(24/06/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

לרכישה גלול למטה לסוף הדוגמית

Still an American Mortality Salience and Treatment of Suspected Terrorists

Still an American? Mortality Salience and Treatment of Suspected Terrorists

עדיין אמריקאי? טיפול באמצעות בולטות המוות בטרוריסטים חשודים

בעולם של ימינו לאחר ה -11 בספטמבר, חשוב לבחון את הגורמים הפסיכולוגיים הקשורים באמונות לגבי הטיפול הנכון בחשודים במעורבות טרור. אנו מדווחים על שני ניסויים בנושא ההשפעה של בולטות המוות על נכונותם של אנשים למנוע הגנות פרוצדוראליות מחשודים בטרור. תזכורות למוות הובילו את המשתתפים להרחיב יותר הגנות פרוצדוראליות כלפי חשוד בטרור אמריקני, אך פחות כלפי סעודי. במחקר 2, שכפלנו והארכנו את התוצאות של מחקר 1 בכך שהראינו, שהתמיכה באמצעי חקירה קיצוניים הייתה ספציפית לחברי קבוצות אויב חיצוניות (למשל, סעודים), בניגוד לקבוצות חוץ שאינן אויב (למשל בולגרים). התוצאות נדונות במונחים של תיאוריית ניהול טרור.

במהלך 9 השנים האחרונות התנהל ויכוח נרחב בעניין הזכויות וההגנות שיש לתת לחשודים במעורבות טרוריסטית. ויכוח זה נע בין האפשרות של עינויים ושימוש בטכניקות חקירה יוצאות דופן לחשודים שנתפסו בחו”ל, לבין האפשרות של לתת לחשודים גישה ליועץ, וזכותם של החשודים שנתפסו בארצות הברית לראות את הראיות שהצטברו נגדם. לדיון המתמשך הזה רלוונטיים אירועי 11 בספטמבר 2001 וכן השינויים שבאו בעקבותיהם, הן בכיוון מדיניות החוץ האמריקאית והן במצבם הפסיכולוגי של אמריקנים מן השורה. 

התמונה של מגדלים בוערים, כמו גם תזכורות מתמידות של מוות בעירק ובאפגניסטן, הציבו את הנושא של המוות שלנו בקדמת הבמה של הפסיכולוגיה. לבולטות המוות יש השפעה עמוקה על עמדותיהם הפוליטיות של אנשים ועל תחושות השיפוט שלהם (Cohen, Ogilvie, Solomon, Greenberg, & Pyszczynski, 2005;, Landau Solomon et al., 2004 ). אנו מבקשים לבחון במחקרים שדווחו כאן, כיצד תזכורות למוות שלהם עצמם, משפיעות על אמונותיהם של האמריקנים לגבי אופן הטיפול הנכון בחשודים בטרור.

בולטות המוות 

לבני אדם יכולות שיקוף-עצמי מפותחות, ויכולות אלה מובילות למודעות אודות הרגישות האנושית למוות. מודעות זו יוצרת פוטנציאל לטרור מוחץ (Becker, 1973). אנשים מתמודדים עם הידיעה שיום אחד הם יפסיקו להיות. מאז סוף שנות השמונים חוקרים פסיכולוגים כיצד מגיבים אנשים לבולטות של הבנה מטרידה זו. בעקבות מחקרו של  ,Becker Greenberg, Pyszczynski, Solomon (1986) הניחו היפותזה, שאנשים מפתחים תפיסות תרבותיות חובקות עולם בין השאר על מנת להרגיע את האימה שהמוות מעורר ולפיכך אנשים יבקשו לאשר תפיסות עולם מגוננות אלה כאשר הם יתמודדו עם המוות שלהם עצמם.

מחקרים בנושא זה מעוררים לעיתים קרובות מודעות למוות, כאשר הם מבקשים מכמה מהמשתתפים לכתוב מספר משפטים על מה שלדעתם יקרה כשהם ימותו. משתתפי קבוצת הביקורת מתבקשים לכתוב, במקום זאת, על אחד ממגוון נושאים, כמו לדוגמא כאבי שיניים (van den Bos & Miedema, 2000) או חוויה של חוסר וודאות שעברו (Landau & Greenberg, 2006). בולטות המוות מעלה בעיקר מחשבות על מוות ועל הסוף של קיומו של האדם. שאלות הביקורת נועדו לגרום לתגובות דוחות, אך לא לעורר את אותה חרדה קיומית כמו מחשבות הקשורות למוות. עם זאת, מחקרים מסוימים השתמשו במניפולציות חריגות יותר, כמו חשיפה לצילומים של תאונות דרכים מחרידות או קרבה לבית הלוויות.

במחקר הראשון בנושא בולטות המוות, התבקשו השופטים להטיל תשלום ערבות על אישה החשודה בזנות Rosenblatt, Greenberg, Solomon Pyszczynski, & Lyon, 1989)). Rosenblatt ועמיתיו שיערו כי תפיסות עולמם התרבותי של השופטים כוללות התנגדות לזנות, וכי תחת רמה מוגברת של מוות והפגנת קשיחות כלפי עבריין זה, הם יידבקו יותר בתפיסות עולמם. השערותיהן אושרו, כאשר תשלום הערבות נקבע על ידי אותם שופטים, שסיימו לראשונה שאלון מחשבות מוות, הוא היה גבוה פי 9. מחקרים רבים שנערכו לאחר מכן הראו תוצאות דומות. סקירת ספרות שנערכה לאחרונה בנושא ניהול טרור, מצאה תריסר מחקרים שהראו ענישה מוגברת בתנאים של בולטות המוות (Arndt, Lieberman, Cook, & Solomon, 2005). בכל אחד מהמקרים, בולטות המוות הובילה לאישור השקפת עולם באמצעות השמצה של שחקנים בדלנים. עקביים לפרשנות זו, Rosenblatt et al (1989) מצאו גם, שרק אותם המשתתפים שהתנגדו לזנות הראו ענישה מוגברת תחת בולטות המוות, ואותם המשתתפים שהמציאו מחשבות הקשורות למוות, הקצו פרס גדול יותר ל”גיבור “של השקפת עולמם, כלומר, למישהו שעזר למשטרה לתפוס עבריין.

