Income and Subjective Well-Being: Review, Synthesis, and Future Research

הכנסה ורווחה סובייקטיבית: סקירה, סינתזה ומחקר עתידי

 תקציר:

כדי לקדם את המחקר בנושא הכנסה ורווחה סובייקטיבית, אנו סוקרים את המחקר בתחום. ישנן עדויות חזקות המראות על קשר בין הכנסה לרווחה סובייקטיבית. עם זאת, התייחסות לשאלה האם הכנסה מובילה לאושר מחייבת בירור של התהליכים הבסיסיים לגבי כיצד הכנסה עשויה לשפר או לערער את האושר. מבט סמלי על הכנסה (למשל, איתות סטטוס) מציע שלהכנסה יש מעט קשר לרווחה סובייקטיבית. מצד שני, ראייה פונקציונאלית של הכנסה (למשל חיץ משאבים ואמצעי למימוש הצורך) מציעה יחס חזק יותר לרווחה סובייקטיבית. בחיפוש אחר שילוב ספרות זו, אנו מציגים מודל רב-שכבתי של השקפות סמליות ופונקציונליות של הכנסה ושל רווחה סובייקטיבית המתייחס ל: (א) רמות שונות של ניתוח; (ב) הוצאות הכנסה / חלוקה; ו- (ג) ההקשר לייצור הכנסה. המטרה היא לספק מודל רעיוני כוללני הכולל את גורמי המפתח המשפיעים על הכנסה ואושר הדורשים בהירות ודיוק רב יותר כדי לקדם את העשייה המדעית העתידית.

מילות מפתח: הכנסה, רווחה, אושר, כסף.

במחקר על אושר ורווחה, הכנסה היא אחד הפרמטרים המרכזיים. בעניין שני המשתנים הללו ישנה התייחסות לפילוסופיה ודת, בין השאר, ואף על פי שמומחים נכונים לנתח את הנושא, הם חלוקים בו.

למרות שהספרות שלנו מציגה ראיות חזקות על קשר בין המשתנים, דרוש מחקר פסיכולוגי וכלכלי מעמיק לגבי יכולתה או אי-יכולתה של הכנסה עשויה לחזק את הרווחה הסובייקטיבית.

מקורות הדיון והלאה: גורמים מרכזיים לשיקול דעת

בעבודה מאת Easterlin (1974) נמצא כי למרות שבחתך הרוחב קשורה הכנסה לאושר בתוך מדינות, היא לא הייתה קשורה בין מדינות. למעשה, היחיד חש רווחה רק בהקשר של חברתו , ולא בהקשר העושר של מדינתו או בהקשר בינלאומי.

אולם בבדיקה מאוחרת יותר התערערה ההשערה הנ”ל (Veenhoven, 1991). נטען כי האושר הלאומי היה בקורלציה גבוהה עם ההכנסה הלאומית וסביר להניח שהוא לא התבסס רק על מעמד יחסי בתוך המדינה, אלא סביר יותר כי אושר מבוסס על הגשמת הצרכים ולא על השוואה עם שאר המדינה, הוא סטנדרט מוחלט ולא קשור לעמדת הכנסה יחסית.

הוויכוח בין שתי נקודות המבט הללו נמשך עד היום. נכון לעכשיו, למרות שמודים כי בטווח הקצר ניתן לייחס הכנסה לאושר, נטען כי ייחוס זה אינ מתקיים בטווח הארוך (10 שנים ומעלה) כפי שמוצג ב -34 מדינות. עדויות שונות מצביעות על טיעונים תקפים משתי נקודות המבט: בעוד שישנן עדויות חזקות לכך שהכנסה מוחלטת תורמת לאושר; זה מרמז שהכנסה יחסית משחקת תפקיד באושר לאורך זמן.

מחקרים על הכנסה ואושר ברמה האישית של זוכים בהגרלות לא הראו עלייה ארוכת טווח באושר וזה נחשב כמראה שהכנסות הפרט אינן משפרות את האושר.

יתר על כן, עדויות מטא-אנליטיות חשפו גודל השפעה קטן של הכנסות על משק הבית.

