(24/05/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Loneliness and stress-related inflammatory and neuroendocrine responses in older men and women

Loneliness and stress-related inflammatory and neuroendocrine responses in older men and women

תקציר

בדידות מנבאת תמותה ותחלואה קרדיווסקולארית מוגברת. דלקת היא נתיב פוטנציאלי שדרכו הבדידות עלולה להשפיע על הבריאות. מטרת המחקר הייתה לחקור את הקשר בין בדידות לבין אינטרלוקין(חלבונים ) דלקתיים – 6 (IL-6), אינטרלוקין -1 אנטגוניסט קולטן (IL-1Ra) ו חלבון מונוציט כימוטקסיס (נהירה כימית)-1 (MCP-1) תגובות ללחץ נפשי סטנדרטי. מטרה משנית הייתה להעריך אם וריאציות של הפרט בתגובות לקורטיזול השפיעו על הקשר המשוער בין בדידות לדלקת. דגימות רוק ודם נלקחו מ 524 גברים ונשים בריאים בגיל העמידה מקבוצת וייטהול   IIבתחילת המחקר, מיד לאחר משימות הלחץ ו -45 דקות מאוחר יותר. הבדידות נמדדה תוך שימוש בסולם הבדידות המתוקן של UCLA. בדידות רבה יותר נמצאה קשורה לתגובות גדולות יותר  IL-6 (p=0.044)  ו  IL-1Ra (p= 0.006)  ללחצים פסיכולוגיים ולרמות גבוהות יותר של MCP-1 (p<0.001)  אצל נשים, ללא תלות בגיל, דרגת התעסוקה, מסת הגוף מדד ומעמד עישון. לא נמצאו קשרים בין גברים. התגובה של קורטיזול קשורה קשר הפוך לבדידות אצל נשים, הסיכויים של תגובת קורטיזול פוחת עם העלאת הבדידות ללא תלות במשתנים (p= 0.008). השפעת הבדידות על בריאות אצל נשים עשויה להיות מתווכת בין השאר באמצעות  ויסות של מערכות נוירו אנדוקריניות דלקתיות.

1. הקדמה

השפעת הבדידות על הבריאות הפכה יותר ויותר מוכרת היטב. הבדידות מנבאת באופן עצמאי את התמותה (Penninx et al., 1997; Patterson and Veenstra,2010; Shiovitz-Ezra and Ayalon, 2010; Tilvis et al., 2011) ומגבירה את הסיכון ללקות במחלת לב (Sorkin et al. 2002). יש כמה ראיות לכך שגברים ונשים מנוסים באופן דיפרנציאלי מההשפעות של בדידות, למרות שהספרות מעורבת לגבי הבדלים בין המינים ברמת הבדידות (Pinquart and So ̈rensen, 2001, Theeke, 2009). לדוגמה,  Thurston ו  Kubzansky (2009) הראו כי בדידות קשורה באופן צפוי עם מחלת לב כלילית (CHD) במהלך תקופת מעקב של 19 שנים, לאחר בקרה על גורמי סיכון סטנדרטיים. אבל ההשפעות נמצאו רק אצל נשים, ולא אצל גברים. זיהוי המנגנונים הביולוגיים שבאמצעותם בדידות עלולה להשפיע על הבריאות יבהיר את התהליכים שמונחים ביסודם על תצפיות אפידמיולוגיות אלו. ניתן לחקור את הנספח הביולוגי של בדידות באמצעות מספר אסטרטגיות מחקר שונות, כולל הערכות קליניות של משתנים כגון לחץ דם, ניטור נטורליסטי של תפקוד ביולוגי בחיי היומיום, ובדיקת לחץ מנטאלי  (Steptoe and Poole, 2010). בדיקת לחץ מנטאלי כרוכה במדידת תגובות ביולוגיות לאתגרים חמורים, ויש לה יתרון כי ניתן ללמוד תגובות דינמיות מפורטות בתנאים מבוקרים, ומפחיתה את ההשפעה של גורמים אחרים שעלולים לבלבל הקשרים. הבדידות נקשרה עם שינויים בתהליכים קרדיווסקולאריים כגון לחץ דם סיסטולי גבוה  (Hawkley et al., 2006, 2010),לחץ דם דיאסטולי גבוה יותר בתגובות ללחץ אקוטי אצל נשים (Steptoe et al 2004.), עמידות מוחלטת של התנגדות פריפריאלית, קצב לב נמוך יותר, השתנות וירידה בתפקוד הלב (Cacioppo et al.,2002; Hawkley et al., 2003) (Ong et al. (2012. לאחרונה דיווחו כי בדידות קשורה עם לחץ דם גבוה יותר בתגובות ללחץ מאיום חברתי ומאיחור בהתאוששות לאחר-מתח, וכי אפקט זה היה מודגש בגיל מבוגר יותר. רמות גבוהות של קורטיזול נצפו בשני מחקרים בודדים (Cacioppo et al., 2000;Pressman et al., 2005; Doane and Adam, 2010) ובמבוגרים בודדים (Steptoe et al., 2004; Adam et al., 2006).קורטיזול מעורב בויסות דלקת באמצעות הפעלה של מנגנוני קולטן גלוקוקורטיקואידים (GC), המוליכים לעיכוב במסלולי איתות קדם דלקתיים (Raison and Miller, 2003; Rhen and Cidlowski, 2005). קודם הראנו כי למגיבים לקורטיזול יש פחות ציטוקין באופן משמעותי מהלא מגיבים לקורטיזול (Kunz-Abrecht et al., 2003). לכן, כמו שלבדידות יש קישור עם רמות גבוהות של קורטיזול, גבוה הסיכון שיופיעו מחלות הקשורות לדלקת בבדידות באופן פרדוקסאלי. הסבר אחד הוא שהבדידות עלולה לסכן את מנגנון GC של מסלולי שעתוק לפני הדלקת.  Cole et al). 2007) ניתח תעתיק של גנום רחב, וזיהה 209 תמלילים המייצגים 144 גנים אשר הובעו באופן דיפרנציאלי בבדידות לעומת אנשים שאינם בודדים. הבדידות הייתה קשורה לביטוי יתר של גנים עם אלמנטים של נתיב שעתוק  NF-kB / Rel  וביטוי לקוי גנים בעלי תגובה GC אנטי דלקטיים . בדיקת האימות האיתות הדלקתי המוגבר שנצפתה בניתוח -גנום מיקרוסקופים, אנשים בודדים היו בעלי ריכוז משמעותי יותר של C-reactive protein (CRP) מאשר אצל אנשים שאינם בודדים. בנוסף, מספר מחקרים מצאו קשר בין שינוי במערכת החיסון לבין תגובת מתח בדידות. לדוגמה, בדידות נקשרה עם ירידה בפעילות תא הרג טבעי ופחות שינוי בלימפוציטים על ידי וירוס אפשטיין בר בתגובה לתהליכי בחינה (Kiecolt-Glaser et al., 1984a, b) והגדילה את הנוגדנים של הרפס האנושי בנגיף בעקבות לחץ סביבתי (Dixon et al., 2001).                                                                 

