(08/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Neurobiological-model-of-the-persistence-of-anorexia-nervosa

מודל נוירוביולוגי של עקשנות של אנורקסיה נרבוזה

תקציר:

אנורקסיה נרבוזה, AN, מאופיינת כשמירה של מצב תת תזונתי או מורעב. אכילה מוגבלת מתמדת, או דיאטה חוזרת על עצמה שלא בנוייה לשמירה על משקל בריא, הן המנגנות ההתנהגותי המרכזי המשמר AN. כדי להבין את ההפרעה, צריך להבין את המנגנונים הטבעיים המאפשרי לקדם בחירה מתמדת של הכנסה קלורית לא מספקת. בעוד שמגוון של הפרעות טבעיות דווחו ב AN, אבנורמליות במערכות הקשורות לעיבוד תגמול וההתפתחות של הרגלים תוארו באופן עקבי גם בדימות עצבי פונקציונאלי וגם במבני. ממש לאחרונה, מוח והתנהגות נבדקו ישירות על ידי חקירה של התומכים של בחירת אוכל מגבילה. הנתונים העכשוויים מציעים כי, בין אינדיבידואלים עם AN, מעגלים סטריאטומים קדמיים בטניים משחקים תפקיד גדול יותר בהנחייה של החלטות הקשורות למה לאכול בהשוואה לאינדיבידואלים בריאים. קו מחקר זה מנסה להניף התקדמויות בתחום של מדעי המוח הקוגניטיביים כדי להבין יותר טוב את הבחירות העקשניות שאינן מעוררות הסתגלות של אינדיבידואלים עם AN, בתקווה שהתקדמויות שכאלו יעזרו לנו בפיתוח של טיפולים להפרעה הזו, שיכולה להיות קטלנית.

מושגי מפתח: אנורקסיה נרבוזה, מדעי המוח הקוגניטיביים, מערכות הרגלים, מערכות תגמולים, התנהגות אכילה.

רקע

אנורקסיה נרבוזה מאופיינת כשמירה על מצב תת תזונתי או מורעב. AN, המשפיעה על בערך 1% של נשים בכל המחלקות הסוציו-אקונומיות, מאופיינת על ידי הגבלה חמורה של הכנסת אוכל מה שמוביל למשקל גוף נמוך מידי, פחד וחרדה כלפי עליה במשקל, וטורדנות לגבי משקל וצורה. החזרה על עשיית דיאטות שלא מתאימות לשמירה על משקל בריא היא התנהגות מרכזית המשמרת את ההפרעה הזו. כדי להבין אותה, מועיל לחשוב על המנגנונים העצביים המקדמים את ההחלטה החוזרת והנשנית של הכנסת קלוריות לא מספקת, התנהגות שברור שנהפכת ללא מועילה להסתגלות ולהרס עצמי. כאן, אנחנו נראה מודל של מדעי המוח הקוגניטיבים של AN שמתמקד בעקשנות של התנהגות שלא מועילה לסתגלות.

AN בדרך כלל מתחיל בגיל ההתבגרות, עם שיא גילאים של תגלית ראשונה בין 14-18 שנים. שלא כמו מחלות פסיכיאטריות רבות, שבהן התפרצות מוקדמת מראה דרך יותר חמורה של המחלה, למתבגרים עם AN פרוגנוזה יותר טובה מלמבוגרים: מחקרים של מתבגרים המקבלים טיפול ל AN מראים שכלאחר שנה, בערך 75% בנסיגה חלקית או מלאה. לעומת זאת, כאשר המחלה ממשיכה לבגרות, תוצאות הטיפולים מייאשות.
שום טיפולים פרמקולוגים לא הוכיחו את עצמם כמועילים, התערבויות פסיכו-סוציאליות בדרך כלל לא מספיקות והחזרות למחלה גבוהות – כ 50% מהמטופלים המבוגרים נדרשים לאישפוז  מחודש רק בתוך שנה מהשחרור. תמותה בקרב נשים צעירות עם AN הוא לפחות פי 6 ממה שמצופה בגיל שלהן, הצפי הכי גבוה מכל ההפרעות הפסיכיאטריות, והסבירות למוות מתגברת עם משך המחלה. הבנה יותר טובה של התומכים המוחיים של AN יכולה לעזור לנו לפתח טיפולים ולשפר את התוצאות של האנשים המאוד חולים האלה.

