Developmentally appropriate practices in Infant and Toddler years – ages 0-3

* קיימת המשכיות מספקת של הטיפול, כך שכל הורה וילד יכולים ליצור יחסים חיוביים עם מטפל עיקרי אחד או שניים.

* המטפל העיקרי של התינוק מכיר את הילד ואת משפחתו היטב, ומסוגל להגיב למזג, הצרכים והאותות של אותו ילד ולבסס דפוס תקשורת הדדי מספק עם הילד ועם המשפחה.

* התינוקות וההורים זוכים לקבלת פנים חמה מצד המטפל העיקרי של הילד, הפוגש כל תינוק בעת הגעתו ומסייע לילד להפוך לחלק מהקבוצה הקטנה הנמצאת בהשגחת אותו מטפל. השגרה היומית כוללת זמן מעבר שליו עבור ההורים והילד.

* התינוקות עוברים מקבוצה לקבוצה או מקבלים טיפול מכל מבוגר הזמין באותו רגע.

* המטפלים אינם מכירים את ההעדפות והאותות של הילדים האינדיבידואלים מכיוון שלא מתקיימת המשכיות של הטיפול. המטפלים אינם רואים בקשר עם המשפחה כחלק מעבודתם. הם אף עשויים לראות ביצירת קשר חם עם המשפחה בתור חוסר מקצועיות.

* המטפלים מקבלים את הילדים באופן נחפז וללא תשומת לב אישית. התינוקות עוברים מיד לעריסה או כיסא תינוקות ללא אינטראקציה עם המטפל.

* המטפלים מקבלים את התינוק בחמימות אך אינם מעניקים תשומת לב מספק לבן המשפחה שהביא את הילד.

* המטפלים מבלים זמן רב בהחזקה או מגע עם התינוקות, באינטראקציות אחד-על-אחד הכוללות חום ואכפתיות. המטפלים מלטפים את התינוקות ומדברים אליהם בקול נעים ורגוע, תוך שמירה על קשר עין.

* המטפלים לומדים את האותות של כל ילד, כך שהם מסוגלים לדעת את צרכיו. כל תינוק זוכה לטיפול תגובתי.

* המטפלים מגיבים לצרכי התינוקות באופן עקבי, באופן אכפתי וספציפי לכל ילד. הילדים לומדים לבטוח במבוגרים אלו וכך מבינים כי העולם הינו מקום בטוח וכי הם אהובים ובעלי ערך.

* המטפלים מכירים בסקרנות של התינוקות ובהתפתחות הכישורים החברתיים שלהם. המטפלים מאפשרים לתינוקות לחקור זה את זה באמצעות מגע, תוך הקפדה על עדינות וזהירות.

* המטפלים מכבדים את היכולות של כל תינוק ומגיבים באופן חיובי להתפתחות של יכולות חדשות. באופן זה הילדים חשים ביטחון ונהנים ללמוד מיומנויות חדשות.

* המטפלים עוזבים את התינוקות למשך תקופות ארוכות בעריסה, בכיסאות או באזור המשחקים. המטפלים מצייתים למדיניות “איסור מגע”, ומתעלמים מהחשיבות של מגע פיזי להתפתחות הבריאה של הילדים.

* המטפלים מתייחסים לתינוקות באופן נוקשה או בלתי-אישי, או מתעלמים מהאותות של הילדים לכך שהם אינם רוצים שיגעו בהם או יחזיקו אותם. המטפלים עשויים להעניק יותר תשומת לב לילדים מסוימים (אם מדובר במשפחתון, הענקת תשומת לב לילד של המטפל).

* המטפלים מעניקים טיפול ותשומת לב לפי לוח הזמנים או ההעדפות שלהם עצמם, במקום לפי צרכי הילדים.

* המטפלים מגיבים באופן בלתי צפוי, אינם מגיבים כלל, או מגיבים בדרכים שאינן ספציפיות ואכפתיות כלפי כל ילד.

* המטפלים אינם מרשים לילדים לגעת זה בזה, אפילו בעדינות.

* המטפלים מכריחים את הילדים לשחק ביחד גם כאשר הם אינם רוצים בכך. המטפלים אינם מתערבים במקרים של מגע בלתי נעים בין הילדים ואינם מגנים על הילד הנפגע.

* המטפלים דוחפים את התינוקות לפתח כישורים למרות שהם אינם מוכנים עדיין.

* המטפלים מבצעים דברים במקום הילדים, למרות שהם יכולים לבצע אותם בעצמם ללא עזרה.

* המטפלים מקפידים להסביר לתינוקות מה מתרחש בכל רגע, במיוחד לתינוקות בוגרים יותר המסוגלים להבין אותם במידת מה. המטפלים מתייחסים לכל תינוק באופן אישי, כלומר המטפלים מכבדים את הילד כאדם בעל העדפות, מצבי רוח ומחשבות משלו.

* המטפלים מציגים גישה בריאה ומקבלת לגבי הגוף של הילדים ולגבי פעולות הגוף שלהם.

* המטפלים מתאימים עצמם לזמני האכילה והשינה של כל תינוק. הם מכבדים את ההעדפות של התינוק ואת סגנון האכילה שלו.

* המטפלים מזיזים את התינוק ממקום למקום ללא הסבר. הם מתייחסים לתינוקות כאל נטל או כאל חפץ חמוד דמוי-בובה, במקום כבני אדם.

* המטפלים מתנהגים באופן הגורם לילדים לחשוב שאסור להם לגעת בגופם וכי פעולות הגוף הן דבר מגעיל.

* המטפלים פועלים לפי לוח זמנים נוקשה המבוסס על הצרכים שלהם, במקום על צרכי התינוקות.

* המטפלים מבינים כי תינוקות מתקשרים באמצעות בכי ותנועות גוף ומגיבים לבכי ומצוקה באופן רגוע, עדין ומכבד.

* המטפלים מקשיבים ומגיבים לקולות אותם מפיק התינוק, מחקים את הקולות של התינוק ולומדים אותם בתחילת התקשורת.

* המטפלים מדברים, שרים ומקריאים לתינוקות. גם לפני שתינוקות מבינים את הדיבור, השפה מהווה חלק חיוני בתקשורת עם הילדים. פעולות אלה הינן חשובות להתפתחות השפה.

* המטפלים מתייחסים לבכי כאל מטרד, מתעלמים ממנו או מתייחסים אליו באופן בלתי עקבי.