בסך הכל, נתונים אלה מצביעים על הקשר בין בדידות, תגובה ללחץ ודלקת. קודם ראינו קשר עצמאי בין בדידות לריכוז פיברינוגן מוגבר בתגובה ללחץ פסיכולוגי (Steptoe et al., 2004). לעומת זאת, חלק מהמחקרים שעסקו בדגימות שנלקחו במנוחה לא מצאו קשר בין בדידות לסמנים דלקתיים (O’Luanaigh et al., 2012; Shankar et al., 2011). במחקר הנוכחי, חקרנו את הקשר של בדידות עם תגובות דלקתיות למתח נפשי סטנדרטי, הערכת אינטרלוקין -6 (IL-6), אנטגוניסט של אינטרלוקין-1 (IL-1Ra) והמונוציט chemotine chemotactic protein-1 MCP-1)). רמות IL-6 גבוהות נמצאו קשורות באופן פרוספקטיבי עם מחלת לב כלילית (Danesh et al. 2008) וה- IL-1R, שהגיע ל- IL-1Ra, וקשורים מסוימים של IL-1Ra נקשרו עם אירועים כליליים ( (van Minkelen et al., 2009; Fragoso et al.,2010. MCP-1 אינו נחקר באופן נרחב כמו IL-6 ו IL-1RA, אבל הוא נחשב כמשחק תפקיד חשוב בפתוגנזה של מחלות כלי הדם על ידי קידום גיוס של לוקוייציטים לאתרים של דלקת בקיר הכלי דם (Niu ו Kolattukudy, 2009; Hansson ו Hermansson, 2011). עלייה בריכוז MCP-1 נמצאה קשורה באופן חיובי עם טרשת עורקים תת-קלינית ומקרה של CHD ((Herder et al., 2006; Tang et al., 2007. הבדלים בין המינים ביחסים בין בדידות לבריאות דווחו (Thurston and Kubzansky, 2009) והמגדר עשוי להיות מתווך הן של ציטוקינים דלקתיים (Steptoe et al., 2002) ותגובות לקורטיזול (2005,Kudielka ו- Kirschbaum,), עם ראיות לתגובות קורטיזול גבוהות יותר למתח חריף אצל נשים מבוגרות (Kudielka et al., 2004; Seeman et al., 1995). בדקנו הבדלים בין המינים, בין בדידות לבין תגובות מתח ביולוגיות. נימקנו כי אם דלקת מתווכת את השפעת הבדידות על הסיכון למחלה, הבדידות תהיה קשורה באופן חיובי לתגובות מתח ב- IL-6, IL-1Ra ו- MCP-1. היינו מעוניינים גם לחקור האם שינויים אינדיבידואליים בתגובות הקורטיזול השפיעו על הקשר המשוער בין בדידות לבין דלקת.

2. שיטה

2.1. משתתפים

המשתתפים גויסו מהמעקב האפידמיולוגי של וייטהול  II של עובדי מדינה בריטיים (Marmot et al., 1991) עבור בדיקות לחץ פסיכו-פיזיולוגיות בין 2006 ל -2008. מטרת המחקר העיקרית הייתה לחקור תגובות ביולוגיות ללחץ חריף ביחס לגורמים חברתיים-כלכליים ותת-עורקי הלב והפרעות הלב וכלי הדם (כגון Hamer et al., 2010; Steptoe et al., 2010, Hamer ו- Steptoe 2012). למשתתפים לא הייתה היסטוריה או סימן אובייקטיבי של CHD ולא אבחנה או טיפול ביתר לחץ דם, סוכרת, מחלות דלקתיות, אלרגיות, חרדה או דיכאון גדול. ציון תעסוקה בשירות המדינה שימש כאינדיקטור למעמד חברתי-כלכלי, והגיוס היה מרובדת כדי לכלול טווח של ציוני תעסוקה. 543 גברים ונשים בגילאי 53-76 השתתפו בבדיקות לחץ, מתוכם 524 סיפקו נתונים על בדידות ולפחות אחד מהצעדים הביולוגיים העיקריים (IL-6, IL-1Ra או MCP-1). אנשים שנכללו ולא נכללו בניתוחים הסטטיסטיים לא היו שונים בגיל, התפלגות המינים, מדד מסת הגוף (BMI), מצב עישון או בדידות. בשבעה ימים לפני הבדיקה, נאסר על המשתתפים לקחת תרופות אנטי דלקתיות או אנטי היסטמין והם זומנו מחדש אם הם דיווחו על הצטננות או זיהומים אחרים ביום הבדיקה. כן ניתנה הוראה למשתתפים להימנע משתיית משקאות המכילים קפאין או עישון לפחות 2 שעות לפני הבדיקה כדי למנוע פעילות גופנית נמרצת ואלכוהול מהערב הקודם. כל המשתתפים נתנו הסכמה מלאה לקחת חלק במחקר ואישור אתי הוענק על ידי ועדת UCLH על האתיקה של מחקר אנושי.

