Web Writing as Intercultural Dialogue

כתיבה באתרי אינטרנט כדיאלוג בין-תרבותי

המניע העיקרי של מחבר המאמר להתחיל בהתנסות בכתיבה באתרי דיון באינטרנט בכיתה של המחבר הייתה כפולה. ראשית, מחויבות לחנוך פמיניסטי ולכן, כשאיפה לחקור צורות חלופיות “לדיון בכיתה”, אשר יש לה נטייה להתעלם ולהתייחס בזרות  לתלמידות. ובדומה לכך, שאיפה לרתום את הגיוון התרבותי של תלמידיו, בייחוד אלו אשר לא נוטים לדבר, כמקור חינוכי  להאמין בעצמם. הסיבה הקודמת נובעת מהעניין האקדמי של מחבר המאמר בבלשנות פמיניסטית ויחסים בינ-לאומיים. הסיבה השנייה נובעת מהניסיון האישי של המחבר בהיותו תלמיד ליחסים בין-לאומיים במשך  7 שנים ב- 4 ארצות שונות. כסטודנט בארצות שונות, המחבר גילה לעתים קרובות את הבלוג שלו כאחד ממקומות המסוימים שבו היה מסוגל לעבור תהליך של הלם תרבותי. כמחנך, המטרה של המחבר הייתה למצוא כלי אשר יש לו את היכולת לכייל מחדש את הדיון פנים מול פנים וכמו כן לטפח למידה בין-תרבותית משמעותית יותר בקרב מגוון של סטודנטים. הניסיון של המחבר בכתיבת אתרי אינטרנט משרתת כקריאה למחנכים להתייחס במגוון הגדול בכיתות שלהם כמקור הדרכה, מאשר “תאונה משמחת” (יוצא משהו טוב מאשר מה שנחשב קודם לכן כתקלה)- כמשאב שניתן להשתמש בזהירות דרך האינטרנט. המאמר הזה חוקר את הקשר העדין בין הגיוון ובין האינטרנט ובהרחבה, הקושי הפוטנציאלי והסיכונים בכתיבה באתרי אינטרנט בכיתות שבהן לומדים את תחומי מדעי הרוח, אומנויות, מדעי החברה ומדעי הטבע.

הגדרת דו-שיח בין-תרבותי.

בעוד שהמונח “בין-תרבותי”, משמש לעתים קרובות כהגדרה של קשר גומלין בין אנשים מלאומים שונים, המחבר משתמש כאן לכלול לא רק את המונח בין-לאומי, אלא את חילופי התרבויות בין האנשים מאתניות שונה, מגדר, הגדרות מיניות, דתות ומעמדות חברתיים-כלכליים. אולם, בגלל האוריינטציה הבין-לאומית של המחבר, הדוגמאות שמוזכרות במאמר מתמקדות בדו-שיח בקרב אנשים מלאומים שונים, אולם האסטרטגיות וההמלצות של המחבר יכולות להיות מיושמות לכל צורה שהיא של גיוון.

מדיניות מגוונת בהשכלה הגבוהה, יכולה להתרחש באופנים רבים, כולל הגיוס של אוכלוסיות שלא היו מיוצגות באופן מסורתי בחברה וכמו כן, סטודנטים מארצות שונות, מבנים של תמיכה מוסדית המתמקדת באותם סטודנטים ופיתוח תוכנית לימודים המתוכננת לספק את הדרישה של למידה בין-תרבותית. מטרת הגישות הללו הינה לא רק להגדיל את מספר הסטודנטים שבאים מרקעים שונים, אלא כלפי תוצאות חינוכיות מוגדרות הקשורות למודעות תרבותית ולחקר זהות. אולם, ישנה הוכחה מועטת , אשר מצביעה על-כך שאותן תוצאות מקוות מתרחשות למעשה, נושא שהמחבר ישוב אליו בקצרה.