* המטפלים אינם מגיבים לקולות אותם מפיק התינוק או מגיבים אליהם באופן נחפז.

* המטפלים מגיבים לקולות, אך אינם ממתינים שהתינוק יסיים לפני שהם מתחילים לדבר (כלומר, הם אינם ממתינים ל”תור” שלהם בשיחה).

* המטפלים משתמשים בשפה באופן בלתי עקבי, יותר מדי או מעט מדי, ומשתמשים במגוון מילים קטן בעת השיחה עם התינוקות.

* אזור המשחק מציע מגוון של חוויות מגע (משטחים קשים ורכים, גבהים שונים).

* הסביבה הויזואלית מכילה דברים מעניינים מנקודת המבט של התינוק. הסביבה מסודרת ואסתטית.

* המטפלים מארגנים את הסביבה בהתאם לנקודת המבט של תינוק השוכב על הגב.

* הסביבה כוללת תערובת של צלילים ושקט. לשם כך, על המטפלים להיות קשובים לאותות של התינוקות. המטפלים משמיעים מוזיקה וצלילים אחרים מהם התינוקות נהנים.

* אין שטיח למשחק, אין ניגוד בין משטחים קשים לרכים. אזור המשחקים סטרילי ומיועד בעיקר לניקיון קל, ללא טקסטורות שונות או גבהים שונים.

* הקירות מכוסים בפוסטרים ופריטים צפופים. הסביבה העמוסה יוצרת בלבול אצל התינוקות ומקשה עליהם להתרכז, ועלולה אף להרגיז אותם.

* הסביבה סטרילית ומשעממת.

* היעדר מצג ויזואלי בקו הראיה של התינוק, או מצג ויזואלי המעורר אי נוחות אצל התינוקות (לדוגמא אורות בוהקים) או גירוי-יתר (ספרים עם צבעים עזים בעריסה).

* המטפלים מספקים אלמנטים ויזואליים במטרה לבדר את התינוק כתחליף לאינטראקציות חברתיות עם תינוקות אחרים או מבוגרים.

* המטפלים משמיעים מוזיקה לפי העדפותיהם עצמם, בקול רם מדי וללא הפסקה. הצלילים גורמים לתינוקות גירוי-יתר או מסיחים את דעתם (הם אינם מסוגלים להתרכז בדיבור או לשמוע את הקול של עצמם).

* אזור המשחקים הוא נוח, והתינוקות נחשפים למשטחים רכים וקשים. ריהוט נוח עבור המבוגרים והילדים.

* גודל אזור המשחקים מתאים לגיל הילדים ולמספר הילדים בקבוצה. התינוקות מקבלים מרחב מספק לנוע בחופשיות ולזחול.

* חללים פתוחים מעודדים את התינוקות ללמוד כישורים מוטוריים ולפתח קואורדינציה בעזרת צעצועים, כדורים, עגלות וציוד אחר. בנוסף ניתנת להם גישה למבנים בטוחים עבור טיפוס.

* המטפלים שמים את התינוקות בעריסה לצורך שינה, לא בשביל משחק. בעת המשחק, התינוקות נמצאים על משטחים יציבים המאפשרים תנועה חופשית ובטוחה. המטפלים מזיזים את התינוקות במשך היום כדי לאפשר להם נקודות מבט שונות ומגוון הולם.

* אין אזור נוח בו מבוגרים יכולים לשבת יחד עם הילדים.

* המרחב גדול ופתוח מדי, כך שהתינוקות עלולים לחוש חוסר ביטחון.

* האזור צפוף או בלתי בטיחותי עבור התינוקות הלומדים כיצד לנוע בחופשיות.

* המטפלים מספקים גישה לצעצועים וכדורים רק בזמן משחק בחוץ.

* אין גישה למבנים ומשטחים המעודדים טיפוס או זחילה מתחת או מעל, או לחלופין מבנים שאינם בטוחים עבור קבוצת הגיל הספציפית.

* התינוקות נמצאים בעריסות, כיסאות או אזורי משחק לתקופות ארוכות, לפי נוחות המטפלים.

* התינוקות מסוגלים לנוע בחופשיות ולחקור, אך אין הפרדה בין תינוקות המסוגלים לנוע לבד לבין תינוקות שטרם מסוגלים לכך, או שהמטפלים אינם משגיחים על הילדים במידה מספקת.

* המטפלים מעריכים את החקר והמשחק של התינוקות. הם מתבוננים במעשים ובריכוז של כל ילד, מספקים תגובות מילוליות על המשחק, ומספקים סביבה בטוחה לשם כך. תמיכה זו מעודדת את האקטיביות של הילדים.

* המטפלים משחקים עם התינוקות באופן הקשוב לצרכים של כל ילד והרגישות שלו לסביבה, קולות רועשים או שינויים אחרים.

* המטפלים משחקים עם התינוקות המעוניינים בכך, מבלי להפריע לאופן שבו הילד רוצה לשחק או להפריע לריכוז שלו.

* המטפלים נושאים את הילד בחיקם בכדי לקרוא ספר ביחד. פעילות זו כוללת הפיכה של דפים, הערות לגבי תמונות, ושיחה לגבי תוכן הספר.

* המטפלים מפריעים למשחק של הילדים, נותנים להם צעצועים או לוקחים אותם. המטפלים כופים את דעתם על המשחק ללא התחשבות ברצון של התינוקות, או אפילו משחקים בצעצועים בעצמם כאשר הילד מביט בהם.

* המטפלים מפחידים, מרגיזים או מטרידים את הילדים בעת המשחק בשל התנהגות בלתי צפויה.

* משחקים ופעילויות נכפים על התינוקות, מבלי להתחשב ברצונם.

* המטפלים אינם משחקים עם התינוקות.

*  המטפלים כופים את פעילות הקריאה על התינוקות, ומצפים מהם לשבת בשקט ולהתרכז כמו ילדים מבוגרים יותר.

* המטפלים מבינים כי תינוקות צעירים מאוד משחקים ראשית כל עם גופם וחוקרים את פעולת השרירים, תנוחות שונות, תחושות, וזיהוי כפות הידיים והרגליים של עצמם.

* המטפלים מספקים אובייקטים למשחק, המורכבים מחומרים ובגודל המאפשרים לתינוקות ללעוס, לאחוז ולבצע בהם מניפולציות שונות.

