סמינריון במדעי המדינה

מבוא “אין פודין את השבויין יתר על כדי דמהין מפני תיקון העולם שלא יהיו האויבים רודפים אחריהם לשבותם”(תלמוד, מסכת זרעים): פדיון שבויים הינה מצווה יסודית במסורת היהודית וברציפות ההיסטורית של עם ישראל עוד מימי המקרא. אברהם אבינו נחלץ לשחרורם של לוט ומשפחתו שנשבו בידי ארבעה מלכים, דוד המלך נלחם להצלת בני משפחתו מהשבי, הקהילות היהודיות באירופה של ימי הביניים פדו בכסף את השבויים מבני הקהילה ומדינת ישראל פועלת בדרכים שונות לשחרור שבוייה ונעדריה מאז הקמתה. חז”ל אמרו על פדיון השבויים שהיא “מצווה רבה”, היא קודמת בחשיבותה לכל סוגי הצדקה השונים, משום שהשבי כולל סיכון של מוות. הרמב”ם פסק ש“אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים”. ההלכות והדיונים המפורטים בתלמוד בנוגע לפדיון השבויים מעידות שהדבר היה אקטואלי ושהציבור היהודי היה ער לקיום מצווה זו. יחד עם זאת, ההלכה הגבילה את גובה דמי הפדיון, ואסרה לשלם עבור פדיון שבויים מחיר מופקע. זאת כדי שלא להגביר את תיאבון הסחיטה, וכדי לא ליצור תמריץ לשודדים לשבות את יהודי הקהילה פעם אחר פעם. או אז, נשאלת השאלה המוסרית והגדולה מהו מחיר סביר (“כדי דמיהן”)? ומהו מחיר מופרז? (גלבוע, 2010). בנוסף להלכה היהודית ישנו פאן פסיכולוגי גם לוגי וגם שכלי אשר גורמות לדילמה פנימית בנושא שחרור חטופים. יש הטוענים כי כל הדילמות המוסריות נובעות מסוג מסוים של חוסר עקביות בכללים המוסריים. מצבים מוסריים בלתי פתירים פשוט משקפים חוסר עקביות גלומה בקוד המוסרי הקיים שלנו. אם ברצוננו להישאר מוסריים, כמו גם הגיוניים, אז אנחנו חייבים להחזיר את העקביות לקוד שלנו. מטרה זו מושגת על ידי הוספת סעיפים חריגים לעקרונות קיימים, ולתת עדיפויות לכמה עקרונות על פני אחרים, או

מבוא: הסכם אוסלו או בשמו המלא ” הצהרת עקרונות על הסדרי הביניים של ממשל עצמי ” שנחתם בוושינגטון בין מדינת ישראל וארגון אש”ף  (האירגון לשחרור פלסטין ) ב – 13 בסמפטמבר 1993. הסכם זה היה שיאו של תהליך שהתחיל עם חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים בשנת 1979. לאורך כל שנות השמונים ניסו ישראל וירדן להגיע להסכם שיפתור את נושא הגדה המערבית והפלסטינים אך ללא הצלחה. עם השתנות התפיסות הישראליות בנוגע לאש”ף, ובה בעת ההבנה של אש”ף שהוא חייב להכיר במדינת ישראל ולנהל משא ומתן היתה בסוף שנות השמונים נפתחה ההזדמנות להגיע להסדר. התהליך שהגיע לשיאו בועידת מדריד, ונמשך באוסלו הביא להסכם שכלל הכרה הדדית בין ישראל ואש”ף ועסק בהסדרי ביניים לקראת הקמתו של ממשל פילסטיני עצמאי בעזה וביריחו.  