עבודות אקדמיות

מבוא הכותב והמבקר מנחם בן אמר פעם שאין אמירה מופרכת יותר בעיניו יותר מן האמירה “על טעם וריח אין להתווכח” (בתוך האו”פ, 2009). אם לא על טעם, תהה בן, על מה בכלל כדאי להתווכח? סוגיות של טעם, מערכות הייצור שלו והמשמעות שבאה עמו הן נושאים מרכזיים במחקר הסוציולוגי. ההבניה החברתית והתרבותית של הטעם ודפוסי הצריכה שנובעים ממנה, כמו גם תפקידו של הטעם כמבדל ומגדיר פרטים וקבוצות, הן הסוגיות שיעמדו בבסיס מחקר זה, שבוחן את תרבות המעמד הבינוני-גבוה בישראל על ידי ניתוח נוהגי צריכת הבשר שלהם, ועל ידי כך בוחן תהליכים של היבדלות חברתית ותתי תרבויות במעמד הגבוה. “התרבות משמשת ככלי מבחין בין בני אדם, המגדירים את שונותם באמצעותה. לכן, הגישה הרב תרבותית המעניקה ערך שווה לכל ומדברת על התרבות כגורם מאחד בין בני אדם מטעה במקצת. לרוב, התרבות משמשת כחיץ חברתי בין קבוצות”. שורות אלו פתחו את הרצאתו של פרופסור מוטי רגב, ‘ידע כטעם, טעם כידע: אנינות, בקיאות והיבדלות חברתית’ (שם, עמ’ 3). קיומה של תרבות נסב על משמעויות. לבני אדם החברים באותה תרבות הבנה משותפת והם מייחסים משמעויות דומות למכלול של פעולות, של חפצים, של טקסטים ועוד. החברות בתרבות וקיומה של התרבות מתממשים במעשה פענוח המשמעויות, במעשה הפרשנות ובייחוס המשמעויות לכל אותם דברים שהם נשאי משמעות (רגב, 2011). לפי בורדייה (1980/2004), יש ערך רב לניתוח זירות של ייצור תרבות, שכן בהן מתרחשת רוב עבודת ייצור המשמעויות החברתיות וגילום העולם החברתי, על פעריו וחלוקותיו, במוצרים ופרקטיקות סופיים. מושג מרכזי בבסיס העבודה הוא ה”הביטוס”: הביטוס הינו הפנמה של הרגלים התנהגותיים, העדפות, נטיות ואמונות אותם רוכש האדם בתהליך הסוציאליזציה אותו הוא חווה

מבוא 1.1 הצגת הנושא הנשים המזרחיות שהגיעו לארץ היו ברמה נמוכה מבחינת השכלה. בחו”ל , בעיקר במרוקו, הנשים לא למדו כמו הגברים ולכן כאשר הגיעו לישראל מצבן היה גרוע משל הגברים. רובן המכריע עבד בעבודות שלא הצריכו מיומנות מיוחדת. רוב הנשים עבדו בעבודות פשוטות: עוזרות לגננות, סייעות, עובדות יצור, עבודות משק בית, מבשלות ועוד. נשים אלו לא השכילו, ולמעשה לא יכלו להתקדם מבחינה תעסוקתית היות והיו חסרות השכלה. אי לכך הנשים הללו הוצגו בתקשורת, קולנוע ובספרות כנבערות מדעת. גם הדור השני של העולות התקשה לעלות בסולם החברתי. כלומר גם כיום יש פער בין מזרחיים לאשכנזים   את ההצגה “פרחה שם יפה”, ביימה חנה ואזנה גרינולד, במאית ומנחת קבוצות בתיאטרון הקהילתי. מנחת פרויקטים באוניברסיטת תל אביב, כותבת ויוצרת. ההצגה מורכבת משירים וטקסטים של שירים וטקסטים מאת יוצרות ויוצרים מזרחיות, בהם ויקי שירן, מירי בן שמחון, ארז ביטון, אלמוג בהר. ההצגה נוצרה  במסלול שחר יוצר בלימודי תואר שני בחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת”א והייתה פרויקט הגמר של אחת השחקניות, סלי ארקדש שלוש  הדמויות, סלי ארקדש, אביטל מישל מאיר ועדן אוליאל, מבטאות את מעמדן כנשים מזרחיות פועלות במדינה ישראל 1.2 תקציר העלילה המדובר הוא בשלוש בחורות העובדות במפעל בדרום הארץ. אין להן אופק תעסוקתי ואין להן השכלה. יש להם תאוות החיים ורצון להתקדם שלא כמו אימהותיהן. “פרחה שם יפה” מביאה לידי ביטוי את האחריות הכפולה של נשים רבות בישראל ­- אלה החוות אפליה הן כנשים, הן כמזרחיות. היא קיימת כמובן גם בקרב עולות מרוסיה, ומאתיופיה, ועל אחת כמה וכמה בקרב פלסטיניות. שלוש הכוכבות של התוכנית – סלי, אביטל מאיר ועדן –מראות מה זה אישה

