א. מבוא

אפתח במשל, בעבר כל אם עברייה הייתה מייחלת כי בנה יהיה רופא, אם לא רופא אזי לכל הפחות שיהיה עורך דין.

מקצועות אלו, במידה מסוימת מקבילים האחד על השני, רופא דואג לגופו של החולה, עורך הדין דואג לייצג את הלקוח, תוך שמירה והגנה על האינטרסים.

על חשיבותו של עורך הדין, ניתן ללמוד אף מן הפסיקה. כפי שנכתב בעניין עו”ד גושרי נ’ הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו[1] :

“… עורך-הדין מצופה לפעול לא רק במיומנות ולגלות רמה מקצועית גבוהה, אלא עליו לנהוג בכל הבאים עמו במגע בכובעו כעורך-דין באופן שיכבד את משלח ידו, ביושר ובהגינות. זוהי חובתו על-פי דין, אך זוהי גם חובה אתית ומוסרית. חייב הוא להקפיד הקפדה מיוחדת בהתנהגותו לבל יהיה בה כדי להטיל דופי לא רק בהתנהגותו ובמעמדו שלו, אלא גם בעצם מעמדו של מקצוע עריכת-הדין… אכן, היותו של עורך-הדין חלק ממערכת המשפט מחייב אותו לגלות בהתנהגותו רמה מקצועית ואתית שתהלום את מקצועו ואת האמון שהלקוח והציבור נותנים בו”.

הווה אומר, על עורך הדין לשקול ולבחון את צעדיו על כל צעד ושעל.

לא אחת, עורך הדין, כמו הרופא ניצב בדילמות שונות תוך ניגודי אינטרסים ועליו לבחור בין ברירות שונות, כאשר לאחר מיכן הוא עדין עומד מול מצפונו ותוהה האם עליו לשאול כפי ששאל, האם היה עליו לבחור בדרך זו שבחר.

בעבר, עורכי דין זכו לחסינות מוחלטת, כפי שיובאו הדברים בהמשך עבודת מחקר זו, אך אם התפתחות דיני הנזיקין הותרה הרצועה.

יש שדורשים זאת לגנאי, אך יש הדורשים זאת לשבח.

יש הדורשים זאת לגנאי, שכן הדבר יכול לגרום לעורך הדין להתמהמה בתפקידו, לפעול בחשש מתביעות, לנהוג בפחד, דבר שיגרום נזק ישיר ללקוח.

ביהמ”ש באנגליה[2] דרש זאת לשבח, כאשר הוא כותב זאת בלשונו

“הותרת הפרקליט כבעל המקצוע החופשי היחידי שנהנה מחסינות מקצועית נראית כהגנה בלתי מוצדקת של המקצוע המשפטי על עצמו“.

שכן בפסיקה המודרנית, בשונה מהמלכים בימי הביניים איש בעוונו יישא.

השיקול צריך להיות מהותי, אם קמה עילת תביעה, אם לאו. יהא נשוא התביעה אשר יהא.

בעבודת מחקר זו, נדון בהיקף חובת הזהירות של עורך דין כלפי צד ג’, נעמוד על חובותיו, שמירת האינטרסים השונים, חיסיון עורך דין לקוח מול חובת הגילוי, זאת ועוד.

ב. היקף חובת הזהירות המוטלת על עו”ד כלפי צד שלישי שאינו לקוחו

[1] בעל”ע 7437/03 עו”ד גשרי נ’ הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו

[2] Arthur J.S. Hall v. Simons (House of Lords, 20.7.2000).

סיכום ומסקנות

נוכח האמור, ראיתי מספר הצעות אשר יכולות להווה פתרון לאמור, אחד מהם הובא בדבריה של ל’ זר- גוטמן[1] כדלהלן:

“מקום שהוסכם על ייצוג משותף כשעורך הדין חושב שאין בו חשש לניגוד עניינים, יש לערוך הסכמה בכתב. עורך הדין חייב לקבל הסכמה בכתב של כל הנאשמים, שבה הם מצהירים כי עורך הדין פירט בפניהם את הבעיות הכרוכות בייצוג המשותף, וכי לאחר שהבינו זאת הם מסכימים מרצונם החופשי לייצוג המשותף93. חשוב לקבוע שדרישת הכתב כאן היא קונקלוסיבית”.

היינו לקיים גילוי מלא לנאשמים לגבי השלכות הייצוג המשותף, ולסיכום אף להחתימם בכתב על הסכמתם לייצוג המשותף. חובתו של עורך הדין באה להבטיח שההחלטה, הנתונה כל כולה בידי הנאשמים, תהיה מודעת וחופשית

פתרון נוסף ופשוט הוא של פרופ. גבריאל קלינג, בספרו אתיקה בעריכת דין[2], גורס שהדרך הנכונה לפתור את דילמת מסירת המידע ליריב היא אכן בקשת רשות מהלקוח.

