עבודות סמינריון מוכנות

    מבוא “בשלב הראשון אנחנו מאתרים תחום שסובל מהזנחה או מתקצוב חסר, והקרן נכנסת לפעולה באמצעות כספה הפרטי. לאחר שאנחנו מראים שהמודל שלנו אפשרי, אנחנו יוזמים שיתופי פעולה עם עמותות נוספות ובעיקר עם משרדי הממשלה, שמביאים את הכסף הגדול. אנחנו שואפים לשנות תחום שלם ולהגיע להיקפים נרחבים, וזה אפשרי רק באמצעות פעולה בקנה מידה לאומי ותקצוב ממשלתי. לדוגמה, לקחת פרויקט כמו מעון לנערות במצוקה או התמודדות עם ניצול מיני של ילדים, ולהפוך אותו מפרויקט מוגבל גיאוגרפית למודל לאומי. הקרן מנהלת גם שיתופי פעולה ענפים עם המגזר הציבורי והממשלתי, ובכללם רשויות מקומיות, רשויות המדינה, משרדי ממשלה וקרנות ממשלתיות”. הציטוט הנ”ל ניתן על ידי הוברט לוואן, כיום נשיא קרן רש”י, כאשר מדבריו ניתן ללמוד שבעשור האחרון פועלת קרן רש”י על פי מתכונת המכונה “פילנתרופיה יוזמת”(אסביר על כך בפרק השני) כפי שפועלות קרנות רבות מחו”ל בישראל. למעשה, החל משנות ה-90 התפתח בעולם המערבי המתועש סגנון חדש של פילנתרופיה המתבסס על מערך של עקרונות, פרקטיקות ומושגים ארגוניים- ניהוליים השאולים מן המגזר העסקי. אלה אמורים להבטיח יעילות והשגת תשואה גבוהה ביחס להשקעה.הבסיס לפילנתרופיה החדשה הוא דור חדש של פילנתרופים צעירים שצברו את הונם בתעשיית ההייטק בעמק הסיליקון. הם הביאו מנהגים ותפיסות של יזמות מתחום העסקים לתחום השינוי החברתי, הם רואים בפעילות הפילנתרופית השקעה ודורשים תוצאות ברורות עבור השקעתם. התפתחות זו לא פסחה על ישראל, בה גוברת בשנים האחרונות מעורבותם של תורמים עסקיים גדולים. הפילנתרופים החדשים בישראל מסתפקים בדגם הקורפורטיסטי שהיה מקובל עד שנות ה-80, דגם בו הקרנות גייסו כספים לתחומי פעולה שהממשלה החליטה ואישרה אותם, אלא בדומה לעמיתיהם בארה”ב הם מעוניינים בשליטה רבה יותר

מבוא   העסקת מהגרי עבודה, “עובדים זרים”,  תפסה תאוצה רבה בישראל מתחיל שנות התשעים של המאה הקודמת. התקוממות הפלסטינים ביהודה, שומרון ובעזה, שהיוו את מרבית העובדים בענף הבנייה, יצרה מחסור בידיים עובדות בענף זה (עידה, 2012). אחת הסיבות המרכזיות להתנגדות של מדינת ישראל עד אז להעסקת עובדים זרים הייתה החשש שחלק מן העובדים לא יעזוב את הארץ בתום תקופת ההיתר, ישתקע בה באופן קבוע וידרוש מעמד והכרה, תוך איום על צביונה היהודי. חשש זה התבסס על ניסיון בינלאומי מצטבר, בעיקר במדינות מערב אירופה (קליין, 2010). נכון לשנת 2009, שהו בישראל כ-209,000 עובדים זרים לא פלסטינים. את התפתחות תופעות העובדים הזרים בישראל ניתן לחלק לארבע תקופות: מסוף שנות השישים ועד ראשית שנות ה-90, בה עובדים פלסטינים רבים הגיעו לעבודה בשטח ישראל, המחצית הראשונה של שנות התשעים, בהן עלה בהדרגה מספר העובדים הזרים ומספרם של העובדים הפלסטינים פחת, מאמצע שנות התשעים ועד שנת 2002 אשר היו השנים בהן חל הגידול הרב ביותר במספר של העובדים הזרים ובכללם עובדים זרים ללא היתר שהייה, ומשנת 2002 ואילך בה החלה המדינה לפעול באופן ממשי לצמצום מספרם של העובדים הזרים בישראל. תופעת העובדים הזרים היא תופעה מורכבת בעלת השפעות חיוביות ושליליות על המדינה בה הם מועסקים. מהגרי עבודה רבים מגיעים ממדינות עניות ולא מפותחות, ומטרתם היא להשתכר ולהתפרנס, פעמים רבות במטרה לשלוח כסף למשפחתם אשר נותרה במדינת המקור. בישראל היחס לעובדים הזרים במקרים רבים כולל גילויי גזענות, תנאי העסקה גרועים וניצול על ידי המעסיקים. עקב הפגיעה הנגרמת לשוק העבודה המקומי בעקבות העסקת עובדים זרים, יחסי האיגודים המקצועיים לעובדים הזרים הם לרוב אמביוולנטיים, כאשר מצד אחד איגודים

