woods ch 7 Reflection consideration of pattern dynamic and developmental factors

עבודה סוציאלית- טיפול פסיכו-חברתי

מאת מרי אי.וודס (Mary E. Woods) ופלורנס הוליס (Florence Hollis)

פרק 7 – חשיבה רפלקטיבית על דפוסי-יחסי גומלין וגורמים התפתחותיים

        שתי הצורות הנותרות של חשיבה רפלקטיבית הן אלה שמחפשות לקדם יחסי גומלין והבנה התפתחותית של כוחות פנים תודעתיים שאדם לא לגמרי מודע אליהם, רבים מתוכם משפיעים כל ההתנהגות שבלתי אפשרי לתפוס ולהתנהג אחרת מתוך החשיבה הרפלקטיבית של מערכת האדם-מצב בלבד. לפעמים זה עוזר רק להסב את תשומת לבו של אדם ליחסי הגומלין הבסיסיים של אישיותוה או לחוויות חיים מוקדמות שעדיין משפיעות באופן בעייתי על ההסתגלות הנוכחית. לעיתים קרובות, אך לא תמיד, שני הסוגים הללו של חשיבה עשויות להתפתח.

הבנה ותובנה: המודע, לפני-מודע ותת מודע

        אנחנו משתמשים במילה הבנה (understanding) לעיתים קרובות יותר מאשר תובנה (insight) בטקסט הזה משום שניתנו למונח השני משמעויות מגוונות ורבות במעגלים קליניים שונים. כאשר אנחנו משתמשים במונח תובנה אנחנו לא עושות זאת כפי שנהוג בפסיכואנליזה: שם השימוש יהיה להתייחס באופן ממוקד לתת מודע. בעבודה סוציאלית פסיכולוגית, המונחים יחסי גומלין ומחשבה רפלקטיבית התפתחותית, והבנה לאן אלה מובילים, מתייחסים לתוכן שנמצא במודע ובמרחב של לפני המודע. התובנה כוללת לעיתים קרובות: (1) הבנה תודעתית או אינטלקטואלית, למשל כאשר דפוס התנהגותי או רגשי תוכר כקשור או בעל השפעה על הבעיה שעל הכף; או (2) הבנה רגשית, אשר לעיתים מורגשת עמוקות, לעיתים באופן שמביא עמו מודעות עצמית חדשה לרגשות פנימיים או דפוסים של מערכות יחסים: תובנה רגשית לעיתים מתרחשת כאשר רגשות מורדמים נחשפים ומקושרים לרגשות או נסיבות נוכחיות. כפי שנוכל לראות, שני סוגי התובנה או הבנות הללו יובילו לצורות חדשות של מודעות-עצמית.

ממזמן כבר הוכר בכך שתהליכים טכניים מופעלים על ידי עבודה סוציאלית על מנת לשמר שהעבודה תתקיים במרחבי המודע ולפני המודע, מאשר במרחב התת מודע: ראיונות שמתרחשים בין לקוחה ועובדת מסתכלים ישירות זה על זו. מפגשים מתבצעים לרוב בריחוק גדול יותר מאשר בניתוח פסיכולוגי כפי שהוא;  לרוב ראיונות מתבצעים באופן שבועי. למרות שלעיתים לקוחה מטופלת יותר מפעם אחת בשבוע. לקוחות של עבודת- מקרים אינם מחויבים להגיד כל דבר שעולה במוחם: הם יוכלו לבחור עם אילו תכנים הם רוצים לעבוד ולחשוף. בפסיכואנליזה, לעומת זאת, האדם הנבחן מקבל הוראה לעקוף את הצנזורה של האגו ולהיכנס למצב של אסוציאציות חופשיות. בכך מתאפשרת גישה לתת מודע.

יחד עם זאת, הגבול שמפריד את התכנים של  התת מודע (המודחק) ולפני-מודע (המדוכא)- עימותים או זיכרונות- לא ברור כפי שהיה נדמה פעם. שניהם סוגים של תכנים שאינם מודעים. כאשר באופן תיאורטי התוכן של לפני-מודע נגיש יותר ללקוח. בפועל הוא לעיתים לא נגיש מרצון או על ידי הסבת תשומת לב אליו בלבד.

