Longitudinal Development of Employee Well-being: a systematic review

התפתחות רווחת העובדים לאורך הזמן: סקירה שיטתית

מילות מפתח: רווחת העובדים (employee well being); רווחה רגשית (affective well being) התפתחות לאורך זמן (longitudinal); סקירה שיטתית (Systematic review ); מחקר כמותני (quantitative study); התמסרות לעבודה (engagement); סיפוק מהעבודה (Job satisfaction); דגם מעגל הרגשות (circumplex model of affect); שחיקה רגשית (brunout); יציבות (stability)

תקציר:

במאמר זה מובאת סקירה שיטתית של התפתחות רווחת העובדים לאורך זמןף תוך התחשבות בזמן בהשפעת הזמן החולף, ובהשפעת הגיל וסוג העבודה. סקרנו כאן שמונה מאגרי מידע שונים על 40 מחקרים כמותניים נסיוניים בנושא רווחתם הרגשית של העובדים, שהתבססו על פי הדגם המעגלי, ואספו ממצאים בכמה זמנים שונים. מהניתוח השיטתי התברר שרמת הרווחה הייתה גבוהה אולם השתנתה עם הזמן, והשינוי ברמה הממוצעת היה אופייני. כמו כן, התברר שרמת היציבות של הרווחה הייתה נמוכה תמיד, כי תוצאות המדידה הקודמת הסבירו פחות מ-50% מהשונות במדידות המאוחרות. גורמי ההשפעה העיקריים על היציבות היו שינויי גיל ועבודה: עובדים צעירים ומי שמרבים להחליף עבודה  סבלו משינויים גדולים יותר ברמת הרווחה במשך הזמן לעומת עובדים מבוגרים ובעלי משרות קבועות, הן ברמה הממוצעת והן בהשוואה לאחרים. מהממצאים עולה כי במדדי הרווחה הרגשית של העובדים (רמת שחיקה, מסירות לעבודה, וסיפוק מהעבודה) ניתן להשתמש במחקרים עתידיים למדידת שינויים ברמת הרווחה. לסיכום, לאור תכנן המחקרים שנסקרו, שיטות המחקר, וממצאיהם, אנו מציעים שבע אפשרויות למחקרי אורך עתידיים בנושא.

מבוא:

השמירה על רווחת העובדים ושיפורה הם סלע מחלוקת מדעי ומדיני ברחבי העולם בדיונים על מסלול העבודה. הן תחילתו של מסלול העבודה והן סופו הם תקופות קשות בחיים, שבהם העבודה מאיימת על רווחת העובד (פרייס, 2015), אולם עד עתה ידוע די מעט על רווחת העובדים ועל התפתחותה במשך שלבים שונים במסלול העבודה. רוב המחקרים הקודמים בנושא עסקו בנושאים מוגבלים, לרוב בתפיסות של דחק בעבודה, כגון דגם דרישות העבודה והשליטה (Job Demands-Control Model) (Hausser, Mojzich, Niesel &Schulz-Hardt, 2010; de Lange, Taris, Kompier, Houtman & Bongers, 2003 ), או במרכיב אחד של רווחת העובד, כגון ההתמסרות לעבודה (Makikangas, Feldt, Kinnunen & Mauno, 2013; Mauno, Makikangas & Feldt, 2010   ). טרם נכתבה שום סקירה שיטתית של השינויים ברווחת העובדים לאורך זמן, ולכן  החלטנו שצריך לסקור את כל המחקרים בנושא החשוב הזה, כדי לספק את הצורך במידע מעודכן על כל הידע, ולתת לחוקרים עתידיים הזדמנות למלא את החסר.

כאן נסקור את מחקרי האורך על הרווחה הרגשית של העובדים, המתוארת בדגם  של מעגל הרגשות  ביחס לעבודה (Bakker& Oerlemans, 2011). מהדגם עולה שרווחת העובדים כוללת רגשות חיוביים ושליליים גם יחד. הדגם הזה נבחן לאחרונה גם בניסויים (Makikangas et al., 2015; Salanova, Del Libano & Schaufeli, 2014 ). תחילה נבחן את המושגים המשמשים בדרך כלל במחקרים על רווחת העובדים וגם את אלה שלא נחקרו די הצורך. אחר כך נבחן סוגים שונים של יציבות בעבודה: בדרגה ובסדר, יציבות המוחלטת והיציבות האיפסטיבית, ונתמקד ברמת הרווחה ובשינויים בה. לאחר מכן נבחן גורמים המשפיעים על היציבות בטווח הארוך, כגון משך הזמן, גיל העובד, והחלפת עבודה.      

הסקירה מבוססת על מחקרים כמותניים נסיוניים איכותיים שכללו לפחות שלוש מדידות,  כפי שהציעו קלוואי ופרנסיס (2013) לערוך במחקר אורך. בדקנו גם את שיטות המחקר, כלומר את המדגמים והשיטות לניתוח הנתונים. לכן תרומתה העיקרית של הסקירה הזאת הוא נסיונה לסקור מחקרים נסיוניים איכותיים בנושא רווחת העובדים לטווח ארוך, בהיקף נרחב יותר. אנו גם מציינים את המידע החסר במחקרים ובכך מצביעים על נושאים למחקר בעתיד.   

במאמר זה חמישה חלקים:

• הצגת מושגי היסוד בתחום הרווחה הרגשית;
• סקירה כללית של התיאוריות השונות בנושא התפתחות רווחת העובדים בטווח הארוך.
• תיאור הסוגים השונים של יציבות לאורך זמן שעל פיהם ניתחנו את המחקרים הקודמים.
• סקירת המחקרים הנסיוניים הקיימים על שינויים ברווחת העובדים לעורך זמן.
• הצעות למחקרים עתידיים על סמך הממצאים.

דגם הרווחה הרגשית בעבודה

לדעת וואר (2007),  הרווחה הרגשית היא ההיבט העיקרי של רווחה נפשית בעבודה, אולם אותרו גם היבטים אחרים. הרווחה החברתית, המתבטאת בשליטה בסביבה ובאיכות התפקוד החברתי; תודעתית, המתבטאת בהיעדר תסמיני עייפות, ופסיכוסומאטית (היעדר תסמיני מצוקה), וגם הם נחשבו למרכיבים ברווחת העובד (van Horn, Taris, Schaufeli &Schreurs, 2004 ). כאן נתמקד ברווחה הרגשית (Warr, 2007), כי רבים רואים בה את חלקה העיקרי של הרווחה (Diener et al., 2009), ובבריאות הנפש (Keyes, 2005).

בחרנו במרכיבים העיקריים של רווחת העובדים בעזרת דגם ארבעת הרבעים של וואר (2007). זהו שכלול של דגם מעגל הרגשות (Russell,1980; Watshon & Tellegen, 1985 ). הדגם מחולק לארבעה בשני צירים מאונכים, המייצגים את רמות העונג והעירור (activation). כל רבע מכיל מצבים רגשיים נעימים ולא נעימים, ברמות עירור גבוהות או נמוכות.  

