Neo-Colonial Criminology Quantifying Silence

קרימינולוגיה ניאו-קולוניאלית: “כימות השתיקה”

מאת: ד”ר אנטיה דקרט

אוניברסיטה טכנולוגית אוקלנד

הקדמה:

באוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וארה”ב, מיעוטים ילידי המקום נעצרים ונאסרים בשיעורים לא פרופורציונליים במידה ניכרת ליחסם החלקי באוכלוסיה.
מאמר זה בא לסכם מחקר שניסה לראשונה להעריך באופן כמותי את המצב הקולוניאלי של הפשיעה העכשווית, הוא כולל סקירה מקיפה של מחקר על “פשיעת מיעוטים בהקשר המשפטי” שנעשה במדינות הנ”ל ופורסם בכתבי עת בנושא פשיעה בין השנים 2001-2010.
הממצאים מלמדים כי שיעורי הפרסום בנושא הפשיעה של מיעוטים נמוכים, כמו כן ישנם שיעורי כליאה לא פרופורציונאלים לעומת חלקם היחסי באוכלוסיה. בנוסף לכך, כמות השיח האקדמי על הנושא לוקה בחסר, כלומר, השיח האקדמי נקשר להכרה ציבורית בבעיות חברתיות שאינם מרבות לעסוק בפשיעת המיעוטים, דבר שמסב את תשומת הלב הציבורית לנושאים אחרים ובכך תורם לאי השוויון החברתי ושימור כוחם של האליטות.

המחקר נערך באוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וארה”ב מכיוון שמדינות אלו חולקות היסטוריות קולוניאליות דומות וחולקות את אותו השיח שנתפס במחקר זה כמערכת של מחשבות, רעיונות, מושגים, תיאוריות ופרקטיקות המייצגות אמירות על העולם אותו הוא מבקש להסביר תוך כדי הבאת מידע חדש שדוחה את המשך הנרטיב.

בראש ובראשונה השיח השורר בארצות הנ”ל יוצר כוח פוליטי, אינטלקטואלי, מוסרי ותרבותי, שמאפשר שליטה משמעותית וכתוצאה מכך, הוא יוצר כוח פוליטי מספיק כדי למסד את עצמו במערכות המשפט הפלילי ובמוסדות הצדק. לבסוף, הוא בא לידי ביטוי במשמעת האקדמית שמשחררת את עצמה ממורשתה הסוציולוגית והמשפטית. השיח מרחיב ומגביל גבולות נושאיים, אך גם מכתיב כיוונים אידיאולוגיים באינטראקציה מתמדת עם דימויים הגמוניים אחרים, השיח הקרימינולוגי האקדמי מבטיח את הישרדותו על ידי המשך ההבחנה בין “פלילי” לבין “לא פלילי”; כלומר, כלי השיח העיקרי הוא שפה שיוצרת ומפיצה שיח, שפה המשקפת כוח משום שהיא מעניקה לגיטימציה לגרסאות מסוימות של המציאות ובו בזמן אינה כוללת גרסאות חלופיות, בדרך זו, שליטה על השיח הקרימינולוגי עשויה להוביל לשליטה חברתית על קבוצות חברתיות שונות.

קרימינולוגיה של ניאו-קולוניאליזם יכולה להתבטא במיקרו-מבנים של השיח, כלומר על מה מדברים, נושאים חיוביים (למשל הצלחות חינוכיות) מודגשים אצל קבוצות חברתיות דומיננטיות ואילו סוגיות שליליות (כגון התנהגות פלילית) מודגשות אצל קבוצות חברתיות “אחרות”. כעיקרון, רוב השיח הקרימינולוגי שלנו הוא שלילי בלי קשר לקבוצות החברתיות המעורבות בכך, קרימינולוגיה היא המדע החברתי היחיד שבחר בעיה חברתית מסוימת כנושא שמגדיר אותה ולכן נטען כי כוח דיסקרטיווי בא לידי ביטוי בקרימינולוגיה וכי קרימינולוגיה היא מדע אימפריאליסטי, שנוצר בכוונה לשליטה על ה”האחר” ולכן הוא שותף לאפיסטמולוגיות ניאו-קולוניאליות מתמשכות. פעולות כוחניות מתגלות כאשר המחברים שולטים בפרטים, כלומר, למי שיש את הכוח להגדיר את הבעיה באופן מסוים, על ידי מצג מסויים ואין להמעיט בחשיבותו של היבט זה של הכוח הדיסקורסיווי.
מספר מחקרים בחנו אלו חוקרים בקרימינולוגיה הם המצוטטים ביותר בכתבי העת ובספרי הלימוד וקבעו שמספרם של בני מיעוטים באקדמיה, כולל קרימינולוגיה, נותר זעיר בהשוואה לחלקם באוכלוסייה הכללית, לפיכך, הכוח הדיסקרטיווי ממשיך לחמוק מאקדמאים בני מיעוטים.