הסכם זה הביא לשינויים עמוקים במערכת היחסיים הבינלאומיים של ישראל עם מדינות רבות בעולם בכלל ואירופה בפרט. בעבודה זו אנסה לענות על השאלה האם ואם כן, באיזה אופן השפיע הסכם אוסלו על יחסי החוץ של ישראל עם אירופה?. תוך התמקדות בארבעת המעצמות – בריטניה, צרפת, גרמניה ורוסיה. בעבודה הדון בשאלת מקומו והשפעתו של  הסכם אוסלו סמעמדה של ישראל וטיב יחסייה עם המדינות המדוברות. השערתי בנושא זה היא שישראל, שמעמדה הבינלאומי היה נמוך ולא היתה אהדה ו/או הזדהות כלפיה שיפרה באופן משמעותי נושא זה. תהליך השלום עם הפלסטינים וחתימתו של הסכם אוסלו הביא לשינוי משמעותי לטובה במעמדה של ישראל בעולם ובמערכת היחסים של עם מדינות רבות בעולם והמדינות המדוברות  בפרט. כדי לבחון אם וכיצד השפיע הסכם אוסלו על יחסי החוץ של ישראל אבחן את אופן השתלשלות היחסים בין ישראל למעצמות אירופה לאורך

מבוא עבודה סמינריונית זו תעסוק בארגון הלבנוני חזבאללה ובהיבט מסוים של האופן בו הארגון מקבל את החלטותיו האסטרטגיות. הארגון צבר לעצמו מוניטין ועוצמה לאורך כ-30 שנות קיומו ועם הזמן הפך לאחד השחקנים המוכרים והמשפיעים ביותר בזירה הערבית והמזרח תיכונית. כתוצאה מכך, עמד הארגון בליבם של מספר לא קטן של אירועים משמעותיים אשר עיצבו את לבנון עצמה ואת סביבתה, חלקם מהווים צמתים מרכזיים של ממש בתולדות האזור. בחלק מהאירועים בהם היה מעורב, חזבאללה היה היוזם בעוד באחרים היה עליו להגיב למתרחש. כך או אחרת, בתור ארגון לא מדינתי קטן באופן יחסי תמיד היה עליו לקחת בחשבון אילוצים שונים ולחצים שהופעלו עליו מצד כוחות חזקים יותר ולאזן אותם עם האידיאולוגיה שלו. זהו היבט מרכזי ביותר בהליך קבלת ההחלטות של ארגונים לא מדינתיים בכלל ושל ארגוני אסלאם פוליטי כדוגמת חזבאללה בפרט. עבודה זו תבחן את שאלת המחקר: האם וכיצד המתח בין פרגמאטיקה לבין אידיאולוגיה בא לידי ביטוי בקבלת ההחלטות של ארגון חזבאללה? העבודה תכלול פרק ראשון ובו אפרט את הרקע ההיסטורי שהוביל לזירה שבה פעל חזבאללה בעשור האחרון. מעבר להשתלשלות האירועים, אתמקד בתהליך שעבר על הארגון בשנותיו הראשונות, הלך והחריף עד שנהיה ממש חלק מזהותו, או כך לפחות הוא משדר כלפי חוץ, והוא תהליך הלבנוניזציה שבמסגרתו שינה חזבאללה את המצע שלו ואת השיח שלו תוך מיתוג עצמי מחדש כארגון לאומי לבנוני בניגוד לארגון פאן-שיעי בעל שאיפות מהפכניות. לאחר מכן, בפרק השני, אתמקד בפן התיאורטי של הדברים ואגע באופיים המיוחד של ארגונים לא מדינתיים כשחקנים במערכת הבינלאומית ובייחוד באילוצים איתם הם נאלצים להתמודד. בהמשך אותו הפרק אמקד את תשומת הלב במאפיינים של ארגוני אסלאם

מבוא בעבודה זאת אנסה לסקור את מדיניות הרווחה הישראלית ואת ההשפעה של הפוליטיקה עלייה,השערת המחקר שלי היא שהשינוי מממשל מפא”י לממשל הליכוד ישפיע על מדיניות הרווחה ברמת החקיקה והמדדים האיכותניים שאותם אני מתכוון לבחון בעבודה זאת. במה מתבטאת מדיניות הרווחה? את השפעות מדיניות הרווחה ניתן לבחון דרך גורמים שונים אשר מהווים חלק מסל הרווחה, למשל, קצבאות הסעד במדינת ישראל, הביטוח הלאומי במדינת ישראל, וכן קצבאות שונות שניתנות לאוכלוסיות חלשות במדינה, כלומר דרך השינויים בסל הרווחה כדוגמת שינויים כמותיים בגורמים השונים בו(למשל עלייה בסכום הקצבאות הניתנות במסגרתו), בשינויים חקיקתיים (זמינות הקצבאות לאוכלוסיות השונות), או שינויים מימוניים(האם המדינה מסבסדת את השירותים והקצבאות השונים, או שמא ישנה הפרטה של שינויים אלו לסקטור הפרטי), ניתן לבחון את המדיניות שהובילה ממשלת מפא”י לעומת המדיניות שהובילה ממשלת הליכוד, כאשר ננסה לבחון את המדיניות בכל תקופה דרך מודל שלוש השיטות של אספינג וזאת דרך השפעותיה של המדיניות שהתוותה על ידי הממשלה השלטת בכל תקופה על סל הרווחה ושירותי הרווחה הכלולים בו. מה שננסה לבחון למעשה הוא את השפעתה של האידאולוגיה של המפלגה השלטת על מדיניות הרווחה שלה, והאם ההשפעה של אותה מדיניות הביאה להשפעה על סל הרווחה עצמו בכל אחת מהתקופות. (לפני המהפך הגדול,ולאחריו) בראשית העבודה נבצע סקירה של מדיניות הרווחה הישראלית בתקופות השונות כאשר התקופות העיקריות הינן התקופה שבין 1948-1977, תקופה זאת מתרחשת מקום המדינה ועד ה”מהפך הגדול”. בתקופה זאת המפלגה השולטת היא מפא”י, נבחן מה היה הבסיס האידאולוגי של מפלגת מפא”י, כיצד הוא השפיע על מדיניות הרווחה שלה וכיצד התמודדה מפלגת מפא”י עם הקשיים שהיו באותה תקופה. ב1977 מתרחש ה”מהפך הגדול”, והליכוד עולה לשלטון, אנו

מבוא ב-1979 פרצה המהפכה האיראנית, מהפכה זו הפכה את איראן ממדינה אוטוקרטית, מערבית, מונרכית, תחת שלטונו של מוחמד רזה שאה פהלווי, לרפובליקה אסלאמית- תיאוקרטית תחת שלטון האייתוללה חומייני. השינוי שעברה איראן לא חל בין ליל אלא היה תהליך מתמשך בו נסיבות ואירועים היסטוריים חברו להם יחדיו ויצרו את הקרקע הפורייה לפרוץ המהפכה האיראנית (מנשרי, 1996). ב 2003 גיבשה לעצמה איראן שלוש מטרות אסטרטגיות: להפוך לסמכות הדתית המרכזית בעולם האסלאם, להשיג השפעה במרחב שממערב לנהר הפרת ולהשיג נשק גרעיני. את תוכנית ההתפשטות שלה מערבה, שכבר הקנתה לה דריסת רגל משמעותית בעיראק, בלבנון ובזירה הפלסטינית, מקדמת איראן בשלוש דרכים (ביבאר, 2010): 1.חיזוק האוכלוסיות השיעיות בעולם הערבי. איראן לקחה תחת חסותה את האוכלוסיות השיעיות בכל מקום בעולם הערבי: בלבנון, בעיראק ובתימן. 2.חיזוק האסלאם והתייצבות בראש המחנה הנלחם בישראל ובארה”ב. 3.הפצת השיעה. איראן משקיעה מאמצים רבים כדי להפיץ את השיעה בקרב המוסלמים הסונים. ההיסטוריון אורי מילשטיין רואה את מדיניותה של איראן כחלק ממאבק תרבותי בין האסלאם לתרבות המערב וכאתגר הערבי-מוסלמי על הציוויליזציה האנגלו-אמריקנית.  את דגל המלחמה הניף אייטולה חומייני, והצטרף אליו, למרות העוינות ביניהם, סדאם חוסיין. אמצעי הלחימה העיקרי של המוסלמים הוא שליטתם בפוטנציאל הנפט העולמי, החיוני למשק הגלובלי שפיתחו האנגלו-אמריקנים. אבל השימוש בנשק הזה מוגבל, כי ללא מכירתו למערב אין לו שום ערך, ובלעדי הפטרו-דולרים יקרסו מדינות מוסלמיות רבות. (מילשטיין, 2001). שאלת המחקר באיזו מידה תרמה תמיכתה של איראן בגורמים שיעים במזרח התיכון לביסוס מעמדה כמעצמה שיעית אזורית במזרח התיכון? השערת המחקר תמיכתה של איראן בגורמים שיעים במזרח התיכון הביאה לתלות רבה של גורמים אלו (לדוגמא: השלטון העלווי בסוריה, ארגון חיזבאללה בלבנון) באיראן

