חוזיות שקיפות IFRS Contractibility and Transparency of Financial Statement Information Prepared Under IFRS

חוזיות ושקיפות של דוחות פיננסים שהוכנו תחת IFRS: ראיות מחוזי חוב הקשורים לאימוץ IFRS

תקציר

אנו מתארים מספר מאפיינים של IFRS המשפיעים על החוזיות או השקיפות של מידע הדוחות הפיננסיים, ולפיכך על השימוש במידע זה בחוזי חוב. מאפיינים אלו כוללים את המספר הרב של ברירות מבין חוקי החשבונאות אותם ה- IFRS מעניק למנהלים, אי-וודאות גדולה יותר בנוגע לחקיקה, ודגש רב יותר על חשבונאות שווי הוגן. בהתאם לירידה בחוזיות של מידע הדוחות הפיננסיים של IFRS, אנו מוצאים ירידה משמעותית בהתניות חוב (covenants) מבוססות-חשבונאות לאחר אימוץ מנדטורי של IFRS. הירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות קשורה במדידה של ההבדלים בין הסטנדרטים המקומיים הקודמים לבין IFRS. מכיוון שהאימוץ של IFRS שינה את הדיווח הפיננסי בדרכים רבות באופן סימולטני, קשה לזהות את המקור לירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות במאפייני IFRS ספציפיים, אם כי אנו מדווחים על ירידות גדולות יותר בשימוש בהתניות חשבונאיות אצל בנקים, שלהם יש יחס גדול יותר של נכסים והתחייבויות בשווי הוגן. הממצאים שלנו מוסברים באופן טוב יותר על ידי ירידה בחוזיות מאשר עליה בשקיפות, שתוביל בנוסף לירידה בשימוש בהתניות לא-חשבונאיות, בעוד שאנו מצאנו עליות. באופן כללי, אנו מסיקים כי כללי ה- IFRS מקריבים את התועלת של חוזי חוב לטובת יעדים אחרים, כמו זמינות של מידע חשבונאי הרלוונטי לשומה.

1. מבוא

אנו חוקרים את השינויים בחוזי חוב הקשורים לאימוץ המנדטורי של תקן הדיווח הכספי הבין-לאומי (IFRS). האימוץ המנדטורי של IFRS שינה את הכללים המפקחים על הכנה והצגה של דוחות פיננסיים, כאשר בחלק מהמדינות שינויים אלו היו משמעותיים, ומספק הזדמנות אידיאלית לבחון את החוזיות של המידע הפיננסי.

המחקרים הקודמים לגבי האימוץ המנדטורי של IFRS התמקדו בשוקי ההון ועסקו בשקיפות של המידע הפיננסי, להבדיל מהחוזיות. מרבית המחקרים הגיעו למסקנה כי המשתתפים בשוק ההון הגיבו בחיוב לאימוץ של IFRS וכי מחירי המניות מגיבים יותר לנתונים החשבונאיים בתקופת לאחר-IFRS. דסקה וגבהרט מצאו עליה באיכות הגילוי הנתפסת. אהרוני, בר-ניב ופולק מצאו עליה ברלוונטיות הערך של צדקה, מחקר ופיתוח, ושיערוך נכסים. בארת’ ועמיתיו דיווחו על עליה ברלוונטיות הערך תוך השוואה לחברות אמריקאיות. ייפ ויאנג מדווחים על עליה בדמיון בין פונקציות חשבונאיות לבין עליה בחלופת מידע. גוף ראיות זה הינו עקבי לאמונה הרווחת כי IFRS שיפר את השקיפות ויכולת ההשוואה של הדוחות הפיננסיים, ולפיכך את האינפורמטיביות. לעומת זאת, מספר מחקרים מצאו כי האינפורמטיביות השתפרה בתקופה לאחר-IFRS רק אצל חברות עם תמריצים לציית, או במדינות המשקיעות בשיפור האכיפה. מחקרים אלו מטילים ספק בכך שדוחות IFRS הם הסיבה לשינויים הנצפים באינפורמטיביות, ומציעים כי יתרונות השקיפות של IFRS כשלעצמם אינם משמעותיים. ללא קשר למסקנות הנוגעות לשקיפות, המחקרים הקודמים שעסקו באימוץ המנדטורי של IFRS לא התמקדו במאפיין שונה אך חשוב של המידע הפיננסי: התועלת שלו בהקשרים חוזיים, או חוזיות.

ידוע לכל כי מערכת חשבונאות אופטימאלית תלויה בשימוש במידע אותו היא מפיקה. ג’סדל מדגים טענה זו באמצעות השוואה בין שומת החברה וחוזים עם מנהלים. קרופורד וסובול מראים כי העקרונות מסתירים מידע מסוכנים כאשר קיים ניגוד אינטרסים. ברסנן, מילגרום ופול מראים כי מחירי השוק משלבים מידע לגבי ערך הנכסים, אך חוזי פיצוי אופטימאליים משלבים מידע לגבי הערך הנוצר על ידי מנהלים. מכיוון שהדירוגים של מערכות חשבונאות חלופיות הם תלויי-משתמש, לא קיימת בהכרח התאמה של אחד-לאחד בין המידה שבה הדוחות הפיננסיים משלבים מידע עדכני המועיל לשומה (בשוקי הון ואפילו בשוקי חוב) לבין התועלת שלו בהקשר החוזי (כולל חוזי חוב).

בעוד שקשה להסיק זאת במדויק מהנתונים, ההבחנה הקונספטואלית בין החוזיות של המידע לבין התועלת שלו עבור שומה הינה חיונית עבור הניתוח שלנו. לדוגמא, המידע הפרטי של מנהלים לגבי תזרים המזומנים של נכס מסוים יכול להיות אינפורמטיבי עבור משתמשים רבים, אך באותו זמן חישוב של השווי ההוגן של הנכס, המבוסס על אומדני תזרים המזומנים אותם המנהלים הופכים גלויים לציבור, עשוי שלא להיות חוזי. הביסוס של תוצאות חוזיות על גילוי של מידע פרטי סמוי על ידי צד אחד לחוזה עלול לגרום לסיכונים מוסריים מהם צדדים אחרים לחוזה ירצו להימנע. דוגמא נוספת היא האפשרות של IFRS לתעד את ההתחייבויות של חברות בשווי הוגן. מידע זה עשוי להיות יותר רלוונטי, מבחינת ערך, למשקיעי הון, אך כפי שנראה בהמשך, ייתכן והוא יהיה שימושי יותר למטרות חוזי חוב אם המאזנים משקפים את גודל ההתחייבות החוזית של החברה להחזר החוב.

נובע מכך כי הדירוגים של מערכות חשבונאיות המבוססים על מדדים של שוק ההון, כמו רלוונטיות הערך, זמינות במועד, נזילות, אי-סימטריות במידע, q של טובין, ועלות ההון העצמי, עלולים להוות אינדיקאטורים מטעים של התועלת של חוזי חוב. אפילו התועלת של תמחור חוב אינה בהכרח מועברת לחוזיות. בדומה, נטען בהמשך כי אכיפה אפקטיבית אינה מובילה לתוצאות דומות בחוזי חוב כמו אלו בהקשר של שומות בשוק ההון.

אנו טוענים כי השפעות חוזיות החוב של IFRS הן ככל הנראה משמעותיות, ומציגים ראיות התומכות בהשקפה זו. נתאר מגוון סיבות מדוע דוחות פיננסיים הנערכים תחת IFRS עשויים להיות מועילים פחות בחוזי חוב, אפילו אם בו-זמנית הם מספקים יותר מידע המועיל לשומה. בעוד שקיימות מספר תגובות מעשיות לוגיות הקשורות בחוזי חוב להטמעה של IFRS, אנו טוענים כי תגובות אלו כרוכות בעלויות, וכי חלק מהן אינן ישימות בפרקטיקה.

האימוץ של IFRS יכול להיתפס על ידי מלווים ככלי המאפשר שיקול דעת רב יותר למנהלים אופורטוניסטיים, מכיוון שהסטנדרטים שלו נתפסים כמבוססי-עקרונות יותר בהשוואה לסטנדרטים מקומיים מבוססי-כללים קודמים, ומאפשרים ללווים ברירות רבות יותר מבין סוגי מדיניות חשבונאית שונים לצד שיקול דעת רב יותר בהטמעה שלהן.

השיקולים הנ”ל לוו באי-וודאות לגבי ההשפעות המיידיות וארוכות הטווח של אימוץ IFRS על ההתניות החשבונאיות, לצד אי-וודאות לגבי החקיקה העתידית של IASB. אי-וודאויות כאלו מעלות את הסיכון עבור המלווים והלווים, כולל הסיכון כי ההתניות יוכשלו על ידי השינויים בכללים, ולפיכך יפגעו ביעילות של ההתניות החשבונאיות בהשוואה לחלופות. אימוץ ראשוני מהווה אפקט חד-פעמי מיידי, המשפיע על הדיווחים הפיננסיים כאשר הן מומרות באופן ראשוני ל- IFRS, אך אי-וודאות גוברת לגבי החקיקה העתידית של IFRS ביחס ל- GAAP מקומי עשויה להוות מאפיין מבני ממושך של חקיקת IASB, כאשר היא מנסה ללהטט במגוון רחב של אינטרסים כלכליים ופוליטיים לאומיים.

בהשוואה לסטנדרטים מקומיים קודמים, ה- IFRS מנצל יותר את חשבונאות השווי ההוגן, הכוללת מספר מאפיינים העשויים להפחית את האפקטיביות של מידע הדוחות הפיננסיים עבור חוזי חוב. רווחים והפסדים של שווי הוגן משלבים מקרי הלם חולפים בתזרימי המזומנים של הנכסים, מהלך ההופך את רווחי התקופה הנוכחית לפרדיקטור גרוע של יכולת שירות החוב העתידית, במיוחד עבור חובות בעלי חלות ארוכה. רווחים והפסדים בשווי הוגן כוללים גם הלם לתשואות הצפויות של הנכסים, הצפויות להתהפך לפחות חלקית לפני חלות החוב, מצב ההופך את המאזן ואת משתני הרווח לפחות יעילים בחוזי חוב. בנוסף, האפשרות של IFRS לקבוע שווי הוגן של חבויות פיננסיות מסוימות מנמיכה את ערך החוזיות שלו מכיוון שחוזי חוב דורשים תשלום חוזר של הקרן ושל הריבית, ולא את השווי ההוגן של החוב.

אנו בוחנים את ההשפעה של אימוץ IFRS על חוזי חוב בדגימה של חובות חדשים בין השנים 2001-2010 ב- 22 מדינות שאימצו את IFRS ו- 21 מדינות שלא עשו זאת. תוך יישום שיטת הבדל-בהבדלים (difference-in-differences, DID) המבקרת עבור מאפייני הנפקות חוב וחברות לצד השפעות קבועות של מדינה ושנה, אנו מתעדים צניחה מובהקת בתדירות ובאינטנסיביות של התניות מבוססות-חשבונאות במדינות שאימצו את IFRS, בהשוואה למדינות אחרות. הירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות נצפה גם עבור התניות דוחות הכנסה וגם עבור התניות מאזן. מצאנו ירידות גדולות יותר בשימוש בהתניות חשבונאיות במדינות שבהן הסטנדרטים לפני IFRS היו שונים יותר מ- IFRS, ואצל בנקים (שהדוחות הפיננסיים שלהם חשופים יותר לחשבונאות שווי הוגן), אך לא במדינות עם אכיפה נוקשה יותר. תוצאות אלו הן איתנות למגוון ספציפיקציות.

הסבר חלופי לתוצאות אלו מבוסס על דמרג’יאן, המציין כי ניתן לטפל באי-סימטריות במידע לפני ההלוואה על ידי שילוב התניות המובילות למשא ומתן חדש על ההלוואה כאשר המידע המטריאלי על איכות האשראי של הלווה נחשף. אם היישום של IFRS והשינויים הרגולטורים הקשורים בכך ישפרו את איכות הדיווח ולפיכך גם את האי-סימטריות במידע לפני ההלוואה, יהיה פחות צורך במשא ומתן חדש בעתיד. מצב זה יפחית את הביקוש להתניות חוזי חוב, גם חשבונאיות וגם לא-חשבונאיות. עם זאת, מצאנו כי התניות לא-חשבונאיות למעשה הופכות תדירות יותר לאחר אימוץ IFRS, במיוחד בהלוואות, כלומר הממצאים שלנו מוסברים טוב יותר בכך ש- IFRS מפחית את החוזיות במקום לשפר את השקיפות.

מאמר זה מהווה חלק מהספרות העוסקת בהשלכות הכלכליות של אימוץ IFRS. הראיות שלנו מלמדות כי הדוחות הפיננסיים תחת IFRS הם פחות שימושיים עבור תכנון התניות בהשוואה לדיווח הקודם במדינות המאמצות. זהו “מבחן שוק” עבור IFRS, הדומה למחקר של כריסטנסן וניקולאייב. איננו בוחנים את התועלת של IFRS בהקשר של תמחור חוב, בשוקים ראשיים או משניים.

מאמר זה תורם בנוסף לספרות הכללית העוסקת בשימוש במידע חשבונאי בהקשר של חוזיות חוב. מספר מחקרים מצאו כי המאפיינים של המספרים החשבונאיים משפיעים על השימוש בהם. ניקולאייב מצא כי השימוש בהתניות חשבונאיות קשור במידה של ההכרה בהפסדים במועד. קוסטלו ו-וויטנברג-מורמן מצאו כי השימוש בהתניות חשבונאיות צונח כאשר חולשה בניטור הפנימי מערערת את יציבות הדוחות הפיננסיים. המחקר שלנו קשור למחקרו המשפיע של לפטוויץ לגבי חוזים שאינם-GAAP בהסכמי הלוואה פרטיים, לראיות של דמרג’יאן לכך שהעלייה של חשבונאות שווי הוגן בארצות הברית שחקה את השימוש בהתניות חוב מבוססות-מאזן, וגם למחקרם של כריסטנסן וניקולאייב.

ההשערות, הנתונים והמסקנות שלנו שונים מאלו של המאמר של צ’ן ועמיתיו, המראה גם הוא ירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות. מחקר זה בדק כיצד שינויים בשקיפות משפיעים על חוזי הלוואות, בעוד שהמחקר שלנו בודק גם את ההשפעות של שקיפות וגם את אלו של חוזיות על הלוואות ואגרות חוב. בנוסף, על ידי בחינת ההחלפה בין התניות חשבונאיות ולא-חשבונאיות ועל ידי בחינה נפרדת של בנקים, אנו יכולים לשקול הסברים חלופיים עבור הממצאים שלנו. לבסוף, מחקרו של צ’ן מתייחס להלוואות שבהן ספקי המידע אינם מתעדים התניות, כהלוואות נטולות-התניות בפועל. מצב זה מתרחש בכ- 90% מההלוואות מחוץ לארצות הברית בדגימה שלנו, ומכיוון שרק לעתים רחוקות הלוואות מונפקות ללא התניות כלשהן, אנו מתייחסים לכך בתור נתונים חסרים.

בראון חקרה שינויים בהתניות חשבונאות הקשורים לאימוץ של IFRS עבור הלוואות מקומיות (כלומר חוזי הלוואה בין לווה לבנק, ששניהם נמצאים באותה מדינה) בהשוואה לחוזי הלוואות בין-לאומיים (כלומר חוזים בין לווה לבנק הנמצאים במדינות שונות). באופן עקבי לממצאים שלנו, היא מצאה ירידה בהתניות החשבונאיות בחוזי הלוואה מקומיים. עם זאת, בנוגע להלוואות בין-לאומיות, היא מצאה כי התניות מבוססות-ביצועים (שהן למעשה התניות מבוססות-דוחות הכנסה) פוחתות לאחר אימוץ IFRS, בעוד שהתניות מבוססות-הון (שהן למעשה התניות מבוססות-מאזן) גוברות. בעוד שאיננו מנסים להסביר תוצאות מעורבות אלו לגבי הלוואות בין-לאומיות, הן נאספו מהשוואה בקרב חברות IFRS, ולא בין חברות IFRS ושאינן-IFRS כמו במחקר שלנו. בדומה לצ’ן, בראון מניחה כי חוזי חוב הם נטולי-התניות כאשר ספקי המידע אינם מתעדים התניות כלשהן (חשבונאיות או לא-חשבונאיות).