קרימינולוגים מעניקים לבני מיעוטים כוח דיסקרטיווי באמצעות שיתוף בשיטות מחקר ושימוש בנרטיב בפרסומים אקדמיים. בדרך כלל, הכוח הדיסקרטיווי נלמד כפי שהוא ומתבטא בשפה שבה נעשה שימוש, כלומר, מה הוא השיח על הנושא. ניתוח השיח משמש בדרך כלל או לחשיפה חיובית או למצגים שליליים של קבוצות חברתיות שונות. מצגים כאלה ניתן לעורר דרך מכשירים כגון לקסיקון, שימוש במילים חיוביות לקבוצות חברתיות דומיננטיות ושימוש במילים שליליות עבור “האחר”. גם בתחביר למשל, שימוש במשפטים אקטיבים לגבי קבוצות חברתיות דומיננטיות ומשפטים פסיביים ביחס לקבוצות חברתיות מדוכאות. כמו כן גם השימוש ברטוריקה, שימוש בלשון נקייה וחיובית כלפי “אליטות סימבוליות”, פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי אקדמיה.
אבל גם לאקדמאים יש כוח רב על הציבור בשיח הקרימינולוגי. למרות שלכתבי עת אקדמיים אין תפוצה רחבה כל כך, הם מחזקים את הכוח הדיסקורסיווי על ידי שיח המומחים. לפיכך, הגיעו חוקרים למסקנה המתבקשת  ששיח אקדמי הוא משמעותי ומשפיע על בעיות חברתיות, בנוסף, השיח האקדמי מקנה שליטה חברתית, לפחות במידה מסוימת וזה תלוי במספר הפעמים שנושא חברתי מסוים מסוקר בכתבי עת אקדמיים.

כוח דיסקרטיוויי מתחזק בכתבי עת אקדמיים בעלי דירוג גבוה וזאת משום שהוא קיים בעיקר בשיח בפרסומים שקובעים את רובו של התוכן הדיפלומטי והציבורי. המעמד היוקרתי של כתבי עת אקדמיים הופך אותם למקור העיקרי לפוליטיקאים ולעיתונאים המעצבים את השיח הציבורי, כמו כן, מאמרים בכתבי העת המובילים משפיעים על כתיבתם של אנשי אקדמיה המבקשים להאדיר את מעמדם בקרב הקהילה האקדמית.

לכליאה בלתי מידתית של קבוצות מיעוטים בחברה ישנן השפעות לא רק על האסורים עצמם אלא גם על קהילות שלמות. “כליאת יתר” של מיעוטים אינה מטופלת מספיק בשיח האקדמי וגם לא נוצר דיון ציבורי סביבה. הנושא אינו מוכר כבעיה חברתית וגם ואין זה סביר שיטופל ברמה הפוליטית וזאת לאור השיח האקדמי בכתבי העת הקרימינולוגים. התוכן של הדיון הציבורי בקרימינולוגיה אינו מכיל שיח קרימינולוגי אקדמי על בעיות חברתיות, והוא מונע באופן אקטיבי מאנשים וקהילות ומהשתתפות מלאה בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים של החברה שבה הם חיים. ראשית, עצם הפרסום גורם להכרה במציאות החברתית ולהכרה בקיומה של בעיה חברתית, לדוגמה, ניתוח של שיח אקדמי וציבורי על משפחות חד הוריות, מראה כי שינויים ארוכי טווח במציאות החברתית יוצרים פערים ומגמות ביחס לכמות של השיח.

