סמינריון בפוליטיקה

שאלת המחקר: מהי שיטת המחקר הטובה ביותר לברר מה קרה ב מלחמת יום העצמאות –נכבה?  היסטוריות הכותבים על מלחמות וסכסוכים במאות ה- 19 ו 20 יכולים להתנתק ממושא מחקריהם, מאחר ועימותים אלו הסתיימו ונמתח קו המפריד אותם מההווה. לעומת זאת, חקר הסכסוך הערבי- יהודי, עוסק בעימות שעדיין נמשך ולא רואים לו כרגע סוף. הבעיות הכרוכות ביחסי יהודים ערבים שעלו במלחמת יום העצמאות /נכבה, טרם נפתרו ולכך יש השלכות אקטואליות. “ההיסטוריוגרפיה של הסכסוך ערבי – יהודי היא חסרת תקדים, ממש כמו הסכסוך עצמו”.ההיסטוריה של הסכסוך נכתבה בשני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה, בידי עושי ההיסטוריה עצמם. שככל הנראה שאפו להצדיק את מעשיהם ולהאדיר את חלקם. התחיל בכך בן גוריון והמשיכו שאר המנהיגים. השאלות, ‘מי גירש את הבריטים’, ‘מי בנה את ארץ ישראל’, ‘מי הקים את הכוח המגן העברי’. עברו מן ההיסטוריה של הישוב אל ההיסטוריוגרפיה שלו. שאלות אלו לא היו היסטוריות בלבד, ומשמעותן לא הייתה רק כינון נרטיב על העבר ועיצוב של זיכרון קולקטיבי. “לצד חלוקת זרי הדפנה על הישגי העבר, התשובות נועדו לבסס תביעות להנהגת המדינה או לפחות לשותפות בה”.לצורך הפצת רעיונותיהם, ייסדו מנהיגי התנועות מכוני מחקר ובהם הועסקו חוקרים שסיפרו את הסיפור, על פי קווי המתאר ההיסטוריוגרפים שהתוו מנהגי הארגון אליו השתייכו.   תוכן עניינים פרק 1 שאלת מחקר עמוד- 2 – 5 פרק 2 תשובה ראשונה: הגישה מסורתית עמוד- 6 – 10 פרק 3 תשובה שנייה: הגישה המודרנית עמוד- 11 – 18 פרק 4 דיון עמוד- 19 – 21 פרק 5 חידוש:להציג את החידוש לפי – הפוסט-מודרניזם עמוד – 22 – 26 ביבליוגרפיה עמוד – 27 נספחים –

מבוא בית הספר הרצוי אינו מוגדר, לפי התפיסה הביקורתית, כמקום בו מונחלת תרבות אוניברסלית “מקודשת” (אקולטורציה), ולא מקום בו קיימת קונפורמיות חברתית (סוציאליזציה) ואף לא מקום בו מתמקדים בפיתוח היחיד תוך הפיכת הסובייקטיביות שלו לערך עליון של החינוך (אינדיווידואציה) אלא שעל פי הנרי ג’רו (1988), בית הספר הביקורתי מוגדר כ’מתחם ציבורי דמוקרטי’, כלומר מקום בו מתחנכים התלמידים לקראת אזרחות פעילה בדמוקרטיה אמיתית. לאור התפיסה הביקורתית יש להקנות את הידע וללמד את הפרט כיחיד חושב בהתאמם לחזון משתף של הלומדים כמי שירצו לחיות יחד בחברה שיוויונית וצודקת יותר. לפיכך ערכים של סולידריות, סמכות משחררת, שיוויון ושותפות מכתיבים את הדרך, והמאמץ העיקרי של בית הספר הרצוי הוא לחנך אזרחים חושבים, אשר יבקשו לממש את הערכים עליהם חונכו בחברה. בניגוד לחינוך “הבנקאי” על פי פרירה (1981), שלפיו התלמידים הופכים לכלי קיבול שעל המורה למלאם תוכן על ידי שינון וחזרה על החומר הנלמד, ובמקום לפתח תקשורת עם התלמידים הוא מפקיד אצלם “הפקדות”, כממלא תפקיד של “המורה היודע כל”, הבא להעניק את הידע לתלמידים שאינם יודעים כלום, ויכולת האחסנה של ההפקדות הללו מובילה אותם לחוסר ביצירתיות ולמחסור במודעות ביקורתית כלפי העולם. לדעת פרירה הידע צומח ועולה אך ורק בזכות הגילוי והמחקר של האנשים זה עם זה ועם העולם ופיתח את החינוך המשחרר, המציג את בעיותיהם של אנשים ביחסם עם העולם והחותר לפשרה בין המורים לתלמידים בכך ששניהם משמשים מורים ותלמידים יחד. הפדגוגיה הביקורתית נעשית יותר ויותר מקובלת בשנים האחרונות בקרב אנשי חינוך בעלי גישות חברתיות מסוגים שונים, אך יחד עם השימוש המתרחב במושג נולדו משמעויות ופירושים שונים למושג השונות מהמשמעות שיוחסה לו על ידי פאולו

מבוא תיאורטי עבודה זו תחקור את האמון בממשלה בזמן אסון השייטת (שם הקוד הצהלי היה שירת הצפצפה) שקרה בחודש ספטמבר 1997. מטרת העבודה היא לחקור את מידת האמון של הציבור בממשלה בזמן האירוע ולאחריו. מטרת המחקר לבחון את השפעת האירוע על אמון הציבור בממשלה, הנושא ייבדק באמצעות שתי תיאוריות  התיאוריה המבנית-תפקודית ואסכולת סדר היום. התיאוריה המבנית-תפקודית תפקידה  של התקשורת היא לשקף את המציאות והיא מוגדרת גם כלב השמירה של הדמוקרטיה. התקשורת מהווה מראה ותשקף במדויק את האירועים והתהליכים החברתיים. התקשורת פוקחת עיין ומתריעה על  פעולות חריגות של השלטון. מידע מעורפל או לא מבוקר, חדשות מבולבלות לדוגמא, עלולים להוות איום של ממש על היציבות החברתית, עד כדי גרימת בהלה. דיווחים חוזרים ונשנים, אפילו על נושאים כבדי משקל  עלולים ליצור רוויה. תקשורת ההמונים תורמת לפעולתו התקינה של השלטון, בייחוד במשטר דמוקרטי.  (כספי, 2011) אסכולת סדר היום אסכולת קביעת סדר היום. (תקשורת המונים: אסכולת קביעת סדר היום המאוחרת) אסכולה זו גובשה בשנות ה 70 ומתמקדת ביכולת של אמצעי התקשורת לקבוע את סדר היום. התקשורת מכתיבה לנו על מה חשוב שנחשוב, למשל, שיותר חשוב להתעסק בסוגיה הביטחונית מאשר במצב הכלכלי. ברגע שאירוע מסוים קיים בתקשורת סימן שהוא חשוב. לתקשורת ההמונים יש השפעה מכרעת על סדר היום הציבורי. נושאים הזוכים לסיקור תקשורתי נתפסים כחשובים יותר מן הנושאים הבלתי מסוקרים, היקף הסיקור התקשורתי וטיבו משפיעים על הדגשת חשיבותם היחסית של היבטים ספציפיים בנושאים המסוקרים (קרניאל, 2009). סדר היום נקבע בהתאם להבלטה וכך התקשורת מסיבה את ליבנו לאירוע  ע”י בולטות הידיעה. מבחינים בין 3 סוגים של סדר יום כל אחד משפיע ומושפע מהאחרים ובכל פעם יש לבדוק את