2.2. אמצעים פסיכולוגיים

בדידות הוערכה ע”י סולם בדידות UCLA כחלק מסוללת שאלונים שהושלמה לפני תחילת הפגישה (Russell et al., 1980). זה דו”ח שאלון עצמי המורכב מ 20 פריטים אשר מדורגים על סולם ליקרט בעל 4 דרגות מ 1 = לעולם לא 4 = לעתים קרובות. ציון הבדידות הכולל חושב על ידי סיכום התשובות לכל הפריטים. סך כל הניקוד נע בין 20 ל 80, עם ציונים גבוהים המעידים על בדידות גדולה יותר. העקביות הפנימית (אלפא של קרונבך) של הסולם היתה 0.94 במדגם זה. דיכאון הוערך גם לפני הפגישה באמצעות מרכז Epidemiologic בסולם מדידת דיכאון (CESD), מדד סטנדרטי למדידת דיכאון (Radloff, 1977). במהלך הפגישה במעבדה, דירוגי לחץ סובייקטיביים התקבלו מעת לעת בסולם של 7 נקודות, כאשר ערכים גבוהים יותר מצביעים על לחץ גדול יותר.

2.3. משימות מתח נפשי

מתח נפשי נגרם במעבדה באמצעות שתי משימות התנהגותיות של 5 דקות. הראשונה היה גרסה ממוחשבת של משימת התערבות Stroop (צבע –מילה) אשר כוללת הצגת של מילת מטרה למשל אדום, כחול, המודפסת בצבע שונה. (Muldoon et al., 1992). במשימה, היו ארבעה שמות של צבעים מודפסים בצבעים שלא תואמים בחלק התחתון של מסך המחשב. משתתפים התבקשו ללחוץ על מקש המחשב המתאים על המיקום בתחתית המסך של שם הצבע שבו הודפסה מילת היעד. כדי לוודא דרישות מתמשכות, שיעור ההצגה של גירויים היה מותאם לביצועים של המשתתף. המשימה השניה הייתה מעקב אחר מראה, הכוללת מעקב עם עט מתכת שניתן לראות רק בתמונת מראה (אוונס et al., 1993). בכל פעם שהעט ירד מהכוכב, טעות היתה נרשמת וביפ נשמע על ידי המנגנון (Lafayette Instruments Corp., Lafayette, IN, USA). נאמר למשתתפים שהאדם הממוצע יכול להשלים חמישה מעגלים של הכוכב בזמן נתון. משימות אלו נבחרו משום שהן הוכחו כמעוררות אומדנים דומים של מעורבות והתערבות מהמשתתפים על פני המישור החברתי (Steppoe et al., 2002), ובאו לידי שימוש במספר מחקרים קודמים במעבדה שלנו (Steptoe et al. , 1999).

2.4. אמצעים ביולוגיים

דגימות דם נאספו בצינורות EDTA והופרדו בצנטריפוגה מיד ב2500 סל”ד למשך 10 דקות בטמפרטורת החדר. פלסמה הוסרה מן הצינור וחולקה ללא שארית לתוך מנות 0.5 מ”ל ואוחסנה בטמפרטורה של 80°C עד הניתוח. פלזמה IL-6 נבדק באמצעות Quantikine ברגישות גבוהה בשני אזורי אנזים מקושרים לניסוי במערכת חיסונית  (ELISA) מ R & D מערכות (אוקספורד, בריטניה). הרגישות של הניסוי נעה בין 0.016 ל 0.110 pg / ml ואת מקדם הוריאציות (CVs)  בין ובפנים הניסוי  של 7.3% ו -7.7% בהתאמה. IL-1Ra ו MCP-1 נבדקו בשכפול באמצעות לכידה פלואורסצנטית של חרוזי נוגדנים מ Millipore (מיליפלקס האדם ציטוקינים / ערכת Chemokine, Millipore Corporation, ארה”ב), וריכוזים נקבעו עם זרימת לומינקס בטכנולוגית ציטומטר מ ביו רד (Bio-Plex, הרקולס, קליפורניה, ארה”ב). מגבלת הזיהוי של IL-1Ra הייתה 2.3 pg / ml וממוצע התבחין הפנימי ובין היה 4.6% ו -6% בהתאמה. עבור MCP-1 הגבול של זיהוי היה 1.2 pg / ml וממוצע התבחין הפנימי ובין היה 6.1% ו -12% בהתאמה. דגימות רוק התקבלו להערכת קורטיזול. הדגימות נאספו באמצעות Salivettes (Sarstedt , Leicester בריטניה), אשר אוחסנו בטמפרטורה של 20°C עד לניתוח. רמות קורטיזול הוערכו בבדיקת מעבדה של נוגדנים או אנטיגנים בדם לאורך זמן מוחלט באמצעות זיהוי פלואורסצנטי, באוניברסיטת דרזדן. בדיקת הבין ותוך – של וריאציית המקדמים  היו פחות מ 8%. כפי שצוין בניתוחים קודמים של מערך נתונים זה (Hamer et al., 2010), תגובות הקורטיזול לפרוטוקול זה היו קטנות. לכן השתמשנו בהליך שתואר על ידי  (Hamer et al., 2010), כדי לסווג את המשתתפים כמגיבים או לא מגיבים לקורטיזול. אנשים הוגדרו כמגיבים לקורטיזול אם הקורטיזול ברוק עלה 1≤  nmol / l מעל הבסיס או מיד לאחר משימות או 20 דקות מאוחר יותר. זה מתאים לעלייה של 20% יחסית לקו הבסיס. התגובות מעל ומתחת לרמה זו קשורות באופן דיפרנציאלי למחלת עורקים כליליים תת-קליניים כפי שהוגדרו על ידי הסתיידות העורקים הכליליים (Hamer et al., 2010), וכן לחזות את התפתחות יתר לחץ הדם בעתיד (Hamer and Steptoe, 2012).