מבוא שאלת הזהות שלנו, היהודים החיים בישראל בשנת 2013, עולה מידי פעם לדיונים. כשכותבים באינטרנט “מיהו יהודי” או “מיהו ציוני” עולים מאמרים רבים ועכשוויים, מה שמבהיר שהשאלה עדיין אקטואלית. הסופר א.ב. יהושע כתב לאחרונה בעיתון “הארץ”: “לאחר קום המדינה פנה דוד בן גוריון אל כ–60 חכמי ישראל – דתיים וחילונים, רבנים, פילוסופים, פרופסורים, מנהיגים בארץ ובתפוצות – וביקש מהם תשובה לשאלה מיהו יהודי. התשובות היו רבות ומגוונות, אבל אחת מהן זכורה לי היטב – תשובתו של ש”י עגנון: אדוני ראש הממשלה, כתב הסופר, משוך ידך מן השאלה הזאת כי רק תלך ותסתבך בה. צדק עגנון, אזהרתו מפני הסתבכות תקפה עד עצם היום הזה, אבל מה יעשה ראש ממשלה שבממשלתו משרד פנים שצריך להנפיק תעודות אזרח – או לא להנפיקן – על פי חוק? אין ברירה אלא להגדיר מיהו יהודי ולהתמודד עם הסוגיה הסבוכה הזאת, כי יש תועלת בליבונה לקראת השלב הבא הממתין לנו – ההגדרה מיהו ישראלי ומהי הישראליות.” (יהושע, א.ב., 2013). יהושע מוסיף שאם נחפש באנציקלופדיה העברית את הערך “יהודי”, ניווכח שבאנציקלופדיה, שנערכה על ידי מלומד דתי, פרופ’ ישעיהו לייבוביץ, לא קיים הערך “יהודי”. בכרך י”ט, עמוד 222, כתוב כך: יהודי – עיין ערך ישראל, עַם. באנציקלופדיה העברית היהדות אינה מוגדרת כדת. בזהות היהודית החילונית בתיווכו של המפעל הציוני גלום מגוון רחב של דעות. בזרמים הקיצוניים יש מי שהתנתקו מהיהדות כדי להיות ציונים ויש מי שהתנתקו מהציונות כדי להיות יהודים. לדוגמא, תנועת “הכנענים” (שלשיא גדולתה הגיעה בימי קום המדינה), שאפה למחוק את תקופת ההיסטוריה שהעם היהודי היה בגלות ולהתעלם מכל התמורות שחלו בעם היהודי. הם ראו בנו את ממשיכי