אם המטרה של גיוון מדיניות, הינה לטפח למידה בין-תרבותית, עתה זה הזמן הטוב ביותר. עפ”י מוסד להשכלה בין-לאומית, בשנה האקדמית של 2011-2012, היינו עדים לרישום הנרחב ביותר של סטודנטים בין-לאומיים בארה”ב , בקירוב – 765,000 סטודנטים ודו”ח עדכני מהוועדה הבין-מדינתית להשכלה גבוהה, ניבאה שעד לשנת 2020,  45% מהבוגרים בבתי-הספר התיכוניים בארה”ב יהיו מבני “המיעוטים”, אשר רובם מיועדים להתקבל למכללות. המגמות הללו מצביעות על-כך, שישנם אתגרים וסיכוי למחנכים לחצות מעבר למה שמוגדר למראית עין “היבט גלובלי” בתוכנית הלימודים שלהם ולהבין באופן נרחב את הגיוון הגדול בכיתה כשביל, שבו אפשר להשיג את ההיבט הזה.

בעלי ברית מוזרים (רעיונות שקשורים באופן בלתי צפוי).

לאינטרנט ולמדיניות החינוכית יש מספר דברים מדהימים שמשותפים, כדלקמן: ראשית,  לשניהם יש את הקרדיט והכוח לטפח “כפר גלובלי”. חברה גלובלית כוללנית יותר ומרחב חופשי להבעת דעות קדומות. אולי בגלל התוצאה המדומיינת הזו ששניהם ממשיכים לעצב באופן אגרסיבי את המסיונריות שלהם בדבר מוסדות עולמיים ובזמן שההתלהבות לחזון האוטופי של פוטנציאל האינטרנט, נרגעה במידה מסוימת, היא מוצאת גם נתיב חדש, עם עליית מבנה הדור השני של אתרי האינטרנט והרשתות החברתיים.

אולם, כפי “שהסלפי” מצביע על-כך, הכפר הגלובלי מדבר פחות על התפרקות גבולות ויותר על האמונה האמריקאית רבת השנים בקדמה טכנולוגית כקדמה חברתית. עתה, חוקרים בורחים מהכפר הגלובלי, למה שחוקרים בשם: “VAN ALSTYNE&BRYNJOLFSSON ” מכנים “סייבר בלקן”  (הפרדת האינטרנט לקבוצות קטנות בעלות צרות אופקים, אנשים בעלי השקפות מנוגדות), המבודדים בצורה קיצונית וקבוצות אחידות המזוהות עם יותר מימדים בולטים, מאשר גיאוגרפיה. בדומה לכך, מספר חוקרים הבחינו שסטודנטים במוסדות מגוונים אחרים, נוטים לבדל את עצמם לאורך קווים של אתניות, דת, או מגדר, אשר משאירים את הכיתה, כמסגרת המבטיחה ביותר לחלופה רב-תרבותית.

מחבר המאמר חושד בכך, שכישלון האינטרנט וגיוון התוכניות לבנות מרחב פתוח לדו-שיח בין-תרבותי, נובע מאותו שורש, כדלקמן: האמונה שקשר פשוט עם אחרים, יוביל לקשר גומלין תרבותי משמעותי. זו תיאוריה מפתה מכדי שתהיה וודאית.  אולם, בעוד שהקשר הינו צעד יעיל ראשון, למידה בין-תרבותית משמעותית, דורשת  יותר מכך. היא דורשת גישות מכוונות ומעמיקות, אשר הינן רגישות למגוון סגנונות למידה וכמו אלו שמפתים את הסטודנטים לשתף פעולה עם אלו שמחוץ למעגל הרגיל שלהם.  המחבר גילה ששימוש בבלוגים מובנים מבחינה אסטרטגית כדבר משלים ובזמנים מסוימים כתחליף,  לדיון בכיתה יש יכולת לקדם, לא רק קשר עם אחרים, אלא יישום ההתנסויות הללו כלפי הבנה מתוחכמת ומודעות מבחינה תרבותית של תוכניות הלימודים בעצמה.

