עבודות סמינריון מוכנות

מבוא המחאה הציבורית הגדולה, לה היינו עדים במחצית השנייה של 2011, העלתה לסדר היום הציבורי טענות קשות כנגד המבנה החברתי כלכלי בישראל ובנוגע למצוקת הדיור הקשה (כמו גם מצוקות נוספות). בין קולות המחאה נשמעו בבירור קולות, שלא ניתן עוד להתעלם מהם, אודות ריכוזיות המשק בישראל והקשר הישיר בין הון לשלטון בישראל. לעניות דעתי, הפתעה רבתי, לא  הייתה כאן, שכן הקשר שבין הון ושלטון קיים, ככל הנראה, מקדמת דנא, אלא שהפעם היה כאן ניסיון כן ואמיתי, לזעזע את היסודות, ולו זעזוע קל, על מנת להביע את מורת רוחו של הציבור הישראלי, הן מן המבנה החברתי בישראל ורמיסת מעמד הביניים והן מן השחיתויות הפורצות והאופן בו, ללא כל שקיפות, מנהלים בעלי ההון בישראל את המדינה לטובת רווחתם האישית ורווחת קברניטי המדינה בלבד. אנסה, בעבודתי זו, לעמוד על הקשר שבין הון ושלטון ועל הסכנות המובהקות שהינו מגלם, לדעתי, למערכת החברתית והכלכלית בישראל. אבחן כיצד קשר זה, בא לידי ביטוי גם במדינות שונות, אנסה להדגים את הסכנות הטמונות בקשר זה ואסקור את דו”ח הועדה לבחינת יחסי הון ושלטון בישראל. איני מתיימר בעבודתי זו ליתן כלים למיגור הסכנות לדמוקרטיה ולחברה בישראל, כי אם להעלות את המודעות לעצם קיומו של הקשר בין הון לשלטון ולהשלכותיו עלינו כחברה דמוקרטית.     תוכן העניינים מבוא ע”מ 3. פרק ראשון – הון ושלטון ע”מ 4. פרק שני – ביטויי הקשר בין הון ושלטון בישראל ובעולם ע”מ 8. פרק שלישי – הון שלטון ותקשורת ע”מ 13. פרק רביעי – דוח הוועדה לבחינת יחסי הון- שלטון בישראל ע”מ 16. סיכום ע”מ 19. ביביליוגרפיה ע”מ 21.  

מבוא כן, ילדה, כן, ידיים דקות. כן, עכשיו כבר מותר לבכות. כן, מלאך קטוף ריסים ושעיר, כן, עכשיו כבר מותר, | כבר מותר.  כבר הלילה רוגע וצח, כבר הדוד יוזף הלך, כבר הרדיו ספר ומנה מה עשו לך כבשב מענה. צייתנית משכלת היית ובאופל בכה לא בכית ואפילו (פו אוזן תשמע!) ועל כל וכל כל ועל כל כבר הוכן, קטנתי, בפרוטוקול וסודר והודק בסיכות  – – – ועכשיו כבר מותר לבכות.          (נתן אלתרמן, הטור השביעי  19.10.1945) יאן דוברצ’ינסקי, מנהל ‘המדור לטיפול בילד’ במחלקה לעזרה סוציאלית בעיריית וארשה וחבר במחתרת הפולנית היה מיוזמי הרעיון להוציא ילדים מגטו וארשה ולהעבירם למשפחות פולניות ולמנזרים, ובכך להצילם מגזרת ההשמדה. שנים לאחר מכך שחזר דוברצ’ינסקי שיחה שניהל בזמן הפעולות עם אחד ממנהיגי הגטו. בשיחה זו הוא מספר שנציג היהודים בגטו הודה להם על פעולותיהם אך בא בטענה כי הופכים את הילדים לנוצרים. מאחר ולא הייתה כל ברירה אחרת בשעה זו ועל אף התנאים הקשים הסכים נציג היהודים. בתום השואה, נושא זה הפך לאחד מהנושאים הרגישים שהעסיק את הציבור היהודי ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפולין כמעט שלושה וחצי מליון יהודים. מהם, שרדו מעטים בלבד (חודש לאחר המלחמה נרשמו בוועדים השונים 55,509 יהודים), רובם שרידי משפחות: “אחד מעיר ושניים ממשפחה”. על פי האומדן ילדים עד גיל ארבע עשרה שרדו כ 28,000, אבל רק 5000 מהם ניצלו על אדמת פולין, ורובם נשארו יתומים מאב או מאם או משניהם. סיכוייהם של הילדים לעבור בשלום את גזרות העבודה וההשמדה היו מועטים, ובכל זאת עם הניצולים נמנו גם ילדים. מעטים מאוד שרדו במחנות, אחרים ניצלו במנזרים או בנדודים בין כפרים

