(14/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Loneliness, health, and mortality in old age

Loneliness, health, and mortality in old age:

 A national longitudinal study

מחקר זה בחן את הקשר בין בדידות, בריאות ותמותה באמצעות מדגם מייצג בארה”ב של 2101 מבוגרים בגיל 50 ומעלה, משנים 2002-2008, זהו מחקר אורך על בריאות ופרישה. הערכנו את השפעת הבדידות בשלב מסוים על התמותה לאורך שש שנים, וחקרנו קשרים חברתיים, התנהגויות בריאותיות ותוצאות בריאותיות כמנגנון פוטנציאלי שבאמצעותו בדידות משפיעה על הסיכון לתמותה בקרב אמריקאים מבוגרים. הגדרנו אופרציונלית תוצאות בריאותיות כמו תסמינים דיכאוניים, הערכה עצמית, מגבלות תפקודיות, והמשגנו את היחסים בין בדידות לבין כל תוצאה בריאותית באופן הדדי ודינמי. מצאנו כי תחושות של בדידות היו קשורות לסיכון מוגבר לתמותה במשך תקופה של 6 שנים, וכי אפקט זה לא הוסבר על ידי יחסים חברתיים או התנהגויות בריאותיות אבל היה מוסבר על ידי תוצאות בריאותיות צנועות. במודל משולב שבדק את ההשפעות הפרוספקטיביות ההדדיות של בדידות ובריאות, בדידות השפיעה והייתה מושפעת מתסמיני דכאון ומגבלות תפקודיות לאורך זמן, והייתה השפעה שולית על בריאות מאוחר יותר על פי דירוג עצמי. נתוני אוכלוסין אלו המבוססים על מידע תורמים לספרות הולכת וגדלה המצביעה על כך שבדידות היא גורם סיכון לתחלואה ותמותה והצביע על מנגנונים פוטנציאליים שדרכם מתנהל תהליך זה.

מבוא

בדידות היא בעיה נפוצה בריאותית חברתית וציבורית (Hawkley & Cacioppo, 2010). מחקרים על בדידות שנערכו בעיקר במדינות המערב, הוכיחו כי בכל בזמן נתון, עשרים עד ארבעים אחוז מהמבוגרים מדווחים על הרגשה בדידות (דה יונג גירוולד & ואן טילבורג, 1999, סאויקו, רוסטאסלו, טילויס, סטרנברג & פיטקלה, 2005, טייק, 2009, ווקר, 1993) וחמישה עד שבעה אחוזים מדווחים על תחושה עזה או מתמשכת של בדידות (סטפיק, 2000, ויקטור, סקמבלר, באולינג, בונד, 2005). אנשים בודדים מבחינה חברתית נוטים להרגיש בדידות, אבל בדידות היא לא שם נרדף ללהיות מבודדים מבחינה חברתית. ניתן לחשוב על בדידות כתפיסה של בידוד, אך מוגדרת בצורה מדויקת יותר כתחושה מטרידה שמלווה את הפער בין הרצון של היחיד למערכות יחסים לבין הממשיות של זה. (Pinquart & Sorenson, 2003). מחקרים פרוספקטיביים הראו כי תחושות של בדידות מנבאים סימפטומים דיכאוניים (Cacioppo, Hawkley, Thisted, 2010), ליקוי שינה וליקויי תפקוד בשעות היום (Cacioppo, 2010 & Hawkley, Preacher), הפחתת הפעילות הגופנית ( 2009 Cacioppo ,& ,Hawkley, Thisted) ופגיעה בבריאות הנפש ובקוגניציה (Wilson et al., 2007). ברמה הביולוגית, הבדידות קשורה עם התנגדות מוגברת של כלי הדם (קאסיפוו ואחרים, 2002, הוקלי, ברנסטון, בורלסון & קאסיפו, 2003), לחץ דם סיסטולי מוגבר (SBP) (הוקלי, טיסטד, מאסי, & קאסיפו, 2010), פעילות היפותלמוס ויותרת המוח (אדם, הוקלי, קודילקה, & קאסיפו; 2006, סטפטו, אוון, קונץ-אברכט & בריידון, 2004), תחת ביטוי של גנים הנושאים רכיבי תגובה גלוקוקורטיקואיד אנטי דלקתיים GREs) ,ביטוי יתר של גנים הנושאים רכיבי תגובה לפרו-דלקתיות NF-kB / Rel גורמי שעתוק (Cole et al., 2007, Cole, Hawkley, Arevalo, & Cacioppo, 2011) ושינו את החסינות (Kiecolt-Glaser et al., 1984; Pressman et al., 2005). יתר על כן, גוף מחקר הגדל מראה כי רגשות של בידוד ובדידות מנבאות תמותה (Patterson & Veenstra, 2010; ezra & ayalon, 2010, Tilvis, Laitala, Routasalo, & Pitkälä, 2011).

במחקר זה, אנו מציינים מודל מושגי הבוחן מספר מנגנונים אשר עשויים להסביר את ההשפעות של תפיסת בידוד (כלומר בדידות) על תמותה, ואנו בודקים מודל זה באמצעות מדגם של מבוגרים בארה”ב. המודל שלנו מניח כי בריאות נפשית, פיזית, ופונקציונלית הוא מנבא פרוקסימלי של תמותה ולכן אנו בודקים השפעות ארוכות טווח של בדידות על הבריאות כדי לקבוע אם משתני בריאות הם מתווכים סבירים של השפעת הבדידות על התמותה. מחקר קודם נטה להתמקד על הקשר שבין בדידות לבין מחלות ספציפיות או מצבים בריאותיים, לעתים קרובות במדגם קטן ומקומי. רוב הניתוחים השתמשו בנתוני חתך או בחנו שינויים או בבדידות או בבריאות, לא באינטראקציות הדינמיות שלהם. אנחנו מוסיפים (1) בחינת הקשר בין בדידות לבין מספר מדדים כלליים של בריאות (2) שימוש במדגם מייצג גדול וארצי (3) מודל של אינטראקציות דינמיות בין בדידות לבריאות לאורך זמן.

