הקרבת קורבנות במזרח הקרוב עתיק. מקריב הקורבנות היה בעיקר המלך. היה על הקורבנות להיות “טהורים,” כלומר בריאים וללא פגמים. חמישה סוגים עיקריים של הקרבה: 1. קורבנות מתוקים שמטרתם למשוך את האלים (דבש, פירות, וכולי), 2. קורבנות ללא דם (לחם, בירה, יין), 3. קורבן חי ולאחריו ארוחה, 4. קורבן שרוף, ו 5. שתייה לכבוד האל. מהלך פעולת ההקרבה התחיל בטיהור ובבישום והמשיך בקבלת או נגיעה בקורבן ולבסוף קידת קידה בפני האל. מעבר להקרבת קורבנות, היו ריטואלים נוספים כמו בנייה מחדש של מבנים מקודשים, טיהור צבא מובס, ריטואלים של אירועי מעבר כמו לידה, גיל התבגרות, ומוות, דרכם ניתן לראות את הדת הפופולארי של החיתית, בניגוד לדת הרשמית והלכות הקרבת הקורבנות במקדשים. הראיות הטקסטואליות לביצוע ריטואלים פופולאריים אלו מצביעות אל מחברים רבים באזורים שונים. אלו לא היו כוהנים אלא היו מכונים “רואים” (seers), אם גברים או “אישה זקנה” אם נשים. קסם נכנס תחת ריטואלים אלו. מטרת הקסם הייתה לטהר מהמטופל את הטמא שאחראי לסבלו. תמונה זו של הכת החיתית היא טיפוסית עבור דפוסי סגידה במזרח הקרוב העתיק. המלך, המייצג את המדינה, העביר אל האלים השומרים חלק סמלי מפירות העבודה של הקהילה. עם זאת, הסגידה העממית במסופוטמיה, פלשתינה וסוריה מובנת הרבה פחות מזו הרשמית הנעשית במקדשים.