חלק א’ – מבוא

בשנים האחרונות, תאגידים ציבוריים רבים שנקלעו למשבר פיננסי, נאלצו להגיע להסדר חוב עם בלי החוב, בעיקר מחזיקי האג”ח (בין אם פרטיים ובין אם מוסדיים). דוגמאות לכך ניתן לראות בהסדרי החוב לחברת אי.די.בי. אחזקות של דנקנר, אפריקה-ישראל של לב לבייב ודלק נדל”ן של יצחק תשובה, אשר מחקו חובות של מיליארדי ₪ של כספי ציבור שהושקע מהפנסיות והחסכונות של אזרחי ישראל. עבודה זו בודקת, האם לנושאי משרה בתאגיד, בין היתר גם לדירקטורים, אחריות בהסדרי החוב (תספורות) שהתגבשו?

בכל הסדרי החוב, לא קיימת כלל התייחסות לאחריות נושאי המשרה בתאגידים, לא במשא ומתן מול הנושים ולא בבית המשפט. למרות שהחוק מגדיר את גבולות האחריות של נושאי המשרה במקרה של מחדל, הרי שבית המשפט לא נתבקש לדון באחריות אלא עסק בביקורת חריפה על בעלי השליטה בלבד. בפסק הדין בעניין הסדר החוב של דלק נדל”ן שבבעלות יצחק תשובה, כתבה השופטת אלשייך:

“יחודו של המקרה הנוכחי, הינו בין היתר באי-התאמתו לאף אחת מן המסגרות ה”קלאסיות” שהציבור והנושים, כולל השחקנים החוזרים שביניהם, מורגלים בהם. בנסיבות המקרה, אין עסקינן בתשלובת שעסקיה קרסו ככלל, או מצויים בסכנת קריסה אם תדחה הצעת ההסדר ו”תיפול לבנה מן הקיר” בדמות חברה חשובה בקבוצה שתקלע לפירוק (באורח דומה למשל, לחשש שעלה בפרשת אפריקה-ישראל, בו קריסת החברה עשויה היתה לגרור אחריה את החוליות המשורשרות מעליה, ולהגיע בסופו של דבר לאיום ישיר כנגד בעל השליטה עצמו, כולל בשל ערבויות אישיות שחתם לחלקים אחרים בשרשור החברות); אף אין עסקינן במצב אחר, שגור לא פחות, של בעל שליטה אשר נאבק למניעת הכרזת החברה שלו כחדלת פרעון, ואי לכך מנסה לקדם הסדר בכדי לשכנע את הנושים להניח לה להמשיך ולהתנהל. מצב הדברים שבפני, אשר דומה כי הוא אחראי במידה רבה הן לבלבול והן לחלק גדול מן הזעם והתחושה הקשה בקרב חלק ניכר ממחזיקי איגרות החוב והציבור בכלל, נובע דווקא מעמדתו החזקה יחסית של בעל השליטה בתשלובת. הלכה למעשה, עניין לנו בשרשור חברות או “אשכול ענבים תאגידי”, אשר מרבית חלקיו יכולים אף יכולים להמשיך ולפעול כתמול שלשום, אף אם תקלע חברת דלק נדל”ן לפירוק ותתאיין משפטית וכלכלית; זאת, כאשר חלק מ”הענבים באשכול” – ודווקא אלו הנראים רחוקים מהישג ידם של הנושים, נראים כבעלי ערב כספי עצום. מכוח קל וחומר, הרי בעל השליטה עצמו אינו חתום על ערבויות אישיות, ואינו נראה כמי שכרגע נמצא בסיכון אישי משמעותי, אף אם מאמצי ההסדר יעלו בתוהו. מכאן, למעשה, ההערה שהערתי במהלך הדיון – מצבו של מר יצחק תשובה שונה בתכלית מזו של בעל השליטה באפריקה-ישראל, בזמנו; ולא בכדי, בעוד שהאחרון טען לחוסנה ויכולתה של החברה להמשיך ולפעול, הרי שבעל השליטה דכאן ופרקליטיו מכריזים בפה מלא כי החברה חדלת פרעון, ולמעשה כי מר תשובה עצמו לא ינזק אף אם תגיע לפירוק ותוציא את הנושים כשידיהם על ראשם. מכאן, כמו גם מהעובדה כי הנפגע המרכזי בפרשה הוא הציבור (הן המחזיקים הפרטיים הנפגעים ישירות, והן הציבור הרחב שכספיו מוחזקים בידי המשקיעים המוסדיים), נובע במידה רבה התסכול, חוסר האמון והתחושה (בין אם נכונה משפטית ובין אם לאו) כי בעל השליטה מתעתע בציבור, נטל את כספיו אל תוך חברה ממונפת, וכעת מסתתר מאחורי כלל האישיות המשפטית הנפרדת”.

תוכן עניינים

חלק א’ – מבוא 2
חלק ב’ – סקירת הדין הקיים 3
מהי חברה ציבורית? 3
נושאי משרה בתאגיד 5
אחריות חברי דירקטוריון בתאגיד ציבורי 6
הסדר חוב בחברה ציבורית 10
הסדרי חוב – רקע 10
ראיית בית המשפט את הסדר החוב 11
השחקנים מאחורי הסדר החוב 12
הסדרי חוב בשנים האחרונות 14
משפט משווה 16
חלק ג’ – ביקורת 20
ביבליוגרפיה 24