סקירה

החשיבות של התנהגות אכילה ב AN

אכילה היא התנהגות רב צידית המושפעת ממספר גורמים סוציאלים, פסיכולוגיים והתנהגותיים. הערך הנוירו-ביולוגי של אוכל כפרס ידוע ממזמן, והרבה מובן בקשר לשליטה אינהיביטורית ואפטיטיבית בקשר לאכילה נורמלית. אולם, מודלים של מנגנונים מוחיים של אכילה נורמלית לא תרמו בצורה גדולה להבנה של הפרעות אכילה – אולי מכיוון שהמודלים הללו, שמבוססים בגדול על מחקרים במכרסמים, לא מבהירות את ההשפעות שמקדמות התנהגות אכילה לא הסתגלותית באנשים עם הפרעות אכילה.

החריגות בהתנהגות אכילה שמתקיימות באינדיבידואלים עם הפרעות אכילה נבחנה בהצלחה על ידי הערכת אובייקטים במעבדות אכילה. רוב המחקרים האלו השוו את האכילה של אינדיבידואלים בלי הפרעות אכילה לאלה עם שרשור אכילה, כמו שמתקיימת בבולימיה נרבוזה BN והפרעת אכילה בשרשרת BED. מחקרי מעבדה תיעדו שאינדיבידואלים עם BN וBED צורכים הרבה יותר קלוריות מבקרה כאשר הם מתבקשים לשרשר אכילה, ושמספר סימני שובע הם אבנורמליים. מחקרים אלו גם תיעדו כשכאשר הם לא אוכלים בשרשרת, אנשים עם BN נוטים לצרוך פחות קלוריות ממתנדבים בריאים. המחקרים האלו הניחו בסיס לשימוש במעבדה לבדיקה של צריכת אוכל נמוכה בצורה אבנורמלית כמו שמתרחשת ב AN.

צריכת קלוריות מוגבלת ב AN הוערכה בצורה אובייקטיבית. אחד ממחקרי הצפייה הראשונים של צריכה בין אנשים עם AN הראתה צריכת קלוריות נמוכה יותר בהשוואה לבקרה בריאה HC image5 82וגם הראתה אותו דבר בצריכת שומנים מוגבלת (17.6+-2.3% VS 28.4+-1.3% מכל הקלוריות שנצרכו, p<0.05). מחקרים נוספים של הפרעות אכילה הראו צריכה דיאטטית מוגבלת מאוד באינדיבידואלים עם AN, לא רק כאשר הם חולים בצורה אקוטית, אלא גם בצורה מידית לאחר שחזור משקל. במחקר של ארוחה של פריט אחד שהשתמש באוכל לא מוכר, מטופלים עם AN אכלו הרבה פחות מ HC  image2 124 ולא הראו שיפור ניכר בצריכה גם לאחר שחזרו למשקל תקניimage1 138.

במחקר אחר, מטופלים מאושפזים עם AN השתתפו בארוחה של מספר פריטים במעבדה לפני ואחרי טיפולים לשחזור משקל, והושוו ל HC. מטופלים הגיעו למעבדת אכילה ששם הוצג לפניהם מגוון של מאכלים. אינדיבידואלים עם AN אכלו קלוריות מופחתות בהרבה בהשוואה ל HC, גם במצב של תת משקל חמור וגם במצב יותר טוב (364+- 208 vs. 775+- 228 Kcal, p – 0.001), ולאחר שחזור משקל מלאimage3 106. בנוסף, אינדיבידואלים עם AN נמנעו במיוחד מקלוריות משומן במצב המשתפר (18+-10% vs 38+-7% של כלל הקלוריות שנצרכו p=0.001) ולאחר שחזור משקל image4 97. הערכה של היסטוריה דיאטטית של מטופלי חוץ גם תיעדה הכנסה מוגבלת ובמיוחד הימנעות משומן באינדיבידואלים עם AN (15.7+-1.7% vs 24.8+-1.3% של כל הקלוריות שנצרכו p<0.05). באופן קריטי, תבניות אכילה מגבילה הכוללות צריכת קלוריות מופחתת, מגוון דיאטטי מוגבל וצריכה של מאכלים עם דחיסות אנרגיה נמוכה, מקושרים לתוצאות גרועות במשך הזמן.

