תקציר

במסגרת הסכמי אוסלו (וליתר דיוק בפרוטוקול פריז) הסכימו ישראל ואש”ף על שיטת מעבר הסחורות בינהן מבחינה נוהלית, בטחונית וכן מבחינת התהליך והמיסוי וכו’. ב 29 באפריל 1994 בפריז נחתמו הפרוטוקולים הכלכליים. מדובר היה בזכרון דברים שבו הסכימו שני הצדדים על עקרונות כלכליים על פיהם יחתם בינהם ההסכם הסופי.

הסכם זה כלל את מספר נושאים ובהם, אי קיום גבול סחר בין המשק הישראלי לפלשתיני, למעט מספר חריגים הוסכם על המשך מדיניות של “איחוד מכס”.

ויש התייחסות אליו במספר פסקי דין.

אחד מפסקי הדין הקשורים למדיניות בפועל של העברת סחורות הוא בג”ץ 5841/06[1] שהתייחס למגבלות על העברה סחורות לעזה ונדחה בסופו של דבר. קיימים גם פסקי דין נוספים בנושא זה. מבחינת ההסכם בין ישראל לרשות בנושא הכלכלי (פרוטוקול פריז) חלו התפתחויות שונות בשטח. ככלל ההסכם מוסיף ומתפקד אך הצד הפלשתיני אינו מתקדם כתוצאה ממנו.

יישום ההסכם נתקל מיידית בבעיות רבות, בכל זאת ניתן לומר שהשנים 95-2000 היו יציבות באופן יחסי, בשנים האלה היה מאמץ לתרגם את ההסכם הלכה למעשה ולהפעיל את עקרונותיו בשטח.    אך בשנת 2000 החלה האינתיפדה הנושאים הכלכליים השתבשו במידה רבה למשך שנים. מייד אחרי סיום האלימות בקייץ 2005 יישמה ישראל את תכנית ה”התנתקות” במסגרתה פונו יישובי גוש קטיף וצה”ל נסוג לגבול הבינלאומי. היות ולא נחתם כל הסכם חדש והנסיגה הייתה חד-צדדית המשמעות היא שההסכמים שהיו תקפים קודם לכן נשארו בתוקף. להשאיר הסכמים תקפים במציאות שמשתנה לחלוטין זה דבר לא הגיוני.

בשנת 2007 במהלך צבאי תפס ארגון החמס העוין לישראל ושאינו חלק מהסכמי אוסלו (היות והוא דוחה אותם) את השליטה ברצועת עזה. משום כך חלו שינויים משמעותיים ובינהם החמרה ביטחונית מבחינת ירי טילים, תגובות צבאיות, שינויים מדיניים וכו’. במסגרת זו חלו גם שינויים כלכליים הבאים לכלל ביטוי ביצוא הסחורות לעזה למעשה. חלק משינויים אלה הם תוצאת המצב הביטחוני וחלקם נובעים מסנקציות כלכליות שישראל החליטה להטיל על עזה.

היקף היצוא היומי לעזה[2] (נכון למרץ 2016) הוא 600-800 משאיות המובילות ציוד רפואי, מזון וחומרי בניין במשקל של יותר מ-20 אלף טונות. אופן ייצוא הסחורות מבחינה נוהלית, בטחונית, וכן מבחינת התהליך והמיסוי וכו’. מדובר בייצוא משמעותי, זה יתואר במסגרת העבודה המלאה.

מבוא

בעבודה נרצה לבדוק מה הרקע החוקי של ייצוא הסחורות לעזה. מה ההסכמים שנחתמו ומשמעותם החוקית. לעומת זאת קיימת מדיניות של ייצוא סחורות מישראל לעזה בפועל. ה”הלכה” תתייחס למסגרת המשפטית בתקופה של מהסכמי אוסלו ועד היום. ה”למעשה” יתייחס למה שמתבצע כיום בלבד ולא למה שקרה בתקופות השונות מבחינה שלטונית ותהליכית מול עזה.

נבצע כמובן סקר ספרות מקיף במקורות חוקיים הנוגעים לנושא, כמו גם מאמרים של מומחים ואנשי מקצוע עד כמה שנוכל למצוא. לאחר מכן אדון בנושא בחלק של דיון ומסקנות שבו נבדוק האם התקיימה הנחת המחקר שלי ואנסה להסיק מסקנות פרודוקטיביות.

הנחת המחקר שלי היא שיצוא של סחורות מישראל לרצועת עזה להלכה(סט חוקים נכונים לחתימת הסכם פאריז) שונה מאופן ביצועו למעשה. המשתנה הבלתי תלוי הוא ה”הלכה” כלומר ההגדרות החוקיות של ייצוא סחורות זה. המשתנה התלוי הוא אופן ייצוא הסחורות לעזה בפועל.

במסגרת העבודה נתייחס לסוגיות עיקריות של ייצוא הסחורות מישראל לרצועת עזה כגון מדיניות מעבר הסחורות, ניתוח משפטי של המדיניות, אדון במושג “סחורות דו שימושיות”. אעלה שאלות על האופן שבו מתבצע הייצוא להלכה ולמעשה כולל הצגת נושאים לדיון על היקף הייצוא וסוגי הסחורות.

נבצע ניתוח היקף וסוגי הסחורות היוצאות לעזה,  כפי שציינו קיימים מספר מעברים הפתוחים כיום למעבר סחורות. כיום ישראל מתירה את כניסת כל הסחורות האזרחיות לרצועה, למעט רשימת חומרים המוגדרים על ידה “דו שימושיים” ושיכולים לשיטתה לשמש למטרות צבאיות.

בפרק זה אנתח סטטיסטיקה של כמות ייצוא הסחורות בתקופות שונות בהתאם למצב המדיני והפוליטי. בנוסף, ארצה לבדוק מה הם המאפיינים של סוגי סחורות ואיך הם משתנים בהתאם למצב המדיני והפוליטי.

[1] בג”ץ פס”ד  5841/06 מגבלות על העברה סחורות לעזה

[2] היקף היצוא היומי לעזה http://www.cis.org.il/gaza#.V_Cm048rIdU

ראשי פרקים

יצוא של סחורות מישראל לרצועת עזה להלכה ולמעשה 1
ראשי פרקים 2
תקציר 3
מבוא 4
סקר ספרות 4
הפרוטוקול הכלכלי של פריז(הסכמי אוסלו) 4
מדיניות מעבר הסחורות בין ישראל לעזה לפי פרוטוקול פריז 6
נושאי תקן 10
המצב בשטח בפועל 11
הגעת סחורות לרצועת עזה דרך נמל אשדוד 12
סחורות דו-שימושיות 13
היצוא מעזה 15
דיון 16
מגבלות המחקר 17
מחקר עתידי 17
מסקנות 18
ביבליוגרפיה: 19
נספחים 20
בג”ץ 5841/06 20
פסק-דין 5841/06 21
פרוטוקול פריז 27