סמינריון השפעת הפרטה על מערכת יחסי עבודה, מקרה בוחן- רכבת ישראל
מבוא מאז שנות ה- 90 נעשתה ההפרטה של תעשיות ושירותים ציבוריים לתופעה כלל עולמית. הגדרה מקובלת להפרטה היא “תהליך שעל-פיו ייצור מוצרים ושירותים מוצא מהמגזר הממשלתי במשק. דבר זה נעשה בדרכים שונות, ממכירה פומבית של מניות של מפעל שהיה בעבר בבעלות הממשלה ועד לשימוש בעסקים פרטיים כדי לבצע עבודה ממשלתית לפי חוזה” . משרד האוצר, משרד התחבורה והנהלת רכבת ישראל מובילים מזה זמן מהלכים להפרטת הרכבת. למהלכי הפרטה אלו נלווים ניסיונות ליצור פגיעה רוחבית ומתמשכת ביכולתה של המערכת הקיימת לקיים את עצמה באופן מיטבי. מהלכי ההפרטה דומים למודל ההפרטה הבריטי מלפני כ – 15 שנים, שנכשל כישלון חרוץ. ועד עובדי הרכבת הגיב בחודשים האחרונים לניסיונות ההפרטה בעיצומים ובשביתות, וכתוצאה מכך נגרמה פגיעה קשה לציבור הנוסעים (פורטוגלי 2011, 207-209). תחבורה ציבורית אינה מוצר רגיל הנמכר בשווקים הפועלים לפי היגיון כלכלי מצומצם ואסור לנהוג בה כך. תחבורה ציבורית נמנית עם השירותים הציבוריים שהמדינה מספקת לאזרחיה, ושאמור לפעול לפי היגיון כלכלי רחב יותר. מתוך היגיון זה, ייתכן שכדאי להפעיל קווים באופן ובצורה שאינם מביאים את התמורה המרבית לרכבת, אך מגדילים את התמורה הכלכלית חברתית הרחבה יותר. בשנת 2010 משרד התחבורה החל להפיץ טיוטת הצעת חוק המציעה לפתוח לתחרות את קווי הרכבת ולהעביר את האחריות על מסילות הרכבת לידי חברה ממשלתית חדשה. הצעת החוק החדשה, צפויה לחולל מהפכה בתחום הרכבות בישראל. בדברי ההסבר להצעת החוק נוצר צורך להכניס גורמים עסקיים לתחום התחבורה המסילתית ולאפשר תחרות בתחום זה. העיקרון המרכזי של הצעת החוק הוא ליצור הפרדה בין ניהול מסילות הרכבת ותחזוקתן ובין הרכבת והציוד הנייד. הצעת החוק מסבירה כי המצב הקיים אינו תקין משום שרכבת