לאחר שבועות רבים של תהייה לגבי ילדותה, אשר זכרה רק במעורפל, לקוחה בת 35 הגיעה למפגש, ובהתלהבות הודיעה לעובדת: “עד לא התחלנו לדבר על משפחתי, שכחתי לגמרי כמה בתדירות אבי היה חוזר הביתה שיכור ומתחיל במריבות גופניות אכזריות עם אמי. שכחתי גם כמה הייתי מפוחדת הייתי בפעמים הללו. אני מנחשת שפשוט לא יכולתי להתמודד עם הכאב. אבל עכשיו אני יכולה לראות את המריבות הנוראיות האלה כה בבירור בתודעתי, כאילו הן קרו אתמול.”

במקרה של האישה הזו, ההתגלות של זיכרונות נסתרים (תודעתיים או שמהתת מודע) הובילה להבנה או תובנה במספר רמות: היא פיתחה מודעות אינטלקטואלית לקשר שבין חוויות מוקדמות לבין דפוסים נוכחיים של פחד שהיא חווה מפני עימותים, התנגדויות וסכסוכים, ועמידה על שלה- המכשולים שהביאו אותה לטיפול. ההבנה התודעתית הזו לוותה על ידי תובנה רגשית, כלומר, על ידי מודעות מחודשת וחוויה ישירה עם רגשותיה, בעבר ובהווה, שלפני כן היו חסומים, כפי שהיו הזיכרונות. כך, לא רק שהיא נזכרה בחייה המוקדמים, היא גם השיגה הקלה משמעותית ופריקה של רגשות (לעיתים באופן שמכונה הזדככות (קתרזיס) והבנה עמוקה יותר של קשרים רגשיים. לעיתים קרובות יותר מאשר לא, מנקודת מבט פסיכולוגית, הבנה ושינוי מסוג כזה דורשות תובנות תובנות אינטלקטואליות ורגשיות. סוג החשיפה שהודגמה כאן לעיתים קרובות מלווה בתחושה פתאומית של חדירה למודעות עצמית (לעיתים נקראת חוויית “אה-הא”), ועומק שעשוי להיות קשור לפרץ יצירתיות המורגש על ידי אמן. חוויה שנדחקה או דוכאה במשך שנים או עשרות שנים עשויה להתעורר באופן ספונטאני לתוך התודעה על ידי אירוע עכשווי חזק. זיכרונות קבורים של התעללות מינית בילדות, למשל, עשויים לעלות בבגרות כאשר סיטואציות נוכחיות מעלות אותן. כאן ובחלקים אחרים של הספר הזה, למרות זאת, אנחנו נזהרים מאוד להעלות זיכרונות של התעללות כאשר אנחנו רק מניחות שהם שם וללקוח אין זיכרון שלהם. ראו דיון מפורט יותר בפרק 13.) באופן פחות דרמטי אבל לעיתים קרובות יותר, לקוחה- בעיקר לקוחה שמאוד רוצה להגיע להבנה-עצמית- עשוי להיזכר בתקריות עבר כשיישאל לגבי זיכרונותיו.

בנוסף, מחשבה רפלקטיבית על תכנים שמגיעים מהתת מודע, כמו חלום או “היכשלויות בלשון”(slips) עשויות לעורר הבנה-עצמית. לקוחה שדיווח שחלם שנמשה מבין גלי הים כשהעובדת הסוציאלית שלו (אישה מבוגרת יותר) קפצה להצילו: עד שלא דן בחלום עם העובדת הסוציאלית, לא הבין כמה הוא נשען באופן מוחלט על העובדת להצילו מסכנה, פנימית וחיצונית. אם שהתייחסה לבנה כ”בעלי”, זו היכשלות בלשון שגרמה לה להבין כמה היא תלויה באופן משמעותי בבנה. חשוב להדגיש שהרבה מהתכנים שנלקח בחשבון בדפוסי-יחסי גומלין וחשיבה רפלקטיבית התפתחותית היא קודם כל מודעת. אבל הדרך של טיפול במקרים סוציאליים ניתנת להתבוננות מנקודת מבט חדשה.