כתיבה באתרי אינטרנט כדו-שיח בין-תרבותי: לגלות נשים והנהגה.

החלק הבא הינו תיאור של פרויקט כתיבה באינטרנט, אשר המחבר ניסה לייעל במהלך הוראת מצגת  של מספר כיתות בנושא: ” הקדמה למגדר ויחסים בין-לאומיים” בברלין גרמניה.  בקורסים הללו נכחו תמיד סטודנטים ממגוון ארצות אירופאיות ומספר סטודנטים מתוכנית חילופי סטודנטים מצפון אמריקה, מספר גדול של סטודנטים ממזה”ת ומעט ממקומות אחרים. זוהי כיתה שעומדת בקנה המידה של  דרישה מגוונת וזו החשיפה הראשונה שלהם ללימודי מגדר. בעוד שמשימת הכתיבה באינטרנט התפתחה בוודאות, מאז הניסיון הראשון של המחבר, הוא עדיין המבנה המוגדר של המשימה בהתקדמות.

המחבר בנה מסגרת מוגבלת של אתר כתיבה, כדי להקל על הקורס. האתר הוקדש לשני פרויקטים של כתיבה באינטרנט שהתקדמו במהלך הסמסטר. הראשון נוצר במטרה ליצור “אתנוגרפיה”, של מנהיגות נשים ברחבי העולם. ראשית, המחבר ביקש מהסטודנטים לחשוב על אישה שהינה בעלת השפעה רבה בארצם או, בעלת ניסיון אישי ולכתוב בלוג קצר מאוד לגביה. למשל, סטודנט מהודו כתב על “SAMPAT PAL DEVI “, המייסדת של ארגון פעולה נשים בצפון הודו, אשר מכשיר נשים להגנה עצמית ומציבה לחץ על מחלקות המשטרה המקומית לטפל ברצינות רבה יותר, במקרי האונס. שנית, המחבר ביקש מהסטודנטים לסקור מספר מהפוסטים שכתבו עמיתיהם  ולהשאיר בהערות בין שאלה אחת לשלוש.  במהלך השבועות הקרובים, הפוסטרים המקוריים נבנו כדי לבחור מספר שאלות, על מנת שיוכלו להגיב עליהם. לאחר מכן, המחבר הצמיד לכל סטודנט את אחת מהנשים שהיו בדיון בבלוג (חוץ מהתרומה המקורית האישית של הסטודנטים) וביקש מהסטודנטים לבצע קצת מחקר עומק ולכתוב תוכן מהאתר הציבורי לגביה (אם אפשר), יחד עם שאלות או הערות על המאמר הזה.

לאחר התרגול הזה, הסטודנטים ערכו הפסקה מבניית הבלוג (למרות שעודדו את הסטודנטים להמשיך לכתוב) ובמקום זאת, התמקדו לעומק בדיון בכיתה והרצאות על נושא פרטני, או על רעיונות מורכבים. הדוגמאות והשאלות שעלו בבלוג המשיכו להיות מובאים לדיון ישיר פנים-מול-פנים , או כהרצאה בניסיון לגשר על הפער בין  רעיונות מופשטים שנתגלו בדרישות הקריאה וניסיון החיים של הסטודנטים עצמם. לעתים קרובות, המחנכים מנסים להסתמך על תיאורייה שאינה מציאותית דרך השימוש בדוגמאות חיות, אולם, התרגול הזה השתמש בהדגמות שנלקחו באופן ישיר מעבודתם של הסטודנטים, המצמצם את הפער עוד יותר. למשל, דנו בשאלה מדוע רוב הסטודנטים במערב בוחרים לכתוב באינטרנט על נשים פוליטיקאיות, בעוד שסטודנטים רבים מחוץ למערב אירופה, כותבים על נשים בעלות יכולות מגוונות יותר. הדיון הזה היה קשור לקריאה בנושאי מגדר ותרבות על הנהגה.