בעבודה האחרונה שבדקה את השפעת בולטות המוות על השקפות הפוליטיקה האמריקאית, נמצא כי בולטות המוות הגבירה את התמיכה בנשיא בוש ובמדיניות החוץ האגרסיבית שלו (Landau, Solomon et al., 2004) והובילה לדיווח עצמי גדול יותר בדבר הכוונה להצביע בעדו בבחירות 2004 (Cohen et al., 2005). תחת בולטות המוות, לסטודנטים איראנים היו סיכויים גבוהים יותר לאשר פיגועי קדושים, ושמרנים אמריקאים נטו יותר לתמוך בפעולה צבאית קיצונית נגד מדינות מושחתות כולל שימוש בנשק כימי (Pyszczynski et al., 2006). 

יש להניח שאדם הנחשד בטרור ייחשב בעיני העולם כבדלן קיצוני (מתוך נקודת מבטה של תרבות הקורבן) יותר מהזונה ששימשה במחקר של Rosenblatt et al (1989). סביר להסיק שבעקבות הקבלה את מעמד בולטות המוות תגדל ההסכמה להעניק טיפול נוקשה לעצורים שהואשמו בטרור. יחד עם זאת נטען, שמאחר שתפיסות עולמם של אנשים הן מורכבות, משתנים חשובים במצב יכולים לייצר תנודות משמעותיות בהסכמתם לגבי טכניקות טיפול קשות.

מורכבות השקפת העולם והשפעתה על חשודים בטרור 

היבט אחד של השקפת עולמם של אנשים הוא תשומת לבם לצדק פרוצדורלי. במשפט, מדי פעם, צד אחד בתיק יתחיל להציג ראיות לכך שהשופט יפסוק לגביהם שהם בלתי קבילים. נוצר מצב בו מושבעים שמעו, או לפחות החלו לשמוע ראיות, שמבחינה משפטית הם חייבים להתעלם מהם. חוקרים מצאו שבדרך כלל כשמושבעים מתבקשים להתעלם מעדות רלוונטית, למעשה הסיכוי שיתייחסו לעדות זו גדול יותר. תופעה זו זכתה לכינוי “אפקט התוצאה” או “אפקט הבומרנג” (Fein, McCloskey, & Tomlinson, 1997). 

יחד עם זאת, תחת בולטות המוות, משתתפים שבדרך כלל היו מושפעים מאפקט הבומרנג, נוטים יותר למלא אחר ההוראות להתעלם מראיות בלתי קבילות (Cook, Arndt, & Lieberman, 2004). לאור החומרה המוגברת כלפי עבריינים שמביאה בדרך כלל בולטות המוות, היא ממצא מפתיע. תחת בולטות המוות המשתתפים עוקבים יותר אחר כללי הפרוצדורה, למרות שכתוצאה מכך חשוד אשם יוצא לחופשי. לממצא זה אולי קשור קו עבודה המראה כי בולטות המוות הגבירה את תשומת הלב להוגנות פרוצדוראלית במקרים הקשורים לעצמי (van den Bos, 2001; van den Bos & Miedema, 2000). ממצאים אלה יחדיו, מראים כי בולטות המוות יכולה לגרום לאנשים לתת יותר תשומת לב להנחיות הפרוצדורליות. דבר זה מרמז על כך, שהנושא הפרוצדורלי על אופן הטיפול בעצורים, עשוי להביא לתגובות מורכבות יותר מאשר בעבירה חמורה פחות. חשוד בטרור יקבל אולי הליך צודק יותר תחת בולטות המוות.

חברות בקבוצה

ממצא נוסף, שעשוי להיות רלוונטי לטיפול בחשודים בטרור, הוא ההשפעה של בולטות המוות על השתייכות לקבוצה. הוכח, שבולטות המוות מגבירה את חשיבות החברות בקבוצות (Castano, Yzerbyt, Paladino, & Sacchi, 2002; Halloran & Kashima, 2004), כולל העדפה גדולה יותר בתוך הקבוצה, וקיפוח מחוץ לקבוצה. תחת בולטות המוות, משתתפים נוצרים נטו יותר להשמיץ יהודים (Greenberg et al., 1990). הטיה תוך קבוצתית גדולה יותר מוצגת במשימת הפצה סכום אפס, אפילו בפרדיגמה של קבוצות מינימליות (Harmon-Jones, Greenberg, Solomon, & Simon, 1996). יתר על כן, נמצא כי בולטות המוות גורמת למשתתפים הלבנים להיות סלחניים יותר כלפי החברים הגזעניים בקבוצה (Greenberg, Schimel, Martens, Solomon, & Pyszczynski, 2001). 

הוכח בנוסף כי בולטות המוות מגבירה את התרומות לעמותות אמריקאיות, אך היא לא השפיעה על נתינה למטרות זרות (Jonas, Schimel, Greenberg, & Pyszczynski, 2002). באופן דומה, כאשר המשתתפים חילקו את האשמה במקרה של תאונת דרכים בין הנהג ליצרן, בולטות המוות (כמניפולציה באמצעות צילומי תאונה מחרידים) הגדילה את שיעור ההאשמות שהוטלו על יצרנית הרכב כאשר היה מדובר במכונית זרה, אך הקטינה את האשמה שהוטלה כשמדובר היה ביצרן מקומי (Nelson, Moore, Olivetti, & Scott, 1997). 