* המטפלים מספקים לתינוקות מגוון של חפצים ביתיים למשחק (כוסות, כפות עץ, קערות פלסטיק).

* המטפלים מספקים לתינוקות ספרים עמידים מקרטון קשיח. הספרים מציגים חפצים ופעילויות יום-יומיים ואנשים מסוגים שונים (גיל, יכולות, מוצא אתני, סוגים שונים של משפחות).

* לאחר שהתינוקות לומדים לאחוז, המטפלים מספקים להם אובייקטים למשחק המגיבים לפעולות הילד ומאפשרים מניפולציות שונות.

* הצעצועים בנויים כך שהילד יכול להבין מהיכן בוקע הרעש.

* המטפלים מרסנים את התינוקות (בכיסאות או ביגוד מגביל) או משאירים אותם בעריסה כדי להגביל את החקר והתנועה.

* המטפלים נותנים לתינוקות צעצועים גדולים או קטנים מדי, העלולים לגרום לחנק, או תולים צעצועים הרחק מהישג ידם של הילדים ואינם מאפשרים להם לחקור אותם לעומק.

* היעדר חפצים ביתיים, המעניקים תחושה חמה וביתית.

* התינוקות אינם באים במגע עם ספרים (כי הם “אינם יכולים לקרוא עדיין”).

* הספרים עשויים מנייר דק שנקרע בקלות, ואינם עוסקים בנושאים המעניינים את התינוקות.

* המטפלים מספקים לתינוקות אובייקטים הפועלים באמצעות סוללה או באמצעות מתיחה, כך שהילד אינו מסוגל להפעילם. הצעצועים אינם כוללים מגוון של צורות, טקסטורות וגדלים. המטפלים נותנים לתינוקות צעצועים לפני היחלשות רפלקס האחיזה, כך שהתינוק אינו מסוגל לעזוב את הצעצוע.

* רעשנים וצעצועים דומים כוללים מנגנונים הסמויים מהילד, כך שהתינוק אינו יכול להבין כיצד הם פועלים.

* חומרי המשחק מאורגנים היטב ונגישים לתינוקות. המטפלים מארגנים את החומרים על מדפים שונים.

* חומרי המשחק נשמרים על מדפים פתוחים וזמינים לילדים. הפריטים נשמרים במרחק זה מזה כך שהילדים יוכלו לבצע בחירות מכוונות.

* המטפלים אינם מקפידים על ארגון. הם אינם מודעים לכך שאופן הארגון של החומרים והצעצועים משפיע על האינטראקציה איתם.

* הצעצועים נשמרים בארגז אחד, ללא סדר. המטפלים אינם מודעים לכך שבחירה מתוך ערימה של צעצועים אינה זהה לבחירה מכוונת מתוך מבחר ברור.

* הצעצועים נשמרים הרחק מהישג ידם של התינוקות. המטפלים מחכים שהילד יבחר בצעצוע הרצוי או בוחרים בצעצוע עבור הילד.

* המטפלים קשובים לרוטינות הטיפוליות כמו אכילה, שינה, החתלה, החלפת בגדים וכדומה, מסבירים אותן לילד ומערבים אותו במתרחש.

* הרוטינות מתבצעות באופן מכאני ומהיר, באופן קר וללא מעורבות של התינוק.

* תינוקות הניזונים מבקבוק תמיד נישאים על הידיים, כשהגוף מונח בזווית. המטפל העיקרי תמיד מאכיל את התינוק.

* תינוקות שאינם מסוגלים עדיין לשבת בעצמם מונחים בכיסאות בטוחים בזמן האוכל או נישאים על ידי המטפל העיקרי או מבוגר מוכר אחר.

* המטפלים מנצלים את זמן הארוחה בשביל לעודד עצמאות ומסוגלות עצמית. בו-זמנית, המטפלים משתדלים לענות על ההעדפות התרבותיות של המשפחות, שלעתים כוללות המשך הזנה של תינוקות בגיל מבוגר יותר.

* תינוקות בוגרים יותר אוכלים יחד על שולחן נמוך, בקבוצות קטנות, עם סיוע מצד המטפלים.

* המטפלים מאפשרים לילדים לאכול לבד, גם כאשר הדבר יוצר לכלוך. יש לוודא כי המנות קטנות מספיק עבור הילדים.

* המזון שמוגש לילדים הוא בריא, וכל ילד מחליט לבד כמה לאכול ומתי הוא סיים. הארוחה היא אירוע משמח וחברתי.

* תינוקות צעירים נקשרים לכיסאות בזמן האוכל. ההזנה בבקבוק מתבצעת על ידי מטפלים שונים במקום על ידי המטפל העיקרי.

* התינוקות נמצאים בכיסאות או בעריסות כאשר הבקבוק מונח על הגבהה כלשהי (כמו כרית) בזמן המטפלים עסוקים בדברים אחרים.

* התינוקות מוזנים בזמן שהם יושבים בכיסא, באופן קבוצתי, על ידי מבוגר שאינו בהכרח המטפל העיקרי או אדם המוכר להם.

* התינוקות יושבים בכיסאות גבוהים בזמנים אחרים, מלבד בארוחות.

* המטפלים מאכילים את התינוקות באופן אחיד, ללא התחשבות ברצון המשפחה.

* אין זמינות של שולחנות נמוכים המעודדים את הילדים ליישם את הכישורים המוטוריים שלהם.

* האכילה נערכת בקבוצות גדולות, ללא השגחה מספקת.

* המטפלים מתעקשים להאכיל את הילדים מכיוון שזה יותר יעיל או נוח עבורם.

* המטפלים מצפים כי הילדים יצליחו להשתמש בסכום באופן מסודר למרות שהם טרם פיתחו כישורים אלו.

* המטפלים אינם קשובים להעדפות הילדים ואינם מנהלים איתם שיחות.

* המזון משמש בתור פרס או בכדי להרגיע את התינוקות, או שהמטפלים מונעים מזון בתור עונש.

* אזור השינה מופרד מאזור המשחק ואזור האכילה. כל תינוק ישן בעריסה משלו, עם חפצים אישיים מהבית.

* אזור השינה הוא שקט, עם תאורה מעומעמת. אפשר להשמיע מוזיקה נעימה בזמן שהתינוקות נרדמים.