        אב צעיר, ג’ורג’ פאולוס, ידע שהוא מרוחק מבנו הצעיר בדרכים שאביו המהגר שכעת אינו בן החיים, שעבד בשתי עבודות במשך שנים, היה מרוחק ממנו; והוא ידע וקיווה שיהיה שונה אבל, הוא אמר, “משהו עוצר אותי”. בטיפול, הוא התמקד בהשתוקקויות ילדות כואבות ואיך הוא מתחרט על פספוס הזדמנותו השנייה במערכת יחסים ותקשורת שבין אב לילד. ההבנה העצמית העמוקה יותר שלו השתלבה עם מחויבותו להיות הורה מצפוני, באופן שהוביל לנחישות חזקה לספק לבנו חווית חיים מוקדמת טובה. אף אחד מהעניינים הללו לא היה נסתר מתודעתו, אך הוא לא התבונן בהם בכזו מחשבה ומרץ לפני כן. משעשה כך, הוא התפתח להיות יותר מעורב ויותר רגיש עם בנו.

פרק 2 דן באיזון הכוחות שבתוך ובין חלקים שונים של האישיות. תיאוריה פסיכוחברתית, הנתמכת על ידי ניסיון בשטח, גורסת כי יחסי גומלין ומחשבה רפלקטיבית התפתחותית, גם כאשר אלה לא יובילו להתבוננות לתוך התת מודע, עשויות במקרים רבים לשנות את האיזון מספיק בין אזורים תפקודיים ובלתי-תפקודיים של מערכת האישיות (בין יכולות גבוהות לפגמים) על מנצ להגביר את יכולותיו של היחיד להתמודד עם הבעיות שלשמן הגיעו לטיפול של עבודה סוציאלית. זה מה שהתרחש במקרה של האב שהוזכר.

מחשבה רפלקטיבית בנוגע לגורמים של יחסי גומלין

כאשר ניקח בחשבון גורמים של יחסי גומלים עם לקוח, משמעות הדבר היא שהרחיב את התהליך של התבוננות פנימית או חקירה עצמית תוך שימוש במהלכים- הערות, שאלות, לעיתים הסברים- אשר התכנים והתזמון שלהם מעוצבים על מנת לעזור להגיע לסיבות הפנים-תודעתיות לרגשותיה או רגשותיו, גישות וצורות התנהלות, על מנת להבין את ההשפעה של מאפיין אחד של האישיות על האחר: במילים אחרות, הדרך שבה רגשות ומחשבות עובדות. כאן נלך אל מעבר להבנה של תקשורת ממוקדת או אפילו סדרה של תקשורות שכאלה, כפי שנעשה בחשיבה רפלקטיבית באשר למערכת האדם-מצב (ראה פרק 6). על מנת לקחת בחשבון של הדפוס הפנים-תודעתי או הנטייה שתורמת לאופן ההתקשרויות השונות.

לעיתים קרובות, הלקוחה מודעת- לעיתים בבירות, לעיתים באופן מעורפל- להתנהגות הרסנית, בלתי מציאותית ופוגענית כלפי עצמה. הלקוחה עשויה לצלול לשאלה ללא סיוע העובדת הסוציאלית. בפעמים אחרות, העובדת לוקחת את הצעד הראשון על ידי קריאה לתשומת לב לאי עקביות או חוסר התאמה לתשומת לבה של הלקוחה: “האם שמת לב שאת לא מוצאת בעיה להיות קשוחה עם פאולה אבל נדמה שאת חוששת להיות כזו עם אד?”- לאם שלא מבחינה בכך שהקושי שלה ביצירת משמעת של בנה כנראה נובעת מרגשות או גישות מוסתרות. בנקודה זו, העובדת מגששת אל מעבר לאירוע בין אישי על מנת להעלות שאלה לגבי דפוסים התנהגותיים. ככל הנראה, אירועים יחידים של קושי בלהביע קשיחות עקבית נלקחה בחשבון בעבר, אך לא באופן שאפשר לאם הזו לשנות את התנהגותה ביעילות. העובדת אז הציעה ללקוחה שזה עשוי להיות חלק מנטייה כללית. הכרה של הדפוס יכול להסב את תשומת לבה של הלקוחה לשאלה ‘מדוע?’. התשובה עשויה להימצא בהעתקה של רגשות מסוימים מבן הזוג אל הבן, בעויינות כלפי בנה, בפחד נואש לאבד את אהבתו של בנה, או באירועים מחייה המוקדמים- אם נציין כמה מן האפשרויות- או בשילוב של אלה.

באופן דומה, במצב אחר, העובדת אומרת “אני תוהה כיצד יכול להיות שאת יכולה להיות כל כך מבינה כלפי הילדים, ונדמה שאת נמנעת מלהבין את בן זוגך”, לאישה שבדרך כלל מאוד רגישה לרגשותיהם של אחרים. רק תוך כדי מחשבה מתבוננת היא מתחילה להבין שהיא לא רוצה להקטין את העימות עם בן זוגה משום שהוא מפחדת מאינטימיות וקרבה, וזה לא נוח יחד עם מערכת היחסים המינית שלהם; במשך שנים רבות היא הרגישה “בטוחה” יותר לא להיות בתקשורת טובה איתו.