מבוא עניינה של עבודה זו היא הזיקה של שני משוררי ימי הביניים העבריים בספרד המוסלמית, שלמה אבן גבירול ועמנואל הרומי, לספר איוב. בעבודה זו אתמקד בשירי החול של שני המשוררים, ואבחן את תדירות השיבוץ שהם עושים מספר איוב. בפרק הראשון אסקור את קורות חייו של עמנואל הרומי, את הזיקה שלו לשירה האיטלקית של זמנו בכלל ולמשורר דאנטה בפרט, וכן את מחלתו. בפרק השני אסקור את קורות חייו של שלמה אבן גבירול, בדגש על מחלתו הקשה שהטביעה חותם עמוק בפסוקים מספר איוב. אצל שלמה אבן גבירול יהיו אלה השירים האישיים, אצל עמנואל הרומי – המחברת העשרים-ושלוש. למיטב ידיעתי, ולאחר בדיקה, לא נעשו עד היום מחקרים בסוגייה ספציפית זו. בעבודה זו אבקש להצביע על ההבדלים בין שני המשוררים, בכל הנוגע לאופי ולהיקף השימוש בשיבוצים על רבים משיריו. הפרק השלישי יוקדש לספר איוב, ממנו שאבו שני המשוררים שיבוצים לא מעטים לשיריהם. בפרק הרביעי אדון בתופעת השיבוץ בשירת החול העברית בספרד של ימי הביניים על היבטיה השונים, ואביא דוגמאות לשיבוץ נייטרלי ולשיבוץ טעון. הפרק החמישי יעסוק בספר “מחברות עמנואל”, אוסף השירים והכתבים של עמנואל הרומי ויבחן את מקומו ביצירה העברית של תור הזהב בספרד. בפרק השישי אביא מספר דוגמאות משיריו האישיים של אבן גבירול, ואבחן באיזו מידה הוא עושה בהם שימוש בשיבוצים מספר איוב. הפרק השביעי יתמקד במחברת העשרים-ושלוש של עמנואל הרומי, וגם כאן אבחן את היקף השימוש בשיבוצים מספר איוב. הסקירה המפורטת תאפשר לי לתת מענה לטענה המרכזית של עבודה זו, לפיה קיימים הבדלים בין שני המשוררים, בכל הנוגע לאופי ולהיקף השימוש בשיבוצים מספר איוב.     תוכן עניינים מבוא 3 פרק ראשון:

מבוא  בשנת 1789, יומיים לאחר פתיחת המושב הראשון של הסנאט. ג’ון אדמס, סגן הנשיא ויושב ראש הסנאט, קרא להקים ועדה שתפקידה יהיה להחליט כיצד יפנה הקונגרס אל נשיא ארצות הברית. סגן הנשיא הציע את התואר: “His highness the president of the United States of America and the protector of their liberties” אם יפנה הקונגרס אל הנשיא רק כ”אדוני הנשיא”, האמין אדמס, יפגע מעמד הרשות המבצעת, יניא את המוכשרים ביותר בעתיד מלנסות להשיג את המשרה, וכך יחזק את ריבונותן של המדינות המרכיבות את הברית על פני הממשל הפדרלי. בנוסף, שאל אדמס, איזו אימפריה תכיר בארצות הברית כשוות מעמד אם ראש המדינה הוא רק “Mister President”? אך הצעתו של אדמס לא התקבלה. למעשה, לא רק שלא התקבלה, אלא הותקפה על ידי יושבי הקונגרס, חבריו של אדמס ומתנגדיו, ואף על ידי הנשיא באותה עת – ג’ורג’ וושינגטון. הגדיל לעשות תומס ג’פרסון כאשר תקף את אדמס במכתב לג’יימס מדיסון: “התואר שהוצע לנשיא ארה”ב הוא הדבר המגוחך ביותר ששמעתי. זוהי הוכחה נוספת לנכונות שיפוט האופי של ד”ר פרנקלין על חברי [אדמס] – ‘תמיד אדם כנה, לפעמים אדם דגול, אבל מפעם לפעם משוגע לחלוטין’.” מדוע זכתה הצעה זו לבוז ולעג כה גדולים? היכן שגה אדמס כאשר חשב שתואר זה נחוץ לנשיא ארצות הברית? גורדון ווד, הדן בדמותו של ג’ון אדמס במסגרת ספרו על האבות המייסדים, מראה כיצד תומך נלהב של החוקה ואדם מבריק כל כך כג’ון אדמס- שגה בהבנת תפקידו ומקומו של הנשיא, ומתוך כך שגה בהבנת משמעות המשטר הרפובליקני החדש שנוצר על ידי החוקה. דבקותו של אדמס בעקרונות המשטר הממוזג, כפי שמתבטאים אצל פוליביוס ואריסטו, גרמו לו לפספס