בדידות ותמותה

המודל המושגי שלנו מניח כי השפעת הבדידות על התמותה מיוחסת ליחסים שבין בדידות לבין בידוד חברתי, התנהגויות לא בריאותיות ובריאות ירודה. מחקרים פרוספקטיביים אפידמיולוגיים הראו כי אובייקטיבית בידוד חברתי הוא גורם סיכון עיקרי לתחלואה ולתמותה (House Landis, & Umberson, 1988). מאחר ורגשות של בדידות הם נפוצים ואינטנסיביים יותר עבור אנשים המבודדים מבחינה חברתית, ניתן להסביר תופעות תמותה של בדידות, לפחות בחלקן, ע”י הסיכוי הגבוה יותר להיות מבודד יותר מבחינה חברתית בקרב אלה שמרגישים בודדים. השפעת הבידוד החברתי על בריאות ותמותה בתורו, יוחס בחלקו להשפעה ישירה של חברים ומשפחה על ההתנהגויות הבריאות של אדם (למשל, פעילות גופנית, נאותה ומנוחה קבועה) אשר משפיעים על פיזיולוגיה ובריאות (האוס ואחרים, 1988). מאחר ואנשים מבודדים מבחינה חברתית, סביר יותר שיעסקו בהתנהגויות בריאותיות לקויות, התנהגויות בריאותיות עשוית לעזור להסביר את הסיכון המוגבר שלהם לתמותה. ישנן ראיות המרמזות אחרת, ראשית, התנהגויות בריאותיות במחקרים אפידמיולוגיים ומחקרי שדה לא הצליחו להסביר את השפעות של בידוד חברתי בבני אדם על הבריאות (הוקלי, טיסטד ואחרים, 2010; סיימן, 2000). שנית, בעלי חיים חברתיים נתונים לבידוד החברתי נמצא גם בסיכון מוגבר לתחלואה מוקדמת, Cacioppo & Hawkley 2009)) טוענים כי ההשפעות של בידוד ממשיכות מעבר לשליטה החברתית על התנהגויות בריאותיות המופעלות על ידי חברים ובני משפחה מודאגים.

התנהגויות בריאותיות יכולות לעזור להסביר הבדלי בדידות בסיכון לתמותה. יחד עם זאת, המודל התיאורטי לבדידות מחזיק את הפעלת הבדידות בדריכות המשתמעת עבור איום חברתי בסביבה (Cacioppo & Hawkley, 2009). פעילות כרונית של פיקוח אחר איום חברתי, מפחית פונקציות ניהוליות,   מגביר השפעה אימפולסיבית על הנטייה של אנשים לעסוק בהתנהגויות בריאותיות הדורשות שליטה עצמית. באופן עקבי עם רעיון זה, בקרב מבוגרים בארה”ב  בגיל העמידה ובגיל זקנה, בדידות היתה קשורה עם סבירות נמוכה יותר לעסוק בפעילות פיזית וירידה מהירה יותר ברמת ההשתתפות בפעילות גופנית על פני תקופת מעקב של שנתיים (Hawkley et al., 2009).

המודל המושגי שלנו מציג את הבדלי הבדידות בתמותה שניתן להסביר בצורה ישירה יותר על ידי בריאות, תוצאות הבריאות הן המנבאים המעורכים של התמותה, ולכן אנו מציגים בריאות נפשית, פיזית, תפקודית כמו מנגנונים נוספים העלולים להסביר את הקשר בין בדידות וסיכון מוגבר לתמותה. במחקר זה, התוצאה הבריאותית הנפשית שנבדקה הם סימפטומים דיכאוניים, התוצאה הבריאותית הגופנית היא בריאות עצמית, והתוצאה התפקודית הבריאותית היא מגבלות תפקודיות. הצדקה לתוצאות אלו כמתווכים סבירים של הבדלי בדידות בתמותה מבוססים על ראיות המראות כי הבדידות מנבא תוצאות אלו (כפי שיפורט להלן) וכי תוצאות אלו מנבאות תמותה (איירו ואחרים, 2000, אוורסון, רוברטס,גולדברג, קפלן, 1998; אידלר ובנימיני, 1997; אוקון, אוגוסט, רוק וניוסום, 2010).

בדידות ובריאות נפשית, פיזית ותפקודית

תחושת בדידות מרגישה רע כפי שניתן לראות ברמות נמוכות יותר של רווחה (Cacioppo et al., 2008) ורמות גבוהות יותר של סימפטומים דיכאוניים (Nolen-Hoeksema & Ahrens, 2002) באנשים בודדים יותר. מעבר לקשרים בין חתכי רוחב בין בדידות לסימפטומים של דיכאון, בדידות מובילה לעלייה בתסמיני דיכאון במחקרי אורך בארה”ב (Cacioppo et al., 2010; Hagerty & Williams, 1999; Wei, Russell, & Zakalik, 2005). לפיכך, אנו מצפים לכך שבדידות תנבא עליות בסימפטומים הדיכאוניים לאורך זמן במדגם שלנו, וכי תפקיד מנבא זה הכרחי אם הסימפטומים הדיכאוניים נחשבים כמנגנונים סבירים באמצעותם בדידות משפיעה על התמותה.

בדידות קשורה לבריאות גופנית ירודה, קשר זה נתפס בקשר הפוך בין בדידות לדירוג בריאות עצמי (Segrin & Domschke, 2011; Stephens, Alpass, Towers, & Stevenson, 2011). יתר על כך,  בדידות ועלייה בבדידות לאורך זמן מנבא הפחתה בדירוג בריאות עצמי (Nummela, Seppänen, & Uutela, 2011). אנחנו נצפה כי בדידות תנבא ירידה בדירוג בריאות עצמי לאורך זמן במדגם שלנו, וכי תפקיד ניבוי זה הוא הכרחי אם דירוג בריאות עצמי נחשב מנגנון מתקבל על הדעת שבו הבדידות משפיעה על התמותה.