המחבר ניסה להסתמך על השוואות תרבותיות בין המחקר שמתפתח תמיד על בלוג באינטרנט במהלך הדיונים בכיתה. בכיתה, יצרו השוואה בין “SAMPAT PAL DEVI ” מהבלוג שיצרו הסטודנטים, עם הדיוקנאות של התקשורת מהאתרים הציבוריים. הסטודנט ההודי אשר כתב את הדעה באתר, לחץ על הסטודנטים המערביים להסביר מדוע התקשורת האמריקאית מתארת את “GULABI GANG “, הארגון שייסדה “DEVI “, כמדכאים. בתגובה לכך, סטודנט אמריקאי הצביע על-כך, שהתקשורת האמריקאית, לא תמיד הייתה עדינה בתיאורה את תנועת “הקוד הוורוד” (תנועה חוץ ממשלתית, נשים למען שלום וצדק חברתי), ארגון דומה בארה”ב, אשר מערער על סדר העדיפויות של דמויות סמכותיות. החל דו-שיח לגבי השאלה האם נשים תומכים בשלום, יותר מאשר גברים. הוצעו מספר דוגמאות מהניסיון האישי של כולם, כדי לתמוך בהשערה, או להפריך אותה. למרות שזו לא הייתה הנושא המקורי בתוכנית הלימודים, המחבר ביטל את המשימה שבוע לאחר מכן והוא קיווה לקריאה חדשה, אשר תתמודד עם הנושא, של נשים כעושות שלום והאם הנושא הזה מובנה באופן חברתי, או באופן טבעי.

אולם, ניתנו לסטודנטים משימה אחרת  לגבי ביצוע מחקר מקיף יותר וארוך טווח מן המחקר המקורי אשר יצטרף כנספח לתיאור המקורי והמאמר מהאתר הציבורי ואלו שבדקו נתבקשו לסקור את המחקר ולהעניק הערות על-כך.  אותה שיטת ביקורת של עמיתים, מחזקת שוב, שהסטודנטים אינם למראית עין מקבלים פאסיביים של מידע, אלא יכולים לקחת את התפקיד של המחנך והמדריך בתהליך המחקר. לאור ניסיונו של המחבר, הסטודנטים מרוצים באמת לקבל דעה שנייה על עבודתם ממישהו אחר מאשר הפרופסור.

לאורך התהליך הזה, המחבר ניסה לאפשר דיונים מקוונים באינטרנט לספר באופן טבעי, ללא התערבות רבה אם הדבר לא הכרחי. למשל, אם המחבר חש שהבלוג באופן כללי, או קוו מסוים של דיון עובר מחוץ למסלול( כלומר לא מדויק מבולבל), המחבר מעדיף לשקף אותו בכיתה מאשר דרך הבלוג (באינטרנט).  המחבר מודה בכך, שהוא לא  ניסה אפילו לקרוא כל הערה וכל תגובה. קבוצה פעילה של סטודנטים יכולה להפיק בקלות מאות הערות בזמן קצר. המחבר לא קרא בכוונה את כל ההערות כדי להקל על תחושת הבעלות והשקיפות מצד הסטודנטים לעמיתיהם ולסתור את הסגנון הסמכותי של הדיונים בהרצאות ובתוך הכיתה, אשר מודרכים במידה רבה ע”י המחנך.

ההוכחה של למידה בין-תרבותית.

