עבודות אקדמיות

מבוא כל ילד ונער במערכת החינוך היהודית בישראל מכירים את הרוטינה של טקסי הזיכרון בבית הספר. הם משתתפים פעילים או צופים מהצד בעשרות טקסים כאלה, ונחשפים אף לטקסים ממלכתיים או קהילתיים. לפיכך, טקסים אלה מהווים מקור למחקרים בתחום מדעי החברה והתרבות. עבודתי, הנכתבת במסגרת הקורס “תרבות, תקשורת ופנאי בישראל”, מבקשת לשים את טקסי הזיכרון הבית ספריים הללו תחת עין בוחנת נוספת, מפאת חשיבותם התרבותית – שכן דרכם אפשר להבין את התרבות שמתוכה הם נולדו ואת הערכים הדומיננטיים השולטים בה, ואף כיצד טקסים אלה בתורם – משעתקים את התרבות הזו גם לדור הבא. בית הספר, מעצם היותו זירה מרכזית לפעילות המדינה לשם כינון לאומיות וזהות לאומית, נהפך לשדה קרב בו מתקיים מאבק על עיצוב הנרטיב הלאומי. מדינת ישראל הנהיגה טקסים אלה להטמעת ערכים אחידים ויצירת קולקטיב המאוחד בחינוכו, כאשר טקסי אבל לאומיים-חילוניים הפכו למכשיר מרכזי בחינוך זה (לומסקי פדר, 2003). טקסים אלה אף מהווים פסק זמן משגרת היומיום. הם מעבירים את המשתתפים והצופים בהם למציאות טקסית, המארגנת את עצמה תחת מימד של קדושה וציווי, המחבר את העבר עם ההווה והעתיד (הנדלמן וכץ, 1990). מבחינה זו הם מהווים מעין טקס מעבר, בו מדי שנה, בני הנוער מתנתקים משגרת היומיום, נמצאים במצב לימינאלי בו הם משתחררים מההגבלות הרגילות ומבני ההיגיון והמשמעות, ובתום הטקס הם משתלבים מחדש בתרבות ובערכים ההגמונים (Turner, 1977). ערכים הגמונים אלה כוללים את קדושת הצבא והלאום, מחויבות היחיד לקולקטיב, ולהטוטנות בין הרעיון כי ישראל היא קרבן נצחי אך אקטיבית בהגנתה על עצמה ובניה. במסגרת ערכים שכאלה, התפתחה לה תרבות השכול, בה האומה מקיימת קשר מורכב עם חיי אזרחיה ומותם. תרומתו

מבוא רשת האינטרנט הוקמה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 בארצות הברית בידי משרד ההגנה האמריקני. המטרה הייתה ליצור רשת תקשורת מבוזרת שלא תקרוס במקרה של התקפה גרעינית סובייטית. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 נפתחה רשת האינטרנט לשימוש לכל משתמש.   הרשת מחברת בין רשתות תקשורת של מחשבים בכל העולם. המחשבים המחוברים ברשתות יכולים להעביר זה לזה, באופן כמעט מידי, מגוון סוגי מסרים: קבצים הכוללים כתב, אנימציה, קול, תמונה וקובצי וידאו. אין מקום פיזי שבו ניתן למקם את הרשת, ולא ניתן למצוא גורם אחד שיש לו בעלות או אחריות על מכלול התכנים המועברים בה. התוצאה היא רשת תקשורת עולמית, מבוזרת, שנמצאת במרחב ממוחשב (cyberspace). מאז שהיא נפתח לציבור בכל העולם היא גדלה גידול מסחרר.   כיום, בזכות רשת האינטרנט הידע הפסיק להיות נחלתם של מעטים;  הוא פתוח בפני כל מי שנכנס לרשת. פתיחת רשת האינטרנט בפני כל משתמש יצרה מהפכת מידע. אך, דווקא מאפייניה המיוחדים של רשת האינטרנט כמו: מבנה מבוזר, חופש וקלות זרימת המידע, השוויוניות הקיימת בה, קלות ההצטרפות אליה, האנונימיות שבפעולה באמצעותה,  היותה זולה ופתוחה לכל כיס הם אלה אשר מעודדים את השימוש הרב בה מצד אחד, ומצד שני מקשים על הפיקוח על תכניה. לצד יתרונותיה של רשת האינטרנט, חסרונותיה הם בכך שהיא משמשת גם לפעולות שליליות כמו:  ניצולה בידי ארגוני טרור לאומיים ובינלאומיים המשתמשים ברשת   להעברת מידע, לתעמולה, לתקשורת בין תומכיהן, ואף לצרכים מבצעיים. מאז פתיחת הרשת לכל אחד, נוצרה הזדמנות לגורמים שונים לתקוף חברות ומדינות באופן שונה מאלו של הטרור הקלאסי.   בשנות ה-90 המאוחרות של המאה ה-20 הוקמו רשתות חברתיות מקוונות, מרביתם מבוססים על