 כפי שהציעו באקר וארלמאנס (2011; ראו גם Makikangas et al., 2015; Salanova et al., 2014 ), ארבעת הרבעים מייצגים ארבעה מצבי רווחה תודעתית-רגשית בתגובה עבודה (Warr, 2013): התמסרות לעבודה (engagement), המצטיינת ברמה גבוהה של תענוג ושל עירור, ומוגדרת כמצב נפשי חיובי, מספק, כתוצאה מהעבודה הכולל מרץ, מסירות, והשתקעות במשימה (absorption) (Schaufeli, Salanova, Gonzalez-Roma &Bakker, 2002); גם ההתמכרות לעבודה (workaholism) מצטיינת ברמת עירור גבוהה, אולם גם במורת רוח (displeasure), ומוגדרת כדחף פנימי כפייתי חזק לעבודה מוגזמת (Schaufeli, Schimazu &Taris, 2009). השחיקה (burnout) בקוטב המנוגד ל”התמסרות לעבודה”, מצטיינת בחוסר עירור ובמורת רוח, ומוגדרת כמצב גרוע מתמיד, בעקבות עבודה, הכולל בעיקר תשישות, חשדנות, וירידה ביעילות המקצועית (Maslach, Jackson& Leiter, 1996 ). “סיפוק בעבודה”, בניגוד להתמכרות לעבודה, מצטיין בעירור נמוך ובעונג ולרוב מוגדר כתחושה כללית טובה של אדם כלפי עבודתו (Spector). בעזרת ארבעת מצבי היסוד של רווחת העובדים, ששאבנו מהדגם הזה, אפשר לנתח בשיטתיות אילו היבטים של רווחת העובדים זכו לעניין במחקר, ולבחון האם ניתן להפיק מידע מקביל ממקורות שונים בנוגע לרווחת העובדים ולהתפתחותה בטווח הארוך.    

שלושה סוגי השערות בנוגע להתפתחותה של רווחת העובדים בטווח הארוך

התפיסות המקובלות בנוגע לדחק בעבודה, כתפיסת “הדרישות והשליטה בעבודה” (Job demands-Control Model), או תפיסת חוסר האיזון בין המאמץ לגמול (Effort-Reward Imbalance Model), מסבירים את עלייתו או ירידתו כתוצאה מתכונות מסוימות של העבודה. אולם תפיסות אלה מספקות רק מידע חלקי על השינויים ברווחת העובדים. הן מסבירות רק אילו מאפיינים בעבודה גורמים לאילו תסמיני דחק, אך אין בהן הסבר מקיף לשינויים רווחתה עובדים בטווח הארוך (Zapf, Dormann &Frese, 1996; Keloway &Francis, 2013). לעומתן, ההשערות שמסבירות את הרווחה הסובייקטיבית, חסרת ההקשרים, בוחנות אותה מזוויות אחרות ומתמקדות בהתפתחויות לאורך זמן. מההשערות האלה נובע שבמשך הזמן, רמתה של רווחת העובדים נותרת יציבה  (Cummins, Gullone &Lau, 2002; Headey & Wearing, 1989 ), עולה או יורדת (Fredrickson, 1998; Hobfoll, 1989), או עולה עם הגיל (Baltes &Blates, 1990; Baltes, Lindenberg & Staudinger, 1998; Charles& Carstensen, 2009  ).

התיאוריות על השינויים ברמת הרווחה מתחלקות לשלוש קבוצות:

• תיאוריות המדגישות את יציבותה של רמת הרווחה, כגון תפיסת שיווי המשקל הדינמי (Headey & Wearing, 1989), ותפיסת האיזון היציב (Cummins et al., 2002). על פי תפיסות אלה, שרמת הרווחה של כל אדם נעה סביב “נקודה קבועה” (set point) האופיינית לו, והיא נותרת יציבה בזכות מנגנוני הסתגלות. נקודה זאת תלויה בנטייה תורשתית, תכונות יסודיות (כגון נטיה נוירוטית), ותנאי סביבה לאורך זמן. שינויים לטובה או לרעה בחיי אדם או במצב עבודתו עשויים לשנות לזמן מה את האיזון, ולהוציא את רמת הרווחה מהמנעד הרגיל שלה סביב הנקודה הקבועה. בסופו של דבר, האדם חוזר לרמת הרווחה האופיינית לו באמצעות מנגנוני ההסתגלות המחשבתיים (כגון הגדרת מצבים כחיוביים), או התנהגותיים (כגון התמודדות עם בעיות). כלומר, מנגנונים אלה שומרים על יציבותה של רמת הרווחה לאורך זמן.
• תיאוריות המדגישות את השינויים ברמת הרווחה. כאלה הן התיאוריות המתרכזים במשאבים, כגון תיאוריית שימור המשאבים (Conservation of Resources, COR) של הובפול (1989) ותיאוריית ההרחבה והיצירה (Broaden & Build, B&B)  של פרדריקסן (1989). עיקרה של תיאוריית COR הוא שבני אדם שואפים להשיג משאבים, לשמור עליהם ולהגדילם. “משאב” הוא כל דבר שיש לו ערך בפני עצמו או חיוני לשמירה על משאבים אחרים או להשגת מטרות בעתיד (Hobfoll, 1989, 2002). כמו כן, בין המשאבים יש השפעה הדדית והקשר ביניהם משתנה ללא הרף (Hobfoll, 2002). על פי תיאוריית B&B, רגשות חיוביים מסייעים לאדם להסתגל לסביבה בשתי דרכים: הם מרחיבים את מודעותו ואת מאגר המחשבות והפעולות שלו. כמו כן, הם מסייעים ליצירת משאבים בטווח הארוך ותורמים לרווחה לאורך זמן. (Fredrickson, 1988). ע”פ שתי התיאוריות הנ”ל, מגמות הגידול או ההפחתה במשאבים בדרך כלל משתנות והן חלק ממחזור של רווח והפסד או מ”עלייה וירידה לוליינית”. בעיקרו של דבר, התיאוריות המרוכזות במשאבים מניחות שרווחת העובדים גדלה או קטנה במשך הזמן בגלל שינויים במשאבים.
• תיאוריות “ההתפתחות לאורך החיים” (life-span theories), כגון תיאורית “המיטוב הבררני עם תגמול” (selective optimization with compensation ), טוענות שהשינויים ברווחת העובדים נמשכים לאורך כל החיים   (Baltes et al., 1998; Baltes &Baltes, 1990), ויכולים להיות רציפים או מקוטעים. אמנם השינוי יכול להיות לטובה וגם לרעה, אולם רוב התיאוריות בקבוצה זאת מדגישות את השינויים לטובה באישיות ובמצב הרגשי והחברתי, בדרך ההבשלה (maturation) והצמיחה (Charles &Carstensen, 2009; Isaakowitz& Blanchard-Fields, 2012; Staundinger&Kunzmann, 2005 ). תהליכי וויסות עצמי והתבגרות נפשית מסייעים לאדם לשמור על רמת הרווחה הכללי שלו (Charles &Carstensen, 2009 ) וגם את רמת רווחתו כתוצאה מהעבודה (Scheibe &Zachar, 2013)  ולהעלותה במשך הזמן. מכיוון שההתפתחות כוללת היבטים רבים, לעובדים מבוגרים תהיה יכולת רבה יותר לבצע עבודות שונות. הגיל משפיע גם על סוג בעיות העבודה שהעובד נתקל בהן: עובדים צעירים עשויים לסבול מרמה גבוהה של אי בטחון תעסוקתי; עובדים בגיל הביניים סובלים יותר מהתנגשות בין העבודה לשעות הפנאי ועובדים מבוגרים נתקלים באפליה מטעמי גיל  (Scheibe &Zachar, 2013). למשל, עובדים מבוגרים נאלצים להתמודד עם פגיעתו של עומסב העבודה בסיפוק מהעבודה ומהחיים (Mauno, Ruokolainen &Kinnunen, 2013).

צורותיה של היציבות לטווח ארוך.