התוצאות שלנו סותרות את אלו של המחקר האמריקאי של דמרג’יאן, דונובן ולארסון, שלא מצאו ראיות כלשהן לשינויים בשימוש בהתניות חשבונאיות לאחר האימוץ של SFAS 159. אנו מספקים מספר הסברים אפשריים להבדל זה, שהחשוב ביניהם מבוסס על תזמון. חשבונאות שווי הוגן הייתה נפוצה מאוד בארצות הברית עוד לפני ש- SFAS 159 שינה את הכללים, כך שהשימוש בהתניות חשבונאיות כבר נמצא בירידה.

למחקר שלנו יש מספר השלכות פוטנציאליות לגבי המדיניות. פרויקט IASB/FASB המשותף רואה בצרכי המידע של “משקיעים, מלווים ונושים אחרים” והחלטות המערבות “רכישה, מכירה או החזקת הון ומכשירי חוב ומתן או יישוב הלוואות וצורות אשראי אחרות” כגורמים הומוגניים. הניתוחים והתוצאות הסותרות לגבי חוזי חוב ושומת הון מאתגרים את הנימוקים של סטנדרטים חשבונאיים לשימוש כללי. התוצאות והטיעונים שלנו מראים בנוסף כי בנוגע לחוזי חוב, יהיה זה בלתי אופטימאלי להשתמש במודל מדידה חשבונאי עקבי עבור כל החובות והחבויות, כפי שמעדיפים IASB ו- FASB ובתמיכת חוקרים שונים כמו צ’יימברס ובארת’.

יש לציין כי התוצאות והטיעונים שלנו אינם מרמזים כי הסטנדרטים של IFRS הם נחותים לעומת הסטנדרטים המקומיים הקודמים של המדינות המאמצות. מסקנתנו הצנועה היא כי דוחות פיננסיים אינם יכולים לשרת את כל האדונים, ובפרט, לדוחות פיננסיים שנערכו תחת IFRS יש מגבלות חשובות בכל הנוגע לחוזיות חוב, שמאפייניה הייחודיים אינם משתקפים בקביעת הסטנדרטים. אנו מכירים בכך שלמרות שניתוח ה- DID שלנו עם השפעות קבועות של מדינה ושנה מצביע על ירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות לאחר אימוץ IFRS, ייתכן כי תוצאה זו נובעת ממשתני קורלציה חסרים או אירועים מקבילים. תוצאות אלו רלוונטיות במיוחד בהקשר של אימות IFRS מכיוון שאימוץ IFRS על ידי המדינות נעשה בפרק זמן צפוף. אנו מכירים בנוסף בכך שההבחנה בין חוזיות לשקיפות, בעוד שהיא מרכזית בניתוח שלנו, אינה חדה כל כך בפרקטיקה. לבסוף, יש לציין כי דגימת הנפקת ההלוואות שלנו לאחר האימוץ (ללא אגרות חוב) במדינות שאימצו את IFRS היא קטנה, בשל מחסור בנתוני התניות.

המאמר מאורגן באופן הבא: חלק 2 מפתח את ההשערות; חלק 3 מתאר את הנתונים ואת הדגימה; חלק 4 דן בתוצאות; חלק 5 מפרט את המסקנות. נספח הנמצא באינטרנט כולל ניתוחי נתונים נוספים ודוגמאות נומריות הממחישות את ההשערות שלנו.

2. השערות

חלק זה מתאר מספר דרכים לפיהן, כך אנו משערים, השינויים שנגרמו בשל אימוץ IFRS השפיעו על השימוש בהתניות חוב.

2.1. אי-וודאויות לגבי השפעות האימוץ הראשוניות של IFRS ורוויזיות עתידיות ב- IFRS

2.1.1. אימוץ ראשוני ללא וודאות: ה- IASB פרסם את IFRS 1 (האימוץ הראשון של IFRS) ביוני 2003. הסטנדרט דורש מחברות המדווחות בפעם הראשונה תחת IFRS לערוך רוויזיות מקיפות במאזנים שלפני כן הוכנו תחת הכללים המקומיים. דרישה זו כללה הוספה, מחיקה ומדידה מחודשת של נכסים והתחייבויות. כריסטנסן, לי ו- ווקר טוענים כי הפרסום של IFRS גרמה להעברת עושר בין משקיעי הון וחוב. לפיכך, לפני הפרסום, ההשפעה הראשונית של IFRS על יחסי חשבונאות מותנים, ועל העברות הון, הייתה בלתי וודאית. מצב זה היה כולל סיכון למלווים וללווים, כולל סיכון כי ההתניות יוכשלו על ידי השינויים בכללים לבדם. ניסיון נוסף עם IFRS כנראה היה מפחית את אי-הוודאות לגבי ההשפעות שלו על ההתניות החשבונאיות במשך הזמן, אך קשה לאמוד כמה זמן אי-וודאות זו הייתה נמשכת.

2.1.2. אי-וודאות לגבי החקיקה העתידית של IFRS: אנו משערים בנוסף כי אי-וודאות לגבי חקיקה עתידית ב- IFRS גורמת לסיכון נוסף לשימוש בהתניות חשבונאיות על בסיס הכספים תחת IFRS. ה- IASB ערך שינויים תכופים ב- IFRS לפני האימוץ על ידי מדינות רבות ב- 2005. איור 1 מתווה את מספר הסטנדרטים החדשים או התיקונים לסטנדרטים קיימים בין השנים 1997-2012. תדירות השינויים בסטנדרטים של IFRS גדלה משמעותית לאחר התחייבות ה- EU לאמץ אותם עבור חברות ציבוריות ולאחר האימוץ בפועל ב- 2005. בנוסף, לווים ומלווים מתמודדים עם אי-וודאות לגבי האימוץ או השינוי של סטנדרטים אינדיבידואליים ב- IFRS לפי תחום השיפוט שלהם.

הגוף המפקח של IASB הכיר בסוגיה זו: “ל- IASB אין מדיניות כללית לפטור עסקאות המתרחשות לפני תאריך ספציפי מהדרישות של הסטנדרטים החדשים של הדיווח. כאשר הדוחות הפיננסיים משמשים לפיקוח אחר הציות להסכמים וחוזים, לסטנדרט חדש ייתכנו השלכות שלא נצפו בעת החתימה על החוזה או ההסכם. לדוגמא, התניות הנכללות בהסכמים בנקאות והלוואות עשויות להציב מגבלות על האמצעים המוצגים בדוחות הפיננסיים של הלווה. ה- IASB מאמין כי העובדה שדרישות הדיווח הפיננסי מתפתחות ומשתנות במשך הזמן הינה ברורה וידועה לצדדים כאשר הם מנסחים את ההסכם. זהו תפקידם של הצדדים לקבוע האם יש להחריג את ההסכם מההשפעות של סטנדרטים חשבונאיים עתידיים, או, במידה שלא, האופן שבו ינהלו משא ומתן חדש בכדי לשקף שינויים בדיווח במקום שינויים בפוזיציה הכלכלית הבסיסית”.

הצהרות אלו אינן עוסקות בעלות הצפויה של המשא ומתן המחודש בתגובה לשינויים עתידיים בכללים החשבונאים (ובטרמינולוגיה), מצב הגורם לפגיעה ביעילות של ההתניות החשבונאיות.

רוויזיות תכופות עשויות להיות תופעה זמנית הקשורה בפיתוח של הסט המלא הראשון של תקני IFRS והאימוץ שלהם. להבדיל, ייתכן ומדובר בתכונה מבנית של תהליך החקיקה של IASB והאימוץ של כללים אלו על ידי מספר רב של תחומי שיפוט. ה- IASB חשוף למגוון רחב של השפעות פוליטיות וכלכליות בהשוואה לקובעי סטנדרטים מקומיים, כך שהגיוני לצפות לאי-וודאות רבה יותר לגבי הפעולות העתידיות שלו. מצב זה מסכן את הלווים והמלווים המשתמשים בהתניות חשבונאיות, כולל הסיכון כי ההתניות יוכשלו על ידי השינויים בכללים, וכופה עלויות הכרוכות במשא ומתן חדש. אנו משערים כי השפעות אלו גורמות ללווים ולמלווים להשתמש בפחות התניות חשבונאיות.

איור 1: הדוחות והתיקונים החדשים של IFRS. איור זה מציג את ההיסטוגרמה של הדוחות והתיקונים החדשים לדוחות הקיימים שפורסמו על ידי IASB בין 1997-2012. שינויים שנערכו במספר רב של סטנדרטים חשבונאיים מהפרסום של סטנדרט חדש או תיקון חדש נספרים כשינוי בודד.

2.2. שיקול דעת ניהולי תחת IFRS

בהשוואה לסטנדרטים המקומיים הקודמים במדינות רבות, הסטנדרטים של IFRS  הם יותר מבוססי-עקרונות, ומנסחים דרישות נרחבות, להבדיל מספציפיות, הכרוכות ביותר שיקול דעת ניהולי בעת יישומם. שיפר טוען כי ההכוונה המפורטת של סטנדרטים מבוססי-כללים משפרת את יכולת האימות של המספרים המדווחים. האימות הינו חיוני לחוזיות באופן כללי, כך שיש סיבה לצפות כי הסטנדרטים מבוססי-העקרונות של IFRS יפחיתו את התועלת של המספרים החשבונאיים למטרות חוזי חוב.

ה- IFRS מספק בנוסף למנהלים מספר רב של אפשרויות בחירה בשיטות חשבונאיות, ככל הנראה בכדי לזכות בהיענות במגוון גופים פוליטיים, כלכליים, מוסדיים ומשפטיים. המחקר של מודי מראה כי IFRS הפחית את הסטנדרטיזציה בחברות רבות, גם בפרשנות וגם יישום של כללים חשבונאיים. קפקון, קולינס וז’אנז’אן מציינים כי כמעט שליש מהסטנדרטים עברו רוויזיה בין 2003-2005, וכי כל רוויזיה, וכמו גם 6 הסטנדרטים הנוספים שפורסמו בתקופה זו, אפשרו לחברות גמישות רבה בבחירה מבין שיטות חשבונאות חלופיות. לדוגמא, IAS 40 מאפשר לחברות לדווח על נכסי השקעה לפי שווי הוגן או לפי עלות היסטורית. ה- IAS 19 נותן אפשרות להכיר ברווחים והפסדים אקטואריים בשל הטבות לאחר פרישה של עובדים באופן מלא בדוח הכנסה או בדוח של ההכנסה הכוללת, או לדחות את ההכרה באופן חלקי.

בנוסף, אוריינטציית השווי ההוגן של IFRS מאפשרת גמישות ניהולית רבה יותר לגבי האומדנים החשבונאיים. מניפולציות שווי הוגן יכולות להתרחש בשתי דרכים כלליות: מסחר בסוף-תקופה כדי לבצע מניפולציה במחירי הנכסים בשוקים נזילים בלתי-משוכללים, או מניפולציה של האומדנים הסובייקטיביים של השווי ההוגן כאשר אין זמינות של מחירי העסקה. כך או כך, מנקודת המבט של מלווים השוקלים להשתמש בנתונים החשבונאיים עבור טריגרים, מניפולציות שווי הוגן יוצרות אי-וודאות. בעוד שחשבונאות עלות היסטורית מאפשרת גם היא מניפולציות באמצעות עיכוב ניכויים ומכירות נכסים אסטרטגיות, לא ברור האם חשבונאות שווי הוגן משפרת התניות מבוססות-חשבונאות.

באופן עקבי לעלייה בשיקול הדעת לאחר IFRS, אחמד, ניל ו-וואנג מצאו כי חברות IFRS מציגות עלייה בהחלקת הכנסות, דיווח אגרסיבי של הצטברויות, וירידה בהכרה בהפסדים במועד, בהשוואה לחברות ממדינות שלא אימצו את IFRS. הם מצאו בנוסף כי מנגנוני אכיפה חזקים בעת אימוץ IFRS אינם מספיקים בכדי לקזז את העלייה בגמישות בהשוואה ל- GAAP המקומי. בדומה, כריסטנסן, לי ו-ווקר מצאו ראיות לעלייה מתונה בהחלקת רווחים אצל חברות גרמניות שעברו ל- IFRS לאחר שהפך למחייב, וקפקון, קולינס וז’אנז’אן מדווים על עלייה בניהול רווחים אצל חברות אירופיות המדווחות לפי IFRS בתקופה שלאחר 2005. לבסוף, מאגנן, מניני ופארבונטי הראו כי מידת הדיוק של התחזיות האנליטיות הושפעה לרעה מהשימוש בשווי הוגן ברמה 3, ממצא התומך בהשקפה לפיה שיקול דעת רב יותר תחת IFRS מגביר את אי-הוודאות עבור משתתפים בשוק ההון.

2.3. IFRS, חשבונאות שווי הוגן, וחוזי חוב

האימוץ של IFRS גורם לנטייה חזקה לכיוון חשבונאות שווי הוגן, תוך דיווח על נכסים והתחייבויות רבים לפי שווי הוגן במקום עלות היסטורית. שווי הוגן מוגדר בתור “המחיר שהיה משולם בכדי למכור נכס או להעביר מחויבות בעסקה רגילה בין משתתפים בשוק, במועד המדידה”. מדידות שווי הוגן משולבות ב- IAS 16 (רכוש, מפעל וציוד), IAS 19 (הטבות עובדים), IAS 22 או IFRS 3 (שילובים עסקיים), IAS 36 (הפחתת נכסים), IAS 37 (הפרשות, התחייבויות מותנות ונכסים מותנים), IAS 38 (נכסים בלתי מוחשיים), IAS 39 ו- IFRs 9 (מכשירים פיננסיים: הכרה ומדידה), IAS 40 (רכוש השקעתי), IAS 41 (חקלאות), IFRS 2 (תשלומים מבוססי-מניה), IFRS 4 (חוזי ביטוח), IFRS 5 (נכסים לא-עדכניים המוחזקים עבור מכירה ופעולות שהופסקו), ו- IFRS 13 (מדידת שווי הוגן). בחלק זה נתאר חלק מהחסרונות הפוטנציאליים של שווי הוגן מפרספקטיבה של חוזי חוב, ונדון בעלויות ובהיתכנות של ניסיונות לנסח חוזים ה”עוקפים” חסרונות אלו.

2.3.1. ההשפעה של רווחים והפסדים חולפים לפי שווי הוגן על התניות הכנסה

לפי קמפבל, ניתן לחלק שינויים בלתי צפויים במחירי נכסים להלם בתזרים המזומנים והלם לתשואה הצפויה (כלומר שיעור הניכיון). רווחים והפסדים לפי שווי והוגן על נכסים הנובעים מהלם לתזרים המזומנים הצפוי הם גם חולפים וגם גדולים (כמות מהוונת, לא תזרימים). לפיכך, אנו מצפים כי IFRS ישלב רכיבים חולפים משמעותיים לרווחים. בהתאם לציפייה זו, האנג וסברמאניאן מדווחים כי אצל חברות גרמניות שאימצו את IFRS מרצונן, רווחי IFRS הם תנודתיים וחולפים יותר ממה שדווח בעבר תחת הסטנדרטים המקומיים.

אחד התפקידים המרכזיים של התניות חוב הוא לשמש כמגבלה המעבירה זכויות החלטה למלווים, במדינות המאופיינות בביצועים כלכליים גרועים. בעקבות לי וכריסטנסן וניקולאייב, אנו משערים כי משתנה רווח הכולל מקרי הלם חולפים מהווה פרדיקטור פחות יעיל ליכולת שירות החוב העתידית ולפיכך פחות יעיל להעברת זכויות החלטה למלווים במדינות בעלות עתיד מעורפל. דוגמא נומרית לכך מוצגת בנספח הנמצא באינטרנט.

2.3.2. ההשפעה של רווחים והפסדים לפי שווי הוגן הנובעים מהלם של שיעור הניכיון על התניות הכנסה ומאזן

בניגוד להשפעות של מקרי הלם בתזרים המזומנים, רווחים והפסדים לפי שווי הוגן הנובעים ממקרי הלם של שיעור הניכיון צפויים להתהפך במהלך חיי הנכס. בהתחשב בתזרימי המזומנים הצפויים, רווחים (הפסדים) לפי שווי הוגן הנובעים מצניחות (עליות) בלתי צפויות בשיעורי הניכיון צפויים להתקזז על ידי תשואות צפויות נמוכות (גבוהות) יותר. אם ההיפוך של השווי הוגן צפוי לפני חלות החוב של החברה, ההלם הוא בלתי רלוונטי לחיזוי יכולת שירות החוב העתידית ולפיכך גם לגבי התניות חוב, מכיוון שהוא אינו משקף שינוי במזומנים הצפויים הזמינים לשירות. אנו טוענים כי כל היפוך בערך הנכס הנובע ממקרי הלם בשיעור הניכיון הצפוי להתרחש לפני חלות מכשיר החוב הופך את הערך המאזני ואת חשבונאות ההכנסות לאינדיקטורים גרועים של היכולת לשלם, אם הנכס נאמד לפי שווי הוגן. דוגמא לכך מוצגת בנספח.