“דיאטה” זה מונח דיבורי להגבלי של צריכת קלוריות או נסיון להגביל צריכת קלוריות מתחת לכמות הדרושה לשימור משקל. דיאטה בדיווח עצמי היא כמעט אוניברסלית בנערות מתבגרות ומופיעה בלמעלה מ75% מאוכלוסיות מבוגרות בריאות . אצל רוב האינדיבידואלים, דיאטה היא לא אפקטיבית בשינוי משקל לאורך זמן. אצל 38% מהאינדיבידואלים שעושים דיאטה, ההתנהגות הופכת לפתולוגית ונקראת “אכילה בהפרעה”, ו25% מהאינדיבידואלים האלו מפתחים הפרעות אכילה. דיאטה היא התנהגות אופיינית למגוון הפרעות אכילה, בהן יש מאמצים מתמשכים להגביל צריכה, מלוות בתפקוד פסיכולוגי לקוי. AN הוא דיאטה מתמשכת במצב ההכי קיצוני. לקיחה בחשבון של החשיבות של דיאטה בהפרעות אכילה היא לא חדשה – חלק מהגישות לחקירה של נוירו-ביולוגיה של AN שילבו בהצלחה השערות לגבי מערכות היחסים בין נוירוביולוגיה לדיאטה, יכול להיות שבתור “טיפול עצמי” לחרדה. אבל, המנגנונים המוחיים של הגבלה קלורית המשכית ולא הסתגלותית – סימן היכר התנהגותי של מספר הפרעות אכילה – לא נחקר בצורה מעמיקה.

אכילה היא מורכבת ונקבעת על ידי מספר גורמים. אולם, הממצאים המתוארים למעלה מראים שההפרעות התנהגותיות העיקריות של אינדיבידואלים עם AN היא הבחירה של מאכלים עם קלוריות נמוכות בצורה מאוד סטריאוטיפית המקדמת המשך של המחלה. שלב עוקב חשוב ונשאל הוא לשאול מה גורם להתנהגות הזו בהיבט נוירו-ביולוגי.

מדעי המוח הקוגניטיביים של אנורקסיה נרבוזה

מדעי המוח הקוגניטיביים מתכוונים להאיר על הביסוס הנוירולוגי של התנהגות אנושית ולכוון התקדמות בספיכולוגיה עם מדע ביולוגי. לגישה זו פוטנציאל נהדר כשאנחנו מכוונים להבין את המנגנונים המוחיים של ההתנהגויות הלא הסתגלותיות העיקריות ב AN. מספר מודלים שהוצעו השתמשו בגישת “למטה-למעלה”, שבה תהליכים בסיסיים נחקרים כדי להעריך חריגות בתפקודי מוח. לקודמה, מחקר של תחומים קוגניטיבים (כמו סט-שיפטינג), הראה חריגות נוירו-פסיכולוגיות; לאנשים עם AN יש יותר קשיים לעבור בין מטלות קוגניטיביות, שזה אולי קשור לנטייה לקשיחות פסיכולוגית. אולם, הממצאים הקוגניטיביים לא עקביים  בצורה מלאה במחקרים, והחוסרים הביצועיים הפונקציונאלים הרחבים האלו לא עוזרים לזהות  מטרות מוחיות יסודיות. גישת “למטה-למעלה” דומה בחנה תהליכים בסיסיים כמו טעם ומצאה הוכחות של הבדלים בהפעלה מוחית הקשורה לגשושות של תמונות ועיבוד סנסורי ממשי. אבל, האבנורמליות ההתנהגותיות והמוחיות האלו לא נמצאו קשורות באופן ישיר להתנהגות של הפרעות אכילה. למרות זאת, המחקרים האלו, ואחרים שנסקרו למטה, הראו אבנורמאליות במערכות תגמול ובמערכות סטריאטום קדמיות באופן שחוזר על עצמו והכינו דרך לגישת ה”למעלה-למטה” הנוכחית שלנו שמגששת את הפעילות המוחית שקשורה ישירות להפרעות בהתנהגות אכילה.