מבוא ב-1979 פרצה המהפכה האיראנית, מהפכה זו הפכה את איראן ממדינה אוטוקרטית, מערבית, מונרכית, תחת שלטונו של מוחמד רזה שאה פהלווי, לרפובליקה אסלאמית- תיאוקרטית תחת שלטון האייתוללה חומייני. השינוי שעברה איראן לא חל בין ליל אלא היה תהליך מתמשך בו נסיבות ואירועים היסטוריים חברו להם יחדיו ויצרו את הקרקע הפורייה לפרוץ המהפכה האיראנית (מנשרי, 1996). ב 2003 גיבשה לעצמה איראן שלוש מטרות אסטרטגיות: להפוך לסמכות הדתית המרכזית בעולם האסלאם, להשיג השפעה במרחב שממערב לנהר הפרת ולהשיג נשק גרעיני. את תוכנית ההתפשטות שלה מערבה, שכבר הקנתה לה דריסת רגל משמעותית בעיראק, בלבנון ובזירה הפלסטינית, מקדמת איראן בשלוש דרכים (ביבאר, 2010): 1.חיזוק האוכלוסיות השיעיות בעולם הערבי. איראן לקחה תחת חסותה את האוכלוסיות השיעיות בכל מקום בעולם הערבי: בלבנון, בעיראק ובתימן. 2.חיזוק האסלאם והתייצבות בראש המחנה הנלחם בישראל ובארה”ב. 3.הפצת השיעה. איראן משקיעה מאמצים רבים כדי להפיץ את השיעה בקרב המוסלמים הסונים. ההיסטוריון אורי מילשטיין רואה את מדיניותה של איראן כחלק ממאבק תרבותי בין האסלאם לתרבות המערב וכאתגר הערבי-מוסלמי על הציוויליזציה האנגלו-אמריקנית.  את דגל המלחמה הניף אייטולה חומייני, והצטרף אליו, למרות העוינות ביניהם, סדאם חוסיין. אמצעי הלחימה העיקרי של המוסלמים הוא שליטתם בפוטנציאל הנפט העולמי, החיוני למשק הגלובלי שפיתחו האנגלו-אמריקנים. אבל השימוש בנשק הזה מוגבל, כי ללא מכירתו למערב אין לו שום ערך, ובלעדי הפטרו-דולרים יקרסו מדינות מוסלמיות רבות. (מילשטיין, 2001). שאלת המחקר באיזו מידה תרמה תמיכתה של איראן בגורמים שיעים במזרח התיכון לביסוס מעמדה כמעצמה שיעית אזורית במזרח התיכון? השערת המחקר תמיכתה של איראן בגורמים שיעים במזרח התיכון הביאה לתלות רבה של גורמים אלו (לדוגמא: השלטון העלווי בסוריה, ארגון חיזבאללה בלבנון) באיראן

הקדמה   שאלת שיטת הבחירות בישראל הינה שאלה אשר הדיון בה הופך נוקב ונוקב מידי יום. באומרנו שיטת הבחירות עלינו להבין שישנה התייחסות לבחירות לכנסת ולראשות הממשלה, וישנן הבחירות המקדימות, הפריימריז. בבחירות לכנסת נהוגה שיטת בחירות רב מפלגתית יחסית ארצית אשר “התקבלה בירושה” עוד מתקופת היישוב, מתוך הבנה שהפלגים השונים בעם שומרים בקנאות על האידיאולוגיה שלהם (רבים יתהו היום האם האידיאולוגיות הישנות של המפלגות ברות תוקף גם היום, והאם איתנותן של האידיאולוגיות הישנות חזקה כמו של הדורות המייסדים) , ללא בחירות נפרדות לראשות הממשלה (למעט תקופה של 11 שנים בין 1992 ל 2003 שהונהגו בחירות ישירות לראשות הממשלה), אולם בעבודה זו לא נגע בשיטת הבחירות לכנסת אלא בשיטת הבחירות המקדימות. הבחירות המקדימות הינם הבחירות הפנימיות בתוך המפלגות השונות אשר על פי תקנון המפלגה נבחרים מועמדי המפלגה אשר יתמודדו בבחירות הארציות לכנסת. בחירות מקדימות, הרי הן דרכן של המפלגות השונות להציג את מועמדיהן לבחירות הכלליות נקראות בשם פריימריז ( מאנגלית primaries   ) יכולות להיות שונות בין מפלגה ומפלגה ועל כן אין השם מצביע על דפוס אחיד וכיום נהוגות מספר