אימפריאליזם אקדמי וקרימינולוגיה אימפריאליסטית

הרבה נכתב על האימפריאליזם האקדמי כמו גם על הצורך בדה-קולוניזציה של האקדמיה, רעיוניות רבים גובשו, כגון שיטות מחקר שונות, מסגרות מושגיות ותיאורטיות וגם, שיח אחר שמכיל ביקורת ממגוון רחב של

דיסציפלינות בעולם המחקר, המתייחסות לאקדמיה כאל ישות. אבל, רעיונות כאלה הן לעתים קרובות בעלי משמעות ספציפית, בעוד שהקרימינולוגיה זוכה לחשוף את שיעורי הכליאה הלא פרופורציונליים של המיעוטים. ישנה תאוריה הדוגלת בהקמתה של קרימינולוגיה אנטי-אימפריאליסטית/אנטי קולוניאלית, תיאוריה של שליטה חברתית מנקודת מבטם של חוקרים אנטי-אימפריאליסטים, המוכרים בהתנגדותם למשפט ולהוראת הסדר הקולוניאליסטית. יתר על כך, קרימינולוגית המיינסטרים כבר מעבירה ביקורת על ההסתמכות הרבה על הנתונים האמפיריים במקום להשתמש בשיטות מחקר.

המחקר הנוכחי משתמש בניתוח הנ”ל כבסיס ובו זמנית מציב אותו בהקשר כמותי. מספר קרימינולוגים מהזרם המרכזי ביטלו באופן קטגורי את עבודתם של קרימינולוגים אחרים בנושא בטענה שהיו “לא מדעיים” וכי האמפיריזם נעדר במידה רבה ממחקרם. המחקר הנוכחי נוקט בגישה כמותית, הוא מבקש לקבוע אם האליטה הקרימינולוגית הגיעה למסה קריטית עד כדי כך שהיא גורמת למאסר לא פרופורציונאלי של מיעוטים באוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וארצות הברית וגורמת לבעיה חברתית.

אמנם, השוואה בין שיעורי הכליאה ושיעורי הפרסום נראית גולמית ובלתי אפשרית למדידה, במיוחד משום שהוא אינם צמודים לחלוטין להיקף הנושאים הקרימינולוגיים הנכללים בכתבי עת אלה ואינה לוקחת בחשבון את ארץ המוצא של כותבי המאמרים ואף אינה מתייחסת למספר הקרימינולוגים בכל אחת מהמדינות, נושאים אלו עשויים להיות נושא של מחקר עתידי, עם זאת, במחקר זה על פי התיאוריה הבסיסית של השיח החינוכי, השליטה על השיח הציבורי פירושה לשלוט על תוכנו ומכאן בעקיפין, על דעת הקהל – אולי לא בדיוק על מה אנשים יחשבו, אבל לפחות מה הם יחשבו על…
הגישה לשיח הלימודי יכולה להתכחש לחוקרי קרימינולוגיה או לא להקשיב למשתתפים במחקר, בספרות זה מכונה “השתקת קולות מיעוטים”. עם זאת, הגישה לשיח מכילה גם אלמנט כמותי, שכן כוחם של קולות מסוימים קובע לא רק את מה שנדון אלה גם באיזה שיעור התייחסות לנושא, כלומר, באיזו תדירות וכיצד זה נדון. קרימינולוגיה עכשווית יודעת להצביע על שיעורי כליאה לא-פרופורציונליים לאפריקאים-אמריקאים ולאמריקאים היספאנים. מה שעשוי למעשה להוות פיצוי יתר אם שיעור המאמרים יהיה גבוה יותר מאשר שיעור המאסר בפועל, דבר שעלול להוביל לתוצאות לא רצויות. יש הטוענים כי הדגשת יתר של עבריינות וקורבנות של קבוצות שוליות מסייעת להנציח סטריאוטיפים, אחרים מתעקשים כי חוסר איזון חברתי זה אינו מוכר כבעיה ואם בעיה מסוימת נוגעת לקבוצה חברתית מסוימת, העדר שיח מנושא זה מעיד על מעשה זדון. העדר הנרטיב מדכא ומשתק תגובה והתערבות אפשרית. בעולם אידיאלי, כמות פרסומי מחקר קרימינולוגים יהיו פרופורציונליים לשיעור החברתי של קבוצות המוגדרות על ידי מערכת המשפט הפלילי. זה בהחלט לא המקרה עבור המיעוטים ילידי אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וארצות הברית, ניתן להסיק כי חוסר איזון חברתי זה אינו מטופל כראוי על ידי קרימינולוגית כתבי העת. עיתונים מתעלמים לעתים קרובות מנושאים של מיעוטים ולעומת זאת, מרבים לעסוק בכך כתבי עת מיוחדים של מיעוטים כדוגמת “הרבעון האמריקאי ההודי” או “מגזין מדיניות המיעוטים”.