הנוירו-ביולוגיה של תגמולים ב AN

המערכת המזולימבית של הליך התגמול כולל את האזור המקטעי של המוח התיכון, הסטריאטום הקדמו (כולל את גרעין האקומבנס NAcc), והאונה הקדמית ההיקפית OFC. מספר מחקרים בחנו את הקורלציות המוחיות של הליכי תגמול באינדיבידואלים עם AN בשימוש של MRI פונקציונאלי ומבני, וגם PET. מחקרי MRI מבני הראו חריגות נפחיות באינדיבידואלים עם AN באיזורים רגישים לתגמולים, כולל את ה OFC, למרות שהכיווניות של החריגות האלו (נפחים מוגדלים VS מוקטנים) הייתה לא אחידה. מחקרי fMRI מבוסס משימה בחנו תגובות לפרס כספי או טעים ב AN. כאשר נשאלו להגיב לגירוי כספי, אינדיבידואלים עם AN הראו אבנורמליות בפעילויות באונות הסטריאטית והפרה-פרונטלית. תגובות קשורות משימה אבנורמליות לתמונות של מזון וקבלה של ליקרים מתוקים VS לא מתוקים גם הראתה פעילות מוגברת אבנורמלית ב OFC וב NAcc. מחקר PET אחד הראה דחיסות רצפטורי דופאמין מוגברת בNAcc של 10 נשים שהחלימו מ AN. אולם, Broft et al לא מצא הבדלים בפוטנציאל ההיקשרות של רצפטורי הדופאמין הסטריאטי ב AN או שום השפעה של עליה במשקל. בפשטות, לאורך מרחב של טכניקות דימות ועיצובי מחקרים, מחקרים מציעים אבנורמליות במעגלים מבוססי תגמול ב AN. נתונים מוקדמים גם מצביעים על אבנורמליות בארגון של המעגל המוחי הזה, עם קישוריות מוגברת מבוססת על fMRIX במנוחה וMRI של דיפוזיה טקטוגרפית בין ה NAcc וה OFC בין מתבגרים וצעירים עם AN.

מערכות התגמול המתפקדות ב AN לרוב הסיכויים מושפעות גם על ידי הגבלת אוכל וגם על ידי ההתבגרות עצמה. מחקרים במכרסמים מציעים שהגבלת אוכל הופכת מעגלי תגמול לרגישים. לדוגמה, לאחר שבוע אחד של הרבלת אוכל, עכברושים הראו שחרור דופאמין מוגבר בתגובה לקוקאין ואמפטאמינים. הגבלת אוכל במכרסמים וקיפופים (לא קופי אדם) יצרה הגברות בצריכה עצמית של סמים. מחקרים של מערכות תגמול בהתבגרות גם הראו עיקריות מוגברת לפרסים. לדוגמה, מחקר fMRI השווה אקטיבציה של ה NAcc וה OFC בילדים, מתבגרים ומבוגרים בזמן משימה ששילבה גירוי סלקטיבי עם כמויות משתנות של פרסים כספיים. ביחס לילדים והמבוגרים, בני הנוער הראו את רמת החימצון בדם ההכי חזקה (BOLD) כתגובה לאות בתוך ה NAcc לפרסים כספיים. בדומה לכך, במשימת GONO-GO שגורמת להפחתה של שליטה באימפולסים עם תגמולים שקשורים לגירוי מוחי, מתבגרים הראו את חוסר השליטה ההכי גדול באימפולסים והתנהגות זו התקשרה לפעילות NAcc מוגברת. מכיוון ש AN מוגדר כהגבלת אוכל ובדרך כלל מתחיל בגיל ההתבגרות, המחקרים האלה שמים את אבן היסוד לפוטנציאת הרלווני של ארגון ותפקוד של מערכות פוטנציאל ב AN. בהחלט, מספר מודלים ממוקדי פרסים של הפתולו-פיזיולוגיה של AN עלו. בעוד שמודלים אלו שונים במעט במיקוד שלהם, הם חופפים בהצעות שלהם ש AN קשורה לאבנורמליות במערכות התגמול והמזולימבית.