מבוא עבודה זו תעסוק בשאלה של יחסי – גומלין המורכבים בין יהדות לדמוקרטיה במדינת ישראל בראיית המורים לאזרחות. היא תנסה להבין כיצד המורות רואות את הקונפליקט ה”קלאסי” בין “מדינה יהודית” ו”מדינה דמוקרטית” וכן כיצד הן תופסות את תפקיד המקצוע “אזרחות” במתן פתרון ל/ או לכל הפחות ריכוך של קונפליקט זה. החומר האמפירי שאליו העבודה בונה את עצמה היא סדרה של ראיונות עומק שנערכו עם המורים לאזרחות. ראיונות אלו נערכו על פי קו מנחה שהוכן מראש, אך מורכב משאלות “פתוחות” שמאפשרות למרואיין להתבטא בצורה חופשית. העבודה נעשתה בשיטת ניתוח תוכן. רציתי להבין, מה המורות חושבות על שלושה נושאים מרכזיים שצוינו לעיל תוך התייחסות לקונטקסט רחב יותר של תפיסתן העצמית כמורים, יהודים ואזרחים וכן תוך התייחסות לתפיסתן את המציאות החברתית בישראל. הטקסט מתחיל מסקירת ספרות שמאפשרת שרטוט ראשוני של המתח בין דמוקרטיה לדת תוך מבט  להיבטיו ההיסטורי והמבני. לאחר מכן, מסגרת הסקירה מצטמצמת בניסיון לשפוך אור אינטנסיבי יותר על המתח הספציפי בין יהדות לדמוקרטיה בישראל. הטקסט ממשיך עם התייחסות רחבה לממצאים שצוינו לעיל ופרשנותם הראשונית. בסוף המסמך, העבודה תציע פרק מסכם של דיון ומסקנות. פרק זה כולל טענה כי הרבה מן המורים מבקשים להדגיש את חשיבות של שיעורי “אזרחות” בישראל משום שלדעתם שיעורים אלה מספקים לתלמידים כלים המאפשרים להם לשמור על ה”איזון הראוי” בין דמוקרטיה ליהדות.  במילים אחרות, בעיני המורים שיעורים אלה לא בהכרח מבטיחים את פתרון הקונפליקט בין הבסיס הדתי לזה הדמוקרטי של המדינה, אולם לפחות הם מאפשרים לשמור על עצימותו נמוכה היחסית.   תוכן עניינים מבוא 3 ממצאים 10 הדרך להוראת האזרחות 10 על הקשר בין יהדות ואזרחות 15 יהדות

מבוא “אחרי החורבן במעונות עלו בריונים על הגג ויעשו פרץ בו – וזעקת שבר נשמעה מתוך העלייה. שלושה מן הנחבאים שם – משה מחלין ואבי ואחותי, – הגיחו מיד דרך פרץ שני שעשו בעצמם ועלו הגגה, ושני רוצחים אחריהם…אבי ואחותי התרוצצו אחוזי יד הנה והנה כמטורפים מקצה הגג ועד קצהו. מלמעלה רודפים אותם הרוצחים ומלמטה עולה צהלת המון שיכורים ופרועים ורתוחים…לבסוף הדביקו הרוצחים את אבי ואת אחותי והכום בגרזן. אבי נפל מת מתבוסס בדמו ואת אחותי הצילה נוצרייה אחת…כל איבריו היו מרוסקים ודרוסים ופניו מעוכים. עמו נמצאה גם גופת משה מחלין, שנפל גם הוא בנופלים מן הגג ונהרג”. הדוגמא לעיל היא עדות שנלקחה על ידי חיים נחמן ביאליק מפי הניזוקים ועדי הראיה בפרעות קישינב בשנת 1903. ביאליק נשלח לקישינב על ידי הועדה ההיסטורית בראשות שמעון דובנוב, שהטילה על עצמה לחקור את מעשי הפרעות האלה. למעשה, ההתנקשות הטרוריסטית ששמה קץ לחייו של הצאר אלכסנדר השניבאותו יום הרה גורל, היה תירוץ נוח לממשלת הירושה של הצאר אלכסנדר השלישי לשסות המוני איכרים לחגיגה של רצח, שוד, ביזה, ועשיית שפטים ביהודים וברכושם. ההתקפות על השעירים היהודיים לעזאזל, מיוזמתה של הממשלה, נועדו לנצל את האנטישמיות הכרונית למקד את שימת לב ביהודים, ובכך להסיח את דעתה של האוכלוסייה מן הבעיות חשוכות המרפא שנתקל בהן המשטר הצארי. אכן, המילה “פוגרום” היא תרומה רוסית יחידה במינה במילון ההרס האנושי. וכך מגדיר אותה המילון: “פוגרום: (אידיש מרוסית, מילולית – חורבן): טבח מאורגן באנשים חסרי ישע: במיוחד: טבח יהודים”.   הפוגרומים במזרח אירופה במאה ה-19 כוונו נגד הקהילה היהודית, שהייתה בתהליך של גוויעה ברעב. הסיבה העיקרית למצב זה הייתה ההתפוצצות