* כל תינוק מקבל ליווי בזמן ההירדמות מצד המטפל העיקרי שלו או מבוגר מוכר אחר.

* העריסות קרובות לאזור המשחק, אחידות, ללא עריסות אישיות עבור כל תינוק. אין חפצים אישיים המעניקים לתינוק תחושה של “זה המקום שלי”.

* תאורה חזקה, רעש המגיע מאזור המשחק, מוזיקה חזקה.

* הליווי נעשה על ידי מטפלים שונים בכל פעם.

* ההחתלה מתבצעת על ידי המטפל העיקרי או מבוגר מוכר אחר. המטפל מתייחס לחוויה כאינטראקציה אישית, ומעודד את שיתוף הפעולה ותשומת הלב של התינוק בכדי לחזק את מערכת היחסים ביניהם.

* ציוד ההחתלה ובגדים להחלפה נמצאים קרוב לשולחן. המטפל משקיע את הזמן הדרוש בכדי להפוך את החוויה ליעילה ונעימה.

* אותו אדם מחתל את כל התינוקות, לאו דווקא המטפל העיקרי או אדם המוכר לילד.

* אזור ההחתלה אינו מאורגן כראוי ולכן ההחתלה אינה נוחה ודורשת זמן רב, ומרגיזה את התינוק ואת המטפל.

* המטפל מבצע את ההחתלה באופן מהיר ומדלג על צעדי בטיחות ובריאות דרושים.

* המטפלים שומרים על קשר חם, יום-יומי ומכבד עם המשפחות, המסייע לפתור סוגיות העשויות להתעורר.

* המטפלים עוזרים להורים להרגיש טוב לגבי הילדים שלהם (לדוגמא על ידי שיתוף הדברים החיוביים והמעניינים שקרו באותו יום).

* המטפלים מקשיבים היטב להורים בכל הנוגע להעדפות לגבי ילדם.

* המטפלים מבינים כי מערכת היחסים עם ההורים היא החשובה ביותר עבור הילד , ומתמקדים במומחיות של ההורים והקשר שלהם לילד.

* המטפלים וההורים משתפים פעולה בקבלת החלטות הנוגעות לילד ובפתרון בעיות שונות העשויות להתעורר.

* המטפלים מכבדים את ההעדפות התרבותיות של ההורים. במידה והדבר אינו אפשרי, על המטפלים להסביר מדוע זה כך.

* המטפלים מקפידים לתת להורים תחושה כי הם רצויים.

* תמונות של התינוקות וההורים תלויות על הקירות, באופן גלוי לילדים.

* המטפלים אינם שומרים על קשר עם המשפחות, או רק כאשר מתעוררים קונפליקטים או בעיות.

* המטפלים אינם משתפים את ההורים בחוויות שקרו עם הילד, וגורמים להורים לחוש מנותקים ממה שמתרחש עם ילדם. לחלופין, המטפלים מדגישים אירועים שליליים.

* במקום להקשיב להורים, המטפלים משתלטים על השיחה ורואים בנקודת המבט שלהם כדרך הנכונה היחידה.

* המטפלים רואים בעצמם כמומחים, מבקרים את ההורים, או מתחרים איתם על תשומת הלב של התינוק.

* המטפלים מתחמקים מסוגיות מורכבות או מגיעים להחלטות באופן חד-צדדי.

* המטפלים רואים בהורים כחלק מהבעיה, במקום כפתרון.

* המטפלים מתעלמים מההעדפות התרבותיות של ההורים ומתייחסים אליהם כשגויות, במקום כשונות.

* המטפלים מצייתים לרצון ההורים באופן אוטומטי (לדוגמא, להפליק לילד) למרות שלעתים הדבר אינו תואם את הפרקטיקה הולמת מבחינה התפתחותית.

* המטפלים מתייחסים להורים באופן מתנשא או מתחרים איתם, או גורמים להם להרגיש שהם מפריעים.

* המטפלים נמנעים מלהזכיר לילדים את משפחתם כדי להימנע מחרדת נטישה.

* הקישוטים תלויים גבוה מדי ואינם גלויים לתינוקות, ואינם כוללים תמונות משפחתיות.

* המטפלים מצייתים לתקנות בריאות ובטיחות, כולל שמירה על היגיינה. ההליכים מוצגים באופן ברור כדי לעזור למטפלים לזכור כיצד לנהוג.

* החלל נבנה ומאורגן תוך הקפדה על בטיחות ובריאות.

* התינוקות ישנים על הגב, אלא אם כן קיימת הוראה אחרת של הרופא.

* הליכי הבטיחות והבריאות אינם מנוסחים באופן ברור ואינם מוצגים בכתב. המטפלים אינם מקפידים לציית לפרוטוקול הראוי באופן עקבי.

* החלל בנוי באופן שאינו מאפשר לשמור על בטיחות ובריאות.

* הסביבה נקייה ובטוחה, אך בעלת תחושה סטרילית מדי.

* המטפלים מניחים את התינוקות בתנוחות אקראיות בשינה בכדי לגרום להם להירדם מהר יותר או כי נדמה להם שכך יותר נוח לתינוקות.

* התוכנית מעסיקה מטפלים הנהנים לעבוד עם תינוקות והוכשרו בהתאם לכך. ההכשרה של המטפלים היא מתמשכת, על מנת להעניק להם הבנה וכישורים עבור הטיפול בקבוצת גיל זו.

* המטפלים יודעים כיצד להתמודד עם לחץ, ומהווים דוגמא לילדים כיצד להתנהג.

* התוכנית מגבילה את גודל הקבוצה ואת היחס מבוגר:ילד בכדי לעודד אינטראקציות של אחד-על-אחד והיכרות אינדיבידואלית עם התינוקות.

* התוכנית מחויבת לרעיון המטפל העיקרי.

* התוכנית מחויבת להמשכיות הטיפול. המטפלים שומרים על יחסים ממושכים עם התינוקות והילדים שומרים על יחסים ממושכים זה עם זה.

* התוכנית מעסיקה מטפלים שאינם מעוניינים במיוחד לעבוד עם תינוקות או שלא הוכשרו לכך באופן ראוי.

* המטפלים אינם יודעים להתמודד היטב עם לחץ ומגיבים באופן תוקפני, או לחלופין מתנהגים באופן קר וחסר רגש.

* הקבוצות גדולות מדי ואינן מאפשרות תשומת לב אינדיבידואלית והשגחה תמידית.