   מבוא מעטות הפעמים בהן בתי המשפט בישראל התמודדו עם סוגיות הנוגעות לזהות מינית ומגדר בהקשר של עבירות מין והמשפט הפלילי. פיינים הפסיכולוגיים והחברתיים המגדירים אותנו כגברים או נשים. זהות המגדר, היא תפיסתו העצמית של אדם והדרך בה נתפס ע”י אחרים כגבר/אישה. כשאנו תופסים אדם כגבר או כאישה, מתלוות לכך ציפיות תרבותיות מקובלות המהוות את תפקיד המגדר. ציפיות אלה בעיקרן לגבי האופן שבו אנו חושבים שראוי שיתנהגו ויראו גברים ונשים. אנו מצפים מבני אדם שזהות המגדר שלהם תהיה קבועה ואחידה, בינארית. התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם נורמה זו, נחשבת לא אחת בגיבוי המדע והמשפט, כסטייה מוסרית ו/או הפרעה נפשית. למעשה חן אלקובי הורשעה בעבירות מעשה מגונה , התחזות לאדם אחר , ובניסיון לאינוס בהסכמה שהושגה במרמה . בעבודה זו החלטתי להתחקות אחר פס”ד אלקובי, עובדתיו , הכרעותיו והאם וממה הוא הושפע . מהן התפיסות שלנו כחברה בכל הנוגע לסוגיית הטרנסג’דרים בכלל וליחסים המיניים בכלל.  אני סבורה כי מלכתחילה ההגדרה לטרנסג’דרים ולהומוסקסואליים היא שונה , נוכח העובדה שהיחס לזהות המגדרית היא שונה, ולפיכך חובת הגילוי אינה רלוונטית. קביעת המין או המגדר של אדם לצרכים משפטיים הינה שאלה מורכבת במיוחד כאשר עסקינן באנשים שאינם מתנהלים לפי הזהות המגדרית המצופה מהם. המונח טרנסג’נדר משמש בצורה רחבה כמונח כיסוי כולל לתיאור אנשים החוצים בצורה זו או אחרת את גבולות המין והמגדר, אף אם לא עברו ניתוח רפואי לשינוי מינם הספרות  והפסיקה מציעות מבחנים שונים המגדירים את גבולות העבירה בכל הנוגע למיהות העושה, האם מבחנים אלה ניתנים ליישום. יש לציין כי לא התעמקתי ובחנתי את ההשוואות השונות בפרשיות של התחזות לאומית והאם קיים דמיון

מבוא  בחרתי למקד עבודה זו בחקר מקרה של תלמיד אחד, תוך שימת הדגש על דרכי התמודדותם של הוריו ובני משפחתו מחד גיסא ודרכי התמודדותם של מוריו מאידך גיסא. סוגית שילוב התלמידים הלוקים בתסמונת חוסר קשב, ריכוז והיפראקטיביות ADHD- Hyperactivity Disorder)  Deficit Attention), מהווה אחת הסוגיות החשובות בחינוך  בכלל ובתחום החינוך המיוחד בפרט. בעבודתי אבחן את  אופני ודרכי ההתמודדות שנוקטים בני משפחתו ומוריו.   אין ספק שאוכלוסיית התלמידים הלוקים ב- ADHD היא אחת האוכלוסיות שמעסיקה אנשי חינוך רבים בכלל ובתחום החינוך המיוחד באופן מיוחד. התלמידים הנמנים על קטגוריה זו מהווים אתגר למערכת החינוכית בכל הרמות, החל מרמת תכנון לימודים ההולמים אוכלוסייה זו, דרך השמת תלמידים הלוקים ב- ADHD במסגרות המותאמת לצרכיהם וכלה בטיפול שנדרשים ההורים והמורים לעשות בבית ובשדה החינוך מדי יום ביומו ובאופן מתמיד ועקבי. בעבודה זו אבדוק את דפוסי ההתמודדות של הוריו, בני משפחתו ומוריו  של אותו תלמיד ואנסה לאתר אסטרטגיות, שיטות ודרכי התמודדות ייחודיות של ההורים ובני המשפחה מחד ומוריו מאידך. כמו כן אבדוק האם יש קורלציה בין דרכי ההתמודדות של המורים ובני משפחתו של תלמיד ה- ADHD.   הספרות המקצועית מדגישה שוב ושוב שעקביות והתמדה בתהליך חינוכם של התלמידים בעלי הלקויות השונות,  על אחת  כמה וכמה כאשר מדובר בתלמידים הלוקים ב- ADHD , הוא תנאי הכרחי ורב חשיבות להצלחת התהליך. מכאן נשאלת השאלה,  האם קיימת התאמה ודמיון בין דרכי ההתמודדות של ההורים ובני משפחתו של תלמיד הלוקה ב- ADHD לבין דרכי ההתמודדות של מוריו? שאלה זו היא למעשה שאלת המחקר בעבודה זו ותהווה את הציר המרכזי בבדיקת הסוגיה הנידונה.   הרציונאל המחקרי המונח בבסיס עבודה זו טמון