כל המחקרים על התפתחות בטווח הארוך מזכירים את מושג היציבות, ובמחקרים על רווחת העובדים יש לו לפחות שלושה מובנים (Caspi &Roberts, 1999):

1. “יציבות הדרגה והסדר” (rank-order stability), או “היציבות היחסית”,  מציינת עד כמה ההבדלים ברמת הרווחה בין העובדים נשמרים במשך הזמן. בדרך כלל מודדים את היציבות היחסים באמצעות מתאם בין מבחן למבחן חוזר בנתונים מזמנים שונים. ככל שהמתאם גבוה יותר, השינויים בהבדלים אלה קטנים יותר. כלומר, ייתכנו שתי מסקנות אפשריות מהתאם: ברמת הרווחה של רוב העובדים בקבוצת המחקר לא השתנתה עם הזמן, או שהשינוי היה באותו כיוון אצל נבדקים רבים.
2. היציבות המוחלטת (absolute stability), היא רמת השינוי הממוצעת ברווחת העובדים בקבוצת המחקר (Caspi &Roberts, 1999). בדרך כלל מעריכים אותה באמצעות מבחנים שונים על ניקוד ממוצע במדדי רווחה חוזרים ונשנים. יש להבחין בין יציבות זאת ליציבות הדרגה והסדר. ייתכן, למשל, שינוי ביציבות הדרגה והסדר בין אם יהיה שינוי ברמת היציבות הממוצעת ובין אן לא. כלומר מבחינת הסטטיסטיקה, השינויים ביציבות הדרגה והסדר והשינויים ברמות היציבות הממוצעת בלתי תלויים זה בזה.
3. היציבות האיפסטיבית: מודדת את הרציפות של סוגי רווחה מסוימים (Caspi &Roberts, 1999), ומתארת את מידת רציפותם של סימני רווחה מסוימים  אצל עובד מסוים לאורך זמן, כגון שחיקה או התמסרות לעבודה. את היציבות האיפסטיבית  יש לבחון בשיטות של אישכול (clustering) ואיפיון קבוצות (profiling), למשל, בשיטת “גילוי הקבוצה החבויה” (latent class analysis).

בדרך כלל,  הטיפול הסטטיסטי בשני סוגי היציבות הקודמים הוא הגישה המתייחסת למשתנים (variable-oriented approach), המתמקדת בערכים הממוצעים של המשתנים או ההפרשים היחסיים ביניהם, בקבוצה(Bergman, Magnusson &El Khouri, 2003; Laursen &Hoff, 2006 ), או הגישה המתייחסת לאדם (person-oriented approach), שבה האדם הוא היחידה הנמדדת, למשל כשבוחנים את היציבות האיפסטיבית (Laursen &Hoff, 2006).

מטרותיה של סקירה זאת  

בסקירה זאת אנו עוסקים בשתי שאלות:

1. האם רווחת האדם יציבה או משתנה במשך הזמן?
2. כיצד היא מושפעת מהפרשי זמן, גיל, שינויים בעבודה?

כדי לענות על השאלה הראשונה, שאלנו מהו סוג היציבות של רווחת העובדים: היא יציבות הדרגה והסדר, (כלומר ממעטת להשתנות עם הזמן); יציבות מוחלטת (רמות הרווחה של עובדים מסוימים משתנות לאורך זמן) או יציבות איפסטיבית (דפוסים של סימני רווחה מסוימים  משתנים לאורך זמן). על סמך התיאוריות הנ”ל והתחזיות הנובעות מהן, בדקנו האם רווחת העובדים אינה משתנה (Cummins et al.,, 2002; Headey & Wearing, 1989), יכולה להשתנות (Fredrickson, 1998; Hobfoll, 1989), או משתנה לטובה במשך השנים (altes et al., 1998 Charles &Carstensen, 2009;;). כמו כן בדקנו האם צורות היציבות תלויות בתכנון הניסוי ובמאפייני המדגם, כגון מרווחי הזמן, הגיל, והשינויים בעבודה, שהם גורמים המשפיעים על רווחת העובדים לטווח ארוך (Fprd et al., 2014; makikangas, Schaufeli, Tolvanen & Feldt, 2013; Sciebe &Zachar, 2013 ). עד עתה לא התקיים מחקר שיטתי בנושא, שכלל מרווחי זמן שונים, מקצועות שונים, ומדדי רווחה שונים.

שיטת המחקר

סקירת ספרות המחקר הזאת היא ניתוח איכותני שיטתי של מחקרים כמותניים. זהו אמצעי חשוב לסקירת ספרות מחקר בנושא מסוים   שעדיין דלה אולם גדלה במהירות (Suri &Clarke, 2009). עד עתה,  מטא-ניתוח כזה לא התאפשר, כי המחקרים הקיימים לא היו די דומים זה לזה, כלו’ רווחת העובדים לא נמדדה באותן שיטות ובאותם מרווחי זמן (Grant &Booth, 2009), ומגבלות כאלה היו מצמצמות מאוד את שדה המחקר שלנו. כמו כן, השוואות מסוימות (למשל, השוואות בין בני גילים שונים או בין מחליפי עבודה לנאחזים בעבודה אחת) לא התאפשרו בשלך מיעוט מחקרים בנוגע לכל קבוצה.

התנאים להכללת מחקרים בסקירה

תחילה ניהלנו חיפוש נרחב אחרי מאמרים מקוונים על פי המונחים הבאים: “רווחה רגשית המושפעת מעבודה” (job-related affective well-being); ” “סיפוק מהעבודה/מהתפקיד” (job/work satisfaction); “התמסרות העובד לעבודה/התמסרות לעבודה” (work/job engagement); “שחיקה”; “התמכרות לעבודה”, “רווחה תעסוקתית”, בצמוד למונחים “מחקר אורך” (longitudinal study/research), ו-“מחקר רב-גלי” (mutli-wave, multiple wave). חיפשנו מאמרים שבהם המילים האלה הופיעו בתקציר, בכותרת, בכותרת המשנה או במילון המפתח, בהתאם לתיאור המאמר במסד הנתונים. סרקנו את מסדי הנתונים הבאים: PsycInfo; PsycArticle; EBSCO Academic Search Elite; ScienceDirect (Eslevier); Proquest; SpringerLink; Medline; Google Sscholar. ערכנו את החיפוש ב-2013, ללא הגבלה על תאריכי הפרסומים.סרקנו גם את המקורות במאמרים שמצאנו, ואפילו התייעצנו עם כמה מומחים עולמיים בתחום חקר רווחת העובדים כדי לוודא שלא פסחנו על שום מחקר אורך שפורסם. 

התייחסנו למאמרים שעמדו בדרישות הבאות:

1. הצגת תוצאות נסיוניות.
2. שפת המחקר אנגלית;
3. הנבדקים היו אנשים עובדים.
4. עמידה בדרישות האיכות הבאות (Keloway &Francis, 2013; de Lange et al., 2003)
5. מחקר רב גלי, כלומר כלל יותר משני גלי מדידה.
6. סולמות אמינים לכל מדידה של רווחת העובדים, במשך שבועיים לפחות, כי התמקדנו  ביציבות ולא באמינות של מבחן ומחבן חוזר (ראו גם Nannally & Bernstein, 1994).

מצאנו 105 מאמרים, שעמדו בתנאים האלה, ואז הוספנו עוד כמה תנאים:

1. המדגם חייב לכלול סטודנטים, מדריכים בהכשרה מקצועית, או מובטלים,, כלומר אנשים ללא מידע על רווחת העובד שלהם.
2. מחקרי התערבות או יומנים המתארים תקופות קצרות נפסלו.    
3. כמו כן נפסלו מחקרים ללא מידע על מיתאמים בין מדדי הרווח או על הרמות הממוצעות שלהם, או מחקרים שהמידע שבהם כבר נכלל במחקר אחר.

המחבר הראשון ועוזר מחקר חיפשו וסיננו את המאמרים, ושניהם סיננו וסקרו את המאמרים על פי התנאים הנ”ל.

