מבוא

תופעת האלימות הבית ספרית, משכה את תשומת ליבם של חוקרים רבים במשך מספר לא מבוטל של עשורים (Addington & Yablon, 2011). בשנים האחרונות, אנו עדים לעליה בשכיחות ההתנהגויות האלימות בתרבויות שונות. עלייה זו, אינה פוסחת גם על ילדים ובני הנוער. מחקרים רבים מעידים, כי אחוז גבוה מהעלייה באלימות ניתן לקשור לבני נוער, הנמצאים בתוך מסגרות החינוך. יחד עם זאת, את העלייה הדרמטית הזאת ניתן לשייך, בין היתר, למודעות הגוברת בחברה לתופעת האלימות, המעלה גם את הרצון לדווח (הורוביץ,2000). ניתן לומר, שכיום, האלימות ובעיות המשמעת שנוצרות כתגובה לכך, חדרו אל מערכות החינוך ואף, משבשות את התנהלותן התקינה. לא מבינה בעיות המשמעות נוצרות כתגובה לאלימות? לא נשמע לי נכון. התלמידים אינם לומדים והמורים אינם מסוגלים ללמד (מקור). התוצאה היא, שהטיפול בנושא האלימות בבתי הספר הפך לנושא מרכזי על סדר היום הבית ספרי. קיימים ניסיונות שונים ללמוד על האלימות במוסדות החינוך, לזהות דרכי פעולה, לטפל בתופעה ובתוצאותיה, וגם לקדם את מניעתה. אי לכך, בתי הספר נאלצים להקצות רבים ממשאביהם, המוגבלים ממילא, לאמצעי אבטחה ומניעה. כללית, ניתן לומר, שאיכות החיים ורמת החינוך של הילדים מתדרדרת (Berliner., & Biddle, 1995). האלימות משבשת את תפקודו הרגיל של בית הספר, התלמידים אינם לומדים והמורים אינם מסוגלים ללמד. היא מדרדרת את איכות החיים ואת רמת החינוך של הילדים, ומאלצת כמה בתי ספר להקצות רבים ממשאביהם המוגבלים ממילא לאמצעי אבטחה ומניעה (Berliner & Biddle 1995

יחד עם זאת, עיקר הבעיה נמצאת דווקא, במעורבות ובחשיפה היומיומית של בני הנוער לאלימות בדרגות חומרה שונות כגון, הצקות, קללות, חרמות, פגיעה ברכוש, סחיטה, דחיפות וקטטות. לפיכך, מדיניות מערכת החינוך בישראל, בכל הקשור לתופעת האלימות בבתי הספר, השתנתה רבות בארבעת העשורים האחרונים. בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 , של המאה ה-20 החלו אמצעי התקשורת לדווח על מקרי אלימות קשים בין כותלי בתי הספר, והצטברו ממצאים ראשוניים על ממדי האלימות. נקודה חשובה היא, כי על אף חוזרי מנכ”ל משרד החינוך, אשר התפרסמו בשנות ה-80, וכללו הנחיות בדבר נוהלי דיווח במקרי אלימות חמורים, חששו מורים ומנהלי בתי הספר השונים, מביקורת והכפשת שמם כאנשי חינוך, וכתוצאה נמנעו מלדווח על גילויי האלימות השונים בבית ספרם (וינינגר, 2011).

האירוע אשר העלה לבולטות שיא את תופעת האלימות בקרב ילדים ובני הנוער, אירע בשנת 1994 על ידי שני תלמידי חטיבת ביניים כאשר האחרונים רצחו את נהג המונית דרק רוט. האירוע, והלחץ התקשורתי בעקבותיו, קדמו את סוגיית האלימות בבתי הספר לחזית הבמה של סדר היום החינוכי והציבורי. על רקע הפרשה, הוקמה וועדת חקירה פרלמנטרית, שתפקידיה היו לאבחן את מאפייני תופעת האלימות, להמליץ על דרכי התמודדות עמה, ולקבוע אמצעים ליישמן. לצד וועדת החקירה הוקמה גם וועדת מומחים מייעצת, שגיבשה שורה של המלצות רב תחומיות, ובהן המליצה כי על כל מערכות החינוך להפעיל במסגרת בית הספר תכניות חינוכיות, במטרה למנוע ולהתערב כנגד תופעת האלימות רחבת ההיקף (וינינגר, 2011).

בשנת 1998, בעקבות סדרת כתבות בעיתונים על אלימות בבתי הספר, הקים שר החינוך דאז, הרב יצחק לוי, ועדה ציבורית ברשות האלוף במילואים, מתן וילנאי, לבדיקת האלימות במערכת החינוך. בשנת 2001, הוגש דוח הוועדה , לפיו כדי להביא לצמצום התופעה בקרב בני נוער יש ליישם אסטרטגיה מערכתית, רב מגזרית וארוכת טווח. בהמשך העשור, הוקמו ועדות נוספות, כדוגמת ועדת גימשי, ועדת דברת וועדת עזרא, שבחנו את ממדי תופעת האלימות ואת הדרכים למנוע אותה ולטפל בה, כאשר הדגש הושם על הצורך בטיפול מערכתי וארוך טווח (וינינגר, 2011).

