In the Defense of Women Gender, Office Holding, and National Security Policy in Established Democracies

להגנת נשים: מגדר, אחזקת משרות ומדיניות ביטחון לאומי בדמוקרטיות מבוססות

האם הישגים פוליטיים של נשים נושאות משרה מתורגמים להבדלים מהותיים בתוצאות מדיניות חוץ? מחקרים קודמים מראים כי גברים ונשים מחזיקים בהעדפות שונות בנוגע למדיניות ביטחון לאומי וכי ייצוג רחב יותר של נשים בבית המחוקקים מפחית התנהגות מבוססת קונפליקט. אך האם מערכות יחסים אלו הן תוצר מלאכותי של משתנים סותרים? כדי לענות על שאלה זו, אנו מנתחים את ההוצאות הביטחוניות ואת ההתנהגות מבוססת קונפליקט של 22 דמוקרטיות מבוססות בין השנים 1970- 2000. אנו טוענים, שיכולתן של נושאות משרה לייצג אינטרסים של נשים היא תלוית הקשר – היא משתנה בהתאם לרמת השליטה המפלגתית על מחוקקים ועל סטריאוטיפים מגדריים, שמולם מתמודדים נושאי משרה. עקביים עם ספרות בנושא סטריאוטיפים, אנו מוצאים כי עלייה במספרן של נשים מייצגות בבית המחוקקים גורמת לירידה בהתנהגות במצבי קונפליקט וגם בהוצאות ההגנה, בעוד שנוכחותן של נשים במשרות ניהול מגדילה את שניהם. עם זאת, השפעות אלה מותנות במאזן הכוחות המגדרי בבית המחוקקים ובמידת השליטה המפלגתית במערכת הפוליטית.

ב- 7 בנובמבר 1916, Jeannette Rankin (R-MT) היתה האישה הראשונה שנבחרה לבית הנבחרים. לאחר ארבעה ימים לכהונתה, ב- 6 באפריל 1917, הצביע הבית בשאלה האם ארצות הברית צריכה להיכנס למלחמת העולם הראשונה. Rankin היתה אחת המצביעות מתוך 49 קולות שהתנגדו להחלטה. עשרים וארבע שנים לאחר מכן, Rankin היתה היחידה שהצביעה נגד הכרזת מלחמה על יפן, יום לאחר ההתקפה על פרל הארבור. היא טענה לפני ההצבעה כי: “כאישה, אני לא יכולה לצאת למלחמה ואני מסרבת לשלוח מישהו אחר” (Rankin 1941). לאחרונה, הסנאטורית לשעבר וכיום מזכירת המדינה Hillary Rodham Clinton (ניו-יורק) הצהירה בנאום בפני הסנאט האמריקני: “אם הייתי נשיאה באוקטובר 2002, מעולם לא הייתי מבקשת סמכות להסיט את תשומת ליבנו מאפגניסטן לעירק, ולבטח לא הייתי מתחילה את המלחמה הזו” (Clinton 2007) . 

במהלך העשורים האחרונים, רשמו נשים הישגים משמעותיים בפוליטיקה, בארצות הברית וגם מחוצה לה: אחוז הנשים המכהנות בקונגרס האמריקני, שהיה פחות מ -3% בשנת 1965, גדל עד ל- 15% כעבור 40 שנה. בצרפת מתגלה דפוס דומה בקרב נשים שמגדילות את נציגותן, שהיתה פחות מ -2% והגיעה ל- 11%. בבריטניה, נציגות הנשים עברה מ -4% לערך ל -18% ויותר באותו פרק זמן, בעוד שבשבדיה, נציגות הנשים עלתה מ- 14% והגיעה ל-  40% ויותר (האיחוד הבין-פרלמנטרי 2008).

בעוד נשים חודרות יותר ויותר לפוליטיקה, האם הישגים אלה מתורגמים להבדלים מהותיים בתוצאות מדיניות החוץ? אף על פי שספרות מגוונת עוסקת בשאלה, האם ייצוג של נשים משנה יחסים בינלאומיים (Breuning 2001; Caprioli 2000; Goldstein 2001), תוצאות היחסים התיאורטיים והאמפיריים שבין ייצוג נשים בפוליטיקה ובמדיניות החוץ נותרות מבלבלות, זאת בגלל רשת מורכבת של יחסים בין מגדר, בין מפלגות ובין מבנה מוסדי. לדוגמא, האם הקשר בין ייצוג נשים והתנהגות מדיניות חוץ הוא תוצר מלאכותי של השפעת מפלגתיות, כפי שטענו כמה מחקרים (Lovenduski and Norris 2003; Norris 1996) או שמא פוליטיקאיות מפעילות השפעה אמיתית, כפי שטוענים אחרים (Caprioli 2000; Regan and Paskeviciute 2003).

המחקר שלנו מבדיל את עצמו מחלק ניכר של המחקר המלומד הקודם בנושא מגדר וביטחון לאומי בכך שהוא מכיר בעובדה שמשתנים מתערבים עשויים להסביר את היחסים לכאורה שדווחו במקום אחר. על ידי שילוב משתנים במשתנים מוסדיים, בשותפות של ממשל ובנורמות חברתיות משתנות, אנו בודקים האם היחס הוא יציב לאחר התייחסות  להסברים של אחרים. יחד עם זאת, אנו מכירים בכך, שרוב ההחלטות על מדיניות החוץ מתקבלות בדרג המבצע. בהתחשב במגדרם של הבכירים כמו גם במגדר חברי המפתח בקבינט מדיניות החוץ – שר החוץ ושר ההגנה – אנו מכירים ביחסי הגומלין בין שני ענפים אלה והתוצאה – הבנת יותר ניואנסים בעת קבלת החלטות ביטחוניות לאומיות.

ביתר הרחבה, מכיוון שהניתוח שלנו בוחן שאלות אלה, הן מפרספקטיבה חוצת לאומים ואורכית, המחקר שלנו הוא ייחודי יותר מרוב העבודות הקודמות שבדקו מדינה אחת או תקופה אחת (Beckwith 2007). בנוסף, בניגוד למחקרים קודמים המתמקדים בתוצאות מדיניות יחידה בשנה אחת, אנו בוחנים תוצאות מרובות – הוצאות ביטחוניות והתנהגות בעת קונפליקט לאורך תקופה של 30 שנה, תוך צמצום חששות שהתוצאות שלנו הן תוצר מלאכותי של טעות מדידה הקשור לשימוש בתוצאה אחת למדידת מרחב רב מימדי של מדיניות (ראה Kittilson 2008; Schwindt-Bayer and Mishler 2005). 

מעבר לחששות אמפיריים אלו, אנו טוענים, כי יכולתן של פוליטיקאיות לייצג אינטרסים של נשים, הוא תלויי הקשר ומשתנה עם רמת השליטה של המפלגה על המחוקקים ועל הסטריאוטיפים המגדריים שמולם מתמודדים נושאי משרה. על ידי התחשבות במשתנים אלה מבחינה תיאורטית ומבחינה אמפירית, אנו שופכים אור גדול יותר על התנאים בהם ייצוג תיאורי מוביל לתוצאות מהותיות (Mansbridge 1999; Pitkin 1967).

על מנת לקבל תמונה שלמה יותר על היחסים בין נשים נושאות משרה ובין בטחון לאומי, אנו מנתחים את הוצאות ההגנה ואת התנהגות הקונפליקט של 22 מדינות דמוקרטיות מבוססות בין השנים 1970 ו-2000 (ראה נספח מקוון א’ של רשימת המדינות). בעקביות עם מחקרים קודמים, אנו מוצאים כי נוכחותן של נשים בבית המחוקקים הינו קשר הפוך להתנהגות קונפליקט ולהוצאות ההגנה, אפילו לאחר פיקוח על הסברים חלופיים כמו מפלגתיות ושינוי בנורמות חברתיות. עם זאת, בהתייחס להוצאות ההגנה, ההקשר המוסדי משנה את גודל האפקט.

יתירה מכך, אנו מדגימים כי מדיניות הגנה לאומי אינה רק מגיבה להרכב המגדרי של המחוקק. במקום זאת, כפי שחזתה הספרות סטריאוטיפים מגדריים, נוכחותן של נשים מנהלות מגדילה הן את ההוצאות הצבאיות והן את השימוש בכוח ככלי מדיניות. עם זאת, הניתוח שלנו מגלה כי השפעות אלה מותנות במאזן יחסי הכוח המגדריים בבית המחוקקים – נראה כי נשים בבית המחוקקים ממתנות את הנטיות הניציות יותר שלהן בתפקידי ניהול. על ידי מתן מסגרת להסבר טוב יותר לסוגייה, מתי ייצוג תיאורי מוביל לייצוג מהותי, אנו מציעים ראיות חזקות לכך, שמגדר הוא תוצאה של מדיניות חוץ של מדינות – תוך הדגשת החשיבות בהכנסת מגדר למודלים של קבלת החלטות בסוגיות ביטחון לאומי ובסוגיות סכסוך בינלאומי.

