(17/07/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Social comparisons on social media: online appearance-related activity and body dissatisfaction in adolescent girls

השוואות חברתיות במדיה החברתית: פעילות מקוונת הקשורה למראה ואי שביעות רצון ממראה גופני אצל נערות מתבגרות

מבוא: המעורבות, של מתבגרות בפלטפורמות חברתיות מקוונות, מתקדמת בקצב אקספוננציאלי ויש צורך במחקר כדי לחקור השפעה זאת על בריאות הנפש של נערות מתבגרות. מחקר זה בחן פעילות הקשורה למראה (למשל התבוננות בתמונות של חברות) ברשתות החברתיות ובאי-שביעות רצון מהגוף, בקרב נערות מתבגרות.

שיטות: מדדי דיווח עצמי של פעילות הקשורה למראה באינטרנט, השוואות חברתיות לקבוצות יעד נשיות, הפנמה של האידיאל הרזה, חוסר שביעות רצון ממראה הגוף והערכה העצמית – ניתנו ל -210 נערות (גיל ממוצע = 15.16 שנים). תוצאות: אי שביעות הרצון של מראה הגוף מקושר באופן משמעותי: (i) כמות הזמן בהשוואות חברתיות ו (ii) השוואות חברתיות לדימוי גבוה יותר, עם מטרות נשיות שונות באינטרנט. הערכה עצמית נמוכה יותר מקבוצת היעד של חברות קרובות, הייתה קשורה מאוד להערכות דימויי גוף נמוכות יותר. ניתוח גישור סדרתי מרובה, גילה כי גם לאחר פיקוח על גיל והערכה עצמית, הזמן שהוקדש להשוואות חברתיות תיווך באופן משמעותי את הקשר בין פעילות הקשורה למראה באינטרנט, לבין חוסר שביעות רצון ממראה הגוף. קשר זה תווך חלקית יותר, על ידי הפנמה של האידיאל הרזה, אשר תיווך באופן משמעותי, את הקשר בין זמן ההתעסקות בהשוואות חברתיות ולאי שביעות רצון ממראה הגוף.

דיון: התוצאות מובהרות במונחים של פלטפורמות, במדיה חברתית מקוונת, המייצגות סביבת תרבות נוספת למראה חיצוני אצל נערות מתבגרות. השפעות המדיה על בריאות הנפש של גולשות רשת (משתמשות) פגיעות וכיצד מחקר עתידי צריך למצוא גורמים, אשר עשויים להוות חוצץ, המגן על נערות מתבגרות, מפני ההשפעות השליליות.

מבוא

מודלים חברתיים-תרבותיים של אי שביעות רצון ממראה הגוף, מדגישים את תפקידה של התקשורת כמתחילה, מפתחת ומקיימת הערכת דימוי גוף שלילית (Thompson et al. 1999). בעוד שמחקר מקיף בחן את ההשפעה של צורות מדיה מסורתיות יותר, כמו מגזינים וטלוויזיה (Grabe et al. 2008), פחות מחקרים בדקו כיצד צורות חדשות יותר של מדיה כגון אתרי רשתות חברתיות מבוססות אינטרנט (SNSs) משפיעות על הערכות גודל וצורת גופם של הגולשים (Holland &Tiggemann, 2016). מעט המחקרים שנעשו בנושא זה,  עם דגש על נערות מתבגרות – קבוצה לה סבירות גבוהה של שימוש ברשתות חברתיות מקוונות, באופן מוגזם (Kelly et al. 2019), דיווחו על הערכות דימוי גוף שליליות יותר, בהשוואה לנערים בני גילם (Jones, 2004; Lawler & Nixon, 2011;Dooley et al. 2019). דימוי גוף נמוך, מיוחס למגוון תוצאות שליליות, כולל התחלה של הפרעות אכילה (Stice & Shaw, 2002), הערכה עצמית נמוכה, השפעה שלילית מוגברת (Stice & Bearman, 2001), ומצוקה רגשית משמעותית (Johnson &Wardle, 2005), בחינת גורמים התורמים לרמות נמוכות יותר של שביעות רצון הגוף בקבוצה פגיעה זו, הינה בעלת חשיבות קריטית למחקר פסיכולוגי, בכדי לשפר מניעה ממוקדת ומוקדמת של תוכניות התערבות. בשנים האחרונות, ישנה התרחבות רבה והגברת הפופולריות של אתרי מדיה חברתית מקוונים כמו פייסבוק, סנאפצ’ט או אינסטגרם. באותה מידה -מכשירים ניידים מספקים גישה נוחה לאינטרנט עד כדי כך שדו”ח אמריקאי שפורסם לאחרונה קבע כי 45% מהמתבגרים טוענים שהם מקוונים “כמעט כל הזמן” (מכון המחקר Pew, 2018). בהתחשב בשיעורי חשיפה אלה, חובה לחקור כיצד צורה חדשה זו של מדיה עשויה לתרום להערכת דימוי הגוף של משתמשות אינטרנט מתבגרות.

גיל ההתבגרות הוא זמן שבו הזהות מזויפת. המראה החיצוני מוערך מאוד עד לרמה בה, כי הינו המנבא החשוב ביותר של הערך העצמי הכולל, של המתבגרים (Harter, 2006).רזון, עבור בנות, נחשב כמאפיין בעל יתרון עבור קשרים חברתיים, בתקופה התפתחותית בה שיוך וקבלה לקבוצת חברים, זוכה לחשיבות משמעותית (Oliver & Thelen, 1996). ואכן, מודלים חברתיים-תרבותיים מדגישים כיצד חברויות מהוות תפקיד חשוב בזיהוי וחיזוק האידיאלים של מראה חיצוני וסטנדרטים של היופי (Thompson et al. 1999). מעורבות בשיחות על מראה חיצוני וקבלת ביקורת מחברות, הינן אינטראקציות יומיומיות נפוצות בקרב מתבגרים בתרבויות מערביות רבות Jones et al. 2004; Carey et) al. 2010; Lawler &Nixon, 2011; Webb et al. 2014; Kierans & Swords,2016; Trekels & Eggermont, 2017). (Kierans &Amps, 2016). באירלנד, מתבגרים דיווחו על כך שהם מושפעים מערכי המראה וההתנהגויות של בני גילם. כמו כן, שיחות וביקורת על מראה חברות היו מקושרים לחוסר שביעות רצון מהגוף, במיוחד בקרב נערות צעירות עם נטייה גדולה יותר לדון באידיאל המראה החצוני, בהשוואה לחבריהם הנערים (Lawler & Nixon, 2011). לכן, SNSs עשוי לייצג פלטפורמה נפרדת, בה רמות אי שביעות הרצון ממראה גוף, יכולות להחמיר בשל נוכחות החברות החזקה באתר והזרם המתמיד של תמונות ומידע חברתי המודגש באמצעות אפשור הזרמת המידע (Perloff, 2014).