לבסוף, אנו בודקים האם בדידות קשורה למגבלות תפקוד  ועלייה במגבלות תפקודיות לאורך זמן. פעילות גופנית חשובה בשמירה על רמות תפקוד פיזיות גבוהות (קייסור, 2003, לי & פארק, 2006, נטובלי, ויגינס, מונטגומרי, הילדון, & ובלאן, 2008), בגלל שאנשים בודדים נוטים פחות לעסוק בפעילות גופנית מאשר      חברים שלהם שאינם בודדים (Hawkley et al., 2009), הם נוטים יותר לחוות את תחילת או החמרת המגבלות. מחקרים של חתכי רוחב קודמים הראו קשר בין בדידות ומגבלות תפקודיות (גרינפילד & ראסל, , 2011; פלורס, פורג’אז, פרננדז-מאיוראס, רוג’ו-פרז, ומרטינז- מרטין, 2011), אבל תיפקוד סביר במגבלות התפקודיות כהסבר להבדלים בבדידות בהקשר לתמותה, ייקבל תמיכה אם בדידות תנבא עלייה במגבלות התפקודיות אם נשלוט על השפעות מקבילות של מגבלות פונקציונליות על בדידות.

הניתוחים שלנו מאפשרים יחסי גומלין בין בדידות ובין כל תוצאה בריאותית, מה שמספק הערכות קפדניות יותר מאשר מחקרים קודמים על כיוון סיבתי בין משתנים אלו. אנו משערים כי בדידות משפיעה לרעה על כל תוצאה בריאותית מאוחרת יותר, גם לאחר שנלקח בחשבון ההשפעות האפשריות של בריאות לקויה על תחושות בדידות מאוחרות יותר. כל המודלים המקשרים בדידות ובריאות נלקחים בחשבון, מאפיינים סוציו-דמוגרפיים של הפרט, כולל גיל, מין, גזע / מוצא אתני, חינוך, הכנסה ורכוש של משקי הבית, וכן אמצעים של בידוד חברתי או לחילופין יחסים חברתיים (מצב משפחתי, נוכחות קרובי משפחה, חברים בשכונה), והתנהגויות בריאותיות (איכות השינה, פעילות גופנית, עישון בעבר ובהווה).

שיטה

הנתונים מגיעים בעיקר משנים 2002, 2004, 2006 ממחקר בריאות ופרישה (HRS) למרות שהשתמשנו גם בנתוני תמותה ב-2008. HRS הוא נציגות של ארה”ב, זהו מחקר ארוך- טווח של מבוגרים, המורכב מחמש קבוצות של שנות לידה שנכנסו למחקר בשנים שונות, המידע זמין לציבור. HRS החל בשנת 1992-1993 כשני מדגמים נפרדים: HRS המקורי התמקד בלידה בשנים 1931-41 והתמקד בנתונים ובדינמיקת הבריאות (HRS) בקרב המבוגרים ביותר קבוצת שנות לידה 1890-1923. בשנת 1998 התמזגו שני המדגמים ושני מדגמים חדשים נוספו, קבוצה של דיכאון (1924-1930) תינוקות שנולדו במלחמה (1942-1947), ובשנת 2004, נוסף מדגם חדש, “בייבי בום” (1953-1948), מה שהופך את המדגם למייצג את ילידי 1953 או לפני  מעל גיל 50 בשנת 2004. ברגע שהם נכנסו למחקר, המשיבים רואיינו מחדש כל שנתיים. גם בני הזוג רואיינו ללא קשר לגילם. המדגם עבור כל קבוצת מעקב נגזר מאותה ריבוד, שטח רב תחומי שתוכנן בהסתברות כזו שגם שחורים, היספאנים, ואנשים מפלורידה נדגמו. HRS כולל כעת מעל 30,000 המשיבים. שיעורי התגובה הראשונית נעו בין 70 אחוזים עד מעט מעל 80 אחוזים; שיעורי ריאיון מחדש לכל קבוצות הגיל היו בין %92 ל 95% (בריאות ומחקר פרישה, 2011).

מאז הקמתה בשנת 1992, HRS התמקדה בבריאות, כלכלה ודמוגרפיה של ההזדקנות ותהליך הפרישה. הגל של 2002 של HRS כלל מודול על בדידות ו 2190  המשיבים נבחרו באופן אקראי כדי לענות על השאלות מודול זה. מתוכם 2101 מרואיינים היו בני 50 שנה ומעלה הם מהווים את המדגם האנליטי שלנו. בשנת  2004, 1937 רואיינו מחדש. בשנת 2006, 1815 רואיינו מחדש (כולל חלק שלא רואיינו בשנת 2004). בין השנים 2002 ו -2008, 303 מרואיינים מתו. שוב נשאלו שאלות בדידות ל-1756 משיבים בשנת 2004 בעיקר במהלך ראיונות פנים אל פנים, ונשאלו שוב 1620 המשיבים בשנת 2006 שאלוני דיווח עצמי שנותרו עם המשיבים עם השלמת ראיון הליבה האישי. יש לציין שלא כל נבחרי מודול הבדידות משנת 2002  נבחרו לענות על שאלות על בדידות הן ב- 2004 והן ב- 2006.

בדידות

בכל גל, HRS שאל כמה פעמים אם המשיב מרגיש (1) חסר של חברות, (ii) נשאר בחוץ, (iii) מבודד מאחרים. שלושת פריטים אלו בסולם בדידות הותאמו למדידה סטנדרטית של בדידות על פי סולם בדידות UCLA מתוקן, ונמצאה עקביות פנימית טובה ותוקף מבחין בו זמנית (Hughes, Waite, Hawkley, & Cacioppo, 2004). שלוש נקודות עבור כל פריט בסולם תגובה נע בטווח בין “בקושי או לעולם לא” ל-“לעתים קרובות.” סולם הבדידות נוצר ע”י סיכום ציונים על שלושת הפריטים. זה נע בין 3 ל 9 כשערכים גבוהים יותר מעידים על מידה רבה יותר של בדידות; אלפא של קרונבך הוא 73. עבור 2002, 77. עבור 2004 81. עבור 2006.

תמותה

המחקר מעריך את התמותה בין השנים 2002-2008. תמותה נקבעה על ידי התאמתו למדד המוות הלאומי או ממגעים עם בני משק הבית עד שנת 2008. HRS עוקב אחר מחקרים הכוללים 98.8% ממקרי מוות (בריאות ומחקר פרישה, 2011). חודש ושנת מוות שוחררו לקובץ מעקב. זמן הישרדות היה מספר חודשים מהיום של הראיון לשנת 2002 עד תאריך המוות. מתוך 303 המשיבים שמתו ל- 9 היה חסר תאריך מוות והשתמשנו בשיטות שיוך להקצאת זמן הישרדות במקרים אלה (רובין, 1987).