מחקרים קודמים בנושא מגדר וביטחון לאומי

ברמה המסה, כמות גדולה של ראיות מראה כי גברים ונשים רואים את הביטחון הלאומי ואת הקונפליקט הבינמדינתי בצורה שונה. סביר למשל, שנשים, פחות מגברים, יתמכו בשימוש בכוח לפתרון בעיות בינלאומיות, דפוס הקיים בארצות הברית (Conover and Sapiro 1993; Eichenberg 2003 Shapiro and Mahajan 1986)כמו גם בדמוקרטיות מערביות מתקדמות אחרותJelen, Thomas and Wilcox 1994;) Wilcox Hewitt and Allsop 1996) .

ברמת העילית, המחקרים מראה פער מגדרי מתמשך בנושאי מדיניות פנים Diaz 2005; Swers 1998, 2002; Wolbrecht 2000), אך על סוגיות מדיניות חוץ המחקר פחות עקבי (Holsti and Rosenau 1990). בעוד שמחקרים מסוימים מגלים פער מגדרי, אחרים מוצאים שנשים אינן שונות מגברים. ניתן לייחס תוצאות אי התאמה אלה להבדלים בתכנון המחקר – מחקר חוצה לאומים או מחקר של מדינה אחת – לכל אחד מהם חסרונות והטבות נלוות. 

מחקר חוצה לאומים שבדק את הקשר בין מגדר ייצוג וקונפליקט מדווח, כי כאשר נשים נושאות בתפקיד פוליטי, מדינות נוטות פחות לסכסוך ומספק ראיות לכך שמגדר משפיע על מדיניות החוץ (Caprioli 2000; Caprioli and Boyer 2001; Regan and Paskeviciute 2003 ). Caprioli מוצא שככל שאחוז הנשים בבית המחוקקים גדל, “מדינות נוטות פחות לסמוך על כוח צבאי כדי ליישב סכסוכים בינלאומיים” (2000, 65). גם Regan and Paskeviciute (2003) מוצאים כי קיים שלום “מגדרי” בדומה להצעת השלום הדמוקרטית.

בכל מקרה, מחקרים שנעשו על מדינה אחת מספקים ראיות סותרות האם וכיצד יש חשיבות למגדר. בתחילה דיווחו על כך Norris and Lovenduski (1989) שבהשוואה לגברים, נשים מועמדות היו מעדיפות בסבירות גבוהה יותר קיצוץ ביטחוני והיו מתנגדות להגדיל בהוצאות, אם כי גודל האפקט הזה משתנה לפי מפלגה. עם זאת, ניתוחים עוקבים מצביעים על כך, שלאחר שליטה במפלגתיות, מגדר אינו משמעותי בחיזוי סדרי עדיפויות במדיניות חוץ Norris 1996)). יתר על כן, בבדיקתה סנאטורים אמריקאים, Swers (2007) מגלה כי מגדר משפיע על מתן חסות להצעות חוק הקשורות בביטחון, כאשר נשים מבקשות להתגבר על אתגרי אמינות בנושאי ביטחון לאומי. 

מעבר לתוצאות המעורבות הללו, כל גישה תורמת להתעוררות בעיית המשתנים שהושמטו. למשל, חלק ניכר מהמחקר חוצה-הלאומים אינו מתחשב בגורמים ממלכתיים כמו מפלגתיות ממשל, שעשויים להשפיע על מדיניות הביטחון הלאומי. מאחר שנשים נוטות יותר להיות בצד השמאלי של הספקטרום הפוליטי, שיעור גבוה יותר של נשים בבית המחוקקים עשוי להיות בא כוחן של ממשלות שמאל, שטענות המחקר האחרונות נוטות פחות להיות מועדות לסכסוכים (Koch 2009; Palmer, London, and Regan 2004). מאידך, למרות שמחקרים על מדינה אחת יכולים להתחשב בגורמים כגון מפלגתיות, על ידי התמקדות במדינה אחת או בתקופה אחת, מחקר זה עשוי להיות מוטה מכישלון בהכרה שההבדלים בכללי בחירות או בתכונות מוסדיים אחרים עשויים להשפיע על ייצוג נשים וגם על התנהגות בזמן קונפליקט. בנוסף, מחקרים חד-שנתיים אינם מאפשרים משתני מפתח ממתנים, כגון שינויים בסביבת ההגנה הלאומית או הבדלים בנורמות חברתיות לאורך זמן.

חלק ניכר מהספרות מוקדש לתשומת הלב לנשים בבית המחוקקים, כאשר מנהלות בכירות נחקרות פחות אמפירית – אולי בגלל המחסור במנהלות בכירות. אבל מנהלים בכירים הם שחקנים חשובים בקביעת עמדת ביטחון לאומי של המדינה במיוחד בכל הנוגע להוצאות ההגנה ולהחלטה מתי להשתמש בכוח במערכה הבינלאומית. במונחים של החלטות בנוגע לשימוש בכוח, המנהל הבכיר משפיע יותר מאשר המחוקקים (Auerswald 1999; Koch and Gartner 2005). ביחס לתהליך התקציב. מנהלים בכירים מפעילים השפעה בתחום זה גם כן (Stapenhurst et al. 2008), למרות שמידת ההשפעה תלויה במדינה (Barroclough and Dorotinsky 2008; Dodd 1998) . יחד עם זאת, מרבית המחקרים הקודמים בנושא השפעתן של נשים על מדיניות החוץ, מזניחים את יחסי הגומלין ביניהם. אנו משפרים את המחקר הקודם על ידי שילוב גורמים שהושמטו או שלא היו מבוקרים כראוי בעבודות קודמות. על ידי שימוש בנתוני סדרות זמן רוחביים, אנו יכולים להסביר את השונות בתוך ובין המדינות, מה שמאפשר לנו לפרום את היחסים המורכבים בין מגדר, בין ייצוג ובין מדיניות ביטחון לאומי.

מודל תיאורטי של מגדר, ייצוג ומדיניות חוץ

אף על פי שהאינטרס האנליטי המיידי שלנו נוגע לייצוג נשים בפוליטיקה ובמדיניות הביטחון הלאומי, אנחנו, באופן כללי,  עוסקים יותר באופן שבו ייצוג תיאורי חושף את עצמו מהותית. הקשר בין ייצוג תיאורי ובין ייצוג מהותי תלוי הן בשאלות שנשאלו והן בשיטות הנהוגות (Childs 2006). מחקרים אחדים מוצאים קשר בין ייצוג תיאורי של נשים לבין תוצאות מהותיות (Bratton and Ray 2002; Schwindt-Bayer and Mishler 2005; Thomas 1991). לדוגמה, Kittelson (2008) מדווח כי נוכחותן של נשים בפרלמנט משפיעה על מדיניות חופשה משפחתית מעבר להשפעת המפלגה. עם זאת, מחקרים אחרים מצביעים על כך שהגברת ייצוגן וכוחן של נשים עשויים לעכב היענות מדיניות (Sanbonmatsu 2008). לדוגמא, Kathlene (1994) מגלה כי עליה בייצוגן של נשים יכולה להוביל לרתיעה בהליך חקיקה על ידי מחוקקים גברים, כך שתעכב את יכולת הנשים להעביר חקיקה (ראה גם Rosenthal 1998). הסבר אחר לתוצאות אלה, שהן אינן חד משמעיות אלה שזה ההרכב של המוסד. Crowley (2004) טוענת כי הוספת חבר לקבוצה סמלית קטנה יש בה השפעה רבה יותר על העברת חקיקה מאשר הוספת חבר לקבוצה על סף הפיכתה לקבוצה לא סמלית. לטענתה, עליה בייצוג נשים מעבר לנקודה כלשהי יכולה למעשה לערער את ייצוג האינטרסים של הנשים. מעבר לחששות אלה, Weldon (2002) טוען כי ניתן לבטא טוב יותר ייצוג ענייני של אינטרסים של נשים באמצעות תנועות חברתיות או אפילו ארגונים ממשלתיים, מאשר דרך ייצוג תיאורי בבית המחוקקים.

