(22/11/2024) עלו היום לאתר 9 סמינריונים 2 תזות 2 מאמרים

רשימת כל החומרים בקטגוריה:

מאמרים אקדמיים במדעי החיים

עבודה אקדמית חפש לפי מילת מפתח בעברית.
תרגום/סיכום מאמר חפש לפי שם המאמר באנגלית או מילת מפתח בעברית.

בחר קטגוריות לחיפוש
עבודות סמינריון מוכנות
מאמרים מתורגמים לעברית

New Technology and Health Care Costs the case of Robot-Assisted Surgery

טכנולוגיה חדשה ועלויות טיפולים רפואיים-  במקרה של ניתוח בסיוע רובוטי התפתחויות טכנולוגיות בטיפול רפואי הינן גורם מכריע בעליה במחיר הטיפול. רופאים ופציינטים מקבלים תכופות החלטות בנוגע לטיפולים חדישים מבלי להבין לעומק שיקולי בעד ונגד. טכנולוגיות אלו עשויות לגרום לנסיקת העלויות מכיון שהן יקרות יותר מטיפולים קודמים, או מפני שהכנסתן לשוק מרחיבה את מעגל הפציינטים המטופלים באמצעותן מבחינת סוגיהם ומספרם.  אנו נבחן אפשרויות אלו בנוגע למקרה של ניתוח בסיוע רובוטי. מכשירים רובוטים ניתוחיים מאפשרים למנתח להפעיל מלוח הבקרה זרועות רובוטיות העשויות להקל על ביצוע פעולות לפרסקופיות. ניתוח לפרסקופי כרוך באישפוז קצר יותר מאשר ניתוח פתוח, וכן בכאבים פחותים לאחר הניתוח, פחות תפרים וסיכוי קטן יותר לזיהום ולצורך במתן מנות דם. ניתוח רובוטי התקבל במהירות במהלך ארבע השנים האחרונות בארצות הברית ובאירופה. מספר הניתוחים הרובוטים המבוצעים ברחבי העולם השליש את עצמו בקירוב מאז 2007 מ80,000 ל205,000. בין 2007 ל2009 גדל מספרן של מערכות דה וינצי, הטכנולוגיה הרובוטית המובילה, שהותקנו בבתי חולים ארצות הברית, ב 75%, מ800 לכ1,400, ומספרן בארצות אחרות עלה מ200 ל400, על פי נתוני אינטואיטב סרג’יקל, יצרנית דה וינצי. מספר רב של פעולות מבוצעות כיום באמצעות ניתוח בסיוע רובוטי. חלקן כבר בוצעו באופן לפרסקופי לפני הופעת הרובוטים. הכנסת טכנולוגיה רובוטית משפיעה על העלויות הכרוכות בפרוצדורות אלו. ראשית, בהגדלת העלות לכל ניתוח. עבור ניתוחים שהיו מקובלים בעבר כניתוחים פתוחים, הכנסת המיכשור הרובוטי עשויה להשפיע גם על המחיר וגם על מספר הניתוחים המבוצעים. למערכות ניתוח רובוטי יש מחירים גבוהים קבועים הנעים בין מיליון ל2.5 מיליון דולר לכל מערכת. כדי לקבל מיומנות בשימוש בהם על כל מנתח לערוך בין 150 ל250 פעלות כירוגיות.

קרא עוד »