תוצאות בריאות

תסמיני דיכאון, מדד בריאות עצמי, ומגבלות תפקודיות נמדדו בשנים 2002, 2004 ו -2006. (1) סימפטומים דכאוניים. HRS כולל גרסה קצרה של סולם מחקרי דיכאון של המרכז לאפידמיולוגיה ((CES-D המיועד לראיונות טלפוניים עם משיבים מבוגרים יותר (טרווי, וואלאס, הרצוג, 1999). כל פריט שאל אם המשיב חווה סימפטום מסוים בשבוע האחרון (למשל, “הרגשתי שכל מה שעשיתי היה מאמץ “). דיכאון הוא מושג קשור אבל נבדל מבדידות (Cacioppo et al., 2010). כדי להקטין את החפיפה במדידה של שני המושגים, מחקנו את הפריט ב CES-D הקובע “הרגשתי בודד” מן סולם הסימפטומים הדיכאוניים. אנחנו גם מחקנו את הפריט “השינה הייתה חסרת מנוחה” בגלל שאיכות השינה שימש משתנה נפרד בניתוח רב משתנים שלנו. מספר הסימפטומים הדיכאוניים הוא ספירה של תגובות חיוביות מששת הסעיפים הנותרים, עם שני פריטי רגש חיובי בקידוד הפוך. (2) דירוג בריאות עצמית. כל משיב התבקש לדרג את בריאותו הגופנית בחמש נקודות בקנה מידה מגרוע עד מעולה, נותן הערכה סובייקטיבית על מצב בריאותו. (3) מגבלות תפקודיות. מספר המגבלות התפקודיות חושבו לפי סיכום תשובות ל -12 פריטים המעריכים אם למשיב יש קושי עם צורות ספציפיות של התניידות, כגון הליכה וטיפוס על גרם מדרגות, או תנועות שרירים, כמו להזיז כיסא גדול או להרים אגורה. עבור 371 המשיבים אשר ציינו כי הם לא עושים פעילויות מסוימות, השתמשנו בשיטות שיוך כדי לייחס את הערכים שלהם.

משתנים

אמצעי המדידה של קשרים חברתיים הכוללים מצב משפחתי, נוכחות של קרובי משפחה המתגוררים בקרבת מקום, ונוכחות של חברים החיים בקרבת מקום. (1) מצב משפחתי. השווינו את המשיבים שהם כיום נשואים עם אלה שהופרדו, גרושים, אלמנים, או מעולם לא נישאו. (2) קרובי משפחה המתגוררים בקרבת מקום. משתנה זה היה מקודד 1 אם התשובה היא כן לשאלה: “מלבד האנשים שגרים איתך, יש לך קרוב משפחה בשכונה שלך? ” ו 0 אם התשובה היא לא. (3) חברים המתגוררים בקרבת מקום. מקודד 1 אם התשובה היא כן לשאלה: “האם יש לך חברים טובים המתגוררים בשכונה שלך? “ו 0 אם התשובה היא לא.

מדידות של התנהגויות בריאותיות כוללות איכות שינה, פעילות גופנית, עישון עכשווי ובעבר. (1) איכות השינה. המשיבים נשאלו כמה פעמים הם (1) “מתקשים להירדם” (ב) “יש בעיה להתעורר במהלך הלילה,” (iii) “יש בעיה להתעורר מוקדם מדי ולא להיות מסוגל להירדם שוב,” (iv) “מרגיש נינוח כאשר אתה מתעורר בבוקר. “שלוש אפשרויות תגובה לכל פריט טווח מ”רוב הזמן” ל “לעתים נדירות או לעולם לא.” עם שלושת פריטים ראשונים מקודדים לאחור, סולם איכות השינה הוא סכום התשובות של ארבעת הפריטים. זה נע בין 4 ל -12 עם ציונים גבוהים יותר המציינים איכות שינה ירודה; האלפא של קרונבך הוא 0.65 בשנת 2002. (2) פעילות גופנית. מדד זה היה מקודד 1 אם התשובה היא כן לשאלה האם בממוצע 12 החודשים האחרונים המשיב השתתף בפעילות גופנית נמרצת או בפעילות גופנית נמרצת שלוש פעמים בשבוע או יותר, ו 0 אם התשובה היא לא. (3) עישון. הנשאלים נשאלו האם אי פעם עישנו סיגריות בזמן חייהם ועבור אלה שענו בחיוב, אם הם מעשנים עכשיו סיגריות. בהתבסס על מידע זה, אנו קיבצנו שלוש קטגוריות: מעולם לא עישנו,  מעשן בעבר, מעשן נוכחי. שיוך מרובה (Multiple imputation) שימש להקצות מצב עישון בעבר עבור 13 המשיבים שהיו חסר מידע זה.

סוציודמוגרפיה כולל גיל, מין, גזע / מוצא אתני, חינוך, הכנסות משקי הבית ונכסי הבית. גיל נמדד ב שנים. אנו מבחינים בין שלוש קטגוריות גזע / אתניות: שחור, היספני, לבן / אחרים. החינוך נמדד במספר שנות הלימוד שהושלמו. השתמשנו בהכנסה הכוללת של משק הבית ונכסי בית עם נתונים חסרים שהוזכרו על ידי צוות HRS. הכנסות משקי בית ונכסי בית נרשמו ביומן להתאים עבור הטיה חיובית.