הסינון הסופי הותיר 40 מחקרים שהתקבלו על דעת הכותב הראשון ועוזר מחקר. הם הופיעו ב-25 כתבי עת, בין 1985 ל-2013. שליש מהם פורסמו ב- Journal of Applied Psychology  או ב-Journal of Vocational Behavior. ברוב המחקרים רווחת העובדים הייתה המשתנה התלוי והיו משתנים בלתי תלויים רבים, כגון מאפיינים אישיים ותעסוקתיים שנמדדו בעת ובעונה אחת. אולם במאמר זה התייחסנו רק למחקרים שעסקו במאפייני רווחת העובדים, והתמקדנו במאפיינים שנמדדו לפחות 3 פעמים.

ניתוח

טבלה 1 מפרטת את הנתונים הבאים על המאמרים: שמות המאמרים, מאפייני הרווחה שנבדקו, מספר הנבדקים וגילם, מספר גלי הבדיקות ומרווח הזמן, שיטת הניתוח הססטטיסטי, הרמות של מאפייני הרווחה שנבדקו, מקדמי יציבות הדרגה והסדר כן רמת היציבות המוחלטת של מאפייני הרווחה שנבדקו. לא התייחסנו ליציבות האיפסטבית כי רק מחקר אחד עסק בה.  

המידע על המדגם התייחס רק לנבדקים שהשתתפו בכל המדידות. אם לא היה מידע כזה, הגדרנו את גודתל המדגם “התחלתי” (baseline). סולם התשובות בנוגע למאפייני הרווחה השתנה מאוד ממחקר למחקר, למשל בין 0-1, 0-6 , 1-7, ל -1-10. רמת הרווחה של כל עובד נקבעה לפי הערך האמצעי של סולם התשובות: ערך אמצעי של +/-0.5 נחשב ל”ממוצע”, מה שפחות ממנו ל”נמוך” ומה שיותר ממנו ל”גבוה”. רוב המחקרים התשמשו בסולם ליקרט, ולכן הערכים שמתחת לערך האמצעי מורים על אי הסכמה לאמירות שבשאלון וערכים גבוהים מנקודת האמצע מורים על הסכמה. כך הצלחנו לגלות את הרמה הכללית של רווחת העובד בכל מחקר, למרות שימוש בסולמות תשובה שוני הערכנו את רמתו של כל מאפיין רווחה על פי תוצאות כל המדידות.

התוצאות

מאפייני הרווחה שנבדקו ורמותיהם

מטבלה 1 עולה כי רב מחקרי האורך התמקדו במאפיינים השליליים של רווחת העובדים:24 מהם (יותר ממחציתם) עסקו בשחיקה; 16, בסיפוק מעבודה, ו-רק 6 בהתמסרות לעבודה. רק מחקר אחד בדק את כל ארבעת המימדים של הרווחה הרגשית הנובעים מעבודה: דאגה, דיכאון, נוחות, והתלהבות (Makikangas, Leskinen &Feldt, 2011). יש לציין שלא גילינו שום מחקר על התמכרות לעבודה שעמד בדרישותינו.

גודל המדגמים במחקרים נע בין 81  ל-5827, אולם ברוב המחקרים הוא היה בין 200 ל-300.ב- 56% היו מדגמים ייעודיים לפי עיסוק וארגון, ובשאר 44 האחוזים היו נבדקים בעלי מקצועות שונים. רוב הנבדקים היו ממגזר השירותים –עובדי הוראה, בריאות ורווחה). 79% אחוזים מהמאמרים על שחיקה נעזרו במדד מאפייני השחיקה של מאסלאך (Maslach Burnout Inventory) ( GS- כללי; ES-לעובדי הוראה, או  HS– לעובדי רפואה או רווחה (Maslach et al., 1996)), או בסולם אוטרכט למדידת התמסרות לעבודה (Schaufeli et al., 2002). רמת הסיפוק מהעבודה נמדדה  בכמה דרכים: שני מחקרים השתמשו ב”שאלון מינסוטה לסיפוק מהעבודה” (Weiss, Dawis, England &Lufquist, 1967 ), ושאר המחקרים, במדדים שונים.

טבלה 1: פרטי כל מחקרי האורך שנסקרו במאמר זה

בטבלה 1 מוצגות 3 רמות של רווחה כללית: נמוכה, בינונית וגבוהה, דירוג שנקבע לצרכי מחקר זה. בדרך כלל רמת הרווחה הייתה גבוהה. 80% מהמחקרים שנבדקו דיווחו על רמה גבוהה של סיפוק מהעבודה, ועוד 20%, על רמה בינונית. גם הרמה הממוצעת של המתמסרות לעבודה הייתה גבוהה, ורק מחקר אחד, בינונית. ב-75% מהמחקרים רמת השחיקה או רמת מאפיינים מסוימים שלה הייתה נמוכה, וב-25% הנותרים היא הייתה בינונית לכל היותר. רוב המחקרים שגילו רמת שחיקה גבוהה נערכו על עובדי רווחה. בסך הכל, יותר משלושה רבעים מהמחקרים דיווחו על רמת רווחה גבוהה:רמה נמוכה של שחיקה  ורמה גבוהה של סיפוק מהעבודה או התמסרות לעבודה.

יציבותה של רמת רווחת העובדים

ב-75% מהמחקרים היו לפחות 3 מדידות וב-20% מהשאר היו יותר משלוש מדידות, בדרך כלל ב-4 גלים. במחקר אחד, של וו וגריפין (2012), היו 10 גלי מדידה. מרווח הזמן בין המדידות נע בין 6 שבועות ל-7 שנים. ב-25% מהמחקרים, הוא היה חצי שנה, ב-38%, שנה אחת. ב-73% מהמחקרים  היה אותו מרווח זמן במשך כל המחקר, ובשאר המחקרים, מרווחה הזמן לא שונה, קוצר בחצי או הוארך פי שניים.

 יציבות הדרגה והסדר

רוב המחקרים שנסקרו מדדו את היציבות לטווח ארוך באמצעות יציבות הדרגה והסדר. 73% מהם נעזרו במיתאמים או בניתוח רגרסיה. יציבות הדרגה והסדר  של רמת הסיפוק בעבודה נעו בין 0.32 ל-0.71 במשך שנה, מרווח הזמן בין בדיקות ברוב המקרים (7). ממוצע היציבות הזאת שנמדדה בפרק זמן זה הוא 0.54. גם בפרקי זמן קצרים יותר, של 3 עד 10 חודשים, נמדד אותו ממוצע יציבות. רמת השחיקה נמדדה ברוב המחקרים בפרקי זמן של חצי שנה עד שנה.  ממוצע יציבות הדרגה והסדר של מאפיין זה היה 0.56 במשך חצי שנה (ב 5 מקרים), ו-0.57 במשך שנה (ב-10 מקרים). 5 מחקרים שבדקו את ההתמסרות לעבודה סיפקו מידע על יציבות הדרגה והסדר, כל אחד במרק זמן שונה, של 4 חודשים עד 4 שנים. ממוצע יציבות הדרגה והסדר של מאפיין זה היה 0.66, על פי כל 5 המחקרים.

