סמינריון עליית שנות התשעים מברית המועצות והאתוס הלאומי ציוני
מבוא ‘זיכרון היסטורי’ או ‘מיתוס’ הינו מאמץ פילוסופי-מדעי לתאר את המהלכים המעצבים את ההיסטוריה והתרבות של עם.[1] הציונות, כתנועה שקמה על בסיסה של הדת היהודית והזיכרון הלאומי היהודי, אם קיים, הייתה רוויה מיתוסים מתחילתה. לחלקם הייתה המטרה של להפוך את יהודי העולם לעם אחד, בעל היסטוריה אחת, ולחלקם המטרה ליצור תרבות יהודית חדשה, ליצור כלים שיעזרו להגשים את החזון הציוני- הקמת המדינה היהודית. עם הקמת המדינה, מיתוסים אלה הפכו למיתוסים מעצבים של הזהות הישראלית והישראלים עצמם. שני היסודות הבסיסיים עליהם עמדה הציונות הם היהדות ומפעל העלייה וההתיישבות. לכשהומרה הציונות מתנועה למדינה, יסודות אלו המשיכו להיות דומיננטיים והפכו לשני ערכים מקודשים- ממשלות ישראל לאורך השנים עסקו בעידוד עלייה וכן גם עיגנו את האופי היהודי של המדינה באופיה, סמליה וחוקיה של המדינה. עליית שנות התשעים מברה”מ לשעבר אתגרה שני יסודות אלה, ותפיסות החברה הישראלית לגביהם. אחוז הלא יהודים הגבוה בעלייה יצר סתירה בין האינטרסים והציף את השאלה של בעייתיות עליה לא יהודית. הציונות, בנתה מיתוסים ואידיאות- עולם אוטופי יהודי אותו רצתה לבנות. בין המיתוסים- האדם החדש, ההקרבה למען המולדת, היהדות כבסיס התנועה, העלייה וההתיישבות. בעבודתי זו בחברתי להתמקד בעליית שנות התשעים ולבחון כיצד עלייה זו מאתגרת את המיתוסים הציוניים וכיצד היא משתלבת עימם כיום כשציונות מתורגמת לישראליות. שאלה נוספת בה אתמקד היא שאלה הנובעת מהשאלה הראשונה- היות ועליית שנות התשעים מאופיינת באחוזים גבוהים של עלייה לא יהודית, כיצד אי יהדותם של חלק מהעולים מתיישבת עם אותם מיתוסים ציוניים וישראליים. במסגרת העבודה אציג את חוק השבות, המעניק זכות עלייה רחבה גם ללא יהודים, את עליית שנות התשעים עצמה, ואבחן את השאלות החברתיות ושאלות