מבוא: אינתיפאדת אל־אקצה היא כינוי שניתן על ידי הפלסטינים להתקוממותם נגד מדינת ישראל, שהחלה סביב ביקורו של אריאל שרון בהר הבית ב־28 בספטמבר 2000. התקוממות זו כללה בתחילתה פעולות מחאה עממיות, אך במהרה הפכו פעולות טרור וגרילה להיות ביטוין המרכזי. מאפיין מובהק של הפעילות הפלסטינית במאבק זה הוא שימוש נרחב בפיגועי התאבדות. אינתיפאדת אל־אקצה פרצה בתום תשע שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים ומוטטה כמעט לחלוטין את הסכם אוסלו מ־1993, והיוותה הסלמת שיא של הסכסוך. במהלכה נמנו אלפי קורבנות בשני הצדדים, הן בקרב הלוחמים והן בקרב אזרחים. הסיבה הרשמית לפרוץ האינתיפאדה הינה כישלון שיחות קמפ דיוויד בין ישראל לפלסטינים וביקורו של אריאל שרון בהר הבית. גורמים מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני טוענים כי ידו של ערפאת נמצאת בפרוץ ההתקוממות וכי האינתיפאדה הייתה מתוכננת מראש. גורמים נוספים טוענים כי הנסיגה מחד צדדית של מדינת ישראל מלבנון בשנת 2000, היא זו אשר ליבתה את פרוץ ההתקוממות. בעבודתי, ארצה לבחון מהן הסיבות אשר הביאו את מדינת ישראל והפלסטינים לעימות עקוב מדם, אשר גבה חיי אדם רבים, תוך שימוש בסקירת ספרות נרחבת. העבודה מעגנת בתוכה הן את זווית הראייה של הצד הישראלי והן את זו של הצד הפלסטיני.   תוכן עניינים: מבוא 2 סקירת ספרות: האינתיפאדה השנייה  3-5 הסכמי אוסלו, רצח רבין והאכזבה בקרב העם הפלסטיני   6-9 פתיחת מנהרות הכותל 10-11 פרשת המצור הפלסטיני על היישוב מורג  12 ניצחון אהוד ברק בבחירות וקמפ דיוויד.  13-15 עליית אריאל שרון להר הבית  16-17 מעורבות ערפאת בפרוץ האינתיפאדה  18-19 הנסיגה מלבנון   20 דיון ומסקנות 21-23 ביבליוגרפיה   24-25

מבוא מדינת ישראל אשר הגדירה עצמה הלכה למעשה החל משנות הקמתה כמדינת רווחה אשר מחויבת לדאוג לכל אזרחיה להכנסה וקיום מינימאלי מחויבת מבחינה חוקית, על פי חוקיה שלה לדאוג להכנסה לכל אזרחיה, ולאפשר להם את היכולת להתקיים בכבוד גם אם אין בכוחם לאפשר זאת לעצמם. אציין רק כי בעשורים האחרונים מדינת ישראל הולכת בכיוון שונה לגמרי ומתנערת הלכה למעשה מהיותה מדינת רווחה. עם זאת, במדינת ישראל מספר רב של חוקים ביניהם חוקי יסוד, תקנות, תקנות משנה וכו’ אשר מהווים את הבסיס החוקי לזכות להכנסה מינימאלית וקיום בסיסי. ראשית, הזכות להכנסה וקיום מינימאלי מעוגנת באמנה לזכויות חברתיות אשר אליה ישראל הצטרפה אליה בשנת 1991. מבחינה חוקית החוק בישראל מגדיר ומגן על זכויותיהם של מעוטי היכולת במגוון של חוקים, תקנות ותקנות משנה דוגמת הנחות בארנונה, השלמת הכנסה  וכדומה. הזכות לקיום מינימאלי מוכרת בפסיקת בית המשפט כחלק מהזכות לכבוד האדם. הזכות לתנאי קיום אנושיים הוכרה כחלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם, המעוגנת בחוק היסוד: “כבודו של