Operational Health Information Exchanges Show Substantial Growth

חילופי מידע בריאותי מבצעיים מראים צמיחה משמעותית, אך מימון ארוך טווח נותר בעייתי כללי קובעי מדיניות מקדמים באופן פעיל חילופי מידע בריאותי באופן אלקטרוני על מנת לשפר את האיכות והיעילות של הטיפול הבריאותי. ערכנו סקר לאומי של ארגונים העוסקים בחילופי מידע בריאותי, על מנת לאמוד את ההתקדמות ברמה הלאומית. מצאנו כי 30% מבתי החולים ו-10% ממרפאות החוץ משתתפים כיום באחד מ-119 הפרויקטים המבצעיים המתמקדים בחילופי מידע בריאותי ברחבי ארצות הברית, גידול משמעותי ביחס לסקרים קודמים. יחד עם זאת, מצאנו כי 74% מפרויקטים אלו נאבקים ליצור מודל כלכלי בר-קיימא. ממצאינו מלמדים כי למרות ההתקדמות הרבה, קיים סיכון משמעותי כי רבים מהמאמצים הנוכחיים לקדם חילופי מידע בריאותי יכשלו כאשר המימון הציבורי התומך בהם ייפסק. אחת המטרות העיקריות של חוק טכנולוגיית המידע הבריאותי עבור בריאות כלכלית וקלינית (Health Information Technology for Economic and Clinical Health, HITECH) משנת 2009 היא לאמץ פיתוח של חילוף מידע בריאותי אלקטרוני רחב בסיס, שבו המידע הקליני יעקוב אחר המטופלים על פני מסגרות שונות. חילוף מידע בריאותי נמצא בעדיפות עליונה בחוק HITECH מפני שקיים קונצנזוס רחב בקרב קובעי המדיניות כי הוא יכול להביא ליתרונות משמעותיים באיכות ויעילות, אך הוא דורש התערבות מדינית נכבדה על מנת להפיצו. בחלק מהשווקים בארצות הברית התקיימו פרויקטים של חילופי מידע בריאותי שקדמו ל-HITECH, רבים מהם זכו לתמיכה של הסוכנות לחקר ואיכות הטיפול הרפואי. מחוץ לשווקים אלו, לעומת זאת, מספקי הטיפול חלקו לרוב מידע קליני ביניהם באופן ידני כמו מכתבים ופקסים, שעלותם גבוהה,  הם אינם זמינים לעתים קרובות בעת הטיפול, ואינם ניתנים לניתוח ממוחשב. התמיכה בחילופי מידע בריאותי אלקטרוני נרחב יכולה להוביל לטיפול רפואי מוצלח

קרא עוד »

Patient safety risk and quality

בטיחות המטופל, סיכון ואיכות הסוגיה הדיון לגבי שילוב פעילויות הסיכון והאיכות הארגוניות אינו חדש. בשנת 1990, מנהל סיכונים בבית חולים ואיש מקצוע בתחום שיפור האיכות כתבו כיצד בתי חולים באזורים כפריים “עושים יותר עם פחות” ותיארו כיצד ניהול סיכונים והבטחת איכות, כפי ששתי פונקציות אלו נקראו אז, יישמו גישה של שיתוף פעולה בכדי לחלוק מידע הנועד לשפר את הטיפול בחולים. “כל אחד מהם זקוק למידע שנאסף על ידי האחר על מנת לבצע את תחומי האחריות שלהם ולהשפיע באופן משמעותי על הישימות של בית החולים”, כתבו. דעותיהם של מנהל הסיכונים ומומחה האיכות מ- 1990 אינן שונות בהרבה מאלו הנשמעות היום לגבי שיתוף הפעולה בין סיכון ואיכות. “ניהול סיכונים… ממשיך לעבוד בקרבה… עם תוכניות ניהול איכות בכדי לשפר את האיכות תוך הפחתת סיכון החבות”, כתב לאחרונה מנהל סיכונים. בסביבת שירותי הבריאות התובענית של ימינו, ארגונים אינם יכולים להרשות לעצמם לחזור למה שתיאר מאמר מ-2007 מטעם ארגון ASHRAM (American Society for Healthcare Risk Management) בתור “מנטאליות הסילו” (silo, ממגורה) שהיוותה בעבר את הגישה הדומיננטית בתחום ניהול הסיכונים ופרקטיקות איכות. “קיימת חלופת מידע נדירה מדי בין מנהלי סיכונים ומנהלי איכות, ושיתוף הפעולה ביניהם הוא לעתים קרובות מדי מינימאלי או בלתי-קיים”, מציין המאמר של ASHRAM, “Different Roles, Same Goal: Risk and Quality Management Partnering for Patient Safety”. בעבר, תרשים ארגוני אופייני עשוי היה לציין כי ניהול הסיכונים פועל תחת מנהל התפעול הראשי או המחלקה המשפטית, בעוד שפעילויות האיכות ובטיחות המטופלים היו תחת סמכותו של המנהל הרפואי הראשי. המבנה ההיררכי של הארגון לא אפשר תיאום בין פונקציות הסיכון והאיכות, או שיתוף של מידע ונתונים. התרחיש ההיפותטי

