תקציר

בכל שנה מושמים אלפי ילדים בפנימיות לילדים בסיכון. הילדים סובלים מבעיות בתפקוד המשפחה, הישגים נמוכים בלימודים, תפקוד לימודי וחברתי לקוי, דיכאון, חרדה ותוקפנות. ילדים רבים אובחנו כבעלי הפרעת קשב וריכוז, הפרעות פסיכיאטריות וליקויי למידה. הסיכון בו הם נמצאו נע מאי יכולת ההורים להתפנות אליהם ולצרכיהם ועד סכנה לפגיעה פיזית או מינית, בין אם בתוך המשפחה ובין במהלך שוטטות. כמו כן הם נמצאים בסיכון מוגבר לשימוש בסמים, עבריינות ועיסוק בזנות, מאחר והם מתנתקים ממסגרות לימודים ועבודה. ההשמה בפנימייה יוצרת לילדים שייכות ומסגרת ואמורה להגן עליהם מפני סכנות אלו, אך גם היא לכשעצמה מהווה גורם סיכון: האלימות המהווה תופעה שכיחה בפנימיות היא גורם עיקרי המשפיע על התנהגות הילדים: ככל שחניכים סובלים יותר מאלימות חבריהם, יש להם קשיי התנהגות רבים יותר. ביכולת הצוות לפעול לשיפור האקלים החברתי, על ידי הגברת התמיכה החברתית ותמיכת הצוות; אך כנגד השפעה זו פועלות השפעות מתנגדות: האקלים החברתי מושפע גם מתפיסות סובייקטיביות של הילדים עצמם; שימוש בכוח מצד הצוות כלפי חניך “מסמנן” אותו כקורבן; וכן קיים קושי בחשיפת פגיעה מינית, מאחר והקורבנות נמנעים מלגלות את שאירע מחשש להוקעה חברתית.  על מנת להתמודד עם מכשולים אלו וקשיי הילדים, נדרשים מהמדריכים ניסיון, הכשרה מקצועית וגיבוי; אך לרוב, המדריכים הם צעירים וחסרי ניסיון, שכרם נמוך, הם אינם עוברים מסלול של הכשרה מקצועית וחונכות בטרם תחילת עבודתם. בשל חוסר ניסיונם והיעדר השכלה מתאימה, הם מתקשים להתמודד עם הלחץ הרב בהדרכה, הדורש עמידה במטלות מרובות והתחלופה בקרבם רבה- בניגוד לצורך של החניכים בדמויות יציבות המסוגלות להכילם. כדי להבין טוב יותר את קשייהם ונקודות החוזק של המדריכים בחן המחקר הנוכחי  כיצד תופסים מדריכים את התנהלותם כלפי חניכים בסיכון עם בעיות התנהגות. לשם כך, רואיינו רכז הדרכה ומדריכה בפנימייה טיפולית. נמצא כי המדריכים לא חיבבו או דחו חניכים בגלל קשיי ההתנהגות שלהם, אלא תפסו את התייחסותם אליהם כתלוית- מצב וכן במינו ותפקידו של המדריך (מדריכה העדיפה להימנע מריסון פיזי). המדריכים העדיפו לרוב קשר אישי בונה- אמון על פני עימות. משפחות המדריכים והוותק שלהם נתפסו כגורמי תמיכה. תפיסת ההצלחה של המדריכים הוערכה לפי השיפור בתפקוד החניכים ובהתנהגותם. המחקר מאפשר להבין טוב יותר את מקורות הקושי והחוזק בתפיסת העולם של מדריכים וכתוצאה מכך לסייע בפיתוח תמיכה וסיוע למדריך.

מבוא

בשנת 2012 סודרו על ידי משרד הרווחה 7,257 ילדים בפנימיות לילדים בסיכון בפיקוח של משרד הרווחה. 2,981 מהילדים שסודרו בפנימיות לילדים בסיכון – יותר משליש, הושמו לפי צו בית המשפט על פי חוק הנוער: טיפול והשגחה. (המועצה הלאומית לשלום הילד, 2013).

הקשיים המאפיינים ילדים שהושמו בפנימיות לילדים בסיכון היו בעיות בקשר משפחתי (59.8%); הישגים נמוכים בלימודים (53.3%); תפקוד לקוי בלימודים (40.2%); דיכאון וחרדה (45.0%); תפקוד חברתי לקוי (39.7%) ותוקפנות (33.7%).  הבעיות השכיחות ביותר היו הפרעות קשב וריכוז, הפרעות פסיכיאטריות וליקויי למידה ספציפיים (ציונית, ברמן, בן- אריה,  2009).