האדם כולל בחובו הגנה על מינימום הקיום האנושי. אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו נפגע. אדם הרעב ללחם הוא אדם שכבודו נפגע. אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטארי הוא אדם שכבודו כאדם נפגע, אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים הוא אדם שכבודו כאדם נפגע” . מבחינה סוציאלית-רווחתית, מדינת ישראל היא בין המדינות המובילות במערב בנושא תשלומי העברה, כלומר תשלומים אשר מועברים לאוכלוסייה דוגמת דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים וכו’. בסביבות 28% מהתקציב השנתי מוקצים למטרה זו. התקציב הוא הביטוי המובהק ביותר לאופן החוקי בו מובטחת הזכות לקיום מינימאלי שכן התקציב בוא הביטוי המוחשי, הברור,

מבוא את ההתקוממות בסוריה יש להבין במונחים חברתיים, כלכליים, אקלימיים, וסביבתיים ארוכי טווח משמעותיים אשר ערערו את הסדר החברתי במדינה, ולא רק כהתקוממות עממית כנגד שלטון ברוטאלי ועושק. קיימות סיבות רבות אשר גרמו לפרוץ שרשרת ההפיכות וההפגנות ההמוניות חסרות התקדים כנגד השליטים בכל רחבי העולם הערבי, המכונות בשם “האביב הערבי”. “האביב הערבי” לא נגרם אך ורק מסיבות פוליטיות וחברתיות (שיעורי האבטלה העצומים בקרב הצעירים ובוגרי האוניברסיטאות, שחיתות השלטונות, מדיניות הדיכוי שלהן כנגד ההמונים ועוד), אלא גם מסיבות סביבתיות, אקלימיות וכתוצאה מגידול ומצפיפות אוכלוסין. כשהמרכזיות מביניהן הן, שינויי האקלים שגרמו להאמרת מחירי המזון, פגיעה בזכויות האזרחים לשימוש במשאבי הטבע ולסביבה נקייה והשחיתות הנובעת מחוסר ניהול תקין של משאבי הטבע ברוב מדינות העולם הערבי. לכן, מהאספקט הסביבתי, מטרת ההפיכות הייתה להחזיר את השליטה על משאבי הטבע לידי העם (טרדמן,  2012). אי הצלחתו של בשאר אסד להוזיל את מחירי מוצרי המזון הבסיסיים, שבאה לידי ביטוי בהאמרת המחירים בשיעור של 25% – 30%, הביא את ההמונים לראות עד כמה מושחת מיסודו וחלש הוא שלטונו של בשאר אסד והיה אחד מהגורמים המידיים שהוציא את ההמונים לרחובות ‘דרעא’ והביא להתפשטות ההפגנות ההמוניות כנגד המשטר לרחובות יתר הערים הגדולות בסוריה במרץ 2011. (שם) מסקירת הגורמים הסביבתיים והאקלימיים לפרוץ ההתקוממות בסוריה, ניתן למצוא קשר ישיר בין שינויי האקלים והשפעתם על האוכלוסייה החקלאית בדרום ובצפון מזרח המדינה לבין היותם האזורים הראשונים בהם החלה ההתקוממות נגד משטרו של בשאר אסד, אשר לא הצליח לספק את צרכיהם הבסיסיים. אם כך, נדמה כי אם בשאר אסד ישרוד את ההתקוממות נגדו וימשיך לשלוט בסוריה, הוא ייאלץ לתת את הדעת כיצד להתמודד מול שינויי

