The Boundaries of Financial Reporting and how to extend them סיכום מורחב.docx

גבולות הדיווח הפיננסי, וכיצד להרחיבם

ברוך לב ופול זרווין*

שנת 1999 הייתה שנת מפנה בכלכלה האמריקאית, עם כניסתן של טכנולוגיות חדשות, ועיסוק גובר והולך של חברות אמריקניות בהשקעות בנכסים בלתי-מוחשיים. פרט לכך, התרחשה גם גלובליזציה אינטנסיבית של פעילויות עסקיות, ודה-רגולציה עולמית נרחבת. יחד עם זאת, המערכת החשבונאית והפיננסית בארה”ב התקשתה להסתגל למצב החדש. הרישומים החשבונאיים והדיווחים הפיננסיים לעיתונות המשיכו באותו קו כמקודם, וכתוצאה מכך האינפורמטיביות שלהם ירדה לכלל המשקיעים.

המחקר דן בתהליך זה  – הגורמים לו והמאפיינים שלו, ומציע דרכים להתמודדות עמו.

מה זו “התדרדרות באינפורמטיביות”?

המחקר מגדיר את אינפורמטיביות המידע הפיננסי (מידע הנוצר על-ידי רואי-חשבון ואנליסטים, על-סמך הקריטריונים ושיטות העבודה שלהם) לפי האמון שרוחשים לו המשקיעים. לפיכך, מתאם חזק בין ההכנסות המדווחות של החברה (מידע פיננסי) והתשואה למניה (פונקציה של עמדות המשקיעים כלפי החברה, כמו גם מצבה הכלכלי האמיתי של החברה) יצביע על אינפורמטיביות גבוה של המידע. מתאם נמוך, יצביע כמובן על אינפורמטיביות נמוכה.    

כיצד מודדים התדרדרות באינפורמטיביות?

זו היא משוואת הרגרסיה של הקשר בין הכנסות מדווחות ותשואה למניה, לתקופה של כ-20 שנה (1977-1996).

כאשר:

Rit – התשואה למניה של פירמה i לשנה פיסקלית t.

Eit – ההכנסות המדווחות לפני עצמים יוצאים-מגדר-הרגיל (Compustat פריט #58) של פירמה i בשנה פיסקלית t.

– שינוי שנתי בהכנסות: = Eit – Ei,t-I,   מייצגים את גורם ההפתעה בהכנסות המדווחות.

תוצאות אמפיריות

ה”מדגם הכולל”, מכיל 3,700 עד 6,800 פירמות לשנה, כולל את כל פירמות ה-Compustat  אשר יש בידנו מידע זמין עליהן. ה”מדגם הקבוע” הוא 1,300 פירמות עם נתונים לכל אחת מ-20 השנים הנבחנות.

ניתן לראות “בעין” כי בשני המדגמים, מתאם המדגם הולך ופוחת עם כמעט כל שנה עוקבת, כלומר: התועלת למשקיעים מעבודת רואי-החשבון והאנליסטים, הולכת ופוחתת מדי שנה.

פרספקטיבה אחרת על האינפורמטיביות של ההכנסות ניתנת ע”י ה-ERC המשולב (מקדם תגובות ההכנסות), המוגדר כסכום של מקדמי השיפוע של הרמה והשינוי בהכנסות (a1 + a2 ברגרסיה (1)).

אמידה זו משקפת את השינוי הממוצע במחיר המניה המקושר על שינוי של דולר בהכנסות. מקדם שיפוע נמוך מציע כי ההכנסות המדווחות אינן אינפורמטיביות במיוחד למשקיעים. אולי משום שהן נתפשות כזמניות, או נתונות למניפולציה מצד ההנהלה.

תוצאות דומות (ירידה במתאם לאורך זמן) נצפו גם לאחר רגרסיות של תשואה למניה – תזרימי מזומנים, ותשואה למניה – ערך בספרים (ערך חשבונאי) של הפירמה.

אז למה זה קורה?

לטענת החוקרים, האשם העיקרי הוא הגידול בהשקעות בנכסים בלתי-מוחשיים מצד הפירמות, והטיפול החשבונאי הלקוי בהשקעות מסוג זה.