בעוד הספרות מדווחת כי הזמן המושקע ב- SNSs (Social Networking Sites) קשור באופן משמעותי לחששות דימוי גוף (Fardouly & Vartanian, 2015; de Vries et al. 2016) ותסמיני דיכאון (Kelly et al. 2019), נראה כי סוג הפעילות, בזמן העיסוק באינטרנט, הינו שיקול נוסף (Tiggemann &Miller, 2010; Tiggemann & Slater, 2013). לדוגמה, מאייר וגריי (2014) ציינו כי לא התדירות או כמות השימוש בפייסבוק בקרב מתבגרות, חזו את רמות חוסר שביעות הרצון שלהן מהגוף, אלא עד כמה מתבגרות עסקו בפעילויות הקשורות למראה חיצוני כגון צפייה, תיוג או תגובה על תמונות של עצמן או של נערות אחרות. באופן דומה, טיגמן ומילר (2010) מצאו כי מעורבותן של נערות מתבגרות בתוכן מקוון, ממוקד מראה, קשורה למנגנוני תיווך חיוניים, המעורבים בתהליכים המקשרים בין חשיפה תקשורתית לבין חוסר שביעות רצון מהגוף כגון, הפנמה של אידיאל הרזון והשוואות חברתיות. הפנמה של אידיאל הרזון מתייחסת למידת אידיאלים חברתיים-תרבותיים קוגניטיביים, מייחסת להם רלוונטיות אישית ומבקשת להשיג מטרות בלתי מושגות אלה, לעתים קרובות (Thompson & Stice, 2001). מדיה בתחום אידיאל הרזון הוכחה כמעוררת הפנמה של נערות ונשים לגבי אידיאלים חברתיים-תרבותיים ואת נטייתם להשוואות מראה חיצוני (Keery et al. 2004).

השוואות חברתיות מתבצעות כאשר אנשים מעריכים וקובעים את ערכם האישי, בהתבסס על התפיסות בהן הם מעריכים אחרים, במגוון תחומים (2001 Thompson and Stice). תורת ההשוואה החברתית של פסטינגר (1954) מציעה כי אנשים יגדילו את שיעורי ההשוואות החברתיות, כאשר הם אינם בטוחים בעצמם. היבט זה של התיאוריה עשוי להיות רלוונטי במיוחד עבור מתבגרים אשר, על פי אריקסון (1959), עוברים “משבר זהות” ועשויים לפנות לעמיתים, כדי לקבל מידע חברתי על העצמי, על מנת להפחית את אי הוודאות ולזייף את זהותם (Abrams & Hogg, 1988; Butzer & Kuiper, 2006).

בסקירה השיטתית שלהם לגבי ההשפעה של SNSs על דימוי הגוף ותוצאות של הפרעות אכילה, הולנד וטיגמן (2016) מציעים כי עיסוק בהשוואות חברתיות, מתווך את היחס בין הזמן המושקע באינטרנט, לבין הערכת דימוי גוף. בנוסף לכך, במדגם של סטודנטיות באוניברסיטה, החוקרים פארדולי וורטניאן (2015) זיהו גם את התדירות וגם את כיוון ההשוואות, במיוחד “השוואות כלפי מעלה”, בהן המראה החיצוני של המשווה, נתפס פחות נעים או אטרקטיבי, מאחרים. פרקטיקה זו יוחסה להערכה עצמית נמוכה יותר (אלן וגילברט, 1995), שיעורי אי שביעות רצון גבוהים יותר לגבי מראה חיצוני (Ricciardelli ו- McCabe, 2001) והפרעת אכילה (Saunders & Eaton, 2018). דווח כי נערות מתבגרות עוסקות בהתנהגות זו בתדירות גבוהה יותר מאשר נערים מתבגרים (Jones, 2001) כאשר נערות בוחרות לעצמן מטרות חברתיות להשוואות כאלה, כולל בני גילם, בני משפחה וסלבריטאיות (Krayer et al. 2008). עם SNSs כמו פייסבוק שמעלה מעל 350 מיליון תמונות לפלטפורמה, מדי יום (דוח חברתי, 2018), האינטרנט מציע הזדמנויות מוגברות למשתמשים מתבגרים לעסוק בהשוואות חברתיות. ואכן, מוצע כי אנשים בעלי אוריינטציה גבוהה של השוואה חברתית עשויים להימשך לאתרים אלה מסיבה זו ממש (Vogel et al. 2015). מודלים חברתיים-תרבותיים (Thompson et al. 1999) נבחנו שוב ושוב בספרות וקיבלו תמיכה אמפירית בהצעתם כי התקשורת משפיעה על רמות חוסר שביעות הרצון ממראה חיצוני, באמצעות תהליכי התיווך של הפנמה והשוואות חברתיות (Keery et al. 2004). מנגנוני תיווך אלה חשובים כדי להסביר שוני בשיעורי אי שביעות הרצון של המראה החיצוני. לדוגמה, מחקרים מצאו כי למרות שרוב המתבגרים מודעים לתיאורים של “אידיאל הרזון” בתקשורת (Milkie, 1999), המידה, שבה נערות חושבות שתיאורים אלה רלוונטיים באופן אישי או ברי השגה, משתנה. תיאוריות החפצה (Fredrickson & Roberts, 1997), ניסו גם להסביר את השפעת התקשורת על הערכות דימוי גוף. מחקרים אלה, מציעים כי קידום נרחב של מראה אידיאלי, עבור נערות ונשים, באמצעות ערוצי תקשורת, גורם לנשים ונערות לבדוק ולהשוות ללא הרף במודע את המראה החיצוני שלהן, ולהפנים את האופן בו הן מצפות מאחרים שיעריכו אותם, תהליך זה נקרא “אובייקטיביות עצמית”.

המחקר הנוכחי

כאשר נחשף לתיאורים תקשורתיים של אידיאל הרזון, מעקב הגוף, או ניטור המראה החיצוני, וכמו כן, לתהליכי הפנמה והשוואות חברתיות, הטענה היא כי יתהוו רמות גבוהות יותר של אי שביעות רצון ממראה הגוף. למרות שבשנים האחרונות חלה הפצה רבה של מחקרים, אשר בחנו את השפעות השימוש במדיה החברתית על דימוי גוף אצל צעירים, מתבגרים לא זכו לאותה תשומת לב בספרות (Holland &Tiggemann, 2016). אין להניח שאוכלוסיות אלה, מתקופות רציפות – אך שונות – של מסלול החיים, אינן זהות מבחינת תהליכים פסיכולוגיים ותוצאות. הוכח כי הערכה עצמית, למשל, יורדת במהלך גיל ההתבגרות (רובינס ו Trzesniewski, 2005) אבל עולה בהדרגה במהלך הבגרות המתעוררת (Chung et al. 2014). יתר על כן, הפופולריות של SNSs בקרב נערות מתבגרות Kelly et al. 2019) – קבוצה בעלת חוסר שביעות רצון נרחב לגבי צורת הגוף שלהן ומשקלן (Dooley et al. 2019) – מדאיג במיוחד. דרוש מחקר נוסף כדי לבחון את התהליכים במקומות עבודה.

