מאמרים אקדמיים בקולנוע

הפואטיקה של היצירה הפתוחה אומברטו אקו Keywords: open work, work in movement, Einstein, openness, classicism מספר יצירות מוזיקה אינסטרומנטלית שנוצרו לאחרונה מקושרות על ידי תכונה אחת משותפת: האוטונומיה הניכרת שנותרה למבצע האינדיבידואלי בדרך שבה הוא בוחר לנגן את היצירה. לפיכך, הוא אינו חופשי רק לפרש את הוראותיו של המלחין לפי שיקול דעתו (כפי שלמעשה קורה במוזיקה המסורתית), אך הוא חייב לכפות את פסק דינו על צורת היצירה, למשל, כאשר הוא מחליט כמה זמן להחזיק תו או באיזה סדר לקבץ את הצלילים: כל זה מסתכם במעשה של יצירה מאולתרת. הנה כמה מהדוגמאות המוכרות ביותר של התהליך. 1.    בקלוויסטוק XI, מאת קרלהיינץ שטוקהאוזן, מציג המלחין למבצע גיליון גדול של נייר מוזיקלי עם סדרה של קבוצות תווים. על המבצע לאחר מכן לבחור מבין קבוצות אלה יחידה ראשונה עבור תחילת היצירה, ולאחר מכן, עבור היחידות הבאות בסדר שבו הוא בוחר לרתך אותן יחד. בסוג זה של ביצוע, החופש של הנגן הוא פונקציה של המבנה ה”נרטיבי” של היצירה, המאפשרת לו “להרכיב” את רצף היחידות המוזיקליות בסדר שהוא בוחר. 2.    בסקוונציה של לוצ’יאנו בריו לחליל סולו, המלחין מציג למבצע טקסט שקובע מראש את הרצף והעוצמה של הצלילים שיש לנגן. אבל למבצע יש חופש לבחור כמה זמן להחזיק צליל בתוך המסגרת הקבועה שהוטלה עליו, אשר נקבע על ידי הדפוס הקבוע של קצב המטרונום. 3.    הנרי פוסר הציע את התיאור המוצג להלן, של יצירתו, סקאמבי: סקאמבי היא לא קומפוזיציה מוסיקלית כמו שהיא תחום של אפשרויות, הזמנה מפורשת לממש בחירה. היא מורכבת מ-16 חלקים. כל אחד מחלקים אלה יכול להיות קשור לכל שני חלקים אחרים, מבלי להחליש את ההמשכיות