2.5. תהליך

המשתתפים נבדקו באופן אינדיבידואלי, במעבדה מוארת ומבוקרת טמפרטורה. דרישות לוח הזמנים קבעו שהפגישות יתקיימו הן בשעות הבוקר והן בשעות אחר הצהריים. בתחילת הפגישה נמדדו גובה, משקל, מותניים והיקף יירכיים באמצעות טכניקות סטנדרטיות. התקני מדידה להערכת פעילות לב וכלי דם (לא מתוארים כאן) היו מחוברים, והכניסו צינורית לאיסוף דגימות דם ורידי. לאחר תקופת מנוחה של 30 דקות, נלקח מדגם דם בסיסי, הרוק נאסף לניתוח של קורטיזול, והושג דירוג סובייקטיבי של לחץ. לאחר מכן שתי המשימות ההתנהגותיות ניתנו בסדר אקראי. דירוג לחץ סובייקטיבי, דגימות דם שני ורוק נלקחו מיד לאחר משימות. דגימת דם נוספת נלקחה 45 דקות לאחר משימות ורוק נאסף ב 20 ו 45 דקות לאחר המשימות.

2.6. ניתוח סטטיסטי

התפלגות נורמלית בערכי פלסמה IL-6, אך ערכי הן IL-1Ra והן MCP-1 היו מוטים כך שעברו טרנספורמציה לוגית לפני הניתוח. גברים ונשים הושוו באמצעות בדיקות  עבור קטגוריות ובדיקות t  עבור משתנים רציפים. ניתוח ראשוני של לחץ סובייקטיבי, IL-6, IL-1Ra ו- MCP-1 התגובות למבחנים נעשו תוך שימוש באמצעי מדידה חוזרים של שונות במין כגורם בין אנשים לבין ניסוי (משימה בסיסית, משימה, 45 דקות לאחר משימה) כגורם פנימי. קורלאציה Greenhouse—Geisser של ערכי p יושם כדי לתקן לפי הכדאיות היכן מתאים, רמות חופש מוצגים בסעיף 3. אפקטים משמעותיים נחקרו עוד יותר באמצעות מבחן Tukey של הבדלים משמעותיים (LSD). לאור הההבדלים בין המינים בתשובות המתוארות בסעיף 3, קשרים בין בדידות לבין תגובות ביולוגיות נותחו בנפרד לגברים ולנשים. משתני רגרסיות ליניאריות על ערכי הבסיס של IL-6, IL-1Ra ו- MCP-1, ורגרסיות על תגובות בעקבות לחץ בוצעו. המשתנים הבלתי תלויים בניתוחים אלו היו בדידות, גיל, דרגת תעסוקה, BMI וסטטוס עישון. השונות בתגובות הביולוגיות שנוצרו על ידי בדידות הוכחדה על ידי   בניתוחים של שונות ועל ידי חישוב השינוי בשונות ( Δ) שהובא בבדידות לאחר שנכללו במודלים של הרגרסיה גורמים אחרים. כדי להבטיח שהבדלים בסמנים הביולוגיים יוחסו לבדידות, נערכו ניתוחים ראשוניים. ניתוחים אלה הצביעו על כך שזמן בדיקת הלחץ במהלך יום לא השפיע על הקשר עם בדידות, כך ששום זמן במהלך יום לא נכלל במודלים הסופיים. נמדד במחקר זה גם מדד מצב רוח מדוכא . עם זאת, בבדיקות ראשוניות עולה כי זה לא קשור לדפוסים של IL-6, IL-1Ra ו- MCP-1 התגובה המתוארת בתוצאות, ולכן זה לא נכלל במודלים הסטטיסטיים הסופיים. התוצאות מוצגות כמקדמי רגרסיה לא סטנדרטיים (B) עם רווח סמך 95% (CI). במקרה של קורטיזול, בוצעה רגרסיה לוגיסטית לסיכוי לתגובה של קורטיזול; יחסי סיכויים מתואמים ו- 95%( CI). מוצגים. כמו כן נערכו השוואות בעקבות מקבץ משתתפים למבחני בדידות, והשוו את הבדידות הגבוהה ביותר (בדידות ממוצעת 47.0+/- 7.8) לבין הנמוך ביותר (בדידות ממוצע +/-24.0 2.6). עם זאת, דפוס התוצאות היה זהה לזה שנצפה באמצעות רגרסיה על פני כל טווח של ציוני בדידות, הניתוח האחרון מוצג בסעיף 3. השפעות משמעותיות מניתוחי רגרסיה הודגמו על ידי השוואת רמות של בדידות נמוכות יותר, בינוניות וגבוהות יותר, באמצעות ניתוח של שונות.

3. תוצאות

3.1. מאפייני המשתתפים

המאפיינים של המשתתפים במחקר מסוכמים בלוח 1. המשתתפים היו בממוצע בני 63.0 +/-5.7 שנים, כאשר הגיל הממוצע גדול יותר אצל נשים מגברים. (t = 3.52, p <0.001). לא היה הבדל משמעותי בחלוקת דרגת התעסוקה, אך לגברים היה BMI  גבוה יותר t = 2.97, p = 0.003)). לא היה הבדל בממוצע דירוג הבדידות בין גברים ונשים.