מבוא בעשורים האחרונים בעולם ובישראל אנחנו עדים למהפכת הזדקנות, במבט יותר ספציפי על ישראל, נמצא שהפרופיל של בני ה-65 ומעלה הוא בהשתנות מתמדת, קצב ההזדקנות הוא נהיה בשנים האחרונות מהיר יותר, אבל בזה טמונה הטיה, כי אלה שנמצאים היום על סף זקנה, הם אנשים משכילים ודומים יותר לאוכלוסייה, והם גם יותר פעילים ובעלי דעה, אבל זה לא מספיק בשביל לבלום את ההטיה הקיימת בגלל התפיסה הבין דורית על הזקנים (מכטיגר, 2010).  אבל זה אינו הצד היחיד של המטבע, הזקנה מצד שני מביאה אתה מחלות הגבלות והתדרדרות פיסית, תפקודית ולעיתים גם קוגניטיבית. כאשר מדברים על התדרדרות קוגניטיבית אצל זקנים, אפשר לראות כדוגמא את השיטיון, האלצהיימר ותשישות הנפש,  בעבודה הנוכחית אנחנו עוסקים בנושא הזקנה ואנחנו נתייחס לסוגיות הקשורות בעבודה במוסדות לזקנים. אבל בעיקר אנחנו נבחן את תשישות הנפש אצל זקנים כסוגיה נפרדת, ונבדוק את התנאים, ההגבלות והדילמות הכרוכים בה, אנחנו נתייחס לכלל הדילמות שאשפר למצוא בהקשר הזה שכל איש מקצוע או אדם שמעורב בטיפול בזקן תשוש נפש יכול להיתקל בהן, אנחנו נתייחס לדילמות חברתיות, אתיות, משפטיות, בריאותיות ומשפחתיות, שעולות ממצב כזה. ההנחה שלנו היא שהעבודה עם זקנים והטיפול בהם דורשים מכל איש מקצוע שיכול להיות מעורב בה, מהחברה ומקרובי המשפחה המעורבים בטיפול אחריות רגישות למצב ורמת מודעות גבוהה.   תוכן עניינים מבוא 3 א. רקע תיאורטי 4 א.1 מיהו תשוש הנפש? 4 א.2 דילמות אתיות חוקיות ורגשיות 5 א.2.1 הקונפליקט בין החובות האתיות והחובות המעשיות 5 א.2.2 דילמות החוק 5 א.2.2.1 עקרון האוטונומיה 5 א.2.2.2 ההתערבות מוצדקת רק בשם עקרון ההטבה 6 א.2.3 חוק זכויות החולה 6 א2.4 דילמות אתיות הרלוונטיות במיוחד