מבוא עבודה זו תחקור את השאלה הבאה – האם חיזבאללה כגרורה איראנית עצמאי יותר בנושאי פנים לבנונים מאשר בנושאי חוץ. השערתי היא כי ממצאי העבודה יעלו כי הארגון אינו עצמאי יותר במדיניות הפנים, זאת כיוון שהאינטרס האיראני באיזור, והשאיפה להגמוניה, מכתיבים מדיניות השואפת לעצב את הארגון, כמו המשטרים הערביים האחרים, ברוח המהפכה האיסלאמית. איראן הינה הפטרון והתומך העיקרי של ארגון חזבאללה הפועל ומתקיים בלבנון. ארגון זה התחזק לאין שיעור מאז הקמתו, כאשר בין היתר, נעשה הדבר, בסיוע ומתן תמיכה של המשטר האיראני. לכן, אני סבורה כי ישנה חשיבות בבחינת מקור כוחו של הארגון ואת המשעות של התמיכה האיראנית, האם היא פורשת את זרועותיה הארוכות ובוחשת גם בענייני פנים לבנוניים, או שהיא מגבילה את עצמה – לביסוס האינטרס האיראני באיזור באמצעות שימוש בפרוקסי שלה – הגרורה האיראנית חזבאללה. לשם ניתוח שאלת המחקר אסקור תחילה, בפרק הראשון, את המשטר האיראני ומאפייניו המכתיבים, בין השאר, את האינטרס האיראני באיזור, ובפרק השני את המטרות והאינטרסים של ארגון חזבאללה באיזור ואבקש לעמוד על מקורו של הקשר – אידיאולוגי, ערכי, או אינסטרומנטלי, ובהתאם לכך להעריך את חוזקו של הקשר והשלכותיו. בהמשך העבודה, בפרק השני, אסקור את מדיניותו של חזבאללה בנושאי פנים וההשפעה האיראנית, ובפרק השלישי אנתח את מדיניותו של הארגון בנושאי חוץ וההשפעה האיראנית על מדיניות זו. בפרק סיכום העבודה אנתח את הממצאים שעלו בפרקים הקודמים אל מול שאלת המחקר ואבחן את השערת המחקר.   המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים,