הקדמה הכללים האינטואיטיביים משפיעים על תגובות תלמידים וגורמים להם לשגות בפתרון בעיות .   עיוורון הנו נכות המתבטאת בחוסר ביכולת ראייה. לעתים עיוורון הוא מום מולד ולעתים נגרם כתוצאה ממחלה או מתאונה. עיוור מוגדר כמי שלא יכול לראות אפילו אור. כולנו מודעים לקשיים שיש לתלמידים בלימודי המדע והמתמטיקה. שזה גם נכון לאוכלוסיית העיוורים כמו כן, מחקרים לאומיים וכן מספר רב של מקורות ספרות מראים באופן עקבי ובינלאומיים כמו שתלמידים ומבוגרים רבים מתקשים בפתרון בעיות בתחומים אלה שנים רבות חוקרים ברחבי העולם את התפיסות ואת תהליכי החשיבה של תלמידים בתחומים אלה וכתוצאה, הצטבר ידע רב על תפיסת מושגים ועל מיומנויות חשיבה ופתרון בעיות של תלמידים במדע ובמתמטיקה. החוקרים בחנו את קשיי התלמידים מנקודות מבט שונות. אחת מהן שמה דגש על חשיבותן של סכמות חשיבה קוגניטיביות. התברר כי תפיסות נרכשות לעיתים טרם הלמידה, הן יציבות מאוד וקשות לשינוי גישה נוספת להסבר קשיים בפתרון בעיות מבחינה בין שני סוגים של תהליכי חשיבה הנבדלים אחד מהשני: חשיבה פורמאלית/לוגית וחשיבה אינטואיטיבית החשיבה האינטואיטיבית מבוססת בעיקר על התנסות יום יומית, ואילו החשיבה הפורמאלית/לוגית היא אנליטית ומבוססת על חוקים. תהליכי חשיבה אלה קיימים אצל כולנו בו זמנית וקיימת ביניהם השפעה הדדית אשר עשויה לעיתים להוביל למסקנות סותרות. השפעתה של החשיבה האינטואיטיבית במדע ובמתמטיקה נחקרה בשנים האחרונות על ידי סתוי ותירוש( Stavy & Tirosh, 2000 ) וגם Stavy & Babai, R, 2008)).אשר הציעו את “תיאוריית הכללים האינטואיטיביים”. עבודה זו תבדוק באיזה מידה תגובות נבדקים עיוורים ורואים העוסקות בשטח ובהיקף שלצורות גיאומטריות מושפעות מהכלל האינטואיטיבי “יותר מ – A , יותר מ – B . ” השפעת הכלל האינטואיטיבי נבדקה