אך למרות מחקרים אלה המצביעים על קשר מועט או לא קיים בין המשתנים, עבודה עדכנית מציעה אחרת. מחקר אקראי של כ- 33,000 אנשים הראה כי לאחר שנתיים, זוכים בלוטו הציגו רווחה אישית גדולה יותר בהשוואה לאחרים. יתר על כן, הוצע כי מתאם גודל ההשפעה בין הכנסה לרווחה אישית יכול להיות מטעה מכיוון שהוא מסתיר הבדלי רמות ממוצעים בפועל בין עשירים לעניים. מתאמים קטנים כמו r = .09 תואמים להפרש ממוצע של d = .40 בין העשירים והעניים ביותר בדגימות האומה המייצגות; ומתאם נמוך של r = .32 תואם להפרש רמות ממוצע של d = 1.23 בין העשירים והעניים ביותר (Lucas & Schimmack, 2009).

דיונים נוספים עסקו גם ברווחה הסובייקטיבית בטווח הארוך. מחקר מרכזי של תורשה בנושא הראה כי בקורלציות לבדיקה במשך 5 עד 10 שנים יש אומדן תורשתי של 80%, ובכך תומך בטענה כי רווחה סובייקטיבית אינה משתנה למדי. בעקיפין, השפעות הכנסה לא יכללו השפעה גדולה על הרווחה הסובייקטיבית.

עם זאת, ישנן עדויות לכך שלמרות שלרווחה הסובייקטיבית יש מידה מסוימת של יציבות, היא גם ניתנת לגמישות ויכולה להשתנות באופן שיטתי לאורך זמן.

באופן כללי, הראיות על איזון תומכות ביחס חזק בין הכנסה לרווחה סובייקטיבית. עם זאת, בחשבונות רבים נראה כי ההכנסה אינה קשורה חזק לאושר לאורך זמן כפי שהיינו מניחים. נקודת המבט היחסית מדגימה את ההשפעה הזניחה של הכנסה על אושר ואילו נקודת המבט המוחלטת מדגימה את ההשפעה החיובית החזקה של הכנסה. בהצביע על השפעות דו-קיומיות במקביל, מחקרים הביאו להצעה כי השפעות מנוגדות יכולות להחזיק, אך יתכנו מקרים או מצבים בהם אחת מההשפעות המנוגדות הללו עשויה להיות חזקה או חלשה יותר (למשל, לטווח הקצר לעומת הארוך).

בהתבסס על הדיון והממצאים, חשוב לקחת בחשבון את המנגנונים המנוגדים להערכה, הכוללים גם את הנקודה הלאומית, שהיחיד הוא חלק ממנה. יתר על כן, יהיה קריטי גם להבין את ההשפעות המתונות של הכנסה ברמה הלאומית על הקשר בין הכנסה ברמה האישית לבין רווחה סובייקטיבית.

מעבר לוויכוח זה, ניכר היום שהרווחה תלויה בחלקה באופן השקעת ההכנסה, וגם ההקשר בו מרוויחים הכנסות משפיע. הוצע כי עלות ההשתכרות והקשר העבודה עשויים לגרום לאי שביעות רצון. זאת למרות שמחקרים פסיכולוגיים הראו כי עבודה יכולה גם לתת סיפוק. בהרחבה, ברמה ניתן להתייחס לסוג שוק העבודה כמו למשתנה מבלבל במודל הכנסה-רווחה סובייקטיבית.

בהתבסס על הסוגיות הנ”ל, אנו מציעים שגורמי מפתח להכללה במודל הרעיוני יכללו: (א) רמות ניתוח שונות; (ב) הוצאות הכנסה; ו- (ג) ההקשר לייצור הכנסה.

בחלק זה אנו מספקים מסגרת מארגנת להבנת ההבדלים ביחס לנקודות המבט המוחלטות של הכנסה ורווחה סובייקטיבית. אנו סוקרים ומשווים את המנגנונים המנוגדים שמציבות נקודות המבט המנוגדות. בכך אנו שוקלים אילו מתווכים ומנחים פוטנציאליים עשויים להיות בבסיס ההבדלים בפרספקטיבה. זה יכול לשמש להבהרת הבדלים ולאפשר בחינה קפדנית יותר של יחס המשתנים. אך קודם, נתאר השקפות שונות על ההכנסה מכיוון שהדבר רלוונטי להבנת המנגנונים המוצעים.