3.2. תגובות ללחץ

דירוגי לחץ סובייקטיביים היו גבוהים יותר אצל נשים מאשר אצל גברים  (F (1, 516) = 7.06 p <0.001), והניסוי (F (2,1032) = 1291.6, p <0.001) ואינטראקציה של ניסוי עם מין היה משמעותי (F (2, 1032) = 3.33, p = 0.036, h2 = 0.006).  דירוגים ממוצעים בכל נקודת זמן מוצגים בטבלה 2. לחץ סובייקטיבי גדל בעקבות המשימות הן בקרב גברים והן בקרב נשים, חוזר לרמות הבסיס ב 45 דקות לאחר המשימה, אבל הגידול עם המשימות היה גדול יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

ההשפעה העיקרית על הניסוי היתה משמעותית ביותר בניתוח IL-6 (F (2, 1004) = 139.4, p <0.001, יחד עם מין לפי אינטראקציות הניסוי ( (F (2, 1004) = 14.48, p < 0.001,     h2 = 0.028,h2 = 0.028). כפי שניתן לראות בטבלה 2, IL-6 גדל הן בנשים והן בגברים בעקבות הלחץ, עם התגובות הגדולות 45 דקות לאחר המשימה. הגידול היה גדול יותר בנשים מאשר אצל גברים וגם יצא מוקדם יותר, כך שההבדלים מן הבסיס נראו בדגימת הדם שנלקחה מיד לאחר תקופת המשימה. לא היה שינוי משמעותי בכל הניסויים in IL1-Ra (F, 2, 668) = 0.05, p = 0.95). עם זאת, לגברים היה ממוצע גבוה יותר לאורך רמות IL1-Ra F(1, 334) = 8.81, p = 0.003  , h2 =0.026). כמו במקרה של IL-6 נמצא שמין באינטראקציה עם הניסוי משמעותי MCP-1 (F (2, 910) = 4.90, p = 0.008, h2 = 0.011). הריכוז של MCP-1 עלה בעקבות הלחץ אצל גברים ונשים כאחד (ראה טבלה 2). ערכים חזרו למצב הבסיס במהלך ההתאוששות אצל גברים אך נשארו גבוהים אצל הנשים. לאורך כל תקופת המחקר, ריכוז MCP-1 היה גבוה יותר בקרב גברים מאשר נשים (F (1, 455) = 5.44, p = 0.020, h2 = 0.020). קורטיזול עלה מממוצע של 6.48 +/-4.1  nmol /l  בתחילת המחקר ועד 7.75+/- 5.1 nmol /l  המשימות הבאות; 206 משתתפים (39.9%) הוגדרו כמגיבים של קורטיזול, כולל 114 (40.7%) גברים ו -92 (39.0%) נשים; פרופורציות אלה לא היו שונות.

3.3. בדידות וסובייקטיבית וביולוגית

בדידות היתה קשורה באופן חיובי עם דירוגי הלחץ בנתוני בסיס אצל גברים ונשים (B = 0.009, C.I = 0.01 – 0.017, p = 0.034 ו- 0.012, C.I. = 0.001-0.022, p = 0.033 בהתאמה). דירוגי לחץ בעקבות המטלות והשינויים בדירוגי לחץ בתגובה למשימות לא היו קשורים בדידות, אבל דירוגים במהלך ההתאוששות היו שוב בקשר חיובי עם בדידות.,0.019(B=0010, C.I=0.001-0.018, P=0.026 ∆R²= 0.014 C.I=0.002-0.026,  p=0.020  0.028=∆R² לנשים וגברים בהתאמה). בדידות הייתה קשורה לדירוג לחץ בתנאי מנוחה, אך לא במשך המשימה במחקר.

image1 163

image3 129

לא היו שום קשרים משמעותיים בין בדידות וכל תגובה ביולוגית ללחץ אצל גברים, אבל השפעות נצפו אצל נשים. במקרה של פלזמה IL-6, שם לא היה קשר עם בדידות בתחילת המחקר (B = 0.006, C.I. = 0.004-0.016, p = 0.21), אך רגרסיה על שינוי IL-6 בין הבסיס לבין 45 דקות שלאחר המשימה הראה קשר משמעותי עם בדידות (B = 0.009, C.I. = 0.001 ג 0.018, p = 0.044, Dr2 = 0.006). השפעה זו היתה ללא תלות בגיל, דרגת תעסוקה, BMI ועישון הסטטוס, והוא מתואר באיור 1 (הלוח העליון), שם הנשים במחקר חולקו לשלושה רמות של בדידות. בדידות גדולה יותר קשורה לפלסמה גדולה יותר IL-6 עולה בעקבות הלחץ.

בניתוח של IL1-Ra, שוב לא היה קשר עם בדידות בתחילת המחקר (B = 0.007, C.I 0.006-0.2020, p = 0.28). עם זאת, עלייה ב- IL1-Ra מיד לאחר מטלות (B = 0.011, C.I 0.003 ג 0.019, p = 0.006, Dr2 = 0.016,) ו 45 דקות מאוחר יותר (B = 0.011, C.I 0.003 ג 0.019, p = 0.006, Dr2 = 0.014) היו קשורים באופן חיובי עם בדידות לאחר הסתגלות למשתנים. השינויים בין הבסיס לבין 45 דקות שלאחר המשימות  מוצגות באיור 1 (הלוח התחתון), שם נראה כי IL-1Ra נפל מעט משימות עוקבות במשתתפים פחות בודדים, ורק גדל אצל אלה שחוו בדידות גבוהה יותר.