מקדמי היציבות מסבירים פחות ממחצית השונות של הסיפוק בעבודה,השחיקה וההתמסרות לעבודה במדידות האחרונות. לא היו הבדלים ביציבות בין  שלושת סימני הרווחה האלה, ומקדמי היציבות היו כמעט זהים, למרות מרווחי הזמן השונים בין המדידות במחקרים. בסך הכל, רק הפרשים של יותר משנה במרווחים בין המדידות עלולים להוריד את מקדמי היציבות. למשל, במחקר של האקאנן ושאופלי (2012), יציבות הדרגה והסדר של השחיקה ושל ההתמסרות לעבודה היו זהים במרווחי זמן של 3 שנים וגם של  4 שנים בין המדידות. כשההפרש במרווחים גדל, משלוש עד שבע שנים, התברר שהיציבות ירדה, למשל, אצל מקיקאנגאס ושות’ (2011). אך בסך הכל, השפעת המרווח בין המדידות על יציבות הדרגה והסדר של רווחת העובדים הייתה די קטנה.

לעומת זאת הייתה השפעה גדולה של גיל העובדים הממוצע על יציבות הדרגה והסדר. במחקרים שבדקו את המסירות לעבודה, גילה נבדקים הממוצע היה כ-30, ויציבות הדרגה והסדר הייתה בין 0.47 ו-0.65 במרווח של חצי שנה (Luyckx, Duriez, Klimstra & De Witte, 2010), 0.59 במרווחי זמן של  14 חודשים ו-0.64 במרווחים של 19 חודשים. אך כשנבדקו עובדים בני יותר מ-40 (Hakanen &Schaufeli, 2012 ) , יציבות הדרגה והסדר של ההתמסרות לעבודה נעה בין 0.77 ל-0.78 במרווחי זמן של 3 עד 4 שנים. כמו כן, כשיותר משליש מהנבדקים היו בני יותר מ-50, (Simbula, Guglielmi &Schaufeli, 2011), היציבות נעה בין 0.78 ל-0.81 במרווחים של 4 חודשים בין המדידות. מכאן שיציבות הדרגה והסדר גדולה יותר אצל עובדים מבוגרים, בלי קשר לפרקי הזמן בין המדידות.

המצב דומה גם במחקרים על השחיקה בעבודה. אצל סאלמלה ושות’ (2011) יציבות הדרגה והסדר של השחיקה אצל עובדים בני 28 עד 35 נעה בין 0.40 -0.63, אצל בני עובדים בני יותר -40 היא נעה בין 0.76 ל-0.77 (Hakanen &Schaufeli, 2012 ). המחקר של דמרוטי ושות’ (2004) היה יוצא דופן, כי הוא בדק את השחיקה מהעבודה אצל עובדים בני 30 בערך. אמנם יציבות הדרגה והסדר הייתה גבוהה (בין 0.66 ל- 0.70), אולם כנראה בשל פרק הזמן הקצר בין הבדיקות, 6 שבועות, שמשקף את מהימנות המבחן והמבחן מחדש (test-retest reliability) יותר מאשר את היציבות שנמדדה.

גיל הנבדקים השפיע  על יציבות הדרגה-והסדר של הסיפוק בעבודה יותר מאדר על היציבות של ההתמסרות לעבודה ושל השחיקה. בין היתר, משוב שרוב המחקרים בנושא סיפוק בעבודה בדקו עובדים צעירים יחסית. בכל זאת, אצל נבדקים צעירים, המגמה הרווחת הייתה של יציבות דרגה-וסדר נמוכה לגבי סיפוק בעבודה: למשל, כשגיל הנבדקים הממוצע היה 19, היציבות הייתה 0.44 במשך 10 שנים (Farkas &Tetrick, 1989 ).

גילינו שהשפעת השינויים בעבודה נחקרה רק בנוגע לסיפוק בעבודה (Boswell et al., 2009; Staw &Ross, 1985 ) בשני המחקרים האלה הייתה אפס יציבות בסיפוק מהעבודה במעבר בין עבודות (Boswell et al., 2009), או יציבות נמוכה מאוד, 0.13 (Staw &Ross, 1985). כמו כן, ב-5 מתוך 16 המחקרים שעסקו בסיפוק מהעבודה, הנבדקים היו מתמידים באותה עבודה (Dormann et al., 2006; Wong et al.,1998), או עובדים חדשים (Farkas &Tetrick, 1989; Maier & Brunstein ., 2001; Vanderberghe et al.,2011 ). מחקרים שבדקו את השחיקה או ההתמסרות לעבודה לא בחנו את השפעת החלפת העבודה על יציבות הדרגה והסדר. לסיכום, מהמחקרים עולה שגיל צעיר והחלפת עבודה הפחיתו את יציבות הדרגה והסדר של רווחת העובדים.

היציבות המוחלטת     

רק מחקר אחד לא דיווח על הרמה הממוצעת של רווחת העובדים לאורך זמן. אולם המשמעות הסטטיסטית של השינויים ברמה הממוצעת לא נבדקה. במקרים כאלה רמת היציבות המוחלטת המצוינת בטבלה 1 היא רק מסקנה הגיונית. בשלושה מחקרים (Castanheira &Chambel, 2010; Hakanen &Schaufeli, 2012; Wing et al., 1998) ממוצע השינויים ברווחת העובדים היה שוני וגם לא נערכה לו בחינה סטטיסטית, ולכן לא ניתן להסיק מהם מסקנות.                   

ב-20% המחקרים שנבחנו, רמת הרווחה של העובדים נותרה יציבה במשך תקופת המחקר. ב-13% אחוזים נרשמה ירידה בממוצע הניקוד, לפחות בין  שתי מדידות.   ב-10% מחקרים נרשמה עלייה בניקוד הרווחה. במחצית מהמחקרים  התגלו שינויים לא אחידים ברמת הרווחה. כלומר שהעובדים הפגינו עלייה, ירידה או יציבות בתכונות מסוימות במשך הזמן.

ניתן להסיק שהמגמה הרווחת לא הייתה יציבות אלא רמת שינויים ממוצעת במשך הזמן. שלושת המחקרים שהתמקדו ברמת היציבות או בשונות השינויים (Brauchli et al., 2013; Dormann et al., 2006; Scaufeli et al., 2011 ), גילו ששונות השינויים הייתה גדולה משונות היציבות. שינויים ברמה הממוצעת לא היו מיוחדים למאפיין מסוים של רווחת העובד, כלומר היה פיזור שווה של שינויים ויציבות בהתמסרות לעבודה, שחיקה ובסיפור מהעבודה. במחקרים שבהם הייתה שיטת מחקר הממוקדת באדם (למ’ ניתוח אשכולות), היו מגמות רבות יותר לשינוי. בכל אחד מ- 4 המחקרים שעסקו בשחיקה (Evolhati et al., 2013; Hultell et al., 2013; Leone et al., 2003; Rudman & Gustavsson, 2011  ), התגלו כל 4 המגמות האפשריות ברמה הממוצעת.: יציבות, עלייה, ירידה ועקומה). בכל המחקרים האלה רמת השינויים ממוצעת הייתה גדולה מרמת היציבות הממוצעת לאורך הזמן. אולם כמעט שום מחקר על התמסרות לעבודה או על סיפוק בעבודה אינו משתמש בשיטות מחקר הממוקדות באדם.

גם על היציבות המוחלטת השפיעו גיל העובדים והחלפת עבודה יותר מפרקי הזמן בין המדידות. העלייה ברמת הרווחה הממוצעת התגלתה בעיקר במחקרים על עובדים מבוקרים, והירידה ברמת הרווחה התגלתה בעיקר במחקרים על עובדים צעירים (Amati et al., 2010; Farkas &Tetrick, 1989; Maier & Brunstein .,2001; Vandenberghe et al., 2011; Weigl et al., 2010; Ybema et al., 2010  ).  כמו כן, המחקרים שעסקו בהחלפת עבודה גילו עלייה בסיפוק מהעבודה מיד אחרי החלפת עבודה (Boswell et al., 2009). אולם, אצל מי שהחליפו עבודה הייתה עלייה ברמת השחיקה ורק אחר כך ירידה, ואלו אצל המתמידים בעבודה (Job stayers) לא התגלו שום שינויים ברמה הממוצעת ( 2012Dunford et al., ). בסך הכל, השינויים ברמה הממוצעת מתרחשים לרוב בשנים הראשונות לאחר קבלת עבודה או החלפת עבודה.