שיטות לפריימריז אשר יכולות להתקיים או לא במגוון של מפלגות ללא קשר להיותן מימין או משמאל. על השיטות והדרכים השונות נרחיב בהמשך. מידי כמה שנים אנחנו נחשפים לתחקירים, מאמרים או דעות אשר מדגימים לנו מדוע שיטת הבחירות בישראל היא פגיעה מהותית בדמוקרטיה אולם במהלך כל השנים לא נעשה שום ניסיון להחליף שיטה זו וזאת למרות הביקורות הרבות. הביקורות לא נחסכות גם מהפריימריז אולם המודעות בקרב הציבור לדרך בה נבחרים נציגי המפלגות לעיתים קרובות נמוכה אם לא קיימת. במפלגות הגדולות – העבודה והליכוד- ניתן

מבוא הבדלים בין שיטות איסוף נתונים היוו מאז ומתמיד נושא למחקר. שיטת הסקר, שיטת הדגימה, השאלון, המראיינים, המרואיינים, איסוף ועיבוד הנתונים ועוד. כל אלו משפיעים באופן ישיר על איכות הסקר. ישנם יתרונות וחסרונות רבים לכל אחד משיטות העברת הסקרים אשר מתאים לסוגי סקרים שונים ולמטרות שונות (Krosnick, 1999) . בעבודה זו אנסה לבחון האם קיימים הבדלים בין סקר שנערך בשיטת “מילוי עצמי” ובין סקר שנערך בטלפון. מהחומר התיאורטי הרב שקיים בנושא ושיובא בהמשך ניתן לראות שברוב המקרים, חקרו את הנושא לגבי נושאים רגישים (בריאות, התמכרות לסמים ואלכוהול, יחסים בין בני זוג וכו’) שבהם קיימים ספקות רבים לגבי איכות נתונים זהה בין שני סוגי הסקר. התקפות הפנימית של המחקר תהייה מאוימת אם הנתונים שנאספו ע”י שיטות הסקר השיטות השונות הן מאיכות שונה. שיטת הסקר יכולה להשפיע על איכות הנתונים (Cronbach, 1950) , אם למשל המשיבים שרואיינו בשיטת סקר מילוי עצמי היו מסוגלים לענות טוב יותר על שאלות מורכבות או שאלות פתוחות. או שהיו מוכנים לספק יותר אינפורמציה אישית ורגישה על עצמם, מאשר משיבים שרואיינו בשיטת סקר טלפוני. הצגת נושא העבודה: הסקר עוסק במידת שביעות רצון של לקוחות חברת הביטוח “הראל” מהשירותים הניתנים ע”י החברה. והקשר בין משתנים דמוגרפיים: מין, גיל, רמת השכלה, רמת הכנסה, מצב משפחתי וכד’. בעבודה זו אתייחס להבדלים בין שני סוגי שיטות הסקר: סקר טלפוני לעומת סקר מילוי עצמי. כאשר סה”כ נבחרו 100 נדגמים למחקר כאשר אעביר את הסקר ל- 50 מרואיינים בשיטת סקר מילוי עצמי ו-50 מרואיינים בשיטת סקר טלפוני. כאשר אם לא אמצא הבדל בין התוצאות מן הנתונים שנאספו בשתי שיטות הסקר. נוכל להגיד כי שתי

מבוא בחירות ה-3 בנובמבר 2002, הכריעו את הכף, לפחות זמנית, בקרב על נשמתה של תורכיה. ערב רב של מפלגות חילוניות מסוכסכות ביניהן, שמאל ובימין המתון, היו מאוחדות לפני הסחירות אך ורק בשאיפתן לצרף את תורכיה לאיחוד האירופי. המחיר הגבוה שהיה עליהן לשלם  – בתחומי הכלכלה, החברה והתרבות – לא הרתיע אותן. כוכב חדש הניע את תחומי הגוש החילוני קדימה – שר האוצר כמאל דרוויש  ששב לתורכיה לאחר 25 שנות שהות בארצות הברית, שם שימש כאחד מבכירי הבנק העולמי וממעצבי הגלובליזציה. דרוויש ביקש לעצמו את המושכות הכלכליות של המדינה גם לאחר הבחירות, אם לא יקבלן ייתכן שישוב לאמריקה. בשמי המחנה החילוני דרך כוכב נוסף, איסמעיל ג’ם ,שר החוץ של תורכיה ערב הבחירות, ועל פי התקשורת התורכית מצאצאי שבתי צבי.  