טענה זו תומכת באבחנה הבאה של קוקרן:

“אינני טוען כי חשבונאות שוק-לשוק הינה גרועה, או כי מניפולציות במספרים זה רעיון טוב. הנקודה היא כי מה שאנו עושים עם נתוני שוק-לשוק יכול להיות שונה ביותר בעולם המונע על ידי וריאציות בשיעורי ניכיון מאשר בעולם המונע על ידי וריאציות בתזרים המזומנים. ערך שוק-לשוק אינו מהווה יותר סטטיסטיקה מספקת”.

בעיית ההיפוך רלוונטית בנוסף לסטנדרטים של הפחתת נכסים. ה- IAS 36 מפרט כי שיעור הניכיון המשמש למדידת הפחתת נכסים תחת שווי הוגן הינו שער השוק הנוכחי. אם החלות של נכס מופחת הינה קטנה יותר מזו של החוב של החברה, הפחתת השווי ההוגן צפויה להתהפך לחלוטין לפני חלות החוב. ייתכן ויהיה יעיל יותר לנסח חוזה על בסיס התניית מינוף שאין דרך להפר אותה בשל מקרי הלם בשיעור הניכיון שאינם משפיעים על יכולת שירות החוב.

2.3.3. ההשפעה של חברות המעריכות את ההתחייבויות שלהן לפי שווי הוגן על התניות מאזן

ה- IAS 39 (שעבר שינויים קלים ב- IFRS 9) מעניק לחברות אפשרות לאמוד חלק מההתחייבויות שלהן לפי שווי הוגן. נראה כי מצב זה אינו אופטימאלי מנקודת המבט של חוזי חוב, מכיוון שחוב הוא הסכמה לשלם קרן וריבית, ולא לשלם שווי הוגן. התניות מינוף מעבירות למלווים זכויות החלטה מסוימות, כמו זכות וטו על עסקאות מימון והשקעה, תמחור מחדש של החוב או התשלום, במדינות שבהן סיכון האשראי של הלווה מתדרדר בהתאם למדדים מוסכמים. התניות מינוף המבוססות על נתוני המאזן לפיכך מערבות השוואה בין ערכי הנכסים מול כמות התחייבויות החוב שטרם נפרעו, ולא מול השווי ההוגן. עם זאת, הערכת החוב לפי שווי הוגן מפחיתה את כמות החוב במאזן בד בבד עם היכולת של הלווה לשרת אותה, כך שיחסי המאזן הופכים למכשולים בלתי יעילים. דוגמא למצב זה מוצגת בנספח.

חשבונאות שווי הוגן מבוססת על מודל מדידה חשבונאית שבו כל המשתמשים מגיעים להחלטות מיודעות יותר אם 1) הבסיס למדידה של כל הנכסים וההתחייבויות הינו עקבי; 2) אותו בסיס מהווה מדידה של ערך השוק הנוכחי. ייתכן ומצב זה הינו אופטימאלי למטרות שומה, אך חוזי חוב דורשים בסיסי מדידה בלתי תואמים עבור נכסים (שווי הוגן) וחוב (התחייבויות החוב החוזיות ההיסטוריות של החברה).

סוגיה דומה מתעוררת עבור אגרות חוב עם אופציה להמרה להון עצמי, אותה המלווים יכולים ליישם. ה- IFRS 9 (לשעבר IAS 32 ו- IAS 39) דורשת כי הרכיבים הנפרדים של מחיר ההנפקה יוערכו ויתועדו בתור חוב והון עצמי. אם איכות האשראי מתדרדרת במידה מספקת, האופציה אינה מיושמת וניתן לשלם את מלוא החוב, אך המאזנים הקודמים תיעדו רק חלק מהתחייבות זו.

2.4. ההשפעה של שינויים בשקיפות על השימוש בהתניות

האימוץ של IFRS נתפס באופן כללי על ידי חלק  מהאקדמאים ואנשי המקצוע כמהלך ששיפר באופן משמעותי את השקיפות הפיננסית. לדוגמא, האימוץ של IFRS אילץ חברות באיטליה וספרד להציג דוחות תזרימי מזומנים, שבעבר לא היו מנדטוריים. ה- IFRS דורש בנוסף גילויים מפורטים יותר והכרה נרחבת יותר בהתחייבויות, כמו עסקאות לא-מאזניות ופנסיות. השימוש הגובר בשווי הוגן מוביל להכרה במועד ברווחים והפסדים בחשבונות. השאלה האם שינויים אלו סיפקו למלווים מידע מטריאלי מועיל יותר לגבי הלווים טרם זכתה לתשובה, אך אם הם אכן שיפרו את האינפורמטיביות של הדוחות הפיננסיים ייתכן והם השפיעו גם על השימוש בהתניות חשבונאיות ולא-חשבונאיות.

קיימים הבדלים בהשפעות של השקיפות הפיננסית המשופרת לגבי הלוואות ואגרות חוב. הניתוח שלנו נשען על מחקרו של דמרג’יאן. למלווים יש מידע חסר לגבי איכות האשראי של הלווה (כלומר היכולת העתידית לעמוד בהתחייבויות החוזיות) והם יכולים לנהל את החשיפה שלהם לסיכון בלתי וודאי זה בשתי דרכים. הם יכולים לאסוף מידע מראש לגבי הרוכש וכך לסנן את הסיכונים ואת החלטות התמחור. לחלופין, דמרג’יאן מציין כי המלווים יכולים לנסח התניות חוזיות אשר, באופן המותנה בכך שהמידע החוזי לגבי הלווה יימצא כבעייתי בדיעבד, יפעילו את זכויות המלווה כמו תשלום מוקדם, תמחור מחדש ואפשרויות וטו על מימון והשקעות עתידיות עבור הלווה, או משא ומתן חדש. בהשוואה להלוואות פרטיות, קיימת עלות גבוהה יותר הכרוכה בהשגת הסכמים בין מחזיקי אגרות חוב ציבוריות על תנאי המשא ומתן המחודש או לגבי ההחלטה האם ליישם אפשרויות וטו. לפיכך, כאשר שאר התנאים שווים, אגרות חוב בדרך כלל כוללות פחות התניות, והנפקת אגרות חוב מערבת בהתאם איסוף מידע נרחב יותר לפני ההלוואה.

אם הפרסום של IFRS והשינויים הקשורים באכיפה הרגולטורית היו קשורים בעלייה באינפורמטיביות של הדיווח הפיננסי, ההשפעות היו משתנות בין הלוואות לאגרות חוב. הספרות הקודמת מעלה ספקות לגבי השאלה האם האימוץ של IFRS לבדו מוביל לשיפור באינפורמטיביות, אך מתעדת בנוסף השפעות אכיפה משמעותיות. בנוגע לאגרות חוב, השיפור באינפורמטיביות של הדיווח הפיננסי עשויה לצמצם את אי-הוודאות הראשונית של המלווים לגבי איכות הלווה ולהפוך את הסינון המוקדם לאפקטיבי יותר, וכך תפחית את הדרישה עבור התניות חשבונאיות ולא-חשבונאיות. בנוגע להלוואות, הפחתה של החוזיות של מידע הדוחות הפיננסיים עשויה לגרום למעבר מהתניות חשבונאיות להתניות לא-חשבונאיות, לצד עליה בסינון המוקדם של הלווים.

2.5. העלויות של חוזים ה”עוקפים” את הסטנדרטים של IFRS

במצב של חוסר עלות, המלווים והלווים יכולים לנסח חוזים העוקפים את המגבלות של IFRS. הם יכולים לנסח חוזים על בסיס דוחות פיננסים פרו-פורמה שנערכו תחת החוקים המקומיים טרום-IFRS (“GAAP מוקפא”), או על בסיס נתונים שחושבו מחדש ללא יישום של סטנדרטים ספציפיים של IFRS כמו IAS 39 על הנכסים וההתחייבויות הפיננסיות, או השמטת חלקים ספציפיים של הסטנדרטים כמו אומדן שווי הוגן של התחייבויות פיננסיות.

פעולות אלו עשויות להיות מורכבות בפרקטיקה. ה- GAAP המוקפא כרוך בעלות של שמירת ספרים מקבילים וביקורת עליהם. עלויות אלו יצמחו במשך הזמן, כאשר שינויים מצטברים בהכשרה, הנחיות פרקטיות, תוכנות וגורמים אחרים המעורבים בעריכת דוחות פיננסיים יהפכו את ההטמעה של ה- GAAP  הישן למורכבת. ללווים בדרך כלל יש חוב שטרם נפרע, שהונפק בתאריכים שונים בעבר, כאשר יושמו סטים שונים של סטנדרטים, כך ש- GAAP מוקפא ידרוש מהם לשמור מספר ספרים מקבילים. בנוסף, במידה ששינויי GAAP הינם תגובות אופטימאליות לשינויים במשתני המדינה, ייתכן והשמטה חוזית של כל השינויים תהיה בלתי יעילה. קוואל ונובס מדווחים כי כאשר הדבר מותר תחת IFRS, חברות רבות מוסיפות להשתמש בסטנדרטים המקומיים של מדינתם לפני אימוץ IFRS, אך מצב זה דורש גם הוא ספרים מקבילים.

העלויות הכרוכות בחוזים העוקפים את ההטמעה המנדטורית של IFRS אינן זמינות לנו. אם הפרסום של IFRS הפחית את החוזיות של מידע הדוחות הפיננסיים, סביר להניח כי המלווים והלווים היו מקזזים עלויות אלו בעלויות של הפחתת השימוש בהתניות חשבונאיות. עבור חברות הנדרשות לדווח תחת IFRS, מצאנו יישום של GAAP מוקפא רק ב- 1% של אגרות חוב מתוך הדגימה, כפי שמתואר בנספח. לפיכך אנו מצפים כי ההתאמות ל- IFRS יתבטאו בעיקר בהפחתת השימוש בהתניות חשבונאיות.

דמרג’יאן, דונובן ולארסון דנו בעלויות וביתרונות של תגובות חלופיות ל- SFAS 159, שהרחיב את אפשרויות השווי ההוגן של לווים בארצות הברית. הם מצאו כי 85% מחוזי ההלוואות הפרטיות בארצות הברית לא כללו את ההשמטה של רווחים והפסדים תחת שווי הוגן לאחר שהסטנדרט הפך לאפקטיבי. כאשר ההתניות בכל זאת קבעו השמטות, הם בדרך כלל נגעו לרווחים והפסדים לפי שווי הוגן על התחייבויות, אך לא על נכסים. בעוד שראיות אלו הן עקביות למדי לממצאים שלנו במדינות שאימצו את IFRS, אנו מהססים להגיע למסקנות כלליות על סמך נתונים אלו, בשל מספר סיבות: ראשית, דמרג’יאן, דונובן ולארסון בחנו חוזי הלוואות פרטיות, אך כפי שציינו מעלה, התאמות הנגרמות מסטנדרטים חשבונאיים הן נדירות בדגימת אגרות החוב הציבוריות שלנו. שנית, הם חקרו סטנדרט חשבונאי אופציונאלי בודד שההשפעות שלו נחשפות באופן נפרד, בעוד שאימוץ מנדטורי של IFRS הוביל לטווח נרחב של שינויים בשווי ההוגן ובכללים אחרים, שההשפעות שלהם אינן מדווחות בנפרד. שלישית, חשבונאות שווי הוגן כבר יושמה באופן נרחב בארצות הברית עוד לפני SFAS 159, וכבר נרשמה צניחה בשימוש בהתניות חשבונאיות.

3. נתונים ובחירת דגימה

סט הנתונים המרכזי משלב מספר מקורות בכדי להרכיב דגימה גדולה יחסית של חובות חדשים שהונפקו בשנים 2001-2010 על ידי חברות שונות ב- 43 מדינות. נתוני הנפקות אגרות החוב הציבוריות נאספו מ- Mergent FISD, Capital IQ , SDC Thomson One, ו- Bloomberg. נתוני הנפקות ההלוואות הפרטיות נאספו מ- DealScan ו- SSDC Thomson One. השווינו את הלווים ממאגרי מידע אלו מול נתונים של Compustat Global ו- WorldScope באמצעות אמצעי הזיהוי הזמינים של החברות כמו Excel Company ID, Cusip, Sedol, ISIN, Ticker ו- CIK. עבור לווים שלא הצלחנו להשוותם לפי אמצעים אלו, התאמנו ידנית לפי שם הלווה והמדינה. מיזגנו כל הנפקת חוב עם המידע החשבונאי של הלווה ב- Compustat Global ו- WorldScope בשנת הכספים שלפני תאריך ההנפקה. המדינות שהפכו את IFRS למנדטורי בתקופת הדגימה מהוות את דגימת הטיפול. אנו מתעלמים מההתכנסות של הסטנדרטים של מדינות שונות ל- IFRS הקודמת ל- IFRS, ובכך ייתכן כי אנו מעריכים בחסר את ההשפעות האמיתיות של אימוץ IFRS. המדינות ששמרו על הסטנדרטים החשבונאיים המקומיים שלהן במהלך תקופה זו משמשות כבקרה.

עבור כל הנפקה, אנו דורשים מידע מלא לגבי תאריך ההנפקה, כמות החוב, פיזור התשואה, התניות וחלות. אנו מסירים הנפקות ללא התניות שתועדו על ידי ספקי המידע. תנאים אלו מחוללים 30,228 הנפקות חוב (16,429 הלוואות ו- 13,299 אגרות חוב). אנו מסירים תצפיות שנות-חברה בדגימת הבקרה של מדינות ללא-IFRS שהשתמשו מרצונן ב- IFRS (55 תצפיות). עבור הניתוח המרכזי, אנו מסירים בנוסף שנות-חברה בדגימת הטיפול של מדינות שאימצו את IFRS שהשתמשו מרצונן ב- IFRS או IAS לפני תאריך האימוץ המנדטורי (176 תצפיות), או שלא השתמשו ב- IFRS לאחר תאריך האימוץ המנדטורי (381 תצפיות). הסרנו בנוסף שנות-חברה שלא חשפו באילו סטנדרטים חשבונאיים הן השתמשו (325 תצפיות).

עבור הניתוח המרכזי, השמטנו חובות שהונפקו על ידי חברות בתעשיות פיננסיות (SIC 6) וניתחנו אותן בנפרד מכיוון שהן כפופות לסוגיות שונות הקשורות ברגולציה, דיווח פיננסי וחוזי חוב. השמטנו תצפיות עם נתונים בלתי מספיקים בכדי לחשב את כל המשתנים. בכדי לחשב השפעות קבועות לפי מדינה, דרשנו כי כל מדינת IFRS תציג לפחות הנפקת חוב אחת גם בתקופה לפני אימוץ IFRS וגם בתקופה לאחר מכן, ובהתאם דרשנו כי כל מדינה ללא-IFRS תציג לפחות 2 הנפקות חוב. מצב זה הוביל לדגימה של 18,284 תצפיות (10,865 הלוואות ו- 7,419 אגרות חוב).

ההחלטה האחרונה היא האם להסיר חברות אמריקאיות מקבוצת הבקרה. כאשר שאר התנאים שווים, הגדלת קבוצת הבקרה היא דבר רצוי. אך קיימים שני חסרונות לכך. ראשית, בספטמבר 2002, FASB ו- IASB ניסחו את “הסכם נורווק”, שתחתיו הסכימו לעבוד לקראת האיחוד של GAAP ו- IFRAS. לפני כן, ארצות הברית כבר החלה לנוע באופן משמעותי לקראת אוריינטציית השווי ההוגן שנדרשה על ידי IFRS. מצב זה פירושו כי הכללת ארצות הברית בקבוצת הבקרה עלולה להכתים את הבקרה עם אפקט הטיפול. שנית, מספר החברות בארצות הברית הוא גדול יותר וחברות אלו זוכות לכיסויי מוצלח יותר מצד ספקי המידע, כך שהן מיוצגות באופן לא-פרופורציונאלי העלול להשפיע על התוצאות. הנתונים שלו כוללים למעלה מ- 14,000 הנפקות חוב על ידי חברות אמריקאיות, אך רק 2,712 הנפקות חוב מצד חברות ממדינות IFRS אחרות ו- 1,479 הנפקות חוב קבוצת הטיפול. איזנו שיקולים אלו על ידי בחירה אקראית בתצפיות מארצות הברית עד שהן הרכיבו שליש מכל הבקרה, ועל ידי דיווח נפרד לגבי התוצאות ללא הנפקות אמריקאיות בבקרה.