במחקר הנוכחי, הפוקוס הינו על SNS פייסבוק. פייסבוק היא הרשת החברתית הפופולרית ביותר בעולם (Statista, 2019a) ואחת הנפוצות ביותר בקרב בני נוער, כך שרוב המתבגרים ברחבי ארה”ב ובריטניה – הינם חברים פעילים (Pew Research Center, 2018; אופקום, 2019). ככל שילדות מתבגרות משתמשות באתרי מדיה חברתית, במיוחד, בעלי אוריינטציה חזותית, כמו פייסבוק, יותר מעמיתיהם הגברים (מכון המחקר Pew, 2018), אתרים אלה עשויים לשמש פלטפורמה ייחודית להשוואות חברתיות עם קבוצת העמיתות הנשיות.

מחקרים מצאו כי חשיפת מתבגרים, לבני גילם המייצגים מקרוב את אידיאל הרזון, מגבירה את רמות חוסר שביעות הרצון לגבי הגוף אצל נשים צעירות (Krones et al. 2005). השוואות חברתיות לעמיתות ולא למפורסמות, עשויות להרשות לעצמן תוצאות שונות לחששות דימוי גוף, שכן מראה עמיתים עשוי להיות מוערך כמתון יותר ובר השגה אישית, בשל אורח החיים והמשאבים הדומים של עמיתיהן (Mussweiler, 2003). יתר על כן, מכיוון שמשתמשי אינטרנט, מציגים תיאורים אידיאליים של עצמם ברשת, התנהגות זו עשויה לעוות את המציאות, ממנה נובעות ההשוואות בפועל (Feinstein et al.2013). מטרתו הראשונה של המחקר הנוכחי היא אפוא לחקור את הדיווחים של המשתתפות על השוואות חברתיות עם נערות ונשים קרובות (למשל חברות ובנות משפחה) ועוד מטרות נשיות רחוקות (למשל סלבריטאיות). ההשוואות ייבחנו הן מבחינת התדירות והן מבחינת ההעדפות, כאשר הופעתן של אחרות נתפסת כמושכת יותר משל הנערה עצמה. כמו כן, ייבחנו אסוציאציות מחוסר שביעות רצון ממראה גוף של המשתתפות. נראה גם כי מדידת הזמן הכולל שהושקע ב- SNSs, שאינה מסבירה כיצד הזמן הזה מושקע, היא פחות אינפורמטיבית מאשר מדידת זמן ספציפית המושקעת בפעילויות הקשורות למראה בזמן הפעילות ברשת. לדוגמה, חברי פייסבוק יכולים לגשת למגוון רחב של תכונות המאפשרות להם לעסוק בפעילויות כגון צ’אט חי או הזרמת וידאו, הפעלת משחקים, פרסום תגובות או תמונות או שיתוף קישורים לתוכן שנחשב מעניין. ברור שרבות מפעילויות אלה אינן קשורות למראה החיצוני. כך שמחקר זה נועד גם, לברר בקרב מדגם של נערות מתבגרות אם יש קשר בין פעילויות הקשורות למראה, במיוחד, לבין חוסר שביעות רצון הגוף. המחקר מתבסס על מודלים חברתיים-תרבותיים והחפצה – כחוסר שביעות רצון מהגוף, כדי לבחון השוואות חברתיות והפנמה של אידיאל הרזון – כמנגנוני תיווך משמעותיים.

גיל המשתתפות וההערכה העצמית, היחס שיש לו כלפי העצמי, המכונה גם ערך עצמי או עצמיות (רוזנברג, 1965), יתייחסו למשתנים מכריעים, ככל האפשר. במהלך גיל ההתבגרות, הערכה עצמית ודימוי הגוף מתפתחים במהירות ובתנודות, כאשר החוקרים מדגישים את הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין השניים (Harter, 2006 van den Berg et al. 2010). בנוסף, מחקרים שונים ומדגמים, של מתבגרים או צעירים, מצאו כי להערכה עצמית יש תפקידי תיווך שונים בהשפעות חברתיות-תרבותיות, על אי שביעות רצון ממראה הגוף .(Stice & Whitenton, 2002;De Sousa et al. 2014; Ahadzadeh, Sharif, & Ong, 2017). נראה כי הערכה עצמית נמוכה עשויה לתרום למעורבות של בנות בהשוואות גוף ולהגביר את רמות ההפנמה ותהליכים אחרים, המגבירים את הפגיעות לגבי חוסר שביעות הרצון ממראה הגוף Durkin &Paxton, 2002; Caqueo-Urízar et al. 2011). כמובן, המקרה יכול בנוסף להיות שההערכה העצמית מושפעת גם, על ידי חשיפה לתיאורים תקשורתיים של אידיאל הרזון, השוואות, הפנמה ואי שביעות רצון ממראה הגוף. לכן, פיקוח על משתנה אפשרי כגון הערכה עצמית, מפחית איומים על תוקפן של מסקנות שניתן לעשות על אסוציאציות, מניתוח התיווך.

לסיכום, הוצעו שתי השערות המחקר הבאות: (1) יהיה קשר חיובי בין אי שביעות רצון ממראה הגוף לבין תדירות ההעדפה של מתבגרות (כלומר כיוון) בהשוואות למטרות נשיות, בין קרובות (למשל חברות) ורחוקות (למשל סלבריטאיות), ב- SNS כמו פייסבוק ו-(2) השוואות חברתיות והפנמה של אידיאל הרזון יתווכו קשרים בין פעילות הקשורה למראה מקוון לבין אי שביעות רצון מהגוף (תוך שליטה בגיל ובהערכה עצמית).

שיטות

משתתפות בשיטות (n = 210) היו תלמידות בגילאי 12 עד 17 (M = 15.16, SD = 1.17) משלושה בתי ספר באירלנד (בית-ספר לבנות, בית-ספר פרטי ובית-ספר באזור עירוני). אף אחד מהם לא זוהה כמי שקיבל תמיכה ממשלתית כדי להתמודד עם חיסרון חברתי או חינוכי. כל המשתתפות סיימו לפחות 8 שנים של חינוך פורמלי.