תחת בולטות המוות, יש ערך מוסף לעזרה לחבר בקבוצה ביתית וערך מוסף להאשים חבר בקבוצת חוץ עוינת. על פי היגיון זה, כלפי חשוד בטרור ממדינה שונה ואופוזיציונית מבחינה היסטורית, תהיה במיוחד נטייה לטיפול גרוע. חשוד אמריקני בטרור, לעומת זאת, הוא עדיין אמריקני ולכן חבר בקבוצה הנכונה. כשהכל מחובר יחדיו, דבר זה יכול להוביל לתשומת לב רבה יותר  לפרוצדורות. 

אם נחבר את הכל ביחד, אנו צופים כי ההשפעה של בולטות המוות על מידת ההגנה הפרוצדוראלית שניתנת לחשוד בטרור, תהיה תלויה בחברותו בקבוצה של החשוד בטרור. כלומר, המידה בה אנשים תומכים, כתפיסת עולם, ביחס עונשי קשה לעבריינים לעומת התמתנות תפיסת עולם המדגישה את ההגנות הפרוצדוראליות המוענקות על ידי החוק בין אם החשוד הוא חבר בקבוצת חוץ עוינת או לא. אם החשוד הוא מקבוצה כזו, אזי בולטות המוות צריכה להוביל להפחתה בהגנות פרוצדורליות. אם החשוד הוא חבר בקבוצה, הוא עשוי למעשה לקבל הגנה מוגברת. עבור הקבוצה, זוהי תחזית מנוגדת למה שניתן היה לצפות בהתבסס על ממצאים של ענישה מוגברת תחת בולטות המוות (למשל, Arndt et al., 2005) ועבודות אחרות מראות כי מבקרי התרבות הדומיננטיים, אשר בעיניהם טרוריסט שנתפס הוא לבטח שלילי יותר תחת בולטות המוות (גרינברג ואח ‘, 1990).

מחקר 1

בדקנו את התחזית שלנו באמצעות מערך עיצובי בין 2 נבדקים  (ראשי: בולטות המוות או חוסר וודאות) ¥ 2 (חשוד: קבוצה ביתית או קבוצת אויב חיצונית). על מצבנו בקבוצה הביתית -אמרנו למשתתפים כי החשוד הוא אזרח אמריקאי ונתנו לו שם אמריקני. לעומת זאת, במצבה של קבוצת האויב החיצונית זיהינו את החשוד כסעודי – לאום זה נבחר מכיוון שאותה מדינה פופולרית בקשר שלה לטרור – והוענק לו שם ערבי סוני. התחזית שלנו היא, שהחשוד מקבוצת האויב יקבל פחות הגנות תחת בולטות המוות והחשוד שלנו מהקבוצה הביתית יקבל את הדפוס ההפוך.

שיטה

משתתפים

בסך הכל גויסו 52 משתתפים (12 גברים, 40 נשים) מאתר הניסויים המקוון, בתשלום, של האוניברסיטה (N = 22; בגיל = 19.0 Mdn שנים) או מקרייגסליסט ניו יורק (N = 30; גיל Mdn = 27.0 שנים) המשתתפים נכנסו למחקר באמצעות קישור בפרסומת שהפנה אותם באופן אקראי לאחד מארבעת הסוקרים האפשריים (1 לכל מצב). לאחר שסיימו למלא את טופס ההסכמה, המשתתפים נשאלו לגבי הנטיות הפוליטיות שלהם בסולם של 7 נקודות, שנע בין 1 (ליברלי מאוד) ל -7 (שמרני מאוד). בעמוד הבא התבקשו המשתתפים לענות על שתי שאלות בשניים עד שלושה משפטים עבור כל אחת מהן. במצב בולטות המוות, השאלות היו: “אנא תאר בקצרה את המחשבות והרגשות המתעוררות בך כתוצאה ממחשבה על מותך שלך”, ו “אנא כתוב, באופן ספציפי ככל שאתה יכול, מה אתה חושב שיקרה לך כשתמות באופן פיזי, וברגע שאתה כבר מת”.

 במחקר שבדק את ההשלכות של בולטות המוות, המשתתפים בתנאי בקרה מתבקשים לעיתים קרובות לדמיין חוויה לא נעימה (למשל, כאבי שיניים). עם זאת, מחקרים מסוימים הציעו כי בולטות המוות פועלת על ידי העלאת תחושות של חוסר וודאות, גם באמצעות מנגנונים דומים, תחושות של חוסר וודאות לגבי בולטות המוות (למשל, McGregor, Zanna, Holmes, & Spencer, 2001; van den Bos, 2004). בתגובה לשורה זו של העבודה, יש חוקרים שהשתמשו במשפט “להיות בחוסר וודאות” כתנאי לבקרה שלהם ותוצאותיהן העלו כי השפעות בולטות המוות ספציפיות לפחד מהמוות עצמו (למשל, Goldenberg et al., 2001; Greenberg, Solomon, & Pyszczynski, 1997; Landau & Greenberg, 2006; Landau, Johns et al., 2004).

בהתחשב בכך שניתן להצביע על קשר בין חששות מחוסר וודאות לפחד מפני טרור, חשבנו שחשוב להשתמש באי וודאות כבקרה. לכן, המשתתפים במצב הבקרה התבקשו לענות על שתי שאלות חלופיות, לפי ההוראות של Landau and Greenberg (2006): “אנא תאר בקצרה את הרגשות שהמחשבה על חוסר ודאות מעוררת בך”, ו “אנא רשום, באופן ספציפי ככל שתוכל, מה אתה חושב שיקרה לך פיזית ככל שאתה מרגיש באי וודאות”. 