מבוא המחאה הציבורית הגדולה, לה היינו עדים במחצית השנייה של 2011, העלתה לסדר היום הציבורי טענות קשות כנגד המבנה החברתי כלכלי בישראל ובנוגע למצוקת הדיור הקשה (כמו גם מצוקות נוספות). בין קולות המחאה נשמעו בבירור קולות, שלא ניתן עוד להתעלם מהם, אודות ריכוזיות המשק בישראל והקשר הישיר בין הון לשלטון בישראל. לעניות דעתי, הפתעה רבתי, לא  הייתה כאן, שכן הקשר שבין הון ושלטון קיים, ככל הנראה, מקדמת דנא, אלא שהפעם היה כאן ניסיון כן ואמיתי, לזעזע את היסודות, ולו זעזוע קל, על מנת להביע את מורת רוחו של הציבור הישראלי, הן מן המבנה החברתי בישראל ורמיסת מעמד הביניים והן מן השחיתויות הפורצות והאופן בו, ללא כל שקיפות, מנהלים בעלי ההון בישראל את המדינה לטובת רווחתם האישית ורווחת קברניטי המדינה בלבד. אנסה, בעבודתי זו, לעמוד על הקשר שבין הון ושלטון ועל הסכנות המובהקות שהינו מגלם, לדעתי, למערכת החברתית והכלכלית בישראל. אבחן כיצד קשר זה, בא לידי ביטוי גם במדינות שונות, אנסה להדגים את הסכנות הטמונות בקשר זה ואסקור את דו”ח הועדה לבחינת יחסי הון ושלטון בישראל. איני מתיימר בעבודתי זו ליתן כלים למיגור הסכנות לדמוקרטיה ולחברה בישראל, כי אם להעלות את המודעות לעצם קיומו של הקשר בין הון לשלטון ולהשלכותיו עלינו כחברה דמוקרטית.     תוכן העניינים מבוא ע”מ 3. פרק ראשון – הון ושלטון ע”מ 4. פרק שני – ביטויי הקשר בין הון ושלטון בישראל ובעולם ע”מ 8. פרק שלישי – הון שלטון ותקשורת ע”מ 13. פרק רביעי – דוח הוועדה לבחינת יחסי הון- שלטון בישראל ע”מ 16. סיכום ע”מ 19. ביביליוגרפיה ע”מ 21.  

מבוא כן, ילדה, כן, ידיים דקות. כן, עכשיו כבר מותר לבכות. כן, מלאך קטוף ריסים ושעיר, כן, עכשיו כבר מותר, | כבר מותר.  כבר הלילה רוגע וצח, כבר הדוד יוזף הלך, כבר הרדיו ספר ומנה מה עשו לך כבשב מענה. צייתנית משכלת היית ובאופל בכה לא בכית ואפילו (פו אוזן תשמע!) ועל כל וכל כל ועל כל כבר הוכן, קטנתי, בפרוטוקול וסודר והודק בסיכות  – – – ועכשיו כבר מותר לבכות.          (נתן אלתרמן, הטור השביעי  19.10.1945) יאן דוברצ’ינסקי, מנהל ‘המדור לטיפול בילד’ במחלקה לעזרה סוציאלית בעיריית וארשה וחבר במחתרת הפולנית היה מיוזמי הרעיון להוציא ילדים מגטו וארשה ולהעבירם למשפחות פולניות ולמנזרים, ובכך להצילם מגזרת ההשמדה. שנים לאחר מכך שחזר דוברצ’ינסקי שיחה שניהל בזמן הפעולות עם אחד ממנהיגי הגטו. בשיחה זו הוא מספר שנציג היהודים בגטו הודה להם על פעולותיהם אך בא בטענה כי הופכים את הילדים לנוצרים. מאחר ולא הייתה כל ברירה אחרת בשעה זו ועל אף התנאים הקשים הסכים נציג היהודים. בתום השואה, נושא זה הפך לאחד מהנושאים הרגישים שהעסיק את הציבור היהודי ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפולין כמעט שלושה וחצי מליון יהודים. מהם, שרדו מעטים בלבד (חודש לאחר המלחמה נרשמו בוועדים השונים 55,509 יהודים), רובם שרידי משפחות: “אחד מעיר ושניים ממשפחה”. על פי האומדן ילדים עד גיל ארבע עשרה שרדו כ 28,000, אבל רק 5000 מהם ניצלו על אדמת פולין, ורובם נשארו יתומים מאב או מאם או משניהם. סיכוייהם של הילדים לעבור בשלום את גזרות העבודה וההשמדה היו מועטים, ובכל זאת עם הניצולים נמנו גם ילדים. מעטים מאוד שרדו במחנות, אחרים ניצלו במנזרים או בנדודים בין כפרים