* ההעסקה מאלצת את התינוקות להתמודד עם יותר משני מבוגרים במהלך היום.

* המטפלים עוברים מילד לילד ומקבוצה לקבוצה. לעתים הדבר נעשה באופן מכוון, כדי שהילדים לא יהיו “תלותיים” מדי.

* קבוצות הילדים משתנות כל הזמן, בהתאם לנוחות המטפלים או כאשר הם נתפסים כ”בוגרים מספיק” כדי לעבור קבוצה.

* תחלופה גבוהה של הסגל המפריעה להמשכיות הטיפול וההתקשרות עם הילדים.

* קיימת המשכיות מספקת של הטיפול, כך שכל הורה וילד יכולים ליצור יחסים חיוביים עם מטפל עיקרי אחד או שניים.

* המטפל העיקרי של הפעוט מכיר את הילד ואת משפחתו היטב, ומסוגל להגיב למזג, הצרכים והאותות של אותו ילד ולבסס דפוס תקשורת הדדי מספק עם הילד ועם המשפחה.

* הפעוטות וההורים זוכים לקבלת פנים חמה מצד המטפל העיקרי של הילד, המטפלים עוזרים ליצור מעבר שליו בעת הפרידה מההורים ומקבלים את הילד לקבוצה.

* הפעוטות עוברים מקבוצה לקבוצה או מקבלים טיפול מכל מבוגר הזמין באותו רגע.

* המטפלים אינם מכירים את ההעדפות והאותות של הילדים האינדיבידואלים מכיוון שלא מתקיימת המשכיות של הטיפול. המטפלים אינם רואים בקשר עם המשפחה כחלק מעבודתם. הם אף עשויים לראות ביצירת קשר חם עם המשפחה בתור חוסר מקצועיות.

* המטפלים מקבלים את פני הילדים באופן מהיר וללא תשומת לב אינדיבידואלית. הילדים עוברים מיד למשחק, ללא אינטראקציה עם המטפלים.

* המטפלים מקבלים את הפעוטות בחום, אך ללא תשומת לב מספקת לבן המשפחה שמוסר את הילד.

* המטפלים מבלים את רוב היום באינטראקציות של אחד-על-אחד עם הפעוטות. האינטראקציות הן חמות ואכפתיות, והמטפלים שומרים על טון דיבור רגוע, שפה פשוטה ואותות לא-מילוליים.

* המטפלים מכירים את האותות של כל ילד ומגיבים באופן עקבי, אכפתי וספציפי. כך הילד לומד לבטוח במבוגרים סביבו.

* המטפלים מקריאים לפעוטות תוך שמירה על קרבה פיזית. המטפלים שרים עם התינוקות, משחקים איתם, וממחיזים סיפורים והצגות פשוטים, בהשתתפות הילדים.

* המטפלים שומרים על מגע פיזי חם ואוהב עם הפעוטות, וקשובים לרצון של הילד במגע.

* המטפלים מקפידים על חלל אינקלוסיבי רגשית ופיזית. הם מעניקים לכל פעוט טיפול חם ומגיב. הפעילויות היומיות מתוכננות כך שכל הילדים יוכלו לקחת בהן חלק אקטיבי.

* המטפלים מספקים תגובות קצרות, פשוטות ומדויקות כאשר הילדים שואלים שאלות לגבי אדם עם מוגבלות או חריגות כלשהי.

* המטפלים אינם מעניקים תשומת לב מספקת לפעוטות מסוימים ומתמקדים בילדים ספציפיים, או שהם עסוקים בעניינים אחרים.

* המטפלים מנהלים אינטראקציות נוקשות ובלתי-אישיות עם הילדים.

* המטפלים מעניקים תשומת לב לפי ההעדפות שלהם, במקום לפי צרכי הילד.

* התגובות של המטפלים הן בלתי צפויות, הם אינם מגיבים כלל, או מגיבים באופן בלתי אכפתי או בלתי אישי.

* המטפלים מעבירים פעילויות בקבוצות גדולות מדי, ללא השתתפות פעילה של הפעוטות וללא אינטראקציות אינדיבידואליות.

* המטפלים פועלים לפי מדיניות של איסור מגע, ומתעלמים מהחשיבות של מגע פיזי להתפתחות הבריאה של הילדים.

* המטפלים מתעלמים מהאותות של הילדים שאינם מעוניינים במגע.

* המטפלים אינם דואגים כי גם ילדים עם צרכים מיוחדים, לדוגמא, יוכלו לקחת חלק בפעילויות היומיות.

* המטפלים מתעלמים מסקרנות הפעוטות לגבי מוגבלויות שונות.

* המטפלים מעבירים ביקורת על הילדים כאשר הם מתעניינים בחריגויות שונות.

* המטפלים מגיבים באי נוחות או בזלזול כלפי מוגבלויות.

* המטפלים שומרים על ציפיות הולמות מהפעוטות, וקשובים ליכולות של הילד לעשות דברים בעצמו.

* המטפלים מחזיקים בגישה חיובית ומקבלת לגבי הגוף של הפעוטות ופעולות הגוף השונות.

* המטפלים מכבדים את העדפות הילד לגבי חפצים, מזון ואנשים.

* המטפלים מכבדים את העניין של הילדים בחפצים שונים ומאפשרים להם לאסוף אותם או לשאת אותם ממקום למקום.

* המטפלים מגלים חוסר סבלנות כלפי הפעוטות הלומדים כישורים חדשים, ועושים דברים במקומם.

* המטפלים מעודדים תלותיות, מגוננים על הפעוטות באופן מוגזם וגורמים להם לחוש חסרי יכולת.

* המטפלים גורמים לתסכול אצל הפעוטות, וגורמים להם לוותר על פעולות ומטלות שאינם מסוגלים לבצע בעצמם.

* המטפלים מתנהגים בצורה הגורמת לילדים להתבייש בגופם ולחשוב שפעולות הגוף הן מגעילות.

* המטפלים אינם מרשים לילדים לשמור חפצים אהובים מהבית, או מצפים מהילד לחלוק אותם עם הפעוטות האחרים.

* הילדים אינם מקבלים אפשרויות בחירה, או שהמטפלים מתעלמים מהעדפות שלהם. המטפלים מצפים מהילדים לנהוג באופן זהה.