בעקבות המניפולציה בבולטות המוות, הייתה אחת משתי הגרסאות לסיפור הרקע הראשי. הגרסה האמריקאית נקראה כך (הבדלי הגירסה הסעודית מופיעים בסוגריים): 

בשבוע שעבר עוכב Jason Lockhart [Abd al-Karim Arif] על ידי רשויות ממשלת ארה”ב בפרברי ניו יורק. הרשויות התמקדו ב- Lockhart, אזרח ארה”ב [Arif, אזרח סעודי], משום שנחשד במעורבות עם קבוצת טרור שהתגלתה לאחרונה. הממשלה מאמינה שהוא סיפק להם חומרים לייצור פצצות. חברי הקבוצה האחרים עדיין חופשיים ונחשבים למסוכנים.

לאחר מכן התבקשו המשתתפים לענות על סדרת שאלות אודות החשוד בטרור. שני סעיפים העריכו דמיון נתפס: עד כמה הם היו דומים לחשוד, פיזית, והאם הם חושבים שהיו להם חוויות דומות בתקופת ההתבגרות. סעיף אחד העריך עד כמה הם סבורים שהחשוד אשם. בין השאלות הללו היו סעיפים ששאלו כיצד יש להתייחס לחשוד: האם ניתן לעצור אותו ללא אישומים; האם יש לאפשר לו לדבר עם המשפחה ו / או עם חברים באופן פרטי; והאם יש לאפשר לו לראות את כל הראיות נגדו (כלומר, “האם לדעתך צריך לאפשר למר עריף לדבר עם מקורבים ובני משפחה באופן פרטי?”). בכל אחת משאלות אלו דירגו המשתתפים את תשובותיהם בסולם של 7 נקודות שנע בין 1 (בכלל לא) ל -7 (מאוד).

אחרי הסעיפים הכלליים יותר, הופיעו שלוש שאלות שהתייחסו לחקירתו באופן ספציפי:

קיימת תנועה בכמה מדינות הקוראת להגביל את אורך החקירה של חשוד, על מנת להגן טוב יותר על זכויות הנאשם, למשך זמן עד 6 שעות. לדעתך, איזה סוג של מגבלת זמן יהיה המתאים ביותר למר Lockhart,(  (Arif- (6 שעות או פחות, עד 18 שעות או יותר) יש דיון, על מידת אי הנוחות הגופנית שיש לאפשר למשטרה לגרום לחשוד במהלך חקירתם (אורות בהירים, חדרי קירור). איזו מידה של אי נוחות יש להטיל על Mr. Lockhart [Arif] – (מעט מאוד / לא בכלל עד קשה) יש שטענו כי יש לאפשר למשטרה להשתמש בכוח בחקירת חשודים מסוימים. עד כמה כוח לדעתך צריך לאפשר בחקירתו של מר Lockhart [Arif] – (מעט מאוד / לא בכלל עד קשה).

סעיפים אלה דורגו גם הם בסולם של 7 נקודות. כל השאלות הללו הוצגו על גבי דף אחד, יחד עם סיפור הרקע. בעמוד הבא נשאלו שאלות דמוגרפיות שונות (למשל, מין, גיל, מקצוע). לאחר שכל השאלות הושלמו, המשתתפים הזינו את כתובת הדואר האלקטרוני שלהם – לשימוש מאוחר יותר לפיצוי ולדיווח -הודו להם והם התפזרו. עם סיום המחקר, נשלחו בדואר אלקטרוני לכל המשתתפים תיאור מטרת המחקר והם הוזמנו לשאול שאלות.

תוצאות

הסעיפים השונים שנשאלו אודות הטיפול בחשוד היעד שולבו להגנה פרוצדורלית מורכבת, כאשר מספרים גבוהים יותר מצביעים על תמיכה בהגבלה גדולה יותר של הגנות פרוצדורליות (a = .76). הדבר נכון גם לגבי שני הסעיפים הדמיוניים (a =.72). לא זה של דמיון נתפס וגם לא זה של אשמה השתנו בין המצבים. היתה קורלציה חזקה בין האוריינטציה הפוליטית, כפי שהיא נמדדת בסולם הליברלי – השמרני (M = 3.00, SD = 1.48) ובין הגנה פרוצדוראלית מורכבת (r = .50, p <.001), כך שאנשים שמרניים יותר, היו עשויים להגביל יותר את ההגנות הפרוצדוראליות. מערכת יחסים זו לא השתנתה בין המצבים, ואפשרה להשתמש בנטייה פוליטית כקו-וריאנט.

ניבאנו כי בולטות המוות תגרום למשתתפים שהעריכו את היעד הסעודי, להגביל את ההגנות המוענקות לו, היות שזה יכול לגרום למעריכים את היעד האמריקני להיות פחות מגבילים. הרצנו ANCOVA* (ראה הערת המתרגמת) תוך שימוש בהגבלות ההגנה הפרוצדוראלית, כמשתנה תלוי, עם בולטות המוות ויעד כמשתנים בלתי תלויים, וכיוון פוליטי כמשתנה נוסף. לא היו השפעות משמעותיות. עם זאת, נצפתה אינטראקציה בין בולטות המוות והיעד :

טבלה 1 הגבלות חמורות של הגנה פרוצדוראלית כפונקציה של לאום החשוד ובולטות המוות. מחקר 1 

F (1, 47) = 14.63, p <.001, h2 = .23 ניתוחי השפעות פשוטות שבדקו את ההשפעות של בולטות המוות לכל מטרה מראים, שבעוד שבולטות המוות הביאה לפחות הגבלות על ההגנה הפרוצדוראלית עבור האמריקנים F (1, 22) = 6.54, p = .02, h2 = .23, זה גרם להגבלה גדולה יותר של ההגנות עבור הסעודי F (1, 27) = 7.74, p = .01, h2 = .24 (ראה טבלה 1 ואיור 1 לאמצעים).