כמו כן, יתכן כי אולי צריך היה לקבוע מבחן של ודאות קרובה וכן את היקף הנזק לעומת הפגיעה בסודיות, אך הדבר כמעט ואינו אפשרי כי על מנת לערוך את המבחן יהיה על עורך הדין לחשוף את הפרטים עליהם הוא מגן ואם כן מה תהיה התועלת במבחן זה למעט מקרים בו הוא יגן על דברים בדיעבד מקום בו ניתן יהיה לחשוף את השיקולים אשר עמדו אותה עת מול עיניו.

רשימת ביבליוגרפיה

חקיקה

• פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ”ח 1968
• חוק לשכת עורכי הדין, תשכ”א-1961
• חוק השליחות, תשכ”ה -1965
• חוק לשכת עורכי הדין, תשכ”א-1961,
• כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ”ו-1986
• חוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973
• הצעת חוק החוזים האחידים, תשכ”ב-1962, ה”ח 312, 315-314;
• הצעת חוק החוזים האחידים, תשמ”ב-1982, ה”ח 28;
• הצעת חוק אחריות למוצרים פגומים, תשל”ט-1979, ה”ח 29;
• הצעת חוק כרטיסי חיוב, תשמ”ו-1986, ה”ח 124.
• הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ”ט – 1999, ה”ח 2809.
• דיונים שהתקיימו בוועדת חוקה, חוק ומשפט בעניין סעיף 21 להצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ”ט – 1999, ה”ח 2809 (פרוטוקול ישיבות מיום 3/7/2000, 18/7/2000); WRL:http://knesset.gov.il/logica/protocols/huka/2000-07-03/html .& WRL:http:// knesset. gov.il/logica/protocols/huka/2000-07-18/html
• חוק איסור הלבנת הון, התש”ס – 2000. ס”ח 1753.
• כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (אתיקה בשידורי טלוויזיה ורדיו), תשנ”ד – 1994
• פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א – 1971,

