Mending a Split Personality Movies: The identity of Solomon Perel, the subject of `Europa Europa,’ the story of a Jew who survived the Holocaust by posing as a Nazi, took on a life of its own.

מילות מפתח: זהות – identity, ניצול – survivor, מתחזה – posing, שואה – Holocaust” סרט – movie

תקציר

שלמה פרל מתייחס לא רק ל- יופ (ג’וזף) אלא גם לשלמה בגוף שלישי. הוא מתאר את הרפתקאותיו ועמדותיו של כל אחד בניתוק של מבקר תיאטרון. “אני רוצה להיפטר מיופ, אבל זה קשה. סולומון חייב את חייו ליופ. הוא מחבב אותו. זה המחיר ששילמתי עבור ההישרדות”, הודה פרל בראיון שהתקיים בדירה צנועה, בגבעתיים, צפונית מזרחית לתל אביב.

הכותרת הצרפתית “אירופה אירופה” מתייחסת למעין גילוי היבשת דרך עיניו של פרל. הכותרת הגרמנית “שלמה לנוער ההיטלראי” התייחסה לסוגיה של יהודי שמתחזה לנאצי. הכותרת העברית בה בחר פרל מעלה את הזיכרון של הצעד הקשה הראשון בהחזרתו של שלמה ובהצללתו של יופ. לאחר שחזר לבית ספרו מהחזית המערבית, הבחין פרל בזקן שעל לבושו טלאי מגן דוד צהוב כזה שהנאצים אילצו את היהודים לענוד כסוג של אמצעי הזדהות.

טקסט מלא

מדי פעם האישיות האחרת של סולומון פרל, אלטר אגו בשם ג’וזף, צפה על פני השטח בדרכים מטרידות. פרל נזכר: “פעם אחת צפיתי בסרט אמריקאי עם הרבה דם ויריות. הסרט נעשה על ידי במאי יהודי ויופ החל לומר דברים כמו, ‘תסתכל על היהודים, הם מרעילים את התרבות המערבית’, פרל השתמש בשם יופ, כינוי בגיל העשרה לג’וזף. סולומון פרל, בן 66, הוא ניצול שואה שהצטרף לנאצים כדי להימלט מרדיפות וממוות כמעט בטוח. זה היה אפילו יותר מכך: הוא אימץ לעצמו את השם ג’וזף, קיבל זהות אתנית גרמנית והסתיר את יהדותו עד כדי כך שהוא מאמין שלעיתים הוא היה אדם אחר: “להיות ג’וזף היה קל; החזרה לשלמה היתה איטית. התהליך עדיין נמשך”.

 הרפתקאות השימור העצמי של פרל עוררו השראה לסרט “אירופה אירופה”, הפקה משותפת גרמנית-צרפתית. הסרט הפך לנושא שנוי במחלוקת לאחר שהאיגוד הגרמני של סרטי הייצוא, לא הצליח להגיש אותו כמועמד לפרס האקדמיה לקולנוע בשפה זרה. הודות להתערבותם של יוצרים גרמניים ומבקרים אמריקאים מובילים, הסופרת-במאית אגניישקה הולנד הייתה מועמדת לאוסקר על תסריטה המעובד. הסרט, דרמטי ככל שיהיה, לא נועד להעביר תפנית מזעזעת באודיסיאה של פרל. ברגע קריטי של בחירה בהישרדות, זהותו החדשה קיבלה חיים משלה. פרל מתייחס לא רק ליופ אלא גם לשלמה בגוף שלישי. הוא מתאר את הרפתקאותיו ועמדותיו של כל אחד בניתוק של מבקר תיאטרון. “אני רוצה להיפטר מיופ, אבל זה קשה. סולומון חייב את חייו ליופ. הוא מחבב אותו. “זהו המחיר ששילמתי תמורת הישרדות”, הודה פרל בראיון שהתקיים בגבעתיים, בדירה צנועה, צפונית מזרחית לתל אביב. משפחתו של פרל ברחה מגרמניה הנאצית לפולין בשנת 1935. הוא ואחיו ברחו שוב, הפעם לחלקים הכבושים של ברית המועצות בפולין, לקראת הבליצקריג הגרמני. שאר בני משפחתם בחרו להישאר מאחור. פרל, אז בן 14, למד בנערותו בבית היתומים של תנועת הנוער הקומוניסטית, שם, לדבריו, הפך למרקסיסט -לניניסט.