חומרים

חשיפה למראה

מדד תמונה של 8 פריטים – שהומצא על ידי מאייר ואפור (2014) שימש כדי לקבוע באיזו תדירות המשתתפות עוסקות בפעילויות הקשורות למראה חיצוני (למשל ‘עדכן את תמונת הפרופיל שלך’ או ‘צפה בתמונות של חברות’) בפייסבוק. המשתתפות ציינו את המעורבות הטיפוסית שלהם עם תכונה הקשורה לתמונה בסולם של 5 נקודות החל מ- 0 = ‘כמעט לעולם או לעולם לא’ ועד 4 = ‘כמעט בכל פעם שאני מתחבר’ או 4 = ‘לעתים קרובות יותר מפעם בחודש’, בהתאם לתכונה שנבדקה. הציונים יכולים לנוע בין 0 ל-32 כאשר ציונים גבוהים יותר – מצביעים על מעורבות גבוהה יותר, בפעילויות הקשורות למראה. אמינות עקביות פנימית במחקר הנוכחי הייתה מקובלת (Cronbach’s α = .82).

השוואות לקבוצות יעד ספציפיות

לגבי קבוצות יעד ספציפיות של נשים בפייסבוק, המשתתפות השלימו פריטים שהומצאו על ידי Fardouly ו-Vartanian (2015) כדי לדווח על התדירות בה הן מבצעות השוואות מראה (‘כשמסתכלים על תמונות של הנשים הבאות, באיזו תדירות את משווה את הגוף שלך לשלהם?’ 0 = לעולם לא עד 4 = לעתים קרובות מאוד) והכיוון של השוואות מראה אלה (‘כאשר משווים את גופך לכל אחד מהאנשים הבאים, כיצד את מדרגת את עצמך?’ 1 = הרבה יותר טוב עד 7 = הרבה יותר גרוע). ציונים גבוהים יותר הצביעו על נטייה גדולה יותר לעסוק בהשוואות חברתיות והשוואות כלפי מעלה בפייסבוק, בהתאמה. קבוצות היעד הנשיות מגוונות בקרבה יחסית ומורכבות מבנות משפחה, חברות קרובות (כלומר נשים שאת חברה שלהן בפייסבוק ופוגשת באופן קבוע), עמיתות דיסטליות (כלומר, נשים שאתן מכירות בפייסבוק או אחרת, אבל לא מסתובבות איתן באופן קבוע), וסלבריטאיות (למשל שחקניות, מוזיקאיות ודוגמניות). הציונים שהושגו עבור כל קבוצת יעד נותחו בנפרד עבור שני אמצעי ההשוואה.

הפנמה של אידיאל הרזון

במחקרים האחרונים נעשה שימוש בסולם ההפנמה של אידיאל הרזון,  כדי למדוד את רמות ההפנמה של אידיאל הרזון, באוכלוסייה הנשית (למשל Stice et al. 2017). באמצעות סולם תגובה של 5 נקודות (0 = מאוד לא מסכימה ל-4 = מסכימה מאוד), המשתתפות דירגו את המידה שבה הן הסכימו או לא הסכימו עם שמונה הצהרות הנוגעות לרמות ההפנמה שלהם כגון ‘נשים רזות מושכות יותר’ ו’נשים עם גוף שרירי מושכות יותר’. הציונים יכולים לנוע בין 0 ל -40 כאשר, ציונים גבוהים יותר מצביעים על רמות הפנמה גבוהות יותר, וציונים נמוכים יותר בסולם מציינים רמות נמוכות יותר של הפנמה. אמינות העקביות הפנימית במחקר הנוכחי הייתה גבוהה (Cronbach’s α = .90).

חוסר שביעות רצון ממראה הגוף

באמצעות סולם תגובה של 6 נקודות (0 = לעולם לא, 5 = תמיד), המשתתפות השלימו את קנה המידה המשני, של חוסר שביעות רצון מראה הגוף, בתשעת הפריטים של הפרעות אכילה, (Garner et al. 1983) כדי לדרג הצהרות על דימוי הגוף שלהן. הציונים יכולים לנוע בין 0 ל -45, כאשר ציונים גבוהים יותר – מצביעים על רמות גבוהות יותר של אי שביעות רצון מהגוף. אמינות העקביות הפנימית במחקר הנוכחי הייתה מקובלת (Cronbach’s α = .83).

הערכה עצמית

הערכה עצמית נבחנה באמצעות הסולם העצמי של רוזנברג (Rosenberg, 1965). באמצעות סולם תגובה של 5 נקודות (0 = מאוד לא מסכימה עד 4 = מסכימה מאוד), המשתתפות דירגו את המידה, בה הן הסכימו או לא הסכימו, עם 10 הצהרות על ההערכה העצמית שלהם, כגון, “באופן כללי אני מרוצה מעצמי”. הציונים יכולים לנוע בין 0 ל -40, כאשר ציונים גבוהים יותר בסולם המצביעים על רמות גבוהות יותר של דימוי עצמי. אמינות העקביות הפנימית במחקר הנוכחי הייתה מקובלת (Cronbach’s α = .78).

תהליך

התקבל אישור אתי מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת מחברי המחקר. לאחר קבלת הסכמת מנהלי בתי הספר, נשלחו להורים טפסים להסכמה ולאישור, אשר פירטה את מטרות המחקר. תלמידים שהוריהם חתמו על טפסי ההסכמה קיבלו דפי מידע טפסים והוזמנו לקחת חלק במחקר. שיעור התגובה להסכמת ההורים היה 59% ושיעור התגובה של התלמידות היה 100%. איסוף הנתונים התקיים במסגרת קבוצתית, כאשר איש צוות נוכח, בשעות הלימודים בין דצמבר 2015 לינואר 2016. עם השלמתם נאספו שאלונים וכל המשתתפות תוחקרו בעל פה ובכתב.

ניתוח נתונים

הנחיות ל’כלל אצבע’ (Garver & Mentzer, 1999) מציעות ‘גודל מדגם קריטי’ של 200 משתתפות לניתוחי נתיב, נעשו לפני איסוף הנתונים. 210 משתתפות השלימו את הסקר. הנתונים שלהן נותחו באמצעות היחידה הסטטיסטית למדעי החברה (SPSS, גרסה 4 M. Scully et al. 23.0; IBM SPSS, שיקגו, IL) וכלי חישוב התהליך עבור SPSS (Hayes, 2017). ניתוח של נתונים חסרים הצביעו על כך שאף פריט לא חרג משיעור חסר מעל 5%. מעט פריטים שהיו בחוסר מוחלט, בבדיקות אקראיות (MCAR) הצביעו על כך שפריטים אלה היו חסרים לחלוטין באקראי ולכן הציונים היו ללא שימוש באלגוריתם ציפייה-מקסום (Little & Rubin, 2002).