השקפות על הכנסה. להכנסה יש מאפיינים סימבוליים ופונקציונליים כאחד. היא סמלית מכיוון שהיא יכולה להפגין מעמד חברתי (למשל, מעמד סוציו-אקונומי) והיא סמל של שליטה, ואף נתפסת כמשאב סמלי להשגת אהבה.

המאפיין הפונקציונאלי של ההכנסה מודגם בשני אופנים: (1) כמשאב שנאגר נגד פגעי החיים; ו- (2) כאמצעי להשגת סחורות ושירותים הנדרשים למילוי. דגש על ההשקפה הפונקציונלית של הכנסה קשור לעיתים קרובות לנקודת מבט חיובית על השפעת הרווחה.

בהמשך נדון בשלושת המנגנונים של מעמד, משאב ומימוש צורך. המנחים למנגנוני מעמד ומשאבים הם תהליכי השוואה ואירועי חיים שליליים, בהתאמה.

סטטוס: להכנסה יש השפעות חיוביות ישירות על הרווחה הסובייקטיבית באמצעות ערכה הסמלי כך שלעומת אנשים עניים, אלה עם הכנסה גבוהה יותר יהיו מאושרים יותר. הדבר יכול להתרחש גם באמצעות רכישת סחורות הבונות מעמד. עם זאת, הכנסה נתפסת כמשהו סובייקטיבי שיכול לתת אושר סובייקטיבי למי שמשתכר יותר מאחרים, אמנם זה סימבולי ולא הכרחי. השוואה שלילית, לעומת זאת, יכולה לפגוע ברווחה.

כיצד נחקקים תהליכי השוואה על פני הקשרים ורמות הכנסה שונות? ביחס להקשר, גורם מרכזי לשינוי הסטנדרטים הוא השוואה חברתית. מוצע כי ההקשר החברתי הפרוקסימלי בו נמצא אדם מספק את נקודת הכוונה לרמות הכנסה קבילות.

אף על פי כן, הקשרים חברתיים פרוקסימליים עשויים להשפיע, והוכח כי לשפע ההקשרים הלאומיים יש השפעות חיוביות על שביעות רצון מהחיים מעבר להכנסות הפרט. ביחס להכנסה הוצע שככל שההכנסה גבוהה יותר כך השאיפה גבוהה יותר.

לפיכך, הפער בין רמות ההכנסה מעכב את מידת יכולת הגדלת האושר באמצעות עלייה בהכנסה. אנשים נוטים להשוות את הכנסתם לשל אחרים, ולתחרותיות הגורמת לרכוש יותר ולהצטרך כביכול הכנסה נוספת.

אפקט המצב ותהליכי ההשוואה המתמתנים שנדונו עד כה נוגעים לרמה האישית מכיוון שהם פסיכולוגיים. ברמת הלאום, הקשר הישיר בין הכנסה לרווחה הסובייקטיבית הוא מורכב. הונח שלתושבים במדינה יש סטנדרט לאומי משותף לפיו ניתן להשוות הכנסה. מצד שני, הרציונל להשפעות ישירות מוגבלות בגלל סטנדרטים משתנים מרמז על כך שאנשים משתמשים בסטנדרטים קרובים יותר (כלומר, אנשים בעלי הכנסה גבוהה משתמשים באנשים אחרים בעלי הכנסה גבוהה) או בסטנדרטים אישיים יותר (כלומר, שאיפה אישית המבוססת על רמת הכנסה), עם מחקר שהראה כי קיימת מגוון בקבוצת ההתייחסות (Oswald & Senik, 2010). אם משתמשים בסטנדרטים פרוקסימליים / אישיים ספציפיים כאלו, כאשר אנו מצטברים לרמת הלאום, היינו מצפים שהשפעות ההכנסה יהיו מוגבלות. עם זאת, מחקרים אמפיריים מראים כי יחס ההכנסה בין המדינה לרווחה הסובייקטיבית נאמד ב- r = .84 (Veenhoven, 1991). זה מצביע על כך שההשוואה עשויה להתרחש אפילו על תקן גלובלי משותף עקב גלובליזציה וגישה למדיה (Diener et al., 2013).

