מבוא

בעבודה זו אני רוצה לבחון את מקום עבודתי, פנימייה לילדים בצפון,  ולנתח אותו במשקפיים מגדריות. וזאת במטרה לזהות פרקטיקות מגדריות, ולגבש דרכי פעולה מתאימות לשם התמודדות עם פרקטיקות אלה.

לפי יזרעאלי, (1999), אי השוויון מושרש במבנים ובתהליכים, בפרקטיקות של שוק העבודה ומקום העבודה. תפיסה זו מסייעת לנו להבין את אופיים הפטריארכאלי של שוק העבודה ושל מקום העבודה.  ליזרעאלי יש גם ראיה אופטימית כי לטענתה מכיוון ותפיסה זו גם ממקמת את אי השוויון בהיסטוריה, כדבר שהתפתח בזמן ובנסיבות ספציפיות, משום כך גם ניתן לשינוי.

כמובן לאחר שהתחלתי להסתכל על מקום עבודתי בצורה ביקורתית עם מוקד על תחום המגדר, הבחנתי במספר פרקטיקות מגדריות שמתנהלות במקום. אולם בחרתי להתמקד בפרקטיקה מגדרית אחת שבאה לידי ביטוי באופן יישום תפקיד צוות המדריכים והמדריכות בפנימייה. תפקיד זה אמור להיות מוגדר ואחיד לשני הצדדים. ברצוני לבדוק אם קיימים הבדלים בביצוע התפקיד בין שתי קבוצות אלה, ואם כן קיימים הבדלים, אז  ממה הם נובעים ומה משמר אותם.

הבחירה שלי בפרקטיקה זו נבעה בעיקר בגלל האופי של הפנימיה, שהוא משפחתי. לכן אני מניחה כי אווירה משפחתית בעבודה, משעתקת ומחזקת את אי השיוויון הנמצא בבית. כמובן, האופי הפטריארכלי של החברה הערבית בה אנו חיים, יבוא לידי ביטוי בחלוקת העבודה ובהגדרתה, במיוחד בקרב צוות המדריכם שנתפסים כדמויות הוריות בתפקידם עם החניכים.

אקר,  Acker, 1990)), דיברה על “טבע הפרובלמטיות של המובן מאיליו” – לפיו המובן מאיליו מסמל את אחד המכשולים העיקריים שאיתו מתמודדת כל קריאה לשינוי חברתי-ובכלל זה הפמיניזם. אחד הקשיים שנתקלתי בהם במהלך הניסיון לבחון את מקום עבודתי, זה לזהות את הפרקטיקות בפעולות הנראות לכולם כטבעיות ומובנות מאליהם. פעולות אלה התרגלנו לקיומם במהלך שנים, והפכו לשגרתיות. אני אציג  את הפרקטיקה שבה בחרתי להתמקד, ואנסה לפענח את “הקופסא השחורה”, שמחזיקה את המצב הנוכחי ומנציחה את אי השיוויון. אני אפרט את נקודות המבט POV)) של השחקנים השונים בפנימיה ולבסוף אציג את הצעות השינוי שניסיתי לבצע בפנימיה, ושמטרתן לערער את הפרקטיקות המדירות ולהחליפן בפרקטיקות יותר שיוויוניות.

עשיתי את העבודה על סמך ההיכרות שלי למקום, מעצם היותי חלק מצוות העובדים בו. כמו כן, הסתמכתי על השיחות שלי עם האנשים העובדים במקום, בחלקם שיחות אישיות אולם לרוב מפגישות ההדרכה השבועיות עם צוות המדריכם. בנוסף תיארתי את המציאות הקיימת במקום על סמך תצפיות שלי במקום העבודה, כחלק מתפקידי כעובדת סוציאלית.

הפנימייה

פנימיית , הינה פנימייה לילדים במצוקה מגיל 6 עד 18, אשר הוצאו מהבית עקב מצב סוציואוקונומי קשה. הם מוגדרים כסובלים מבעיה, המונעת מהוריהם הביולוגיים את היכולת לדאוג להם ולהתפתחותם התקינה. הבעיות שמהן סובלים החניכים, המאיימות על התפתחותם התקינה, יכולות לנבוע ממקור פיסי,כמו נכות או פיגור: ממקור נפשי, כמו מחלת נפש והן יכולות לנבוע מגורמים חברתיים, כגון:מצוקה כלכלית, קשיים בהתנהגות או עבריינות. (כהן וכהן, 2001).