טבלה 1. משתנה דו-ערכי ומתאם חלקי בין חוסר שביעות רצון הגוף, התדירות והכיוון של השוואות מראה לקבוצות יעד ספציפיות.

(תדירות השוואות גוף > משפחה, חברות קרובות, עמיתים, סלבריטאיות).(השוואות כלפי מעלה > משפחה, חברות קרובות, עמיתים, סלבריטאיות).

 p < .01. נתונים בתוך סוגריים הם מתאמים חלקיים שבהם התדירות או הכיוון (לפי העניין) של השוואות המראה לקבוצות היעד האחרות.

טבלה 2. ממוצע (SD) דירוגים של התדירות וכיווני השוואות המראה לקבוצות יעד ספציפיות בפייסבוק

טבלה 4: משפחה / חברות קרובות / עמיתות רחוקות / סלבריטאיות

השוואות גוף ‘כאשר מסתכלים על תמונות של הנשים הבאות, באיזו תדירות אתה משווה את הגוף שלך לגוף שלהם?’

0 = לעולם לא עד 4 = לעתים קרובות מאוד

השוואות גוף כלפי מעלה ‘כאשר משווים את גופך לכל אחד מנשים הבאות, כיצד את מדרגת את עצמך?’

1 = הרבה יותר טוב עד 7 = הרבה יותר גרוע

*כל האמצעים שונים סטטיסטית באופן משמעותי זה מזה ב- p < .001 למעט ההבדל הממוצע בין חברות קרובות ועמיתות דיסטליות שהוא משמעותי ב- p < .05.

**כל ממוצע מעל 3.5 מייצג השוואות כלפי מעלה בהן המשתתפות מדרגות את גופן בצורה פחות חיובית מגופי המטרות.

השוואות בין חברות קרובות ועמיתות דיסטליות אינן שונות באופן משמעותי זו מזו (p = .134). כל האמצעים האחרים שונים סטטיסטית באופן משמעותי זה מזה ב p < .001.

תוצאות

יהיה קשר חיובי בין חוסר שביעות רצון ממראה הגוף לבין תדירות והעדפה של המתבגרות, בהשוואות לפרוקסאליות (למשל חברות קרובות) לבין מטרות נשיות דיסטליות (רחוקות – למשל סלבריטאיות), בפייסבוק.

טבלה 1 מראה כיצד הזמן שהוקדש להשוואות חברתיות עם קבוצות היעד של בנות משפחה, חברות קרובות, עמיתות דיסטליות וסלבריטאיות בפייסבוק, היה בקורלציה משמעותית עם חוסר שביעות רצון הגוף אצל נערות מתבגרות (כולם p < .001). השוואות ספציפיות ל’מטרה כלפי מעלה’ היו גם קשורות באופן משמעותי, עם חוסר שביעות רצון הגוף, בקרב המדגם (כל p < .01), במיוחד כאשר נערות מתבגרות תופסות את המראה שלהן כגרוע יותר מזה של חברות קרובות (r = .47).

ניתוחי מדדים חוזרים ונשנים של בדיקות שונות (ANOVA) מצאו כי תגובות המשתתפות לקבוצות היעד השונות, היו שונות באופן משמעותי, ביחס לזמן שהם בילו בהשוואות חברתיות (F(2.845, 591.8) = 131.83, p < 0.001; eta.388) והכיוון של השוואות אלה (F(2.154, 447.94) = 134.4, p < 0.001; eta 391). כפי שניתן לראות בטבלה 1, נערות מתבגרות השוו את גופן לעתים קרובות, תחילה לסלבריטאיות, לאחר מכן לחברות קרובות, ולבסוף, לבנות משפחה. כל שאר הממוצעים היו שונים באופן משמעותי זה מזה ב- p < .001, למעט ההבדל הממוצע בין חברות קרובות ועמיתות רחוקות, שהיה משמעותי ב p< .05. כל השוואות הגוף נמצאו בכיוון כלפי מעלה, כאשר המשתתפות דרגו את גופן כפחות טוב, בהשוואה למפורסמות, לאחר-מכן לעמיתות דיסטליות, לחברות קרובות, ולבסוף, למשפחה. השוואות בין חברות קרובות ועמיתות דיסטליות, לא היו שונות באופן משמעותי זה מזה (p = .134). כל הממוצעים האחרים היו שונים מאוד באופן משמעותי אחד מהשני (p < .001).

השוואות חברתיות והפנמה של אידיאל הרזון יתווכו קשרים בין פעילות מקוונת הקשורה למראה לבין חוסר שביעות רצון מהגוף (תוך פיקוח על הגיל וההערכה העצמית).

גיבוש התהליך של הייז לרגרסיה גישורית (Hayes, 2017) שימש לפיתוח מודל מתווך מרובה סדרות, במטרה לחקור את ההשערה כי לעתים קרובות השוואות חברתיות, השוואות כלפי מעלה והפנמה, מתווכים את הקשר בין פעילות הקשורה למראה בפייסבוק, לבין אי שביעות רצון ממראה הגוף. הערכה עצמית וגיל נוספו למודל כמשתנים נוספים, כך שהשפעתם עשויה להיות תחת פיקוח סטטיסטי,  כאשר מעריכים את היחסים האחרים במודל. מכיוון שחוסר שביעות רצון מהגוף, הייתה קשורה באופן משמעותי לזמן שהוקדש למעורבות בהשוואות חברתיות ולכיוון ההשוואות הללו עם כל קבוצות היעד, שני משתנים חדשים חושבו לניתוח זה כדי לייצג (i) את הדירוג הממוצע של התדירות בה המשתתפות דיווחו כי הן עוסקות בהשוואות חברתיות בפייסבוק בכל קבוצות היעד ו-(ii) הדירוג הממוצע של השוואות כלפי מעלה שבוצעו בפייסבוק עם כל קבוצות היעד.

טבלה 3: פרטים תיאוריים ומתאם בין משתני מפתח

איור 1. השוואות גוף כלפי מעלה, תדירות השוואות הגוף והפנמה כמתווכים ביחסים בין פעילות המראה בפייסבוק לבין חוסר שביעות רצון הגוף תוך שליטה על ההערכה העצמית והגיל. מקדמי נתיב מתוקננים מוצגים. קווים מודגשים מציינים מסלולים משמעותיים.

