מבוא

• נוסח התלמוד

חקר נוסח התלמוד ועמידה על נוסחאותיו במקורן העסיק רבות את חוקרי התלמוד. כתבי היד הרבים שהתגלו במאה וחמישים השנים האחרונות תרמו רבות לבירור נוסח התלמוד. סוגיות רבות סתומות נתבהרו על ידי עיון בגירסתם הקדומה בכתב היד, ואף חלק מדברי הראשונים על הש”ס זכו להתברר לנוכח גירסה אחרת שכנראה הייתה לפניהם. אמנם, בירור הנוסח אינו דבר של מה בכך. אכן, לעיתים אנו נתקלים במקרה בו בחלק מהספרים הנוסח ברור ובספרים מעטים השתבש הנוסח ואינו מובן עוד ואנו יכולים להתחקות אחר מקור השיבוש, אם מפני דימיון בין האותיות, אם מפני דילוג על מילה, או בגלל דילוג שורה כויוצא בזה טעויות העתקה שנעשו על ידי הסופר. אולם מחקר הנוסח העלה מקרים רבים שבהם אין הסבר מניח את הדעת לשינוי הגירסה, וגם אין עדים נאמנים על הנוסח אלא מקצת כתבי היד גורסים כך ומקצת כתבי היד גורסים אחרת ואלה מכחישים את אלה. יתירה מזאת, חוקרי הנוסח הירבו לחפש כתבי יד טובים ומהימנים בהם נפלו מעט שיבושים ועל פיהם להתקין נוסח הקרוב במידת האפשר לנוסח המקורי, אולם דא עקא – כתב יד שנמצא טוב בסוגיא אחת, נמצא חסר בסוגיא אחרת. הדברים קשים – מדוע סופר שבראשונה הקפיד להעתיק היטב, התרשל בהעתקתו בסוגיא אחרת?

כדי להתגבר על בעיה זו נצטרך לשאול שאלה המערערת את כל מלאכת חקירת הנוסח – וכי היה לתלמוד אי פעם נוסח אחד? הרי התלמוד מורכב משלבי עריכה שונים שנעשו בדורות שונים ויתכן וריבוי העורכים הוביל ל”ריבוי תלמודים”, והבדלי הנוסח בכתבי היד אין מקורם בשיבוש שנפל בחלקם אלא כל אחד מהם מקורו ב”ורסיה” אחרת של התלמוד. אכן, אפשטייןכבר עמד על ההבדל בין “חילופי נוסחאות” ל”חילופי לשונות”. חילופי נוסחאות מקורם בטעויות העתקה ואילו חילופי לשונות מקורן בהבדלים בנוסח המסירה של הדברים.

רוזנטל בעבודתו על מסכת פסחיםשם לב לכך שניתן להבחין בשני ענפי נוסח עיקריים. גם בהבדלי הנוסח הקלים אנו מוצאים שתי משפחות לבד שכל אחת מהן שומרת על אחידות רבה בתוכה. רוזנטל שיער שענפים אלו מוקרם בעובדה שחתימת הלמוד נחלקה לשני שלבים:

1. חתימת התוכן – בשלב זה רק המבנה התוכני של הוסגיה התבש אבל דרך המסירה וההרצאה עוד הייתה גמישה וכל רב הרצה בדרך שונה מעט.
2. חתימת הלשון – בשלב זה התקבעה הנורמה שלא לשנות מלשונה של הסוגיה ויש למסור אותה כהוויתה. אמנם, בשלב זה כבר היו גירסאות שונות של דרך מסירת הסוגיא ולכן הבדלי נוסח שנוצרו בשלב הקודם התקבעו עםן חתימת לשון הסוגיא.

לדברי רוזנטל זהו המקור לשני ענפי הנוסח של מסכת פסחים. רוזנטל אף שיער שענפי נוסח דומים יתגלו גם במסכתות נוספות.

פרידמן במחקרו על פרק חמישי במסכת בבא מציעא[5] אכן גילה שני ענפי נוסח של המסכת. אולם לדעתו אין ענפי הנוסח תואמים את המודל שהציע רוזנטל. על פי המודל של רוזנטל של מסירה גמישה ונזילה לאורך כמה דורות אנו מצפים למצוא הבדלים רבים בכל סוגיה וסוגיה אולם רוזנטל קובע ש”רוב הנוסח, סדרו, תכנו ולשונו נמצא זהה וקבוע מילה במילה בין שני הענפים […], [ההבדלים] באים בהקשרים קצרים […] של מילה אחת או שתיים או שלוש וכל שאר הלשון שמסביבם זהה זיהוי מוחלט בין שני הענפים”[6].

לפיכך פרידמן מציע מודל אחר לתאר את התפתחות ענפי הנוסח. בשלבי העריכה הסופיים של התלמוד הבבלי, כאשר כבר היה נוסח שלם של הסוגיות היו סופרים שהקפידו להעתיק את הסוגיות כלשונן ולא לשנות. אולם היו סופרים שראו מתפקידים להבהיר את הטקסט במקום שהוא עמום על ידי הוספת מילה, או החלפת מילת קישור אחת באחרת, או השלמת ציטוט על פי מקורו בתוספתא, במדרשי ההלכה או במקרא. תיקונים אלה נעשו אחד על גבי השני בהעתקות שונות של התלמוד על ידי סופרים מהאסכולה זו. כך הצטברו לאיטם עוד ועוד שינויים שנוספו על ידי סופרים שונים. במובן הזה לא מדויק לדבר על שני ענפים בלבד שכל כתב יד במקורו שייך לאחד מהם אלא ניתן לדבר על סקאלה שבקצה האחד שלה נמצאים כתבי היד מהאסכולה הממעטת לתקן ובקצה השני כתבי יד מהאסכולה המרבה להוסיף ולתקן ובאמצע יהיו כתבי יד בדרגת קירבה שונות לענפים השונים, בחלקם יהיו שינויים רבים ובחלקם רק שינויים מעטים.

תוכן עניינים
מבוא 3
פרקא. דיני חבלות – רקע 7
פרקב. נוסח הסוגיא והערות על הנוסח 11
פרקג. רבדי הסוגיא ועריכתה 17
סיכום ומסקנות 21
ביביליוגרפיה 24