* המטפלים מגבילים חפצים למקומות ספציפיים (ספרים נשארים בפינת הקריאה) ואינם מאפשרים לילדים לאסוף חפצים או לשאת אותם.

* בעת שיחה עם הפעוט, המטפל נותן לו מספיק זמן כדי לענות. המטפלים קשובים לילדים ומגיבים בהתאם.

* המטפלים מתייגים אובייקטים שונים ונותנים להם שמות, מתארים אירועים ומיישמים רפלקטיביות לגבי רגשות, כדי לעזור לילדים ללמוד מילים חדשות. המטפלים מקפידים על שפה פשוטה וברורה. כאשר ילדים לומדים מילים חדשות, המטפלים עוזרים לילד להרחיב את השפה בה הוא משתמש.

* המטפלים שואלים את המשפחה לגבי המילים והאותות הלא-מילוליים בהם הפעוט משתמש, על מנת להבין אותו טוב יותר.

* המטפלים מכירים את הבכי של כל ילד ומתי להציע עזרה או לתת לילד לפתור את המצב לבד. יש להגיב במהירות לבכי או סימני מצוקה.

* המטפלים מדברים אל הילדים במקום איתם, ואינם ממתינים לתשובה.

* המטפלים אינם משוחחים עם הפעוטות כי הם חושבים שהם צעירים מדי.

* המטפלים אינם מעודדים את ההבנה של הפעוטות באמצעות אינטראקציות. הם מניחים כי הילדים צעירים מדי עבור תקשורת מילולית.

* המטפלים משתמשים בשפה תינוקית או מילים מורכבות מדי.

* המטפלים אינם מתעניינים בתקשורת של הפעוט בבית ולכן אינם מבינים אותו.

* המטפלים אומרים להורים לדבר אנגלית עם הפעוט, גם כאשר ההורים אינם שולטים בשפה היטב.

* המטפלים מתעלמים מבכי או מגיבים לו באופן בלתי עקבי ולפי ההעדפות שלהם.

* המטפלים משמשים כמודל לחיקוי עבור הילדים. כדי לעזור לפעוטות ליישב חילוקי דעות, המטפלים מתארים את המתרחש ואת תחושות הילדים (“אתה רוצה לשחק עם האוטו? שנטל משחקת איתו עכשיו, בוא ננסה למצוא אוטו אחר על המדף”).

* המטפלים נוהגים עם הילדים בסבלנות ומלמדים אותם כיצד לשלוט בהתנהגות שלהם.

* המטפלים מכירים בכך שהפעוטות לומדים להתנגד ולבחון גבולות כחלק מההתפתחות הבריאה של תחושת אוטונומיות.

* המטפלים נמנעים מלסרב לילדים, ועושים זאת רק כדי לשמור על ביטחונם. במקום זאת, הם משתמשים בשפה חיובית כדי להנחות את הילדים.

* המטפלים אינם יודעים להתמודד עם לחץ, מגיבים בתוקפנות וצועקים.

* המטפלים מנסים לשלוט או להעניש פעוטות וכך מגבירים את העוינות. הם אינם מדגימים לילדים כיצד לנהוג.

* המטפלים אינן יודעים לצפות התנהגויות ולכן אינם מונעים מהפעוטות לפגוע בעצמם או באחרים.

* המטפלים מתעלמים מחילוקי דעות בין הילדים וגורמים לאווירה כאוטית.

* המטפלים מענישים את הפעוטות בחומרה, מפחידים אותם או משפילים אותם.

* המטפלים מענישים ילדים העומדים על שלהם או שאינם משתפים פעולה.

* המטפלים משתמשים במילה “לא” לעתים תכופות, מבלי לספק הסבר חלופי לפעוטות, או נכנסים למאבקי כוח עם הילדים על סוגיות זניחות.

* השטיח משמש כרקע רך כך שהמבט של הילדים יימשך לחומרי המשחק והפעילויות.

* הציורים והיצירות של הילדים מונחים במקום גלוי לעיני הילדים אך מחוץ להישג ידם. המטפלים תולים תמונות של הילדים ובני משפחתם על הקירות או באלבומים הזמינים לילדים.

* ניתנת לילדים גישה לשלל חפצים חושיים. ניתן גם לשלב משחק חושי בזמן פעולות שגרתיות כמו שטיפת ידיים.

* הקירות עמוסים מדי, או לחלופין ריקים וסטריליים.

* השטיח צבעוני מדי ומסיח את הדעת.

* היצירות של הילדים אינן מוצגות, או תלויות גבוה מדי.

* אין תמונות של המשפחה או חפצים אישיים מהבית.

* הילדים אינם מקבלים גישה למשחק חושי וחקר הסביבה מכיוון שהדבר אינו נוח למטפלים או גורם ללכלוך ובלגן.

* כיסוי הרצפה מתאים לפעילות המתבצעת.

* החלל מאורגן לפי הפעילויות השונות, כמו משחק בקבוצות, משחק לבד והצגות.

* האזורים מופרדים על ידי מחיצות נמוכות או ספסלים ויוצרים דפוסי תנועה ברורים, וכך מונעים מהפעוטות להתנגש אחד בשני או להפריע.

* הסביבה כוללת חללים פרטיים, המאפשרים השגחה מצד המטפלים.

* החלל הפנימי הוא גדול ופתוח, ומזמין פעילות.

* אזור החיצוני מופרד מילדים אחרים. הציוד כולל חפצים שונים המאפשרים לילדים לטפס ולזחול בתוכם וצעצועים למשחק אישי. כל הציוד מותאם כך שהילדים יוכלו להשתמש בו לבד, ללא עזרה מהמבוגרים לטפס או לרדת.

* הרצפה מכוסה בשטיחים הדורשים ניקיון תמידי, או לחלופין הרצפה נשארת חשופה וקרה.

* החלל אינו מופרד בהתאם לפעילויות השונות, מה שמקשה על הילדים להתרכז בפעילות.

* החלל פתוח, ללא דפוסי תנועה ברורים, הפעוטות מפריעים זה לזה בפעילויות השונות.

* אין חללים פרטיים, או שהחלל הפרטי אינו גלוי למטפלים.

* החלל הפנימי עמוס וצפוף ואינו בטיחותי עבור פעוטות הלומדים ללכת.

* האזור החיצוני אינו מופרד מילדים גדולים יותר, הציוד אינו מותאם לפעוטות.