ואכן, לאור האילוצים האלקטורליים שאיתם מתעמתים פוליטיקאים – בין אם ממחוז הבחירות או מהמפלגה – זה לא שקוף לחלוטין האם קשר אמפירי יכול להתקיים בין ייצוג תיאורי וייצוג מהותי (Norris 1997). אנחנו טוענים כי יכולתם של המחוקקים לפעול בשם קבוצות תיאוריות משתנה בין מערכות פוליטיות באשר לשאלה האם הן ממוקדות מפלגה או ממוקדות מועמדים. בנוסף, אנו מציינים כי רמת הבולטות של המשרה משנה את תגובת הנשים לסטריאוטיפים מגדריים.

השפעות מוסדיות

כל המחוקקות, הנשים, מתנסות בדחיפה ובמשיכה של קבוצות תיאוריות, כמו גם עקרונות בחירות. למרות שאינטרסים אלה עשויים לעלות בקנה אחד במקרים אחדים, במקרים אחרים המחוקקים עשויים להיקרע בין כיוונים שונים. יתרה מכך, כללי הבחירות – בין אם הם מערכת ממוקדת מפלגה, מערכת ממוקדת מועמדים או שילוב כלשהו של שניהם ((Norris 1997; Siavelis and Morgenstern 2008 משנים את תמריצי הבחירות שאיתם מתעמתים פוליטיקאים. כתוצאה מכך אנו רואים את יכולתם של המחוקקים לפעול בשם קבוצות תיאוריות כתלויות בהקשר מוסדי. 

במערכות מפלגתיות חזקות, הצדדים יכולים להשתמש במנגנוני מיסוך על מנת להבטיח לנציגי המחוקק תחומי עניין והעדפות דומים. Mu¨ller מסביר כי במערכות של מפלגות חזקות, על השרים הפוטנציאליים להתקדם דרך המפלגה, מה שמאפשר למפלגות “לבדוק את הכישורים המוסריים שלהם” (2000, 327). ארגון המפלגה עוקב אחר קולות חברי המפלגה בממשלה על מנת להבטיח קוהרנטיות, ובמקרים מסוימים הוא יכול להדיח את הנציג בבחירות הבאות במידה שהנציג לא היה נאמן למפלגה. לכן אנו מצפים שיכולתן של נשים לפעול כנציגות תיאוריות, תהיה מוגבלת במערכות ממוקדות מפלגות.

מנגד, מערכות ממוקדות מועמדים מייצרות מפלגות חלשות יותר עם פחות שליטה על חבריהן. כתוצאה מכך אסטרטגיות לניטור מפלגות – כגון חוזים מרומזים לשמירה על תווית המפלגה, או על איומים על המפלגה להסיר את המחוקק מתפקידו – אינם שימושיים לשליטה על המחוקקים (Kiewiet and McCubbins 1991). בעלי משרות מטפחים קולות אישיים על בסיס חסות או מסירת “חזיר” למחוז ואינם סומכים אך ורק על עמדות המפלגה (Mayhew 1974; Siavelis and Morgenstern 2008). יתרה מכך, מפלגות אינן קובעות מי מתמודד על כהונה ברמת החקיקה. לאור מאפיינים אלה אנו צופים כי מחוקקות צריך שיהיה להן יותר מרחב לייצג קבוצות תאוריות במערכות ממוקדות מועמדים.

לסיכום, אנו מצפים שיכולתם של המחוקקים לייצג קבוצות תיאוריות ולהעביר את מדיניות הסטטוס קוו אל המדיניות המועדפת על הקבוצה התיאורית – בניגוד להעדפותיהם של מנהלי הבחירות (אם הם אינם מסכימים) תהיה מותנית במוסדות בחירות (Stro¨m, Mu¨ller, and Bergman 2003). ההסתברות שנשים יפעלו יחדיו לקידום המדיניות לעבר עמדתם המועדפת תהיה מותנית בתיווך מבנה הבחירות – עם נשים במערכות ממוקדות מועמדים, שיעילות יותר בהזזת מדיניות מנשים במפלגות ממוקדות מערכות.

סטריאוטיפים מגדריים

מחקר חוצה לאומיים על סטריאוטיפים מגדריים מדווח, כי נשים נתפסות באופן עקבי כבעלות תכונות כמו חסד, שיתוף פעולה, חמלה, חום ועדינות, ואילו גברים נתפסים כתוקפניים, תקיפים, סמכותיים וחזקים יותר (Williams and Best 1990). סטריאוטיפים אלה חזקים עד כדי הובלת חוקרים להעלות תיאוריה של ”עניין של בעלות מגדרית” (Herrnson, Lay, and Stokes 2003) – בטענה שאנשים משתמשים במגדר של פוליטיקאים כדי לבצע הערכות ביצוע ומקישים מכאן העדפות מדיניות “באותה מידה בה הם משתמשים בזהות מפלגות וברמזים אחרים של הצבעה” (Herrnson, Lay and Stokes 2003, 245; see also McDermott 1997, 1998). לדוגמא, נשים נחשבות כליברליות יותר מבחינה פוליטית ונתפסות כמיומנות יותר בנושאי חמלה כמו חינוך, תוכניות לעניים, בריאות ואיכות הסביבה. לעומת זאת, גברים נתפסים כשמרניים יותר פוליטית, וכמסוגלים יותר בסוגיות צבאיות ומיסים (Alexander and Anderson 1993; Koch 2000; Shapiro and Mahajan 1986). מכיוון שלפוליטיקאים ולפוליטיקאיות משויכים סטריאוטיפים כתכונות אופי שונות, אידיאולוגיות וסוגיות של מסוגלות, נשים עשויות להתמודד עם אתגרי אמינות בתפקידי מנהיגות גבריים, כמו למשל מנהלים בכירים. Eagly כותב: “… גברים גבריים מאוד או גברים תרבותיים (תפקידי מנהיג) … מציגים אתגרים מיוחדים בפני נשים בגלל אי ​​התאמתן לציפיות אנשים מנשים” (2007, 6). כשמדובר בתפקידי מנהיגות גבריים, כמו משרדי ההנהלה, האתגר להשיג אמינות עשוי לגרום לנשים להציג את עצמן כגבריות יותר, בניסיון להילחם בסטריאוטיפ”.

מאידך, תכונות נשיות אצל פוליטיקאיות יכולות להיות מקובלות יותר מבחינה חברתית כאשר הן מוצגות בתפקידים זוטרים או כאלה שאינם ברמת הנהלה (Huddy and Terkildsen 1993). ברמת החקיקה, נשים נוטות יותר לאמץ את הסטריאוטיפים הקשורים למגדר שלהן. לדוגמא, Kahn (1994) מדווח כי סטריאוטיפים מיניים נשיים מועילים לנשים במשרד ברמת המדינה, אך מקפחים אותן ברמה הלאומית. לפיכך, גודל אתגר האמינות של נשים משתנה ככל שעמדת המנהיגות הופכת לגברית יותר. ברמה המבצעת, נשים עשויות לחוש מחויבות להדגיש את קשיחותן ותוקפנותן, אך ברמת החקיקה הן עשויות לחוות פחות לחץ ”להוכיח” את עצמן. לאור מחקרים שנעשו לאחרונה, המוכיחים כי מצביעים תומכים יותר במועמדים גברים מאשר במועמדות כאשר חששות למדיניות החוץ שולטים בסדר היום הפוליטי (Dolan 2004; Lawless 2004), מנהלות נבונות מתמודדות עם אתגרי האמינות המרומזים בסטריאוטיפ המיני הנשי. 

מגדר, הוצאות הגנה והתנהגות קונפליקט 

שני המשתנים התלויים שלנו בנושא הם הוצאות ההגנה והתנהגות קונפליקט. דבר זה מנוגד לחלק ניכר מהמחקרים הקודמים אשר מתמקדים בבחינת העדפות מוצהרות להוצאות הגנה, או באירועים נדירים כמו סכסוכים בין מדינתיים צבאיים (MIDs). אנו מתמקדים בהוצאות ההגנה מכיוון שזהו אחד הקובעים המשמעותיים ביותר במדיניות החוץ הכוללת של המדינה (Ihori 2004; Richardson 1960). הוצאות ביטחוניות מאותתות על העדפות ותפיסות של קובעי המדיניות (Deger and Sen 1991). לדוגמא, לאחר המלחמה הקרה – ככל שנסוג איום המלחמה העולמית – הוצאות הצבא בעולם ירדו בכ -3% בשנה. עם זאת, כאשר התגלעו עימותים חדשים באמצע שנות התשעים, ההוצאות הצבאיות גדלו. בשנת 2000, ההוצאות הצבאיות גדלו בכ4%.  אנו מודדים את הוצאות ההגנה כחלק מההוצאות הצבאיות של מדינה לתוצר הלאומי של המדינה.