נהלים סטטיסטיים

שקלנו את הנתונים הסטטיסטיים לפי משקל הדגימה. ניתוח רב משתנים לא שוקלל כפי שהראה המחקר ששכלול משתנים הקשורים לבחירת המדגם בניתוח הרגרסיה מייצר מקדמים רנדומליים ללא ערך (Winship & Radbill, 1994). ראשית, ערכנו ניתוח הישרדות כדי לבחון את השפעת הבדידות בשנת 2002 על התמותה בין 2002 ל 2008. מודלים של סיכון פרמטרים עם התפזרות Weibull שומשו לאמוד את יחסי הסיכון ואת רווחי סמך 95%. המודלים הפרמטריים ייצרו אומדנים יעילים יותר (Cox), מודלים של סיכון )קלבס, גולד, גוויטרז & מרצנקו, 2008) והתפזרות Weibull היה הכי הרבה יעיל ופונקציונלי עבור בסיס הנתונים במדגם שלנו המבוסס על קריטריון מידע Akaike. ניתוח ראשוני באמצעות מודלים Cox הראה למעשה את אותם דפוסים. סדרה של ארבעה מודלים סיכון היררכיים Weibull נאמדו באמצעות  סטטיסטי גרסה 11. המודל הראשון כלל בדידות ומשתנים סוציודמוגרפים בשנת 2002, בשלושה מודלים הבאים ברצף הוספנו קשרים חברתיים, התנהגויות בריאותיות ומשתני בריאות ב 2002. הוספנו מנבאים בבלוקים של משתנים הקשורים מושגית כי היינו מעוניינים לזהות אם אחד או משתנים נוספים בתוך כל בלוק היו ייחודיים ובלתי תלויים מנבאי תמותה. מודלים אלה אפשרו לנו לבחון עד כמה השפעת הבדידות על הסיכוי לתמותה מוסבר על ידי יחסים חברתיים, התנהגויות בריאות, ורגשית, פיזית ובריאות תפקודית. ביצענו את בדיקות Sobel עם איתחול כדי לבדוק את המשמעות של השפעות עקיפות, וכן לקבוע אם השפעת הבדידות הייתה  מופחתת באופן משמעותי עם תוספת של כל בלוק של משתנים מוסברים (Preacher & Hayes, 2008). מאחר וההנחה כי השפעות עקיפות מחושבות על פי תוצר שיטת המקדמים (αβ) ואלה חושבו על ידי ההפרש בשיטת המקדמים (‘t-t) לא היו תמיד זהים בניתוח ההישרדות (Tein & MacKinnon, 2003), אנו מדווחים על תוצאות משני השיטות.

לאחר מכן, השתמשנו בניתוח משולב ((cross-lagged כדי לבחון את היחסים בין בדידות לבין כל תוצאה בריאותית. ניתוח ההישרדות מציין האם בדידות משפיעה על הסיכון לתמותה ואת מידת ההשפעה של האפקט הזה כאשר אנו מחזיקים מדדים קבועים של מצב בריאות, מנגנונים אפשריים באמצעותם בדידות משפיעה על התמותה. עם זאת, בגלל שבדידות ומצב בריאותי נמדדו בו זמנית, לא ניתן לקבוע את הכיוון הסיבתי ביניהם. מסיבה זו אנו פונים למודלים משולבים והערכה רגרסיבית המאפשרים לנו להפנות השפעות הדדיות של בדידות ובריאות בעת ובעונה אחת (קאראן, 2000). מודלים אלה נאמדו עם MPlus גרסה 5 (Muthén & Muthén, 1998-2007). נתונים חסרים לא נזקפו; במקום זאת, נתונים זמינים מתוך כל 2101 המשיבים היו בשימוש בניתוחים. כל המודלים נאמדו באמצעות מידע מלא, הערכת נראות מקסימלית עם טעויות תקן נמוכות. שיטת FIML משתמשת בכל המידע של הנתונים הנצפים, כולל ממוצע ושונות עבור החלקים החסרים של משתנה, בהתחשב בחלק (ים) נצפה של משתנים אחרים. FIML מייצרת עקביות ואומדנים יעילים כאשר הנתונים “חסרים באקראי” (MAR) ומייצרת פחות הטיות הערכות מאשר שיטות אחרות כאשר הנתונים חורגים מ- WAR ((Wothke, 1998. הדרגה של התאמת המודל הוערכה עם חי בריבוע של נתונים סטטיסטיים מתאימים, ואת השורש ממוצע בריבוע של שגיאה של קירוב (RMSEA). מקקלום, בראון, וסווארה,  (1996) איפיינו מודל  עם RMSEA של .08 או פחות כהתאמה הולמת; הו ובנטלר (1999) איפיין מודל עם RMSEA של 05. או פחות כהתאמה טובה 10. או יותר כהתאמה גרועה. הערכנו מודלים משולבים נפרדים עבור בדידות וכל תוצאה בריאותית. כל המודלים כוללים מאפיינים סוציודמוגרפיים, אמצעים של מערכות יחסים חברתיות והתנהגויות בריאותיות כמשתנים. המודלים התיאורטיים שלנו  מניחים שיחסים פרוספקטיביים בין משתנים יציבים לאורך זמן. הנחות אלו עוצבו על ידי יישום מגבלות שוויון במודלים הנ”ל, ובכך הטלת “סטציונריות” על היחסים בין המשתנים במודל. אנו גם הנחנו כי 2 שנים של השפעות פרוספקטיביות של משתנים על בדידות, סימפטומים דיכאוניים, דירוג בריאות עצמית ומגבלות תפקוד לא נבדלו מנקודת זמן אחת לאחרת. לכן הוחלו מגבלות השוויון על כל אחד מהמשתנים הללו על פני מרווחים של שנתיים. מתאמים בין משתנים לבין שאריות בזמן נתון, נאמדו גם כן.

תוצאות

סטטיסטיקה תיאורית.