הדגימה הסופית כוללת 5,547 תצפיות (1,698 הלוואות ו- 3,849 אגרות חוב), כולל 1,479 הנפקות חוב (273 הלוואות ו- 1,206 אגרות חוב) מ- 22 מדינות שאימצו את IFRS ו- 4,069 הנפקות חוב (1,425 הלוואות ו- 2,643 אגרות חוב) מ- 21 ממדינות ללא-IFRS.

אחת הבעיות הפוטנציאליות של הניתוח שלנו היא כי ייתכן והוא יושפע משינויים אנדוגניים בכיסוי ההתניות של ספקי המידע. חשש זה מתמתן במידת מה על ידי איסוף נתונים ממגוון מקורות, מכיוון שלא סביר כי כל הספקים ישנו את הכיסוי בו-זמנית ובאותו כיוון. מערך ה- DID מטפל גם הוא בבעיה זו. בנוסף, כפי שנראה בהמשך, השימוש בהתניות חשבונאיות אינו מושפע אצל חברות שאימצו את IFRS בתאריכים שונים.

כל המשתנים החשבונאיים הלא-יחסיים הומרו לדולר אמריקאי, תוך יישום שער החליפין של סוף שנת הכספים. עבור חובות שהונפקו לפי מטבע מקומי, כמות ההלוואה הומרה לדולר אמריקאי תוך יישום שער החליפין בתאריך ההנפקה. כל המשתנים הרציפים עברו וינסוריזציה ברמות 1% ו- 99%.

טבלה 1 מציגה את ההתפלגות של הדגימה העיקרית של הנפקות החוב לפי מדינה. בדגימת ההלוואות, בריטניה נכללת ב- 25% מקבוצת הטיפול, כאשר ארצות הברית וטייוואן מהוות את רוב קבוצת הבקרה. בדגימת אגרות החוב, 47% מקבוצת הטיפול הם מבריטניה וצרפת, בעוד שבקבוצת הבקרה 78% מהתצפיות מגיעות מארצות הברית, יפן, וקנדה.

4. תוצאות

4.1. סטטיסטיקות הדגימה

פאנל A של טבלה 1 מציג דיווח, לפני מדינה, של תאריך אימוץ IFRS, תדירות הדגימה של הנפקות חוב עם התניות חשבונאיות (הממוצע של D_A Cov) ואינטנסיביות השימוש, המוגדרת כמספר הממוצע של התניות חוב (הממוצע של Num_A Cov). לפחות שני-שליש מההלוואות שהונפקו במרבית המדינות שאימצו את IFRS ובכל המדינות ללא-IFRS כוללות לפחות התניה חשבונאית אחת. המספר הממוצע של התניות חשבונאיות נע בין 1 ל- 3 בכל המדינות. קיימת שונות גדולה יותר בשימוש במדינות בדגימת אגרות החוב. בקרה המדינות שאימצו את IFRS, יותר מ- 40% מאגרות החוב שהונפקו על ידי חברות בישראל, הפיליפינים, סינגפור, ודרום אפריקה מכילות התניות חשבונאיות, בעוד שאף אחת מאגרות החוב שהונפקו בדנמרק, פינלנד, ניו זילנד או פורטוגל לא כללו התניות חשבונאיות כלשהן. בקרב המדינות שלא אימצו את IFRS, יותר מ- 70% מאגרות החוב שהונפקו באינדונזיה, מלזיה ותאילנד כללו התניות חשבונאיות, כאשר החוזה הממוצע כולל 2-3, בעוד שאף אחת מאגרות החוב שהונפקו באיי קיימן, סין, רוסיה או טייוואן לא כללו התניות. גם במדינות IFRS וגם במדינות ללא-IFRS, ההלוואות בדרך כלל כוללות יותר התניות חשבונאיות מאשר אגרות חוב.

טבלה 1: השימוש בהתניות חשבונאיות ומשתנים מוסדיים לפי מדינה.

טבלה 1: המשך

פאנל A מציג את מספר התצפיות וערכים ממוצעים של מדידות ההתניות החשבונאיות לפי מדינה. מדינות IFRS כוללות חוב (הלוואות ואגרות חוב) שהונפק על ידי חברות הממוקמות ב- 22 מדינות שאימצו את IFRS  באופן מנדטורי. מדינות ללא-IFRS כוללות חוב (הלוואות ואגרות חוב) שהונפק על ידי חברות הממוקמות ב- 21 מדינות שלא חייבו את אימוץ IFRS בזמן תקופת הדגימה. ה- D_A Cov הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה חשבונאית אחת. ה- Num_A Cov הוא המספר הכולל של התניות חשבונאיות. פאנל B מציג משתנים מוסדיים של המדינות שאימצו את IFRS. המדד הכולל של ביי מציג את מספר הדרישות החשבונאיות שהשתנו בין ה- GAAP המקומי הקוד לבין IAS, לפי מחקרם של ביי, טאן ו- ווקר. מדד ביי-אקט משמיט דרישות גילוי לא-נומריות. ה- H (L) מסמן ערך הגבוה (נמוך או שווה) מחציון הדגימה במדד. מדדי האכיפה נלקחו מכריסטנסן, הייל ולאוז. איכות הרגולציה נלקחה מקאופמן, קראי ומסטרוצי. משתני האינדיקציה מציינים מדינות EU, מדינות EU שאימצו את IFRS לצד שינויים משמעותיים באכיפה (EU_ENF), ומדינות EU ללא שינויים באכיפה לצד אימוץ IFRS (EU_nonENF).

פאנל B מציג משתנים מוסדיים ברמת המדינה, בהם השתמשנו בניסויי חתך-רוחב בתוך דגימת הטיפול של מדינות שאימצו את IFRS. ראשית, אנו מדווחים על שתי מידות של מרחק בין הסטנדרטים החשבונאיים המקומיים הקודמים לבין IFRS. המדד הכולל של ביי מורכב לפי המחקר של ביי, טאן ו- ווקר (טבלה 1). תוך יישום סקר ה- GAAP של נובס מ- 2001, חוקרים אלו מקצים ניקוד של 1 לכל אחד מ- 21 המאפיינים של הדיווח המקומי שאינו מציית ל- IAS, הקודם ל- IFRS. אנו משתמשים בנוסף במדד מותאם, מדד ביי-אקט, המחושב בתור הסכום של הניקוד באותם פריטים המשפיעים באופן ישיר על נתוני הדוחות הפיננסיים, תוך השמטת הדרישות לגילוי לא-נומרי שאינן מיושמות בהתניות חוב. שני המדדים מציגים קורלציה גבוהה (קורלציית פירסון = 0.96). ערכי מדד גבוהים מצביעים על הבדלים גדולים יותר בין הכללים המקומיים הקודמים לבין IFRS. על סמך מדדים אלו, ללוקסמבורג וספרד יש את הפער הגדול ביותר בין הכללים המקומיים הקודמים לבין IFRS, בעוד שדרום אפריקה, סינגפור, בריטניה ואירלנד מציגות את הפערים הקטנים ביותר. החציונים של המדד הכולל של ביי ושל מדד ביי-אקט הם 10 ו- 6.5, בהתאמה (הניקודים מעל, מתחת או זהים לחציון מסומנים בטבלה לפי H ו- L).

תוצאות המבוססות על מדד הכולל רק את ההבדלים בין הכללים המקומיים הקודמים לבין IFRS הנוגעים לשימוש בחשבונאות שווי הוגן (מדד FV) הינן דומות לאלו המבוססות על כלל ההבדלים בין הכללים, ממצא שאינו מפתיע בהתחשב בכך שהמדדים מציגים קורלציה גבוהה (קורלציית פירסון > 0.83). מצב זה הינו עקבי, אך אינו מהווה הוכחה, לכך שאחד השינויים העיקריים שנגרמו מ- IFRS הוא דגש רב יותר על חשבונאות שווי הוגן.

פאנל B מדווח בנוסף, לגבי מדינות מאמצות-IFRS, את מדד איכות הרגולציה במחקרם של קאופמן, קראי ומסטרוצי. בדומה למחקר של כרסיטנסן, הייל ולאוז, אנו משתמשים במדד בתור פרוקסי של רמת האכיפה של IFRS באותה מדינה. אנו מסווגים את המדינות לפי איכות רגולציה גבוהה או נמוכה.

טבלה 2: הרכב הדגימה ושימוש בהתניות חשבונאיות לפי שנה.

טבלה זו מציגה את מספר התצפיות ואת הערכים הממוצעים של מדידות ההתניות החשבונאיות לפי השנה הקלנדרית של תאריך הנפקת החוב. הפאנל תחת הכותרת “מדינות IFRS” מציג סטטיסטיקות של חוב (הלוואות ואגרות חוב) שהונפק על ידי חברות הממוקמות במדינות שאימצו את IFRS. הפאנל תחת הכותרת “מדינות ללא-IFRS” מציג סטטיסטיקות מחברות הממוקמות במדינות שלא חייבו את אימוץ IFRS במהלך תקופת הדגימה. ה- D_A Cov הינו משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה מבוססת-חשבונאות אחת. ה- Num_A Cov הוא המספר הכולל של ההתניות החשבונאיות הנכללות בחוזה החוב.

טבלה 2 מציגה את השימוש בהתניות חשבונאיות לפני שנה קלנדרית של הנפקת החוב. איור 2, פאנלים A ו- B, מתווים את התדירות ואת המספר הממוצע של ההתניות החשבונאיות, בהתאמה. הקווים האנכיים מציינים את תאריך אימוץ IFRS אצל רוב המדינות בדגימה שלנו, דצמבר 2005, ואת תחילת המשבר הכלכלי האחרון, יולי 2007. הסרת 3 המדינות שלא אימצו את IFRS ב- 2005 (ישראל, ניו זילנד וסינגפור), המהוות פחות מ- 5% מהדגימה, אינה משפיעה במיוחד על נתון זה או על המסקנות המפורטות במאמר.

לפני 2006, מדינות IFRS ומדינות ללא-IFRS הינן דומות למדי בנוגע לשימוש בהתניות חשבונאיות. בדגימה המשולבת של ההלוואות ואגרות החוב, D_A Cov נראה יציב בין 40% ל- 67% במדינות IFRS ובין 50% ל- 60% במדינות ללא-IFRS. החל מ- 2006, שיעורי השימוש משתנים. גם התדירות וגם האינטנסיביות של השימוש בהתניות חשבונאיות מציגות ירידה משמעותית במדינות IFRS ב- 2006, והן יציבות יחסית לאחר מכן. במדינות שאימצו את IFRS, חובות שהונפקו עם התניות חשבונאיות צונחים באופן חד בתוך שנה אחת, מ- 45% ב- 2005 ל- 20% ב- 2006. בניגוד לכך, הנתונים התואמים אצל מדינות ללא-IFRS הם 50% ו- 47%, בהתאמה. דפוס זה הינו דומה עבור הלוואות ואגרות חוב. האימות של IFRS קשור בירידה משמעותית בשימוש בהתניות חשבונאיות.

טבלה 2 מציגה בנוסף ירידה משמעותית לאחר 2005 במספר ההלוואות במדינות IFRS, אך לא במדינות ללא-IFRS. בניגוד לכך, הנפקות אגרות החוב גוברות גם בדגימת הטיפול וגם בבקרה. פלורו וקוסי משייכים מגמות אלו לשקיפות המשופרת תחת IFRS, למרות שמחקרים בשוקי ההון מראים כי יתרונות השקיפות של IFRS אינם גדולים. עם זאת, מגמות אלו הינן עקביות בנוסף לכך שההלוואות הפכו לרגישות יותר לירידה באפקטיביות של ההתניות בהשראת-IFRS, ובעקבות זאת איבדו את היתרונות שלהם בהשוואה לאגרות חוב, בשל משא ומתן חדש קל יותר המותנה במשתנים חוזיים המפעילים את ההתניות.

איור 2: השימוש בהתניות חשבונאיות במשך הזמן. בפאנל A (B), הקו האדום הרצוף המסומן “מדינות IFRS” מתווה את הערך הממוצע של D_A Cov (Num_A Cov) עבור חוב (הלוואות ואגרות חוב) שהונפק על ידי חברות הממוקמות במדינות שאימצו את IFRS. הקו הכחול המנוקד המסומן “מדינות ללא-IFRS” מתווה את הערך הממוצע של D_A Cov (Num_A Cov) עבור חוב שהונפק על ידי חברות הממוקמות במדינות שלא חייבו את אימוץ IFRS. ה- D_A Cov הינו משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה מבוססת-חשבונאות אחת. ה- Num_A Cov הוא המספר הכולל של ההתניות החשבונאיות הנכללות בחוזה החוב. הקו האנכי “אימוץ IFRS” מציין את התאריך של האימוץ המנדטורי של IFRS בדגימת הטיפול (דצמבר 2005). הקו “משבר כלכלי” מציין את התאריך של תחילת המשבר הכלכלי הנוכחי (יולי 2007).

טבלה 3, פאנלים A ו- B, מציגים סיכום סטטיסטי של המשתנים הספציפיים-לחוב בדגימות הטיפול והבקרה, המצטברים לרוחב כל השנים בנפרד בתקופות לפני ואחרי האימוץ. פאנל A מציג את הסטטיסטיקה של ההלוואות. במדינות מאמצות-IFRS קיימות התניות חשבונאיות ב- 94% מההלוואות שהונפקו בתקופה לפני האימוץ, אך רק ב- 77% בתקופה לאחר האימוץ. המספר הממוצע של התניות חשבונאיות (Num_A Cov) הנכללות בהלוואות יורד מ- 2.4 ל- 1.6 סביב האימוץ של IFRS. הבדלים אלו הינם מובהקים מבחינה סטטיסטית. בעוד שירידות אלו כשלעצמן הינן עקביות לכך ש- IFRS משפיע באופן שלילי על השימוש בהתניות חוב, אנו נזהרים שלא להסיק מסקנות נרחבות על סמך ניתוח חד-משתני של חברות הטיפול לבדו, מכיוון שהמאפיינים של הנפקות חוב בתקופות לאחר ולפני אימוץ IFRS הופכים לבלתי קבועים. המסקנות שלנו מבוססות על ניתוח DID ועל ניתוח רב-משתנים הכוללים בקרה עבור מאפייני חברות וחוב.

בניגוד לירידות בשימוש ובאינטנסיביות של התניות חשבונאיות אצל חברות IFRS, נרשמת עלייה (שינוי בלתי מובהק) בשימוש בהתניות חשבונאיות (אינטנסיביות ההתניות החשבונאיות) בהלוואות שהונפקו במדינות ללא-IFRS. במדינות אלו, במשך אותה תקופה, אחוז ההלוואות עם התניות חשבונאיות עולה במידה שולית מ- 94% ל- 98%, בעוד שה- Num_A Cov ברובו אינו משתנה ב- 2.8 התניות להלוואה בקירוב. סטטיסטיקות אלו מלמדות כי הירידה בהתניות החשבונאיות הקשורה באימוץ IFRS אינה מהווה חלק ממגמה גלובאלית. הטור האחרון בטבלה 3, פאנל A, מציג סטטיסטיקות DID, המשוות את השימוש בהתניות חשבונאיות בין מדינות עם IFRS וללא IFRS. ערכי ה- DID הממוצעים עבור D_A Cov ו- Num_A Cov הם -0.216 (סטטיסטיקת t = -3.18) ו- -0.887 (סטטיסטיקת t = -4.17).