דפוס התוצאות היה שונה במקצת עבור MCP-1, לא היה קשר בין בדידות לתגובות ללחץ (p = 0.28) או לקצב ההתאוששות (p = 0.38). במקום זאת, בדידות היתה קשורה באופן חיובי עם רמות MCP-1 בכל הניסויים, כולל קו הבסיס (B = 0.008, C.I. 0.004-0.012, p <0.001, Dr2 = 0.056), המשימות הבאות (0.003-0.013, 0.001-0.013, 0.001-0, 0.02) 45 דקות מאוחר יותר (B = 0.005, C.I 0.001-0.010, p = 0.027, Dr2 = 0.021), התאמת משתנים. מערכת היחסים בין בדידות לבין MCP-1 המצטבר על פני כל הניסויים מוצג באיור 2 (הלוח העליון). אף אחד מן ההקשרים בין בדידות לדלקת השתנו כאשר תגובה סובייקטיבית ללחץ נכללה כתוספת משתנים.

image2 148

בניגוד לתוצאות תאי פרוטין (,(cytokine & chemokine תגובות קורטיזול ללחץ הראו קשר הפוך עם בדידות אצל נשים. ברגרסיה לוגיסטית, הסיכויים של להיות מגיב לקורטיזול הופחתו ב -4.2% עבור כל עלייה ביחידת בדידות לאחר התאמה לגיל, דרגת התעסוקה, BMI ומעמד עישון (הסיכויים יחס = 0.958, C.I. = 0.928-0.989, p = 0.008). דפוס זה ניתן לראות באיור 2, (הלוח התחתון) שבו ניתן לראות כי 49.8%  מהמשתתפים ברמת בדידות הנמוכה ביותר היו מגיבים של קורטיזול, לעומת 29.3% ברמות הגבוהות ביותר. לעומת זאת, לא היה קשר בין בסיס קורטיזול ובדידות אצל נשים (B = 0.001, C.I. = 0.004-0.007, p = 0.64).

לאור היחסים השונים בין הבדידות וסמני דלקת וקורטיזול, בדקנו האם התגובה לקורטיזול תרמה לקשרים חיובים שנצפו בין בדידות לדלקת בנשים. בניגוד להשערה זו, הכללה של תגובה לקורטיזול לא שינתה את הקשר הקודם  המתואר בין בדידות, תגובות IL-6 ללחץ, IL-1Ra תגובות מתח, ורמות .MCP-1

4. דיון

נימקנו שאם דלקת תורמת להשפעה של בדידות על הסיכון למחלה, הבדידות תהיה קשורה באופן חיובי עם תגובות דלקתיות ללחץ מעבדה. תוצאות המחקר היו תואמות חלקית את הרעיון הזה, שכן בדידות גדולה יותר קשורה לתגובות IL-6 ו- IL-1R גבוהות יותר ללחץ פסיכולוגי ולרמות MCP-1 אצל נשים, ללא תלות בגיל, דרגת התעסוקה, BMI ו סטאטוס עישון. אבל לא נצפו קשרים אצל גברים. היינו מעוניינים גם לחקור האם שינויים אינדיבידואלים בתגובה לקורטיזול השפיעו על הקשר בין בדידות לדלקת. התוצאות הראו כי היענות הקורטיזול הייתה בקשר הפוך לבדידות, עם הסיכוי להיות מגיב של קורטיזול ההולך ומתמעט עם בדידות מוגברת ללא תלות במשתנים. עם זאת, היענות לקורטיזול לא שינתה את הקשר החיובי שנצפה בין בדידות לדלקת אצל נשים.

בדידות הוערכה עם סולם בדידות UCLA המתוקן במחקר זה. דירוגי הבדידות הממוצעים היו דומים לאלה של אחרים של גברים ונשים. הממוצע של 34.6+/- 10.6 היה דומה לממוצע של 36.3 +/-9.5 שדווחו במחקר מוקדם יותר של תת-דגימה שונה של משתתפי המחקר של Whitehall II ( (StEPoe et al., 2004, בהשוואה ל -32.5 +/-7.4 במחקר שנערך לאחרונה בקרב גברים נשים בגיל 65.80 (Ong et al., 2012)

36.0+/- 9.9 בקרב מבוגרים בגילאים 50-67 בשיקגו, במחקר בריאות, הזדקנות וקשרים חברתיים (Cacioppo et al., 2006; Hawkley et al., 2010) חציון של 35 במחקר של מבוגרים במתקני דיור מוגן (White et al., 2002). דירוג הבדידות הממוצע ברמת הבדידות הגבוהה היה 47.0 +/-7.8. זאת בהשוואה לממוצע של 44.0 בתת קבוצה “בדידות גבוהה” של מחקרים קודמים על גורמים ביולוגיים (Cacioppoet al, 2002), ועם 46.0+/- 5.6 בקבוצת הבדידות הגבוהה / מבודדת של מחקר על בדידות והביטוי הגנטי שדווח על ידי Cole et al (2007).

למיטב ידיעתנו, אין מחקרים אחרים שחקרו את הקשר בין בדידות לבין תגובות IL-6 ו- IL-1R ללחץ נפשי אקוטי. מחקרים קודמים מצאו קשר בין ריכוז IL-6 עם תחושות של ניתוק חברתי (Eisenberger et al., 2010) וקשרים חברתיים לקויים (פרידמן ואחרים, 2005). במחקר הנוכחי, בדידות רבה יותר נמצאה קשורה לתגובות IL-6 ו- IL-1R גבוהות בנשים. רמות IL-6 ו- IL-1R גבוהות משויכות למחלת לב כלילית עתידית (Danesh et al., 2008; van Minkelen) et al., 2009), ו- IL-6 גם חוזה ירידה קוגניטיבית ופיזית אצל אנשים מבוגרים (Weaver et al., 2002, Cohen et al. 2003). לא ברור מדוע נמצאו קשרים אצל נשים אבל לא אצל גברים. עם זאת, מצאנו בניתוח מוקדם כי תגובות IL-6 ו- IL-1R ללחצים פסיכולוגיים היו גדולים יותר בנשים מאשר גברים (Steptoe et al., 2002), ממצא משוכפל עבור IL-6. ייתכן כי זו תגובה גדולה יותר מספקת טווח רחב יותר עבור ההשפעות של גורמים פסיכו-סוציאליים כמו בדידות להתבטא.