מוצגים נתונים סטטיסטיים משוקללים של המשתנים בטבלה 1. הציון הממוצע של סולם הבדידות היה   דומה למדי ב -2002 וב -2004, אך גדל בין 2004 ל -2006 (t =  9.56, p <.001). הגידול האחרון עשוי להיות בחלקו עקב שינוי שיטת איסוף הנתונים מראיונות פנים מול פנם בשנת 2004 לשאלוני דיווח עצמי בשנת 2006. לא היו שינויים משמעותיים במספר התסמינים הדיכאוניים הממוצעים בתקופה של 4 שנים. דירוג בריאות עצמית ירדה משנת 2002 ל 2006 (t = -3.85, p <.001) ומספר המגבלות  התפקודיות עלה             (t = 4.95, p <0.001). מקדם מתאם אשר מציין יציבות בתוך משתנה, היה 51. עבור סימפטומים דיכאוניים, 67. עבור דירוג בריאות עצמי, ו 76. עבור מגבלות תפקודיות.

image2 146

בדידות ותמותה

לוח 2 מציג תוצאות מניתוח התמותה בין 2002 ו -2008. ללא מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, תחושת בדידות ב -2002 היתה קשורה בסיכון מוגבר לתמותה בשש השנים הבאות (OR = 1.14, 95% CI = 1.06, 1.23) (טבלה 2, דגם I). כאשר הוסיפו יחסים חברתיים במודל II, השינוי במקדם לבדידות לא היה מובהק סטטיסטית ולא היה קשר בין אמצעי הקשר החברתי עם סיכון תמותה. מבחן תיווך באמצעות תוצר של מקדמי שיטה הראו כי לא ההשפעה העקיפה הכוללת ולא השפעה עקיפה באמצעות כל אחד מהמשתנה החברתי היה משמעותי סטטיסטית. כאשר הוסיפו התנהגויות בריאותיות במודל III, מקדם הבדידות לא פחת באופן משמעותי, למרות שפעילות גופנית ועישון בעבר ובהווה היו קשורים כולם לתמותה בכיוון הצפוי. מבחן של תיווך באמצעות התוצר של שיטת מקדמים הראה כי לא ההשפעה העקיפה הכוללת, ולא ההשפעה העקיפה, באמצעות כל אחד ממשתני התנהגויות בריאותיות הייתה מובהקת סטטיסטית. המודל הבא (מודל IV) הוסיף מדדי בריאות. האפקט של בדידות הפך רק משמעותי שולית כאשר סימפטומים דיכאוניים, דירוג בריאות עצמי, ומגבלות תפקודית נוספו במשותף (OR = 1.07, CI = .99, 1.17 95%),  הנחה זו היתה מובהקת ב1. >p. בין צעדים בריאותיים, דירוג בריאות עצמי, ומגבלות תפקודיות כל אחד בעל השפעה משמעותית בלתי תלויה על סיכון התמותה. מבחן תיווך באמצעות התוצר של שיטת המקדמים הראה כי סך ההשפעה העקיפה באמצעות כל שלושת משתני הבריאות היה משמעותי (B = .05, 90% CI = .02, .08, p <.05), ואת ההשפעות העקיפות של הפרט על דירוג בריאות עצמי (B = .04, 90% CI = .02, .06, p <.001) ומגבלות תפקודיות (B = .02, 90% CI = .01, .03, p <.01) היו משמעותיים גם הם. באופן לא מפתיע, הסיכון לתמותה היה גבוה יותר עבור אנשים מבוגרים, זכרים, ועם הכנסה נמוכה יותר ומעט יותר נכסים. החינוך לא היה קשור לסיכון התמותה במודל I כאשר הכנסות משקי הבית והנכסים נשלטו, אך השפעתה על הסיכון לתמותה הפך חיובי ומשמעותי לאחר שהוספנו משתני בריאות במודל IV. זה מצביע על אפקט דיכוי סטטיסטי שמשקף על המתאם בין החינוך לבין בריאות. באופן מפתיע, החינוך היה קשור לבריאות טובה יותר, אך כאשר ההכנסות / הנכסים והיתרונות הבריאותיים של החינוך הוחזקו קבוע, החינוך ניבא סיכון גבוה יותר של תמותה.

בדידות ובריאות רגשית, פיזית ותפקודית

איור 1 מציג את היחסים בין בדידות ותסמינים דיכאוניים, דירוג בריאות עצמי, ומגבלות תפקודיות תוך שליטה על משתנים סוציו-דמוגרפיים, יחסים חברתיים, והתנהגויות בריאותיות. התוצאות תומכות בתהליכים יציבים ובכל מקרה מתאים לנתונים בצורה נאותה. RMSEA היה  048. (90% CI = .042, 0.054) עבור סימפטומים דיכאוניים 060. (90% CI = .054, .066) דירוג בריאות עצמי, ו- 051. (90% CI = .045, .058) עבור מגבלות תפקודיות. האפקט של שתי שנים של בדידות על סימפטומים דיכאוניים היה משמעותי (B = 1,323, p <.001), וההשפעה של שתי שנים של סימפטומים דיכאוניים על בדידות היה משמעותי גם כן (B = .113, p <.001). תוצאות אלו מספקות ראיות ליחסים הדדיים בין בדידות ותסמיני דיכאון. אנחנו גם רואים יחסים הדדיים דומים בין בדידות למגבלות תפקודיות. ההשפעה של אפקט משולב של שתי שנים של בדידות על מגבלות תפקודיות היה משמעותי (B = .086, p <.01), כמו גם 2 שנים על ההשפעה של מגבלות תפקודיות על בדידות (B = .036, p <.001). ההשפעה של שתי שנים של בדידות על דירוג בריאות עצמי היה משמעותי שולית (B = .019, p <.10), ואפקט משולב של 2 שנים של דירוג בריאות עצמי על בדידות היה משמעותי (B = .068, p <.01).

image4 118

image1 165

image3 126

image5 100

דיון

מחקר זה משכפל ומרחיב גוף הולך וגדל של פוטנציאל מחקרים שמראים כי לבדידות יש השלכות שליליות על בריאות ותמותה. במדגם ארצי גדול מבוסס אוכלוסייה של אמריקאים המבוגרים יותר, שכפלנו מחקר קודם והראנו שתחושת הבדידות קשורה לסיכון מוגבר לתמותה. נטייה של מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, מערכות יחסים חברתיות והתנהגויות בריאותיות, מבוגרים עם רמות בדידות הגבוהות ביותר היו בסיכון גבוה פי 1.96 למות בתוך שש שנים מאלה עם רמות נמוכות יותר של בדידות.