טבלה 3 , פאנל B, מציג סטטיסטיקות שוות עבור אגרות חוב. במדינות מאמצות-IFRS, מצאנו ירידה מובהקת בתדירות ובאינטנסיביות של השימוש בהתניות חשבונאיות בחוזי אגרות חוב. במדינות ללא-IFRS, ישנה ירידה מובהקת במספר הממוצע (אינטנסיביות) של התניות חשבונאיות. ה- DID הממוצע הינו שלילי ומובהק (בלתי מובהק) עבור תדירות ההתניות החשבונאיות (אינטנסיביות). כפי שציינו קודם, השינויים בשימוש בהתניות חשבונאיות באגרות חוב הינם קטנים יותר בהשוואה לאלו בהלוואות.

תוצאות DID  אלו מניתוחים חד-משתנים מספקים ראיות מקדימות לכך שאימוץ IFRS מוביל לירידה גם בתדירות וגם באינטנסיביות של השימוש בהתניות חשבונאיות בחוזי חוב.

4.2. השימוש בהתניות חשבונאיות לפני ואחרי IFRS: תוצאות מודל הרגרסיה

אנו משתמשים במודלי ה- DID הבאים כדי לאמוד את השינויים בשימוש בהתניות חשבונאיות הקשור באימות המנדטורי של IFRS, כאשר חובות שהונפקו במדינות ללא אימוץ מנדטורי של IFRS משמשים כדגימת הבקרה:

ה- Post_IFRS הינו משתנה אינדיקטור הנקבע כ- 1 עבור חובות שהונפקו על ידי חברות במדינות שאימצו את IFRS  באופן מנדטורי בשנות הכספים המסתיימות בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, במדינה בה נמצאת החברה. ה- D_A Cov ו- Num_A Cov מהווים מדידות חלופיות של השימוש בהתניות חשבונאיות. משוואה (1) היא מודל פרוביט הבוחן את הנוכחות של התניות חשבונאיות בחוזי חוב. ה- D_A Cov הינו משתנה אינדיקטור המוגדר כ- 1 אם חוזה החוב מכיל לפחות התניה מבוססת-חשבונאות אחת, וכ- 0 במצב אחר. משוואה (2) הינה מודל OLS הבוחן את האינטנסיביות של השימוש בהתניות חשבונאיות. ה- Log (1 + Num_A Cov) הינו לוגריתם של 1 פלוס הספירה של המספר הכולל של התניות מבוססות-חשבונאות. בשני המודלים, β1 שלילי (חיובי) מסמן ירידה (עלייה) בשימוש בהתניות חשבונאיות לאחר האימוץ המנדטורי של IFRS.

טבלה 3: ניתוח חד-משתני.

טבלה 3: המשך

טבלה זו מציגה תוצאות DID  חד-משתניות עבור משתנים ספציפיים לחוב. מדינות IFRS כוללות חוב (הלוואות ואגרות חוב) שהונפק על ידי חברות הממוקמות במדינות שאימצו את IFRS. הפאנל תחת הכותרת “מדינות ללא-IFRS” מציג סטטיסטיקות מחברות הממוקמות במדינות שלא חייבו את אימוץ IFRS במהלך תקופת הדגימה. עבור מדינות IFRS, התקופה לפני האימוץ כוללת שנות כספים שהסתיימו לפני תאריך האימוץ המנדטורי, והתקופה לאחר האימות כוללת שנות כספים שהסתיימו בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו. עבור מדינות ללא-IFRS, אנו מגדירים את התקופה לפני האימוץ בתור שנות כספים הקודמות ל- 31 בדצמבר 2005, ואת התקופה לאחר האימוץ בתור שנות כספים שהסתיימו ב- 31 בדצמבר 2005 או לאחר מכן. הטור “הבדל” משווה ערכים ממוצעים בתקופות לפני ואחרי האימוץ באמצעות t-test. הטור “הבדל בהבדלים” מציג ערכי DID  ממוצעים בין מדינות IFRS למדינות ללא-IFRS באמצעות t-test. ה- D_A Cov הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה חשבונאית אחת. ה- Num_A Cov הוא המספר הכולל של ההתניות החשבונאיות הנכללות בחוזה החוב. ה- D_A Cov_IS הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה חשבונאית אחת המבוססת על פריטי דוחות הכנסה, כמו הגבלת דיווידנדים, יחס כיסוי ריבית, יחס חיוב קבוע, כיסוי שירות החוב, וכן הלאה. ה- Num_A Cov_IS הוא המספר הכולל של התניות חשבונאיות המבוססות על פריטי דוחות הכנסה. ה- D_A Cov_BS הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה חשבונאית אחת המבוססת על פריטי מאזן בלבד, כמו היחס הנוכחי, יחס מהיר, יחס מינוף, שווי נקי וכן הלאה. ה- Num_A Cov_BS הוא המספר הכולל התניות חשבונאיות המבוססות על פריטי מאזן בלבד. הגבלת השקעות, הגבלת מכירת נכסים, הגבלת הנפקת הון עצמי, הגבלת הנפקת חוב, הגבלת תשלום מראש, הגבלת אי-פירעון, הגבלת מיזוגים, והגבלת תביעות קודמות הם משתני דמה המציינים כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה אחת מהסוג המפורט, ו- 0 במצב אחר. ה- Num_NA Cov הוא המספר הכולל של התניות לא-חשבונאיות, המוגדר כמספר הכולל של ההתניות מינוס המספר של ההתניות החשבונאיות Num_A Cov. ה- D_Secured הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב הוא מובטח. ה- D_Rating הוא משתנה דמה המציין כי דירוג האשראי הינו זמין עבור החוב המונפק או הלווה בעת ההנפקה. ה- InvestGrade (דרגת השקעה) הוא משתנה דמה המציין כי דירוג האשראי הממוצע עבור החוב המונפק או הלווה בעת ההנפקה הוא בדרגת השקעה (“BBB” ומעלה עבור Standard & Poor ו- Fitch, ו- “Baa” ומעלה עבור Moody). פיזור התשואה הוא all-in-drawn עבור הלוואות פרטיות או התשואה לחלות בהנפקה מינוס אמת המידה (דירוג נטול-סיכונים ספציפי-למדינה) עבור אגרות חוב (באחוזים). גודל החוב הוא הלוגריתם הטבעי של כמות הנפקת החוב (במיליוני דולרים). חלות פירושה חלות החוב במספר חודשים. היפוך, הלוואה תקופתית ותמחור ביצועים הם משתני דמה המציינים כי לחוזה ההלוואה יש מאפייני היפוך, תקופה ותמחור ביצועים. כפיפות, פירעון מוקדם והמרה הם משתני דמה המציינים כי אגרת החוב היא כפופה, ניתנת לפירעון מוקדם וניתנת להמרה. פאנל A מציג תוצאות עבור דגימת ההלוואות ופאנל B מציג תוצאות עבור דגימת אגרות החוב. כל המשתנים הרציפים עברו וינסוריזציה באחוזים 1 ו- 99.

אנו כוללים השפעות קבועות של המדינה ושל השנה הקלנדרית של תאריך הנפקת החוב כבקרה עבור גורמים בלתי נצפים הספציפיים לשנה ולמדינה. אנו מבקרים עבור מאפייני חברה וחוב העשויים להשפיע על השימוש בהתניות חוב. חברות קטנות, בעלות צמיחה גבוהה, פחות רווחיות, ממונפות יותר, או בעלות פחות נכסים מוחשיים, הן בעלות עלויות סוכנות גבוהות יותר של חוב ולפיכך יהיה להן ביקוש גבוה יותר להתניות. כתוצאה מכך, אנו מבקרים עבור גודל החברה (לוגריתם של ערך השוק של ההון העצמי), יחס שוק-לספר (ערך השוק של ההון העצמי חלקי הערך המאזני של ההון העצמי), מוחשיות הנכסים (PP&E נטו חלקי כלל הנכסים), רווחיות (EBITDA חלקי כלל הנכסים), ומינוף (החוב הכולל חלקי כלל הנכסים). משתני הבקרה נמדדים בשנת הכספים מיד לפני תאירך הנפקת החוב. אנו כוללים משתנה אינדיקטור עבור הזמינות של הרישומים בארצות הברית, מכיוון שלווים עם חוב או הון עצמי ציבורי הנסחרים בארצות הברית עשויים להיות כפופים לתמריצי דיווח פיננסי שונים ולהתמודד עם עלויות סוכנות שונות.

בכדי לבקר עבור דטרמיננטים ברמת החוב של השימוש בהתניות, אנו כוללים את גודל החוב (כמות ההלוואה), חלות (מספר החודשים עד החלות), פיזור התשואה (הצעת תשואה לחלות על פני אמת מידה של שיעור נטול-סיכונים), ואינדיקטורים של חוב מובטח, זמינות של דירוגי אשראי, ודרגת השקעה.

בניתוח האיתנות המוצג בנספח, אנו מאפשרים למקדמי הרגרסיה להשתנות בין מדינות עם IFRS וללא-IFRS כבקרה עבור הבדלים מוסדיים ועבור שינויים במדידות ברמת-החברה לאחר אימוץ IFRS. המסקנות שלנו נותרו זהות (טבלה IA11).

אנו אומדים טעויות תקן המוצגות כאשכול ברמת תעשיית ה- SIC הדו-ספרתית, שנבחרו כקיזוז בין יצירת אשכול ברמה המצטברת ביותר שניתן, מול מספר מספק של אשכולות עבור אומדן עקבי של מטריצת השונות-שונות משותפת בתוך האשכול.  למרות שהדגימה שלנו כוללת 43 מדינות, לאחר דרישות הנתונים וההשפעות הקבועות ברמת-המדינה ברגרסיה שלנו, חלק מהרגרסיות כוללות פחות מ- 30 אשכולות ברמת המדינה. פטרסן מראה כי טעויות תקן המבוססות על פחות מ- 40 אשכולות בקירוב סובלות מהטיית דגימה קטנה, ולכן איננו משתמשים באשכולות ברמת-המדינה עבור הטבלאות העיקריות. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, יצירת אשכולות ברמת-המדינה מביאה למסקנות דומות, וכך גם אשכולות דו-כיווניים לפי תעשייה ושנה או לפי מדינה ושנה. טבלה IA8 בנספח מציגה תוצאות של אפשרויות חלופיות עבור אשכולות והשפעות קבועות.

חוזי אגרות חוב ציבוריות והלוואות סינדיקציה בנקאיות שונות זו מזו באופן כללי בכל הנוגע לתמריצי ההלוואה, ניטור, ומאפיינים חוזיים. מלווי סינדיקציה בנקאיים יכולים לנטר לווים ולנהל משא ומתן חדש לגבי הלוואות בעלות נמוכה יותר מאשר מחזיקי אגרות חוב ציבוריות, בשל בעלות ריכוזית על ההלוואה, מומחיות פיננסית, וגישה למידע פרטי. לפיכך, הלוואות בנקאיות בדרך כלל כוללות מספר גדול יותר של התניות חשבונאיות מרוכזות, המופרות ונמצאות במשא ומתן לעתים תכופות יותר. בנוסף, אגרות חוב ציבוריות הן לעתים קרובות כפופות וכוללות מאפייני פירעון מוקדם ו/או המרה, בעוד שהלוואות סינדיקציה בנקאיות לעתים קרובות מערבות אשראי הדיר או תמחור ביצועים. הבדלים אלו עשויים להיות קשורים להשפעות של אימוץ IFRS, ולכן אנו מציגים את כל התוצאות בנפרד עבור הלוואות ואגרות חוב, וכמו גם עבור הדגימה המשולבת של הלוואות ואגרות חוב עם משתני אינדיקטור עבור ההלוואות. בדגימת ההלוואות, אנו מבקרים עבור מאפיינים ספציפיים-להלוואות (אינדיקטורים של הלוואות הדירות, הלוואות תקופתיות ותמחור ביצועים). בדגימת אגרות החוב, אנו מבקרים עבור מאפיינים ספציפיים-לאגרות חוב (אינדיקטורים של אגרות חוב כפופות, אגרות חוב לפירעון מוקדם, ואגרות חוב ברות-המרה).

טבלה 4: ניתוח DID על השימוש בהתניות חשבונאיות.

טבלה 4: המשך

המשך

טבלה זו מציגה את תוצאות הרגרסיה הרב-משתנית עבור ניתוח DID. פאנל A מציג את התוצאות של ניתוח קו-בסיס עבור הדגימה המשולבת של הלוואות ואגרות חוב, דגימת ההלוואות, ודגימת אגרות החוב. אנו מיישמים מודל פרוביט עבור הרגרסיות על המשתנה הבינארי D_A Cov ומודל OLS עבור הרגרסיות על הלוגריתם הטבעי של 1 + Num_A Cov. השפעות שוליות מדווחות עבור כל מודלי הפרוביט ומקדמי הרגרסיות מדווחים עבור מודלי ה- OLS. ה- D_A Cov הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה חשבונאית אחת. ה- Num_A Cov הוא המספר הכולל של התניות חשבונאיות הנכללות בחוזה החוב. ה- Post_IFRS מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות IFRS עם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי של IFRS או אחריו, וכ- 0 במצב אחר. “גודל” הוא הלוגריתם הטבעי של היוון השוק (במיליוני דולרים). “MTB” הוא ערך היוון השוק למאזן של ההון העצמי. “מינוף” הוא החוב הכולל חלקי הנכסים הכוללים. “ROA” הוא EBITDA חלקי הנכסים הכוללים. “מוחשיות” היא PP&E נטו חלקי הנכסים הכוללים. תיוק הוא משתנה דמה המציין כי לחברה יש תיוק SEC זמין, כלומר לחברה יש הון ציבורי, ADR או חוב הרשום בארצות הברית. “אינדיקטור הלוואות” מוגדר כ- 1 אם החוב הוא הלוואה, וכ- 0 במצב אחר. משתנים אחרים מוגדרים בטבלה 3. פאנל B מציג את תוצאות הרגרסיה לאחר הסרת חברות אמריקאיות מהדגימה. בפאנל C, אנו דורשים דגימה קבועה בנוסף להסרת החברות האמריקאיות. בכדי להיכלל בדגימה הקבועה, אנו דורשים כי החברה תנפיק לפחות חוב אחד בתקופה לפני האימוץ וחוב בתקופה לאחר האימוץ אם החברה ממוקמת במדינת IFRS וכי החברה תנפיק לפחות שני חובות במהלך תקופת הדגימה אם החברה ממוקמת במדינה לל-IFRS. בפאנל D, אנו מיישמים הגדרות חלופיות של התניות חשבונאיות. בטורים תחת הכותרת “התניות דוחות הכנסה/ביצועים”, D_A Cov_IS ו- Num_A Cov_IS הם משתנים תלויים. ה- D_A Cov_IS הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה חשבונאית אחת המבוססת פריטי דוחות הכנסה, כמו הגבלת דיווידנדים, יחס כיסוי ריבית, יחס חיוב קבוע, כיסוי שירות חוב וכן הלאה. ה- Num_A Cov-IS הוא המספר הכולל של התניות חשבונאיות המבוססות על פריטי דוחות הכנסה. בטורים תחת הכותרת “התניות מאזן/הון”, D_A Cov_BS ו- Num_A Cov_BS הם משתנים תלויים. ה- D_A Cov_BS הוא משתנה דמה המציין כי חוזה החוב מכיל לפחות התניה חשבונאית אחת המבוססת על פריטי מאזן בלבד, כמו היחס הנוכחי, יחס מהיר, יחס מינוף, שווי נקי וכן הלאה. ה- Num_A Cov_BS הוא המספר הכולל של התניות חשבונאיות המבוססות על פריטי מאזן בלבד. בטורים תחת הכותרת “הגבלות דיווידנדים עבור ACov”, אנו משמיטים הגבלות דיווידנדים בעת הספירה של התניות מבוססות-חשבונאות. פאנל E מציג את תוצאות האיתנות המבוססות על יישום של אחת מהגישות הבאות: 1) התאמת ציון נטיות ל- DID, כאשר מדינות IFRS שאימצו את IFRS בשנים שאינן 2005 מוסרות מהניתוח; 2) שגיאות תקן המחושבות לפי שיטת bootstrapping הדוגמת מחדש את הנתונים 1000 פעמים ואומדת שגיאות תקן לפי bootstrap באשכולות לפי מדינה; 3) שגיאות תקן באשכולות לפי רמת המדינה. יש לציין כי עבור שתי השיטות הראשונות, אנו מיישמים מודל OLS עבור הרגרסיות על D_A Cov ועל Num_A Cov. הטבלה מציגה השפעות שוליות עבור כל מודלי הפרוביט, מקדמי רגרסיה עבור כל מודלי ה- OLS, וסטטיסטיקות t או z בסוגריים. שגיאות תקן מוצגות באשכולות לפי תעשייה (SIC דו-ספרתי) אלא אם צוין אחרת. כל הרגרסיות כוללות השפעות מדינה קבועות והשפעות שנה קבועות (השנה הקלנדרית של תאריך הנפקת החוב). בפאנלים B-E, המקדמים של משתני הבקרה הוסרו מטעמי קיצור. כל המשתנים הרציפים עברו וינסוריזציה באחוזים 1 ו- 99. המקדמים העיקריים מודגשים. ***, ** ו- * מציינות מובהקות ברמות 1%, 5% ו- 10% בהתאמה.

