מבוא: מוות ואובדן בסרטיו של גוטמן

שלושת סרטיו באורך מלא של הבמאי עמוס גוטמן ז”ל (לא כולל את הסרט “חימו מלך ירושלים” שנעשה עפ”י ספר) מציגים את חייהם של ההומוסקסואליים בישראל בשנות השמונים והתשעים. בתקופה שבה המונח “הומו” נקשר למעשים פליליים (קמה, 2001) הציג גוטמן את חייהם הצבעוניים והמלאים של ההומוסקסואלים ואת אלה שהחברה ההטרו נורמטיבית סירבה לקבל. גוטמן הציג את עולמם של ההומוסקסואליים כעולם עשיר העומד בפני עצמו אל מול תכתיביה של החברה הסטרייטית ולכן סרטיו נחשבים לרדיקליים. הדמויות בסרטיו אינן מתיישבות עם הנורמות של החברה ההטרונורמטיבית ששלטה בישראל בשנים שבהן צולמו הסרטים, ולכן גוטמן לא קיבל תמיכה והכרה בסרטיו כשהיה בחיים, גם לא מאגודת הלהט”ב שניסתה להציג את חבריה כמתיישרים לפיה החוקים של החברה הסטרייטית.

בכל סרטיו של גוטמן מופיעים אובדן ומוות, רמז למחלת האיידס שתקפה אותו ושעליה מעולם לא סיפר. בשנות השמונים והתשעים מחלת האיידס עשתה שמות בקהילה ההומוסקסואלית וגרמה למוות רב, והדבר עולה מסרטיו באמצעות הגיבורים החולים או הדמויות המשניות המאבדות את חבריהם האחד אחרי השני לטובת המחלה. בסרטיו המחלה הולכת ותופסת יותר ויותר מקום למרות שהמילה “איידס” מעולם לא נאמרת, עד לסרטו האחרון שבמרכזו עומדת מערכת יחסים בין זוג הומואים כאשר האחד מהם חולה באיידס ואנו צופים בהתדרדרותו הבריאותית עד למותו.

בזכות התאורה, הצבעים והעמדות המצלמה של גוטמן נוצר בסרטיו עולם של הומואים ששונה לחלוטין מעולמם של הסטרייטים. זהו עולם צבעוני ומושך ומהצד השני מדכא ובודד המתכתב עם עולמם של הסטרייטים אך עומד בפני עצמו כישות עצמאית רדיקלית. באמצעות ההצגה של העולם השונה מצליח גוטמן לייצר עמדה המתנגדת לחברה ההטרו נורמטיבית, ובתוך העולם הזה הוא איננו מפחד להראות הומואים חולים ונפטרים ממחלת האיידס. למעשה גוטמן הופך את ההומו החולה לא לדמות שיש להתרחק ממנה אלא לאדם קדוש שיש להוקיר אותו על הקורבן שהוא מקריב על מנת שעולמם של ההומואים ימשיך להתקיים. הקדושה של המוות מוצגת דרך האיזכורים בסרטיו של גוטמן לפיאוטה הנוצרית שבה מרים האם מחזיקה את ישו הצלוב בזרועותיה כמו גם איזכורים נוספים לאיקונים של הדת הנוצרית. באמצעות האיזכורים הללו הופך ההומו לקדוש לא רק בעולמו אלא גם בעולם ההטרוסקסואלי המערבי המבוסס על הדת הנוצרית וערכיה . מעבר לכך, מותו של ההומו הקדוש הופך לניצחון שלו על העולם ההטרוסקסואלי שדרש ממנו להתיישר לפי הנורמות שלו. מכיוון שהאיידס מיוחס ישירות לנטייה הומוסקסואלית המוות ממנה מראה שההומו בחר להילחם בחברה ולהישאר נאמן למי שהוא מבחינה מינית ולכן הוא הופך לקדוש.

בעבודה ארצה לחקור את עולמם של ההומוסקסואליים ושאר הדמויות הקיצוניות שמציג גוטמן, כמו גם את ההנחה העולה מסרטיו של גוטמן לפיה בתוך העולם הנפרד הזה ההתמסרות למין ההומוסקסואלי מקושרת למוות מכיוון שהיא מביאה איתה את מחלת האיידס, כאשר ההומואים שמתים מאיידס הופכים לקדושים על ההתמסרות למיניותם ועמידתם כנגד החברה ההטרוסקסואלית. זאת אעשה באמצעות חקירה של הנושאים המיניות כמוות, מחלת האיידס כהתגשמות השאיפה למוות, הומוסקסואלים בשנות השמונים והתשעים והמוות כניצחון. את הנושאים הללו אנתח בחלק השני בסרטיו של גוטמן ואסיק מסקנות העולות מניתוח הסרטים בהשוואה לפרק סקירת הספרות.