מַשׁאָבים. ניתן לראות בהכנסה גם משאב. אנשים רוכשים משאבים ומחזיקים אותם, מושפעים לטובה בזכותם, ומוגנים בזכותם מאירועים שליליים ולשמור עליהם. צמצומם עשוי להשפיע שלילית על הרווחה. הכנסה מרווחת נגד אירועים שליליים, ומחסור בה מביא למצוקה. מחקרים שנעשו בעבר הראו כי היותו של משאב הכסף מנבא את שביעות רצון מהחיים (r = .30) וגודלו לא הרחק מאחורי המשאב החברתי (r = .40) (Diener & Fujita, 1995). כמשאב, הכנסה מונעת אי נוחות ובכך שומרת על האושר.

מנחה מרכזי של הכנסה מנקודת מבט של חציון משאבים יהיה המידה בה אנשים חווים אירועי חיים שליליים. אנשים עם הכנסה גבוהה מוגנים יותר מסכנות החיים, כפונקציה משפרת (כלומר רשת ביטחון) וטוענת לקשר הדוק.

שיקול נוסף כאשר רואים הכנסה כמשאב הוא שעוצמת ההשפעות עשויה להיות מווסתת לפי רמת ההכנסה. לבעלי הכנסה גבוהה יותר, המשמשת בעיקר כמאגר משאבים, צבירת העושר עשויה שלא להשפיע מאחר והוא נועד לאירועי חיים שליליים ומשרת פונקציה משפרת. לכן, בטווח העליון של רמות ההכנסה, אנו עשויים שלא לראות השפעות הכנסה חזקות. מצד שני, ברמות נמוכות של הכנסה, אנשים יחוו כל הזמן מתח וירידת רווחה סובייקטיבית בגלל מחסור בכסף ובביטחון, על פי תיאוריית שימור המשאבים. כשזה מורכב מאירועי חיים שליליים והכנסה נמוכה, נצפה בהשפעות ישירות חזקות יותר של הכנסה על רווחה סובייקטיבית.

ברמה הלאומית, הכנסה יכולה לשמש כמאגר נגד אירועים שליליים לאומיים ומקומיים, כמו במקרים של אסונות טבע, המושכים הכנסות בינלאומיות וכך הכנסה משמשת כמאגר. מניתוח האופן שבו אסונות משפיעים על מדינות עניות ועשירות, ניתן לראות בכסף אמצעי לקבלת תשלום עבור מוצרים ושירותים והכנסה גבוהה יותר יכולה לאפשר לאנשים למלא צרכים פיזיים ופסיכולוגיים. הרעיון שמילוי הצורך קשור לרווחה הובא במחקרים מרובים (Oishi, Diener, Lucas, & Suh, 1999; Sheldon, Elliot, Kim, & Kasser, 2001). הוכחות חזקות לרעיון זה הודגמו במחקר עולמי שנערך על 124 מדינות, כאשר השפעות ההכנסה היו בתיווך מלא על ידי הגשמת הצרכים הבסיסיים והפסיכולוגיים (Tay & Diener, 2011).

עוד ברמה הלאומית, הוכח כי הכנסה לאומית מנבאת רווחה סובייקטיבית, אך לא ההיפך. כאשר ההכנסה עולה יחד עם הגשמת הצורך הלאומי, יש עלייה גדולה יותר ברווחה החברתית. זה מצביע על כך שההכנסה מגדילה את הרווחה הסובייקטיבית באמצעות הגשמת הצרכים ברמה האישית והן ברמת הלאום.

השוואה בין נקודות מבט ומנגנונים. הבדלים בפרספקטיבות ובמנגנונים מספקים ראייה אינטגרטיבית כיצד הכנסה עשויה להוביל לאושר – ולמנחים שעלולים להשפיע על חוזק הסיבתיות. נראה שיש השפעה חלשה יותר של הכנסה כאשר היא נראית כסמלית בהשוואה לתפקודית. המבט הסמלי משפר את הרווחה הסובייקטיבית, אך השפעות אלה לרוב שליליות יותר. השפעות השוואה מבוססות על סטנדרטים גלובליים, וההכנסה עדיין עשויה להיות קשורה לרווחה. ההשקפה הפונקציונלית רואה בהכנסה משאב פוטנציאלי המסוגל למנוע את הרע הפוטנציאלי, וכאמצעי להגשמת צרכי האדם הבסיסיים. בין מנגנוני המשאבים והגשמת הצרכים. המשאבים יעילים ומגנים, אך אינם נותנים מענה למגוון צרכים פסיכולוגיים שיובילו לאושר רב יותר.