* המטפלים תומכים במשחק ממושך של הפעוטות ואינם מפריעים להם.

* המטפלים מכבדים את המשחק הפרטי והקבוצתי של הפעוטות. כאשר יש צעצוע פופולארי, יש לדאוג לזמינות של מספר צעצועים כאלו.

* המטפלים משחקים יחד עם הפעוטות ומעודדים אותם להרחיב את יכולות המשחק שלהם (לדוגמא, השתתפות ב”מסיבת תה”).

* המטפלים מאפשרים לילדים לחקור את סביבתם ואת היכולות הגופניות שלהם.

* המטפלים מכירים בחשיבות של החקר ומאפשרים לילדים הזדמנויות לחקור את סביבתם, באופן המתאים לשלב ההתפתחותי שלהם.

* המטפלים אינם מבינים את חשיבות המשחק ומפריעים לפעוטות.

* המטפלים מאלצים את הפעוטות לשחק בקבוצה ואינם מכבדים משחק פרטי.

* אין זמינות של צעצועים פופולאריים, מה שמוביל לריבים בין הפעוטות.

* המטפלים נמנעים מהשתתפות במשחק עם הפעוטות.

* המטפלים מנסים לשלוט בתנועות של הילדים.

* המטפלים מנסים להגביל את החקר של הילדים ואינם מאפשרים לילדים גישה לחומרי משחק שונים ומגוונים הדורשים השגחה או ניקיון.

* הילדים מקבלים חומרי יצירה מגוונים. יש להקפיד על חומרים בלתי רעילים ולהימנע ממשחק עם אוכל.

* המטפלים מאפשרים לילדים חופש לשחק עם חומרי היצירה ואינם מצפים כי הם אכן יסיימו את היצירות שלהם.

* חומרי היצירה והמשחק הם קטנים מספיק בשביל הפעוטות והניקיון הוא פשוט וקל.

* הכיור ממוקם קרוב לפעילויות הכרוכות בלכלוך. הפעוטות לומדים כי לאחר פעילויות מלוכלכות יש לשטוף ידיים ולהקפיד על ניקיון.

* ספרי התמונות עשויים מחומרים עמידים, ומציגים מגוון של אנשים ותרבויות.

* המטפלים אינם משגיחים כי הילדים לא יבלעו את חומרי המשחק.

* המטפלים “עוזרים” לילדים לסיים יצירות או נותנים להם הוראות שהם אינם מבינים.

* זמן היצירה הוא אחיד כך שלמטפלים יהיה נוח לנקות את הילדים באופן קבוצתי.

* המטפלים מגבילים פעילויות מלוכלכות.

* המטפלים אינם מקפידים ללמד את הילדים להקפיד על ניקיון לאחר הפעילות.

* אין זמינות של ספרים מחשש כי הם יקרעו.

* הספרים אינם מעניינים את הילדים.

* חומרי המשחק מאורגנים ומסודרים, לפי הפעילויות השונות.

* החומרים מסודרים על מדפים פתוחים, וזמינים לילדים.

* המטפלים מקפידים לשמור על מרווח בין הצעצועים כך שהילדים יכולים לבחור באופן מכוון.

* המטפלים אינם מקפידים על סדר וארגון, מה שעלול לבלבל את הפעוטות.

* הצעצועים נשמרים בארגז אחד ללא סדר, כך שהילדים נאלצים לחפש אחר הצעצועים האהובים עליהם.

* החומרים אינם נגישים לילדים או לא מתאימים לגיל.

* המטפלים אינם מבינים כי לבחור מתוך מערום של פריטים אינו זהה לבחירה מתוך מבחר מסודר המאפשר בחירה מכוונת.

* הצעצועים אינם נגישים לילדים.

* המטפלים מתאימים את לוח הזמנים והפעילויות לצרכי הילדים. לוח הזמנים הוא גמיש, אך יש לשמור על עקביות צפויה.

* המטפלים מכירים בצורך של הפעוטות לחזור על פעולות שונות בכדי ללמוד כישורים, ומאפשרים לכל ילד להתקדם בקצב שלו. המטפלים מקפידים להשקיע זמן מתאים בילדים עם מוגבלויות.

* הפעילויות כוללות טיולים בשכונה או בפארק כך שהילדים ייחוו סביבות טבעיות.

* לוח הזמנים הוא נוקשה.

* אין מספיק עקביות בלוח הזמנים, מה שגורם לבלבול אצל הפעוטות.

* למטפלים אין סבלנות לחזור על פעולות שונות.

* הילדים נאלצים לעשות דברים באופן קבוצתי או לפי לוח זמנים המותאם לנוחות המטפלים.

* המטפלים אינם משקיעים את הזמן ההולם בילדים עם צרכים מיוחדים.

* הילדים אינם יוצאים החוצה מכיוון שהדבר אינו נוח למטפלים, או שהמטפלים חושבים שהפעוטות צעירים מדי.

* אזורי השינה, החתלה והאכילה נפרדים זה מזה, גם לצורכי היגיינה וגם בשביל לאפשר אזורי מנוחה שקטים ושלווים.

* המטפלים מנצלים את הרוטינות השונות כדי ללמד את הילדים כישורים שונים וכיצד לווסת התנהגות.

* אין הפרדה בין אזורי הפעילות, מה שמוביל לרעש, אי סדר ולכלוך.

* המטפלים מבצעים רוטינות שונות במקום הילדים, גם כאשר הם מסוגלים לבצע אותן בעצמם.

* יש להקפיד לספק ילדים חטיפים בהתאם לצורך ולהקפיד על שתייה מרובה. יש לכבד את ההעדפות של הילדים והמשפחה בכל הנוגע למזון.

* הילדים אוכלים בקבוצות קטנות, בשולחנות נמוכים. המטפלים עוזרים להם לפי הצורך.

* הילדים רעבים ומרוגזים, והאוכל מוגש לפי לוח זמנים נוקשה לפי ההעדפות של המטפלים.

* המטפלים משתמשים במזון כפרס או מונעים אותו כעונש.

* הילדים אוכלים בקבוצות גדולות, ללא השגחה.

* החלל מותאם בכדי לאפשר לילדים לנמנם, בהתאם לצרכים של כל פעוט.

* לכל ילד יש מיטה משלו ומצעים אישיים. הילדים מביאים בעצמם את השמיכות או החפצים האישיים, כחלק מרוטינת השינה.