הנוירו-ביולוגיה של מערכות סטריאטיות קדמיות ב AN

יצירה של הרגלים הוא תהליך שדרכו התנהגות הקשורה לקבלה של פרסים, אם חוזרת על עצמה בצורה תכופה, נהפכת כמעט לאוטומטית, הופכת להרבה פחות תלויה על הקבלה של הפרס. בזמן שהתנהגות עוברת בין מבוססת מטרה להרגלית, יש מעבר מסויים המתלווה לכך המערכות המוחיות התומכות בהתנהגות. מחקר בבע”ח ובני אדם מציע שכאשר ההתנהגות מגיעה לתכונות של הרגל (כלומר, הופכת ללא תלויה), היא עוברת לשליטה של המערכות המוחיות הכוללות את הסטריאטום הדורסלי (הגרעינים הבזאלים, הזנבי והפוטמן) ומקושרות לאונה הקדמית הדורסו-לטראלית. מעגלים אלו נחשבים לעניין מיוחד התנהגויות עקשניות ולא הסתגלותיות שנראות במרחב מחלות פסיכיאטריות.

מרחב של הפרעות במערכות הדטריאטיות קדמיות דורסליות תוארו ב AN. מחקרי PET הראו אבנורמליות הייפר-מטבוליות בזנבי בין מטופלים עם AN, בהשוואה ל HC ואינדיבידואלים עם BN. מחקר PET של היקשרות דופאמין גם דיווח שפוטנציאל היקשרו הטופאמין בזנבי הדורסלי נמצא בקורלציה עם הימנעות מנזק, תכונה שנמצאת בדרך כלל אצל אינדיבידואלים עם AN. מחקרים מבניים, הכוללים מטה-אנליזה, הראו נפח מוקטן בזנבי באינדיבידואלים עם AN. מחקר fMRI אחד של משחק ניחוש כסף מצא פעילות מוחית מוגברת בזנבי בAN  שהחלימו. מחקר שהשתמש בתמונות של אוכל כדי לעורר סימטומים מצא פעילות זנבית מוגברת אף יותר באינדיבידואלים שהחלימו מ AN בהשוואה ל HC. הנתונים האלה הוציאו מספר הצעות מודלים לפעילות בעייתית בסטריאטי הקדמי ב AN.

מודל ממוקד הרגלים

לאחרונה הצענו שלדיאטה ממושכת ב AN תכונות התנהגותיות של הרגל: צריכה מוגבלת ב AN היא נלמדת, לא מולדת, קורה באופן חוזר על עצמו ולאחר שנלמד, מופקת על ידי גירויים ספציפים לאינדיבידואל. כשהתנהגויות כאלה נלמדות דרך תגבור, מערכת התגמול המזולימבית רלוונטית מאוד להבנת ההתפתחות והעקשנות של AN. התנהגויות הרגליות מוגדרות כיחסית לא רגישות לקבלה של תוצאות מבוקשות – אדם ממשיך בהתנהגות אפילו אם הרצון שלהם לתוצאות השתנתה. הכי חשוב, כאשר ההתנהגות נבנית, יש צורך במאמץ גדול מהאינדיבידואל לשנות את התנהגותו. אינדיבידואלים עם AN מפתחים – כלומר, לומדים – התנהגות של דיאטה, במיוחד במהלך ההתבגרות. התנהגות הדיאטה מתוגברת ממספר סיבות, רובן ספציפיות לאינדיבידואל עצמו (כלומר, העונג של הגעה לאיבוד משקל, קבלה של מחמאות, הרגשה של סיפוק מהגעה למטרה קשה, תחושה יותר חזקה של שליטה עצמית). כפי שציינו למעלה, התבגרות היא שלב בחיים שבו עיקריות תגמול היא גבוהה במיוחד, מה שגם יכול לתרום להתפתחות והמשכיות של התנהגויות באנשים צעירים. באינדיבידואלים עם AN, האפקטים של הרעבה על המוח יכול מאוד להיות שתורמים לקביעת החלטות שונה. התנהגות הדיאטה חוזרת על עצמה, ועם החזרה, היא נהיית יותר אוטומטית, כמו שבגדול, רוטינות התנהגותיות עובדות לפי רמזים (לדוגמה ההתחלה של ארוחה מובילה להתחלה של מספר התנהגויות טקסיות שביחד משמשות להקטנת צריכה).

