מבוא

“התפשן בשדה השיפון” פורסם ב-1951 וזכה להצלחה מיידית. מאז הפך לספר קלאסי, כמו גם דמותו של הולדן קולפילד, הנער המתבגר הזועם על עולם המבוגרים ורואה בו בעיקר זיוף. העלילה מסופרת אחרי התרחשותה, כאשר המספר מצוי ככל הנראה בבית משוגעים, והוא נזכר בפנימיות השונות שבהן היה ומהן סולק או עזב.

הרציג, במחקרה על העולם בסיפורת, מחלקת את היצירה הספרותית לבעלת שני מאפיינים מרכזיים: חיקוי דמוי מציאות וחיקוי אמנותי (1989). חיקוי דמוי מציאות שורשיו בתורתו של אריסטו בדבר המימזיס, כאשר הפעולה והעלילה הם המניעות את עלילת הגיבור של הרומן. חיקוי דמוי מציאות מכיל אלמנטים כמו הסיבתיות, סיבה ותוצאה הקיימת במציאות וזוכה לחיקוי ברומן, זמן התרחשות, מקום, אירועים היסטוריים כולם יכולים “להילקח” מהמציאות ולהיות מושתלים ברומן, כדי לייצר אשליה של מציאות.

מצד שני, החיקוי האמנותי, הוא כזה שמדגיש את האמצעים האמנותיים. בקשר לגישה זו מרחיבה הרציג לגבי הפורמליסטים הרוסים, כמו למשל שקלובסקי שהמציא את מונח ההזרה. בתור דוגמא הוא מביא את הסיפור של טולסטוי “חולסטומר”, שבו כל הסיפור מסופר מנקודת תצפית של סוס. וכך נוצרת “הזרה” למציאות, כי הסוס לא מבין מה מתרחש ורואה את המציאות שבני אדם רגילים אליה במבט חדש. אבל זאת רק דוגמא אחת, שכן יש אמצעים אמנותיים רבים.

בעבודה זו ארצה להתמקד באמצעים האמנותיים שבהם משתמש סאלינגר כדי להעביר את דמותו האמינה של קולפילד, ואת המסרים של הספר נגד החברה. וזאת למרות שהולדן בעצמו מצהיר שהוא אינו אמין.

שאלת המחקר: באיזה אמצעים אמנותיים משתמש סאלינג’ר ב”התפסן בשדה השיפון” ומה תפקידם בבניית העולם המיוצג?

נילי דינגוט (2000) במחקרה על הרומן, מציינת שהולדן הוא מספר שהאמינות שלו מפוקפקת הוא בז לזיוף בעולם הסרטים אבל מושפע ממנו, ומודה בעצמו כבר בהתחלת הרומן שהוא “שקרן נוראי”. לכן בעבודה ארצה לבחון איזה שימוש עושה סאלינג’ר בדמות המספר שלו כדי להעביר מסרים שונים, למשל סדר פיזור האינפורמציה שהינו מרכיב חשוב בבניית העולם ברומן. לכן בעבודה ארצה לשאול איך בונה סאלינג’ר את אמינות המספר כאמצעי אמנותי (שכן קולפילד הוא דמות שיוצרת הזדהות גדולה), כלומר כיצד דמות המספר היא אמצעי אמנותי.

אמצעי אמנותי נוסף שיוצר סאלינג’ר הינו הז’אנר שבתוכו מסופר הסיפור. זהו ז’אנר סיפור ההתבגרות, שהוא ז’אנר ותיק בספרות העולמית. אפשר להגדיר את הרומן כסיפור התבגרות, ופעולה על פי ז’אנר, גם אם הרומן לא מציית לכל התבנית הנהוגה, היא אמצעי אמנותי. לצורך כך העבודה תבדוק הגדרות של רומן התבגרות או רומן חניכה, ותבדוק איך הסופר מציית למוסכמות של הז’אנר ואיך הוא “מורד” בהן.

תוכן עניינים

מבוא 2
פרק 1 – תשתית תיאורטית
1.1 חיקוי דמוי מציאות לעומת חיקוי אמנותי  4
1.2 דמות המספר – אפיונים של דמות המספר 7
1.3 רומן ההתבגרות או החניכה 10
פרק 2 – המספר-דמות ב”התפסן בשדה השיפון” כאמצעי אמנותי
2.1 מחקרים על הולדן קולפילד כמספר-דמות 12
2.2 המספר דמות כאמצעי אמנותי של הסופר 14
פרק 3 – השימוש בז’אנר רומן ההתבגרות כאמצעי אמנותי
3.1 “התפסן בשדה השיפון” וז’אנר רומן התבגרות 17
3.2 קריאה בטקסטים מהרומן כרומן חניכה 19
סיכום 24
ביבליוגרפיה 25