הפנימיות בישראל נמצאות בפיקוח משרד הרווחה. חלקן מקיים את רוב השירותים בתוך מתחם הפנימייה, כולל בית ספר- כאשר מדובר בחינוך המיוחד. מספר המתחנכים בפנימייה נע בין 15 ל- 300 ילדים. בפנימיות מתחנכים ילדים החל בגיל הרך וכלה במתבגרים, הגדלים בקבוצות גיל שונות או רב גילאיות, בהתאם למודל הטיפול. הילדים מטופלים על ידי מדריכים חינוכיים ומטפלות או זוגות. בפנימיות מועסק צוות טיפולי רב מקצועי, הכולל פסיכיאטר, פסיכולוג, עובדות סוציאליות ותרפיסטים בתחומים שונים, בהתאם לסוג הפנימייה ולצרכי הילדים בה. כמו כן מתקיימות בפנימיות פעילויות העשרה (צמח-מרום, הלבן-אילת וסבו-לאל, 2012).

מדוע הפתרון לילדים כה רבים הוא בפנימייה דווקא? הרי, לכאורה, ילדים רבים עם אותן בעיות והפרעות גרים בביתם ולומדים בבתי ספר רגילים; מאילו סכנות היה צורך להגן עליהם?

תוכן עניינים

תקציר 1
מבוא 2
סקירת ספרות 2
ילדים בסיכון 2
גורמי סיכון 3
פנימיות בישראל ומאפייניהן 7
התפקוד ההתנהגותי והרגשי של הילד והסתגלותו לפנימייה 8
אלימות והתעללות מינית בפנימייה 9
שחיקה בקרב מדריכים בפנימיות והשלכותיה 10
מטרת ושאלות המחקר 12
שיטת המחקר 12
ממצאים 14
דיון  17
ביבליוגרפיה I
נספח: שאלות הראיון VI
תרשים 1: עץ קטגוריות 13

ביבליוגרפיה:

בן יאיר, י’ (2010). מהגרים בארצם: המקרה של נער בסיכון מבית חרדי, דיסרטציה לתואר שני,

אוניברסיטת בר-אילן, המחלקה לקרימינולוגיה.

בארקלי, ר’ א’ (2003). לשלוט ב- ADHD: המדריך השלם והמוסמך להבנת הפרעות קשב

וריכוז, תל-אביב: גלילה, 7- 9, 40, 47.

בן רבי, ד’; כאהן-סטרבצ’ינסקי, פ’ (2003). תכנון שירותים והתערבויות לילדים ובני נוער בקצה

רצף הסיכון, ירושלים: מכון ברוקדייל, ג’וינט-אשלים.

בר און, י’ (2002). משפחה במציאות כלכלית משתנה, מתוך:משפחה ודעת- מנחה למנחה, ב’.

עורכת: ל’ בר-סלע, ירושלים: משרד החינוך.

גרופר, ע’. (2012). הדילמה הבלתי פתורה של ההכשרה המקצועית הנדרשת למדריכי הפנימיות

החינוכיות, השיקומיות והטיפוליות, מפגש, כ’ 36, 133- 143.

זעירא, ע’; עטר-שוורץ, ש’; בנבנישתי, ר’; (2012). ילדים ובני נוער בהשמה חוץ-ביתית בישראל:

סוגיות ואתגרים, מפגש, כ’, 36, 1- 16.

דביר, א’; בן- דוד, ש’. (2012). תחושת לחץ, תמיכת עמיתים ושחיקה בקרב צוותים בפנימיות

לילדים ונוער בסיכון, מפגש, כ’ 36, 111- 132.

טרומר, מ’, בר-זוהר, י’ וכפיר ד’ (2012). התמודדות עם נשירה סמויה בקרב תלמידים בסיכון

בבתי ספר. מניתוק לשילוב, (14). נדלה מתוך:

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Noar/TechumeiHaminhal/KidumNoar/MenitukLeshiluv/MenitukLeshiluvChovereth14.htm

המועצה הלאומית לשלום הילד (2013) לקט נתונים מתוך השנתון “ילדים בישראל- 2013”. נדלה

מתוך: http://www.children.org.il/Files/File/SHNATON/%20%202013.pdf

פינצ’ובר, ש’; עטר-שוורץ, ש’ (2012). תפקוד התנהגותי ורגשי של ילדים ובני-נוער בפנימיות

רווחה: תרומתם של מאפיינים אישיים, קרבנות לאלימות והערכת האקלים החברתי בפנימייה, מפגש, כ’ 36, 61- 90.

ציונית, י.; ברמן, צ.; בן אריה, א. (2009). שנתון ילדים בישראל, פרק 4- ילדים החיים מחוץ

לביתם, המועצה הלאומית לשלום הילד. נדלה מתוך:

http://www.children.org.il/Files/File/SHNATON/04.2009.pdf

צמח-מרום, ת’; הלבן-אילת, ח’; סבו-לאל, ר’ (2012). מספר הילדים בפנימיות ומאפייניהם: מגמות

בשנים 2000- 2010, מפגש, כ’, 36, 17- 37.