המשתנה התלוי השני שלנו הוא התנהגות הקונפליקט של מדינות. למרות שעבודה קודמת מדווחת על כך שייצוג והתנהגות קונפליקט מתואמים, עבודה זו מתמקדת במידה רבה במדידות ביניים ובמשברים בין מדינתיים ( Caprioli and Boyer; 2001; 2000  Caprioli). עם זאת, אלה הם אירועים נדירים יחסית, ואתגרי ההערכה הקשורים למחקר של אירועים נדירים מתועדים היטב (King and Zheng 2001). על מנת להתגבר על בעיות הערכה אלו ,אנו משתמשים בנתוני אירועים ומתמקדים בהתנהגות הקונפליקט הממוצעת של ממשלות לאורך זמן, באמצעות נתוני סקר האינטראקציות העולמי לאירועים (WEIS). אנו מצפים שייצוג מוגבר של נשים בבית המחוקקים צריך להיות קשור במהופך להוצאות ההגנה ולהתנהגות הקונפליקט, כאשר כל השאר שווים. עם זאת, אנו מצפים כי מנהלות בכירות ידחפו להגדלת הוצאות ההגנה ולמדיניות חוץ ניצית יותר, על מנת להילחם בסטריאוטיפים מגדריים. אנו מציעים את ההשערות הבאות:

השערה 1 א: כאשר שיעור הנשים בבית המחוקקים גדל, הוצאות ההגנה פוחתות.

השערה 1 ב: כאשר שיעור הנשים בבית המחוקקים גדל, התנהגות הקונפליקט פוחתת.

השערה 2 א: אם המנכ”ל הוא אישה, הוצאות ההגנה גדלות.

השערה 2 ב: אם המנכ”ל הוא אישה, התנהגות הקונפליקט גוברת.

אנו מצפים גם להשפעות מותנות בין שיעור הנשים בבית המחוקקים ובין מין המנכ”ל. ככל שנשים משיגות יותר גישה לפוליטיקה, הצורך של מנכ”ליות להוכיח את עצמן או להתגבר על סטריאוטיפים עשוי להצטמצם. לכן, אנו מצפים ששיעור הנשים בבית המחוקקים ימתן את השפעתה של מנכ”לית.

השערה 3 א: כששיעור הנשים בבית המחוקקים גדל, הוצאות ההגנה של הנשים המנהלות יורדות.

השערה 3 ב: כשיעור הנשים בבית המחוקקים גדל, התנהגות קונפליקט של נשים מנהלות פוחתת.

אנו מצפים שנשים בבית המחוקקים יפחיתו בהוצאות ובהתנהגות קונפליקט, אולם אנו צופים כי השפעה זו מותנית בכך שהמערכת ממוקדת במפלגה או במועמד. מכיוון שמחוקקים תלויים יותר במפלגה לטובת מושבם במערכות ממוקדות מפלגה, חירותם לייצג קבוצות תיאוריות עשויה להיות מוגבלת יותר מאשר במערכות ממוקדות מועמדים. לכן אנו צופים שהיכולת של נשים לפעול כנציגים תיאוריים תהיה גדולה יותר במערכת ממוקדת מועמדים מאשר במערכת ממוקדת מפלגה. 

השערה 4 א: נשים במערכות ממוקדות מפלגות יבזבזו בממוצע יותר על הגנה לעומת נשים במערכות ממוקדות מועמדים.

השערה 4ב: נשים במערכות ממוקדות מפלגה יגדילו בממוצע את התנהגות הקונפליקט לעומת נשים במערכות ממוקדות מועמדים.

השערות אלטרנטיביות

הסברים חלופיים עשויים להסביר את הקשר בין מגדר, ייצוג ומדיניות חוץ. לדוגמא, מפלגתיות עשויה להניע את חוסר התמיכה של נשים בשימוש באלימות. מחקרים קודמים מראים שקיים קשר הדוק בין מגדר למפלגתיות (Norris and Lovenduski 1995; Welch 1985), כאשר נשים, יותר מאשר גברים, נוטות יותר לשמאל מבחינה פוליטיות. אם ממשלות שמאל וימין מאמצות מדיניות הגנה לאומית שונה – כאשר מפלגות הימין מדגישות נוכחות צבאית חזקה או מורחבת בבית, בעוד שמפלגות השמאל מעדיפות נוכחות צבאית מופחתת (Klingemann, Hofferbert and Budge 1994; Koch 2009) – ירידה בסכסוך בין מדינתי ובהוצאות הצבאיות עשויה להיות תוצאה של ממשלת שמאל שנמצאת בשלטון, ולא הבדל מגדרי פר סה.

לחילופין, אף על פי שהישגי נשים בממשל מייצג עשויים להיות קשורים לירידה בהוצאות ההגנה והסכסוך, נורמות משתנות בתוך מדינות עשויות להדגיש שתי תוצאות אלה. מחקר קודם שקשר בין מגדר לאלימות מתמקד בנורמות של שוויון מגדרי, עם חברות שוויוניות שנוטות פחות לעסוק בסכסוכים אלימים ( Capriloli 2000; Enloe 2000). לפי פרספקטיבה זו, שינוי המדיניות איננו בגלל ייצוג פוליטי של נשים, אלא זהו שינוי העדפות חברתי. ייצוג מוגבר אינו הגורם לצמצום הסכסוך אלא שניהם הם תוצאה של שינויים בערכים חברתיים. 

הסבר שלישי שאנו מציגים הוא סיבתיות הפוכה. מחקרים קודמים טוענים כי ירידה באיומים על הביטחון מגדילה את שיעור הנשים בבית המחוקקים. למשל, Lawless בסקר המועדף עליה, תכונות מועמדים, מגלה כי תחת איומים מוגברים על הגנה המדינה, האזרחים מעדיפים תכונות ומאפיינים “גבריים” אצל מנהיגיהם והם מאמינים שלגברים יש יותר תכונות כאלה מאשר לנשים (2004, 487). כדי לטפל באפשרות זו אנו בודקים אם רמת ההוצאות הביטחוניות, מעורבות המלחמה וסיום המלחמה הקרה משפיעים על הפרופורציה של מספר הנשים בבית המחוקקים.

נתונים ושיטות

אנו מנתחים 22 מדינות דמוקרטיות מבוססות בין השנים 1970 ל -2000, עם יחידת ניתוח של שנת הממשלה (ראה רשימה מקוונת בנספח א’ של מדינות). המדד שלנו להוצאות ההגנה הוא ההוצאות הצבאיות של המדינה, יחסית לתוצר הלאומי של המדינה. אנו מכנים מדד זה הוצאות הגנה. מדד זה מאפשר השוואה גם בין מדינות וגם לאורך זמן, מכיוון הם אינם מושפעים משינויים בשערי המטבע או מאינפלציה (Khanna and Sandler 1996). זה מדד עדיף על הוצאות גולמיות.  Goldsmith מסביר כי ההוצאות הצבאיות הגולמיות הן: “… רגישות לשיעורי המרת מטבע …שנה בה ניתן לממן את אינפלציה … (וגם) אולי חשוב יותר … הם פחות תקפים כמידה של מאמץ הגנתי כי הם לא שולטים במשאבים העומדים לרשות המדינה”.(2003, 552)

