עבודות סמינריון מוכנות

מבוא רשימה זו באה לבחון את תפקידו של אחד האורגנים הבכירים בתאגיד – דירקטוריון החברה. במסגרת זו אבחן את תפקיד הדירקטוריון והשפעתו על התאגיד, בעליו המניות וכלל הגורמים הבאים במגע עם התאגיד. בחינה זו תראה כי הדירקטוריון הוא גורם מרכזי בחיי התאגיד וכמי שמקשר בין האסיפה הכללית בתאגיד, לבין המנהל הכללי. בהתאם לכך אבחן את חובותיו של הדירקטוריון  בהתאם לדין – חובת האמונים וחובת הזהירות, ואת המקור לאותן חובות – דיני הנזיקין (במסגרת חובת הזהירות) ודיני עשיית עושר ולא במשפט (במסגרת חובת האמון).   לאחר מכן אציג ואנתח כל חובה באופן נפרד, תוך הצגת המצבים המשפטיים ובחינתם בהתאם לחובות האמורות, כגון ניצול הזדמנות עסקית על ידי הדירקטור (במסגרת בחינה של חובת האמון) החלטה על החלטות פיננסיים של החברה (במסגרת חובת הזהירות). ניתוח זה טומן בחובו מבט בהחלטות של המשפט הישראלי והן של המשפט האנגלי, ובעיקר האמריקאי (דלאוור). לבסוף, אבחן באילו מצבים ניתן לבטח את הדירקטורים בגין הפרת הדין, ואת הרציונאליים לכך. בחינה זו תראה כי ביטוח בגין הפרה של הדין תינתן אך ורק בגין הפרה של חובת הזהירות, ולא הפרת חובת האמון, נוכח הטעמים למקורה של חובת האמון כפי שיובהרו להלן.   תוכן עניינים מבוא  2 א. מיהו הדירקטוריון ומהם תפקידיו וסמכויותיו 3-2 ב. חובת האמון של נשוא המשרה 10-4 ב.1. מקור חובת האמון ב.2. חובת האמון של נושא המשרה בדיני התאגידים ב.3. חובת האמונים של הדירקטור כלפי החברה ובעלי מניותיה ב.4. האיסור על נטילת הזדמנות עסקית של החברה ג. חובת הזהירות ומקורה 15-11 ג.1. כלל שיקול הדעת העסקי במסגרת הפרת חובת הזהירות ג.2. חובת הזהירות ובחינת שיקול הדעת העסקי

מבוא: בשלושת הימים הראשונים של מלחמת ששת הימים, שפרצה ב-5.6.1967, כבשה מדינת ישראל את כל השטח שממערב לנהר הירדן שהיה תחת שליטת הממלכה ההאשמית של ירדן מאז הסכמי שביתת הנשק שבין ישראל לירדן מה-4.3.1949 (הסכמי רודוס), שהיוו למעשה את סיום מלחמת העצמאות. עם כיבוש השטח, שעתיד לשנות גם את פני הפוליטיקה והחברה בישראל בעשורים שיבואו, נוספו למדינת ישראל קרוב למיליון תושבים פלסטינים בשטחי הגדה המערבית. תושבים אילו, חלקם צאצאי פליטים שגורשו או ברחו מישראל בזמן מלחמת העצמאות, החלו להתנגד לשליטה הצבאית של ישראל עליהם, והחלו בפעילות – צבאית (במקרים רבים תוך פגיעה באוכלוסיה אזרחית), מדינית, משפטית, כלכלית והסברתית – על מנת לסלק מעליהם את מה שנתפס בעיניהם כשלטון זר. כמו בכל פעילות אנושית המצריכה יותר מאדם אחד לביצועה, נזקקו הפלסטינים במאבקם לתקשר בינם לבין עצמם, בינם לבין תושבי ישראל ובינם לבין הקהילה הבינלאומית. השלטונות הצבאיים, ובעקבות כך אף מערכת המשפט הישראלית, ניסו למצוא את קו הגבול המפריד בין האסור למותר בביטוי הפלסטיני. כיאה למדינה דמוקרטית, הסיבות להגבלת הביטוי הפלסטיני היו תמיד ביטחוניות, קרי: האיסורים וההגבלות על חופש הביטוי נומקו תדיר בטענות של הגנה על הציבור. דא עקא, סקירה היסטורית של המגבלות שהוטלו על חופש הביטוי בשטחים מאז ראשית הכיבוש הישראלי ועד היום, מלמדת כי השיח הביטחוני וחשיבות ההגנה על חיי אדם מנוצלים לעיתים קרובות על מנת להשתיק גם ביטויים שהממסד הישראלי לא מסכים איתם, אך הם בוודאי אינם עולים ברמתם ובחומרתם לכדי רמות הסיכון הנדרשות על מנת לפסול ביטוי הנאמר בתוך שטחי מדינת ישראל. בבואי לכתוב את המחקר שלי בנושא, הופתעתי ממיעוט המקורות והעיסוק בנושא חופש הביטוי בשטחים. אומנם חופש הביטוי לכשעצמו