מבוא עבודת סמינריון זו תעסוק בהתמודדותו של הילד לקוי השמיעה עם הסביבה השומעת, תוך בחינת המאה ה19 והמאה ה20 באמצעותם של שני ספרי קריאה, “הסיפור המופלא של הלן קלר” מאת לורנה א. היקוק ו ” סערה בעולם הדממה” מאת צפורה לביא.  ובהן הדמויות המרכזיות, הלן קלר במאה ה19 ואביבית במאה ה20. נעמוד על התפתחותן של שתי הדמויות, על רקע הזמן בו הן חיות, על רקע המשפחות בהן הן גדלות ,על האמצעים העומדים לרשותן והיכולת שלהן להתמודד עם הלקות שלהן. שתי הדמויות בעלות בסיס משותף, שתיהן בעלות לקות שמיעה, ושתיהן בסיפור חייהן מתמודדות עם הלקות, אך בדרכים שונות. במסגרת העבודה נבחן שלושה נושאים מרכזים, האומנת ומשפחת האומנה. דרכי התקשורת השונים באותם שנים. והשילוב בחברה השומעת. תוך בחינת היחס לבעלי המוגבלויות באותם שנים.       תוכן עניינים מבוא 3 1.האומנת ומשפחת האומנה 4 1.1 המפגש הראשון בין הדמויות לאומנת ומשפחת האומנה 4 1.2 הילדות וחינוך למשמעת 6 1.3 בגרות 8 2. דרכי תקשורת 10 2.1 חוסר התקשורת בין הדמויות לסביבה 10 2.2 רכישה ראשונית של כלי תקשורת 11 3 .זהות ושילוב בחברה 15 3.1 בחירת הזהות בילדות 15 3.2 ביסוס הזהות והשתלבות בחברה בבגרות 17 סיכום 23 ביבליוגרפיה 24  

מבוא ספרות המדעית בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית מציגה נתונים אמפיריים התומכים ברעיון כי התנהגות בלתי מסתגלת בקרב ילדים הנה תוצר של יחסי גומלין מורכבים בין מספר של גורמי סיכון. מידע הנוגע לגורמי הסיכון בתחום של הבריאות הנפשית הוביל את אנשי המקצוע בתחום החינוך למקד את מאמציהם בכיוון של תכנון ויישום תכניות מניעה באמצעות פיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות בקרב הילדים (הורוביץ, 2006). התנהגות מאתגרת עשויה להוות מקור לתסכול הן עבור ההורים והן עבור המטפלים.  לחינוך ההורים בטיפול והמניעה של ההתנהגויות המוחצנות והבעייתיות של הילדים, כגון בעיטות, צרחות, להכאות ישנה השפעה ניכרת. יחד עם זאת, התערבות ההורים לא מצליחה בכל המקרים (Fettig, Schultz, & Ostrosky, 2013). לפיכך, התערבויות של ההורים צריכות להתמקד בהיבטים המונעים ההתנהגויות מאתגרות ובהוצאה של היבטים המשמרים אותה. ממצאים מראים כי התערבויות ממוקדות מטרה או פונקציה של ההתנהגויות המאתגרות הן המוצלחות ביותר (Hemmeter, Ostrosky, & Corso, 2012). למשל, גישת התערבות מבוססת מטרה, שנמצאה כיעילה, היא גישת התמיכה בהתנהגות החיובית. גישת התמיכה החיובית הנה גישה שיתופית המבוססת שנועדה לפיתוח התערבויות פרטניות יעילות למניעה של התנהגויות מאתגרות. מסגרת זו הנה תהליך מוערך ומבוסס אמפירית המאפשר לבחון את ההיבט הבעייתי בהתנהגות ולמצוא לו פתרון יעיל. כמו כן, מסגרת זו מציעה גישה לפיתוח הבנה טובה יותר של הסיבות להתנהגות המאתגרת ואסטרטגיות למניעה של התרחשות ההתנהגות באמצעות רכישה של מיומנויות חדשות (Fettig, Schultz, & Ostrosky, 2013).הגישה מדגישה את ההיבט השיתופי לאורך תהליך ההערכה וההתערבות. ניתן להשתמש בתכנית זו בשיתוף פעולה עם ההורים בכדי ליצור תכנית תמיכה המתאימה לסביבה שבה יושמו הנהלים המוצעים (Fettig, Schultz, & Ostrosky, 2013). אחד הערכים החשובים ביותר בעבודה עם הילדים הצעירים