הקדמה במסגרת לימודי, לא פעם אני מוצאת את עצמי מנסה להבין את עולמם הרגשי המורכב של ילדים, על מנת להגיע איתם, תוך כדי שיתוף פעולה, לנקודה מעודדת בחייהם, שבאמצעותה יוכלו לטפח את כישוריהם ולחזק את חזקותיהם. לעיתים קרובות, תהליך זה מציב בפני אתגרים קשים, משום שלא תמיד יש בידי את הכלים המתאימים לכך ובשל העובדה לפיה, כל ילד מהווה “עולם ומלואו בפני עצמו”, ולא תמיד כלים שמצאתי עבור ילד אחד, מתאימים בצורה מושלמת לילד אחר. בהתאם לכך, במסגרת הקורס, בחרתי לעסוק בהיבטים הרגשיים שעולים בקרב ילדים מתוך חווית צפייה בהצגה, במהלכה ובסיומה. בד בבד, שאלת המחקר שלי הינה: מה הם הביטויים הרגשיים שעולים במהלך ובסיום הצפייה בהצגה בקרב ילדים בגילך הרך? וכיצד ביטויים רגשיים אלו באים לידי ביטוי? ברצוני להדגיש, כי ההתנסות במחקר סייעה לי מעט בהבנת עולמם הפנימי של בני הגיל הרך, בד בבד בהבנת התפתחותם הרגשית. לחוויית הצפייה בהצגות ילדים קיימת השפעה עצומה על עולמו הרגשי של הילד, בעיקר בהשלכות הטבעיות שהוא עושה מהמציאות התיאטרלית למציאות היומיומית הקיימת שלו. אחת התקוות שלי מהמחקר הינה שבעתיד הנגלה לעין, אנשי מקצוע מתחומי הטיפול השונים יוכלו לאתר, לאבחן ולטפל ילדים בעלי הפרעות רגשיות באמצעות התיאטרון בכלל ובאמצעות המשחק בפרט. מבנה העבודה יכלול: פרק ראשון, שיעסוק בחלק התיאורטי של המחקר. בפרק זה בחרתי להתמקד במושגי יסוד ובתפיסה מהתחום התנהגותי; פרק שני, שיעסוק במתודולוגיה. בפרק זה בחרתי להתמקד בשיטת המחקר באיסוף הנתונים, במהלך המחקר ובקשיים שניצבו בפני. פרק שלישי, שיעסוק בממצאים השונים, כפי שהם עלו במהלך המחקר. פרק רביעי, שיעסוק בדיון בדבר שאלת המחקר שלי, תוך התייחסות למקורות הספרותיים השונים ולממצאים כפי שעלו

מבוא הפער העדתי בישראל התרחב לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. בהכרזת המדינה נכתב: “מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות” (הכרזת המדינה, 1948). על פניו, עיקרון קיבוץ ומיזוג הגלויות לשם יצירת לאום אחד בעל צביון משותף היה מאבני היסוד של התנועה הציונית, ולאחר מכן היווה חלק מהרטוריקה הקבועה של מנהיגיה החילוניים של המדינה ובן גוריון בראשם (יער ושביט, 2003), אך דומה כי מילים אלו נותרו בעיקר על הכתב ולא יושמו בשטח. בשנת 1949 גבולות המדינה החדשים, גירוש ונטישת הפלסטינים את ארץ ישראל הפכו אזורים רבים במדינת ישראל הצעירה לאזורים שוממים אותם היה צריך ליישב. העולים החדשים היו האמצעי בעזרתו ניסו לגבש ישובים חדשים. דן הורביץ ומשה ליסק (1990) טוענים שהעלייה ההמונית של שנות החמישים לא סייעה לגיבוש המדינה בסגנון אותו רצו לעצב מקימיה: “היקף העלייה וקצבה גרמו לכך שנוצר פער של שנים בין בואם של העולים לבין קליטתם כפי שהדבר משתקף בתעסוקה, בשיכון ובהבטחת שירותים. פער זה גרם לכך שעל המוסדות הקולטים היה להבטיח את דרכי הקיום הבסיסיים של מאות אלפי אנשים […] הבעיה של מיזוג תרבותי היא בעיה של כל חברה קולטת” (עמ’ 113-115). רבים מהעולים מארצות צפון אפריקה ומהעדות הספרדיות יושבו תחילה בבתים ערביים נטושים (יפו ומוסררה בירושלים, לדוגמא) ולאחר מכן, יושבו באזורים מרוחקים ממרכז הארץ בעיירות שכונו “עיירות פיתוח”. סמי סמוחה (1995) טוען כי המדינה השתמשה בעולים החדשים ככוח עבודה זול באותה עת: “המדינה נשלטה על ידי ותיקים אשכנזים, ניצלה את חולשותיהם (של העולים) ריכזה אותם בפריפריה, תיעלה אותם לעבודות יצור […] כל זאת הם עשו בעל כורחם ולא זכו להכרה על כך” (הארץ). עד