טבלה 3 מציגה את המתאם הדו-ערכי ומתאם חלקי בין הערכים ואיור 1 מציג את המודל המוצע. נתיבים משמעותיים מסומנים בקו מודגש. בסך הכל, המודל היווה 39.32% מהשונות, ברמות אי שביעות הרצון בגוף [ R 2 = .3932, F(6, 168) = 18.1406, p < .0001]. ההשפעה הישירה של פעילות במראה חיצוני, בפייסבוק, על אי שביעות הרצון מהגוף, לא הייתה משמעותית ( b =  −.1316, SE = .0672, p > .05). עם זאת, תדירות ההשוואה, תיווכה באופן משמעותי את הקשר הזה כך, שפעילות רבה יותר במראה חיצוני, הייתה קשורה לביצוע השוואות חברתיות נוספות, אשר היו קשורות בתורן לאי שביעות רצון גדולה יותר ממראה הגוף, וכתוצאה מכך, הייתה השפעה עקיפה משמעותית (b = .0697; 95% CI: .0129 –.1416). בנוסף, הפנמה גדולה יותר של אידיאל הרזון, תיווכה עוד יותר את ההשפעה העקיפה של פעילות הקשורה למראה בפייסבוק ולתדירות ההשוואה על אי שביעות הרצון מהגוף (b = .0278; 95% CI: .0041–.0597). השפעות עקיפות אחרות של פעילות הקשורה למראה חיצוני בפייסבוק, על אי שביעות הרצון מהגוף, לא היו משמעותיות. המנבא החזק ביותר של אי שביעות רצון מהגוף היה התדירות בה המשתתפות השוו את גופן לאלה של בנות אחרות ( b = .2317, SE = .0845, p < .05). טבלה 4 מכילה את מקדמי המדגם.

דיון

תוצאות מחקר זה גילו כי אי שביעות הרצון של נערות מתבגרות ממראה גופן, קשורה באופן משמעותי לפעילות הקשורה למראה חיצוני, בזמן שהייתן בפייסבוק. באופן ספציפי, אי שביעות הרצון מהגוף הייתה קשורה באופן משמעותי (i) לזמן שהוקדש להשוואות חברתיות ו-(ii) להשוואות חברתיות ‘כלפי מעלה’ עם סלבריטאיות, חברות קרובות, עמיתות ובנות משפחה, בזמן שהייתן בפייסבוק. הערכה עצמית בתדירות גבוהה יותר, בהשוואה לסלבריטאיות ופחות חיובית בפרטים תיאוריים, בהשוואה לחברות קרובות, הייתה קשורה מאוד עם הערכות דימוי גוף נמוכות יותר. בהתחשבות בתגובות לכל המטרות הנשיות ביחד, הזמן שהוקדש לפעילות הקשורה למראה בפייסבוק לא נמצא קשור ישירות לאי שביעות רצון ממראה הגוף, אבל היה קשור בעקיפין, באמצעות מנגנון התיווך, להשוואות חברתיות תכופות והפנמה של אידיאל הרזון. לפיכך, פעילויות פייסבוק הכרוכות בהערכת תמונות מצולמות של אדם ושל אחרים – נקשרו להשוואות חברתיות תכופות יותר, ומעורבות בהשוואות חברתיות תכופות – הייתה קשורה לחוסר שביעות רצון מהגוף. יתר על כן, הקשר בין השוואות חברתיות תכופות לאי שביעות רצון ממראה הגוף, גם היה מתווך על ידי הפנמה של אידיאל הרזון.

הסביבה החברתית-תרבותית של SNSs

ג’ונס (2004) מתאר את “תרבות המראה” אשר לעתים קרובות מתפתחת במהלך גיל ההתבגרות – בו בנות תופסות רזון כתכונה מועילה לקבלה חברתית. מחקר זה, מוסיף למחקר הקיים, הבוחן את תרבות המראה בקרב נערות איריות צעירות (Lawler & Nixon, 2011; Kierans & Swords, 2015) ומרחיב אותו כדי להתמקד בהשפעת SNS באינטרנט. הוא גם מציע כי פעילות ממוקדת מראה, עשויה בעקיפין להניע את חוסר שביעות הרצון של הגוף אצל נערות מתבגרות, באמצעות מנגנוני השוואות חברתיות והפנמה של אידיאלים הקשורים למראה חיצוני, ומיישר קו עם מחקרים הקשורים לתחום (Groesz et al. 2002; Jones,2004; Levine & Harrison, 2009). לפיכך, תומך גם בתיאוריות חברתיות-תרבותיות ותיאוריות החפצה, הסוברות כי חשיפה מוגברת לתמונות נשיות עשויה לעורר שיעורים מוגברים של השוואות חברתיות. השוואות אלה מדגישות פערים בין המראה של האדם לבין הנורמה החברתית או הסטנדרט הצפוי. אם הערכות עצמיות אינן מועדפות, הן עלולות להחמיר את אי שביעות הרצון של מראה הגוף. חשוב לציין, רמות ההפנמה של הפרט, עשויות להיות גורם בסיסי קריטי בהסבר לגבי שינוי אישי, באי שביעות הרצון של מראה הגוף.

ייתכן כי אתרים כמו פייסבוק, הינם מדיום המדגים את ‘תרבות המראה’ לנערות מתבגרות. אתרים בהם משתמשים מעלים תיאורים אידיאליים של עצמם (Feinstein et al. 2013). בפעם הראשונה, אתרים אלה מאפשרים למתבגרות הזדמנות להציג תמונות של נערות רבות אחרות על מסכים דיגיטליים, עם גישה לפי דרישה. יתר על כן, ניתן לערוך, לחתוך ולסנן תמונות, אשר עשויים להעלות את מספר התמונות המחקות גרסאות אידיאליות של יופי למתבגרות צעירות.

השלכות והתערבויות

רמות אי שביעות הרצון ממראה גוף בגיל ההתבגרות המוקדם, הינן המנבא הטוב ביותר של רמות אי שביעות הרצון ממראה גוף בסוף גיל ההתבגרות ((Dion et al. 2015). יתר על כן, אי שביעות רצון הגוף מאופיין כמרכיב משמעותי של התפשטות הפרעת אכילה, בדרך כלל במהלך תקופת ההתבגרות המאוחרת, כאשר נערות נמצאות בסיכון גבוה יותר, מנערים (Rohde et al. 2015). לפיכך, התערבות מוקדמת הינה בעלת חשיבות קריטית. ספרות קודמת, תמכה ביעילות של התערבויות דיסוננס קוגניטיבי, בהפחתת רמות ההפנמה ובחוסר שביעות הרצון ממראה הגוף (Halliwell & Diedrichs, 2014).