קרא עוד »

Patient safety risk and quality

בטיחות המטופל, סיכון ואיכות הסוגיה הדיון לגבי שילוב פעילויות הסיכון והאיכות הארגוניות אינו חדש. בשנת 1990, מנהל סיכונים בבית חולים ואיש מקצוע בתחום שיפור האיכות כתבו כיצד בתי חולים באזורים כפריים “עושים יותר עם פחות” ותיארו כיצד ניהול סיכונים והבטחת איכות, כפי ששתי פונקציות אלו נקראו אז, יישמו גישה של שיתוף פעולה בכדי לחלוק מידע הנועד לשפר את הטיפול בחולים. “כל אחד מהם זקוק למידע שנאסף על ידי האחר על מנת לבצע את תחומי האחריות שלהם ולהשפיע באופן משמעותי על הישימות של בית החולים”, כתבו. דעותיהם של מנהל הסיכונים ומומחה האיכות מ- 1990 אינן שונות בהרבה מאלו הנשמעות היום לגבי שיתוף הפעולה בין סיכון ואיכות. “ניהול סיכונים… ממשיך לעבוד בקרבה… עם תוכניות ניהול איכות בכדי לשפר את האיכות תוך הפחתת סיכון החבות”, כתב לאחרונה מנהל סיכונים. בסביבת שירותי הבריאות התובענית של ימינו, ארגונים אינם יכולים להרשות לעצמם לחזור למה שתיאר מאמר מ-2007 מטעם ארגון ASHRAM (American Society for Healthcare Risk Management) בתור “מנטאליות הסילו” (silo, ממגורה) שהיוותה בעבר את הגישה הדומיננטית בתחום ניהול הסיכונים ופרקטיקות איכות. “קיימת חלופת מידע נדירה מדי בין מנהלי סיכונים ומנהלי איכות, ושיתוף הפעולה ביניהם הוא לעתים קרובות מדי מינימאלי או בלתי-קיים”, מציין המאמר של ASHRAM, “Different Roles, Same Goal: Risk and Quality Management Partnering for Patient Safety”. בעבר, תרשים ארגוני אופייני עשוי היה לציין כי ניהול הסיכונים פועל תחת מנהל התפעול הראשי או המחלקה המשפטית, בעוד שפעילויות האיכות ובטיחות המטופלים היו תחת סמכותו של המנהל הרפואי הראשי. המבנה ההיררכי של הארגון לא אפשר תיאום בין פונקציות הסיכון והאיכות, או שיתוף של מידע ונתונים. התרחיש ההיפותטי

קרא עוד »