כלומר, התפתחות ההי-טק משנה את פעילות החברות – צורת העבודה שלהן, וההתמקדות שלהן ברכישה ופיתוח של  תוכנות וטכנולוגיות במקום בהון פיזי. המערכת החשבונאית המיושנת לא מצליחה להתמודד עם המצב החדש עם הכלים הישנים שבידה, והתוצאה היא אי-רלוונטיות הולכת וגוברת של ההצהרות שהיא מספקת לכלל המשקיעים.

איפה רואים את זה?

החוקרים מגדירים “אינטנסיביות-מו”פ” כשיעור ההשקעה השנתית במו”פ המכירות באותה שנה. מאחר והשקעה במו”פ היא השקעה בנכסים בלתי-מוחשיים, שיעור גדל-לאורך-זמן של  “אינטנסיביות-המו”פ” של פירמה מסויימת, אמו להיות מתואם עם ירידה באינפורמטיביות המידע הפיננסי שנאסף עליה.

תקופת המדגם חולקה לשתיים: תקופה מוקדמת (1976-83) ותקופה מאוחרת (1989-95). הפירמות חולקו לארבעה קטגוריות: פירמות Low-Low, עם אינטנסיביות מו”פ של 0.1 או נמוכה מכך בתקופה המוקדמת כמו גם במאוחרת; פירמות High-High, עם אינטנסיביות מו”פ העולה על 0.1 בשתי התקופות; פירמות Low-High, עם אינטנסיביות מו”פ של מתחת 0.1 בתקופה המוקדמת, ומעל 0.1 בתקופה המאוחרת;  ופירמות High-Low, ההופכיות של פירמות Low-High. אנו מתעניינים בפירמות Low-High (פינה שמאלית תחתונה בטבלה).

טבלה 6

שינוי במו”פ והאינפורמטיביות של ההכנסות

נאמד מתוך רגרסיית תשואות-ההכנסות (1) עבור פירמות המסווגות

ע”י כיוון השינוי באינטנסיביות המו”פ שלהם מתקופת המדגם המוקדמת (1976-83) לתקופת המדגם המאוחרת (1989-95)

החיצים מציינים את השינוי המדידה (R2 או ERC) מהתקופה המוקדמת למאוחרת

מסקנת הטבלה, היא כי ה-R2 וה-ERC (מדדי האינפורמטיביות שהגדרנו) פוחתים עם הגידול הממוצע בהשקעות במו”פ.

השלכות שליליות אפשריות

ההשלכות החברתיות של הירידה בשימושיות המידע הפיננסי עוד לא נבחנו לעומק. אם משקיעים היו מסוגלים להשיג את המידע הנעלם בהדרגה מדו”חות פיננסיים ממקורות חלופיים, ללא עלות נוספת, ההשלכות החברתיות של הירידה בשימושיות החשבונאות אולי לא היו רציניות מלבד לחשבונאים עצמם. עם זאת, עדויות מקדמיות אינן עקביות עם תחלופה חלקה וחסרת-מחיר של מידע. לפיכך, לדוגמה, Barth, Kasznik, and McNichols [1998] מדווחים כי אנליסטים מכלים יותר משאבים באנליזה של חברות אינטנסיביות בבלתי-מוחשיים. Aboody and Lev [1998] מוצאים כי תועלות לפקידים בכירים ממסחר במידע-פנים בחברות אינטנסיביות במו”פ הן גדולות ברמה משמעותית מתועלות ממידע-פנים בפירמות ללא מו”פ. תועלות ממידע-פנים באות, כמובן, על חשבון משקיעים אחרים, וככל הנראה קשורות למידע הלקוי על מו”פ הנמצא בהצהרות הפיננסיות.

אז מה עושים?

החוקרים מציגים שתי הצעות שאולי יגבירו את שימושיות המידע החשבונאי –  

• היוון מקיף של השקעות בבלתי-מוחשיים (בניגוד לשיטה הנהוגה בזמן יציאת המאמר, של הכרה חשבונאית מיידית בהוצאות לבלתי-מוחשיים, והכרה מאוחרת ברווח הנובע מהן)

• הצהרה-מחדש שיטתית של דו”חות פיננסיים קודמים. כלומר, חישוב ועריכה מחדש של כל הדו”חות החשבונאיים בשנים האחרונות, לפי העקרונות שניסח המאמר, כגון הכרה בנכסים בלתי-מוחשיים כנכס מהוון לכל דבר.