ג’ם הקים את מפלגת “תורכיה החדשה”, מתוך שורות מפלגת “השמאל הדמוקרטי”, ובכך פגע קשות בסיכוייו של ראש הממשלה , בולנט אג’וויט להמשיך ולאחוז בשלטון. מול אלה ניצב גוש מלוכד ולאומני ונחוש, ששב למפה הפוליטית ב-1999 לאחר היעדרות של 20 שנה, ופעל נגד “מכירת נשמתה של תורכיה לאירופים. הלאומנים חולמים על הקמת מעצמה הומוגנית, גדולה וחזקה שתשכון במרחב שבין אסיה לאירופה, מקומה הטבעי של תורכיה על הגלובוס. מה שמפריע במיוחד למנהיג הגוש, דוולט באחצ’לי , הוא שעבדוללה אוג’לן (Ocalan) – המנהיג הכורדי הכלוא – לא הוצא להורג, וכי זה מכבר יכולים תומכיו הכורדים של אוג’לן ללמוד כורדית , לשיר בכורדית ואפילו לשמוע את השפה הכורדית בכלי התקשורת. גוש נוסף שהתגבש – השלישי היה הגוש האסלמי, שעטה על עצמו הפעם תלבושת כמאליסטית ומודרנית. מנהיגו של הגוש, רג’פ טאיפ ארדואן, ראש עיריית איסטנבול לשעבר, הוא

מבוא המחאה הציבורית הגדולה, לה היינו עדים במחצית השנייה של 2011, העלתה לסדר היום הציבורי טענות קשות כנגד המבנה החברתי כלכלי בישראל ובנוגע למצוקת הדיור הקשה (כמו גם מצוקות נוספות). בין קולות המחאה נשמעו בבירור קולות, שלא ניתן עוד להתעלם מהם, אודות ריכוזיות המשק בישראל והקשר הישיר בין הון לשלטון בישראל. לעניות דעתי, הפתעה רבתי, לא  הייתה כאן, שכן הקשר שבין הון ושלטון קיים, ככל הנראה, מקדמת דנא, אלא שהפעם היה כאן ניסיון כן ואמיתי, לזעזע את היסודות, ולו זעזוע קל, על מנת להביע את מורת רוחו של הציבור הישראלי, הן מן המבנה החברתי בישראל ורמיסת מעמד הביניים והן מן השחיתויות הפורצות והאופן בו, ללא כל שקיפות, מנהלים בעלי ההון בישראל את המדינה לטובת רווחתם האישית ורווחת קברניטי המדינה בלבד. אנסה, בעבודתי זו, לעמוד על הקשר שבין הון ושלטון ועל הסכנות המובהקות שהינו מגלם, לדעתי, למערכת החברתית והכלכלית בישראל. אבחן כיצד קשר זה, בא לידי ביטוי גם במדינות שונות, אנסה להדגים את הסכנות הטמונות בקשר זה ואסקור את דו”ח הועדה לבחינת יחסי הון ושלטון בישראל. איני מתיימר בעבודתי זו ליתן כלים למיגור הסכנות לדמוקרטיה ולחברה בישראל, כי אם להעלות את המודעות לעצם קיומו של הקשר בין הון לשלטון ולהשלכותיו עלינו כחברה דמוקרטית.     תוכן העניינים מבוא ע”מ 3. פרק ראשון – הון ושלטון ע”מ 4. פרק שני – ביטויי הקשר בין הון ושלטון בישראל ובעולם ע”מ 8. פרק שלישי – הון שלטון ותקשורת ע”מ 13. פרק רביעי – דוח הוועדה לבחינת יחסי הון- שלטון בישראל ע”מ 16. סיכום ע”מ 19. ביביליוגרפיה ע”מ 21.  