היציבות האיפסטיבית

 רק מחקר אחד בחן את היציבות האיפסטיבית, והתייחס לכל ארבעת המדדים של הרווחה הרגשית כתוצאה מעבודה: חרדה, דיכאון, נוחות, והתלהבות (Makikangas et al., 2011 ). הוא גילה, בעזרת שיטת מחקר המתמקדת באדם, ש-86%   ממרכיבי הרווחה הרגשית המושפעים מעבודה נותרו גבוהים ועלו קלות במשך הזמן. רק ב 6 עד 8 אחוזים מהם היו עליות או ירידות ניכרות ברמה הממוצעת. אמנם ממחקר זה נובע שקיימות מגמות שונות בהתפתחות הרווחה, אולם רוב השינויים היו חיוביים ולא שליליים.

דיון

במאמר זה ניסינו לסקור, לסכם ולהעריך את המחקרים על התפתחות רווחת העובדים לאורך זמן. הרווחה הוגדרה על פי דגם ארבעת הרבעים של הרווחה הרגשית אצל וואר (2007), בין קטבי השחיקה, ההתמכרות לעבודה, ההתמסרות לעבודה והסיפוק מהעבודה. בדקנו רק מאמרים שבהן התקיימו לפחות שלושה מועדי מדידה, כי זאת אחת הדרישות ממחקר אורך (kelloway &Francis, 2013), ושעמדו בעוד דרישות איכות. בסופו של דבר איתרנו 40 מאמרים. מסקירת המאמרים התברר שרווחת העובדים בדרך כלל איננה יציבה לאורך זמן, הן מבחינת יציבות החוק והסדר והן מבחינת היציבות המוחלטת. כמו כן, גילינו שהמשפיעים העיקריים על שני סוגי היציבות הם גיל העובדים והחלפת העבודה. אצל עובדים צעירים ואצל מי שהחליפו עבודה שני סוגי היציבות היו ברמה נמוכה מזו של המבוגרים ושל המתמידים באותה עבודה. כמו כן גילינו שבשלושה רבעים מהמחקרים התגלתה רמת רווחה די גבוהה אצל העובדים. רמות הסיפוק מהעבודה וההתמסרות לעבודה לא ירדו מתחת ל”בינונית” במשך הזמן, ורמת השחיקה הייתה תמיד נמוכה.

ברוב המקרים רמת הרווחה אינה יציבה.

ראשית רצינו לגלות האם רמת הרווחה יציבה לאורך זמן. מחישוב ממוצע כל ממוצעי ההערכות לגבי יציבות הדרגה והסדר התברר שהערכים במועד הבדיקה הקודם מספירים פחות ממחצית מהשונות ברגע מסוים. יציבות הדרגה והסדר של רווחת העובדים היו נמוכים בהרבה, למשל, מיציבות הדרגה והסדר של תכונות אישיות כגון ערך עצמי, אופטימיות, ותחושת ביטחון– 0.73-0.85  (Makikangas et al.,2007; Makikangas et al., 2004  ), או של חמש התכונות האישיות הגדולות (מוחצנות, נעימות, אחריות,יציבות רגשית ופתיחות–  בין 0.65 ל-0.97 (Rantanen, Metsapelto, Feldt, Fulkkinen &Kokko, 2007 ). לכן ניתן לקבוע שלאורך זמן, ברוב המקרים רמות הרווחה של העובדים השתנו ולא נותרו יציבות. כמו כן גילינו שיציבות הדרגה והסדר במדדים החיוביים כסיפוק בעבודה והתמסרות לעבודה, ובמדדים השליליים כשחיקה לא הייתה שונה מהרמה הממוצעת. יציבות הדרגה-והסדר של מאפיינים שליליים, כגון שחיקה, וחיוביים, כגון התמסרות לעבודה, הייתה זהה כשהם נמדדו באותו מחקר (למ’ בראוכלי ושות’, 2013; האקאנן ושאופלי, 2012).

הממצאים בנוגע ליציבות הדרגה והסדר תואמים לממצאים בנוגע ליציבות המוחלטת. למשל, בשלושה רבעים המחקרים שבדקנו, הניקוד  הממוצע של מדדי הרווחה השתנה במשך הזמן. בכל פעם שנמדדה רווחת העובדים, הן ברמה הבין-אישית והן ברמה האישית, התברר שאיננה נשארת יציבה. גם כיווני השינוי היו מגוונים מאוד. ב-13% מהמחקרים שבדקנו, ירדה רמת הרווחה של העובדים לאורך זמן, אך עלתה, באחוז דומה של המחקרים. כלומר באותו מחקר התגלו מגמות עליה, ירידה וגם יציבות. ברוב המחקרים לא הייתה בחינה סטטיסטית של רמת השינויים הממוצעת, ולכן ממצאים אלה הם רמזים בלבד למגמות. אחד הממצאים החד משמעיים הוא ששונות השינוי הייתה גדולה משונות היציבות בכל פעם שהשינוי נבחן (בראוכלי ושות’, 2003; דורמאן ושות’, 2006; שאופלי ושות’, 2011).

איזו תיאוריה יכולה להסביר את הממצאים?   שום תיאוריה משלוש הקבוצות הנ”ל (הנקודה הקבועה, השינויים או ההתפתחות לאורך החיים) אינה יכולה להסביר לבדה את מגוון דפוסי השינויים שהתגלו במחקרים. רוב התוצאות מחזקות את תיאוריות השינוי (baltes et al., 1998; Fredrickson, 1998; Hobfoll, 1989) יותר מאשר את תיאוריות היציבות (Cumins et al., 1998; Headey & Wearing, 1989). התוצאות ביציבות הדרגה והסדר והיציבות המוחלטת מעידות שרמת השינוי הממוצעת לאורך הזמן הייתה האופיינית ושהמקדמים מסבירים פחות מ-50% מהשונות. אך בגלל מרווחי הזמן הקצרים בין המדידות לא ניתן להגיע לשום מסקנה תיאורטית כוללת. המחקרים שבהם מרווחי הזמן היו הארוכים ביותרצ (למשל 10 שנים) מחזקים את ההשערה שהרווחה מתפתחת לטובה במשך הזמן (Baltes et al., 1989). למשל, וו וגריפין (2012) גילו עלייה ברמת הסיפוק מהעבודה במשל חמש שנים מכל תשע שנות המחקר. מאקיקאנגאס ושות’ (2011) גילו אצל רוב העובדים שינוי לטובה ברמת הרווחה במשך 10 שנים: ירידה בתחושות החרדה והדיכאון הנובעות מעבודה; ועלייה בתחושות הנוחות וההתלהבות. אולם בשני המחקרים מגוון הגילים של הנדבקים היה רחב מאוד, לא ניתן להסיק מהם שאלו סימנים לבשלות ולצמיחה בעקבות הגיל (Charles & Carstebnsen, 2009).

רמת הרווחה יציבה פחות אצל עובדים צעירים ואצל מי שהחליפו עבודה.                  