למרות ייצוג יתר של בני מיעוטים במערכת המשפט הפלילי, הרתיעה של המיעוטים בזרם המרכזי של המחקר, מלעסוק בשיח הקרימינולוגי, הן כחוקרים והן כמושאי מחקר, היא הגיונית ורציונלית, משום שהמשמעות אינה רק מעיקה מבחינה היסטורית אלה גם ההרגשה של להיות נשלט על ידי “שאינם מיעוטים אשר בנו את הקריירה שלהם על גבם של המיעוטים”.
כתבי עת מרמזים כי חוסר המאמרים בכתבי עת קרימינולוגיים בעלי דירוג גבוה נובע אולי מדחיית אותם הפרסומים. לחלופין, כתבי עת אלה עשויים להיתפס כסביבה שלא מקבלת נושאי מיעוטים מתודולוגים. בכל מקרה, המאמרים האקטואלים עצמם הופכים לצדדים ושוליים משום שכאמור אלו הם נושאי מחקר שנדונו בכתבי עת ברמה גבוהה שקובעים מהו התוכן של השיח הציבורי והמדעי המרכזי. כתבי עת קרימינולוגים מובחרים, נתפשים כמתנשאים ולכן המיתוסים על המיעוטים יהיו כנראה נושא למחקר עתידי, וזאת כדי ליצור תיאוריה קרימינולוגית המסבירה מצד אחד, מדוע יש מחסור בפרסומים אקטואליים בכתבי עת מובחרים בקרימינולוגיה, ומצד שני מדוע היא נותת יד לדיכוי פרסומם של מחקרים קרימינולוגיים וזאת לאחר שנקבע כי קיים מחסור בשיח האקדמי בנושא. עם זאת, העדפות מתודולוגיות כאלו ואחרות לא מונעות מהזרם המרכזי להמעיט בכיסוי הנושאים העוסקים במיעוטים אמריקאים אפריקאים והיספנים אמריקנים.
נושא זה הטריד כמה אקדמאים, שפירסמו בכמה מכתבי העת המוערכים טקסטים העוסקים במיעוטים, אך מאמריהם מנותחים ללא הנרטיבים שלהם. עם זאת, חשוב לציין כי המבקרים בדרך כלל מתמקדים באקדמאים שכותבים על נושאים של מיעוטים ולא על אלה שלא.

סיכום:

קרימינולוגית המיינסטרים אינה מתמודדת כראוי עם נושא שיעור הסיקור והפרסום בנושא פשיעת מיעוטים. כלומר, אין גוף מחקרי שמכיר ומתייחס במדויק לבעיות החברתיות שמתבטאות באמצעות ייצוג היתר של מיעוטים במשפט הפלילי ושיעור הכליאה הבלתי פרופורציונלי שלהם יחסית לחלקם באוכלוסיה. לפיכך, ניתן לומר כי המחסור בשיח האקדמי בנושא בכתבי העת המובילים בקרימינולוגיה, תרם לדחיקת נושא הפשיעה אצל המיעוטים לשוליים באוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וארצות הברית.

לפני שני עשורים, הקרימינולוגיה העכשווית נכשלה משום שלא יכלה לתת תשובות משכנעות לגורמי הפשע ולא לקבוע מדיניות יעילה למניעת פשע, הקרימינולוגיה העכשווית צריכה ליהיות יותר מחוייבת להתפתחותה התיאורטית. יש ליצור מחקר קרימינולוגי החוקר בעיות הקשורות לפשע ומנסח רעיונות חדשים ותיאוריות על איך להסביר ולפתור בעיות אלה. התיאוריה הקרימינולוגית יכולה לתרום רבות לפוליטיקה של המלחמה בפשע, כלומר, מדיניות מניעה ומדיניות לחימה בפשע בנושא “מיעוטים בהקשר הפלילי”, הוא עניין משמעותי עבור המיעוטים שנעצרים ונידונים באופן לא פרופורציונלי במערכות המשפט הפלילי של אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וארצות הברית.