דיון

ההשערות העיקריות שלנו נתמכו. תחת תאוריית בולטות המוות, הוענקו פחות הגנות פרוצדורליות לחשוד הסעודי מאשר ניתנו בקבוצת הביקורת. השופטים את היעד האמריקני הראו דפוס הפוך, מה שמאפשר לחשוד שההגנה רבה יותר תחת בולטות המוות. דירוג דומה ליעד וסבירות לאשמתו של החשוד, לא הראו שום השפעה, דבר המצביע על כך שאלה לא מניעים את התוצאות. בהתחשב במחקרים קודמים שהראו טיפול קשה יותר בפושעים תחת בולטות המוות, עלתה סיבה ניכרת לחזות, כי המשתתפים ימליצו על טיפול קשה לכל החשודים בטרור. העובדה שזה קרה רק עבור המחבל הסעודי ולא עבור האמריקאי, מעניינת מבחינה תיאורטית ופרגמטית. 

חלק ניכר מהעבודה על בולטות המוות וקבלת החלטות פוליטיות הראתה, כי בולטות המוות גורמת למשתתפים להתנהג בצורה ענישה יותר, אך אנו מציעים כי הדבר מוגבל על ידי שתי השפעות אחרות הקשורות לתשומת לב למוות: הגברת שיקולים של צדק פרוצדורלי, והגברת הבולטות של חברות בקבוצה. משתתפים העוסקים בחשוד האמריקני בטרור, התנהגו בצורה המעודדת ליברליות אזרחית: הם העניקו לחשוד הגנה רבה יותר. זה מצביע על כך, שהאיזון בין קיום הליכים הוגנים לבין הכפשת סטייה, נטה על ידי הפיכת החשוד לחבר בקבוצה ביתית ולא חבר בקבוצת חוץ עוינת. זהו ממצא שאינו ברור מאליו. הספרות הקיימת הוכיחה, כי האמריקאים רואים בצורה שלילית יותר את מבקרי התרבות הדומיננטית תחת בולטות המוות (Greenberg et al., 1990) ונרתעים יותר מלהשתמש לרעה בפריטים המסמלים תרבות זו (Greenberg, Porteus, Simon, & Pyszczynski, 1995). החשודים בטרור הם מתנגדים קיצוניים, ובמונחים אלה הם יעדים אידיאליים לעוינות. עם זאת, קיים עדיין כוח מנוגד המביא לממצא חיובי נטו כאשר החשוד הוא חבר בקבוצה. מעניין לציין כי החשוד הסעודי קיבל יחס טוב יותר מזה שקיבל האמריקאי בהיעדר בולטות המוות. ממצא בלתי צפוי זה עשוי להיות קשור למה ש Marques, Yzerbyt, and Leyens (1988) תיארו כאפקט של “כבשה שחורה”. אנו מופתעים ומאוכזבים מחבר בקבוצה הפועל בצורה לא טובה. עצם המאפיינים ההופכים את הערבי הסעודי לחבר בקבוצת חוץ של אויב – כלומר קשר עם אוסאמה בן לאדן והקיצוניות הסונית – גם הם הופכים אותו מפתיע פחות.

מחקר 2

שאלה חשובה הושארה פתוחה על ידי מחקר 1. במקרה האמריקני, בולטות המוות הובילה לטיפול הגנה פרוצדורלי רב יותר, בהתאם למספר ממצאים קודמים. עם זאת, במקרה של הערבי הסעודי, צפינו בתבנית ההפוכה. האם מדובר באפקט פשוט מחוץ לקבוצות, או שיש משהו עדין יותר בעבודה? באופן ספציפי, תהינו האם מעמדו של הסעודי כחבר בקבוצת חוץ עוינת גורם לנו להיות מוטרדים. כדי לענות על שאלה זו, רצינו להציג יעד שלישי: חבר מחוץ לקבוצה, שקבוצתו לא נתפסה כעוינת כלפי הקבוצה הביתית. כדוגמא לקבוצה כזו בחרנו באזרח בולגרי. בדיקות פיילוט העלו כי מעטים האמריקאים שדיווחו על ידע רב אודות בולגריה, בהיסטוריה האחרונה שלה או בפוליטיקה שלה. בולגריה איננה בעלת ברית אמריקאית קרובה ומוכרת, אך גם אינה נושאת קונוטציות שליליות במיוחד. בדיקות פיילוט נוספות במדגם אמריקאי אישרו כי לאמריקאים הייתה השקפה ניטרלית עד חיובית על בולגריה, השקפה שלילית עד ניטראלית על ערב הסעודית, וכי הם מאמינים כי לאזרח הטיפוסי מכל מדינה יש דעות הולמות. ככזה, הוא היה מקור זר אידיאלי, אך משפיע ניטרלי. אם ההשפעות שנצפו בתנאי ערב הסעודית הן תוצאה של מעמד האויב החוץ-קבוצתי של אותה מדינה, אזי המקרה הבולגרי צריך להידמות לזה האמריקני.

שיטה

משתתפים

בסך הכל גויסו 128 משתתפים מאתר הניסוי המקוון בתשלום של האוניברסיטה ומ- craigslist מבוסטון. הוצאנו 16 משתתפים מהניתוחים בגלל מועדי השלמה מהירים ובלתי סבירים ונותרו 112 משתתפים (30 גברים, 82 נשים; גיל M = 35.1 שנים, SD = 13.0). המדגם הסופי כלל 15 משתתפים מאתר האוניברסיטה ו -97 משתתפים מ craigslist.

