סמינריון מעמדם של העובדים הזרים בישראל ובעולם
מבוא שאלת המחקר – מהי מדיניות היתרי העסקה בישראל וכיצד היא משתנה לאור ההשפעות הגלובליות המתרחשות בישראל ובעולם. ב-25 בינואר 1988 הועלתה בכנסת לראשונה נושא הבאתם של מהגרי עבודה, כתחליף לעובדים הפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה העדרם של פועלי השטחים בשל אינתיפאדה שפרצה ב- 1987 העלו על סדר היום הציבורי שאלות רבות הנוגעות לתלותה של החברה בישראל בעבודה “ערבית”, ולהרגל להשתמש בכוח העבודה הזול והגמיש של לא אזרחים, והיה ברור כי יש לפתוח את השערים לייבוא מסיבי של מהגרי עבודה מחוץ לארץ. השאלות שמעלה סוגיית ההגירה לצרכי עבודה כמו גם ההיבטים הרבים של ההגירה לצרכי עבודה מעמתת כל חברה עם שאלות משפטיות, מוסריות ואנושיות. המעמד של העובדים הזרים בארץ ובעולם מעלה שאלות רבות אולם בעבודה אתייחס בעיקר לשאלת התופעה ממדיה וחלק מהסיבות שבגינן היא נוצרת ולשאלת הזכויות של העובדים הזרים בארץ ובעולם. הזכות לכניסה למדינה או השלילה של זכות זו או האיסור לגרש, מוקנית במשפט הבינלאומי רק למי שהמדינה היא ארצו- ותחולתן של האמנות הבינלאומיות לזכויות אדם היא בעיקרה טריטוריאלי. בישראל אין הפרדה בין דת למדינה ולכן ההגדרה החברתית נשענת על ההגדרה הלאומית על דתו היהודית של אדם המכתיבה את זכאותו לאזרחות. בצרפת, לעומת זאת, בניגוד לישראל קיימת הפרדה בין דת למדינה, ומכאן שהיא גם מוכנה לקלוט אליה כל מי שמוכן לקבל על עצמו את השפה ואת התרבות הצרפתית, אולם אין מחייבים אותו להשתייך לדת כלשהי. לעניין העובדים הזרים הבדל זה מקבל משמעות עצומה אף יותר שכן מאחר והעובדים הזרים לא מקבלים על עצמם את הדת היהודית הרי שהשתלבותם במרקם החברתי בישראל קשה וסבוך עוד יותר מאשר בצרפת ששם לא