סמינריון ייצוג הנשים הערביות בסרטי קולנוע, הכלה הסורית, לא פה ולא שם, עטאש, למה שופתק
מבוא העבודה תעסוק בדמות האישה הערביה שחוצה גבולות בקולנוע הישראלי בסרטים : “למה שופתק” 2012 בבימויו של אנמרי ג’אקיר. “הכלה הסורית” (ערן ריקליס, 2004), “עסאש” (תאופיק אבו ואיל, 2005) ו”לא פה לא שם” (מסד הנתונים הקולנועיים IMDb, 2021) המוטיבציה האישית שלי לעסוק במחקר זה נובעת מהיותי אישה ערביה הגדלה בחברה ישראלית. בפניי, כמו בפני כמעט כל אישה ערביה מוצבים גבולות על בסיס יומי, על ידי החברה והמשפחה. אישה ערביה החיה בחברה הישראלית, חיה בקונפליקט תמידי בנוגע לחציית גבולות אלה. (Totry-Jubran, 2021) אמנם יש לה אפשרות לחצות את הגבולות אך זה סיכון שהיא לוקחת על עצמה, שכן חצייה זו לא תמיד מקובלת על ידי החברה הערבית. אישית, חציית הגבולות הללו גורמת לי להרגשה של חופש במובן מסוים, עצמאות והעצמה נשית ומשום כך, בחרתי דווקא בנושא זה, אפשר לאמר, באופן טבעי. (חרובי, קוש-זוהר, 2017) שאלת מחקר: האם וכיצד הייצוג של האישה חוצה גבולות לאומיים ותרבותיים בסרטים נבחרים ומבטא העצמת האישה הערבייה בחברה הישראלית ? בחרתי להתמקד בסרטים אלו משום שהאשה מוצגת כדמות ראשית ובכל סרט ישנו ייצוג אחר שלה, של דעותיה ומעמדה. בסרט “הכלה הסורית” מונה עומדת מפני בחירה האם לחצות את הגבול המדיני בין ישראל וסוריה בכדי להתחתן, גבול שאין דרך חזרה ממנו. הדילמה שלה היא אם לא לראות את משפחתה שוב או להישאר בישראל כאישה ערביה רווקה בת 25, דבר שלא מקובל בתרבות. בנוסף לגבול המדיני קיימים גם גבולות נפשיים ורגשיים בסרט שגם הם נחצים על ידי מונה ואחותה. בסרט “עטאש” המציאות נראית על גבולית, המשפחה חיה במקום נטוש לאחר שעזבה את אום אלפחם, עזיבה שנבעה מתקיפה מינית שעברה