Physiological demands of competitive basketball

דרישות פיזיולוגיות של כדורסל תחרותי תקציר מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הדרישות הפיזיולוגיות של כדורסל תחרותי על ידי מדידת צריכת החמצן (VO) ומשתנים אחרים במהלך משחקי התרגול. כל 12 השחקנים (20.4 1.1 שנים) נצפו במשחק של 20 דקות, באותו אופן שבו משחקים בפועל עם נוכחות של שופטים ומאמנים. VO נמדדה על ידי מערכת ניידת במהלך המשחק וריכוז לקטט דם (LA) (אסטר של חומצת חלב) נמדד בהפסקות קצרות. כמו כן צולמו השחקנים לניתוח תנועה-בזמן. שחקנים נשים וגברים הפגינו VO בהתאמה של 33.4 4.0 ו 36.9 2.6mL / kg / min ו- LA של 3.2 0.9 ו 4.2 1.3mmol / L במשחקי התרגול (P40.05). הם בילו 34.1% מזמן המשחק בריצה וקפיצה, 56.8% בהליכה, ו- 9.0% בעמידה. VO שהושג מראש היה מתואם VO במהלך משחק (r50.673) ולאחוז משך הריצה והקפיצה (r50.935 ו 0.962 עבור בנות ובנים, בהתאמה). מחקר זה הוכיח ספיגת חמצן גדולה יותר עבור כדורסל תחרותי מאשר אומדן מבוסס על סיכומים קודמים. המתאם בין היכולת האירובית ורמת הפעילות מצביע על הפוטנציאל של יתרון במצב אירובי בכדורסל. מבוא הכדורסל זכה לפופולאריות עולמית ולמשחקים ולצופים מרותקים עם המאפיינים הדינמיים שלו כספורט של צוות (Ho ff man & Maresh, 2000). בספורט זה, השחקנים מכסים 4500-5000m במהלך 40 דקות משחק, עם מגוון רחב של תנועות רב כיוונית כגון ריצה, כדרור, וסבוב במהירות משתנה וקפיצה (Crisafulli et al., 2002). כדי לבצע תנועות כאלה במהלך הביצוע, נראה כי מערכות מטבוליות אירוביות ואנאירוביות מעורבות בכל משחק (Ciuti et al., 1996). עם זאת, מקובל לחשוב שמטבוליזם אנאירובי הוא נתיב האנרגיה העיקרי במשחק כדורסל, ולכן, תנאים אנאירוביים הודגמה בשיטות (Hunter

קרא עוד »

Proteomic Analysis of Non-depleted Serum Proteins from Bottlenose Dolphins Uncovers a High Vanin-1 Phenotype

ניתוח חלבונים לא מדוללים מדולפינים חושף ריכוז גבוה של פנוטיפ Vanin-1 גישות ממוקדות נמצאות בשימוש נרחב על מנת לעזור להסביר הסתגלויות פיזיולוגיות, אך מעטים המחקרים שעושים שימוש בגישות לא ממוקדות בחקר אומיקס על מנת לחקור את ההבדלים בין יונקים ימיים ליבשתיים. השוואת דרגות בין חלבונים לא מדוללים מהדולפינים (Tursiops truncatus) לבין התרכיב האנושי, הובילה לגילוי של 11 חלבונים בלעדיים לתרכיב של הדולפינים. בהשוואה לפרוטאום בפלסמה האנושית, ל-5 מתוך 11 חלבונים הייתה דרגה דיפרנציאלית הגדולה מ-200. אחד מהחלבונים, Vanin-1 כומת באמצעות ניטור תגובות מקבילות בדולפינים שטופלו על ידי בני אדם ובדולפינים חופשיים. ריכוז Vanin-1 נע בין 31-109 μg/ml, אשר גבוה פי 20-1000 מהריכוז בבן-אדם בריא. ריכוז Vanin-1 היה גבוה בדולפינים שטופלו על ידי בני אדם לעומת דולפינים חופשיים (64±16 vs. 47±12μg/ml P<0.05). רמות Vanin-1 מתואמות באופן חיובי לאנזימי הכבד AST ו-ALT, ומתואמות באופן שלילי לרמות תאי הדם הלבנים וחלבון הפיברין בדולפינים חופשיים. נמצאו הבדלים משמעותיים בין פרוטאום מחזור הדם של הדולפינים לעומת יונקים יבשתיים וחקירת ההבדלים בין הדולפינים לבין יונקים ימיים אחרים, עשויה לעזור בפיתוח אסטרטגיות לטיפול בלחץ פזיולוגי. ביונקים, הסתגלויות אבולוציוניות אפשרו אסטרטגיות שונות להישרדות ובכך, אפשרו למינים רבים לנצל מגוון רחב של סביבות מחיה. רבות מאסטרטגיות אלו נחשבות למזיקות בגבולות הפיזיולוגיה האנושית ועולות בקנה אחד עם פגיעות משמעותיות באיברי גוף האדם. ישנו דמיון ביונקים ימיים באופן זה בכך שחלקם פיתחו התאמות פיזיולוגיות ומורפולוגיות המאפשרות צלילות רבות, התקפי היפוקסיה, גישה מוגבלת למים חופשיים ותקופות צום ארוכות. מחקרים השוואתיים הוכיחו כי צלילה מובילה לנטל חמצני על המינים. ככל הנראה עקב התכווצויות כלי הדם והזרמת דם מוגברת לאיברים הזקוקים לו. בתגובה לכך,