שמיד, ה’ (2006). דין וחשבון הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון

ובמצוקה. ירושלים: משרד ראש הממשלה. נדלה מתוך:

http://www.molsa.gov.il/SiteCollectionDocuments/MisradHarevacha/shmidreport2006.pdf

שמעוני, ע’; בנבנישתי, ר’; (2011). ילדים נפגעי התעללות והזנחה ובמצבי סיכון ומצוקה השוהים

במסגרות חוץ ביתיות והמטופלים בקהילה: רקע, מצב ותוצאות, מכון חרוב. נדלה מתוך:

http://haruv.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/7haruvarticlesweb.pdf

שמעוני, ע’; בנבנישתי, ר’; (2012). ילדים נפגעי התעללות והזנחה ובמצבי סיכון ומצוקה

המטופלים במסגרות חוץ ביתיות ובקהילה: רקע, מצב ותוצאות חינוכיות, סדרת ניירות

עבודה, מס’ 70, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נדלה מתוך:

http://www.cbs.gov.il/www/publications/pw70.pdf

שפלר- בסרמן ט., בנבנישתי, ר. ( 2012) גורמי רקע הקשורים ל- ADHD בקרב ילדי פנימיות והקשר בין ההפרעה לבין תפקודם ההתנהגותי, החברתי והרגשי, מפגש, כ’ 36, 39- 60.

Anastopoulos, A.D., Smith, T. F., Garrett, M. E., Morrisssey- Kane, E., Schatz, N. K.

Sommer, J. L., Kollins, S. H., Ashley-Koch, A. (2011). Self-Regulation of Emotion, Functional Impairment, and Comorbidity Among Children With AD/HD, Journal of Attention Disorders, 15, 7, 583– 592.

Attar- Schwartz, S. (2008). Emotional, behavioral and social problems among Israeli

children in residential care: A multi-level analysis, Children and Youth Services Review, 30, 229–248.

Attar-Schwartz, S. (2013). Runaway behavior among adolescents in residential care:

The role of personal characteristics, victimization experiences while in care, social climate, and institutional factors. Children and Youth Services Review, 35(2), 258–267.

Bandura, A. (1994). Self-efficacy. In V. S. Ramachaudran (Ed.), Encyclopedia of

human behavior, 4, 71-81. Retrieved from:

http://www.westga.edu/~vickir/Healthcare/HC14%20FacititatingResiliency/Link%2010%20–%20Self-Efficacy.pdf

Brammer, W. A., Lee, S.S. (2012). Impairment in Children With and

Without ADHD: Contributions From Oppositional Defiant Disorder and

Callous-Unemotional Traits, Journal of Attention Disorders, 16, 7, 535– 543.

Child Welfare Information Gateway. (2009). Domestic Violence and the Child

Welfare System, Washington: Children’s Bureau.

Connor, D. F., Doerfler, L. A., Toscano, P.F., Volungis, A. M., Steingard, R. J.

(2004). Characteristics of Children and Adolescents Admitted to a Residential Treatment Center, Journal of Child and Family Studies, 13, 4, 497-510.

del Valle, J. F., Lopez, M., Bravo, A. (2007). Job stress and burnout in residential child

care workers in Spain, Psicothema, 19, 4, 610-615.

Finkelhor, D., Shattuck, A.,  Turner, H. A., Hamby, S.L. (2014). The Lifetime Prevalence

of Child Sexual Abuse and Sexual Assault Assessed in Late Adolescence, Journal of Adolescent Health, 55, 329-333.

Hamilton, S. S., Armando, J., (2008). Oppositional Defiant Disorder, American

Family Physician, 78, 7, 861- 866.

Khoury-Kassabri, M. (2011). Student victimization by peers in elementary schools:

Individual and teacher-class-level predictors. Child Abuse & Neglect, 35, 273-

282.

Khoury-Kassabri, M., Attar-Schwartz, S. (2014). Adolescents’ reports of physical

violence by peers in residential care settings: An ecological examination. Journal of Interpersonal Violence, 29,4, 659–682.

Nowicki, E. A.(2003). A Meta-Analysis of the Social Competence of Children with

Learning Disabilities Compared to Classmates of Low and Average to High Achievement, Learning Disability Quarterly , 26,3, 171- 188.

Nowicki, E. A., Brown, J., Stepien, M. (2013). Children’s thoughts on the social

exclusion of peers with intellectual or learning disabilities. Journal of Intellectual Disability Research, 58 (4), 346-357.

Pinchover, S., Attar-Schwartz, S. (2014). Institutional social climate and adjustment

difficulties of adolescents in residential care: The mediating role of victimization by peers, Children and Youth Services Review, 44 , 393–399.

Steckley, L., Kendrick, A.(2008). Physical Restraint in Residential Childcare: The

experiences of young people and residential workers, Childhood, 15,4, 552- 569.

Timmerman, M., C., Schreuder, P. R. (2014). Sexual abuse of children and youth in

residential care: An international review, Aggression and Violent Behavior, http://dx.doi.org/10.1016/j.avb.2014.09.001

Wiener, J. (2004). Do Peer Relationships Foster Behavioral Adjustment in Children

 with Learning Disabilities, Learning Disability Quarterly, 27, 1,  21- 30.

Wissel, A. (2013). Working in Residential Childcare: What are the Challenges and

the Rewards? A thesis for Master of Science, Department of Family and Child Studies, Miami University, Oxford, Ohio.