אין הסכמה כללית באשר למרכיב המוגדר של המושג “יכולת בין-תרבותית”. אולם, המחבר מצא הוכחה משכנעת של היכולת הבין-תרבותית בדפי המחקר הסופיים של הסטודנטים.  לפני שמציגים משימת בלוג, הסטודנטים כותבים באופן עקבי על אדם, או אירוע, אשר לסטודנט היה ידע מוקדם מסוים, או שביקשו מהמחבר נושא. לאחר משימת הבלוג, הסטודנטים החלו לכתוב את מחקריהם הסופיים על אחת מהנשים שהוצגו ע”י סטודנטים אחרים, על הבלוג, מאשר הדעה המקורית שלהם. מפני שהנשים כנשוא המחקר (ולעתים בלי ערך כלשהוא בוויקיפדיה), הסטודנטים נאלצו להסתמך על עמיתיהם כמקור משני והסטודנטים הללו הדריכו את עמיתיהם לעיתונים מקומיים, או לאתרי אינטרנט, כדי להמשיך בפרויקטים שלהם.  המחבר עודד את הסטודנטים להשתמש בהערות של עמיתיהם מהבלוג, כמקור לשפר את מאמריהם ואפילו לצטט אותם, כאשר הדבר מתאפשר.   חלק מהסטודנטים שבאו מארצות חוץ דיווחו למחבר שהם היו מופתעים לחלוטין ע”י העובדה שניתן למצוא מנהיג מקומי בקהילתם, השווה לבצע מחקר אודותיו. זה נראה כמשפר את הביטחון האינטלקטואלי שלהם, תחושת הערך העצמי והמחבר גם משער שזה אולי עוזר לעבור תהליך של הלם תרבותי. המחבר מאמין שזה נובע בגלל שינויים דקים בהתנהגות הסטודנטים הזרים בכיתה וכמו כן התפתחות אופי הכתיבה שלהם, אשר ניתן לעקוב אחריהם בקלות בשימוש מערכת ניהול תוכן כתיבה. המחקר מצביע על-כך, שסטודנטים זרים, אשר אינם דוברי השפה האנגלית, נשים וקבוצות אחרות בינ-לאומיות שאינן זוכות לייצוג בחברה, יכולים להיות הססניים בהשתתפות פנים-מול-פנים בדיונים בגלל הסגנון האישי או הלוחמני, יכולת השפה, תרבות למידה וגורמי הסתגלות חברתיים כלליים.  ברגע שעמיתיהם נקטו באינטרס אמיתי בחייהם ובתרבותם, המחבר הבחין בחלק מהסטודנטים שהיססו קודם לכן, משתתפים באופן ניסיוני בדיונים ישירים על בסיס יותר קבוע. המחבר גם גילה שסטודנטים יותר ווקאליים החלו להקשיב יותר בכיתה והוא גם הבחין שהבלוג התעצב, כן היה שיפור בכתיבה ותרומות מילוליות של כולם.  לכן, הבלוג לא היה רק דרך להתאים את הסטודנטים אשר נטו פחות לדבר בכיתה. זה נראה שזה העלה את ההתפתחות האינטלקטואלית של כולם.

זהו פרויקט שעמיתים מסייעים אחד לשני וסטודנטים לומדים אחד מהשני ומשתמשים בניסיון עמיתיהם כמקור למחקר אקדמי רציני. כפי שחוקר בשם: “CHRISTOFER HAGER ” תיאר בכרך הזה, הסטודנטים יכולים לראות את עצמם ואת ניסיונם כמקור בעל-ערך של מחקר ולכן כיוצרים ידע. לבסוף, חלק מהסטודנטים פיתחו קשר לאורך הסמסטר עם חלק מהנשים בבלוג, והם התעניינו באמת בלמידה עליהם. הם ביקשו באישור המחבר, את דפי המחקר הסופיים שיפורסמו בבלוג, כך שכל הכיתה תוכל לקרוא אותם. מתי הייתה הפעם האחרונה שסטודנטים  שעוד לא נחשבו כבוגרים ביקשו לקרוא את הפרויקטים של המחקר הסופיים של כל אחד?

כתיבה ציבורית באינטרנט למול כתיבה פרטית למחצה.