* המטפלים מקפידים על רצף אירועים צפוי המוביל לתנומה. הרצף מתחיל בפעילות שקטה, כמו קריאה. הילדים מביאים בעצמם את השמיכות והחפצים האישיים ולאחר מכן הולכים למיטות. ניתן להשמיע מוזיקה שקטה.

* החלל אינו מאורגן בהתאם לצרכים של כל ילד (מיטות קרובות מדי זו לזו, לדוגמא).

* המיטות משמשות את כל הילדים.

* המטפלים אינם מרשים להביא חפצים אישיים ושמיכות מחשש שהילדים יאבדו אותם או יריבו עליהם.

* אין רצף אירועים המוביל לתנומה. המטפלים שמים את הילדים במיטות ומכבים את האור, ומצפים כי הילדים יירדמו מיד.

* זמן השינה אינו מסודר, חלק מהילדים ישנים וחלק מהילדים נשארים ערים ומפריעים לתנומה.

* המטפלים משתפים פעולה עם המשפחות כדי לעודד את הילדים להשתמש בשירותים.

* פעוטות שטרם למדו להשתמש בשירותים עוברים החתלה על ידי המטפל העיקרי או מבוגר מוכר אחר. ההחתלה מחזקת את הקשר בין הפעוט למבוגר, ויש להתייחס לחוויה כאישית וכחלק מאינטראקציה של אחד-על-אחד.

* המטפלים אינם דנים בנושא עם המשפחה, ואינם מתחשבים בהתפתחות של כל ילד.

* המטפלים מכריחים את הילדים לשבת על האסלה במשך זמן רב.

* הילדים נענשים או מושפלים בגלל “תאונות”.

* ההחתלה נעשית על ידי אותו אדם עבור כל הפעוטות, לאו דווקא המטפל העיקרי או מבוגר מוכר.

* ההחתלה נעשית במהירות ובחופזה.

* המטפלים תומכים בניסיונות של הפעוטות להתלבש לבד.

* המטפלים אינם מאפשרים לילדים להתלבש לבד כי זה “לוקח יותר מדי זמן”.

* הבגדים מסובכים מדי לפעוטות ומקשים עליהם ללמוד כיצד להתלבש לבד.

* המטפלים מקפידים על שיתוף פעולה עם ההורים, ומקיימים תקשורת יום-יומית בכדי להבטיח את ההתפתחות האופטימאלית של הפעוט.

* המטפלים מכירים בכך שההורים מהווים את מערכת היחסים החשובה ביותר עבור הילד. המטפלים מתמקדים במומחיות של ההורים ובקשר שלהם עם הפעוט.

* המטפלים קשובים להורים ומנסים להבין את השאיפות שלהם, מכבדים הבדלים תרבותיים והעדפות שונות. המטפלים משתפים פעולה עם ההורים במקרים של חילוקי דעות.

* המטפלים עוזרים להורים להרגיש טוב לגבי ילדם ולגבי ההורות שלהם.

* המטפלים מקפידים לתת להורים תחושה כי הם רצויים בתוכנית.

* היעדר תקשורת בין המטפלים להורים.

* המטפלים רואים עצמם כמומחים וגורמים להורים לחוש כי הם אינם טובים מספיק ושוליים עבור הילד.

* המטפלים מתעלמים מההורים, או לחלופין נכנעים לדרישות של ההורים גם כאשר הדבר אינו תואם את הפרקטיקה ההולמת.

* המטפלים מאשימים את ההורים בבעיות עם הילדים, או דורשים מההורים להעניש את הפעוט על דברים שקרו בזמן התוכנית.

* המטפלים מציינים רק בעיות בפני ההורים.

* המטפלים מתנשאים על ההורים או מתחרים איתם.

* המטפלים גורמים להורים להרגיש שהם מפריעים.

* המטפלים מצייתים לתקנות בריאות ובטיחות, כולל שמירה על היגיינה. ההליכים מוצגים באופן ברור כדי לעזור למטפלים לזכור כיצד לנהוג.

* החלל נבנה ומאורגן תוך הקפדה על בטיחות ובריאות.

* הליכי הבטיחות והבריאות אינם מנוסחים באופן ברור ואינם מוצגים בכתב. המטפלים אינם מקפידים לציית לפרוטוקול הראוי באופן עקבי.

* החלל נבנה בצורה שאינה מתחשבת בבריאות והבטיחות של הילדים.

* החלל נקי ובטוח, אך סטרילי וקר.

* יש להקפיד על העסקה של סגל בעל הכשרה לטיפול בקבוצת הגיל הספציפית. ההכשרה היא מתמשכת, על מנת להעניק לסגל כישורים נוספים וידע. הסגל מיומן בעזרה ראשונה.

* התוכניות מעסיקות מטפלים הנהנים לעבוד עם פעוטות ותומכים בהתפתחותם.

* התוכניות מגבילות את גודל הקבוצה ואת יחס מבוגר:ילד כדי לצמצם את מספר המבוגרים איתם הילד מתמודד בכל יום.

* התוכנית מחויבת להמשכיות הטיפול. המטפלים שומרים על יחסים ממושכים עם התינוקות והילדים שומרים על יחסים ממושכים זה עם זה.

* לסגל אין הכשרה עבור קבוצת גיל זו, או שהם רגילים לעבוד עם ילדים מבוגרים יותר.

* המטפלים אינם מעריכים כיאות את שלב התפתחותי ייחודי זה.

* המטפלים אינם מודעים לאותות שונים המסמנים עיכוב בהתפתחות או צורך בהערכה.

* המטפלים רואים בעבודה עם פעוטות כמטלה מעיקה.

* למטפלים אין ציפיות מהפעוטות, או לחלופין מצפים מהם יותר מדי ומאיצים בהם.

* המטפלים אינן מגלים הבנה לסרבנות מצד הפעוטות ונקלעים למאבקי כוח.

* גדול הקבוצה אינו מאפשר יחס אינדיבידואלי והשגחה. דפוסי ההעסקה דורשים כי הילדים יתמודדו עם מבוגרים שונים במהלך היום.

* תחלופה גבוהה של הסגל.

* הקבוצות של הפעוטות משתנות לעתים תכופות.

* המטפלים עסוקים בילדים רבים מדי או אחראים למספר קטן של תחומים (לדוגמא לבוש) כך שהם לא מבלים מספיק זמן עם כל ילד.