MCP-1 הוא קולטן פרו דלקתי בעל תפקיד מרכזי ידוע בפיתוח של הלב וכלי הדם (Hansson and Hermansson, 2011). מצאנו ש MCP-1 הראה עלייה קטנה אך משמעותית הן בגברים והן בנשים. זה לא יכול להיות ייחוס חד משמעי ללחץ בהיעדר קבוצת ביקורת. עם זאת, העובדה כי הערכים חזרו לכיוון נתוני הבסיס לאחר 45 דקות מרמז על הפרעה חולפת ולא על עלייה עקב חלוף הזמן. מעניין, עליות ב- MCP-1 היו יותר מתמשכות בנשים מאשר גברים, מה שעולה בקנה אחד עם תגובות מוגברות של ציטוקינים. הבדידות היתה קשורה באופן חיובי עם ריכוזים גבוהים של MCP-1 אצל נשים במהלך הפגישה, אשר נשמרו מן הבסיס עד ההתאוששות. מעט מחקרים בחנו את ההשפעות של תכונות פסיכולוגיות שליליות על MCP-1. עם זאת, עלייה ברמות MCP-1 נמצאו אצל חולי דיכאון עמוק (Rajajopalan et al., 2001), וכן אצל גברים שדיווחו על תסמיני דיכאון מתונים (Suarez et al. 2003).

היחסים שנצפו בין בדידות לבין דלקתיות מוגברת אצל נשים מרחיבה את הממצאים של ניתוח קודם שבו תגובת לחץ דם דיאסטולית ללחץ היתה קשורה באופן חיובי בבדידות אצל נשים אבל לא אצל גברים (2004). זה יכול להיות תהליך דלקתי אשר מעורב בטרשת עורקים ( 2006, Mallat& (Tedgui במיוחד רגיש להשפעות הבדידות אצל נשים. הרעיון הזה עולה בקנה אחד עם התוצאות של מחקר אפידמיולוגי גדול אשר מצא שבדידות כרונית יכולה להיות קשורה פרוספקטיבית לתקרית CHD אצל נשים, אך לא אצל גברים (תרסטון וקובזנסקי, 2009).

הרגישות הגבוהה יותר של נשים וההשפעה של בדידות על תגובות ביולוגיות עשויה לנבוע מהבדלים בין המינים בחשיבות היחסים החברתיים עם תחושת רווחה. טיילור ואח ‘. (2000) טענו כי נשים ”הנוטות-לחברותיות” מגיבות למתח, נותנות עדיפות ליצירה ולאחזקה של יחסים חברתיים בניהול מצוקות. דפוס זה עשוי להפוך נשים לרגישות יותר להשפעות הבדידות, ופוטנציאל עבור תגובות דלקת מוגברת כתגובה לבדידות אצל נשים, למרות שאין הבדל בציון בדידות בין גברים ו נשים.

עם זאת, לא כל המחקרים דיווחו על קשר הדוק יותר בין בדידות לבין מחלת לב כלילית או לב וכלי דם (Herlitz et al. 1998; Sorkin et al., 2002). ואכן אולסן ואח ‘. (1991) מצאו שבדידות בתדירות תכופה קשורה עם תמותה עקב מחלות לב וכלי דם בקרב גברים מבוגרים, אך לא נשים. יתר על כן, בדידות נקשרה רליכוזים גדולים יותר של סמנים דלקתיים כגון CRP (Cole et al., 2007) ועלייה בפיברינוגן בדם כתגובה ללחץ פסיכולוגי (סטפטו) et al., 2004) בשני המינים. גברים ונשים שונים זה מזה בתגובתם הסובייקטיבית למתח, כאשר נשים מדווחות דירוגי לחץ סובייקטיביים יותר הן בתחילת המחקר והן ב -45 דקות שלאחר המשימה, אשר עשוי להשפיע על ההבדל בין המינים שנצפו במחקר. עם זאת, לא היה קשר בין בדידות לבין תגובת הלחץ הסובייקטיבי אצל בנשים. זה עושה את זה סביר כי נשים בודדות הראו תגובות דלקתיות גדולות יותר בגלל וריאציות בחוויה של לחץ סובייקטיבי חריף מאשר בגלל הבדלים מתמשכים יותר ברגולצייה ביולוגית.

במחקר זה בדידות היתה קשורה עם קורטיזול מופחת כתגובה ללחצים של משתנים בלתי תלויים אצל נשים. הסיכויים להיות מגיב קורטיזול הופחתו ב -4.2% על כל עלייה ביחידות בדירוגי בדידות. במחקר הקודם שלנו לא מצאנו קשר בין בדידות לתגובתיות בקורטיזול כתוצאה מלחץ חריף (Stptoe et al., 2004). קול ואח ‘. (2007) גם כן לא מצאו הבדלים בקורטיזול במחזור הדם בין אנשים בודדים ולא בודדים, בעוד דואן ו אדם (2010) דיווחו על רמות גבוהות של קורטיזול בדם, למרות שאף מחקר לא בדק אנשים תחת תנאי לחץ חמור. גודל המדגם הגדול יותר במחקר זה לעומת המחקר הקודם שלנו (524 לעומת 202) עשוי להסביר את את היכולת הגדולה יותר שלנו לזהות הבדלים. ממצאים אלה מצביעים על כך כי אנשים בודדים מראים חוסר באיתות GC כדי לעכב תגובות דלקתיות תחת לחץ, לא רק בגלל הרגישות לקולטן GC אלא בשל ירידה בשחרור ההורמון. כך ירדו תגובות הקורטיזול ללחץ, ירידה ברגישות קולטן GC, ופעילות מוגברת של נתיבים פרו-דלקתיים, כולם עשויים לתרום לתגובות דלקתיות מוגברות אצל אנשים בודדים.  עם זאת, הבדיקה שלנו האם התגובה לקורטיזול תרמה לקשרים החיוביים שנצפו בין בדידות ודלקת לא היתה חד משמעית. בניגוד להיפותזה, הכללת הסטטיסטיקות של סטטוס קורטיזול ברגרסיה לא החלישה את הקשר החיובי שנצפה בין בדידות לבין תגובות מתח IL-6, IL- 1Ra ורמות MCP-1 אצל נשים. התגובה המוחלטת לקורטיזול היתה קטנה במחקר זה לעומת ניסויים שבהם מנוהלים אתגרים חברתיים (Dickerson and Kemeny, 2004) מה שעשוי להפחית את היכולת שלנו לבחון את מסלול התיווך.