מבוא בחירות ה-3 בנובמבר 2002, הכריעו את הכף, לפחות זמנית, בקרב על נשמתה של תורכיה. ערב רב של מפלגות חילוניות מסוכסכות ביניהן, שמאל ובימין המתון, היו מאוחדות לפני הסחירות אך ורק בשאיפתן לצרף את תורכיה לאיחוד האירופי. המחיר הגבוה שהיה עליהן לשלם  – בתחומי הכלכלה, החברה והתרבות – לא הרתיע אותן. כוכב חדש הניע את תחומי הגוש החילוני קדימה – שר האוצר כמאל דרוויש  ששב לתורכיה לאחר 25 שנות שהות בארצות הברית, שם שימש כאחד מבכירי הבנק העולמי וממעצבי הגלובליזציה. דרוויש ביקש לעצמו את המושכות הכלכליות של המדינה גם לאחר הבחירות, אם לא יקבלן ייתכן שישוב לאמריקה. בשמי המחנה החילוני דרך כוכב נוסף, איסמעיל ג’ם ,שר החוץ של תורכיה ערב הבחירות, ועל פי התקשורת התורכית מצאצאי שבתי צבי.  ג’ם הקים את מפלגת “תורכיה החדשה”, מתוך שורות מפלגת “השמאל הדמוקרטי”, ובכך פגע קשות בסיכוייו של ראש הממשלה , בולנט אג’וויט להמשיך ולאחוז בשלטון. מול אלה ניצב גוש מלוכד ולאומני ונחוש, ששב למפה הפוליטית ב-1999 לאחר היעדרות של 20 שנה, ופעל נגד “מכירת נשמתה של תורכיה לאירופים. הלאומנים חולמים על הקמת מעצמה הומוגנית, גדולה וחזקה שתשכון במרחב שבין אסיה לאירופה, מקומה הטבעי של תורכיה על הגלובוס. מה שמפריע במיוחד למנהיג הגוש, דוולט באחצ’לי , הוא שעבדוללה אוג’לן (Ocalan) – המנהיג הכורדי הכלוא – לא הוצא להורג, וכי זה מכבר יכולים תומכיו הכורדים של אוג’לן ללמוד כורדית , לשיר בכורדית ואפילו לשמוע את השפה הכורדית בכלי התקשורת. גוש נוסף שהתגבש – השלישי היה הגוש האסלמי, שעטה על עצמו הפעם תלבושת כמאליסטית ומודרנית. מנהיגו של הגוש, רג’פ טאיפ ארדואן, ראש עיריית איסטנבול לשעבר, הוא

מבוא המחאה הציבורית הגדולה, לה היינו עדים במחצית השנייה של 2011, העלתה לסדר היום הציבורי טענות קשות כנגד המבנה החברתי כלכלי בישראל ובנוגע למצוקת הדיור הקשה (כמו גם מצוקות נוספות). בין קולות המחאה נשמעו בבירור קולות, שלא ניתן עוד להתעלם מהם, אודות ריכוזיות המשק בישראל והקשר הישיר בין הון לשלטון בישראל. לעניות דעתי, הפתעה רבתי, לא  הייתה כאן, שכן הקשר שבין הון ושלטון קיים, ככל הנראה, מקדמת דנא, אלא שהפעם היה כאן ניסיון כן ואמיתי, לזעזע את היסודות, ולו זעזוע קל, על מנת להביע את מורת רוחו של הציבור הישראלי, הן מן המבנה החברתי בישראל ורמיסת מעמד הביניים והן מן השחיתויות הפורצות והאופן בו, ללא כל שקיפות, מנהלים בעלי ההון בישראל את המדינה לטובת רווחתם האישית ורווחת קברניטי המדינה בלבד. אנסה, בעבודתי זו, לעמוד על הקשר שבין הון ושלטון ועל הסכנות המובהקות שהינו מגלם, לדעתי, למערכת החברתית והכלכלית בישראל. אבחן כיצד קשר זה, בא לידי ביטוי גם במדינות שונות, אנסה להדגים את הסכנות הטמונות בקשר זה ואסקור את דו”ח הועדה לבחינת יחסי הון ושלטון בישראל. איני מתיימר בעבודתי זו ליתן כלים למיגור הסכנות לדמוקרטיה ולחברה בישראל, כי אם להעלות את המודעות לעצם קיומו של הקשר בין הון לשלטון ולהשלכותיו עלינו כחברה דמוקרטית.     תוכן העניינים מבוא ע”מ 3. פרק ראשון – הון ושלטון ע”מ 4. פרק שני – ביטויי הקשר בין הון ושלטון בישראל ובעולם ע”מ 8. פרק שלישי – הון שלטון ותקשורת ע”מ 13. פרק רביעי – דוח הוועדה לבחינת יחסי הון- שלטון בישראל ע”מ 16. סיכום ע”מ 19. ביביליוגרפיה ע”מ 21.