בעוד שהאינטרנט טשטש את הגבולות בין המרחב הציבורי והפרטי, הכתיבה באינטרנט לא צריכה להיות ציבורית, כדי שתיחשב כך. בגלל עניינים שקשורים לאוניברסיטאות בגרמניה (ובגלל המחבר), לגבי הפרטיות של סטודנטים ביחס לבלוג ציבורי, הקשרים, או אפילו צילומי מסך של הפרויקט שהמחבר דן בכך בפרק הזה, אינם זמינים לכלל הציבור.  למעשה, כל הבלוגים נמחקו באופן קבוע חודשיים לאחר סיום הקורס. רבים מהכותבים בכרך הזה, רואים את ההיבט הציבורי של כתיבה באתרי אינטרנט כסיבות המוצדקות ביותר לאימוץ הזה. קורסים מסוימים יכולים להרוויח רבות מהעיסוק הציבורי באתר האינטרנט. אולם, כפי שהמחבר הצביע על-כך, האינטרנט יכול להיות גם סביבה עוינת. הפמיניסטיות עשו עבודה טובה למדי בתיעוד השימוש בשפה האלימה, הגזענית, המינית והמתעללת ברשתות החברתיות כמו הטוויטר וכו’ וכיצד ההתקפות הללו צדות את הקורבנות בעודם בחיים.  המחבר התנסה בעצמו בשפה כזו באינטרנט, הוא לא מוכן להכפיף את הסטודנטים שלו לפוטנציאל הטראומטי “שסייבר-בלקן” מציב, כשהם נאבקים בנושאים מורכבים, אשר הינם רלבנטיים לעתים קרובות לחייהם ולזהות שלהם.  במובן הזה, הכתיבה באינטרנט אינה תמיד משקפת ואינה בעלת אחריות כפי שאנו יכולים לקוות.  יותר מכך, אנו לא צריכים להמעיט בערך ההשלכות שניתן להעלות על הדעת של עמדה בבלוג אשר נכתבה ע”י תלמיד צעיר אשר בלי היתרון של ההקשר, יכול להיראות כבלתי רגיש, בור, או אפילו תוקפני.  אנו יודעים שעתה, חברות בולשות אחר עובדים לגבי מידע באינטרנט ומבקשים גישה לחשבון הפייסבוק שלהם. לכן, אנו צריכים להניח שכל כתיבה ציבורית תשמש כדי להעריך את הציונים של התלמידים, פעולה אשר יכולה לעזור, או לפגוע באופן פגיע באפשרויות הקריירה של הסטודנטים.

שמירת הקורסים בכתיבת האינטרנט מאפשר לסטודנטים “להתנסות, בכתיבה ציבורית לפני השלכתם לעולם לא צפוי ורב-גוני של האינטרנט. הכתיבה בתוך המרחב של הקורס מעניקה להם את ההזדמנות לשקף באופן מתאים את אופי הכתיבה הציבורית, לפני שעושים זאת באופן מעשי. כאשר הסטודנטים רואים כיצד עמיתיהם מגיבים לכתיבתם, ניתנת להם ההזדמנות לשקול כיצד לתקשר באופן ברור כדי להימנע מלהיות לא מובנים והם לומדים כיצד לשמור את הדיונים באינטרנט בנושא ומתוך כבוד.

חלק מהמשימה שלנו בעיצוב סטודנטים בעלי יכולת תרבותית יותר צריכה גם לייצר אזרחים בעלי הבנה טכנולוגית מעמיקה יותר, אולם זה דורש הדרכה.  כך, המחבר מתכנן לגבש רשת חברתית (שמאפשרת למשתמש ליצור סיפורים בשימוש רשתות חברתיות מוכרות) בכיתות בעתיד, כדי להדגים כיצד טוויטר תמים יכול להתפשט במהירות וכיצד גזענות ומיניות יכולה להדליק את המגיפה.