קרא עוד »

Regulation of the anaphase promoting complex/cyclosome by the degradation of its unassembled catalytic subunit, Apc11

Volpe et al. (2019) תקציר: אחד האתגרים העומדים בפני מנגנוני בקרת החלבון בתא הינו הקושי להבטיח שמרכיבים זמינים בפרופורציות הנכונות. במחקר זה אנו מדגימים כיצד מערכת האוביקוויטין-פרוטוזום (UPS) מתווכת את פירוק הסובסטרטים של תת היחידה הקטליטית Apc11 (שהנו רכיב מקומפלקס לקידום אנפאזה – APC/C). מחקרי אין ויטרו קודמים הראו כיצד Apc11 – יחד עם האנזים E2 – הינם די לצורך פירוק סובסטרטים (ללא תלות בקומפלקס לקידום אנפאזה APC/C). במחקר זה אנו קובעים שזה אכן יכול להתרחש בתאי שמר חיים. אנו מדגימים כיצד ניתן לעקוף את מנגנוני הבקרה של APC/C. ספציפית, אנו מדגימים כיצד סובסטרטים עוברים הליך יוביקוויטינציה באמצעות רמות עודפות של Apc11. לפיכך, אנו מציעים כי הדגרדציה של Apc11 (המתווכת על ידי ה- UPS) הינה למעשה מכניזם המבטיח תפקוד סדיר של ה-APC/C (כלומר תפקוד המוגבל להולואנזימים שתוחמו כראוי). עוד, אנו מציעים כי חוסר פרופורציות במרכיבי החלבונים עלול לפגוע במוטציות של רווח-תפקוד (ולא רק להפרעה של סטואיכיומטריה). מילות מפתח: מערכת האוביקוויטין-פרוטוזום, מיטוזיס, בקרת איכות החלבון, מחזור התא, קוהזיה. KEY WORDS: ubiquitin proteasome system • mitosis • protein quality control • cell cycle • cohesion רציונל: מחקרי אין ויטרו קודמים הראו כיצד ה-Apc11 (תת היחידה הקטליטית של המתחם לקידום אנפאזה APC/C) מסוגל לתווך בעצמו (באמצעות אנזים E2) הרכבה וייצור של שרשראות אוביקוויטין. בהתאם, אנו משערים כי במקרים המערבים יחידות קטליטיות, כגון ה-Apc11, דרוש הליך דגרדציה כדי למנוע תהליכי אין ויוו. שיטה: זני שמרים: כל הזנים בהם השתמשנו במחקר הינם זנים איזוגניים ל-BY4741 או BY4742. בכל המחיקות, הסמן לבחירה החליף את אזור הקידוד של הגן הנבחר. תנאי גידול: תאי השמר גודלו במדיום גידול

קרא עוד »

Signals from skin mechanoreceptors used in control of a hand grasp neuroprosthesis