הוצאות והפצה. בשנים האחרונות הושם דגש על אופן ההוצאה של הכנסות. אנו מאמינים כי משתנה זה הוא קריטי מכיוון שהוא מפרט כיצד ההכנסה מחולקת בין המנגנונים השונים, העשויים להשפיע לקידום חזק של הרווחה.

ברמה האישית, כשנעשה שימוש סמלי בהכנסות עבור סטטוס, השפעותיו על הרווחה הסובייקטיבית חלשים יותר מהקצאה כמשאב או למימוש צורך. כשההכנסות מוקצות כמשאב, השפעותיהן משמשות למניעת אירועים שליליים.

לבסוף, כאשר ההכנסות מוקצות למילוי הצורך, השפעות חיוביות עשויות להחזיק. הספרות הנוכחית על הוצאות מדגימה שהוצאות חברתיות יכולות לקדם אושר.

הוכח כי קשר זה בין התנהגויות פרו-חברתיות אוטונומיות – שיכלול הוצאות פרוסוציאליות – מתווך באמצעות סיפוק הצורך הפסיכולוגי.

במודל שלנו, הערכים מהווים פוטנציאל להנחייה של דפוסי ההוצאה. אנשים האוהבים פאר והדר יחצינו את ההכנסות שלהם בהוצאות בולטות, בעוד אנשים זהירים יותר לרוב יחסכו. יתר על כן, ערכים פרו-חברתיים יכוונו אנשים להוצאות על אחרים שיכולים למלא את הצרכים של אוטונומיה, קשר וכשירות המקדמים.

נציין כי ערכים עצמם מספקים שקלול מרומז או מפורש של מה שחשוב לאנשים לרווחתם. אנשים עם מוטיבציה לעבודה חיצונית גילו קשר חזק יותר בין המשתנים מאשר בעלי מוטיבציה פנימית, וכמו כן הייתה זיקה גדולה יותר אצל אנשים במדינות עשירות.

ברמה הלאומית, ערכים יכולים גם להנחות את אופן ההוצאה של מדינות והפצת משאביהם הכספיים, אשר גם להן השפעה על רווחה סובייטקיבית. נראתה גם יותר רווחה במקומות בהם קיים שיוויון זכויות. יתר על כן, מיסוי פרוגרסיבי לאומי גדול יותר קשור לשביעות רצון גבוהה יותר מהחיים ועמותה זו מתווכת בחלקה בזכות דיור בר השגה, מערכת תחבורה ציבורית, מערכת חינוך ואפילו איכות אוויר.

זה מצביע מאוד על כך שבזבוז והוצאת המשאבים שלהן ישפיעו על רווחה סובייקטיבית.

הקשר לייצור הכנסה.

ברמה האישית, עבור חלק גדול מהאנשים, משרה מלאה או משרה חלקית היא האמצעי העיקרי שבו הם מרוויחים את הכנסותיהם. עם זאת, הם מבלים חלק גדול משעות הערות שלהם בעבודה. לכן, ההקשר הזה לייצור הכנסה יכול להוביל לשניהם. מהקשר של עבודה, שניהם עשויים להיות קשורים באופן חיובי מכיוון שהמשרות האלה משלמות יותר ומספקות גם מילוי צורך פסיכולוגי גדול יותר. מנקודת מבטו של מודל מאפייני התפקיד, למשרות גבוהות ומתגמלות יש מאפיינים כמו מגוון מיומנויות וכישורים, ולפיכך ישנו מימוש פסיכולוגי גדול יותר של הצרכים וכן רווחה סובייקטיבית. במובן זה יכול להיות ששניהם ביטויים לסוג העבודה שעובדים בהם. אין זה כדי להצביע על כך שהכנסה גבוהה יותר לא תביא לשביעות רצון רבה יותר מהעבודה, שכן שביעות רצון משכר והון הם מרכיבים חשובים של שביעות רצון כוללת.