התנועה הבלתי פוסקת של גרמניה מזרחה, איימה שוב על מקלטו. הוא ברח אך נלכד במינסק בעת שזו הייתה הרפובליקה הבלארוסית של ברית המועצות. “כשהגרמנים הגיעו, הם אילצו אותנו לעמוד בטור. שמעתי אותם מדברים, שהם לא ייקחו יהודים בעודם חיים. קברתי את הניירות ואת כרטיס הנוער הקומוניסטי בבור שחפרתי עם רגלי באדמה. כשהגיע תורי, אמרתי שאני פולקסדויטשה, שייך לעם גרמני. “זה היה רגע חשוב ביותר. אחר כך התאפשרו כל מיני שינויים “.

הוא הועסק כמתורגמן ביחידת הוורמאכט שקיבלה אותו ואימצה אותו בחיבה גדולה מדי מיידית. בסצנה אחת, שהוצגה בסרט, לכד אותו קצין הרפואה של היחידה בחדר אמבטיה של בית איכרים וניסה לאנוס אותו. בקטטה גילה הגרמני כי יופ הנימול היה יהודי. “משום מה הוא לא בגד בי” אמר פרל. “הפכנו לחברים, והוא מעולם לא ניסה שוב לקיים איתי יחסי מין “. קצין אחר אימץ את יופ כבן, ושלח אותו לבית ספר היטלראי יוקרתי להכשרת נוער.

התפנית גרמה לניסיונות נוספים. “הנאצים הצעירים היו מלאים באידיאולוגיה. ההרצאות בתורת הגזע היו עינויים עבורי … שבוע אחרי שבוע היינו לומדים כיצד לזהות יהודי”.

יחד עם הייסורים באה המטמורפוזה. “האמנתי שאני ג’וזף הגרמני. היהודי שבי התחיל להיעלם. זה היה מצב מפוצל, עם ג’וזף ששלט. שלמה, היהודי, כמעט שנשכח. הוא הפך להיות רק חלק קטן שהוסתר בתוכי”. אני מעולם לא שנאתי יהודים. אבל ג’וזף קיבל את האידיאולוגיה הנאצית. הגרמנים היו עליונים והיהודים תת אנושיים. ג’וזף שנא יהודים, וג’וזף עדיין בפנים. בכיתי כשהגרמנים הפסידו בקרב סטלינגרד”.

“אירופה אירופה” מרשה לעצמה לנהוג בעצמאות עם סיפור חייו המרתק של פרל. בסרט, אחיו מציל אותו מהוצאה להורג באתר מחנה הריכוז דכאו המשוחרר לאחר המלחמה. למעשה, פרל מעולם לא אוים בהוצאה להורג אך מצא את אחיו בדכאו. גרסת הסרט נאמנה למדי לסיפורו של פרל, על נסיעתו לעיירה הפולנית לודז’ בחיפוש אחר הוריו הכלואים בגטו. “זה היה חג המולד, 1943, וביקשתי לצאת לחופשה בלודז בתירוץ שאולי ההורים שלי, שלדברי היו נעדרים, ברחו מהרוסים. “אבל בעיר אף אחד מבחוץ לא יכול היה להיכנס לגטו. עמדתי בשער ובהיתי. ראיתי אישה. חשבתי שזו אמא שלי אבל לא העזתי לומר כלום. הגרמנים היו מסביב. “הייתה חשמלית שעברה בגטו כדי לחבר בין שכונות אחרות. לקחתי אותה כל יום ל -12 הימים הבאים כדי לקבל הצצה על האישה. מעולם לא ראיתי אותה שוב. עד היום אני לא יודע אם זו הייתה אמא ​​שלי”.