אותות מקולטנים מכניים של העור משמשים כדי לשלוט בפרוטזות נוירולוגיות של ידיים Andreas Inmann, Morten Haugland, Jens Haase,Fin Biering-Sùrensen and Thomas Sinkjaer השתמשנו אותות מקולטנים מכניים שעובדים על בסיס מישוש בעור של האצבע המורה, ורשמנו את התוצאות בתיעוד על בסיס אלקטרודה של השרוול המושתל במטופל, כדי לשלוט במתכוון ובצורה אוטומטית ביכולת של המטופל לתפוס דברים עם הפרוטזה. אירועים ארעיים בתיעוד העצבי, הקשורים לתנודות מכניות בעור, שימשו לגירוי של שרירי יד ללא כל ידע מוקדם על כוח השריר ועל התכונות של האובייקט המוחזק. נעשה שימוש במשימת אכילה מדומה כדי להעריך את אחיזת היד לאדם הלוקה בשיתוק עצבי. בעת השימוש, בעזרת חיישנים טבעיים, כוח האחיזה הממוצע יכול להיות מופחת באמצעות גירוי מכני, בהשוואה לגירוי ללא משוב. צמצום כוח האחיזה הוא גורם מרכזי להפחתת עייפות שרירים, המאפשר שימוש ממושך במצב של שיתוק עצבי.  , NeuroReport מאת 2817 ± 2820 & 2001 Lippincott Williams & Wilkins. מילות מפתח: בקרת לולאה סגורה; אלקטרודת שרוול; גירוי חשמלי; משוב; אות עצב הקדמה פגיעה בעמוד השדרה באזור של חיבור עם הראש גורמת לאובדן הפונקציות החושיות והמנועיות בגפיים התחתונות והעליונות. כדי לשחזר פונקציית יד בסיסית ו לאפשר אנשים עם שיתוק לתפוס ולתפעל אובייקטים, יד פרוטזה עובד במבוסס על גירוי חשמלי פונקציונלי (FES). מדובר ביכולת של הפרוטזה לשלוט באחיזה ללא משוב חשמלי, וללא קשר למיקום בתוך הפרוטזה או כוח אחיזה (מערכות לולאה פתוחות). בשל חוסר תחושה ביד, משתמש בפרוטזה זו עקב שיתוק, חייב להסתמך על ניסיון וחיזוי כדי לאמוד את הכוח שנדרש לו כדי לתפוס חפצים. עליו להעריך את הפרטים אודות האובייקט כמו משקל, שבירות, מרקם פני השטח. רצוי לשקול

קרא עוד »

The Feeding Network of Aplysia Features That Are Distinctive and Shared With Other Mollusks

רשת ההזנה של האפליזיה: תכונות ייחודיות ותכונות המשותפות לרכיכות אחרות תקציר סקירה זו מתמקדת בשליטה העצבית של ההזנה אצל האפליזיה (ארנבת הים). מטרת המאמר היא הדגשת תכונות ייחודיות של ההתנהגות ותיאור הבסיס העצבי שלהן. אצל מספר רכיכות, המזון נתפס על ידי רדולה המסוגלת לבצע פרוטרקציה (התארכות), רטרקציה (נסיגה), והיפר-רטרקציה. אצל האפליזיה, לעומת זאת, ההיפר-רטרקציה עשויה לדרוש אקטיבציה אפרנטית. רגולציה תלוית-שלב של העברה סנסורי-מוטורית מתרחשת בהקשר זה. בנוסף, האפליזיה פותחת וסוגרת את הרדולה, פעולה הגורמת לתגובות של פליטת מזון (egestion) ושל קליטת מזון (ingestion). לפיכך, רשת ההזנה נוקטת בריבוי-משימות. רשת זו כוללת ארגון מודולארי, וההתנהגויות נבנות על ידי שילובים של עצבים ספציפיים-להתנהגות ובלתי-תלויים בהתנהגות. כאשר ההזנה מאותחלת אצל ארנבת הים, התגובות אינן מוגדרות היטב. הפעילות המוטורית אינה עוברת קונפיגורציה כהלכה, אלא אם כן התגובות מתעוררות באופן חוזר ונשנה ונוירוטרנסמיטורים מאפננים משוחררים מהקלטים אל מחולל התבנית המרכזי (CPG). ההשפעות המתמידות של האפנון נושאות השלכות מעניינות בנוגע להחלפת משימות. הזנה היא התנהגות מונעת החיונית להישרדות ולשלמות של בעלי חיים חסרי חוליות ובעלי חוליות. סקירה זו מתמקדת בעיקר בשליטה העצבית של ההזנה אצל הרכיכה הגסטרופודית אפליזיה קליפורניקה (ארנבת הים) (איור 1). מבחינה מסוימת, ההזנה אצל ארנבת הים הינה דומה להזנה אצל רכיכות אחרות. המטרה של סקירה זו, עם זאת, הינה לתאר את הבסיס העצבי של התכונות הייחודיות של ההתנהגות, תוך התמקדות במספר צורות מעניינות של פלסטיות. סקירה זו אינה עוסקת בהתניה אופרנטית או קלאסית של תגובות הזנה, המהוות נושאי מחקר חשובים. נושאים אלו מפורטים בפרק אחר של כרך זה. ארנבת הים כמערכת מודל רכיכות גסטרופודיות (כולל האפליזיה) מאופיינות בשילוב של תכונות מועילות מחקרית שאינן