אולם, בזמן שהמחבר מנסה לשמור על הבלוגים של הכיתה סגורים, התרומות לכרך הזה העניקו השראה למחבר לחשוב על דרכים יצירתיות, להרחיב את קהל הסטודנטים שלו, בדרכים  אשר אינן מסכנות את הפרטיות ואת היושר שלהם.  המחבר חושב שהדרך הטובה ביותר להשיג זאת, הינה לשמר בלוג פרטי של הקורס להשקפה בטוחה ולביקורת של עמיתים ואז, לסנן את התוכן  לתשתיות  ציבוריות קיימות, עם הדרכות ברורות. התוצאה של פרויקט האתנו-גרפיה של המחבר, הינו אוסף מעמיק של נשים שלא זכו למחקר מכל רחבי העולם. בהתחשב בכך שלוויקיפדיה יש בעייה ידוע לגבי ערכים של נשים, בין דעות קדומות אחרות, המחבר מעודד סטודנטים להשתמש במשימת הבלוג שלהם, כאבן דרך כלפי תרומה לוויקיפדיה ושפר את העומק של האתר וההיקף הגלובלי. לבסוף, המחבר ירצה לתעל קולות מקוונים גלובליים בקורסים בעתיד. הקהילה הזו של בלוגרים בינ-לאומיים מביאה יחדיו צעירים, כותבים וולונטריים, אשר תורמים סיפורים  ייחודיים, עם התמקדות פרטנית על אותם חלקים בעולם, שהתקשורת המקצועית נוטה להתעלם מהם. לא רק שהאתר מספק עושר של סיפורים יצירתיים, כדי לעורר השראה לחקר נוסף ע”י הסטודנטים של המחבר, הם יכולים גם להציע נושאים מארצותיהם ואפילו ליצור תרומות על-כך.  לדעתו של המחבר, קולות גלובליים מספקים מודל כיצד צריך ליצור אתר כתיבה אינטרנטי בין-תרבותי.

בחירת המתווה הנכון.

נושאים של פרטיות ותרבות מעוררים את השאלה, ” איזה סוג של מתווה בסיס אינטרנטי אנו צריכים להשתמש, כדי להשיג את המרות החינוכיות הטובות ביותר שלנו?”.  אם המטרה שלנו הינה להשתמש בחילופין בין-תרבותיים כמשאב חינוכי, הכלי שאנו משתמשים כדי להשיג את המטרה הזו חייבת להיות מאופיינת בשיתופיות, גמישה במבנה שלה ומסוגלת להסתגל לשיתוף תוכן אנכי ומאוזן.

בגלל הסיבה הזו, המחבר משתמש במערכת לניהול תוכן (WORDPRESS ), מאשר שיטה קיימת לניהול למידה (LMS ). בעוד שמתווה השיטה לניהול למידה יכולה להיות בטוחה ופרטית, היא נוטה להיות גם נוקשה ומתוכננת בעיקר ליעילות מנהלתית, מאשר פעילויות שמכוונות לסטודנט. שיטות לניהול למידה הינם שריד של “האפיסטמולוגיה הקרטזיאנית”  (תפיסה פילוסופית שפותחה ע”י דקארט), בעוד שאתרי בלוג כגון: מערכת לניהול תוכן: “WORDPRESS ” מייצגות את המעבר לעבר למידה חברתית. עתה, מערכות רבות לניהול למידה כוללות מרכיבים של קשר גומלין, כגון: ניהול דיונים ושילוב עם תקשורת חברתית, אולם, המחבר חש לעתים קרובות שהתוספות הללו הינם לאחר מחשבה, מאשר חלק מההדגשות בשיטה הפילוסופית. המערכת לניהול תוכן כתיבה, (WORDPRESS , הוכיחה כמסתגלת במידה רבה מאוד למטרות מרובות בגלל הפתיחות שלה, הפשטות ואפשרויות הבלתי נדלות להתאמה אישית.  הכי חשוב למטרות של המחבר, המערכת הזו הינה קלה מספיק ללמידה לגבי אותם סטודנטים שאין להם ניסיון קודם ואשר אינם פועלים בכל סוג של שטף עבודה, חוץ ממה שהמשתמש הגדיר. הקלות שלה הינה חשובה, בגלל שהיא צריכה להיות נגישה לכל הסטודנטים בדרגים השונים  באוריינות דיגיטאלית הנגישות הזמינה הינה חשובה כדי לעורר חשיבה ביקורתית מאשר לכפות על הסטודנטים דפוס חשיבה קפדני. המחבר אוהב את שיטת מערכת לניהול התוכן, בגלל המאמץ המינימאלי, ניתן לעשות ממנה מקצועית וייחודית, אשר המחבר מוצא שזה מעודד את הסטודנטים להשתתף בגלל שקל להם לדמות כמרחב שלהם, מאשר דבר מוסדי.