נמצא כי גם תוכניות אוריינות מדיה, הפיקו תוצאות חיוביות, בהפחתת רמות אי שביעות הרצון ממראה הגוף (Watson & Vaughn, 2006). מהתוצאות הנוכחיות, ניתן היה לשפר התערבויות אלה עם הוספת חינוך למדיה החברתית המתמקד ב’תרבות המראה ‘ המקודמת באמצעות אתרים כמו פייסבוק. עם התערבויות קודמות ששמו דגש רב יותר על דוגמניות בוגרות המתוארות בתקשורת באמצעות פרסומות (Wilksch et al.2006; Watson & Vaughn, 2006), התערבויות עתידיות יכולות להתמקד באוכלוסיות מתבגר ולהתריע על-כך שעמיתים יכולים להציג גרסאות אידיאליות של עצמם בפלטפורמות מדיה חברתית (Zhao et al. 2008), על ידי חיתוך, עריכה וסינון התמונות שלהם כדי לגרום לעצמם להיראות רזים ואטרקטיביים יותר.

מגבלות ומחקר עתידי

המחקר הנוכחי היה בקורלציה בעיצוב, ולכן לא ניתן לרמוז על סיבתיות, שכן משתנים אחרים שאינם נשלטים עשויים להשפיע על התוצאות שהושגו. מחקר עתידי בתחום המדיה החברתית ואי שביעות הרצון מהגוף יכול לאמץ עיצובים ניסיוניים, כדי לחקור אם הזמן המושקע בהשוואות חברתיות באתרים כמו פייסבוק, קשור באופן סיבתי לרמות של חוסר שביעות רצון ממראה גוף.

מחקר עתידי יכול גם לבחון את השפעות הפעילות השוטפת וההדדיות של המדיה החברתית. לא ברור אם גורמי פגיעות כמו רמות גבוהות של הפנמה או חוסר שביעות רצון ממראה גוף, גורמים לאנשים לחפש תוכן שמעורר התנהגויות של השוואות חברתיות, או אם SNSs כגון פייסבוק גורמים לאנשים לעסוק בהתנהגויות כאלה בשל האפשרויות העשויות להגביר את רמות ההפנמה שלהם ואת חוסר שביעות הרצון ממראה הגוף. מחקר שנערך לאחרונה על ידי Rousseau et al. (2017) לאוכלוסיית מתבגרים, מצביע על כך שחוסר שביעות רצון ממראה הגוף , מנבא באופן חיובי השוואה בפייסבוק. בנוסף, מחברים אלה ציינו כי שימוש פסיבי בפייסבוק, כלומר “ניטור חייהם של אנשים אחרים על ידי צפייה בתוכן של פרופילים אחרים ” ללא חילופים ישירים בין המשתמשים ” (Frison & Eggermont, 2015: 4), עורר שיעורים מוגברים של השוואות חברתיות, אשר, בתורו, החמירו את רמות אי שביעות הרצון ממראה הגוף.

מחקרים קודמים מצאו גם כי היחסים בין משתנים המתוארים במודלים חברתיים-תרבותיים, של אי שביעות רצון ממראה הגוף, משתנים בהתאם לגיל, למין ולהגדרה החברתית-תרבותית של המשתתפות. לדוגמה, פרטים תרבותיים, הינם גורמים חשובים שיש לקחת בחשבון, בעת פיתוח וניתוח מודלים חברתיים-תרבותיים של אי שביעות רצון מהגוף, כאשר ההתמקדות במראה עשויה להשתנות בין מדינות. כמקרה לדוגמה, מחקר אחד ציין כיצד המשתתפות האוסטרליות דיווחו על תפיסת מדיה גדולה יותר והשפעת עמיתות, הפנמה והשוואות מראה בהשוואה למקביליהן הצרפתיות (Rodgers et al. 2011). המחברים סברו כי נשים אוסטרליות עשויות להיות מושפעות יותר מאידיאלים מערביים של יופי, בשל היותה של אוסטרליה מדינה דוברת אנגלית במידה רבה, ולכן רגישה יותר להשפעות תעשיית הדיאטה והתרבות האמריקאית. המחברים סברו עוד כי התרבות הצרפתית, עשויה לשמש כפילטר עבור נשים צרפתיות צעירות, מכיוון שעמדות סביב מזון ותזונה תוארו כחיוביות יותר ממדינות מערביות אחרות (Holdsworth, 2008). יתר על כן, אסוציאציות בתוך מודלים חברתיים-תרבותיים נמצאו חזקים יותר עבור נערות מאשר נערים (Papp et al. 2013). כמו כן, יתכן כי השפעות הוריות על דימוי הגוף, חזקים יותר עבור מתבגרים צעירים, בהשוואה למתבגרים מבוגרים ומבוגרים צעירים (Shroff & Thompson, 2006). בהתחשב בממצאים אלה, תשומת לב נוספת נדרשת כדי להסיק באיזה אופן השפעות החשיפה המקוונת למדיה יכולות להשתנות, בהתאם לסביבה החברתית-תרבותית, למין ולגיל של הפרט.

מחקר עתידי עשוי לשקול הסתכלות על מודלים מבוססים אחרים של הערכות דימוי גוף (למשל המודל התלת-צדדי של אי שביעות רצון הגוף) כדי לקבוע משתנים פוטנציאליים נוספים אשר עשויים להסביר את אי שביעות רצון דימוי גוף בגיל ההתבגרות, בעקבות חשיפה לפלטפורמות מדיה מקוונות. פיתוח מודל מקיף, המשלב משתני תיווך ומיתון, המציין את ההשפעה הפוטנציאלית של המדיה החברתית על הערכות דימוי גוף בגיל ההתבגרות, יסביר יותר את תפקידה של המדיה, בהשוואה לצורות מסורתיות אחרות של כלי תקשורת (Prieler & Choi, 2014).