התברר שהגיל והחלפת עבודה משפיעים על יציבותה של רמת הרווחה יותר ממרווח הזמן בין הבדיקות.  אצל עובדים צעירים, יציבות הדרגה והסדר הייתה נמוכה יותר ושינויי הרמה הממוצעת היו רבים יותר. ייתכנו לכך כמה הסברים:

• גורמי דחק המשפיעים לרעה על הצעירים, כגון חוסר ביטחון תעסוקתי (Scheibe &Zacher, 2013). גורמים אללה משתנים מאוד במשך הזמן (Kinnunen, Makikangas, Mauno, Cuyper &Witte, 2014),  ולכן מגבירים את חוסר היציבות של רווחת העובדים.      
• שינויים ביחס לעבודה בקרב עובדים צעירים, שמתפכחים בהדרגה מחלומותיהם בנוגע לעבודתם הראשונה, כפי שמעידה עקומת הסיפוק בעבודה אצל בוזוול ושות’ (2000).
• לעובדים מבוגרים ומנוסים יותר יודעים להתמודד עם גורמי דחק שונים (Scheibe &Zacher, 2013).
• ייתכן גם להסביר זאת בעזרת “ההתפתחות במהלך החיים” (Baltes et.al., 1998): יכולת ההסתגלות למצב וההתמודדות עם גורמי דחק משתפרת במהלך החיים ולכן מסייעת לשינויים לטובה ברווחה (Baltes &Baltes, 1990; Charles &Carstensen, 2009; Isaakowitz &Blanchard-Fields, 2012; Saudinger & Kinzmann, 2005).

כפי שעולה מהמחקרים על הסיפוק בעבודה, החלפת עבודה גורמת להורדת יציבות הדרגה-והסדר ולשינויים ברמת הרווחה הממוצעת. במקרים אלה התגלתה רציפות נמוכה עד אפסית  בין ניקוד הסיפוק בעבודה הקודמת לזה שבעבודה הנוכחית (Boswel et al., 2009; Staw &Ross, 1985). מכיוון שעובדים עוברים לרוב לעבודה בשכר טוב יותר, יש לצפות לשינויים לטובה ברווחת העובדים (Makinangas, Schaufeli et al., 2013). אולם ניתן לראות כאן גם את “תופעת ירח הדבש”: נטייתם של עובדים לראות את עבודתם החדשה באור וורוד מדי ( Boswell et al., 2009). לכן, יש צורך במרווחים ארוכים בין המדידות ובמדידות נוספות כדי לבדוק את הנושא, כי יש מי שטענו שרק שנתיים אחרי החלפת עבודה, העובד חוזר לאיזון הנפשי שלו (Dunfold et al., 2012).

מגבלות המחקר

• בסקירה זאת הסתמכנו על המושגים מדגם ארבעת הרבעים של וואר (2007) של הרווחה הנפשית המושפעת מעבודה.אולם ספרות המחקר העכשווית על רווחת העובדים משתמשת במגוון רחב של מושגים. השימוש במושגים מסוימים בלבד אילץ אותנו להתעלם ממושגים רווחים אחרים בתחום רווחת העובדים, כגון “מחויבות” (Commitment)  או “בריאות פסיכו-דינמית” (Psycodynamic health)   (למ’ אצל וואן הורן ושות’, 2004).
• ייתכן שלא הצלחנו לאתר את כל המאמרים העוסקים בנושא, אם המושגים שחיפשנו לא הוזכרו בכותרת, בתקציר או במילות המפתח.
• יש לזכור כי תוצאות הסקירה שלנו הושפעו מ”תופעת העובד הבריא”– הצגת נתונים חיוביים בקרב העובדים יותר מאשר בכלל האוכלוסייה (Schaufeli, Bakker, Hoodguin, Schapp & Kladder, 2001), שכן סקרנו רק מחקרים שבהם הנבדקים היו מועסקים במשך כל תקופת המחקר. כמו כן יש לשער שלעובדים בריאים נוטים להשתתף במחקרי אורך יותר מעובדים חולים,  ולכן ייתכן שהמחקרים שבדקנו סבלו מנשירת נבדקים. זהו הסבר חלקי לכך שרמת הרווחה הממוצעת של העובדים במחקרים הייתה גבוהה כל כך.
• רק מעט מהמחקרים שסקרנו דיווחו על החלפת עבודות וניתחו אותה, ולכן לא הבנו לאשורה את השפעתה של החלפת עבודות. ייתכן שכמה מהנבדקים החליפו עבודות בתוך הארגון או עברו לארגון אחר, אולם החוקרים לא דיווחו על כך.  
• בדקנו את השפעת הגיל רק בצורה כללית, הן בקרב עובדים במקצוע מסוים והן בקרב עובדים בארגון מסוים, וגם לא הצבנו סף-גיל לנבדקים במחקרים שנסקרו. הגיל יכול להשפיע על חיי העבודה בדרכים רבות: על הבעיות שהעובד נשקל בהן, על הערכתו אותן ועל תגובתו להן (Scheibe &Zacher, 2013). יהיה מעניין להשוות בין עובדים צעירים ומבוגרים באותו מקצוע, מה שלא התאפשר במחקר זה.
• ייתכן שרמת הרווחה הממוצעת (נמוכה, בינונית או גבוהה) שקבענו לצורך המחקר הייתה הערכה גסה. כמו כן, המונח “יציבות מוחלטת” לא היה מדויק, שכן בדרך כלל לא ערכנו בחינה סטטיסטית לשינויים ברמה הממוצעת.
• האומדנים  לגבי יציבות הדרגה מהסדר התבססו על מיתאמים, תוצאות ניתוח משוואות מבניות, או ניתוח רגרסיה. מכיוון שהמתאם בין גורמים חבויים גבוה יותר בשל טעויות באומדן, ייתכן שאומדני היציבות הנובעים מכך היו נמוכים מדי.כמו כן, מכיוון שאנשים נוטים לענות לשאלונים פסיכולוגיים בדרכים המיוחדות להם, למשל בגלל מבנה אישיות מסוים (Furnham, 1986), ייתכן שמשיבים מסוימים הצליחו ליצור רושם מוטעה של יציבות. אמנם קשה לבדוק רווחה רגשית באמצעים שאינם דיווח של הנבדקים, אולם כדאי לנסות.  

בעתיד, כשיתפרסמו די מחקרים חדשים העומדים בתנאיטם, יהיה צורך לעדכן את תוצאות הסקירה הזאת בכל הנוגע למקדמי יציבות,  וכן השפעת הגיל והחלפת עבודות, בעזרת שיטות מטא-אנליטיות. מכיוון שבדרך כלל, ההסבר לניקוד נמוך בשאלוני רווחה של עובדים הוא אי התאמה של אדם לסביבתו (Lazarus &Folkman, 1984), אסור להתעלם מתרומתם האפשרית של גורמי עבודה לעומס על העובדים או להנעתם בטווח הקרוב או הרחוק.