פסקי דין

• ע”א 145/80 – שלמה ועקנין נ’ המועצה המקומית, בית שמש ואח’
• ע”א 243/83 עירית ירושלים נ’ גורדון, פ”ד לט 113
• ע”א 7485/10 פנטהאוז רחמני נ’ עו”ד יובב פפר
• ע”א 23/83 יוחימק נ’ קדם, פ”ד לח(4) 309.
• ע”א 735/75 רויטמן נ’ אדרת, פ”ד ל(3) 75, 80.
• ע”א 5/63 זילברמן נ’ א’ תורי, עו”ד, פ”ד יז 1305.
• ע”א 37/86 ע”א 58/86 משה לוי [פורסם בנבו] (המערערים בע”א 37/86) נ’ יצחק יחזקאל שרמן (המשיבים בע”א 37/86), פ”ד מד(4), 446 ,(1990)ע”א 37/86 לוי נ’ שרמן, פ”ש מד(4) 446.
• ע”א 1170/91 בכור נ’ יחיאל, פ”ד מ”ח
• ע”א 37/05 א.ל.ד בע”מ נ’ היי טאצ’ בע”מ
• ע”א 554/87 מזור ואח’ נ’ אריאלי
• ע”א 751/89 מוסהפור ואחרים נגד שוחט ואחרים מ”ו (4), 529 בעמוד 535
• ע”א 5302/93 בנק מסד בע”מ נ’ לויט, פ”ד נא(4) 591, 599 (1997);
• ע.א 2625/02 סילביו נחום נגד רחל דורנבאום ואחרים תק’ – על 2004 (1),
• ע”א 2725/91 מרים היינוביץ נ’ ישי גלעד, פ”ד מח (3) 092
• ע”א 4612/95 א’ מתתיהו נ’ שטיל, פ”ד נ”א (4) 769, 788
• ע”א 10362/03 א. מ נ’ אחים בן רחמים (צפון) בע”מ
• ע”א 6645/00 עורך דין ערד נ’ ז’אק אבן, פ”ד נו(5) 365
• ע”א 6381/00 עו”ד קפון נ’ חברת מעונות מרכז התרבות בע”מ, פ”ד נו
• ע”א 148/77 רוט נ’ ישופה (בניה) בע”מ [58], בעמ’ 635
• ע”א 1569/93 – יוסי מאיה נ’ פנפורד (ישראל) בע”מ ו-5 אח’ פד מח (5) 705.
• ע”א 494/74 חברת בית החשמונאים מס’ 96-97 בע”מ ואח’ נ’ דוד אהרוני פד”י ל (2), 141,
• ע”א 5893-91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע מ נ נתן צבאח 11-04-1994
• ע”א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע”מ נ’ שוורץ, פ”ד ל(3) 785.
• ע”א 5653/98 פלוס נ’ חלוץ 2001
• בע”א 1549/05 משעל נ’ דרורי
• ע”פ 236/88 איזמן נ’ מ”י, פ”ד מד(3) 48
• ב”ש 298/86 ציטרין נ’ בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב (1987)
• ב”ש (מחוזי תל אביב) 90742/09 חדשות 10 בע”מ נ’ קצב (2009)
• ב”ש (מחוזי י-ם) 919/06 שידורי קשת נ’ מדינת ישראל (2006)
• ב”ש (ת”א) 157/83 מנסוביץ את גוטפריד, עורך דין נ’ מחלקת חקירות מס-הכנסה, פ”מ מג (2) 470
• בג”ץ 4974/92 רובין נ’ השופט סגלסון, פ”ד מו(5) 772.
• בג”ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ”ד לה(1) 834, בעמ’ 834
• בג”ץ 172/88 טיים אינק. נ’ שר הבטחון (1988)
• בג”ץ 3815/90 גילת נ’ שר המשטרה (1991)
• ת”א 5089/00 תמם ישגב נגד קום מיטל (עכו) 25/1/2005 פדאור 05 (1) 507
• ת”א 1121-07 ליאורה גלט-ברקוביץ נ’ ברוך קרא (תל אביב יפו) 15/11/2011 מתוך פדאור 11 (149) 159
• ת”א 127170/01 אשכנזי מירית סיון נ’ עורך דין גבעון עודד, [פורסם בנבו, ניתן ביום 25.7.04]
• ת”א 12245/90 ימי ארועים והארחה בעמ נ’ י’ ד’ שחור, עוד (תל-אביב-יפו), 30/10/1996
• תא 53207-08 חב ש.כ. מאגרי אנוש בע מ נ יהודה טלמון עו ד (תל-אביב-יפו) 22-05-2011
• על”ע 2/80 פלוני נ’ הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל-אביב-יפו, בעמ’ 708;
• עמ”מ 3/56 עו”ד פלוני נ. יו”ר המועצה המשפטית פ”ד י’ 831
• עמ”מ 9/55 עו”ד פלוני נ’ יו”ר וחברי המועצה המשפטית, פ”ד י 1720.
• רע”א 8763/08 י.ג.ה שמאים ג’בלי הרי יוסף נ’ ברגר, בפס’ 8 (25.1.10)
• על”ע 73/7 עו”ד פלוני נ’ הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין, תל-אביב-יפו , בעמ’ 683
• ד”נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע”מ נ’ דוד קסטרו פד”י לז (4) 704