זה לא אומר שהמערכת הינה מושלמת ללא רבב, או שאין מקום למערכת ניהול הלמידה בכיתה המודרנית. למעשה, מתווה אשר ממזג את הטוב משני השיטות, יכול להיות היצרני ביותר.  ישנו שילוב כיום של שני השיטות וחלק מהאוניברסיטאות מתחילים לנצל את השיטות והמאפיינים האוטומטיים של מערכת לניהול הלמידה ולהזין את המידע  לייחודיות של הקורס ולבלוגים המנוהלים ע”י סטודנטים.  אולם ככלי לנצל את הגיוון התרבותי בכיתה, רוב שיטות לניהול הלמידה הינם ספוגים בתרבות המוסדית, מאשר התאמה בתרבות של הסטודנט.

מסקנות וזהירות לגבי המחקר.

לסיכום, ההבטחה הטובה ביותר לעורר דו-שיח בין-תרבותי משמעותי בכיתה, הינה הרחבה של מגוון שיטות ההוראה.  אחת מהן צריכה לכלול כתיבה באתרי אינטרנט.  המיזוג של החינוך המסורתי עם השיטות המבוססות על האינטרנט, יש את הפוטנציאל לסגל רקע שונה של למידה, לפתח דו-שיח טוב יותר בקרב מגוון של סטודנטים ולהשתמש במשתמשים אחראיים  לטכנולוגיה.

אנו צריכים לגשת לכתיבה האתרי אינטרנט עם ידע מלא שהאינטרנט אינה בעלת ערך חופשי, או סביבת חסרת כוח. אפילו רוב הפורומים המקוונים המתוכננים היטב, יכולים להיות מאיימים, כמו שיח ישיר והקולות של הקבוצות המסורתיות שלא זוכות לייצוג בחברה, יכולות בקלות להתמזג להסכמה כללית, כפי שמוגדר ע”י  מבני הכוח הרגיל מהעולם האמיתי. ככותבים באתרי אינטרנט, חייבים להתנגד לתמימות ולתפיסה המערבית של הטכנולוגיה “כמפלס הגדול”.  המחבר רואה את הכתיבה באתרי אינטרנט כאמצעי שבו ניתן לקדם דו-שיח בין-תרבותי, אולם, דו-השיח חייב להתרחב מהמרחב הדיגיטאלי לכיתה המוחשית, כדי להיות יעילים.  לכן, כסטודנטים שכותבים יותר על האינטרנט ומביאים את אותם תובנות לתוך “העולם האמיתי”, זה חיוני שאנו נחקור באופן עקבי את הקשרים שלנו לעולם הדיגיטאלי ולגרום לסטודנטים שלנו להיות לא רק רגישים מבחינה תרבותית, אלא רגישים ומשתמשים ביקורתיים של הטכנולוגיה גם.

מחברת המאמר: “HOLLY OBERLE ” הינה מחברת ספר הדרכה לסטודנטים אמריקאים המעוניינים להירשם באוניברסיטאות מחוץ לארה”ב.  היא גם מועמדת לדוקטורט באוניברסיטה הפתוחה  בברלין,  עמיתת הוראה באוניברסיטת אסיה לנשים ” בבנגלדש” והיא גם הייתה בעבר ולמדה בהונגריה, ישראל וספרד.