מבוא עניינה של עבודה זו היא הזיקה של שני משוררי ימי הביניים העבריים בספרד המוסלמית, שלמה אבן גבירול ועמנואל הרומי, לספר איוב. בעבודה זו אתמקד בשירי החול של שני המשוררים, ואבחן את תדירות השיבוץ שהם עושים מספר איוב. בפרק הראשון אסקור את קורות חייו של עמנואל הרומי, את הזיקה שלו לשירה האיטלקית של זמנו בכלל ולמשורר דאנטה בפרט, וכן את מחלתו. בפרק השני אסקור את קורות חייו של שלמה אבן גבירול, בדגש על מחלתו הקשה שהטביעה חותם עמוק בפסוקים מספר איוב. אצל שלמה אבן גבירול יהיו אלה השירים האישיים, אצל עמנואל הרומי – המחברת העשרים-ושלוש. למיטב ידיעתי, ולאחר בדיקה, לא נעשו עד היום מחקרים בסוגייה ספציפית זו. בעבודה זו אבקש להצביע על ההבדלים בין שני המשוררים, בכל הנוגע לאופי ולהיקף השימוש בשיבוצים על רבים משיריו. הפרק השלישי יוקדש לספר איוב, ממנו שאבו שני המשוררים שיבוצים לא מעטים לשיריהם. בפרק הרביעי אדון בתופעת השיבוץ בשירת החול העברית בספרד של ימי הביניים על היבטיה השונים, ואביא דוגמאות לשיבוץ נייטרלי ולשיבוץ טעון. הפרק החמישי יעסוק בספר “מחברות עמנואל”, אוסף השירים והכתבים של עמנואל הרומי ויבחן את מקומו ביצירה העברית של תור הזהב בספרד. בפרק השישי אביא מספר דוגמאות משיריו האישיים של אבן גבירול, ואבחן באיזו מידה הוא עושה בהם שימוש בשיבוצים מספר איוב. הפרק השביעי יתמקד במחברת העשרים-ושלוש של עמנואל הרומי, וגם כאן אבחן את היקף השימוש בשיבוצים מספר איוב. הסקירה המפורטת תאפשר לי לתת מענה לטענה המרכזית של עבודה זו, לפיה קיימים הבדלים בין שני המשוררים, בכל הנוגע לאופי ולהיקף השימוש בשיבוצים מספר איוב.     תוכן עניינים מבוא 3 פרק ראשון:

מבוא  בשנת 1789, יומיים לאחר פתיחת המושב הראשון של הסנאט. ג’ון אדמס, סגן הנשיא ויושב ראש הסנאט, קרא להקים ועדה שתפקידה יהיה להחליט כיצד יפנה הקונגרס אל נשיא ארצות הברית. סגן הנשיא הציע את התואר: “His highness the president of the United States of America and the protector of their liberties” אם יפנה הקונגרס אל הנשיא רק כ”אדוני הנשיא”, האמין אדמס, יפגע מעמד הרשות המבצעת, יניא את המוכשרים ביותר בעתיד מלנסות להשיג את המשרה, וכך יחזק את ריבונותן של המדינות המרכיבות את הברית על פני הממשל הפדרלי. בנוסף, שאל אדמס, איזו אימפריה תכיר בארצות הברית כשוות מעמד אם ראש המדינה הוא רק “Mister President”? אך הצעתו של אדמס לא התקבלה. למעשה, לא רק שלא התקבלה, אלא הותקפה על ידי יושבי הקונגרס, חבריו של אדמס ומתנגדיו, ואף על ידי הנשיא באותה עת – ג’ורג’ וושינגטון. הגדיל לעשות תומס ג’פרסון כאשר תקף את אדמס במכתב לג’יימס מדיסון: “התואר שהוצע לנשיא ארה”ב הוא הדבר המגוחך ביותר ששמעתי. זוהי הוכחה נוספת לנכונות שיפוט האופי של ד”ר פרנקלין על חברי [אדמס] – ‘תמיד אדם כנה, לפעמים אדם דגול, אבל מפעם לפעם משוגע לחלוטין’.” מדוע זכתה הצעה זו לבוז ולעג כה גדולים? היכן שגה אדמס כאשר חשב שתואר זה נחוץ לנשיא ארצות הברית? גורדון ווד, הדן בדמותו של ג’ון אדמס במסגרת ספרו על האבות המייסדים, מראה כיצד תומך נלהב של החוקה ואדם מבריק כל כך כג’ון אדמס- שגה בהבנת תפקידו ומקומו של הנשיא, ומתוך כך שגה בהבנת משמעות המשטר הרפובליקני החדש שנוצר על ידי החוקה. דבקותו של אדמס בעקרונות המשטר הממוזג, כפי שמתבטאים אצל פוליביוס ואריסטו, גרמו לו לפספס