צפי עיקרי  של מודל ההרגל של AN הוא שצריכה מוגבלת ב AN קשורה לפעילות בסטריאטום הבטני. לאחרונה בדקנו את ההיפותזה הזו בקבוצה של מתבגרים מבוגרים יותר ומבוגרים עם AN בשימוש של משימת בחירת אוכל שבוצעה בזמן סריקת fMRI. במשימה הזו, משתתפים התבקשו לקבל מספר החלטות בין אוכל שהם בעצמם דירגו כ”נייטרלי” על גם הבריאות שלו וגם הטעם שלו, וסדרה של 75 מאכלים שונים. מטופלים יודעים שלאחר המטלה הם יקבלו את אחד הבחירות שלהם לאכול, אז לבחירות שלהם היו השלכות. כמצופה (וכמו שכבר נראה בעבר), המשתתפים עם AN הרבה יותר מאוד עם פחות סיכויים לבחור מאכלים עתירי שומן image7 57. גם מצאנו שצריכה קלורית בארוחת מעבדה ביום העוקב הייתה קשורה מאוד עם פרופורציה של מאכלים משמינים שנבחרו במטלה image6 66, מה שמצביע שמשימה זו תפסה את ההתנהגות המגבילה צרכנות שכל כך אופיינית ל AN.

כדי לבחון את הקורלציות המוחיות של התנהגות, מדדנו את הקורלציות בין אות BOLD והבחירות של כל משתתף על ידי רשימה של דירוגי בחירות אישיות בניתוח פרמרטי כדי לקבוע את הקשר בין פעילות התנהגותית וBOLD. ניתוח מוח מלא בבקרה ואינדיבידואלים עם AN בזמן בחירת אוכל לא הראתה שינויים מהותיים בין קבוצות באזורי התגמול המזולימבים (אפילו בגבול מקל), אבל הראו תבניות שונות בצורה מהותית של אקטיבציה בסטריאטום הבטני. ניתוחים של אזורים של עניין (ROI) הממוקדים על הסטריאטום הבטני, בהתאם להיפוטזת a priori, וכם, כמו ששוער, בAN, הראו שבחירות היו קשורות בחוזקה לפעילות בסטריאטום הבטני, תבנית שלא נמצאה בקבוצת הביקורת (p < 0.05).

מחקר זה גם הוציא ממצאים התנהגותיים מעניינים שמבחינים את מערכת היחסים המורכבת בין שליטה עצמית והרגלים בהתנהגות אכילה לא הסתגלותית. דירוגים אינדיבידואלים של בריאות וטעם של כל פריט אוכל שומשו לזיהוי בחנים שבהם שליטה עצמית הייתה צריכה לפעול כדי לקבל בחירה “נכונה” (כלומר, בריאה); וזה, לבחור אוכל שהוא בריא אפילו שהוא מדורג על ידי המשתתפים כלא טעים, או, בצורה אחרת, לא לבחור אוכל שמדורג הלא בריא אבל טעים. בהשוואה לבקרה, אינדיבידואלים עם AN נהגו לדרג מאכלים לא בריאים כלא טעימים, מה שמוביל לבחירות מועטות שבהן שליטה עצמית נדרשהimage8 50. למרות זאת, אינדיבידואלים עם AN עשו את הבחירה הנשלטת אישית לעיתים הרבה יותר קרובות כשההזדמנות עלתה (t40 = -4.89, p=0.00002).