ספרות משפטית

• א’ ברק חוק השליחות (כרכים א-ב, תשנ”ו) 1036.
• א’ ברק, “עצמאותה של הקודיפיקציה האזרחית החדשה: סיכונים וסיכויים” משפטים ז (תשל”ו-ל”ז) 15.
• י’ שנהב ור’ לויתן “אחריותו המקצועית של עורך דין ניהול סיכונים וביטוח החבות” הפרקליט לב (תשל”ז) 177, 184.
• א’ בר-שלום “לשאלת אחריותם בנזיקין של עורכי דין”, בעמ’ 484
• דוד אור-חן היצג רשלני: אחריות מקצועית 86-87 (2009)
• י’ גלעד, דיני נזיקין – גבולות האחריות, כרך ב’ עמ’ 856
• י’ גלעד, “על גבולות ההרתעה היעילה בדיני הנזיקין” משפטים כב 424 (תשנ”ג),
• דניאל פרידמן, נילי כהן חוזים (כרך ב’ 1992) לקוח מתוך נבו
• the and Arnold Thurman” Fortas . A ;9-24 .pp at ,3 note supra ,Freedman
• לימור זר-גוטמן חובת עורך הדין לא להטעות את בית-המשפט עיוני משפט כד 413 תשס א 420 לקוח מתוך פדאור
• לימור זר גוטמן – השפעת זכויות הנאשם על חובותיו האתיות של עו”ד עמו’ 67 מתוך פדאור
• ח’ משגב “היכן עומד עורך הדין מול בית המשפט?” הגלימה (אפריל 1997) 10, 11,
• ק’ מן “אפליית נאשמים לרעה על רקע חוסר ביצוע החקירה שכנגד” הפרקליט לח (תשמ”ט) 466, 469-466
• ג’ שלו דיני חוזים (מהדורה 2, תשנ”ה)
• ד’ ויינבום “בדרך מקובלת ובתום לב” הוצאת סדן בעמ’ 125
• ג’ קלינג אתיקה בעריכת דין, בעמ’ 163
• ד. פלפל: תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה, עיוני משפט ה’, 611
• ד”ר ראבילו פורסם ב”קובץ ההרצאות בימי העיון לשופטים תשל”ה”, בע’ 61,
• פרופסור צ’לטנר דיני חוזים עמ’ 199- 200.
• יצחק אנגלרד “תרומת הפסיקה להתפתחויות בדיני הנזיקין – דימויה העצמי ומציאות” עיוני משפט יא (התשמ”ו) 68, 76
• דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית (ג’ טדסקי עורך, י’ אנגלרד, א’ ברק, מ’ חשין, מהדורה שניה, תשל”ז) 25
• עורך הדין 16 (ספטמבר 2000) (כותרת הידיעה: “הישג ללשכה: הסעיף הפוגע בחסיון עו”ד-לקוח, הוסר מהחוק לאיסור הלבנת הון”).
• דפנה פוקס, תביעות בגין הפרת התחייבות לחיסיון עיתונאי, עבודת גמר לתואר שני, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב; בהנחיית פרופ’ אשר מעוז ופרופ’ יחיאל לימור.
• משה נגבי, חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל, 146 – 153 (2011)
• משה רונן, אתיקה עיתונאית, 137 – 186 (1998);
• תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות (אושר על ידי מועצת העיתונות ב- 16.5.96)
• הועדה לחסיון עיתונאי, יו”ר – פרופ’ אשר מעוז, 1994
• זאב סגל, חופש העיתונות – בין מיתוס למציאות 44 (1996)
• יהושע רוטנשטרייך, “מקור גלוי או מעיין חתום? לשאלת מחוייבותו של עיתונאי לחשוף מקורות מידע” עיוני משפט ח(2) 245 (1982)
• שמואל הרשקוביץ, “חיסיון עיתונאי מגילוי מקורות מידע” מחקרי משפט א 251 (1980)
• אליהו הרנון, “הגנה על יחסי אמון: היש להכיר בחסיון העיתונאי?”, עיוני משפט ג 542 (1974);

מקורות מהמשפט הבינלאומי

Arthur J.S. Hall v. Simons (House of Lords, 20.7.2000).

Whitehouse v. Jorden [1980] 1 All E.R. 650, 658

.[1981] 1 L.R 246

Hart v. Frame [1839] 9 E.R. 218, 226

richfield 650, at[12] (1976) trust co. V. Sjogren& bank:

(1939) 362 .Rev .L .Tul 13 ,Holstein.

JURISTISCHE WOCHENSCHRIFT 743 41

AVONDALE SHIPYARDS V. VESSEL THOMAS E. CAFFE, 434 F. SUPP. 920 (1977)

A ,Williston S. B1515§ -1515 § XII (1970 ,.ed 3rd ,New-York) Contracts of Law the on Treatise.

Harper ;ibid ,Chadwick .v Smith ;818 .E.R 43 (1854) Broughton .v Jennings584 at ,30 note supra ,James &.

D .Ch 29 (1885) Fitzmaurice .v Edgington;

177 .C [1927] Wilkinson .v Bisset.

R (1873) Gurney .v Peek ;684 .E.R 7 ;232 Fin & cl 6 (1838) Small .v Attwood 90 (1968 ,London) Misrepresentation and Mistake ,Stoljar .J .S ;377 .H.L 6.

A :Bothers ABA the Why” Rhode .D.L ;689 (1981) .Rev .L .Tex 59 “Codes Professional on Perspective Functional (1981) .Rev .L .Tex 59 “?Rules Ethical Promulgate ABA the Does Why” Abel .R.L 639.

The” Pearce .R.G Will Ideology Professional Discarding Why :Shift Paradigm Professionalism ,1229 (1995) .Rev .L .U .N.Y 70 “Bar of the Reputation and Conduct the Improve 43 fn. ,1238-1240.

ABA Standards ,Function Defense the ,Justice Criminal of Administration the to Relating (c)4-3.5 .Stand.

Kretzmer, “No-Fault Comes to Israel” 11 Isr. L. Rev. 288

Donoghue v. Stevenson (1932) A.C 562

The Law of Torts in Australia, pp. 458

[1] לימור זר גוטמן – השפעת זכויות הנאשם על חובותיו האתיות של עו”ד עמו’ 67

93  חובה זהה מומלצת על ידי איגוד ה-BAR האמריקני והיא אומצה כמעט בכל המדינות. ראו: ABA Standards ,Function Defense the ,Justice Criminal of Administration the to Relating (c)4-3.5 .Stand.

[2] גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין עמ’ 473