מבוא בהיותו של הפרט מבודד ומנותק מאחרים כמעט ונהפך לחסר אונים מול מנגנוני השלטון והכוח המצוי בידי המדינה, לכן ובכדי להגן על זכויות הפרט ולהביא לידי איזון בין הכוחות מתאגדים להם אנשים ומביעים את דעותיהם באמצעות המנגנון שנקרא “הפגנה”; ההפגנה מגלה צורת ביטוי המאופיינת בנוכחותם הפיזית של מספר אנשים במקום מסוים ולמטרה מסוימת והכל תוך יישום זכותם לחופש הביטוי, קרי הבעת דעתם בפומבי כנגד סוגיה מסוימת שיכולה להיות פוליטית או חברתית. וכפי שתיאר זאת כב’ השופט ברק בפס”ד כהנא[1] “החופש לביטוי הינו חירותו של האדם להשמיע את אשר בלבו ולשמוע מה שיש לאחרים להשמיע“, אכן במהותו של חופש הביטוי נמצאה חירות, שלשם הגשמתה מעניק הדין לבעליה זכויות נוספות הנגזרות מהחירות. זכויות נוספות אלה הנגזרות מהחירות הנ”ל הוכרו על ידי הפסיקה[2] כמצבור זכויות המהווים יחדיו הזכות לחופש הביטוי, כאשר בגרעין חופש הביטוי מצויה חירות הפרט לשמוע ולהשמיע ובחוצות חופש הביטוי או בפריפריה של חופש הביטוי מצויות “הנגזרות” הזכויות הבאות כדלקמן: *הזכות לקבלת מידע  *הזכות להגיב על מידע  *חופש ההפגנה  *חופש ההתאגדות  *חופש העיתונות  *זכות הגישה לאמצעי התקשורת. וכפי שנאמר ע”י כב’ השופטת דורנר בפס”ד קידום[3] בהעדרם של הזכויות הנגזרות הופך חופש הביטוי לאות מתה. כך לדוג’ אם המשטרה מנעה מקבוצת אנשים להתאסף ולערוך הפגנה הרי בעצם חופש הביטוי שלהם נשלל ונמנע מהם להשמיע את אשר בליבם; או לחלופין אם המשטר מונע מאנשים להפגין הרי בד בבד נשללה מהם הזכות לבטא את עצמם ולהשתתף בשיח הדמוקרטי. בשלב מקדמי זה ראיתי לנכון להבהיר מדוע אנו צריכים חופש הביטוי המעגן בתוכו זכות ההפגנה וזכויות נגזרות אחרות, הרי מספר בלתי מבוטל של מדינות מגבילות את

מבוא   חופשת לידה לגברים היא זכות שהתקבלה במספר מדינות, שמאפשרת לאבא לקבל זמן פנוי מהעבודה כדי להיות זמין ולסייע ואפילו להיות הגורם המוביל בטיפול בצרכי התינוק. המשמעות היא שאבא יכול לקחת זמן מתוכנן לפני, במהלך או אחרי הלידה כדי לסייע למשפחה להתאקלם ולהתרגל לשינוי החדש של הרחבת המשפחה, מרגלית, (2019). במדינות מסוימות, חופשת לידה לגברים עשויה לכלול זמן פנוי משולם מהמעסיק, כדי לסייע לצרכי המשפחה. במדינות אחרות, החופשה עשויה להיות ללא שכר או בפחות זמן פנוי מתוכנן. חופשת לידה לגברים משקפת רצונות מתפשרים של החברה לפעול בתור משפחה ולעזור להתאים לצרכי התינוק בזמן שבו הוא יצטרך לקבל טיפול מיוחד מהוריו, שטייר, (2022).   החוק המתייחס לחופשת לידה לגברים יכול להיות שונה בכל מדינה ובעל תאריך משלו. כמה מדינות קיבלו חוק זה כבר לפני שנים רבות, בעוד שאחרות קיבלו חוק זה רק בשנים האחרונות. . Gornick,  & Meyers (2009) כדי לקבל את זכות החופשה לידה, האב חייב להיות עובד תחת חוזה עם מעסיק, וכן להיות זכאי לקבל תשלום בגין ימי חופשה משכר. בנוסף, חוק החופשה לידה מאפשר לאב לבחור להקציב את חופשת הלידה שלו לזמן עד תשעה חודשים לאחר הלידה, אם יש לו את הסכם עם המעסיק . חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה(,התשע”ז-2017 למשל, בארצות הברית, חופשת לידה לגברים הוכרזה בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת על ידי החוק הפדרלי לזכויות המשפחה והחופשה. בישראל, חוק החופשה לידה עודד לאבות לקחת זמן מתוכנן לפני, במהלך או אחרי הלידה כדי לסייע למשפחה להתאקלם עם השינוי החדש של התינוק, ונכנס לתוקף בשנת 1998. . Gornick,  & Meyers (2009) לפי חוק