משרות מתגמלות יותר מצביעות על יוקרה. בניסיון לפרק את ההשפעות של הכנסה ומעמד עבודה, חוקרים מצאו כי לשינוי הסטטוס מבחינת יוקרה תעסוקתית היו השפעות חזקות וארוכות טווח יותר על האושר בהשוואה לשינוי הכנסה. לפיכך אם הכנסה ויוקרה תעסוקתית נקשרים זה לזה, נצפה ביחס חזק יותר בין הכנסה לאושר. זה גם מציע שבמידה שההכנסה ויוקרת המקצוע קשורות, אנו נראה גם קשר אמיץ יותר בין הכנסה לאושר.

לעומת זאת, ייתכן שהכנסה עשויה גם להזיק לרווחה, מאחר ונטען שההכנסה כגמול עבודה חיצוני בסופו של דבר לא מספקת עבור אנשים על פי תיאוריית ההגדרה העצמית (Ryan & Deci, 2000). בנוסף, השגת יעדים להצלחה כלכלית בעבודה יכולה לערער צרכים חשובים יותר כמו שייכות. הכנסה אינה מובילה לאושר גם כי מנקודת מבט מוטיבציונית לפיה העיסוק בפעילות מניבת הכנסה באמצעות עבודה בא על חשבון אושר מרכזי אחר בתחומים כמו פנאי ומשפחה. הוצע כי בגלל עלויות הזדמנות גבוהות יותר של שימוש בזמן, אנשים נוטשים לעיתים קרובות מערכות יחסים ואפילו בריאות. לדוגמא, הוכח כי אנשים שקיבלו כסף השקיעו יותר זמן בעבודה במקום בחיברות; הם גם הקדישו פחות זמן להתענג על חוויות. ברמה הלאומית, הקשר לייצור הכנסה קשור לכוח העבודה הלאומי וסוגי הענפים בהם נמצאים רוב האנשים במשק הלאומי. בנוסף, צריך להיות שקול שיעורי התעסוקה בתוך האוכלוסייה מכיוון שתנאי שוק העבודה הללו מנבאים גם רווחה סובייקטיבית לאומית. מחקר עתידי צריך לשקול אם שליטה בגורמים אלה תציג קשר חזק באותה מידה בין התמ”ג לנפש לרווחה הסובייקטיבית ברמה הלאומית.

נושאים עתידיים שיש לשקול.

הספרות הובילה גם לשאלות בנוגע לשני המשתנים, מתודולוגית ורעיונית. אנו מציינים כמה סוגיות שיש לקחת בחשבון למחקר עתידי. בראש ובראשונה, בעוד שרוב המחקר עסק בנושא הכנסה ורווחה סובייקטיבית, הייתה הכרה שהכנסה היא רק היבט אחד של עושר, המשקף נסיבות כלכליות. מחקרים מסוימים הראו כעת כי הכנסה ועושר מנבאים רווחה סובייקטיבית, אם כי נראה כי הקשר בין משתני המצב הכלכלי הרחב יותר קשור אליה. זה מצביע על כך שמחקר צריך לשקול את יחס העושר-רווחה סובייקטיבית וסוגים אחרים של משתני מצב כלכלי כגון צריכה, חוב, והוצאות. היבט חשוב נוסף שיש לקחת בחשבון בכל מסגרת הוא חלוקת ההכנסה בין החברים. לאופן שבו ההכנסה מופצת או מוטה יכולה להיות השפעה דיפרנציאלית מעבר לרמת ההכנסה הממוצעת. המשמעות השנייה היא ההחלטה אם הממוצע או החציון הם ייצוג טוב יותר של הכנסה ברמה הקבוצתית. בבדיקת ההכנסה מהשכונה נראה כי הכנסה ממוצעת ומעלה מתאימה יותר לבדיקה כזאת. אחרים תפסו את חשיבות הטווח והטיית ההכנסה בקהילה כמשפיעים על האושר האישי. חלוקת הכנסה צריכה להוביל גם לטיפול בעת מיקוד לקבוצות ספציפיות של אנשים שכן הקשר בין הכנסה לרווחה סובייקטיבית עשוי להיות מוחלש בגלל הגבלת טווח. בקבוצות גרועות במיוחד ובינוניות נראה קשר רופף יותר בין המשתנים.