כדי לנתח את הקשר בין מגדר, ייצוג וקונפליקט אנו משתמשים בנתוני WEIS אשר מורכבים מהתנהגות קונפליקטים ממוצעת של ממשלה לאורך זמן (McClelland 1971). נתוני WEIS מכמתים אינטראקציות בין מדינות, כאשר מספרים קטנים מייצגים אינטראקציות בלתי מזיקות יחסית, ומספרים גדולים מייצגים אינטראקציות עוינות יותר ויותר. המדד שלנו, התנהגות קונפליקט, הוא ציון הקונפליקט הממוצע המשוקלל עם כל שאר המדינות בשנה נתונה, באמצעות תוכנית השקלול של Goldstein (1992). משתנה ההסבר העיקרי הראשון שלנו, נשים בבית המחוקקים הוא אחוז הנשים בבית התחתון של המחוקקים . משתנה ההסבר העיקרי האחר שלנו, אישה בתפקיד מנכ”ל, האם מנכ”ל הממשלה הוא זכר או נקבה. למרות שההשערות שלנו מתמקדות במנכ”ל, אנו רואים גם את השפעות של נשים בעלות תפקידים מרכזיים בקבינט השרים של הרשות המבצעת, כולל: שר ההגנה והשר לענייני חוץ.  אנו מצפים שנשים במשרדים אלה יתנהגו באופן דומה למנהלות בכירות. כדי לתפוס את יכולתן של מפלגות לשלוט על המחוקקים שלהן, אנו שולטים על מערכות ממוקדות מועמדים או מפלגות. מערכות ממוקדות מפלגה עולות מייצוג פרופורציונאלי והמפלגה קובעת מי נמצא על פתק ההצבעה (Carey 2007; Lupia 2003). המדד שלנו, שליטה במפלגה, נעה בין אפס לשניים כאשר אפס מצביע על הצבעה מפלגתית או מועדפת, ושתיים מצביע על הצבעה של רשימה סגורה של ייצוג פרופורציונאלי בהצבעה (Gerring, Thacker, and Moreno 2005). כדי לבדוק האם האוריינטציה הפוליטית של ממשלה – ולא נוכחות נשים – משפיעה על מדיניות החוץ של מדינות, אנחנו כוללים מדד של מפלגתיות (Budge et al. 2001). אנו משתמשים בציון הממוצע המשוקלל של הממשלה, עם הציון השמאלי-ימין של כל מפלגה המשוקלל על ידי אחוז המושבים שהיא שולטת עליהם בקרב כל המפלגות בממשלה . מספרים חיוביים מצביעים על יותר ממשלות מכוונות ימין ומספרים שליליים מצביעים על יותר ממשלות שמאליות. אנו מודעים לכך שנורמות חברתיות עשויות להיות משתנה שהושמט ושגורם לעלייה בשיעור הנשים בשלטון, וכן להפחתת הוצאות סכסוך והגנה. כדי להסביר את ההשפעות האפשריות הללו, אנו משתמשים בנתונים של Cingranelli and Richards (2009) על זכויות פוליטיות וחברתיות של נשים. אנו מכנים צעדים אלה זכויות פוליטיות של נשים וזכויות סוציאליות של נשים. כל מדד נע בין אפס לשלושה כאשר ערכים גבוהים יותר מצביעים על שוויון גדול יותר בין המינים. טווח הנתונים הזמני הוא בין השנים 1981 עד 2000.

אנו כוללים גם בקרות למגוון גורמים שהמחקר מציע כמשפיעים על התנהגות קונפליקט ו/או על הוצאות ביטחוניות, כולל:

תוצר לנפש, מערכת פרלמנטרית, כוח עיקרי, יכולות, מלחמה, בריתות, מלחמה שלאחר המלחמה הקרה, התנגדות לסכסוך, התנהגות קונפליקט, ודמוקרטיות קרובות (לפרוט דיון במשתנים, ראה נספח ב’ מקוון). 

כדי לבחון את ההשערה האלטרנטיבית כי ירידה באיומים על הביטחון משפיעה על שיעור הנשים בבית המחוקקים – ולא שיעור הנשים המשפיעות על מדיניות הביטחון הלאומי של מדינות – אנחנו מציגים מודל המטפל במאזן המגדרי של בית המחוקקים כמשתנה תלוי. בניתוח זה אנו בודקים האם רמות ההוצאה להגנה – שמשמשות כמייצגות בעיות ביטחוניות – וגורמים בין מדינתיים כמו מעורבות במלחמה והמלחמה הקרה, משפיעים על שיעור הנשים בבית המחוקקים. אנו כוללים את מידות זכויות הנשים שלנו כדי להסביר ערכים חברתיים כלפי נשים, מאחר שהמחקר מצביע על כך שלמדינות שוויוניות יותר יש רמות גבוהות יותר של ייצוג נשי פוליטי (Inglehart and Norris 2003)). אנו כוללים גם מדדים לשאלה האם המערכת הפוליטית היא משטר פרלמנטרי וכוללים את אמצעי השליטה במפלגות שלנו, בהנחה שאלה עשויים להגדיל את ייצוג הנשים (McAllister and Studlar 2002). בנוסף, אנו כוללים מדד לשאלה האם קיימות מכסות מגדריות מבוססות מפלגה. מדד זה הוא מהמכון לדמוקרטיה ולסיוע בבחירות. יש לנו 129 בחירות ל -22 המדינות שלנו. 

בעקבות Beck (2001), אנו משתמשים ברגרסיה רגילה של מינימום ריבועים (OLS) עם שגיאות סטנדרטיות מתוקנות פאנל (PCSE) כדי להתמודד עם מתאם פוטנציאלי של מונחי שגיאה והטרוסקדסטיות בנתוני לוח הזמנים שלנו. בחנו גם התאמה אוטומטית וקביעות באמצעות הצעותיו של Wooldridge’s (2002, 282–83) למודלים של נתוני פאנל. התוצאות מצביעות על כך שהמודלים שלנו נייחים ואינם סובלים מתאם אוטומטי .

תוצאות

טבלה 1 מציגה את מודלי הרגרסיה של השפעת נשים בפוליטיקה על הוצאות ההגנה. אנו מאחרים את כל המשתנים הבלתי תלויים במודל בשנה אחת, מכיוון שסביר להניח שתוצאות ההוצאות אינן עכשוויות.

ההשערה הראשונה שלנו היא, שכששיעור הנשים בבית המחוקקים גדל, הוצאות ההגנה פוחתת. תוצאות מודל 1 מאשרות השערה זו. מפלגתיות הינה חיובית ומשמעותית, כלומר ממשלות ימין מוציאות יותר על הגנה כחלק מהתוצר הגולמי לנפש. עם זאת, גם אחרי שליטה בהסבר חלופי זה, נשים בבית המחוקקים הן משמעותיות וחתומות כהלכה, דבר המצביע על עלייה של אחוז אחד בשיעור הנשים בבית המחוקקים מוביל לירידה של כ -1% בהוצאות ההגנה. כדי להכניס את ההשפעות הללו להקשר, אנו מחשבים ערכים צפויים של הוצאות הגנה עבור שתי מדינות עם רמות הגנה שונות באופן דרמטי והדוגלות בשוויון מגדרי – ארצות הברית ונורבגיה. שימוש בהוצאות שנת 2000 ונתוני התל”ג, עלייה של 1% בייצוג הנשים בבית המחוקקים מייצרת הפחתה של 314 מיליון דולר בהוצאות ההגנה האמריקאיות, או ירידה של 3.34 מיליון דולר בהוצאות ההגנה הנורבגיות . למרבה הפלא, אלה תוצאות משמעותיות, מהותית וסטטיסטית עקביות גם לנוכח הסברים חלופיים – לרוב, מפלגתיות.

אישור ההשערה האחרת שלנו, אישה מנכ”לית חיובית ומובהקת סטטיסטית, דבר המצביע על כך שמנהלות בכירות מגדילות את הוצאות ההגנה בלמעלה מ -3%. שוב, באמצעות שימוש בנתוני שנת 2000 הוצאות ותל”ג, נוכחות של מנהלת בכירה תייצר גידול של כמעט 10.6 מיליארד דולר בהוצאות ההגנה בארה”ב, או גידול של 11.4 מיליון דולר בהוצאות ההגנה בנורבגיה. 

שר ההגנה הוא חיובי ומשמעותי, מה שמאשר את הציפיות שלנו כי נשים בתפקיד שר הגנה הן יותר ניציות לעומת עמיתיהן הגברים. בעוד השר לענייני חוץ חיובי, הוא אינו מגיע לרמות קונבנציונאליות 

		מודל 2	מודל 3
משתנה	מודל 1	אינטראקציה	משתנים חברתיים
נשים בבית המחוקקים	2.101*** (.018)	2.043** (.018)	2.041* (.019)
נשים בתפקיד מנכ”ליות	3.44*** (.885)	5.20** (1.75)	1.43*** (.462)
נשים בחקיקה X מנכ”ליות		2.083* (.050)	2.029* (.017)
בקרת מפלגה	1.31*** (.144)	1.78*** (.192)	1.07*** (.157)
נשים בחקיקה Xבקרת מפלגה		2.038*** (.007)	2.019*** (.005)
מפלגתיות	.062*** (.013)	.056*** (.011)	.051*** (.015)
מערכת פרלמנטרית	2.799* (.494)	21.03* (.533)	21.21* (.636)
שר ההגנה	2.53*** (.537)	1.52*** (.425)	1.21*** (.288)
השר לעניני חוץ	.214 (.268)	.381 (.261)	.635* (.305)
בני ברית	2.069*** (.014)	2.061*** (.014)	2.011 (.009)
כוח ראשי	.797** (.318)	.733* (.390)	.931*** (.288)
יכולות	17.93*** (3.55)	18.20*** (3.68)	2.68 (4.72)
מלחמה	2.19** (.791)	2.02** (.754)	.424 (.281)
,תל”ג	2.0001*** (.0000)	2.0001*** (.000)	2.0001*** (.000)
לאחר המלחמה הקרה	.320 (.291)	.225 (.282)	2.095 (.236)
זכויותי פוליטיות			.830** (.298)
זכויותי סוציאליות			21.10*** (.249)
קבוע	5.58*** (.711)	5.03*** (.681)	6.32*** (1.02)
מס’ תצפיות	664	664	432
מס’ מדינות	(22)	(22)	(22)
צ’י בריבוע	187.39***	476.00***	467.07***
R2 (overall)	.28	.30	.25
Note: *p , 0.05, **p , 0.01, ***p , 0.001 one-tailed test. Panel Corrected Standard Errors in parentheses.
טבלה 1 – השפעת נשים בפוליטיקה על הוצאות ההגנה כאחוז מהתל”ג