תקציר העבודה הנוכחית שואפת לבחון את יחסי הגומלין בין החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי בישראל, כפי שהם מיוצגים  בתנועות הנוער בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט. שמידע ורומי (2007) מציינות בספרן את הקושי במציאת הגדרה חד משמעית המקובלת על רוב החוקרים באשר לתחום החינוך הבלתי פורמאלי. Labelle (1981, בתוך שמידע ורומי, 2007) מציע הבחנה בין שלוש דרכי חינוך, ומגדיר את החינוך הבלתי פורמאלי כ”מערכת פעילויות חינוכיות מתוכננות המתקיימות שלא בשעות הלימודים ובדרך כלל מחוץ לבית הספר” (עמ’ 12). סילברמן- קלר (2007) קוראת לסוג זה של ארגון “מערכות עוקפות”, כלומר ארגונים חינוכיים העוסקים בחינוך אידיאולוגי במסגרת הפעילות החברתית של בתי הספר אך גם מחוץ להם. מתוך כלל המסגרות הפועלות בתחום החינוך הבלתי פורמאלי, תנועת נוער הינה ארגון בלתי פורמאלי של צעירים למען צעירים, שיש לה אני מאמין מוגדר ואשר חבריה באים אליה מתוך בחירה (שפירא ואחרים, 2003). תנועות הנוער מהוות מרכיב מרכזי במסגרות חינוך בלתי- פורמאלי, כאשר בישראל פועלות כ- 15 תנועות נוער ארציות, בהן חברים 300,000 בני נוער.  הערכת מנהל חברה ונוער היא כי בתנועת הצופים הערבים חברים כ- 4800 בני נוער בקירוב, 3% מסך בני הנוער החברים בתנועות נוער בישראל (מנהל חברה ונוער, 2009). בין ההבדלים בין החינוך הפורמאלי לבלתי פורמאלי ניתן לציין כי החינוך הבלתי פורמאלי אינו מבוסס על תכניות לימודים קבועות, מערכת בחינוך והוראה על ידי מורים מקצועיים. הוא נחשב לתהליך למידה הנמשך לאורך החיים, כשהוא מבוסס על מצבים משתנים, וההוראה בו נתפסת כמשא ומתן בין המדריך לחניכיו (זמיר ולסרי- רוש, 2013). לצד גישות תיאורטיות המבקשות לגשר בין מושג החינוך הפורמאלי והבלתי- פורמאלי, או לנתח אותם כשתי מערכות

מבוא מבין הקהילות היהודיות בתפוצות מדינות ערב, יהדות מרוקו נחשבת לאחת מהקהילות הגדולות והבולטות, יהודי מרוקו מצד אחד שימשו חלק פעיל בחיי היום יום בחברה המרוקאית, הם לקחו חלק במסחר תפסו תפקיד מפתח בארמון המלך ובענפי השלטון השונים, הם זכו לשטחים מחייה חופשיים ולזכויות הגנה מהמלך. אך למרות זכויות אלו בסופו של דבר היהודים בחרו ערב הקמת מדינת ישראל לעזוב את מרוקו ולעלות למדינת ישראל, זאת למרות שבמקרים מסוים העלייה עלתה להם ברמתם הסוציו אקונומית לעומת החברה המרוקאית. עבודה זו תבחן את יחסי היהודים מוסלמים במרוקו במאה ה-19, הבדיקה תיערך ברובה לפני תחילת הסכם ההגנה של מרוקו עם צרפת שבעצם ביסס את הקולוניאליזם הצרפתי על מרוקו עד שנת 1956. במסגרת עבודה זו אציג כי מאפיינה המוסלמים של מרוקו מונעים ממנה לקבל בצורה מלאה את היהודים המתגוררים בה, זאת למרות שיהודים רבים התגוררו במדינה עוד לפני שהניצנים הראשונים של האסלאם פרחו במדינה. מאפיינים מוסלמים אלו, שהשתלבו בתשתית השלטון במדינה, הניעו לאורך השנים נורמות של יחס כלפי היהודים של תושבים לא שווים, כלומר תושבים שחיים במדינה אך בסופו של דבר נתונים לחסדיו של המלך. זוהי זכותו של המלך להזיז את היהודים משכונה אחת לאחרת או לאפשר להם לעסוק בתחום מסוים ובאחרים לא. בסופו של דבר היהודים במרוקו היו תלויים במידה רבה בחסדו של המלך ורצונו לאפשר להם או לא לקחת חלק פעיל בחברה. אופי השלטון במרוקו הינו ייחודי למרוקו, אופי זה משמש הסבר נוסף למאפיינים המוסלמים של המדינה ובנוסף אליהם אציג את ההשפעות של אופי שלטון זה על חייהם של היהודים במדינה. כמו כן הקוראן מהווה נדבך חשוב להסדרת חיי היום יום