טבלה 4 מציגה השפעות שוליות עבור משוואה (1) ומקדמי רגרסיה עבור משוואה (2). באופן עקבי לתחזית כי השימוש בהתניות חשבונאיות יורד לאחר אימוץ IFRS, המקדמים ב- Post_IFRS הם שליליים ומובהקים בכל הספציפיקציות. כאשר שוקלים יחד את דגימת ההלוואות לצד דגימת אגרות החוב, ההשפעה השולית של Post_IFRS על D_A Cov היא -0.264 (סטטיסטיקת t = -4.63). כלומר האימוץ של IFRS הנמיך את הסבירות של קיומה של לפחות התניה חשבונאית אחת בהנפקת חוב חדשה ב- 26.4%, תוך בקרה עבור גורמים אחרים. ירידה דומה משתקפת ברגרסיות ה- OLS של אינטנסיביות ההתניות החשבונאיות, כאשר המקדם ב- Post_IFRS הוא -0.141 (סטטיסטיקת t = -3.98). טור (2) עבור הלוואות וטור (3) עבור אגרות חוב מראים כי אימוץ IFRS קשור בירידות מובהקות בתדירות ההתניות החשבונאיות. ההשפעה השולית של Post_IFRS היא -0.175 (סטטיסטיקת t = -5.47) עבור הלוואות ו- -0.110 (סטטיסטיקת t = -4.01) עבור אגרות חוב ברגרסיות פרוביט. תוצאות דומות מוצגות בטורים (5) ו- (6) עבור אינטנסיביות ההתניות החשבונאיות.

המקדמים במשתני הבקרה של החברה והחוב הינם עקביים באופן כללי לציפיות. המקדם השלילי בגודל החברה הינו עקבי לחברות קטנות המתמודדות עם עלויות סוכנות גבוהות יותר של החוב, ולפיכך יש להן יותר התניות חשבונאיות. המקדם החיובי ב- ROA הינו עקבי לממצאים של ניקולאייב לגבי אגרות חוב אמריקאיות. המקדם החיובי עשוי להצביע על כך שהתניות חשבונאיות, בפרט אלו המבוססות על רווחים, הן פחות אפקטיביות עבור חברות פחות רווחיות או כאלו הנמצאות בהפסד, או כי ההתניות החשבונאיות הן מגבילות במיוחד עבור חברות כאלו. בדומה, המקדם השלילי ביחס השוק-למאזן עשוי להצביע על כך כי נתוני הרווחים והמאזנים מהווים מדידה פחות יעילה עבור חברות בצמיחה, או כי חברות כאלו זקוקות לגמישות תפעולית רבה יותר. המקדם של המינוף נוטה להיות בלתי מובהק, כלומר הלוואות רבות יותר, בפני עצמן, אינן משפיעות על השימוש בהתניות חשבונאיות.

בקרב משתני הבקרה ברמת-החוב, המקדם בפיזור התשואה הינו חיובי במידה מובהקת עבור הנפקות אגרות חוב, בעוד שהמקדמים באינדיקטור של רמת ההשקעה באגרות חוב הם שליליים במידה מובהקת. ל- D_Rating יש מקדם חיובי באופן מובהק עבור אגרות חוב, ממצא המלמד כי אגרות חוב מדורגות כוללות יותר התניות חשבונאיות. החלות קשורה באופן שלילי להתניות אגרות חוב, אך קשורה באופן חיובי להתניות הלוואות. יש להיזהר מהסקת מסקנות נחרצות ממקדמים אלו, בשל השפעות אנדוגניות אפשריות. המסקנות שלנו לגבי השפעות האימוץ של IFRS אינן מושפעות מהסרת בקרות רמת-חוב אלו (טבלה IA11 בנספח).

הפסאודו-R2 בטור (1) וה- R2 המותאם בטור (4) הם לפחות 60%, כלומר המודלים מסבירים חלק משמעותי של השונות בשימוש בהתניות חשבונאיות. בניתוח נוסף המסיר את כל הבקרות וההשפעות הקבועות (טבלה IA11 בנספח), אנו מאשרים כי Post_IFRS לבדו מסביר חלק משמעותי מהשונות, עם פסאודו-R2 של 6.0% בטור (1) ו- R2 מותאם של 7.5% בטור (4).

4.3. איתנות מודל הרגרסיה

כפי שהראנו קודם, ההכללה של הנפקות אמריקאיות בדגימת הבקרה עלולה להכתים אותה עם השפעת הטיפול (אימוץ IFRS), מכיוון שפרויקט איחוד FASB-IASB דחק את הדיווח בארצות הברית לכיוון IFRS עוד לפני תקופת הדגימה. בכדי לבחון זאת, בפאנל B של טבלה 4 אנו אומדים מחדש את משוואות (1) ו- (2) לאחר ההסרה של חברות אמריקאיות מהדגימה. הגודל המוערך של המקדם וסטטיסטיקת ה- t עבור Post_IFRS גדל באופן כללי, למרות צמצום היקף דגימת הבקרה. לדוגמא, עבור הדגימה המשולבת של הלוואות ואגרות חוב בטור (4), המקדם של Post_IFRS פוחת מ- -0.14 ל- -0.18 וסטטיסטיקת ה- T התואמת פוחתת מ- -3.98 ל- -4.93, ממצא התואם את ההכתמה. אף על פי כן, התוצאות הן דומות.

בכדי לבחון את החשש כי התוצאות נובעות מהרכבי דגימה שונים בתקופות לפני ואחרי האימוץ, אנו חוזרים על הניתוח עבור דגימה קבועה של חוב בהנפקת-חברות בשתי תקופות אלו, תוך הסרת חברות אמריקאיות מהבקרה. גודל הדגימה הנותר כולל 3,283 הנפקות חוב, שמתוכן 920 הן הלוואות ו- 2,363 הן אגרות חוב. התוצאות, המוצגות בטבלה 4, פאנל C, מראות כי המסקנות הראשיות נותרות זהות. המקדמים של Post_IFRS הם שליליים ומובהקים בכל הספציפיקציות והם ברי-השוואה לאלו המדווחים בפאנל B. בניתוח איתנות נוסף, מצאנו שוב תוצאות דומות על ידי הגדרת דגימה קבועה והותרת חברות אמריקאיות בניתוח (טבלה IA7 בנספח). ההבדלים בין התקופות לפני ואחרי אימוץ IFRS בסוגי החברות שגייסו חוב אינם מסבירים את התוצאות.

התוצאות הנובעות משימוש בהגדרות חלופיות של התניות חשבונאיות מוצגות בטבלה 4, פאנל D. ראשית, אנו אומדים את הרגרסיות באופן נפרד עבור התניות של דוחות הכנסה (ביצועים) ומאזנים (הון), בדומה למחקר של כריסטנסן וניקולאייב. אנו מציגים רק את המקדמים של Post_IFRS. קיימת ירידה מובהקת בשימוש בהתניות משתי הקטגוריות לאחר אימוץ IFRS, להוציא התניות מאזן בהלוואות. שנית, אנו משמיטים התניות הגבלת דיווידנדים מההגדרה של התניות חשבונאיות, מכיוון שהחלטות הנוגעות לדיווידנדים, למרות שהן קשורות ברווחים, אינן קשורות באופן מוחלט על בסיס תקופה-לתקופה לנתונים החשבונאיים. התוצאות המוצגות בטבלה 4, פאנל E, ממשיכות להציג מקדם שלילי ומובהק ב- Post_IFRS.

אנו מיישמים בנוסף את השיטה של הקמן, איצ’ימורה וטוד, ואומדים רגרסיות על בסיס התאמת ציון נטיות kernel בשילוב ניתוח DID, בין הדגימות המותאמות. מהלך זה מבקר עבור הבדלים נצפים ועבור הבדלי אי-שונות זמן בלתי-נצפים, בין קבוצות הטיפול והבקרה. התוצאות בטבלה 4, פאנל E, מראות כי המסקנות שלנו נותרות זהות.

לבסוף, אנו בוחנים את הרגישות של התוצאות למדידות חלופיות של שגיאות תקן, באמצעות שיטת bootstrap היוצרת אשכולות של שגיאות תקן ברמת התעשייה, ובאופן חלופי על ידי יצירת אשכולות ברמת המדינה. התוצאות הן דומות לאלו המדווחות בפאנל A, אם כי סטטיסטיקות ה- t נמוכות במקצת. יש לפרש בזהירות את רגרסיות ההלוואות באשכולות ברמת המדינה, מכיוון שהמספר שלהם, 25, הוא נמוך למדי, תוצאה המשפיעה גם על העוצמה וגם על האובייקטיביות של שגיאות תקן אלו.

התוצאות הן איתנות בנוסף עבור החלפת ההשפעות הקבועות של המדינה בהשפעות קבועות ברמת-החברה, או בנוסף הכללת השפעות קבועות ברמת-התעשייה, וגם להכללת בקרות ברמת-המדינה עבור מקור חוקי, מדד זכויות הנושה, והחשיבות של שוק החוב הפרטי של המדינה (טבלאות IA8 ו- IA12 בנספחף בהתאמה).

4.4. ההשפעה של ההבדלים בין IFRS לבין הסטנדרטים המקומיים הקודמים

אם השינויים הנצפים בהתניות נגרמים מאימוץ IFRS, הם אמורים לגדול לפי המידה שבה IFRS שינה את הסטנדרטים החשבונאיים של המדינה. בכדי לבחון השלכה זו, אנו מסווגים מדינות IFRS בתור “הבדל GAAP גבוה” ו”הבדל GAAP נמוך”, על בסיס השאלה האם מדד ביי הכולל או מדד ביי-אקט שלהם נמצאים מעל או מתחת לחציון. לאחר מכן אנו בודקים האם המקדם של Post_IFRS משתנה בין הקבוצות.

התוצאות מוצגות בטבלה 5. המקדמים של Post_IFRS הם שליליים בשתי הקבוצות, גם לגבי הלוואות וגם לגבי אגרות חוב, ובכל הספציפיקציות של המודלים. הגדלים של המקדמים בקבוצת “הבדל GAAP נמוך” הם נמוכים יותר מאלו של קבוצת “הבדל GAAP גבוה” בכל הספציפיקציות (להוציא תיקו אחד), ובמקרים רבים ההבדל הוא משמעותי. הסבירות של הפחתת השימוש בהתניות חשבונאיות לפיכך מהווה פונקציה עולה של השאלה עד כמה IFRS שונה מהסטנדרטים המקומיים הקודמים. הירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות הינה בולטת יותר בהלוואות, שאחד היתרונות היחסיים שלהן (בהשוואה לאגרות חוב) הוא פשטות המשא ומתן המחודש הנגרם מהפרת התניות. לפיכך, הלוואות מושפעות במידה רבה יותר על ידי ירידות נתפסות באפקטיביות של התניות חשבונאיות.

טבלה 5: ההשפעה של מידת ההבדל בין IFRS לסטנדרטים המקומיים הקודמים.

טבלה זו מפצלת את השפעת הטיפול למדינות עם ערכים גבוהים ונמוכים המבוססים על ההבדל בין מדד ה- GAAP המקומי לבין IFRS, כפי שנמדד על ידי המדד הכולל של ביי או מדד ביי-אקט. ה- Post_IFRSIndex_H (Post_IFRSIndex_L) מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות IFRS עם ערך גבוה (נמוך) במדד ביי הכולל או מדד ביי-אקט ועם שנת כספים המסתיימת בתאריך המנדטורי של אימוץ IFRS או אחריו, וכ- 0 במצב אחר. הטבלה מציגה השפעות שוליות עבור כל מודלי פרוביט, מקדמי רגרסיה עבור כל מודלי ה- OLS, וסטטיסטיקות t או z על סמך שגיאות תקן באשכולות לפי תעשייה (SIC דו-ספרתי). נכללות השפעות קבועות של שנה ומדינה. הטבלה מציגה בנוסף p-values של מבחן X2 או F-test מבדיקת השערת ה- null האם Post_IFRSIndex_H = Post_IFRSIndex_L ויצירת אשכולות של שגיאות תקן לפי מדינה. הרגרסיות כוללות משתני בקרה שהוגדרו בטבלה 4, אך המקדמים הושמטו מטעמי קיצור. המקדמים העיקריים מודגשים. ***, ** ו- * מציינות מובהקות ברמות 1%, 5% ו- 10% בהתאמה.

4.5. בנקים מול מוסדות אחרים

אם חשבונאות שווי הוגן ממלאת תפקיד חשוב בירידה הנצפית בשימוש בהתניות חשבונאיות לאחר האימוץ של IFRS, ירידה זו צריכה להיות בולטת יותר בחברות עם יחס גבוה יותר של נכסים פיננסיים והתחייבויות פיננסיות במאזן. הדוחות הפיננסיים של חברות אלה מושפעים יותר מהשינוי לקראת סטנדרטים של שווי הוגן. אנו בוחנים השערה זו על ידי השוואה בין חובות שהונפקו על ידי בנקים לבין הנפקות על ידי מוסדות לא-בנקאיים. כפי שמציינים ארמסטרונג ועמיתיו, סטנדרטים של שווי הוגן (בעיקר IAS 39, ובמידה פחותה יותר IAS 32) משפיעים באופן משמעותי יותר על בנקים. ממצא זה ככל הנראה עומד בבסיס ההתנגדות של בנקים ב- EU לסטנדרטים אלו, לפני השינויים שנערכו ב- IAS 39 ב- 2005.

אנו מוסיפים חברות פיננסיות לדגימה ואומדים מחדש את משוואות (1) ו- (2), כולל את כל הבקרות, אך מאפשרים למקדם של Post_IFRS להשתנות בין בנקים למוסדות אחרים. בדומה לארמסטרונג ועמיתיו, בנקים מוגדרים כחברות עם קוד SIC דו-ספרתי של 60 או 61. התוצאות מדווחות בטבלה 6. התוצאה העיקרית היא כי בכל הרגרסיות של D_A cov המקדמים הם שליליים יותר במידה מובהקת עבור בנקים מאשר מוסדות אחרים. עבור הלוואות, המקדמים של Post_IFRS ברגרסיות של D_A Cov הם -0.64 עבור בנקים ו- -0.20 עבור מוסדות אחרים. ההבדל הוא מובהק, עם p-value של 0.03. תוצאה זו מראה כי הירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות בהלוואות היא גדולה פי 3 בבנקים. ברגרסיות של האינטנסיביות החשבונאית (Num_Cov) עבור הלוואות, המקדם של Post_IFRS הוא שוב שלילי יותר במידה מובהקת עבור בנקים. המקדם התואם אצל אגרות חוב הוא גדול יותר באופן שולי עבור בנקים, אך למבחן יש עוצמה נמוכה. קיימות רק 4 אגרות חוב שהונפקו על ידי בנקי IFRS שיש בהן יותר מהתניה חשבונאית אחת, באופן עקבי לכך שאגרות חוב בדרך כלל משתמשות בהן במידה פחותה. בניתוח נוסף המיישם מודלי פואסון ורגרסיה בינומית שלילית עבור Num_A Cov, מצאנו כי המקדמים ב- Post_IFRS הם שליליים יותר במידה מובהקת עבור בנקים מאשר מוסדות לא-בנקאיים בכל הדגימות (טבלה IA14 בנספח).

הממצא המראה כי בנקים מפחיתים יותר את השימוש בהתניות חשבונאיות לאחר אימוץ IFRS בהשוואה למוסדות לא-בנקאיים, במיוחד בחוזי הלוואה, הינו עקבי לכך שחשבונאות שווי הוגן מהווה תורם חשוב להפחתה הכללית בשימוש בהתניות חשבונאיות לאחר-IFRS. כרגיל, ייתכן ותוצאה זו משקפת הבדלים בין בנקים לבין מוסדות אחרים שאינם מתגלמים במשתני הבקרה.