של משמעות סטטיסטית. נוכחותה של שרת הגנה מגדילה את הוצאות ההגנה בכ -2.5% נוספים. במונחים קונקרטיים יותר, שרת הגנה נורווגית תגדיל את ההוצאות בכמעט 8.5 מיליון דולר, בעוד 

ששרת ההגנה בארה”ב קשורה לגידול של כ- 7.7 מיליארד דולר בהוצאות ההגנה, בשנת 2000. כל אמצעי השליטה למעט המשתנה לאחר המלחמה הקרה, עולים בקנה אחד עם העבודה הקודמת וגם עם הציפיות שלנו (ראה נספח מקוון ב’) . מדד בקרת המפלגות שלנו מציע, שיותר שליטה במפלגות מגדילה את הוצאות ההגנה. 

בנוסף להשפעות העיקריות של נשים בתפקיד על ההוצאות הביטחוניות, השערה 3 א’ מעריכה השפעה מותנית בין שיעור הנשים בבית המחוקקים לבין שיעור המנכ”ליות. במודל 2 של טבלה 1 אנו מתייחסים לחשש זה. בעקביות עם המודל הראשון, גידול בשיעור הנשים בבית המחוקקים מקטין את הוצאות ההגנה ואילו נשים מנכ”ליות מגדילות את ההוצאות. אבל, מונח האינטראקציה השלילי המשמעותי אישה מנכ”לית* נשים בבית המחוקקים מוכיח, שההשפעה של נשים מנכ”ליות מתווכות על ידי השיעור של נשים בבית המחוקקים. 

כדי לפרש טוב יותר את האינטראקציה הזו, איור 1 מתווה את הערכים החזויים של הוצאות ביטחוניות המשתנות בין נשים בבית המחוקקים לבין מנכ”ליות, ומחזיק את כל שאר המשתנים בממוצע (עבור משתנים רציפים) או בחציון (עבור משתנים קטגוריים). הגרף מראה, שכאשר נשים שולטות ב -5% מהמושבים בבית המחוקקים, וההנהלה מורכבת ממנכ”ליות, המדינה מוציאה כ -6% מהתל”ג על הגנה, ואילו מנהלים גברים מוציאים כ -3%. אבל, ככל ששיעור הנשים בבית המחוקקים גדל, ההבדל מתכווץ. כאשר נשים שולטות ביותר מ 20% בבית המחוקקים, לא ניתן להבחין מבחינה סטטיסטית בהבדל בהתנהגות ההוצאות של גברים מנהלים ושל נשים מנכ”ליות מ-אפס, כאשר מרווחי האמון חופפים. תוצאות אלו מאששות את השערה 3 א. 

השערה 4א’ מעלה כי נשים מחוקקות במערכות ממוקדות מפלגות, ישפיעו פחות על הוצאות הגנה מאשר נשים מחוקקות במערכות ממוקדות מועמדים. במודל 2, נשים בבית המחוקקים הן האפקט כאשר שליטת המפלגה ונשים בבית המחוקקים* שליטת המפלגה היא אפס (כלומר, מערכות ממוקדות מועמדים). מקדם שלילי ומשמעותי סטטיסטית של משתנה זה פירושו, שנשים במערכות ממוקדות מועמדים מקטינות את ההוצאות על ההגנה. הסכום המשולב של המקדם השלילי לנשים בבית המחוקקים, המקדם החיובי לשליטת המפלגה והמקדם השלילי לנשים המחוקקות * שליטת המפלגה הוא 1.72 והוא משמעותי ברמה של 001. מה שמראה כי נשים במערכות ממוקדות מפלגה מוציאות יותר על הגנה. אבל, האם מערכות יחסים אלה מחזיקות לרוחב כל הערכים של נשים בבית המחוקקים? על מנת לענות על שאלה זו, באיור 2, אנו מתארים את ההשפעה של שליטת המפלגה לכל רוחב הערכים של אחוזי הנשים בבית המחוקקים.

אנו מייצרים ערכים צפויים של הוצאות הגנה ומשרטטים בגרף את ההשפעה של נשים בבית המחוקקים על הוצאות ההגנה הן עבור מערכות ממוקדות מפלגה (אלו עם ייצוג פרופורציונלי של רשימה סגורה) והן על מערכות ממוקדות מועמדים (אלו עם רוב או עם כללים מעורבים) שמחזיקים במשתנים אחרים במודל בממוצע או בחציון שלהם . 

איור 2 תומך בהשערה 4 א’ לפיה נשים במערכות ממוקדות מפלגה מוציאות יותר על הגנה מאשר נשים במערכות ממוקדות מועמדות. לדוגמא, כאשר נשים שולטות על 5% מבית המחוקקים במערכת ממוקדת מפלגה, הן יוציאו בקושי כ -5% מהתוצר על הגנה; לעומת זאת, אותו שיעור נשים ברשות המחוקקת במערכות ממוקדות מועמדים תוציא כ -2%. עם זאת, ככל ששיעור הנשים בבית המחוקקים גדל, הפער בין מערכות ממוקדות מפלגה למערכות ממוקדות מועמדים נסגר – ברמה של 30% אין הבדל משמעותי מכיוון שמרווחי ההגנה חופפים. ברמות נמוכות של ייצוג, נראה שמערכות ממוקדות מועמדים יעילות יותר בייצוג נשים, אך ההבדל בין מערכות ממוקדות מפלגות למערכות ממוקדות מועמדים הולך ופוחת, ככל שנשים זוכות לייצוג גדול יותר בבית המחוקקים.

המדרון התלול יותר למערכות ממוקדות מפלגות מציג, כי הייצוג המהותי של נשים רגיש יותר לאחוז הנשים בבית המחוקקים במערכות המורכבות מפלגות, לעומת אלה הממוקדות מועמדים. לנשים במערכות ממוקדות מועמדים עשויה להיות השפעה ראשונית רבה יותר על הוצאות ההגנה, אך ככל שנשים רבות יותר נכנסות לבית המחוקקים במערכות ממוקדות מפלגות, יכולתן להשפיע על המדיניות עולה בקצב מהיר יותר. נראה כי התלכדות מתרחשת מכיוון שנשים מתמודדות עם חסמים גדולים יותר ככל שמספרן גדל במערכות ממוקדות מועמדים, אך גם בגלל ההשפעתן הגוברת של נשים במערכות ממוקדות מפלגות. 

האם עמדות חברתיות שוויוניות יותר כלפי נשים מסבירות מדוע גידול בייצוג נשים מוביל להבדלים מהותיים במדיניות ההגנה? כדי לטפל בשאלה זו, אנו משלבים את משתנה זכויות הנשים שלנו במודל 3. זמני תחום מדדי ההון הוא בין השנים 1981 ל -2000, מה שמקטין את מספר התצפיות בשליש. ובעוד הגודל של חלק מהמקדמים משתנה, וזה חשוב, אף אחד מהם לא משנה סימנים. בעקביות עם התיזה של נורמות חברתיות, זכויות סוציאליות של נשים הן שליליות ומשמעותיות, דבר המצביע על כך, שככל שמתייחסים לנשים בחברה יותר בשוויון, הוצאות ההגנה יורדות. 

עם זאת, זכויות פוליטיות של נשים הן חיוביות ומשמעותיות, ומציינות שהישגי נשים בפוליטיקה לא בהכרח מגבילים הוצאות הגנה. בנוסף, השר לענייני חוץ הוא  עכשיו חיובי ומשמעותי, כלומר, תואם את הציפיות שלנו לגבי נשים ברשות המבצעת. וחשוב ביותר, דגם 3 מגלה שכל המדדים שלנו לנשים בתפקיד נשארים משמעותיים ובכיוון הצפוי, אפילו לאחר בקרה להון עצמי חברתי כהסבר חלופי. 