מספר מחקרים קיימים במנגנונים שעשויים להסביר את הקשר בין בדידות לתמותה  Sugisawa, Liang) and Liu ,1994), דווחו על השפעת הבדידות על תמותה במחקר שנערך במשך 3 שנים במתבגרים מבוגרים  ביפן הסביר את השפעת הבדידות על התמותה במחלות כרוניות, מצב תפקודי, דירוג עצמי של בריאות(Patterson  &  Veenstra ,2010)   הראו כי הקשר בין בדידות לתמותה לא היה משמעותי כאשר נלקחו בחשבון קשרים חברתיים והתנהגות בריאות (Shiovitz-Ezraand Ayalon 2010), הראו כי השפעת הבדידות על התמותה נשארת סטטיסטית מובהקת כאשר מבקרים מצב רפואי ,תפקוד לקוי ודיכאון. לכאורה ניתן לייחס חוסר עקביות להבדלים במנגנונים שנבדקו או מהנתונים שנלקחו.Shiovitz-Ezra &) Ayalon 2010), למשל לא נלקחו בחשבון במחקר שלהם התנהגויות בריאות או קשרים חברתיים. במחקר הנוכחי נלקח כל אחד ממנגנונים אלו בחשבון. בנוסף השתמשנו במודל בעל רגישות לזמן לניתוח הישרדות בעוד שמחקרים קודמים השתמשו בדיכוטומיה פשוטה של “מת לא מת” (e.g., Patterson & Veenstra, 2010) יתר על כן, בניגוד למחקרים אחרים, אנחנו בדקנו במפורשות את המשמעות של מתווך (כלומר משתנים עקיפים), והשינוי הנובע מכך בחשיבותו בעל השפעה ישירה של בדידות. התוצאות הראו כי שלושת תוצאות הבריאות משולבות על מנת להשפיע על שינויים בסיכון למוות מאוחר יותר, וכי לקיחת המשתנים הבריאותיים בחשבון הביא לירידה קטנה יותר של הקשר בין בדידות לבין תמותה. תוצאות הניתוחים מוסיפים כי מצב בריאותי ודירוג עצמי, אך לא סימפטומים דיכאוניים, מהווים מנגנונים פרוקסימליים שדרכם הבדידות משפיעה על תמותה מאוחרת יותר.

ניתוח תמותה הראה כי התוצאות הבריאותיות הוערכו באותו זמן שבו הבדידות עזרה להסביר את השפעת הבדידות על תמותה, אך לא אפשרה הערכה של הכיוון הסיבתי בין בדידות לבריאות. באמצעות מודלים cross-laged, מצאנו שבדידות חוזה עלייה בסימפטומים דיכאוניים,ירידה מתונה בדירוג בריאות עצמית והגברת הגבלות תפקודיות במשך שנתיים גם כאשר נלקחו בחשבון ההשפעות ההדדיות של אמצעי בריאות אלה על בדידות. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם כיוון סיבתי שמשתמע מכך כי ירידה בבריאות הרגשית והגופנית כמנגנונים שבו הבדידות מובילה לעלייה בסיכון התמותה.                        

עושר של קשרים חברתיים וחברים מגן נגד תמותה (House et al. 1988), ובדרך כלל מסמל רמות נמוכות יותר של בדידות (Hawkley et al. 2008, Pinquart & Sorenson, 2003). ניתוחים נלווים אישרו כי המשיבים שהיו נשואים, שהיו להם יותר חברים שגרים בקרבת מקום, היו בודדים פחות (לא מוצג), אבל מצאנו כי חייהם החברתיים, אלה מאפיינים אובייקטיביים של המשיבים לא הסבירו הרבה מן ההשפעה של בדידות על הסיכון לתמותה. זה עולה בקנה אחד עם (Patterson, 2010 Veenstra &) אשר, במדגם הרבה יותר גדול של יותר מ6500 מבוגרים עברו על פני 34 שנים, מצאו רק השפעה צנועה של מצב משפחתי ללא השפעה של מספר חברים קרובים וקרובי משפחה על סיכון תמותה לא תלוי בהשפעה משמעותית של בדידות.         

הנחנו כי קשרים חברתיים עשויים להשפיע על התמותה במידה שבה בני משפחה וחברים מפעילים שליטה חברתית על ידי עידוד ותמיכה בהתנהגויות בריאותיות מזיקות. באותה פעם, ציינו כי התנהגויות בריאותיות הן לא מספיק כדי להסביר את השפעת התמותה על קיום (או לא) של יחסים חברתיים בבני אדם ואינם הסברים סבירים להשפעות התמותה בחיות חברתיות לא-אנושיות מבודדות מבחינה חברתית. ההשפעות של בדידות על שליטה עצמית (Cacioppo & Hawkley, 2009), מצד שני, מצביעות על כך שהתנהגויות בריאותיות עשויות להיות שונות כפונקציה של בדידות ועוזרת להסביר הבדלי תמותה. היגיון זה לא מצא תמיכה, עם זאת, למרות שהתנהגויות בריאותיות משפיעות על תמותה מאומצת כצפוי, התנהגויות בריאותיות (פעילות גופנית, עישון) לא הסבירה הבדלי בדידות בתמותה.                

העובדה שבדידות ממשיכה לחזות תוצאות בריאותיות כאשר התנהגויות בריאות מוחזקות קבוע מציעה כי בדידות משנה את הפיזיולוגיה ברמה בסיסית יותר. הגודל ההשפעה הנותרת של בדידות על התמותה במודל הסופי שלנו מאפשר מנגנוני הסבר נוספים. מחקר קודם מצביע כי בדידות מגבירה את ההתנגדות וסקולרית (Hawkley, 2003), מגביר SBP Hawkley, Thisted et al., 2010)), משנה פעילות אדרנו-קורטיקולרית היפותלמית של יותרת המוח (Adam et al., 2006) מצמצמת שינה טובה (Hawkley, Preacher et al., 2010), משנה תעתיק גנים (Cole et al., 2007, 2011), ופוחתת המערכת החיסונית (Pressman et al., 2005). מחקר עתידי צריך לכלול מאמצים לבחון כיצד תהליכים פיזיולוגיים אלה תורמים להשפעת הבדידות על התמותה.                                                                

מחקר זה השתמש במדד משולב של 3 פריטים לבדידות שהוכיחו כי יש תוקף ואמינות טובים (Hughes et al .2004). מדד זה הוא שיפור חשוב מעל מחקרים קודמים על יחסי בדידות-תמותה שמדדו בדידות עם פריט בודד בלבקש מהמשיבים האם ו / או כמה פעמים הם הרגישו בדידות. באופן ספציפי, 3-פריטים נמדדים מנעו שימוש במונח “בודד” או “בדידות” וכך נמנע חלק גדול מהמונח סטיגמה הקשור עם הערכה נמוכה של בדידות. עם זאת, העובדה כי רמות הבדידות היו גבוהות יותר ב 2006 מאשר בשנת 2002 ו 2004, וכי הבדל זה התאים לשינוי מראיון – מבוסס על הערכה עצמית, ניהול השאלונים משאיר את האפשרות כי הסטיגמה אולי גרמה לזלזול בבדידות בנתונים מבוססי ראיונות. גלי העתיד של HRS, שבהם בדידות תמשיך להיות מוערכת באמצעות שאלון עצמי, יאפשר בדיקה של המידה שבה היחסים המדווחים במחקר זה הם חזקים בפורמט השאלון.