  מבוא לאורך השנים, ולמעשה מקום המדינה עומדת מדינת ישראל בפני מכשולים לא מעטים, איתם צריכים אנו להתמודד, ולא פעם מצבים אילו גורמים למדינה להתמודד עם שאלות קשות ומוסריות שקיומן הכרחי למהלך. מקדמת דנא, חיי האדם במדינת ישראל נתפסו כערך עליון שיש להגן עליהם בכל מחיר. שאלה זו עלתה לאחרונה לסדר היום עת חזרתו של גלעד שליט, והביקורות שעסקו “במחיר” ששולם בעדו, אך למרות הכול, הרוב הבינו שהמעשה הנכון היה להחזירו לביתו. לאורך כל הדרך על מדינה מתוקנת כמדינת ישראל, לזכור כי למרות הכאב, אין היא יכולה לנהוג כפי שנוהגים כלפיה ארגוני הטרור, ולבחון שבעתיים את הפעולות שרוצה היא להפעיל כנגד ארגון הטרור, על מנת לשמור על הקו שיפריד בין מדינה לארגון טרור. על הבחנה זו עמד השופט ח’ כהן באומרו כי ” ומה נשתנתה לחימת המדינה מלחימת אויביה, שזו נלחמת תוך כדי שמירת החוק, ואלה נלחמים תוך כדי הפרת החוק. עוצמתה המוסרית וצדקתה העניינית של לחימת השלטונות תלויות כל כולם בשמירתם של חוקי המדינה[1]. האינטרס החברתי העיקרי של מדינה הוא הצורך להגן על ביטחונה,על אחת כמה וכמה שמדובר במדינה מרובת אויבים כמדינת ישראל.יחד עם זאת מדינה חייבת להכיר ולכבד את זכויות האדם ואת החירות לה הוא זכאי,מעצם היותו אדם,בין עם מדובר באזרח או בזר.עיקרון זה נכון גם במצב בו מדובר באזרח זר המזוהה עם ארגון אנטי ישראלי,הנמצא בישראל “שלא מבחירה” על מנת לשמש כקלף מיקוח. בעניין זה נתן דעתו בית המשפט באומרו כי ” ההגנה ושמירה אלה על החירות והכבוד פרוסים גם על חירותו וכבודו של מי שהמדינה מבקשת לעצרו במעצר מנהלי [2] “. אחת הפעולות שנבחנו ברמה המוסרית