קרא עוד »

The Ly6/uPAR Protein Bouncer is Necessary and Sufficient for Species-Specific Fertilization

S. Herberg, K. R. Gert, A. Schleiffer, & A. Pauli (2018)   The Ly6/uPAR Protein, referred to as Bouncer, may be an important player in the molecular mechanisms leading to fertilization. Discovered through the analysis of protein-coding genes Bouncer was shown to be highly expressed in the oocytes of zebrafish. Through genetic analysis it was concluded that Bouncer was the homolog of SPACA4, a protein expressed in the sperm of mammals, amphibians and reptiles. Species that utilize internal fertilization employed testis-specific expression of SPACA4 while species that use external fertilization were oocyte-specific through the use of Bouncer. The function of Bouncer was further analyzed through the use of CRISPR/Cas9 to create lines of Zebrafish that were not able to produce a mature Bouncer protein. Crosses between heterozygous parental lines showed that Bouncer was not necessary for the development of embryos. However in vivo mating experiments showed that when eggs from females who lacked the Bouncer protein were fertilized less than 1 in 1000 developed into a cleavage stage embryo. In comparison, nearly all eggs that carried the Bouncer gene developed into or past the cleavage stage. It was also shown that female sterility was directly linked to a lack of the Bouncer protein. The absence of Bouncer results in a failure of an embryo to develop alongside no obvious morphological defect. Instead, the lack of the protein prevents the sperm from entering the egg at all. This was proven both by a lack of sperm entry in Bouncer deficient eggs

קרא עוד »

Type and timing of menopausal hormone therapy

סוגים ותזמון הטיפול בהורמונים בגיל המעבר והסיכון לסרטן השד: מטה-אנליזה של משתתפים פרטניים של הראיות האפידמיולוגיות ברחבי העולם. קבוצה שיתופית בנושא גורמים הורמונליים בסרטן השד* תמצית רקע  – ממצאים שפורסמו על סיכון לסרטן השד הקשורים לסוגים שונים של טיפול בהורמונים בגיל המעבר (MHT) אינם עקביים, עם מידע מוגבל על השפעות ארוכות טווח.  אנו מפגישים את הראיות האפידמיולוגיות, אלה שפורסמו ואלה שלא פורסמו, על הקשרים הללו וסוקרים את הראיות הרנדומליות הרלוונטיות. שיטות  – ניתוחים עיקריים השתמשו בנתוני משתתפים פרטניים מכל המחקרים הפוטנציאלים הזכאים, שחיפשו מידע על סוג ועיתוי השימוש ב- MHT; הניתוחים העיקריים הם של אנשים עם מידע מלא על כך.  מחקרים זוהו על ידי חיפוש במקורות פורמליים ובלתי פורמליים באופן קבוע החל מה -1 בינואר 1992 ועד ה- 1 בינואר 2018. משתמשים נוכחיים נכללו עד 5 שנים (ממוצע של 4 שנים) לאחר השימוש האחרון ב- MHT.  רגרסיה לוגיסטית הניבה יחסי סיכון מותאמים (RR) בהשוואה בין קבוצות מסוימות של משתמשי MHT לעומת כאלה שלא השתמשו מעולם ב-MHT . ממצאים – במהלך מעקב פרוספקטיבי, 108, 647 נשים לאחר גיל המעבר פיתחו סרטן שד בגיל ממוצע 65 שנים. (SD 7); 55 575 (51%) השתמשו ב- MHT.  בקרב נשים עם מידע מלא, משך MHT הממוצע היה 10 שנים (SD 6) בקרב משתמשים נוכחיים ו 7 שנים (SD 6) בקרב משתמשים בעבר, והגיל הממוצע היה 50 שנים (SD 5) בגיל המעבר ו- 50 שנים (SD 6) בתחילת MHT. כל סוג MHT, למעט אסטרוגנים וגינאליים, נקשר לסיכונים עודפים של סרטן השד, אשר עלו בהתמדה עם משך השימוש והיו גדולים יותר לאסטרוגן-פרוגסטגן מאשר תכשירים המיועדים לאסטרוגן בלבד.  