הבנה רב-שכבתית של שני המשתנים אמורה לסייע לחוקרים לבחון את ההקשרים הלאומיים והקהילתיים בנוגע להשפעות של שניהם. מחקרים קודמים הראו כי הכנסה לאומית מגבירה את הסיפוק מהחיים במדינות עשירות מעבר להכנסה האישית, מאחר וההכנסה הלאומית מספקת תשתיות ונוחות שאין למדינות עניות יותר. עם זאת, ברמת הקהילות נראה כי הכנסות גבוהות יותר מקהילה מורידות רווחה סובייקטיבית עקב השפעות השוואה חברתית. מחקר נוסף יצטרך לבחון את מידת ההקשרים הלאומיים או הקהילתיים שיש להם השפעות חיוביות או שליליות על רווחה סובייקטיבית מעבר להכנסה האישית. התחשבות גם בתרבות  עשויה למתן את ההשפעות שנמצאות ביחס בין המשתנים. מחקרים השוו בין מזרח ומערב אירופאים כמו גם סינים עירוניים וכפריים, כשבשניהם הנחשלים מקבלים רווחה מהכנסתם וה”עשירים” מהם לא.

ההשפעות החזקות ביותר שנמצאו עבור הכנסה ורוווחה סובייקטיבית הן בעיקר על שביעות רצון מהחיים בהשוואה למרכיבים הרגשיים של הראשון, הכוללים רגשות חיוביים ושליליים. חלקית, זה יכול להיות בגלל השפעות שובע הכנסה על הממדים האפקטיביים של הרווחה הסובייקטיבית בהשוואה לממד ההערכה שלה. בנוסף, הערכות עשויות להיות קשורות יותר לתנאים גלובליים חיצוניים לעומת נסיבות יומיומיות אישיות הקשורות יותר להשפעה. מחקרים נוספים צריכים לבחון כיצד להשתמש ביעילות בהכנסות בנסיבות יומיומיות לקידום הרווחה הסובייקטיבית, כולל הוצאות פרו-חברתיות, הוצאות חווייתיות ואפילו להשקיע בהשקעות מבניות. לעשות שינויים שיכולים להפחית את הטרדות היומיומיות ולהגדיל את הנוחות. לבסוף, היבט חשוב נוסף שיש לקחת בחשבון הוא ערכיות ההכנסות והרווחה הסובייקטיבית כמנחה אפשרי. בהתחשב בכך שאנשים סובלים מהפסד, רווחי הכנסה לאורך זמן עשויים להיות פחותים בהעלאת רווחה סובייקטיבית באותה מידה בהשוואה להפסדי הכנסה. ואכן, כיום קיימות עדויות לכך שיש חוסר סימטריה בין ההשפעה של רווחים כלכליים לירידות כלכליות ברמה הלאומית לאורך זמן, כאשר ירידות כלכליות מפעילות כפליים מההשפעה של רווחים כלכליים. מחקר עתידי צריך לנסות לאמת זאת עוד ברמת האנשים לאורך זמן. בנוסף, ניתן לבחון האם ההשפעות דומות בהתאם לערכיות מדדי הרווחה הסובייקטיבית. (למשל, השפעה חיובית לעומת שלילית). באמצעות מדד יחיד של שביעות רצון מהחיים, ישנן עדויות לכך שהכנסה אינה קשורה באותה מידה לשביעות רצון גבוהה, אלא קשורה יותר להפחתת חוסר שביעות רצון.

סיכום

העניין והמחקר בנושא הכנסות ורווחה סובייקטיבית גדלו במהלך השנים, ואנו צופים כי מגמה זו

תמשיך לגדול. הבנה ותיאור מתי ואיך הכנסה תוליד רווחה סובייקטיבית תהיה

לחזק את הידע המדעי ואת השלכות המדיניות. אנו מקווים כי סקירה וסינתזה זו לתוך

מסגרת רעיונית רב-שכבתית תקדם את המחקר וההבנה של תחום זה.