מסקנות

המקורות של AN מורכבים. ההבנה הנוכחית שלנו היא שגורמים מולדים, הכוללים גורמים גנטיים, תורמים הרבה גורמי סיכון אך אינם קובעים. לפעול לפי כאלו חולשות, פסיכו-סוציאליות וגורמים סביבתיים, במיוחד מעורבים עם לחץ ההתבגרות, מפעיל התחייהות להגבלה קלורית ואיבוד משקל שבהתחלה נראה שלא שונה מזו שנחווית על ידי חוב הבנות המתבגרות במדינות מפותחות. באלה שמפתחים AN, אולם, הגבלות אוכל הופכות לעוטפות לחלוטין, אכזריות וסטריאוטיפיות בצורה מדהימה. בין המספר העצום שמפתחים מחלה כרונית, התנהגויות דיאטטיות מבוצרות בצורה עמוקה וקשה לשנות אותן, מה שגורם לעקשנות ההפרעה.

הטבע הסטריאוטיפי של ההתנהגויות האופייניות ל AN והעקשנות שלהן מציעה שהאינדיבידואלים המושפעים חולקים הפרעות דומות במעגלים במוחיים הקשורים להגבלת צריכה של אוכל. השדה של מדעי המוח הקוגניטיביים שם לעצמו מטרה להבין איך המוח מפקח על תהליכים מנטליים ובצורה סופית, על התנהגות. אימצנו גישת “למעלה-למטה” המבוססת במדעי המוח הקוגניטיביים כדי לנסות ולהבהיר את הפרעות הליבה ההתנהגותיות של AN. במודל זה, הצענו שאספקטים מסויימים של התנהגות דיאטטית באופן שטחי, מתגמל, אבל שהתנהגות זו נדבקת אצל אנשים עם AN ועובדת כהתנהגות לא הסתגלותית מכיוון שהיא באופן סופי נשלטת ומווסתת על ידי המעגלים המוחיים הקשורים להיווצרות הרגלים.

אנחנו ואחרים מצאו שהתבניות האופייניות שלהגבלת אוכל יכולות להערך בקלות על ידי מדידה אובייקטיבית של התנהגות אכילה. על ידי סיגול של טכניקות שמשתמשים בהן מדעני מוח קוגניטיביים כדי לבחון את הבסיס המוחי לשליטה עצמית בהימנעות מ”ג’אנק פוד”ף פיתחנו משימת בחירת אוכל על ידי שימוש בתמונות של אוכל שתופסת בצורה מדוייקת את ההגבלה של צריכה קלורית ב AN ושהיא מנבאת את הצריכה הממשית של אוכל. בביצוע המטלה בזמן fMRI מצאנו שהמעגלים המוחיים המופעלים על ידי אינדיבידואלים עם AN בזמן בחירת אוכל שונים בצורה מהותית מאלו שהופעלו אצל בקרה בריאה HC, ומעגלים אלו קשורים להיווצרות הרגלים.

אנחנו חשים אמפתיה שהעבודה הזו רק החלה ושיש הרבה שאלות שלא נענו. הנתונים האחרונים שהושגו ב fMRI התייחסו להיפותזה שהתנהגות עקשנית לא הסתגלותית ב AN מווסתת על ידי מעגלים סטריאטים קדמיים בטניים שהם היסוד לבעיות הרגליות. עדיין, זה לא היה מבחן החלטי של האם צריכה מוגבלת היא “הרגל”. בנוסף, לא ידוע אם המעגלים המוחיים המופעלים על ידי מבצעי דיאטה מוצלחת שלא מפתחים AN שונים מאלה של אינדיבידואלים עם ההפרעה. לא ידוע איך המעגלים המוחיים קשורים לשינוי בבחירת אוכל עם טיפול. אין הוכחה ממשית שגורמים פסיכולוגים ורגשיים משפיעים כל הגבלות אוכל ב AN, ולא ברור איך גורמים כאלו משפיעים על המעגלים המוחיים הקשורים בבחירת אוכל. אולם, אנחנו מקווים שהשילוב של נקודת המבט של מדעי המוח הקוגניטיביים אל חקר ה AN יהיו מקור של קווי מחשבה חדשים ושל קווי גישוש חדשים להפרעה האנגמטית הזו.