איור 1 – השפעת נשים בבית המחוקקים על הוצאות ההגנה על פי מגדר של מנכ”ל

טבלה 2 מציגה את המודלים של התנהגות קונפליקט. דגם 4 בודק השערות 1ב ו- 2ב. הן הנשים ברשות מחוקקת והן מנכ”ליות נשים, נמצאים בכיוון ההשערה ומשמעותיות סטטיסטית . בנוסף, שר ההגנה והשר לענייני חוץ הם משמעותיים וחיוביים, כלומר נוכחותן של נשים בתוך הרשות המבצעת משפיעה על התנהגות הקונפליקט של מדינות מעבר למנכ”ל. למעט המערכת הפרלמנטרית וכוח עיקרי, כל אמצעי הבקרה הם משמעותיים ונחתמו כצפוי. 

מודל 5 בטבלה 2 בוחן את השערות 3ב ו- 4ב. התנאים המרכיבים עבור נשים ברשות המחוקקת ומנכ”ליות נשים, כמו גם מדדי נשים בתפקיד שר, עדיין משמעותיים ובכיוון הצפוי, למרות שנכללו מונחי אינטראקציה. בהתייחס לציפיות שלנו משיעור הנשים בבית המחוקקים המתנה את ההתנהגות הניצית של מנכ”ליות, מונח האינטראקציה בין נשים בבית המחוקקים * מנכ”לית אישה הוא שלילי ומשמעותי סטטיסטית כצפוי. 

איור 3 מתווה את הערכים החזויים ומדגים, שכמו בהוצאות ההגנה, עלייה באחוז הנשים בבית המחוקקים מפחית את התנהגותן הניצית של מנכ”ליות כפי שנחזה על ידי השערה 3ב.

כאשר נשים שולטות ב- 5% מבית המחוקקים, ציון הקונפליקט הממוצע גדול פי שניים ויותר ממנכ”ליות לעומת גברים מנהלים. יחד עם זאת, הבדל זה פוחת ככל שנשים זוכות לייצוג רב יותר בבית המחוקקים. כאישור נוסף של השערה 1ב, איור 3 מתאר מדרון עבור גברים ונשים כאחד ככל שעולה שיעור הנשים בבית המחוקקים. המקדם החיובי והמשמעותי סטטיסטית עבור שליטת המפלגה בשני המודלים מגלה, שמערכות ממוקדות מפלגה מועדות יותר לקונפליקט, כלומר בדומה למודל הוצאות ההגנה. המונח האינטראקטיבי שליטת המפלגה * נשים בבית המחוקקים מרמז, שבקרת מפלגה אינה מתנה כיצד נשים בבית המחוקקים משפיעות על התנהגות קונפליקטים. על כל פנים, המקדם השלילי והמשמעותי עבור נשים בבית המחוקקים מראה, שהגדלת ייצוגן של נשים מפחיתה התנהגות קונפליקט. כמו עם המודל האחרון, כמעט כל משתני הבקרה הם משמעותיים סטטיסטית ונחתמו נכון.

איור 2 – האפקט של נשים בבית המחוקקים על הוצאות ההגנה לפי דרגת שליטת המפלגה

תוצאות המודלים שלנו מראות כי נשים מתמודדות עם ציפיות ואילוצים שונים ברמה המבצעת והחקיקתית. בהשוואה לעמיתותיהן בבית המחוקקים, מנכ”ליות נשים מאיישות עמדות מנהיגות גבריות יותר, מה שעשוי לעודד אותן להיות יותר מדי ניצים בהתנהגותן במדיניות החוץ, בניסיון להתגבר על סטריאוטיפים מגדריים המתארים נשים כחלשות ופאסיביות. עם זאת, בכל המודלים שלנו, מונח האינטראקציה השלילי והמשמעותי סטטיסטית, בין נשים מנכ”ליות * נשים בבית המחוקקים ממחיש, שככל שנשים זוכות לייצוג גדול יותר בבית המחוקקים, ההבדלים המגדריים בין גברים ונשים מנהלים יורדים. 

האם יכול להיות שיש הסבר חלופי לתוצאות שלנו? למשל, אולי ירידה באיומים בנושא הגנה מובילה לעלייה בשיעור הנשים בבית המחוקקים ולא להיפך? בהתבסס על סקר בקרב בוחרים פוטנציאליים בארה”ב, Lawless (2004) טוען כי תחת איומים ביטחוניים לאומיים מוגברים, נשים צריכות להתקשות יותר בניצחון בבחירות, שכן המצביעים מעדיפים מועמדים עם איכויות גבריות יותר. למרות שדאגה זו הוקטנה במקצת על ידי השימוש שלנו בצעדים בפיגור במודלים הקודמים, אנו עוסקים בפרשנות זו באופן ישיר יותר על ידי בחינה השאלה האם גורמים הקשורים למדיניות חוץ – כמו הוצאות הגנה, מלחמה והמלחמה הקרה – משפיעים על מספר הנשים בתפקיד.

מכיוון שהנתונים לבדיקה זו אינם לא עוד סדרת זמן רצופה, אנו משתמשים ברגרסיה של תופעות אקראיות. מודל 6 בטבלה 3 מציג את מידול התוצאות לשאלה האם התופעות הבינלאומית של הסביבה משפיעות על ייצוג נשים בתפקיד. מבחינת האקלים הביטחוני, אנו מגלים שהוצאות ההגנה והמלחמה אינן משפיעות על ייצוג נשים בבית המחוקקים. ובעוד שהמלחמה שלאחר המלחמה הקרה היא חיובית ומשמעותית ומעידה שנשים נוטות יותר לקבל גישה לחקיקה כאשר איומי ההגנה פוחתים – חשוב לציין שתקופה זו חופפת במקרה למודעות גדולה יותר לנשים בפוליטיקה ובחברה, כפי שהיא מגולמת על ידי ”שנת האישה” בארצות הברית, ובכנס העולמי הרביעי בנושא נשים בבייג’ינג בינלאומית. איומי הגנה ספציפיים כפי שנמדדו על ידי הוצאות ההגנה והמלחמה אינן משמעותיות במודל 6. כבדיקת איתנות, במודל 7, אנו כוללים את מדד התנהגות הקונפליקט שלנו, לגביו יש נתונים רק עד 1992. אנחנו לא כוללים את התקופה שלאחר המלחמה הקרה בשל טווח הזמן של מודל זה (1981–1992) הוא כמעט לחלוטין מתקופת המלחמה הקרה, ומספק מידה מועטה של וריאציה לכך.

טבלה 2 – השפעות של נשים בפוליטיקה על התנהגות בקונפליקט

משתנה	מודל 4	מודל 5 אינטראקציה
נשים בבית המחוקקים	2.007*** (.001)	2.007*** (.001)
נשים מנכ”ליות	.279*** (.076)	.382*** (.116)
נשים בבית המחוקקים Xמנכ”ליות		2.008* (.003)
שליטת מפלגה	.054*** (.010)	.050*** (.013)
נשים בבית המחוקקים X שליטת מפלגה		.000 (.000)
מפלגתיות	.003*** (.001)	.003* (.000)
שיטה פרלמנטרית	2.036 (.026)	2.048 (.029)
משרד ההגנה	.132*** (.043)	.124*** (.038)
המשרד לעניני חוץ	.068* (.033)	.056* (.032)
התנגדות להתנהגות קונפליקט	.457*** (.042)	.454*** (.042)
בני ברית	2.003*** (.001)	2.003*** (.001)
כוח עיקרי	.216*** (.034)	.194** (.040)
יכולות	.149 (.586)	2.121** (.588)
דמוקרטיות קרובות	2.016*** (.004)	2.016*** (.003)
קבועים	.217*** (.027)	.220*** (.027)
מס’ תצפיות	488	488
מס’ מדינות	(22)	(22)
צ’י בריבוע	1442.21***	1475.51***
R2 (overall)	.76	.76

Note: *p , 0.05, **p , 0.01, ***p , 0.001 one-tailed test. Panel Corrected Standard Errors in parentheses.

ובעוד זה מקצר את התקופה הזמנית ב- 10 שנים, התוצאות עקביות ועולות בקנה אחד עם מודל 6 

הוצאות הגנה, התנהגות קונפליקט ומלחמה, כולם חסרי משמעות בחיזוי ייצוג נשים. לאיזון, לא ברור שהאקלים הביטחוני בתוך מדינה משפיעה על יכולתן של נשים לכהן בתפקיד.