משרד החינוך אינו אוסף נתונים בנוגע לאלימות בבתי הספר בישראל באופן קבוע (Addington & Yablon, 2011), וגם כאשר מעביר שאלונים מטעמו בבתי הספר, אינו עושה זאת במרווחי זמן קבועים, המאפשרים איסוף נתונים מדויק יותר, שישקף את מצבם של בתי הספר (וינינגר, 2011). כיום, משרד החינוך מבסס את התמודדותו עם האלימות במסגרות החינוך השונות ברמה כלל ארצית ורב מגזרית על תכנית מערכתית לקידום אקלים חינוכי מיטבי (תכנית אח”מ). בנוסף, ל’תכנית דגל’ זו של משרד החינוך מופעלות שתי תכניות נוספות, תכנית “מפתח הלב” ותכנית “כישורי חיים”. יחד עם הניסיון, שנעשה לניטור האלימות באמצעות העברת שאלונים בבתי ספר הספר השונים ובכיתות השונות, נראה כי כל הניסיון הזה אחרי הכול מבוסס על דיווחים סובייקטיביים של הנסקרים ולא על מדידה בפועל של מקרי האלימות, שאותרו במוסדות החינוך. יחד עם החסכים בהם נוקטים השאלונים, הממצאים שעולים מהם גם הם אינם חד משמעיים, מאחר ובו בעת יכולה להימצא עלייה וירידה בגילאים השונים ובמאפייניי האלימות השונים, כמו גם העובדה, כי רובם אינם מדגמיים לגמרי. בכל מקרה, מהנתונים שנאספו עד כה, ניתן להסיק כי רמת האלימות בבתי הספר היסודיים בארץ גבוהה ונמצאת הישר אחרי ארצות הברית, בה רמת האלימות במערכת החינוך היא הגבוהה ביותר, מבין המדינות המערביות (וינינגר, 2011).

ממצא בולט נוסף, שעולה ממחקרים שונים בתחום, חושף כי תפוצת האלימות בחברה הישראלית אינה אקראית (Addington& Yablon, 2011), היות וקיים הבדל משמעותי ברמת האלימות, על גווניה השונים, כאשר במגזר היהודי נרשמת אלימות ממוצעת נמוכה יותר מאשר במגזר הערבי (וינינגר, 2011).

החברה הישראלית מורכבת משתי קבוצת עיקריות; יהודים וערבים, כאשר המיעוט הערבי בישראל מהווה כ- 27% מכלל אוכלוסיית גילאי בית ספר. למרות, שבתי ספר ממשלתיים פתוחים לקהל הישראלי הרחב, רובם הגדול של יהודים וערבים לומדים בבתי ספר נפרדים. שתי מערכות החינוך מפוקחות על ידי משרד החינוך. באופן כללי, המיעוט הערבי בישראל מתאפיין ברמת חיים נמוכה יותר לעומת הרוב היהודי, ובמשך הרבה שנים נהנה מתקצוב נמוך יותר של הרשויות. למרות, שהממשלות האחרונות אימצו גישה שוויונית יותר, בכדי לספק למגזר הערבי שירותים ממשלתיים ולצמצם את אי השוויון החברתי, חוסר השוויון עדיין קיים בחומי חיים רבים- כולל חינוך. יחד עם זאת שבוצעו שינויים, בתי הספר במגזר הערבי ממשיכים ללקות בחסכים מבניים, כגון מספר כיתות לימוד, גודל כיתות לימוד, ספריות, מעבדות ואולמות ספורט. בתי הספר הערביים מעסיקים מספר גבוה יותר של מורים בלתי מקצועיים ואחוזי הנשירה גבוהים בהרבה מהאלה במגזר היהודי. עקב כך, כמות מקבלי תעודות הבגרות במגזר הערבי נמוכה יותר מאשר במגזר היהודי,  דבר המונע את קבלתם למוסדות להשכלה גבוהה בעתיד (Addington & Yablon, 2011).

באשר לרמת האלימות הבית ספרית, בתי הספר במגזר הערבי סובלים מאלימות קשה יותר ורחבת היקף בהשוואה לבתי הספר במגזר היהודי. קיימים דיווחים רבים יותר על מקרי אלימות כבעיה קשה במגזר הערבי, חוסר מוגנות וחוסר אמונה, בכך שבית ספרם מטפל בתופעות האלימות בצורה הולמת. תלמידי המגזר הערבי מרגישים תחושת חוסר שייכות רבה יותר לבית ספרם, לעומת תלמידי המגזר היהודי, ואכן מדווחים יותר על רמות אלימות גבוהות יותר בהשוואה למגזר היהודי (Addington & Yablon, 2011).

תוכן עניינים

מבוא 3
1. סקירת ספרות 5
1.1 אלימות- מהי?  6
1.2 הגורמים לאלימות  7
2. אלימות בבתי ספר במדינת ישראל  10
2.1 סוגי האלימות וביטוייה  12
2.2 אפיוני התלמיד האלים  13
2.3 אלימות בבתי הספר במגזר הערבי  16
3. גישות לטיפול באלימות 19
3.1 תכניות התערבות ומניעה לטיפול באלימות בבית הספר  21
4. דיון ומסקנות 25
5. ביבליוגרפיה 29