מבוא  בשנת 1789, יומיים לאחר פתיחת המושב הראשון של הסנאט. ג’ון אדמס, סגן הנשיא ויושב ראש הסנאט, קרא להקים ועדה שתפקידה יהיה להחליט כיצד יפנה הקונגרס אל נשיא ארצות הברית. סגן הנשיא הציע את התואר: “His highness the president of the United States of America and the protector of their liberties” אם יפנה הקונגרס אל הנשיא רק כ”אדוני הנשיא”, האמין אדמס, יפגע מעמד הרשות המבצעת, יניא את המוכשרים ביותר בעתיד מלנסות להשיג את המשרה, וכך יחזק את ריבונותן של המדינות המרכיבות את הברית על פני הממשל הפדרלי. בנוסף, שאל אדמס, איזו אימפריה תכיר בארצות הברית כשוות מעמד אם ראש המדינה הוא רק “Mister President”? אך הצעתו של אדמס לא התקבלה. למעשה, לא רק שלא התקבלה, אלא הותקפה על ידי יושבי הקונגרס, חבריו של אדמס ומתנגדיו, ואף על ידי הנשיא באותה עת – ג’ורג’ וושינגטון. הגדיל לעשות תומס ג’פרסון כאשר תקף את אדמס במכתב לג’יימס מדיסון: “התואר שהוצע לנשיא ארה”ב הוא הדבר המגוחך ביותר ששמעתי. זוהי הוכחה נוספת לנכונות שיפוט האופי של ד”ר פרנקלין על חברי [אדמס] – ‘תמיד אדם כנה, לפעמים אדם דגול, אבל מפעם לפעם משוגע לחלוטין’.” מדוע זכתה הצעה זו לבוז ולעג כה גדולים? היכן שגה אדמס כאשר חשב שתואר זה נחוץ לנשיא ארצות הברית? גורדון ווד, הדן בדמותו של ג’ון אדמס במסגרת ספרו על האבות המייסדים, מראה כיצד תומך נלהב של החוקה ואדם מבריק כל כך כג’ון אדמס- שגה בהבנת תפקידו ומקומו של הנשיא, ומתוך כך שגה בהבנת משמעות המשטר הרפובליקני החדש שנוצר על ידי החוקה. דבקותו של אדמס בעקרונות המשטר הממוזג, כפי שמתבטאים אצל פוליביוס ואריסטו, גרמו לו לפספס

מבוא מלחמת יום כיפור היא אירוע מכונן בחיי האומה ובחיי הלוחמים ששרדו אותה. ההפתעה האסטרטגית במלחמת יום כיפור הייתה מוחלטת. צעדי ההסתרה וההונאה שנקטה מצרים, הצליחו להסתיר מעיני קהילת המודיעין של ישראל את כוונתה לצאת למלחמה. מאחר ולמדינת ישראל אין עומק אסטרטגי בשטחים שהיא יכולה להילחם בלי לסכן את מרכזי האוכלוסייה והכלכלה שלה, בנתה המדינה מערך מודיעין משוכלל שהיה אמור לספק התראה מספקת של מספר ימים למקרה של פרוץ מלחמה, כשבימים אלו תוכל ישראל לגייס את כוחות המילואים שלה. עד הגיוס יעשו חיל האוויר והכוחות הסדירים את הבלימה הראשונה. לאור הצלחתו המרשימה של חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים המשיכה ישראל לבנות חיל אוויר חזק ביותר, היא האמינה כי הוא יוכל להכריע שוב את המלחמה העתידית. בפועל מערך המודיעין היה אמנם משוכלל והזרים ידיעות על הכנות מצרים וסוריה למלחמה, אך הידיעות לא תורגמו כראוי להתראה על מלחמה קרבה, כך שהמודיעין נכשל בכך שלא סיפק בזמן אמת את ההתראה על המלחמה המתקרבת. לגבי חיל האוויר הוא נפגע קשות מנשק בלתי צפוי, טילי קרקע-אוויר שהיו בידי מצרים ושגרמו לו לאבדות כבדות. משמעות ההפתעה באוקטובר הייתה חמורה במיוחד, מאחר והתפיסה הצה”לית הניחה כהנחת מוצא שאמ”ן ייתן לצה”ל התרעה שתאפשר הערכות כוחות מתאימה. תפיסה זו נשענה בראש וראשונה על התחייבותו של זעירא שהתרעה כזו תינתן במועד. קביעתו המפורסמת של נשיא המדינה בזמנו, אפרים קציר, כי ‘כולנו אשמים’ נשמעת אמנם כמו סוג של הסרת האשמה ממי שראוי להאשימו במחדל יום הכיפורים, אך בה-העת משקפת את תחושת השאננות שרווחה בחברה הישראלית לפני יום הכיפורים. נדמה שמשה דיין לא רק הוזן על ידי אמ”ן והושפע מהערכות אנשיה,