מבוא העשייה החינוכית סביב החינוך לסובלנות ולשלום זכתה להתייחסות תיאורטית ומחקרית רבה בישראל ובעולם (בר און , 2006, בר טל ואדואן, 2013; Harris, 2004; Salomon, 2002; Kuperminthz, 2008). בישראל שמצד אחד שואפת לשלום אך מצד שני נמצאת מאז היווסדותה בקונפליקט, יש משמעות רבה להנחלת העקרונות העומדים בבסיס החינוך לשלום, קרי, ידע ביחס לאחר, הכרה באחר וסובלנות כלפיו (Salomon, 2002). עוד מוסכם כי המפתח להנחלת חינוך לשלום במערכת החינוך טמון בידם של המחנכים שנמצאים בקשר ישיר עם התלמידים וכי המשימה להנחיל להם תפיסת עולם של סובלנות ושלום מוטלת על כתפיהם. המחקר הנוכחי מבקש לבחון את תפיסת החינוך לסובלנות ולשלום מנקודת המבט של מחנכים, עליהם מוטלת המשימה להנחיל, לחנך וללמד עקרונות וערכי שלום. מטרתו המרכזית של המחקר היא לבדוק האם המחנכים תופסים את עצמם כמחנכים לסבלנות ושלום ואם כן כיצד הם עושים זאת. עוד מבקש המחקר לבדוק מהם הקשיים והאתגרים  בהם הם נתקלים בניסיון להנחיל את עקרונות החינוך לשלום, והאם וכיצד הם מתמודדים עם אתגרים אלו.   תוכן עניינים תקציר 1 מבוא 1 סקירת ספרות 1 חינוך לשלום- הגדרות ועקרונות מרכזיים 1 חינוך לשלום בעולם 3 ישראל: סקירת מצב עכשווית 4 חינוך לשלום המקרה הישראלי- גישות ומודלים 6 חינוך לשלום פורמאלי ובלתי פורמאלי 8 החברה הבדואית בדרום הארץ-מערכת החינוך במגזר 11 מתודולוגיה 13 אוכלוסיית המחקר 13 כלי המחקר 14 איסוף נתונים 15 ממצאים 16 דיון 28 סיכום ומסקנות 43 מגבלות המחקר, המלצות לדרכי פעולה ומחקרים עתידיים 44 ביבליוגרפיה 45 נספח מס’ 1- ריאיון חצי מובנה 51

חינוך מתמטי מקצוע המתמטיקה נחשב לאחד המקצועות הבעייתיים והקשים ביותר ללימוד, וקיים קושי בלימודו עבור חלק גדול מהתלמידים. החברה המודרנית מושתתת על יישומים רבים המבוססים על מתמטיקה, ולכן אדם בוגר ועצמאי חייב לרכוש השכלה מתמטית. גם שערי הכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה בנויים על רכישת השכלה מסוימת במתמטיקה. בשלושת העשורים האחרונים התפתח בעולם האקדמיה ענף מחקרי הנקרא “חינוך מתמטי”, העוסק בחיפוש דרכים לקידום למידת המתמטיקה על ידי האוכלוסייה כולה. על מנת לבצע זאת מקדמים את החזקים והמוכשרים במקצוע על מנת שיוכלו לעסוק בו באופן מחקרי, ובאותה עת מנסים לקדם את האוכלוסיות החלשות יותר במתמטיקה. עיקרי תחום המחקר בחינוך מתמטי הם (רגב ושמעוני, 2000): מחקרים בתחום הקוגניטיבי – מחקרים המנתחים את נושאי הלימוד שהתלמידים יכולים ללמוד בכל גיל, עוסקים בשאלות מהו מקור הקושי בהבנת מושגים מסוימים וכיצד ניתן לשפר את הבנת התלמידים. מחקרים בתיאוריות התפתחות – התאמתן של תיאוריות למידה והתפתחות מתחום הפסיכולוגיה לתחום החינוך המתמטי. הרעיון המרכזי הוא שתלמידים בגילאים שונים לומדים בדרכים שונות המתאימות לגילם. מחקרים בתחום הלמידה הכיתתית – מחקר בתחום האינטראקציה המתנהלת בכיתה בזמן לימוד המתמטיקה, על מנת למצוא דרכים יעילות ללימוד והוראה בכיתה הטרוגני, ומחקר בנושא הלמידה בכיתה לעומת הלמידה בחוץ לבית הספר. מחקרים על התפתחות מקצועית של מורים – חקר דרכים בהם ניתן לשפר את הוראת המורים, החל מתפיסת המקצוע ועד הבנת התוכן אותו הם מלמדים. שילוב טכנולוגיה בלימודי המתמטיקה – דרכי שילובם של טכנולוגיות בלימודי המתמטיקה, בלי לפגוע בתהליכים הידניים ההכרחיים להבנת המושגים המתמטיים. הבעיה הפסיכולוגית העיקרית בלימוד המתמטיקה היא שאין לתלמידים את הכישורים הטבעיים הנחוצים כדי לבצע מניפולציות במושגים ובפעולות שאין להם תמיכה אמפירית.

