RESISTANCE IN GROUP PSYCHOTHERAPY
התנגדויות בפסיכותרפיה קבוצתית פרופ’ ה. ג’ראד פרנקל פרופ’ דורותי פלאפן המחברים מתייחסים להתנגדות באופן כללי כאל תופעה בריאה המעידה על אגו פחות או יותר תקין. סקירה קצרה של הספרות הפסיכואנליטית והספרות העוסקת בפסיכותרפיה קבוצתית מציגה את ההתנגדות כמנגנון שתפקידו להגן על היבטים של העולם הפנימי והחיצוני הנתפסים כמסוכנים. נגדיר התנגדויות של המטופל הנובעות מערכים תרבותיים, מפחד מפני זרים, פחד מנסיגה, ומטינה כלפי המטפל. נציג בקצרה מקרים של קבוצות טיפוליות ודינמיקה קבוצתית, ולבסוף נבחן התנגדויות של מטפלים ועל סימנים לאיתור התנגדויות אלו. למטפלים רבים יש קונוטציה שלילית למילה התנגדות. כאשר מופיעה התנגדות במהלך טיפול, הם חשים תיסכול מכך שהמטופל מסרב לקבל את הערותיהם הטיפוליות. למרות העמדה הקלאסית הגורסת, שיש להתעמת עם כל התנגדות ולפרשה, אין פתרון זה יעיל לכל סוגי ההתנגדויות. חסרה ההכרה בכך שההתנגדות עשויה להיות צורת התמודדות מושרשת בעלת ערך הסתגלותי, המעניקה למטופל רציפות של העצמי. בפרט בתרפיה קבוצתית, בה נחשף הפרט ללחצים חזקים יותר מאשר בתרפיה פרטנית, אין זה אפשרי, וגם לא רצוי תמיד לפרש התנגדויות אלו. לעיתים קרובות, התנגדויות אופי מסייעת בחיזוק הזהות של הפרט, וההתעמתות מולה באמצעות פרשנות, תחזק את ההתבצרות בעמדת ההתנגדות. בעוד הספרות המקצועית רוויה בהצעות להתערבות במקרים של העברות והתגוננויות, הרי שמאמרים בודדים בלבד מתמקדים בהתנגדות. מרבית הספרות העוסקת בתרפיה קבוצתית, נשענים על כתביו של קוהוט ועוסקים בהיבטים של העצמי ושל זולת עצמי בתרפיה קבוצתית. ישנה התייחסות לכך שהמטפל ישמור על עמדה אמפטית כלפי משתתפי הקבוצה, ומשמעותה היא שהמטפלים אינם מטפלים במטופלים נוירוטים במסגרת הקבוצה, אלא בהפרעות של העצמי. מטפלים קבוצתיים אלו כותבים כי האזנה אמפטית מיעלת את הטיפול יותר מאשר התעמתות ופרשנות. נראה