בהתחשב בהתפשטות המחקר בספרות דימוי הגוף החיובית, מחקר עתידי יכול גם להפיק תועלת מבדיקת גורמי הגנה שעשויים להיות כפילטרים עבור נערות צעירות, מההשפעות השליליות יותר של אתרי מדיה חברתית. מחקרים חדשים הדגישו כיצד נשים צעירות שנחשפו לפוסטים חיוביים לגוף חוו שיפור במצב הרוח, שביעות הרצון ממראה הגוף והערכה של מראם החיצוני, בהשוואה להיחשפות לפוסטים בעלי אידיאלים של רזון ולפוסטים ניטרליים למראה (Cohen et al. 2019). התיאוריה גם מציעה כי ההשפעה של השוואות חברתיות לגבי הערכה עצמית יכולה להשתנות בהתאם למרחק, הקיצוניות וההישגים של המטרה ההשוואתית ביחס לעצמי (Mussweiler, 2003;Mussweiler et al. 2005). אם אדם מאמין כי תכונה רצויה באחר הינה ברת השגה, האדם יכול לקבל מכך השראה ולהטמיע זאת בעצמו, בעוד, השפעות מנוגדות עלולות להתרחש, כאשר אדם מאמין כי תכונה כזו היא מחוץ לתחום היכולת שלו (Lockwood & Kunda, 1997). לדוגמה, מודל הנגישות הסלקטיבית של Mussweiler 2003)) מציע כי סלבריטאיות מייצגות יעד בלתי מושג, רחוק מבחינה פסיכולוגית וקיצוני, בהשוואה לנערות מתבגרות. כתוצאה מכך, השוואות חברתיות לחברות קרובות ובנות משפחה ולא למפורסמות או לעמיתות דיסטליות, עשויות לקבל תוצאות שונות לחששות דימוי גוף, שכן הצגות של חברות קרובות עשויות להיות מוערכות כהישגיים יותר באופן אישי ופחות קיצוניים בשל אורח חייהן הדומה ומשאביהם (Kierans &Swords, 2015).

לבסוף, יהיה מעניין לחקור כיצד SNSs אחרים, במיוחד עם פלטפורמה הממוקדת בלעדית בוויזואליות כגון אינסטגרם, משפיעים על בריאות הנפש של המשתמשים. בהתחשב בפופולריות של אינסטגרם בקרב מתבגרים (Statista, 2019b) וההתמקדות שלה בייצוגים חזותיים של העצמי (למשל העלאת תמונות סלפי), יהיה כדאי לחקור האם המעורבות בכך, מקושרת לסיכון מוגבר לחוות רמות גבוהות של אי שביעות רצון מהגוף, לנערות מתבגרות.

מסקנות

הזרם המתמיד של תוכן ממוקד מראה, המונצח באמצעות אפשרות הזנת החדשות בפייסבוק, עשוי לאפשר הזדמנויות גדולות יותר למתבגרות פגיעות לעסוק בהשוואות חברתיות עם מטרות נשיות (Perloff, 2014). המחקר הנוכחי מצביע על כך שמעורבות תכופה בהשוואות חברתיות, הערכה עצמית פחות חיובית ונטייה להפנמה של אידיאלי המראה, הינם תהליכים חשובים בהסבר כיצד פעילויות הקשורות למראה באינטרנט של נערות מתבגרות קשורות להערכות דימוי גוף שליליות. מתוך כך, נראה כי פייסבוק מייצגת סביבת ‘תרבות מראה’ נוספת עבור מתבגרות. עם הטכנולוגיה והשימוש בפלטפורמות של רשתות חברתיות המתקדמות בקצב אקספוננציאלי, יש צורך בהמשך מחקר, כדי לבחון אילו השפעות ישנן, על בריאותם הנפשית של משתמשות צעירות.

ניגודי אינטרסים

מייב סקאלי, לוריין חרבות ואליזבת ניקסון – אין ניגודי אינטרסים לחשוף.

סטנדרטים אתיים

המחברים טוענים כי כל ההליכים התורמים לעבודה זו עומדים בסטנדרטים האתיים של הוועדה הלאומית והמוסדית הרלוונטית לניסויים בבני אדם עם הצהרת הלסינקי מ-1975, כפי שתוכננה בשנת 2008. פרוטוקול המחקר אושר על ידי ועדת האתיקה של המוסד המשתתף.

תמיכה כספית

מחקר זה לא קיבל מענק ספציפי מכל סוכנות מימון, בין אם מסחרית או ללא מטרות רווח.

השוואות חברתיות במדיה החברתית: פעילות מקוונת הקשורה למראה ואי שביעות רצון ממראה גופני אצל נערות מתבגרות

מבוא: המעורבות, של מתבגרות בפלטפורמות חברתיות מקוונות, מתקדמת בקצב אקספוננציאלי ויש צורך במחקר כדי לחקור השפעה זאת על בריאות הנפש של נערות מתבגרות. מחקר זה בחן פעילות הקשורה למראה (למשל התבוננות בתמונות של חברות) ברשתות החברתיות ובאי-שביעות רצון מהגוף, בקרב נערות מתבגרות.

שיטות: מדדי דיווח עצמי של פעילות הקשורה למראה באינטרנט, השוואות חברתיות לקבוצות יעד נשיות, הפנמה של האידיאל הרזה, חוסר שביעות רצון ממראה הגוף והערכה העצמית - ניתנו ל -210 נערות (גיל ממוצע = 15.16 שנים). תוצאות: אי שביעות הרצון של מראה הגוף מקושר באופן משמעותי: (i) כמות הזמן בהשוואות חברתיות ו (ii) השוואות חברתיות לדימוי גבוה יותר, עם מטרות נשיות שונות באינטרנט. הערכה עצמית נמוכה יותר מקבוצת היעד של חברות קרובות, הייתה קשורה מאוד להערכות דימויי גוף נמוכות יותר. ניתוח גישור סדרתי מרובה, גילה כי גם לאחר פיקוח על גיל והערכה עצמית, הזמן שהוקדש להשוואות חברתיות תיווך באופן משמעותי את הקשר בין פעילות הקשורה למראה באינטרנט, לבין חוסר שביעות רצון ממראה הגוף. קשר זה תווך חלקית יותר, על ידי הפנמה של האידיאל הרזה, אשר תיווך באופן משמעותי, את הקשר בין זמן ההתעסקות בהשוואות חברתיות ולאי שביעות רצון ממראה הגוף.

דיון: התוצאות מובהרות במונחים של פלטפורמות, במדיה חברתית מקוונת, המייצגות סביבת תרבות נוספת למראה חיצוני אצל נערות מתבגרות. השפעות המדיה על בריאות הנפש של גולשות רשת (משתמשות) פגיעות וכיצד מחקר עתידי צריך למצוא גורמים, אשר עשויים להוות חוצץ, המגן על נערות מתבגרות, מפני ההשפעות השליליות.

מבוא

מודלים חברתיים-תרבותיים של אי שביעות רצון ממראה הגוף, מדגישים את תפקידה של התקשורת כמתחילה, מפתחת ומקיימת הערכת דימוי גוף שלילית (Thompson et al. 1999). בעוד שמחקר מקיף בחן את ההשפעה של צורות מדיה מסורתיות יותר, כמו מגזינים וטלוויזיה (Grabe et al. 2008), פחות מחקרים בדקו כיצד צורות חדשות יותר של מדיה כגון אתרי רשתות חברתיות מבוססות אינטרנט (SNSs) משפיעות על הערכות גודל וצורת גופם של הגולשים (Holland &Tiggemann, 2016). מעט המחקרים...

295.00 

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.