איור 3 – האפקט של נשים בבית המחוקקים על התנהגות קונפליקט על פי מגדר המנכ”לים

טבלה 3 – השפעות סביבת הביטחון הלאומי על ייצוג נשים בבית המחוקקים          

משתנה	מודל 6	מודל 7 אינטראקציה
הוצאות הגנה	-.172 (.209)	-.109 (.211)
התנהגות קונפליקט	.	-1.16 (1.13)
מלחמה	– 1.89 (1.15)	-.269 (1.07)
זכויות פוליטיות	7.51 *** (1.16)	5.62 ***(1.19)
זכויות סוציאליות	1.28 (.822)	2.44** (.914)
מכסה מגדרית	1.49 (1.11)	1.19 (1.14)
שליטת מפלגה	1.91* (.925)	2.35* (1.10)
מערכת פרלמנטרית	6.91**(2.60)	6.95* (2.02)
אחרי המלחמה הקרה	3.67*** (.919)
קבועים	-11.62*** (3.79)	-10.33** (4.40)
מס’ תצפיות	129	79
מס’ מדינות	(22)
יכולות	.149 (.586)	2.121** (.588)
דמוקרטיות קרובות	2.016*** (.004)	2.016*** (.003)
קבועים	.217*** (.027)	.220*** (.027)
מס’ תצפיות	488	488
מס’ מדינות	(22)	(22)
צ’י בריבוע	166.97***	57.64***
R2 (overall)	.68	.62

Note: *p ,< 0.05, **p , 0.01, ***p , <0.01 ***P   <0.001 one tailed test     Random Effect Regression

סיכום

למרות שנותרו שאלות שלא נענו בנוגע לקשר בין ייצוג תיאורי למדיניות חוץ, המחקר שלנו מהווה התקדמות תיאורטית ואמפירית משמעותית ביחס לעבודות קודמות על מגדר ומדיניות הגנה לאומית. התוצאות שלנו מגלות, שנשים בממשל משפיעות בדרכים מהותיות על מדיניות ההגנה הלאומית של מדינות דמוקרטיות גם לאחר בקורת על הסברים אלטרנטיביים ומשתנים מבלבלים. בנוסף, לאחר שהרכבנו על ידי מודלים את ההרכב המגדרי של בית המחוקקים ושל המנכ”לים, אנחנו מציירים תמונה מציאותית ושלמה יותר של השפעת המגדר על מדיניות ההגנה הלאומית. מאחר שאנו בוחנים משתנים תלויים מרובים בין מספר מדינות, למשך מספר שנים, אנחנו בטוחים שהיחסים המדווחים במודלים יציבים. 

התוצאות שלנו מציגות, שגם לאחר שליטה של מפלגתיות ממשלתית וזכויות סוציאליות של נשים, גידול בשיעור הנשים בבית המחוקקים מקטין את הוצאות ההגנה ואת התנהגות הקונפליקט. יחד עם זאת, נשים ברשות המבצעת בתפקיד מנכ”ל או בתפקיד שר, בהתאמה, מפקחות על הוצאות הגנה גדולות יותר ועל עלייה בהתנהגות הקונפליקט, יותר מאשר גברים שמחזיקים באותן תפקידים. דבר זה עולה בקנה אחד עם הפרשנות לפיה נשים עדיין צריכות להתגבר על סטריאוטיפים של “להיות חלשה” במדיניות החוץ. עם זאת, אנו מוצאים כי ייצוג רב יותר של נשים בבית המחוקקים ממתן את התנהגותן הניצית יותר של מנכ”ליות .

על ידי הדגשת האופן שבו ההקשר המוסדי ורמת המשרה מתווכים בין מדיניות התנהגות נשים, תרומה חשובה אחת של המחקר שלנו מסייעת בפירוק הקשר הסיבתי בין ייצוג תיאורי וייצוג מהותי. ברמת החקיקה, התוצאות שלנו מדגישות, כי מידת השליטה במפלגות, על מערכות פוליטיות משפיעה על יכולתן של נשים להשפיע על המדיניות. במערכות ממוקדות מועמדים, שיעור הנשים בבית המחוקקים מצמצם את הוצאות ההגנה, יותר מאשר אותו אחוז של נשים במערכות ממוקדות מפלגות. למחוקקים במערכות ממוקדות מועמדים יש אמצעים חלופיים להבטחת מושביהם בבית המחוקקים, הם חייבים פחות למפלגתם עבור התפקיד, ולכן יש להם יותר מרחב לייצג נשים באופן מהותי.

עם זאת, ההבדלים בין מערכות ממוקדות מפלגות ומערכות ממוקדות מועמדים הולכים ויורדים ככל שיותר נשים מאיישות משרות. התוצאות שלנו מרמזות כי ברמות ייצוג נמוכות, מערכות ממוקדות מועמדים עשויות להיות יעילות יותר בייצוג נשים, מה שמנוגד לעמדתו של Sawer (1998) שטוען, שמערכות ממוקדות מפלגות צריכות להיות יותר מסוגלות להבטיח ייצוג מהותי של נשים. לבסוף, התוצאות מדגישות את חשיבות הבחירות מעבר לשאלה האם כללי הבחירות מקלים על גישה למשרה עבור נשים.

 דבר זה מעלה כמובן שאלות לגבי האופן בו נשים בבית המחוקקים משפיעות על מדיניות ככל שמספרן גדל. אחת התשובות האפשריות היא, שככל שנשים תופסות תפקיד, כך יש להן סיכוי גבוה יותר לפעול כשחקניות וטו. בעוד שאיננו יכולים לבחון השערה זו במאמר זה, מחקרים עתידיים המשתמשים בהצבעה על פי קריאה, חוצה לאומים, אלה עשויים לסייע בתשובה כאשר נשים מצביעות יחד כקבוצה, וכיצד משפיעים כללי בחירות על יכולתן לתאם. בכל מקרה, ההבדל המהותי בין השפעת נשים במערכות ממוקדות מפלגות לבין השפעתן במערכות ממוקדות מועמדים, עשוי לעזור בהסבר מדוע לא נראה אחוז “מסה קריטית” קסום של נשים הנדרש לשינוי תוצאות המדיניות .

 על ידי הכרה בשונות שקיימת בין מפלגות ובין שליטת ציבור הבוחרים על נציגיו אולי זיהינו סיבה אחת מדוע המספר אינו קיים. אחת ההשלכות של המחקר שלנו על בניית מודלים של הקשר בין ייצוג תיאורי לייצוג ענייני, היא עבור חוקרים לשלב עבודה השוואתית על התנהגות חקיקתית (ראה Kittilson 2008). לדוגמה, להבין מתי סביר שמחוקקים יצביעו נגד מפלגתם או מחוזם (Carey 2007), או שינוי מדיניות הסטטוס קוו הרחק מהבכירים שלהם (Stro¨m, Mu¨ller and Bergman 2003), אלה עשויים לעזור בהסבר מתי בית המחוקקים יכול לפעול בשם מנהלי הבחירות כנגד קבוצות תיאוריות. 

במונחים של בניית מודלים של יחסים בינלאומיים, מכיוון שאנו מגלים שהמשתנים בייצוג נשים בבית המחוקקים ונשים בתפקיד מנכ”ל משמעותיים בכל המודלים – אפילו לאחר שליטה במפלגתיות ייתכן שיחסי הייצוג הפורמליים, הנחשבים לעתים קרובות במערכת יחסי החוקרים הבינלאומית, אינם הדרך היחידה בה סוכנים מתחברים לממונים כדי להשפיע על המדיניות.

הנחת יסוד מרכזית לעבודה זו היא, שלנבחרי ציבור יש תמריץ להיות נאמנים להעדפות המדיניות של מחוזות הבחירה שלהם באמצעות תמריץ בחירתם מחדש (Bueno de Mesquita et al. 2003). מסגרת זו מובילה לציפייה, שמאפיינים – כמו גזע ומגדר – צריכים שתהיה להם השפעה מינימלית על הנציגות הרשמית שנבחרה עבור הבוחרים שלהם. עם זאת, התוצאות שלנו מצביעות על כך, שהמחוקקים מייצגים קבוצות מעבר למנהלים שלהם. דבר זה מרמז על כך, שבמקום להתמקד רק בתמריצים ובאילוצים שנוצרו על ידי המוסדות עבור הפוליטיקאים, עלינו לבחון מקרוב את הייצוג התיאורי ואת מדיניות החוץ. 

ובעוד שיש לנו עדויות לגבי השפעה מגדרית על ביטחון המדינה, עלינו לחקור באופן מלא יותר מגוון שאלות בנושא. לדוגמא, האם הירידה בהוצאות ההגנה היא תוצאה של רתיעת נשים מהוצאות הגנה, נשים מחוקקות מחליפות מדיניות אחרת עבור הגנה, או שמא עליות בייצוג נשים בבית המחוקקים מעידות על נסיגה כללית יותר מהפוליטיקה הבינלאומית. אנו מקווים שהניתוח שלנו יעודד מחקר עתידי שמטרתו לטפל בכמה מהשאלות האלה. 

מילות מפתח: מגדר, נשים בפוליטיקה, נושאות תפקיד בממשל, מדיניות ביטחון לאומי, דמוקרטיות מבוססות, התנהגות קונפליקט.