המחקר היה חתך רוחב בטבע ולכן זה לא אפשרי כדי להסיק את הסיבתיות. מחקר אורך נדרש כדי להבהיר את המידה שבה בדידות כרונית ושינויים בבדידות לאורך זמן קשורים בעלייה במערכות סיסטמיות דלקתיות ותוצאות בריאותיות שליליות. המחקר כולל מספר מגבלות אחרות. הוא כלל  גברים ונשים ממוצא אירופי לבן בגיל העמידה, וכך הדפוסים של התוצאות לא יכולים להכלל לקבוצות אחרות. בדידות נמדדה רק בנקודת זמן אחת במחקר זה, וזה יכול להיות כי בדידות שנמדדת בנקודה אחת אין לה את אותם מתאמים ביולוגים כפי שיש לבדידות כרונית (Cacioppo et al., 2003). ייתכן שפרופיל ציטוקינים מפורט יותר היה מניב תוצאות נוספות. לא הייתה קבוצת ביקורת של המשתתפים שלא נחשפה ללחץ, שכן ראינו בעבר כי הריכוז של סמנים ביולוגיים כגון IL-6 אינו משתנה בהיעדר אתגר התנהגותי (Steptoe et al. 2001; Brydon et al, 2005).

למרות שיקולים אלה, המחקר מבוסס על הספרות, בוחן את השפעות הבדידות על תהליכים ביולוגיים הרלוונטיים לבריאות. בדידות גדולה יותר היתה קשורה עם IL-6 גדול, IL-1RA כתגובה ללחץ פסיכולוגי ורמות גבוהות של MCP-1 אצל נשים, ללא תלות במשתנים. מכאן עולה כי השפעת הבדידות על בריאות אצל נשים יכולה להיות מתווכת בין השאר באמצעות רגולציה של מערכות דלקתיות ונוירואנדוקריניות.

Loneliness and stress-related inflammatory and neuroendocrine responses in older men and women

תקציר

בדידות מנבאת תמותה ותחלואה קרדיווסקולארית מוגברת. דלקת היא נתיב פוטנציאלי שדרכו הבדידות עלולה להשפיע על הבריאות. מטרת המחקר הייתה לחקור את הקשר בין בדידות לבין אינטרלוקין(חלבונים ) דלקתיים – 6 (IL-6), אינטרלוקין -1 אנטגוניסט קולטן (IL-1Ra) ו חלבון מונוציט כימוטקסיס (נהירה כימית)-1 (MCP-1) תגובות ללחץ נפשי סטנדרטי. מטרה משנית הייתה להעריך אם וריאציות של הפרט בתגובות לקורטיזול השפיעו על הקשר המשוער בין בדידות לדלקת. דגימות רוק ודם נלקחו מ 524 גברים ונשים בריאים בגיל העמידה מקבוצת וייטהול   IIבתחילת המחקר, מיד לאחר משימות הלחץ ו -45 דקות מאוחר יותר. הבדידות נמדדה תוך שימוש בסולם הבדידות המתוקן של UCLA. בדידות רבה יותר נמצאה קשורה לתגובות גדולות יותר  IL-6 (p=0.044)  ו  IL-1Ra (p= 0.006)  ללחצים פסיכולוגיים ולרמות גבוהות יותר של MCP-1 (p<0.001)  אצל נשים, ללא תלות בגיל, דרגת התעסוקה, מסת הגוף מדד ומעמד עישון. לא נמצאו קשרים בין גברים. התגובה של קורטיזול קשורה קשר הפוך לבדידות אצל נשים, הסיכויים של תגובת קורטיזול פוחת עם העלאת הבדידות ללא תלות במשתנים (p= 0.008). השפעת הבדידות על בריאות אצל נשים עשויה להיות מתווכת בין השאר באמצעות  ויסות של מערכות נוירו אנדוקריניות דלקתיות.

1. הקדמה

השפעת הבדידות על הבריאות הפכה יותר ויותר מוכרת היטב. הבדידות מנבאת באופן עצמאי את התמותה (Penninx et al., 1997; Patterson and Veenstra,2010; Shiovitz-Ezra and Ayalon, 2010; Tilvis et al., 2011) ומגבירה את הסיכון ללקות במחלת לב (Sorkin et al. 2002). יש כמה ראיות לכך שגברים ונשים מנוסים באופן דיפרנציאלי מההשפעות של בדידות, למרות שהספרות מעורבת לגבי הבדלים בין המינים ברמת הבדידות (Pinquart and So ̈rensen, 2001, Theeke, 2009). לדוגמה,  Thurston ו  Kubzansky (2009) הראו כי בדידות קשורה באופן צפוי עם מחלת לב כלילית (CHD) במהלך תקופת מעקב של 19 שנים, לאחר בקרה על גורמי סיכון סטנדרטיים. אבל ההשפעות נמצאו רק אצל נשים, ולא אצל גברים. זיהוי המנגנונים הביולוגיים שבאמצעותם בדידות עלולה להשפיע על הבריאות יבהיר את התהליכים שמונחים ביסודם על תצפיות אפידמיולוגיות אלו. ניתן לחקור את הנספח הביולוגי של בדידות באמצעות מספר אסטרטגיות מחקר שונות, כולל הערכות קליניות של משתנים כגון לחץ דם, ניטור נטורליסטי של תפקוד ביולוגי בחיי היומיום, ובדיקת לחץ מנטאלי  (Steptoe and Poole, 2010). בדיקת לחץ מנטאלי כרוכה במדידת...

295.00 

מק"ט be691a71708b קטגוריה
מק"ט be691a71708b קטגוריה

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.