המלצות למחקרים בעתיד

לדעתנו הסקירה הזאת תורמת למחקרים על רווחת העובד נימוקים תיאורטיים והוכחות נסיוניות בנוגע להתפתחות רווחת העובדים לאורך זמן.   על סמך סקירה זאת אנו מציעים את 7 הנושאים הבאים למחקרי אורך בנושא:

1. חקירה מקפת של רווחת העובדים. רוב המחקרים הקודמים עסקו התמקדו בהתפתחויות שליליות ברווחת העובדים לאורך זמן ולא ברווחה חיובית. רק 8 מתוך 40 מחקרים בחנו לפחות שני מאפייני רווחה, בדרך כלל מאפיין שלילי, כגון שחיקה, ומאפיין חיובי, כגון התמסרות לעבודה או סיפוק מהעבודה. (Braichli et al,. 2013; Feldt et al., 2013; Hakannen &Schaufeli, 2012; de Lange, Taris, Kompier, Houtman / bongers, 2004ñ Luyckx et al., 2010; Ybema et al., 2010; Ybema, Evers, &van Schappingen, 2011  ), אך בדרך כלל כמאפיינים נפרדים. לכן מחקר עתידי צריך לעסוק בחקירה מקפת יותר של רווחת העובדים כי ככל תופעה פסיכולוגית, גם אותה א6ין להבין אלא אם מתייחסים במקביל לחוויות שליליות וגם חיוביות.
2. הארכת תקופת המחקר. ברוב המחקרים שסקרנו המרווחים בין המדידות היו די קצרים, בין חצי שנה לשנה, ולכן תקופת המחקר הייתה בדרך כלל משנה וחצי עד 3 שנים, ולפעמים עד 10 שנים. מכיוון שחיי העבודה של אדם נמשכים לרוב כ-40 שנה, בתקופת מחקר כזאת אפשר לקבל רק הצצות קצרות על השינויים ברווחת העובד. לכן, כדי להבין את התפתחותרווחת העובד במשך כל חיי העבודה שלו.
3. יותר מחקרים על עובדים בגיל מבוגר. שום מחקר מאלה שסקרנו לא הוקדש רק לעובדים בני 50 עד 60, ורוב המחקרים עסקו בעובדים מתחילים או בקבוצות גיל שונות, שרובם היו בגיל העמידה. לכן יש צורך דחוף במחקרים על עובדים מבוגרים, כדי לחקור את השינויים ב4רווחת העובד בתקופה שלפני הפרישה.  יש צורך גם במחקרי אורך על שנתונים, שגם הם לא היו מחקרים שסקרנו, כדי לאסוף  מידע חשוב על השינויים ברווחת העובד במשך כל החיים.
4. בחינה של כמה צורות יציבות במקביל. רובם המכריע של המחקרים שסקרנו עסקו ביציבות הדרגה והסדר. הערכות של יציבות הדרגה והסדר אינן מלמדות מה קורה ברמה הממוצעת, ויש צורך לבחון במקביל את היציבות המוחלט ואת יציבות החוק והסדר כדי לקבל מידע מאוזן על היציבות והשינויים ברווחת העובדים. חשוב ביותר לעשות זאת כי במידה רבה, צורות היציבות השונות אינן מושפעות זו מזו. למשל, גם כשיציבות הדרגה- והסדר גבוהה ביותר, רמת היציבות הממוצעת עשויה לרדת או לעלות מנבדק לנבדק. מכיוון שברוב המחקרים רמות היציבות של רווחת העובדים היו בין 0.56 ל-0.66, ייתכן מאוד שהיו הפרשים בין רמות היציבות המוחלטת של העובדים בסך הכל, יש צורך בשיטות גמישות יותר לניתוח נתונים שיוכלו לשקף את הממוצע וגם את השונות המשותפת של הנתונים (Duncan, Duncan, Strycker, Li & Alpert, 1999 ).
5. יותר מחקרים הממוקדים באדם. כמעט שום מחוקר לא נקט גישה הממוקדת באדם, כלומר: לא נבדקו רמות הרווחה של תת-קבוצות עובדים (Bergman et al., 2003; Laursen & Hoff, 2006 ). רוב המחקרים עסקו במדד אחד של רווחת העובדים, השחיקה. (Evolahti et al., 2008; Ridman & Gustavsson, 2011). רק מחקר אחד בדק במקביל כמה מאפיינים חיוביים וגם שליליים של בריאות העובד ורווחתו אצל אותו אדם (Mamikangs et al., 2011). המחקרים שהשתמשו בשיטות מחקר הממוקדות באדם הבהירו שרווחת העובדים מתפתחת בכיוונים שונים, כי העובדים שונים זה מזה במצב ההתחלתי וגם בכיוון ההתפתחות לטווח ארוך. לכן יש צורך בעוד מחקרים הממוקדים באדם לצורך הבנה מקיפה יותר של התפתחות הרווחה אצל אותו אדם.
6. יש צורך לחקור את הגורמים הממצעים המשפיעים על היציבות. יש צורך לחקור את הגורמים המשפיעים רבות על היציבות: הגיל והחלפת העבודות. למשל, יש לחקור את מידת ההשפעה ההדדית ביניהם, או את מידת השפעתה של החלפת עבודה בלש במאוחר בחיי העבודה. אמנם החלפת עבודה משפרת לכאורה את רווחת העובד (Boswell, et al., 2009; Makikangas, Schaufeli et al., 2013 ), יש צורך בחקירה קפדנית יותר של המניעים להחלפת העבודה, כלומר לבחון האם הייתה מרצון. להחלפת עבודה שלא מרצון, למשל בשל מחלה תעסוקתית או פיטורים עשויה  להשפיע על רווחת העובד בכיוון הפוך לזה של החלפת עבודה מרצון. כמו כן, יש לבחון בקפידה את השפעתן של מעבר לעבודה דומה או לעבודה אחרת, כי ברור שיש להן השפעה על היציבות (Bpswell, et al., 2009; Staw &Ross, 1985).
7. שינוי בתיאוריות הקיימות. טווח הזמן של תפיסות מסורתיות בנוגע לדחק בעקבות עבודה מוגבל למדי, כי הן מתרכזות במאפייני עבודה מסוימים ובהשפעתן הגדלה או הקטנה על הרווחה בצורה הכללית ביותר (Kelloway &Francis, 2013), יש צורך לשלב בתיאוריות הקיימות ראייה של כל חיי העובד, על כל הידע הכרוך בכך. למשל, תיאוריות “הנקודה הקבועה” הן התחלה טובה להבנת השינויים ברווחת העובדים, כי הן מכירות בעובדות הבאות:
8. אירועים חשובים בחיים עלולות לשנות לצמיתות את “הנקודה הקבועה” של רמת הרווחה הסובייקטיבית.
9. רמת הרווחה הסובייקטיבית עולה קלות במשך הזמן.
10. הרווחה הסובייקטיבית של כל  אדם שונה בטיבה ובכיווני התפתחותה אולם אצל רוב בני האדם היא נותרת יציבה בדרך כלל.

דרושה גם השערה המקשרת בין השמירה על רמות הרווחה לבין התפתחות האישיות (Antonovsky, 1987; Feldt et al., 2011), שתתרום להסבר ממוקד של השינויים ברווחת העובדים בטווח הארוך. על פי “השערת הרמה” (level hypothesis ), אצל בעלי רמה גבוהה של תכונות חיוביות  רמת הרווחה גבוהה, ואצל בעלי רמה נמוכה של תכונות חיוביות, גם רמת הרווחה נמוכה, ונוטה לרדת עוד יותר עם הזמן (Antonovsky, 1987; Feldt et al., 2011). לאונג, ייפ ולאונג (2010) מצאו הוכחות להשערה זאת כשגילו שיציבות הדרגה-והסדר במשך חצי שנה אצל בעלי רמת רווחה סובייקטיבית גבוהה, הייתה גבוהה מזאת של בעלי רמת רווחה סובייקטיבית נמוכה.

מסקנות

ממצאי הסקירה השיטתית שלנו הוכיחו שרמת רווחת העובדים משתנה, בעיקר בראשית חיי העבודה, אולם גם בהמשך היא איננה קבועה. לכן יש לוודא שרמת הרווחה תישמר במשך כל חיי העבודה של האדם. זאת ועוד: גיל העובד והחלפת עבודות השפיעו רבות על יציבות הרווחה לטווח ארוך, ולכן ראוי להקדיש להם יותר תשומת לב במקרים על דחק בעבודה. עד עתה מחקרים אלה התרכזו בהשפעתם של מאפייני העבודה. לבסוף, ממצאי הסקירה מוכיחים שהמדדים שנבדקו יכולים לסייע רבות במדידת רמת הרווחה הרגשית של העובדים במחקרי אורך בעתיד.