קרא עוד »

Use of contraception among US women reporting postpartum depressive symptoms, pregnancy risk assessment monitoring system

שימוש באמצעי מניעה בקרב נשים בארצות הברית המדווחות על סימפטומים של דיכאון לאחר לידה, פרויקט בקרת סיכוני הריון תקציר מטרה: ביקשנו לקבוע את שכיחות השימוש באמצעי מניעה לאחר לידה בקרב נשים עם סימפטומים של דיכאון לאחר לידה (PDS), ולבחון את הקשר בין PDS לבין שיטת המניעה. שיטת המחקר: הערכנו נתונים מ- 16,357 נשים לאחר לידה שלקחו חלק בפרויקט בקרת סיכונים בזמן הריון (PRAMS), בשנים 2009-2011. ה- PDS הוגדר כתוצאה מצטברת של ≥ 10 בשלוש שאלות לגבי דיכאון, ייאוש, ואיטיות פיזית. אמצעי המניעה סווגו בתור קבועים, אמצעי מניעה הפיכים ארוכי-טווח (LARC), הורמונאליים תלויי-משתמש, ולא-הורמונאליים תלויי-משתמש. השתמשנו במודלים של רגרסיה לוגיסטית בכדי להשוות בין השיטות והשימוש באמצעי מניעה לאחר לידה לבין מצב ה- PDS. תוצאות: בסך הכול, 12.3% מהנשים עם לידת חי שהתרחשה לאחרונה דיווחו על PDS. חלק גדול מהנשים עם PDS (69.4%) וללא PDS (76.1%) השתמשו באמצעי מניעה תלויי-משתמש או לא השתמשו כלל באמצעי מניעה. לא נמצא קשר בין PDS לבין שימוש באמצעי מניעה כלשהו לאחר הלידה (aPR = 1.00, 95% CI 0.98-1.03) (יחס שכיחות מתוקנן – aPR) או אמצעי מניעה קבוע (aPR = 1.05, 95% CI 0.88-1.27). השימוש ב- LARC היה גבוה, אך לא באופן מובהק, בקרב נשים עם PDS בהשוואה לנשים ללא סימפטומים אלו (aPR = 1.16, 95% CI 1.00-1.34). מסקנות: חלק גדול מהנשים עם PDS וללא PDS השתמשו באמצעי מניעה תלויי-משתמש או לא השתמשו כלל באמצעי מניעה. מכיוון שדיכאון עשוי להיות קשור לשימוש שגוי בשיטות תלויות-משתמש, רצוי לייעץ לנשים לגבי האופן האפקטיבי בו יש להשתמש בשיטות אלו, ולגבי האפקטיביות של שיטות שאינן תלויות-משתמש. השלכות: חלק גדול מהנשים הסובלות

קרא עוד »
אין יותר חומרים להציג

סיוע בכתיבת עבודה מקורית ללא סיכונים מיותרים!

כנסו עכשיו! הצטרפו לאלפי סטודנטים מרוצים. מצד אחד עבודה מקורית שלכם ללא שום סיכון ומצד שני הקלה משמעותית בנטל.