חומרים ופרוצדורה

ההליך היה זהה למחקר 1, עם שני יוצאים מן הכלל. סיפור הרקע נבנה באותה צורה כמו במחקר 1, אך כעת היו לו שלוש וריאציות: האזרח האמריקאי Jason Lockhart, הסעודי Abd al-Karim Arif ו Stanislav Stancheva הבולגרי .

השינוי השני נוגע למשתנים התלויים. הסבירות לאשמה וסעיפי הדמיון ממחקר 1 לא נכללו. הוספנו שלושה סעיפים כדי להעריך את המסוכנות הנתפסת: “כמה מסוכן לדעתך יהיה לשחרר את Mr. Lockhart [Arif/Stancheva] “; “האם יהיה זה בטוח לאפשר ל Mr. Lockhart [Arif/Stancheva] לחזור לרחובות”; ו”האם Mr. Lockhart [Arif/Stancheva] יגרום לנזק רב אם ישוחרר”. הוספנו גם שלושה סעיפים כדי להעריך קווי דמיון מנקודת מבט שונה: “תחשוב על מגוון האנשים בכל רחבי העולם, עד כמה Mr. Lockhart [Arif/Stancheva] דומה לאמריקאי הממוצע”; “תחשוב על מגוון המשפחות בכל רחבי העולם, כמה סבירות שMr. Lockhart [Arif/Stancheva] יש משפחה דומה לשלך”; ו”תחשוב על מגוון הקהילות בכל רחבי העולם, כמה סבירות ש Mr. Lockhart [Arif/Stancheva] גדל בעיירה כמו שלך” המשתתפים הגיבו לשאלות אלה בסולם של 7 נקודות שנע בין 1 (בכלל לא) ל -7 (מאוד).

טבלה 2 – הגבלה ממוצעת של הגנות פרוצדורליות כפונקציה של חשדות לאומיות ותמותה: מחקר 2

תמונה שמכילה שולחן

התיאור נוצר באופן אוטומטי

סדר השאלות נקבע במחקר זה, כאשר סעיפים דומים הופיעו ראשונים, סעיפי המסוכנות הגיעו למקום השני, וההגבלה של סעיפי הגנה פרוצדורליים (שחזרו על עצמם ממחקר 1) הגיעו אחרונים. בולטות ויעד כמשתנים עצמאיים וכיוון פוליטי כגורם משתנה. לא היו השפעות עיקריות, אבל שוב ראינו את היעד ¥ באינטראקציה עם בולטות המוות, F (2, 105) = 3.66, p <.05, h2 = .065. ניתוחי השפעות פשוטות שבדקו את ההשפעות של בולטות המוות עבור כל יעד מראים, שבעוד שבולטות המוות הביאה להגנה פרוצדוראלית גדולה יותר בשוליים עבור האמריקאים, F (1, 105) = 2.71, p = .10, h2 = .051, ולא הביאה הגנה רבה יותר לבולגרי באופן משמעותי, F (1, 105) = 1.36, p = .25, h2 = .04, זה הפחית את ההגנה שהוענקה לערב הסעודית, F (1, 105) = 4.40, p = .02, h2 = .17 (לאמצעים, ראה טבלה 2 ואיור 2). מכיוון שהתעניינו אם יש צורך בסטטוס מחוץ לקבוצת האויב כדי להשיג את האפקט שלנו, הרצנו קונטרסט בין היעדים הבולגרים ואלה של ערב הסעודית על מנת לבחון האם לבולטות המוות היו אפקטים משמעותיים בין הקבוצות. משמעותית הייתה אינטראקציה בין המטרה לבולטות המוות, גם בלי לכלול את המטרה האמריקאית, F (1, 105) = 4.85, p <.05, h2 = .08. השפעה זו מראה כי המשתתפים הנמצאים תחת בולטות המוות מגיבים באופן שונה למטרות ערב הסעודית ולמטרות בולגריה. עם זאת, לא היתה אינטראקציה בין בולטות המוות לבין היעד כאשר התנאים הסעודים לא נכללו (F <1). לא ציפינו לשום הבדל בין ההשפעה של בולטות המוות על המשתתפים בתנאים האמריקניים והבולגרים – ציפייה שאושרה בניתוח הקודם – לכן בדקנו את ההשפעה של בולטות המוות באותן קבוצות יחדיו. כצפוי, בולטות המוות הגבירה את התמיכה בהגנות פרוצדורליות לאותן קבוצות, F (1, 105) = 3.97, p <.05, h2 = .05. בנוסף, היה קשר בין שמרנות שמדווחת על עצמה לבין בולטות מסוכנות (b = .29, p <.01) לפיה אנשים שמרנים יותר תפסו את החשוד כמסוכן יותר. מסוכנות הייתה קשורה גם להגבלה רבה יותר של הליך הגנה      

 (b = .46, p <.001). מסוכנות נתפסת כמי שתיווכה חלקית בין השפעת השמרנות על הגבלת ההגנה הפרוצדוראלית ((z = 2.52, p = .01; b reduced from .44 to .34).

איור 2. הגבלה ממוצעת של הגנות פרוצדורליות כפונקציה של לאום החשוד ובולטות המוות: מחקר 2 (הפסים מייצגים שגיאה סטנדרטית של הממוצע).