תקציר המחקר עוסק בחלוקת האחריות בין משרד החינוך לרשות המקומית, כפי שהיא נתפסת בעיניהם מנהלי בתי ספר וצוותי המורים. מערכת החינוך הישראלית נחשבה בעבר, מראשית קיומה של המדינה, מערכת מרכוזית, בה הקשר בין קובעי המדיניות ובין בתי הספר ומנהליהם התבצע באמצעות מפקחי משרד החינוך. בתי הספר התנהלו כארגונים סגורים, הכפופים ומנהלים יחסי גומלין עם המפקחים ועם גורמי משרד החינוך בלבד. בעשורים האחרונים, בעקבות שינויים כלכליים וחברתיים, מערכת החינוך המרכוזית החלה לעבור תהליכי ביזור אשר באו לידי ביטוי בהעברה הדרגתית של סמכויות לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר. תהליכים אלו הובילו לחלוקה חדשה של תחומי האחריות ולעיצוב מחדש של יחסי הכוחות בין משרד החינוך, הרשויות המקומיות ובתי הספר כשבתי הספר פועלים ביותר פתיחות ומקיימים יחסי גומלים עם סביבתם המקומית  (וולנסקי, 1999 ; ענבר, 1990) לכאורה, הן משרד החינוך והן הרשות המקומית מהווים דרגים שונים של המנהל החינוכי, אך למעשה מיקוד פעולתם שונה. בעוד משרד החינוך גוזר את מדיניותו מתוך נקודת מבט ארצית רחבה, הרשות המקומית נוטה לתת מענה לצרכים מקומיים וזאת בין השאר, על פי חוסנה הכלכלי חברתי. מתוך כך נוצרת סביבת עבודה מורכבת, אתה צריך מנהל  בית הספר לנהל יחסי גומלין. גם תפקיד המנהלים השתנה בעקבות תהליכי הביזור. הם מנהלים מערכת יחסים עם שני הגורמים הרשמיים בסביבה החיצונית של בית-הספר, משרד החינוך והרשות המקומית, במטרה להשיג משאבים, לקדם את העשייה החינוכית ולזכות בהכרה והערכה של הסביבה.                       המסגרת התיאורטית על פיה בחן המחקר את תפיסת מנהל בית הספר וצוות ההוראה את חלוקת האחריות בין שני הגורמים, היא תיאוריית התלות במשאבים, המדגישה את יחסי הגומלין בין ארגונים, את השונות, התחרות ואת השפעת הסביבה

מבוא חלוקת נטל עבודת הבית והמשפחה, הוא תחום דרכו ניתן לבדוק ולהבין נושאים הקשורים באי שוויון מגדרי בין המינים ובמעמד האישה בתוך הבית. בשנים האחרונות חלו מגמות שינוי רבות בהיבטים שונים של חלוקה זו, כאשר באופן כללי ניתן לומר כי במקומות רבים בעולם ובכלל זה בישראל, קיימת מגמת תזוזה לכיוון של חלוקה שוויונית יותר של מטלות הבית בין הגבר לאישה, יציאה רבה יותר של נשים לשוק העבודה, ומעבר מדגם של מפרנס יחיד, לרוב הגבר, לדגם של שני מפרנסים. במקביל, החל משנות ה-70 קיימת בישראל מגמה יציבה של עלייה בשיעורי הגירושין, אשר נבלמה רק בשנים האחרונות בהן שיעורי הגירושין בישראל יציבים. שאלת השוויון המגדרי במשק הבית נותרה עדיין סבוכה ומורכבת. בתחום הביתי נותרו הנשים המטפלות העיקריות, ואילו תרומת הגברים למשק הבית נותרה שולית למדי (שטייר ולוין, 2002). הפרדוקס הקיים בישראל הוא, שלמרות העול הכפול המוטל על הנשים, רובן חשות כי חלוקת העבודה הוגנת מסיבות שונות של הבניות חברתיות. ישנן השלכות מובהקות על חלוקת העבודה בבית, מאחר והיא מגבילה את יכולתן של הנשים להתמזג בשוק העבודה במשרות המצריכות שעות עבודה רבות, היא משפיעה על סוגי המקצועות,  “מקצועות נשיים”,  הנבחרים בלית ברירה ע”י הנשים, וכמו כן חלוקת עבודה לא שוויונית פוגעת בשביעות הרצון מחיי הנישואין.  השפעת חלוקת התפקידים בין בני הזוג במשפחה היא מעניינת במיוחד בהקשר הישראלי, עקב העובדה כי ישראל נחשבת למדינה “משפחתית” יותר מארצות רבות באירופה, וחלק גדול מהאוכלוסייה בישראל מאופיין בדפוסי משפחה מסורתיים יותר, המעמידים במרכז את הדת המסורת (פרס וכץ, 1996). בעבודה זו נבחנת חלוקת התפקידים בתוך המשפחה והמגמה לחלוקת תפקידים שוויונית יותר המתרחשת בשנים האחרונות, והשפעתה של יציבות