מבוא מאז 1990 אנו עדים להתפתחות של היחסים הכלכליים, המסחריים והמדיניים בין ישראל למדינות האפריקאיות שמדרום לסהרה. עבודה זו תנתח את התפתחות היחסים בין ישראל למדינות אלו ותבחן על מה מבוססת מערכת יחסים זו. לפיכך שאלת המחקר תהיה – על מה מבוססת מערכת היחסים בין ישראל למדינות דרום הסהרה בשני העשורים האחרונים – מה הם האינטרסים האסטרטגיים העומדים בפיתוח היחסים בין המדינה היהודית ובין מדינות אלה באפריקה – האם יחסים אלה מבטאים קרבה מדינית אידיאולוגית, או אינטרסים מסחריים גרידא? במהלך העבודה אבחן את מכלול האינטרסים בין המדינות ואת התפתחותם של אינטרסים אלה ואנתח את השפעתם של גורמים וארגונים חיצוניים על התפתחות מהלך היחסים. אני סבורה כי הבנתו של נושא זה הינה בעלת חשיבות רבה, מאחר שזהו אינטרס ישראלי אסטרטגי מן המעלה הראשונה לשמר יחסים אלו, והבנה טובה יותר של קשר זה ומה שעומד בבסיסו, עשויים לסייע בהמשכה וחיזוקה של מערכת היחסים הזו. המחקר יתבסס על הגישה האיכותית ויאסוף עובדות ונתונים העשויים להרחיב את הידע הקיים במחקר על אודות התופעה הנחקרת, מבחינת התיאור או ההסבר שלה. תהליך העבודה יכלול ניתוח תוכן של המקורות הנבחרים, בהתייחס לנקודות הרלוונטיות לנושא הנחקר. בסיכום יובאו עיקרי המבוא, הממצאים העיקריים והמסקנות שיעלו מהדיון.     תוכן עניינים מבוא: עמ’ 3 1. תולדות היחסים בין ישראל למדינות דרום הסהרה: עמ’ 4-9 2. האינטרסים של מדינות דרום הסהרה במערכת היחסים: עמ’ 10-12 3. האינטרסים של ישראל במערכת היחסים: עמ’ 13-16 4. עיצוב היחסים וטיבו של הקשר שבין ישראל למדינות דרום הסהרה: עמ’ 17-19 5. דיון וסיכום: עמ’ 20-22 6. רשימת מקורות: עמ’ 22-24

מבוא   לאחר שנים ארוכות שבהן יוצג הדתי בקולנוע הישראלי כדמות נלעגת, גלותית, חלשה, או אתנית בלבד (מזרחית), ניתן לראות החל משנות האלפיים תאוצה עצומה ביצירה הקולנועית והטלוויזיונית שעניינה העולם הדתי והחרדי. סדרות כמו סרוגים ומעורב ירושלמי, מרחק נגיעה ואורים ותומים הפכו לחלק מהפריים-טיים ההגמוני של הטלוויזיה המסחרית, כשבמקביל הקולנוע נוגע גם הוא יותר ויותר בעולמות שבמשך שנים רבות היו בבחינת עולמות רחוקים ואחרים. הבאת ה”אחר” למרכז הבמה הישראלי הוכיח עצמו כפורט על נימים משותפים לחילוניים ודתיים (מכל הסוגים) גם יחד. העובדה ששליש מאזרחי המדינה מגדירים עצמם כמסורתיים עד דתיים ודאי הועילה לכך, אולם גם ההצצה לעולמות שהיו עד לא מכבר בבחינת קהילות אתנוגרפיות רחוקות מההוויה השיינקינאית שמצאה ביטוי על המסך הגדול והקטן (בעיקר בטלוויזיה המסחרית). במקביל, החלה המדינה במתן תמיכה ליצירה שנועדה להציג את קבוצות השוליים ולתמוך ברב-תרבותיות ובדעות שאינן בהכרח מיינסטרימיות. זאת לצד יותר ויותר בתי-ספר דתיים שהחלו מלמדים קולנוע וטלוויזיה. התוצאה היא שפע יצירה, מקצוענית וחובבנית גם יחד. בעבודה זו באתי, לפיכך, לבחון את דימויו של הדתי החדש החל משנות האלפיים, תוך צמצום הבדיקה לקולנוע. בחרתי לצורך כך בשלושה סרטים המייצגים הוויות שונות של העולם הדתי – חוזרים בתשובה, כיפות סרוגות קרביים, נערות מדרשה מורדות – והם בעלי סגנון שונה: דרמה מיסטית, קומדיה קלאסית, דרמה/מותחן/פעולה. שלושתם נוצרו על ידי שלושה יוצרים מרקע שונה: חילוני; דתי-לאומי; דתי לאומי שהתפקר, חזר בתשובה ושב והתפקר. כיצד נראה הדתי החדש, בין אם במאה שערים, בהתנחלות, או בצפת? כיצד הוא מתמודד עם המודרנה כשזו פוגשת את ערכי הדת וציווייה? כיצד הוא מתמרן בין צו מצפונו, יצריו והאוטונומיה שלו לבין הציווי האלוהי ומנהגי