מבוא

בעת בחינת מערכת היחסים בין הרפובליקה העממית של סין לבין קוריאה הצפונית ניווכח לדעת על קיומה של קירבה אידיאולוגית, ושל שיתוף פעולה כלכלי, מדיני וצבאי רב ההיקף, מאז שנותיה המוקדמות של צפון קוריאה. כוחותיה של המדינה הקומוניסטית החדשה (סין) היוו כוח מסייע לכוחות של קוריאה הצפונית בשלהי שנת 1950 במלחמת קוריאה. התגובה הסינית באה בעקבות ההתערבות של האו”ם ושל ארה”ב לטובת ההגנה על קוריאה הדרומית. התערבות סינית לטובת קוריאה הצפונית היוותה סימן ראשון ליצירת ברית צבאית בין המדינות, אשר נחתמה באופן רשמי ביולי 1961 ונקראה “ברית חברות, שיתוף פעולה וסיוע הדדי” (Treaty of Friendship, Cooperation, and Mutual Assistance). על פי הברית, הצד הנתקף אמור לקבל סיוע מבעלת הברית (Nanto & Manyin, 2011: 5).

זאת ועוד, סין וצפון קוריאה במהלך אותן שנים מוקדמות היו חולקות יחד אידיאולוגיה לניניסטית-סוציאליסטית, ובזכות שיתוף פעולה במהלך מלחמת קוריאה ובשנים של שיקום קוריאה צפונית לאחר מלחמת קוריאה, סיפקה סין סיוע נרחב לקוריאה הצפונית. מנהיגי סין ראו בצפון קוריאה כמדינת “חצץ” שמפרידה בין גבול הסיני לבין כוחות צבאיים של ארה”ב המוצבים בקוריאה הדרומית. בנוסף, סין וצפון קוריאה חלקו ביניהן את התסכול הנובע מהפרדה אידיאולוגית של אומותיהן (סין הקומוניסטית מול טאיוון המקורבת למערב; צפון קוריאה הקומוניסטית מול דרום קוריאה פרו-מערבית). אינטרסים וזהויות משותפים בין המדינות היו מספקות על מנת להבטיח יחסים קרובים ביניהן במשך עשרות שנים. עם זאת, במהלך שנות ה-80 המוקדמות, היחסים בין סין לקוריאה הצפונית החלו להידרדר עקב רפורמות כלכליות נרחבות ושינויים במנגנוני השוק תחת הנהגתו של דנג קסיאפינג (Deng Xiaoping) בסין. יתר על כן, ב-1992 נפתחו יחסים דיפלומטיים בין סין לקוריאה הדרומית. למרות ההבדלים והעליות ומורדות במערכת היחסים בין סין לצפון קוריאה, קשרים רשמיים (אשר ניתן למדידתן באמצעות מספר פגישות בדרג גבוה בין נציגי המדינות) השתפרו וכך גם קשרים כלכליים בשנות האלפיים, עד לנקודה (ב-2009) שבה סין הפכה להיות לשותפה כלכלית הדומיננטית ביותר של קוריאה הצפונית, ואף אולי יותר מכך, הזרימה דם הכרחי לעורק החיים של קוריאה הצפונית (Nanto & Manyin, 2011: 5-6).

בעוד שסין ממשיכה לשמור על הברית הצבאית וממשיכה להעניק סיוע כלכלי משמעותי לקוריאה הצפונית, בשנים האחרונות האינטרסים של סין וקוריאה הצפונית הפכו להיות למנוגדים וסותרים באופן ההולך וגובר. בעוד שצפון קוריאה נשארה מבודדת, נוקשה מבחינה אידיאולוגית, ומכוונת לכיוון כלכלי, אשר בעיניי רבים נראה ככיוון המוביל לאבדון כלכלי. מצד שני, סין נטשה את היצר האידיאולוגי של השנים המוקדמות של הרפובליקה העממית, לטובת כלכלת שוק תחרותית פרגמטית והפכה להיות לשחקנית כלכלית ופוליטית ענקית במערכת בינלאומית.  עם זאת, מנקודת מבט של סין, האינטרס המשותף עם צפון קוריאה הנוגע לשימור היציבות בצפון קוריאה פוגע בשיקולים אחרים (Nanto & Manyin, 2011:6 ).

במוקד מחקר זה עומדת התחמשותה של קוריאה הצפונית בנשק גרעיני והפיכתה למעצמה גרעינית והשפעתה על מערכת היחסים עם הרפובליקה העממית של סין ועל מעמדה כבעלת הברית החשובה ביותר של קוריאה הצפונית. נראה, במיוחד לנוכח הסקירה הקצרה בתחילת המבוא על מערכת היחסים בין מדינות, שהאינטרסים של סין כשחקנית מובילה מבחינה כלכלית ומדינית בזירה בינלאומית עומדים בניגוד למדיניות הגרעין של צפון קוריאה. מדיניות של הליכה על הסף ולא צפויה של קוריאה הצפונית (בנוסף לעול כלכלי של צפון קוריאה על כלכלת סין) ומעמדה הגרעיני עלול לגרום למרוץ חימוש גרעיני ביבשת אסיה. קיומו של מרוץ זה עלול להגביר את הפוטנציאל של מעורבות צבאית של סין בכל קונפליקט שנוצר בעקבות מדיניותה של צפון קוריאה. לפיכך, האינטרס של סין הוא לאזן ולהרגיע את הרוחות בחצי האי הקוריאני (Scobell, 2004: 15-16).

תוכן העניינים

מבוא 1
פרק א’:מערכת היחסים בין צפון קוריאה לסין לפני התחמשותה הגרעינית של צפון קוריאה-4
פרק ב’: מערכת היחסים בין צפון קוריאה לסין, לנוכח השאיפות של צפון קוריאה להתחמש בנשק גרעיני-11
פרק ג’:צפון קוריאה גרעינית וסין – ביטויי ומאפייני מערכת היחסים בין המדינות-19
דיון ומסקנות-28
ביבליוגרפיה-31