מבוא

עבודה זו תבחן את מסקנות ועדת אור שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. המהומות שהתרחשו במגזר הערבי שבתחומי המדינה בחלקו הראשון של חודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות.

עבודה זו תנתח את מסקנות הוועדה בהיבטים שונים ותעמוד על השלכותיהן של מסקנותיה – האם לא הייתה אפשרות לצפות את העתיד לבוא, על מי הוטלה האחריות לאירועים וכיצד קיבלו הצדדים – המשטרה, הדרג המדיני והערבים, את מסקנות הוועדה.

באירועי אוקטובר 2000 נטלו חלק אלפים, במקומות רבים, בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים הייתה גבוהה ביותר. כנגד אנשי כוחות הביטחון, ואף כנגד אזרחים, נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים ובהם, במספר קטן של מקרים, ירי של אש חיה, יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת אשר יודו בקלע דוד במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים וגלגול צמיגים בוערים. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים ורכושם הושחת. במהומות נהרגו 13 אזרחים ונפצעו עשרות.

אני סבורה כי שאלות אלו נושאות חשיבות באשר להבנת תפקידה של הוועדה – האם הביאה לקיטוב או לקירוב, ועד כמה מסקנותיה יכולים לשנות את מרקם היחסים העדין בין אזרחיה היהודים ואזרחיה הערבים של ישראל.

המחקר יתבסס על הגישה האיכותנית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, וניתוח קטעי עיתונות, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים מהמחקר האישי והמסקנות שיעלו מהדיון.

תוכן עניינים

מבוא: עמ’ 3
סקירת ספרות
1. זיכרון, לאומיות וטראומה בחברה הערבית – פוטנציאל ההתלקחות: עמ’ 4-8
2. מסקנות הוועדה – גורמים להתרחשויות: עמ’ 8-13
3. מסקנות הוועדה – אחריות הגורמים – פיוס או צדק?: עמ’ 13-18
4. כיצד התקבל הדו”ח ומסקנותיו: עמ’ 18-22
5. דיון וסיכום: עמ’ 23
6. רשימת מקורות: עמ’ 24

רשימת מקורות

דו”חות וכתבות
דוח ועדת אור – (2000). עמ’ 4,5. http://uri.mitkadem.co.il/vaadat-or/
דו”ח והמלצות ועדת השרים לעניין ועדת אור. (2004). אושר בהחלטה מס’ 215 של הממשלה.
אליק רון, ידיעות אחרונות, 16 במרץ 2001.
בן כספית, מעריב, מוסף חג, 13 באוקטובר 2000.

מאמרים
בוקעי, ד’. (2008). הערבים בישראל: מניכור לחיסול – בואה של אינתיפאדת אל נכבה, נתיב, גיליון 124, עמ’ 8.
דלאל, מ’, (2003). משפט ופוליטיקה בפני ועדת אור, מרכז עדללה, עמ’ 2.
דעאבס, א’, (2011), כולם היום שותפים להתרחשותה של הנכבה שלנו, http://www.bokra.net/.
ח’טיב, ה’. (2006). הערבים בישראל – שלוש שנים לפרסום דוח ועדת אור, אוניברסיטת תל אביב. סלע, א’ (1996). “סמכות ללא ריבונות: דרכו של אש”ף ממאבק מזוין להסדר מדיני”, בתוך: מ. מעוז וב.ז. קדר (עורכים), התנועה הלאומית הפלסטינית מעימות להשלמה? (תל אביב: משרד הביטחון ההוצאה לאור), עמ’ 365-366.
פז, ר’ (1992). “הגורם האסלאמי באינתיפאדה”. הקיבוץ המאוחד: תל אביב, עמ’ 34-35.
פלד, י’, (2004). ועדת אור מול ועדת קירנר האמריקאית. גליון עדללה האלקטרוני מס’ 6, עמ’ 1.
קרמניצר, מ’, סאבא, ל’, (2010). עשור לאירועי אוקטובר 2000: הכתובת עדיין על הקיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ’ 6.
רכס, א’ (2011), הישארות ושיבה: ההקשר ההיסטורי והשלכותיו, יום הנכבה בקרב הערבים בישראל, עמ’ 3-5.
שמש, מ’, (2012), בעקבות הפשיטה על סמוע: התעוררות לאומית בגדה המערבית ושינוי בעמדת חוסיין כלפי ישראל וכלפי הגדה, אוניברסיטת בן גוריון, עמ’ 122-123.
Khalidi, R, (1997), Palestinian Identity, New York, Columbia University Press, pp 309..