מודל נוירוביולוגי של עקשנות של אנורקסיה נרבוזה

תקציר: אנורקסיה נרבוזה, AN, מאופיינת כשמירה של מצב תת תזונתי או מורעב. אכילה מוגבלת מתמדת, או דיאטה חוזרת על עצמה שלא בנוייה לשמירה על משקל בריא, הן המנגנות ההתנהגותי המרכזי המשמר AN. כדי להבין את ההפרעה, צריך להבין את המנגנונים הטבעיים המאפשרי לקדם בחירה מתמדת של הכנסה קלורית לא מספקת. בעוד שמגוון של הפרעות טבעיות דווחו ב AN, אבנורמליות במערכות הקשורות לעיבוד תגמול וההתפתחות של הרגלים תוארו באופן עקבי גם בדימות עצבי פונקציונאלי וגם במבני. ממש לאחרונה, מוח והתנהגות נבדקו ישירות על ידי חקירה של התומכים של בחירת אוכל מגבילה. הנתונים העכשוויים מציעים כי, בין אינדיבידואלים עם AN, מעגלים סטריאטומים קדמיים בטניים משחקים תפקיד גדול יותר בהנחייה של החלטות הקשורות למה לאכול בהשוואה לאינדיבידואלים בריאים. קו מחקר זה מנסה להניף התקדמויות בתחום של מדעי המוח הקוגניטיביים כדי להבין יותר טוב את הבחירות העקשניות שאינן מעוררות הסתגלות של אינדיבידואלים עם AN, בתקווה שהתקדמויות שכאלו יעזרו לנו בפיתוח של טיפולים להפרעה הזו, שיכולה להיות קטלנית. מושגי מפתח: אנורקסיה נרבוזה, מדעי המוח הקוגניטיביים, מערכות הרגלים, מערכות תגמולים, התנהגות אכילה. רקע אנורקסיה נרבוזה מאופיינת כשמירה על מצב תת תזונתי או מורעב. AN, המשפיעה על בערך 1% של נשים בכל המחלקות הסוציו-אקונומיות, מאופיינת על ידי הגבלה חמורה של הכנסת אוכל מה שמוביל למשקל גוף נמוך מידי, פחד וחרדה כלפי עליה במשקל, וטורדנות לגבי משקל וצורה. החזרה על עשיית דיאטות שלא מתאימות לשמירה על משקל בריא היא התנהגות מרכזית המשמרת את ההפרעה הזו. כדי להבין אותה, מועיל לחשוב על המנגנונים העצביים המקדמים את ההחלטה החוזרת והנשנית של הכנסת קלוריות לא מספקת, התנהגות שברור שנהפכת ללא מועילה להסתגלות ולהרס עצמי. כאן, אנחנו נראה מודל של מדעי המוח הקוגניטיבים של AN שמתמקד בעקשנות של התנהגות שלא מועילה לסתגלות. AN בדרך כלל מתחיל בגיל ההתבגרות, עם שיא גילאים של תגלית ראשונה בין 14-18 שנים. שלא כמו מחלות פסיכיאטריות רבות, שבהן התפרצות מוקדמת מראה דרך יותר חמורה של המחלה, למתבגרים עם AN פרוגנוזה יותר טובה מלמבוגרים: מחקרים של מתבגרים המקבלים טיפול ל AN מראים שכלאחר שנה, בערך 75% בנסיגה חלקית או מלאה. לעומת זאת, כאשר המחלה ממשיכה לבגרות, תוצאות הטיפולים מייאשות. שום טיפולים פרמקולוגים לא הוכיחו את עצמם כמועילים, התערבויות...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.