התוצאות החזקות יותר בטבלה 4, לאחר הסרת ארצות הברית מדגימת הבקרה, גם הן הינן עקביות לכך שחשבונאות שווי הוגן מהווה תורם חשוב לירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות. לפני אימוץ IFRS על ידי דגימת הטיפול, לארצות הברית הייתה אוריינטציה משמעותית כלפי שווי הוגן.

טבלה 6: בנקים מול חברות אחרות.

בטבלה זו אנו מפצלים את השפעות הטיפול לבנקים מול חברות אחרות. חברות עם קוד SIC דו-ספרתי בין 60 ל- 61 מוגדרות ככאלו הפועלות בתעשיית הבנקאות. הדגימה של טבלה זו כוללת חברות פיננסיות שבתחילה הוסרו מהדגימה. ה- POST_IFRSBank מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות IFRS הפועלות בתעשיית הבנקאות עם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, ו- 0 במצב אחר. הטבלה מציגה השפעות שוליות עבור כל מודלי הפרוביט, מקדמי רגרסיה עבור כל מודלי ה- OLS, וסטטיסטיקות t או z המבוססות על שגיאות תקן באשכולות לפי תעשייה (SIC דו-ספרתי). השפעות קבועות של שנה ומדינה נכללות בכל הרגרסיות. אנו מציגים בנוסף p-values עבור מבחן X2 או F-test על ידי השוואה בין המקדמים של Post_IFRSBank מול Post_IFRSnon_bank ויצירת אשכולות של שגיאות תקן לפי תעשייה. משתני הבקרה מוגדרים בטבלה 4 והמקדמים שלהם הושמטו מטעמי קיצור. כל משתני הבקרה עברו וינסוריזציה באחוזים 1 ו- 99. המקדמים העיקריים מודגשים. ***, ** ו- * מציינות מובהקות ברמת 1%, 5% ו- 10% בהתאמה.

4.6. שקיפות ושימוש לא-חשבונאי בהתניות בהלוואות ובאגרות חוב

ההפחתה הנצפית בהתניות חשבונאיות לאחר-IFRS עשויה לנבוע מחוזיות מופחתת של מידע הדוחות הפיננסיים או משיפור בשקיפות הפיננסית (אותה אנו מפרשים בתור אינפורמטיביות). לא ניתן להפריד במדויק השפעות אלו בנתונים, אך ניתן לקבל תובנות מסוימות מהשינויים הקשורים הנצפים בשימוש הלא-חשבונאי בהתניות. אם האימוץ של IFRS  שיפר את השקיפות, ולפיכך הפחית את אי-הוודאות של המלווים לגבי סיכון אי-הפירעון של הלווים, הוא יגרום לצמצום הצורך של המלווים להגן על עצמם באמצעות התניות. הממצאים יראו שימוש גובר במידע בכדי לסנן מראש לווים, ובהתאם לכך, ירידה בביקוש של כל סוגי ההתניות, חשבונאיות ולא-חשבונאיות כאחד. בניגוד לכך, אם IFRS הפחית את החוזיות של משתני הדוחות הפיננסיים, הוא יוביל להפחתה בביקוש של התניות חשבונאיות ולעלייה בביקוש של התניות לא-חשבונאיות, במידה והן חלופיות. השפעות שקיפות וחוזיות אלו אינן שוללות זו את זו, ולכן ננסה לאמוד את החשיבות היחסית שלהן.

בנוסף, כפי שציינו בחלק 2.4, החשיבות היחסית של אינפורמטיביות וחוזיות עשויה להשתנות בין אגרות חוב להלוואות. אגרות חוב הן נפוצות יותר מהלוואות, ולכן העלות של משא ומתן מחודש היא גבוהה יותר, ולכן הן נשענות יותר על סינון מוקדם ופחות על זכויות התניה אכיפות המובילות למשא ומתן חדש. ניתן לצפות כי סינון מוקדם מוגבר יפחית את השימוש בהתניות חשבונאיות ולא-חשבונאיות. ההלוואות יפיקו תועלת גם הן מסינון מוקדם של לווים, אך באופן כללי הן נשענות יותר על התניות, כך שבנוסף ניתן לצפות כי הן יגיבו להפחתה בחוזיות של הדוחות הפיננסיים על ידי מעבר מהתניות חשבונאיות להתניות לא-חשבונאיות.

בכדי לבחון תחזיות אלו, אנו מזהים 4 סוגים נפוצים של התניות לא-חשבונאיות, על בסיס הפונקציונאליות שלהן: הגבלת השקעות, הגבלת מכירת נכסים, הגבלת הנפקות הון עצמי, והגבלת הנפקות חוב, בדומה למחקרו של בראטון. אנו בוחנים בנוסף הגבלת תשלום מראש המיושמות בהלוואות, וכמו גם סעיפי אי-פירעון, הגבלות מיזוג, והגבלות תביעה מוקדמת המיושמים באגרות חוב.

טבלה 7: שימוש בהתניות לא-חשבונאיות.

המשך

פאנלים A ו- B מציגים רגרסיות DID לגבי השימוש בהתניות לא-חשבונאיות, לצד היחס של התניות לא-חשבונאיות מול התניות חשבונאיות עבור דגימות ההלוואות ואגרות החוב, בהתאמה. ההתניות של הגבלת השקעות, הגבלת מכירת נכסים, הגבלת הנפקות הון עצמי, והגבלת הנפקות חוב משותפות גם בחוזי הלוואות וגם בחוזי אגרות חוב. הטורים “הגבלת השקעות”, “הגבלת מכירות נכסים”, “הגבלת הנפקות הון עצמי” ו”הגבלת הנפקות חוב” מציגים את רגרסיות הפרוביט לגבי D_NA Cov, המוגדר כ- 1 אם חוזה החוב מכיל לפחות התניה לא-חשבונאית אחת מהסוג המפורט, וכ- 0 במצב אחר. ההתניה על הגבלת תשלום מראש הינה ייחודית לחוזי הלוואות. הטור “הגבלת תשלום מראש” מציג את תוצאות רגרסיית הפרוביט לגבי D_NA Cov, המוגדר כ- 1 אם חוזה ההלוואה מכיל לפחות הגבלת תשלום מראש אחת, וכ- 0 במצב אחר. ההתניות על הנפקת אי-פירעון, הגבלת מיזוגים, והגבלת תביעות קודמות הן ייחודיות לחוזי אגרות חוב. הטורים “אי-פירעון”, הגבלת מיזוגים”, ו”הגבלת תשלום מראש” מציגים את תוצאות רגרסיית הפרוביט לגבי D_NA Cov, המוגדר כ- 1 אם חוזה אגרת החוב מכיל לפחות התניה אחת מהסוג המפורט, וכ- 0 במצב אחר. הטור “פרוביט אורדינאלי (NACov_Types)” מציג את תוצאות רגרסיית הפרוביט האורדינאלית כאשר המשתנה התלוי הוא סכום משתני הדמה המציינים סוגים שונים של התניות לא-חשבונאיות, כפי שתואר מעלה. ה- NACov_Types כולל 5 סוגי התניות לא-חשבונאיות עבור דגימת ההלוואות ו- 7 סוגים עבור דגימת אגרות החוב. בטורים “יחס חשבונאיות מול-לא חשבונאיות” אנו מריצים רגרסיות OLS על הלוגריתם הטבעי של היחס של התניות חשבונאיות מול לא-חשבונאיות, המוגדר כ- (1+ Num_A Cov) / (1 + Num_NA Cov) , כאשר Num_NA Cov הוא המספר הכולל של ההתניות מינוס מספר ההתניות החשבונאיות Num_A Cov. ה- Post_IFRS מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות IFRS עם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, ו- 0 במצב אחר. בפאנלים C ו- D אנו חוזרים על הניתוח של פאנלים A ו- B על ידי פיצול השפעת הטיפול למדינות עם ערכים גבוהים ונמוכים במדד ביי הכולל, כפי שהוגדר בטבלה 4. הטבלה מציגה השפעות שוליות עבור כל מודלי הפרוביט, מקדמי רגרסיות עבור כל מודלי הפרוביט האורדינאלי וה- OLS, וסטטיסטיקות t או z על בסיס שגיאות תקן באשכולות לפי תעשייה. משתני בקרה ברמת-החברה, משתני בקרה ברמת-החוב, והשפעות קבועות לפי שנה ומדינה נכללים בכל הרגרסיות, אך אינן מוצגים מטעמי קיצור. כל המשתנים הרציפים עברו וינסוריזציה באחוזים 1 ו- 99. המקדמים העיקריים מודגשים. ***, ** ו- * מציינות מובהקות ברמה 1%, 5% ו- 10% בהתאמה.

פאנלים A ו- B של טבלה 7 מציגים רגרסיות DID  נפרדות עבור הלוואות ואגרות חוב, בהתאמה. בחמשת הטורים הראשונים של פאנל A, המשתנה התלוי מוגדר כ- 1 אם חוזה ההלוואה כולל לפחות התניה מהסוג המפורט, וכ- 0 במצב אחר. 4 מתוך 5 סוגי ההתניות מציגים עליות, כאשר הגבלות הון עצמי וחוב גוברות באופן מובהק ברמות 5% ו- 10%, בהתאמה. שני הטורים האחרונים מציגים רגרסית פרוביט אורדינאלית שבה המשתנה התלוי הינו סכום חמשת משתני הדמה שהוגדרו מעלה (NACov_types), ורגרסיית OLS של יחס ההתניות החשבונאיות מול התניות לא-חשבונאיות. בסך הכול, פאנל A מציג ראיות חלשות להחלפה בין התניות חשבונאיות להתניות לא-חשבונאיות בהלוואות.

פאנל C של טבלה 7 מראה כי הראיות הכוללות להחלפה מהתניות חשבונאיות ללא-חשבונאיות בהלוואות נראות חלשות כתוצאה מההשפעות ההטרוגניות המשולבות. החלפה משמעותית מתרחשת במדינות עם “הבדל GAAP גבוה”, אך לא נמצאה עלייה בולטת בהתניות לא-חשבונאיות במדינות עם “הבדל GAAP נמוך”. המקדם של POST_IFRSIndex_L הינו בלתי מובהק בכל הרגרסיות, ממצא המלמד כי ההחלפה לכיוון התניות לא-חשבונאיות קשורה בשינויים הנובעים מאימוץ IFRS.

התוצאות עבור אגרות חוב הן פחות ישירות. רגרסיות ה- DID בטבלה 7, פאנל B, מראות כי 6 מתוך 7 קטגוריות ההתניות הלא-חשבונאיות מציגות ירידה בתקופה לאחר אימוץ IFRS, כאשר ב- 3 מהן הירידה היא מובהקת. יוצאת הדופן היא הגבלות מיזוג, המציגות עליה. רגרסיית הפרוביט האורדינאלית של 7 ההתניות הלא-חשבונאיות המשולבות מציגה ירידה מובהקת. עם זאת, רגרסיית ה- OLS אינה חושפת ראיות כלשהן לשינוי ביחס של התניות חשבונאיות מול התניות לא-חשבונאיות באגרות חוב (כלומר החלפה).

פאנל D מראה כי השינויים הנצפים באגרות החוב מתרחשים בעיקר במדינות שהושפעו במידה הקטנה ביותר מאימוץ IFRS. לדוגמא, רגרסיית הפרוביט האורדינאלית של 7 ההתניות הלא-חשבונאיות המשולבות אינה מצביעה על שינוי מובהק כלשהו הקשור באימוץ IFRS במדינות עם “הבדל GAAP גבוה”, אך מציגה ירידה מובהקת אצל “הבדל GAAP נמוך”. אם הירידה בשימוש בהתניות לא-חשבונאיות באגרות חוב קשורה באימוץ של IFRS, מדוע היא מתרחשת בעיקר במדינות שהושפעו במידה הקטנה ביותר מאימוץ IFRS?

התשובה לשאלה זו טמונה בבקרה. חזרנו על הניתוח לאחר הסרת חברות אמריקאיות מדגימת הבקרה בכדי להימנע מההכתמה של איחוד ארצות הברית ו- IFRS. בכדי לבקר עבור הבדלים בסוגי החברות שהנפיקו אגרות חוב בתקופות שלפני ואחרי אימוץ IFRS, ערכנו בנוסף ניתוח התאמת ציון נטיות. הניתוח מראה כי לאחר אימוץ IFRS, התניות לא-חשבונאיות (NACov_Types) למעשה מציגות עלייה בחברות במדינות עם “הבדל GAAP גבוה”, בעוד שלא נרשם שינוי מובהק במדינות עם “הבדל GAAP נמוך”. תוצאות אלו לגבי אגרות חוב תואמות את התוצאות של הלוואות בטבלה 7, פאנל C. ניתוח ה- OLS של יחס ההתניות החשבונאיות מול לא-חשבונאיות מוסיף להציג ראיות בלתי מובהקות של אפקט החלפה. בחירות מתודולוגיות אלו אינן משפיעות על המסקנות שדווחו מעלה לגבי דגימת ההלוואות.

בנוסף, כאשר אנו מנתחים דגימה קבועה של חברות טיפול, אנו מוצאים מקדם חיובי מובהק עבור הלוואות ב- Post_IFRS בפרוביט האורדינאלי עבור NACov_TYPES ומקדם שלילי מובהק ברגרסיית ה- OLS של יחס ההתניות החשבונאיות מול לא-חשבונאיות. המקדמים התואמים הינם בלתי מובהקים בדגימת אגרות החוב (טבלה IA15 בנספח).

ייתכן וההחלפה של התניות חשבונאיות בהתניות לא-חשבונאיות אינה נצפית בדגימת אגרות החוב בשל העמימות של הסיווג שלהן על ידי ספקי המידע. לדוגמא, הגבלת ההנפקה של חוב נוסף כאשר יחס כיסוי החיוב הקבוע הוא מתחת ל- 2:1 עשויה להיות מסומנת בתור התניה של כיסוי החיוב הקבוע (המסווגת כחשבונאית) או כהתניה של הגבלת הנפקות חוב (המסווגת כלא-חשבונאית). ספקי המידע טוענים כי מצב זה אינו בעייתי בנוגע להלוואות, ואנו מצאנו החלפה להתניות לא-חשבונאיות בדגימה נבחרת של התניות אגרות חוב (טבלה IA4 בנספח) שאינה מושפעת מעמימות זו.

ייתכן בנוסף כי שקיפות מוגברת תשפיע על השימוש בהתניות בחוזי הלוואות על ידי שינוי המבנה של סינדיקציות הלוואה. לדוגמא, בול, בושמן ו- וסווארי מצאו כי שיפורים ביכולת של הנתונים החשבונאיים לחזות את איכות האשראי של הלווים מובילים לירידה במניות הסינדיקציה של המארגן המוביל. שקיפות מוגברת יכולה בנוסף להוביל להחזקה נרחבת יותר בהלוואות, מצב ההופך את החוזים שלהן לדומים יותר לאגרות חוב,  תוך שימוש מועט יותר בהתניות חשבונאיות ושימוש רב יותר בהתניות לא-חשבונאיות. בכדי לבחון זאת, חקרנו את מספר המלווים בסינדיקט, ריכוז מניות המלווה, ומקטע ההלוואות של המארגן המוביל. רגרסיות ה- DID (טבלה IA16 בנספח) אינו מציגות ראיות לשינויים כלשהם במבנה הסינדיקט לאחר אימוץ IFRS. בנוסף, לא הצלחנו לחשוף ראיות כלשהן (אמפיריות או אנקדוטות) המצביעות על שינויים מבניים משמעותיים בשוק ההלוואות, במיוחד באירופה, הקשורות ב- IFRS.