מסוכנות הייתה קשורה גם להגבלה רבה יותר של ההליך הגנה (b = .46, p <.001). מסוכנות נתפסה כמתווכת חלקית של השפעת השמרנות על הגבלת ההגנה הפרוצדוראלית (z = 2.52,  p = .01; b reduced from .44 to .34 )   ,)

דיון

תוצאות מחקר 2 משכפלות את תוצאות מחקר 1. בולטות המוות הובילה ליחס קשה יותר לחשוד הסעודי וטיפול הגנה רב יותר לאמריקאי. התנאים החדשים – הצגת הבולגרי – דומים לתנאים של האמריקאים. התגובות ליעד הבולגרי מציעות כי ההשפעה “ברירת המחדל” של בולטות משמעה לא להציב הגבלות נוספות על ההגנות הפרוצדורליות. במקום זאת, רק היעד החיצוני של האויב זוכה ליחס קשה יותר.

מדדים אחרים במחקר זה מראים, שתוצאה זו אינה מונעת מסוכנות נתפסת. זה לא כי ערב הסעודית נתפסת כמסוכנת יותר מהאמריקני והבולגרי ומטפלים בה גרוע יותר מסיבה זו. זה נכון גם בקשר לדאגה נוספת: יתכן שהמשתתפים ראו בטרוריסטים בני לאומים שונים כשייכים לקבוצות טרור שונות. נתוני המסוכנות אינם מתייחסים ישירות לנקודה זו, אך הם מצביעים על כך שלא משנה מה ההבדלים שהמשתתפים ראו, הם ראו בכל חשוד בטרור שישוחרר כמסוגל לגרום נזק באותה המידה, שהמסוכנות המורכבת והדמיון החדש לא השתנו בין מצבים, והם סיבה נוספת לחשוד כי זו לא המטרה כשלעצמה, אלא שהחברות בקבוצה של המטרה היא שמניעה את ההשפעה. 

לבסוף, מעניין שאפילו מדדי הדמיון המופשטים יותר המשמשים במחקר זה – כלומר התייחסות למטרה עבור האמריקאי הממוצע, ולא לעצמו – לא הראו הבדלים חוצי מצבים. אנו חושדים שזוהי תוצאה הן של חוסר נכונות להביע דמיון לחשוד בטרור, העשוי להיות דומה למישהו בקבוצתו החברתית (במקרה האמריקני מישהו כמו Ted Kaczynski or Timothy McVeigh), והרצון שלא להיראות מדי כמבטל חבר מחוץ לקבוצה (הסעודי במחקר זה) מסיבות של הצגת העצמי.

דיון כללי

לאורך שני מחקרים, ראינו שהאופן שבו משפיעה בולטות המוות על פסקי דין בכל הנוגע  לטיפול מתאים בחשודים בטרור, תלוי במעמדו הקבוצתי של המטרה. אזרח של אמריקה או של מדינה זרה ניטרלית, זכה ליחס טוב יותר כשהוא מוערך על ידי משתתפים עבורם קיימת בולטות המוות. ערב הסעודית, מדינה עוינת יותר באופן מסורתי, זכתה לטיפול גרוע יותר תחת בולטות המוות. עבודה קודמת (למשל, Nelson et al., 1997) דנה בדרכים בהן בולטות המוות מגבירה הטיה לאומנית, אך נראה שזה לא כל מה שעובד כאן. במקום זאת, מצאנו שבקבוצה הפנימית ואפילו חבר בקבוצת חוץ טכנית (הבולגרי) קיבלו יחס טוב יותר זה מצביע על כך, שהגנות נוספות ניתנות לא לטובת הקבוצה הפנימית, אלא במקום, כביטוי ישיר לתפיסת עולמם התרבותית של המשתתפים.

 חשוב לזכור כי התגובות העונשיות / התוקפניות שהועלו במחקרי המשפט הפלילי (ונבדקו על ידי Arndt et al., 2005) ובמחקרי העמדות הפוליטיות של (Cohen et al., 2005; Landau, Solomon et al., 2004) נפל בין ערוצים מקובלים חברתית: שמרנות חוק וסדר ומדיניות חוץ ניצית. 

במחקר זה שקלנו עמדות, בין היתר, כלפי עינוי אסירים והרחבת אותן הגנות בסיסיות. יתכן שהמשתתפים מניחים כי מבחינה תרבותית זה נורמטיבי להעניק הגנות אלה (אם לשפוט לפי דירוגי הבסיס המגנים יחסית, שהיא הנחה הוגנת) ולהקפיד על נורמה זו יותר בבולטות המוות. דבר זה מרמז על כך שנציג של קבוצת חוץ של אויב (כלומר הסעודית) המושפל הוא תגובה קיצונית, המבוססת על אופי הקבוצה החיצונית או אינדיקציה לכך שהמשתתפים מחזיקים באמונות שונות לגבי הטיפול הנורמטיבי בערב הסעודית מבחינה תרבותית.

תוצאות אלה מציגות השלכה מעניינת. אמנם בהחלט נכון שהמלחמה בטרור שינתה את האופן בו אנו רואים את העולם, אך הנתונים שלנו מצביעים על כך, שההשפעה היא כמו חרב בעלת שתי קצוות. ממגוון מחקרים בתחום מדעי המדינה והפסיכולוגיה אנו יודעים כי נושאי מסגרת הם קריטיים כאשר אנו שוקלים נושאים שנויים במחלוקת (Kinder & Sanders, 1990; Nelson & Kinder, 1996). כאן, אנו מוצאים אפקט דומה. בהתחשב במצב היפותטי אחד, המשתתפים תומכים יותר בחירויות האזרח. בהינתן אחר, הם מגבילים יותר. זה מדגיש את החשיבות שאין רק לשקול את מקרה האבטיפוסי ביותר בעת הערכת מדיניות רחבת היקף, אחרת אפשר לטעות ולא לקרוא נכון את הרצון העממי. 