מאוחר יותר ייוודע לפרל כי אימו נהרגה על ידי הגרמנים כשנאלצה להיכנס לאמבולנס אטום אליו נשאב פחמן חד חמצני מהמנוע. אביו נפטר מרעב. לקראת סוף המלחמה נשלח פרל לחזית המערבית כחלק מיחידת בזוקות של נוער היטלראי. מחלקה אמריקאית של חיילים שחורים השתלטה על העמדה. במקום לקחת את השבויים הנאצים בעיקר, הם שלחו אותם הביתה. פרל חזר לבית הספר לנוער היטלראי.

פרל היגר לישראל בשנת 1947 ולחם במלחמת העצמאות שנה לאחר מכן. הוא ניהל מפעל רוכסנים, הוא נשוי וכיום יש לו שני בנים ונכד תינוק.

פרל אמר כי פנו אליו מפיקי הסרט, ששמעו עליו במהלך ביקור בישראל, ובקשו ממנו לספר את סיפור חייו. הסיפור הועבר אז לתסריטאים. עם זאת, הוא התקשה למצוא בישראל מוציא לאור לזיכרונותיו. “השואה היא לא רבי מכר” נאמר לפרל. הסרט שצולם באירופה זכה לקבלת פנים קרירה בישראל. הסרט הוצג בפסטיבל קולנוע כאן, אך טרם יצא לאקרנים באופן מסחרי. מבקר כינה את הסרט קיטש בגלל הסנטימנטליות הבלתי מרוסנת של הסוף בו מוצג פרל עצמו מטייל בנוף ישראלי אידילי.

חוסר הרצון הישראלי לאמץ את הסיפור עשוי לנבוע גם מחששות עמוקים יותר, טענו משקיפים אחרים. “זה הסיפור האולטימטיבי של ניסיון להשתלב, של ‘להתחזות’ ללא-יהודי”, אמרה פאולה וימן-קלמן החוקרת סרטים יהודיים וישראלים בסינמטק ירושלים. “גם לישראלים לא נוח הרעיון של זהות כפולה. אתה אמור להחזיק בזהות אחת בלבד והיא יהודית”.

הסרט נתקל גם בתופעת האשמה בקרב פליטי שואה – תסבוכת, שלדברי פרל הוא אינו משתף. “הגרמנים הם שצריכים להרגיש אשמים על הצבת יהודים במצב הזה, לא אני”, אמר. באופן מוזר, הוא טומן בחובו מידה של רוך כלפי אלה שייסרו אותו, אולי בגלל מה שנשאר מיופ באישיותו. בשנת 1987 הוא השתתף בפגישת מחזור עם חבריו מהוורמאכט הגרמני. ההזמנה כללה טיזר בו כתוב “ישתתף המתרגם שלנו, יופ”. זה היה נחמד. כולם הגיעו עם נשותיהם. רבים אמרו שהם ידעו לאורך כל הדרך שאני יהודי. אני לא חושב שאכן כך”, אמר. המאבק המתמשך של פרל בזהותו באה לידי ביטוי, בעקיפין, בכותרות שונות של זיכרונותיו שפורסמו בצרפתית, בגרמנית ובמאי האחרון בעברית. הכותרת הצרפתית, “אירופה אירופה”, מתייחסת למעין גילוי של היבשת דרך עיניו של פרל הגרמני.

הכותרת “שלמה לנוער של היטלר” התייחסה לסוגיה של יהודי שמתחזה לנאצי. השם העברי בו בחר פרל, מזכיר את הצעד הקשה הראשון בהחזרתו של שלמה ובנפילת יופ. לאחר שחזר מהחזית המערבית לבית ספרו, הבחין פרל בזקן שעל לבושו טלאי מגן דוד צהוב, שהנאצים אילצו את היהודים לענוד כסוג של הזדהות. “ניגשתי אליו לשאול אם הוא באמת יהודי. אמרתי לו שאני חושב שאירופה נוקתה מיהודים”, אמר פרל. “האיש פחד. הייתי צריך לרוץ אחריו כדי להרגיע אותו, ציטטתי לו את המילים הראשונות של תפילה יהודית ואז לחשתי ‘שמי שלמה פרל”.

זו הכותרת של המהדורה העברית.

תמונה: אומר סולומון פרל: “להיות ג’וזף (אלטר אגו גרמני) היה קל; לחזור לשלמה זה לאט. התהליך עדיין נמשך”.