מבוא: הורים המביאים ילד לעולם מנסים להגשים באמצעותו חלומות שלא הצליחו להגשים בעצמם. עבור ההורים, הילד הוא מוקד מימוש והגשה עצמית.  הילד הוא מקור גאווה ומיצג את התא המשפחתי בפני הסביבה. לידת תינוק עם צרכים מיוחדים גורמת לשינויים עמוקים במשפחה. חיי המשפחה משתנים ולרוב מלווים בחווית משבר קשה בשל האבל על אובדן הילד הבריא, כעס, תסכול ורגשי אשמה. תחושות אלה עלולות להביא להתדלדלות במשאביה הרגשיים של המשפחה, לנסיגה והסתגרות ולקשיי תפקוד ודפוסי התמודדות לקויים. המשפחה נדרשת לארגן מחדש את כוחותיה ומשאביה, הן הנפשיים והן הכלכליים, כדי לעמוד בציפיות, בתפקידים, בתביעות החדשות ובהתמודדות היומיומית הכרוכים בגידולו של ילד עם צרכים מיוחדים. המטלות שנוספו למשפחה, יוצרות עומס רגשי, תפקודי וכלכלי רב שמפר את ההומוסטאזיס שהיה למשפחה עד כה. השינויים החלים במשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים עשויים להשפיע על מערכות היחסים בתוך המשפחה ועל חיי היום-יום שלה: פעילויות שבשגרה נעשות מסורבלות ודורשות תכנון מוקדם, התארגנות מיוחדת והשקעת משאבים. הורים לילדים עם צרכים מיוחדים נאלצים להתמודד עם מגוון רחב של קשיים, הנובעים ממקורות שונים: קשיים המתמקדים בילד עצמו, בקשר הזוגי, באחים הבריאים, או בקשרי הגומלין בין בני המשפחה. במחקרים שונים נמצא כי ילד עם צרכים מיוחדים מעורר מתח ודאגה מוגברים במשפחה, הגנתיות יתר, וצורך בשליטה בבני המשפחה. בקרב בני המשפחה קיימת נטייה למעורבות רגשית מוגברת ורגישות יתר, אחריות אישית גבוהה יותר, ושימוש באסטרטגיות התמודדות מגוונות בהשוואה למשפחות ללא ילד חריג (Duvall,1985). ההורים מבטאים דאגה מתמשכת לבריאות הילד, מצביעים על קשיים בטיפול ובהתמודדות עם ילדם בהשוואה להורים לילדים ללא קשיים התפתחותיים  מדווחים על תחושת עייפות, נטייה להסתגר או להתנתק מחיי החברה .לעתים מצפים ההורים

תקציר מחקר זה הינו מחקר אמפירי העוסק בהתנהגות מינית מסוכנת בקרב בני נוער, ובקשר בין התנהגות מינית זו לבין מאפיינים שונים של קבוצת השווים אליה משתייכים בני הנוער, ולבין ההערכה העצמית הכללית וההערכה העצמית המינית של המתבגרים. המחקר כלל מדגם של 552 נערים בגיל ההתבגרות (303 בנות, 249 בנים), אשר ענו על שבעה שאלונים שונים. השאלונים עסקו בנושאים “התנהגות מינית מסכנת – אורח חיים מיני”, “התנהגות מינית מסכנת – שימוש באמצעי מניעה”, “יחסי מתבגר – אוריינטציה כללית לקבוצת השווים”, “יחסי מתבגר – נורמות חברתיות בקבוצת השווים”, “יחסי מתבגר – תקשורת מינית בקבוצת השווים”, “הערכה עצמית כללית”, ו”הערכה עצמית מינית”. נתוני השאלונים נאספו, ונבדקו שמונה השערות מחקר העוסקות בקשר בין אורח החיים המיני לבין האוריינטציה לקבוצת השווים, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין נורמות מיניות בקבוצת השווים, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין תקשורת מינית בקבוצת השווים, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין הערכה עצמית כללית, בין התנהגות מינית מסתכנת לבין הערכה עצמית מינית, בין אוריינטציה לקבוצת השווים לבין הערכה עצמית כללית, בין נורמות מיניות בקבוצת השווים לבין הערכה עצמית מינית, ובין תקשורת מינית בקבוצת השווים לבין הערכה עצמית מינית. ממצאי המחקר אוששו את ההשערה כי קיים קשר חיובי בין התנהגות מינית מסתכנת בקרב בני נוער לבין תקשורת מינית הקיימת בקבוצת השווים אליה הם משתייכים.   תוכן עניינים תקציר 2 1. התנהגות מסתכנת והתנהגות מינית מסתכנת בתקופת ההתבגרות 3-7 2. הערכה עצמית – כללית ומינית 8-11 3. יחסי מתבגר וקבוצת השווים 12-17 שיטת המחקר  18-25 ממצאים  26-38 דיון ומסקנות 39-47 ביבליוגרפיה  48-50 נספחים 51-