לסיכום, מצאנו עלייה בשימוש בהתניות לא-חשבונאיות בהלוואות לאחר אימוץ IFRS, באופן בלתי עקבי לכך ששקיפות הינה הכוח המניע, מכיוון ששקיפות זו אמורה להוביל לירידה בכל סוגי ההתניות. החלפה מובהקת מתרחשת במדינות עם הפער הגדול ביותר בין IFRS לבין הסטנדרטים המקומיים הקודמים, ממצא המלמד כי ההחלפה קשורה בשינויים הנלווים לאימוץ IFRS. התוצאות המעורבות בדגימת אגרות החוב אינן מתארות תמונה ברורה לגבי שקיפות מוגברת או חוזיות מופחתת. אנו כן רואים עלייה מובהקת בהתניות לא-חשבונאיות במדינות שהושפעו במידה הגדולה ביותר מאימוץ IFRS לאחר השמטת חברות אמריקאיות מדגימת הבקרה או לאחר בקרה עבור הבדלים במאפיינים של חברות שהנפיקו אגרות חוב לפני ואחרי אימוץ IFRS, ממצא שגם הוא אינו עקבי לכך ששקיפות הינה הכוח המניע העיקרי. לפיכך, אפילו בדגימת אגרות החוב, אין ראיות מספקות התומכות בטיעון לפיו IFRS שיפר את השקיפות, ואף קיימות מספר ראיות השוללות זאת.

למרות שלא מצאנו ראיות ברורות התומכות בטענה כי IFRS שיפר את השקיפות עבור המלווים, מסקנה זו אינה שונה במיוחד מאלו של מחקרים אחרים שנערכו לאחרונה, שמצאו כי יתרונות השקיפות של IFRS אינם משמעותיים בשוקי ההון. אף על פי כן, חשוב לציין כי ההבחנה האמפירית שלנו בין השפעות של חוזיות והשפעות של שקיפות אינה ברורה לחלוטין.

4.7. ההשפעה על התניות של תחרות מוגברת עבור בנקים מקומיים

הסבר חלופי נוסף של הירידה הנצפית בהתניות חשבונאיות, במיוחד בדגימת ההלוואות הפרטיות, היא העלייה בגלובליזציה של שוק ההלוואות, שעשויה להגביר את התחרות בין ספקי הון ולגרום ל”מרוץ לתחתית”. בעת תחרות מול בנקים זרים, מלווים מקומיים יכולים להפחית את מספר ההתניות בכדי למשוך לווים. טיעון זה אינו מסביר את ההחלפה בין התניות חשבונאיות ללא-חשבונאיות שנצפתה בדגימה שלנו. אף על פי כן, אנו בוחנים את הטענה על ידי בדיקת ההשפעה המבדלת של IFRS על ההלוואות המקומיות מול ההלוואות הזרות בדגימה שלנו. אנו פועלים לפי המתודולוגיה של בראון ומגדירים הלוואה כבין-לאומית אם הלווה וחברת האם של המלווה/מארגן הם שניהם ממדינות שונות. מתוך 1,698 ההלוואות בדגימה שלנו, אנו מסוגלים לקבוע את המיקום הגיאוגרפי של 796 הלוואות, שמתוכן אנו יכולים לזהות 288 כבין-לאומיות ו- 508 כמקומיות. לאחר מכן חזרנו על ניתוח קו-הבסיס על ידי הוספת אינדיקטור עבור הלוואות בין-לאומיות (International) ומונח אינטראקציה עם דמה של Post_IFRS (Post_IFRS* International). בדומה לממצאים של בראון, מצאנו מקדם שלילי ב- International ומקדם חיובי ב- Post_IFRS* International. עם זאת, המקדמים אינם מובהקים סטטיסטית. התוצאות שלנו מלמדות כי ההפחתה בשימוש בהתניות חשבונאיות לאחר IFRS בדגימת ההלוואות שלנו אינה נובעת מתחרותיות מוגברת בין הבנקים, אם כי אנו מודעים לכך שהיעדר התוצאות המובהקות עשוי לנבוע מעוצמה סטטיסטית נמוכה.

4.8. השפעת האכיפה על השימוש בהתניות חשבונאיות

עצם האימוץ של סטנדרטים אינו צפוי להשפיע על הדיווח הפיננסי, אלא אם הוא משולב עם תמריצים שונים, כולל אכיפה אפקטיבית על ידי מפקחים, כמו רואי חשבון, וועדות ואנליסטים, או מצד גופים רגולטורים. בהתאם לטיעון זה, דסקה ועמיתיו מצאו כי יתרונות שוק ההון של אימוץ IFRS נצפו רק במדינות שבהן לחברות יש תמריצים המעודדים שקיפות והאכיפה המשפטית היא חזקה. ביארד, לי ויו מצאו כי האימוץ של IFRS קשור בשיפור סביבת המידע של האנליסטים של שוק ההון רק במדינות עם אכיפה חזקה ופער גדול בין IFRS לבין ה- GAAP המקומי. כריסטנסן, הייל ולאוז הראו כי עליות בנזילות של שוק ההון הקשורות באימוץ IFRS נרשמו רק במדינות שבו-זמנית שיפרו את אכיפת הדיווח הפיננסי שלהן, והסיקו כי בקרה עבור גורמים הקשורים בשינויי האכיפה עשויה להיות חשובה במחקרים הבוחנים את השפעות IFRS. מחקרים אלו עוסקים בהשפעות של שוק ההון.

ההשלכות של הגברת האכיפה בחוזי חוב אינן ברורות. ניתן לטעון כי אכיפה נוקשה יותר תמתן את השימוש האופורטוניסטי בגמישות שניתן ללווים תחת IFRS ולפיכך מגבירה את התועלת של המידע הפיננסי עבור חוזיות חוב. באופן חלופי, ניתן לטעון כי אכיפה נוקשה יותר דורשת מהלווים ליישם חשבונאות שווי הוגן ולפיכך מפחיתה את התועלת של מידע הדוחות הפיננסיים עבור חוזי חוב. בנוסף, רמת האכיפה אינה משפיעה על חלק מהמגבלות של IFRS עבור חוזי חוב, כולל הגמישות הרבה יותר ש- IFRS מעניק למנהלים בבחירה וביישום של הסטנדרטים, ובאי-הוודאות הגבוהה יותר לגבי החקיקה הנובעת מבסיס המשתמשים המרובה-שטחי שיפוט של IASB. בהתחשב בשיקולים אלו, ההשפעה הצפויה של האכיפה המוגברת על חוזי חוב הינה מעורפלת.

אנו בוחנים השקפות מנוגדות אלו באמצעות מדידות של שונות חוצת-מדינות באיכות האכיפה ובשינויי האכיפה הקשורות באימוץ IFRS. המדידות ברמת-המדינה מוצגות בטבלה 1. בתחילה, אנו פועלים באופן דומה לכריסטנסן, הייל ולאוז ומשתמשים במדד איכות הרגולציה של קאופמן, קראי ומסטרוצי בכדי לסווג את המדינות כבעלות איכות גבוהה או נמוכה. לאחר מכן אנו אומדים מחדש את משוואות (1) ו- (2) ומאפשרים למקדמים של Post_IFRS להשתנות בין שתי הקבוצות.

התוצאות המוצגות בטבלה 8, פאנל A, מראות כי המקדם הנבדק הוא שלילי במידה מובהקת גם בקבוצת האיכות הנמוכה וגם בקבוצת האיכות הגבוהה. באופן כללי, קיים הבדל קטן בלבד במקדמים בין שתי הקבוצות, כלומר האימוץ של IFRS  בפני עצמו, ללא קשר לרמות האכיפה, משפיע באופן שלילי על השימוש בהתניות חשבונאיות בחוזי חוב. יוצר הדופן היחיד נמצא ברגרסיה של D_A Cov בדגימת ההלוואות, שבה המקדם של Post_IFRS הוא שלילי באופן מובהק יותר אצל קבוצת איכות הרגולציה הנמוכה. ממצא זה הינו עקבי לכך שאימוץ IFRS במשטרים בעלי אכיפה נמוכה משפיע באופן שלילי יותר על האפקטיביות של הנתונים החשבונאיים עבור השימוש בחוזי חוב, וייתכן והוא משקף את שיקול הדעת הניהולי המקומי המוגבר אותו מאפשר IFRS.

בניתוח נוסף, מצאנו מקדמים שליליים מובהקים בדגימה קבועה המשמיטה חברות אמריקאיות מקבוצת הבקרה (טבלה IA17 בנספח). בנוסף, ההבדלים במקדמים בין קבוצות איכות הרגולציה הגבוהה והנמוכה היו בלתי מובהקים בכל הרגרסיות, מלבד ברגרסיה של D_A Cov בדגימת ההלוואות, בגומה לתוצאות הנובעות משימוש בדגימה המלאה.

כריסטנסן, הייל ולאוז מראים כי השפעות שוק ההון הקשורות באימוץ IFRS מתועדות רק במספר קטן של מדינות EU שבו-זמנית הגבירו גם את האכיפה שלהן. בדקנו השפעות אלו על התניות חוב באמצעות השתנות של המקדם של Post_IFRS במשוואות (1) ו- (2) בין 3 קבוצות של מדינות: מדינות מחוץ ל- EU (Post_IFRSnon-EU), מדינות ב- EU שהוגדרו על ידי כרסיטנסן, הייל ולאוז ככאלו שינו את האכיפה שלהן בד בבד עם אימוץ IFRS (Post_IFRSEU_ENF), ומדינות ב- EU שלא שינו את האכיפה לצד אימות IFRS (Post_IFRSEU_nonENF). אם שינויים באכיפה מסבירים את הירידה הנצפית בשימוש בהתניות חשבונאיות, אנו מצפים כי המקדם של Post_IFRSEU_ENF יהיה שלילי באופן מובהק, וכי שני המקדמים האחרים (ובמיוחד Post_IFRSEU_nonENF) יהיו בלתי מובהקים.

התוצאות מוצגות בטבלה 8, פאנל B. בדגימת ההלוואות, מצאנו מקדם שלילי ומובהק אצל מדינות EU ללא הגברת אכיפה מקבילה. תוצאה זו מלמדת כי אפילו ללא שינויים באכיפה, האימוץ של IFRS בפני עצמו קשור בירידה בהתניות החשבונאיות. איננו יכולים לאמוד את המקדם של מדינות מחוץ ל- EU ברגרסיה של D_ACOV בשל שונות קטנה של המשתנה התלוי. בדגימת אגרות החוב, מצאנו מקדם שלילי מובהק עבור כל שלושת קבוצות המדינות (EU עם אכיפה מקבילה, EU אחרות, מחוץ ל- EU). בנוסף, המקדם של Post_IFRS הינו שלילי יותר עבור מדינות EU ללא אכיפה מקבילה מאשר באלו שכן הנהיגו אכיפה מקבילה. ההבדלים במקדמים הם מובהקים סטטיסטית עבור הרגרסיה של D_A Cov. תוצאות אלו מלמדות כי ההשפעות של IFRS אינן מוגבלות לדגימה של מדינות EU עם שינויים מקבילים באכיפה.

התוצאות המוצגות בחלק זה אינן עקביות לכך שהירידה הנצפית בשימוש בהתניות חשבונאיות נובעת משיפור בשקיפות הפיננסית הקשור באכיפה מוגברת. הן יותר עקביות להשפעות ישירות של IFRS.

טבלה 8: השפעות אכיפה.

בפאנל A  אנו מפצלים את השפעת הטיפול למדינות עם אכיפה גבוהה ונמוכה על בסיס מדד איכות הרגולציה של קאופמן, קראי ומסטרוצי. קבוצת האכיפה הגבוהה כוללת מדינות עם מדד איכות רגולציה הגבוה מחציון הדגימה, וקבוצת האכיפה הנמוכה כולל מדינות עם מדד איכות רגולציה הנמוך או זהה לחציון הדגימה. החציון מחושב על סמך מדינות IFRS בלבד. ה- Post_IFRSENF_H מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות IFRS עם אכיפה גבוהה ועם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, וכ- 0 במצב אחר. ה- Post_IFRSENF_L מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות IFRS עם אכיפה נמוכה ועם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, ו- 0 במצב אחר. אנו מציגים בנוסף p-values של מבחן X2 או F-test באמצעות השוואת המקדמים של Post_IFRSENF_H מול Post_IFRSENF_L ויצירת אשכולות של שגיאות תקן לפי תעשייה. בפאנל B אנו מפצלים את השפעת הטיפול למדינות בתוך ומחוץ ל- EU, כאשר מדינות ה- EU מתפצלות לכאלו עם אכיפה מקבילה וללא אכיפה מקבילה, לפי הסיווג של כריסטנסן, הייל ולאוז. ה-Post_IFRSEU_ENF מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות EU עם אכיפה מקבילה ועם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, וכ- 0 במצב אחר. ה- Post_IFRSEU_nonENF מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות EU ללא אכיפה מקבילה ועם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, וכ- 0 במצב אחר. ה- Post_IFRSnon_EU מוגדר כ- 1 עבור תצפיות ממדינות IFRS מחוץ ל- EU (EU = 0) ועם שנת כספים המסתיימת בתאריך האימוץ המנדטורי או אחריו, וכ- 0 במצב אחר. אנו מציגים בנוסף p-values עבור מבחן X2 או F-test על ידי השוואה בין המקדמים של Post_IFRSEU_ENF ו- Post_IFRSEU_nonENF מול Post_IFRSnon_EU ויצירת אשכולות של שגיאות תקן לפי תעשייה. ראה טבלה 1 להגדרות. הטבלה מציגה השפעות שוליות עבור כל מודלי הפרוביט, מקדמי רגרסיות עבור כל מודלי ה- OLS, וסטטיסטיקות t או z על בסיס שגיאות תקן באשכולות לפי תעשייה. השפעות קבועות של שנה ומדינה נכללות בכל הרגרסיות. אנו משתמשים בדגימה המלאה כפי שהוגדרה בטבלה 3, פאנל A, עבור הרגרסיות. פאנל B מציג תוצאות עבור דגימת אגרות החוב בלבד, מכיוון שאין בידינו מספיק תצפיות בכדי לאמוד מקדמים עבור דגימת ההלוואות. משתני בקרה ברמת-החברה, משתני בקרה ברמת-החוב, והשפעות קבועות של שנה ומדינה נכללים בכל הרגרסיות, אך אינם מוצגים מטעמי קיצור. כל המשתנים הרציפים עברו וינסוריזציה באחוזים 1 ו- 99. המקדמים העיקריים מודגשים. ***, ** ו- * מציינות מובהקות ברמה 1%, 5% ו- 10% בהתאמה.

5. מסקנות

בהשוואה לסטנדרטים המקומיים הקודמים אותם הוא החליף, ל- IFRS יש מגוון מאפיינים אשר, לפי טענותינו, מרכיבים את השימושיות החיצונית החוזית של הדוחות הפיננסיים. אנו חוזים ירידה בשימוש בהתניות חוב חשבונאיות הנובעת מכך. תחזית זו מאומתת על ידי ניתוח חוזי החוב שהונפקו על ידי חברות במדינות שחייבו את אימוץ IFRS. והיא אינה נצפית במדינות שלא עשו זאת. השימוש המופחת בהתניות חשבונאיות מוחלף, לפחות חלקית, בהסתמכות רבה יותר על התניות חוב לא-חשבונאיות. הירידה בשימוש בהתניות חשבונאיות גדלה בהבדל המצטבר בין ה- GAAP המקומי הקודם לבין IFRS, והיא גדולה יותר בנוגע להלוואות. ירידה זו היא גם בולטת יותר אצל בנקים מאשר מוסדות לא-בנקאיים, ממצא עקבי לחשיפה הגדולה יותר של בנקים לשווי הוגן המשפיעה על השימוש בהתניות חשבונאיות, בהשוואה לחברות אחרות.

אין להסיק מתוצאות וטיעונים אלו כי הסטנדרטים של IFRS הם נחותים לעומת הסטנדרטים המקומיים הקודמים במדינות המאמצות. עם זאת, ניתן להסיק כי דוחות פיננסיים שהוכנו תחת IFRS כוללים מגבלות חשובות עבור חוזי חוב, וייתכן שעבור חוזים באופן כללי, תוצאה שאינה נצפית במסגרת סטנדרטית. יש לציין בנוסף כי בעוד שאנו מנסים להתחשב במשתני קורלציה חסרים ואירועים לא-עדכניים על ידי יישום של מערך DID עם השפעות קבועות של שנה ומדינה, בעיות אלו הן שכיחות במחקרים לגבי אימוץ IFRS מכיוון שאימוץ זה נערך באופן מקובץ בזמן. חשוב בנוסף לציין כי דגימת הפוסט-אימוץ שלנו של הנפקת הלוואות במדינות שאימצו את IFRS  היא קטנה. אף על פי כן, התוצאות הן איתנות בנוגע לשלל בדיקות, ואנו מקווים כי הן שופכות אור על הנושא הנרחב של התפקידים היחסיים של שקיפות וחוזיות בדיווח פיננסי.