הפנימייה מהווה תחליף לבית, והחניכים חיים  בפנימייה ומנהלים בה  סדר יום ביתי.

הם מבקרים בבתי הספר הקיימים מחוץ לפנימיה,  הולכים ברגל או בהסעה  לפי הגיל וקרבת בית הספר . בסוף יום הלימודים חוזרים לפנימייה, אוכלים ארוחת צהריים  עושים שיעורי בית ולומדים בעזרת המורות, כמן כן, הולכים לחוגים בפנימייה ומחוץ לה. במהלך היום הם עושים פעילויות שונות יחד עם המדריך. בימים שאין בהם לימודים עושים פעיליות כיפיות  ספורטיביות וחינוכיות והולכים לטיולים. לכל חניך יש אפשרות לעשות קשרים חברתיים עם חברים מבית הספר, לבקר או לקבלם בפנימייה. הכל נעשה לפי כללים ובהשגחת צוות המדריכים. החניכים יוצאים לחופשים בבתיהם אחת לחודש או אחת לשבועיים לפי מצב  המשפחה והבית ומידת התאמתו לצורכי החניך.

כיום יש בפנימיה 52 חניכים: 12 בנות ו40 בנים.  והם מחולקים לארבע קבוצות : קבוצת בנות  מגיל 11 עד 17,  ושלוש קבוצות בנים: מגיל 7 עד 12,   מגיל  13 עד 15,   מגיל 18-16 .

המבנה הפיזי של הפנימיה

הפנימייה ממוקמת על עשרה דונומים הכוללת גינון, מגרש כדורסל, פינת חי, משחקים ושטח ירוק המשקיף על חוף הים. הפנימיה מורכבת משני בניינים, ליד כל בניין יש חצר גדולה  ושטח ירוק מסביב עם פרחים ועצים. הבניין  הראשון מיועד לבנים ומורכב משלוש קומות:  1.בנים גדולים  2. קטנים 3. אולם עם חדרי מחשבים וחדר לימודים.

הבניין השני מורכב גם כן משלוש קומות: הראשון כולל מצד אחד מטבח גדול עם אולם אוכל, ומהצד השני ספרייה ,חדר משחקים, חדר העו”ס וחדר הרכזת החינוכית. הקומה השנייה מיועדת לבנות ובקומה השלישית מתגורררים הבעלים.

מי שמגיע מבחוץ לא יכול להבחין שמדובר בפנימייה, מאחר והמראה הפיזי החיצוני שלה דומה  לבית רגיל ויפה הנראה כמו שאר הבתים בשכונה.

מאופן חלוקת הבניינם, ניתן להבחין כי הבנים נמצאים בבניין עצמאי ונהנים מרמת חופש יותר גדולה. במיוחד והחצר והגינה שלהם נמצאים ליד הבניין שלהם מהצד השני. לעומת הבנות שהקומה שלהן נמצאת בין שתי קומות, כשלמעלה הבעלים ולמטה הקומה המרכזית שבה רוב הצוות נמצא. דבר זה מגביל אותן מאוד מבחינת היכולת לעשות רעש או לבלות זמן בחוץ. היה מעניין להבחין בחלוקה הפיזית והמשמעות שלה מבחינה מגדרית, דבר שלא שמתי לב אליו לפני הכנת העבודה.

צוות העובדים:

 בפנימייה עובד צוות גדול ורב מקצועי: מנהל מקצועי, שני עובדים סוציאליים, פסיכולוג, פסיכאטר, רכזת חינוכית ושתי מורות, 9 מדריכים 3 מדריכות, אם בית, שתי עובדות משק, טבחית, מרפאות בדרמה ובאומנות ורכז ספורט.