יתר על כן, למרות שניתחנו את הקשר ההדדי של בדידות עם סימפטומים דיכאוניים, דירוג בריאות עצמית, ומגבלות תפקודית, ניתן לטעון לגורמים אחרים, כגון איכות שינה ופעילות גופנית, שיכול להיות גם סיבה ותוצאה של בדידות ובריאות. מחקר עתידי צריך לבנות יותר מודלים מורכבים כדי להשיג הבנה טובה יותר של הדינאמיקה של יחסים אלה.                                                        

המחקר שלנו תורם לספרות הולכת וגדלה המצביעה על כך כי בדידות היא גורם סיכון לתחלואה ולתמותה והיא מצביעה על מנגנונים פוטנציאליים שדרכם פועל תהליך זה. האם לבדידות יש השפעות בריאותיות דומות והיא פועלת באמצעות מנגנונים דומים במדינות לא מערביות כפי שנצפה בארה”ב נשארת להיחקר, וחשיבותו של מחקר זה מודגשת על ידי העובדה כי בדידות היא נפוצה יותר במדינות לא מערביות כמו בארצות הברית. בסין, לדוגמה, סקר ארצי שנערך בשנת 2000 מצא כי 29.8% מהמבוגרים היו בודדים (Yang & Victor, 2008); כפריים בסין, כמו 78.1% מהמבוגרים דיווחו על או בדידות רבה או מתונה (Wang et al., 2011). ההשלכות האפשריות לבריאות ואריכות ימים הם גדולות בעולם המאופיין על ידי אי שקט חברתי ואיומים על שלמות התחושה הבין-אישית של אנשים ותחושת שייכות קולקטיבית.

Loneliness, health, and mortality in old age:

 A national longitudinal study

מחקר זה בחן את הקשר בין בדידות, בריאות ותמותה באמצעות מדגם מייצג בארה"ב של 2101 מבוגרים בגיל 50 ומעלה, משנים 2002-2008, זהו מחקר אורך על בריאות ופרישה. הערכנו את השפעת הבדידות בשלב מסוים על התמותה לאורך שש שנים, וחקרנו קשרים חברתיים, התנהגויות בריאותיות ותוצאות בריאותיות כמנגנון פוטנציאלי שבאמצעותו בדידות משפיעה על הסיכון לתמותה בקרב אמריקאים מבוגרים. הגדרנו אופרציונלית תוצאות בריאותיות כמו תסמינים דיכאוניים, הערכה עצמית, מגבלות תפקודיות, והמשגנו את היחסים בין בדידות לבין כל תוצאה בריאותית באופן הדדי ודינמי. מצאנו כי תחושות של בדידות היו קשורות לסיכון מוגבר לתמותה במשך תקופה של 6 שנים, וכי אפקט זה לא הוסבר על ידי יחסים חברתיים או התנהגויות בריאותיות אבל היה מוסבר על ידי תוצאות בריאותיות צנועות. במודל משולב שבדק את ההשפעות הפרוספקטיביות ההדדיות של בדידות ובריאות, בדידות השפיעה והייתה מושפעת מתסמיני דכאון ומגבלות תפקודיות לאורך זמן, והייתה השפעה שולית על בריאות מאוחר יותר על פי דירוג עצמי. נתוני אוכלוסין אלו המבוססים על מידע תורמים לספרות הולכת וגדלה המצביעה על כך שבדידות היא גורם סיכון לתחלואה ותמותה והצביע על מנגנונים פוטנציאליים שדרכם מתנהל תהליך זה.

מבוא

בדידות היא בעיה נפוצה בריאותית חברתית וציבורית (Hawkley & Cacioppo, 2010). מחקרים על בדידות שנערכו בעיקר במדינות המערב, הוכיחו כי בכל בזמן נתון, עשרים עד ארבעים אחוז מהמבוגרים מדווחים על הרגשה בדידות (דה יונג גירוולד & ואן טילבורג, 1999, סאויקו, רוסטאסלו, טילויס, סטרנברג & פיטקלה, 2005, טייק, 2009, ווקר, 1993) וחמישה עד שבעה אחוזים מדווחים על תחושה עזה או מתמשכת של בדידות (סטפיק, 2000, ויקטור, סקמבלר, באולינג, בונד, 2005). אנשים בודדים מבחינה חברתית נוטים להרגיש בדידות, אבל בדידות היא לא שם נרדף ללהיות מבודדים מבחינה חברתית. ניתן לחשוב על בדידות כתפיסה של בידוד, אך מוגדרת בצורה מדויקת יותר כתחושה מטרידה שמלווה את הפער בין הרצון של היחיד למערכות יחסים לבין הממשיות של זה. (Pinquart & Sorenson, 2003). מחקרים פרוספקטיביים הראו כי תחושות של בדידות מנבאים סימפטומים דיכאוניים (Cacioppo, Hawkley, Thisted, 2010), ליקוי שינה וליקויי תפקוד בשעות היום (Cacioppo, 2010 & Hawkley, Preacher), הפחתת הפעילות הגופנית ( 2009 Cacioppo ,& ,Hawkley, Thisted) ופגיעה בבריאות הנפש ובקוגניציה (Wilson et al., 2007). ברמה הביולוגית, הבדידות קשורה עם התנגדות מוגברת...

295.00 

מק"ט 9c235317e5cb קטגוריה
מק"ט 9c235317e5cb קטגוריה

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.