מבוא הייעוץ בקהילות חינוכיות קולטות עלייה “הם לא רוצים לבוא אלי”, זה היה המשפט המרכזי של יועצת ותיקה העובדת בבית ספר תיכון במרכז הארץ והמשקף את תסכולה בעקבות שתוף הפעולה הנמוך לו היא זכתה מ-25 התלמידים העולים מחבר העמים שהגיעו לבית ספרה. “אינך יכול להבין אותם”, היא אמרה לי. “ידעתי שזה יהיה קשה, אבל התכוננתי. למשל, ניסיתי להיות מודעת למחסום השפה. סידרתי שהספרנית, עולה בעצמה, תהיה נוכחת בכל הפגישות שלי איתם… ולמרות שהם התקבלו בהתלהבות ע”י צוות המורים ורוב התלמידים הותיקים, הם לא התנהגו כפי שציפינו: הם התבודדו בינם לבין עצמם, דיברו אחד עם השני ברוסית, וכו’… לפחות חלק מהם כן הגיעו אלי– בעצם הופנו אלי ע”י המחנכת– אבל גם אז, למרות שהייתי מאוד אמפתית כלפיהם, הם דיברו מעט מאוד על עצמם ועל משפחותיהם” ((Tatar, 1998. דיברי היועצת הזו משקפים חלק מן הדילמות של אנשי המערך המסייע העובדים בבתי הספר (יועצים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים) במצב החינוכי החדש שנוצר בעשור האחרון במיוחד בעקבות העלייה ההמונית מחבר העמים. מאז 1989 יותר מ-850,000 עולים מחבר העמים הגיעו לארץ והם מהווים היום כ-15% מן האוכלוסייה (2000 ,Al-Haj & Leshem), כ-200,000 ילדים ובני נוער בגילאי 10-21 הגיעו לישראל ב-11 השנים האחרונות (גלילי, 2001). גם במדינות אחרות בעולם, ובמיוחד בעשור האחרון, השינויים הדמוגרפיים משמעותיים. התמורות באות בעקבות גלי הגירה חוקיים ובלתי חוקיים למדינות אירופה ולארצות הברית. בארה”ב, למשל, לפחות לאחד מתוך כל חמישה ילדים יש הורה מהגר (Rumbaut, 2002). למצב זה הפוטנציאל לשנות את המרקם התרבותי של מדינה ולהובילה לכיוונים שאינם ברורים כעת. מערכות החינוך מתמודדות עם אתגרים לימודיים-קוריקולאריים, חברתיים, ארגוניים ופסיכולוגיים מורכבים בעת ניסיונם לספק

תקציר מחקר זה ניסה לבחון את דפוסי השימוש באינטרנט למטרות הכרויות בקרב אוכלוסיית הנכים בעלי נכות פיזית ונפשית. עולמם של הנכים הוא עולם ייחודי ומורכב בעל שוני רב בתחומים רבים מכלל הציבור הרחב. המיצוב הבעייתי של הנכה המבוטא בעמדת נחיתות מובילה אותו לחפש דרכים בהם יוכל להצליח בין היתר בתחום ההיכרויות.  במסגרת השלב הראשוני של המחקר נקראו מאמרים המציגים את עולם ההיכרויות המקוונות, עולמם של הנכים, ודפוסי השימוש שמבצעים הנכים באינטרנט. בשלב השני נערכו 8 ראיונות עם אנשים המתמודדים עם נכות פיזית או נפשית ונשאלו שאלות הנוגעות למידת השימוש באתרי היכרויות, ההתרשמות מהאתרים, ותיאור המשתמשים באתר. ממצאי הראיונות הצביעו על דילמות וחששות רבים הנובעים מהעובדה שהמשתמשים שמים את המגבלה במרכז ולא בוטחים באמינות האדם שמעבר למסך. המשתמשים מוצאים טכניקות להפחתת החששות בין היתר דרך שימוש באתר פחות מאיים בשם לאב דווקא המותאם לנכים. ממצא זה תואם את המאמרים העוסקים בטכניקות להפחתת החששות בהיכרויות באינטרנט. כמו כן, מצאתי במסגרת הראיונות כי הממצאים המתארים את תחושת התסכול של הנכים תואמים למאמרים הדנים בעולמם של הנכים המציגים תמונה עגומה המקטבת אותם משאר החברה ומובילה אותם לריחוק והטלת ספקות באדם הנמצא מעבר למסך המחשב.   ראשי פרקים היכרויות לנכים באינטרנט 1 ראשי פרקים 2 תקציר 3 סקירת ספרותית 4 הכרויות באינטרנט 9 קשיי בעלי המוגבלויות בישראל בשימוש ברשתות 11 החלק המעשי 12 שאלת המחקר : 12 שיטת המחקר : 12 הצגת ממצאים 14 סיכום פרק הממצאים 22 דיון 24 ביבליוגרפיה 26 נספחים 28 שאלות לראיון 28 ראיונות 30 תמלול ראיון – 1 30 תמלול ראיון – 2 34 תמלול ראיון – 3 39 תמלול