הבעלים הם בני זוג בשנות השישים לחייהם, שנתפסים כסבא וסבתא של החניכים בפנימיה.  הם אנשים מסורתיים, הדבר משתקף בראייתם המסורתית לתפקידי גברים ונשים. כמו מידת החופש שניתן לתת לבנות לעומת הבנים מבחינת לבוש, יציאה לבד, קשרים רומנטים, השתתפות בעבודות בית…  כבעלים לפנימייה, הם רואים שיש להם שליחות ולכן מתאמצים ע”מ לספק לילדים תנאי חיים טובים בפנימייה. במקביל חשוב להם הרווח הכלכלי, כלומר חשוב להם לקלוט כמה שיותר חניכים, ולחסוך במידת האפשר בהוצאות.

המנהל המקצועי: עובד סוציאלי בן 35,  הבן הבכור של הבעלים. בהתחלה המפקחת סירבה שהוא יעבוד בפנימייה וביקשה שיצבור ניסיון במקומות עבודה אחרים, וביקשה שאני אקבל תפקיד זה. מאחר ואני עובדת במקום נוסף ואין ביכולתי להיות מספיק זמינה לתפקיד זה ,אחרי שלוש שנים, שכנעתי את המפקחת שהוא מתאים לתפקיד ויכול לתרום לפנימייה. לכן  בסוף היא אישרה שהוא יעבוד כמנהל. הוא נחשב יותר מודרני מהוריו, מדבר בשפה יותר מקצועית ובעל חשיבה יותר פתוחה וגמישה. בנוסף, הוא יכול להקשיב ולהבין את ראש הדור הצעיר וצרכיו.

הוא מתאמץ בכדי לקדם את הפנימייה מבחינת האיכות: פיזית, מקצועית, חינוכית…, לכן הוא משקיע בהוספת אנשי צוות והכשרתו, תנאי המגורים, הפעילויות והשירותים המסופקים לחניכים. דבר זה שם אותו הרבה פעמים במאבקים קשים עם הוריו, בידיעה  שבעבר אני ניהלתי ישירות מאבקים אלה עמם.  נוכחותו צמצמה את המעורבות של הוריו בעבודתנו, דבר שעזר לדברים לזרום יותר בקלות.

הצוות הטיפולי: מורכב ממני ועוד עובד סוציאלי, פסיכולוג ושתי מטפלות בדרמה. בנוסף לפסכיאטר שמגיע פעמיים בחודש ועוקב אחרי החניכים המטופלים תרופתית. חשוב לנו לדאוג לרווחת החניכים הנפשית והפיזית, לכן אנחנו נמצאים בקשר עם כל הגורמים הרלוונטיים לחיי החניך בפנימיה ומחוצה לה.  בונים תוכניות טיפול לכל חניך ועוקבים אחרי התקדמותם. כמו כן, נותנים הדרכה לצוות המדריכם בנושא ההתמודדות עם החניכים.

אני העובדת היותר ותיקה בצוות הטיפולי, עובדת מזה 8 שנים, ואני נותנת הדרכה לעו”ס האחר ולמטפלות באומנות.

צוות המדריכים: תשעה  מדריכים ושלוש מדריכות, כל שלושה עובדים בקבוצה אחת במשמרות יום ולילה. העבודה שלהם נחשבת לעבודה קשה הדורשת יכולת להתמודד עם קבוצה גדולה של ילדים ונערים, הסובלים מבעיות התנהגות, במשך שעות ארוכות. אני אפרט יותר על עבודתם בהמשך.

רכזת חינוכית: היא  העובדת הכי וותיקה בפנימייה התחילה לעבוד לפני 16 שנה, כאשר הפנימיה היתה מיועדת רק לבנות.  היא אחראית על צוות המדריכים חלוקת המשמרות, תוכניות העבודה שלהם וסיפוק כל הדברים שהם צריכים לשם ביצוע עבודתם. אחרי שילוב הבנים וכניסת צוות המדריכם היה קושי רב אצל המדריכם לקבל את הסמכות שלה ,והיה ניסיון להכשילה ע”מ לקבל את תפקידה, אולם לא הצליחו עקב התמיכה מצד הצוות הטיפולי.

רכז הספורט: הוא אחראי על נושא הפעילויות הספורטיביות של החניכים, בתוך הפנימיה ומחוץ לה. הוא בונה תוכניות לחניכים הן ברמה הקבוצתית והן ברמה הפרטנית.