התוצאות שלנו מצביעות על כך, שגם בהווה, באקלים של איום מוגבר, אנשים עשויים להגיע למסקנות שונות לגבי קבילותם של פרקטיקות מסוימות אם הם יחשבו עליהם במונחים מעט שונים. למעשה, שינוי בתנאי הוויכוח עלול להוביל לאקלים של איום הפועל לטובת אלה המקדמים חירויות אזרחיות, כמו במקרה של החשוד האמריקני והחשוד הבולגרי, שקיבלו הגנה רבה יותר תחת בולטות המוות. יש לכך השלכות רחבות שמציעות דרכים חדשות לשכנוע בנושא זה. בספרות המשפטית, שוקלים חוקרים לעיתים קרובות את הכוח הלגיטימי של אישור הציבור החלטות משפטיות ופוליטיות (למשל, Robinson & Darley, 1995), ופרשנים אף שיקפו את האדישות לכאורה של האמריקנים להתעללות שבוצעה בשמם בחו”ל (למשל , Parry, 2005).

אדישות זו, ניתן לראות בה סימן להסכמה, ובכך הצדקה חלקית. עבודה קודמת בנושא בולטות המוות הציגה תמונה עגומה של פחד מוגבר ממוות שגרמה לקבלה רבה יותר את המדיניות התוקפנית הקיצונית (Pyszczynski et al., 2006). התוצאות שלנו מצביעות על כך שיש גבול להשפעה זו; כמה חששות, רחבים, הקשורים לצדק, יכולים לנצח במקרים מסוימים תגובות אגרסיביות.

הטרור ופחד המוות שהוא מעורר, אינם עומדים לחלוף בקרוב. לאחרונה פגעו מחבלים במומביי. בעבר אירעו התקפות בבריטניה הגדולה, בספרד, בישראל ובמדינות רבות אחרות. אף על פי שההתקפות של 11 בספטמבר שינו רבות את האופן בו רואים האמריקאים את העולם, ולמרות שלהתקפות במדינות אחרות היו בהחלט השפעות על השקפות אזרחיהן, יתכן שיש עדיין דקויות שטרם נוצלו. התוצאות שלנו מציעות זהירות שהיא מוצדקת כשאנו רואים את יחסי הגומלין החדשים בין החוק לחברה בעידן של טרור.

מילות מפתח: תאוריית ניהול טרור, בולטות המוות, ניהול אימה, הכחשת המוות, טרור

Still an American? Mortality Salience and Treatment of Suspected Terrorists

עדיין אמריקאי? טיפול באמצעות בולטות המוות בטרוריסטים חשודים

בעולם של ימינו לאחר ה -11 בספטמבר, חשוב לבחון את הגורמים הפסיכולוגיים הקשורים באמונות לגבי הטיפול הנכון בחשודים במעורבות טרור. אנו מדווחים על שני ניסויים בנושא ההשפעה של בולטות המוות על נכונותם של אנשים למנוע הגנות פרוצדוראליות מחשודים בטרור. תזכורות למוות הובילו את המשתתפים להרחיב יותר הגנות פרוצדוראליות כלפי חשוד בטרור אמריקני, אך פחות כלפי סעודי. במחקר 2, שכפלנו והארכנו את התוצאות של מחקר 1 בכך שהראינו, שהתמיכה באמצעי חקירה קיצוניים הייתה ספציפית לחברי קבוצות אויב חיצוניות (למשל, סעודים), בניגוד לקבוצות חוץ שאינן אויב (למשל בולגרים). התוצאות נדונות במונחים של תיאוריית ניהול טרור.

במהלך 9 השנים האחרונות התנהל ויכוח נרחב בעניין הזכויות וההגנות שיש לתת לחשודים במעורבות טרוריסטית. ויכוח זה נע בין האפשרות של עינויים ושימוש בטכניקות חקירה יוצאות דופן לחשודים שנתפסו בחו"ל, לבין האפשרות של לתת לחשודים גישה ליועץ, וזכותם של החשודים שנתפסו בארצות הברית לראות את הראיות שהצטברו נגדם. לדיון המתמשך הזה רלוונטיים אירועי 11 בספטמבר 2001 וכן השינויים שבאו בעקבותיהם, הן בכיוון מדיניות החוץ האמריקאית והן במצבם הפסיכולוגי של אמריקנים מן השורה. 

התמונה של מגדלים בוערים, כמו גם תזכורות מתמידות של מוות בעירק ובאפגניסטן, הציבו את הנושא של המוות שלנו בקדמת הבמה של הפסיכולוגיה. לבולטות המוות יש השפעה עמוקה על עמדותיהם הפוליטיות של אנשים ועל תחושות השיפוט שלהם (Cohen, Ogilvie, Solomon, Greenberg, & Pyszczynski, 2005;, Landau Solomon et al., 2004 ). אנו מבקשים לבחון במחקרים שדווחו כאן, כיצד תזכורות למוות שלהם עצמם, משפיעות על אמונותיהם של האמריקנים לגבי אופן הטיפול הנכון בחשודים בטרור.

בולטות המוות 

לבני אדם יכולות שיקוף-עצמי מפותחות, ויכולות אלה מובילות למודעות אודות הרגישות האנושית למוות. מודעות זו יוצרת פוטנציאל לטרור מוחץ (Becker, 1973). אנשים מתמודדים עם הידיעה שיום אחד הם יפסיקו להיות. מאז סוף שנות השמונים חוקרים פסיכולוגים כיצד מגיבים אנשים לבולטות של הבנה מטרידה זו. בעקבות מחקרו של  ,Becker Greenberg, Pyszczynski, Solomon (1986) הניחו היפותזה, שאנשים...

295.00 

מק"ט 3ffe81636056 קטגוריה
מק"ט 3ffe81636056 קטגוריה

295.00 

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.