במקרה אחר, עובדת עשויה לשאול אדם: “מה אתה חושב שגורם לך להעליב אנשים שאתה רוצה להיות חבר שלהם?” העובדת עשויה לחוש שהאיש הזה מגן על עצמו מפני פחדו להידחות על ידי יצירת רגשות שליליים בינו לבינם. עם זאת, כאשר זה אפשרי, על העובדת לעודד אך הלקוחה לחפש את התשובה בעצמו מאשר להציע פרשנות. זה נכון משתי סיבות: ראשית, משום שהביטחון העצמי של הלקוח, תחושת הישג, וחשיבה עצמאית מחוזקים באופן זה; ושנית, משום שההבנה העצמי של הלקוח עשויה להיות שונה- מעט או יותר- מזו של העובדת ולכן להרגיש יותר חשובה ומשמעותית לגביו.

לעיתים הלקוח לא מבחין בבעיה התנהגותית; במילים אחרות, זה מתקבל על ידי האגו. על מנת שיתרחש שינוי, על ההתנהגות להידחות על ידי האגו או לעבור תהליך של הזרה על ידו. אחרת, הלקוחה לא תהיה מונעת לנסות להבין ולשנות אותה. אם שנכנסה באופן עקבי למריבות סוערות בשולחן עם בנה ראתה את תגובתה רק במונחים של הרגלי האכילה האיטיים והמגושמים שלו, שהיא הרגישה שמחייבים תגובה שכזו. לאחר תקופת חקירה תשתיתית, הקשבה סבלנית, דיון רפלקטיבי והצעות, העובדת הגיבה לתיאור הלוהט של מפגש סוער בהערה: “אתם כמו שני ילדים שנאבקים זה בזו, לא כך?” ההערה נשאה שיפוט ערכי; מבוגרים לא רואים זאת כמחמאה כשאומרים להם שהם מתנהגים כמו ילדים. ההערה הייתה מלאת עוצמה עבור הלקוחה הזו מפני שנוצר קשר עמוק בינה לבין העובדת הסוציאלית שלה, אשר גרמה לה להעריך את נקודת מבטה ודעתה של העובדת. העובדה שהעובדת בחרה בעמדה מסוג כזה באופן נדיר, הוסיפה לכך תוקף.

לעיתים לקוחה, בתגובה לגירוי חזק כמו שתואר כאן, מתחילה לחשוב על הסיבות לתגובות שלה.; בפעמים אחרות, יש צורך בהערות נוספות. במקרה הזה, העובדת הוסיפה מאוחר יותר: “נדמה שיש משבו בינך לבין ג’ורג’ (הבעל) שאנחנו צריכות להבין;   אילו מחשבות עולות בראשך לגבי זה?” הלקוחה הבינה ראשית כל שהיא הגזימה בתגובותיה בשולחן משום שהיא זכתה להקלה מלהכות את בנה; שנית, היא גילתה שהיא גם זיהתה את בנה עם בעלה ושהוציאה כעס על הילד שלא העיזה להביע ישירות.

לכן, הלקוחות שמחפשים הבנה של מחשבות, רגשות או פעולות כאשר מורגש חוסר סיפוק: כאשר הם מזוהים כבלתי יעילים, בעייתיים ומנוגדים לערכיהם, מפריעים למערכות יחסים, או בדרכים אחרות זרים לאגו. עד שהגישה הזאת קיימת, פירושים של יחסי גומלין ייפלו ככל הנראה על אוזניים חרשות. כאשר מודעות קיימת או נוצרת, הלקוח לעיתים קרובות יוכל להגיע להבנות עם מעט סיוע או פרשנות על ידי העובדת. כמעט כל מרחב באישיות- מודע, לפני המודע ואפילו לעיתים התת מודע- עשויות להגיע תחת חקירה.

הגנות של האגו

הבנה לעיתים מושגת על ידי חקירת האזור של הגנות האגו, כמו עוינות הגנתית, שיקוף, רציונליזציה, אינטלקטואליזציה, אלטרואיזם, הכחשה, הימנעות, העתקה, יצר הרס, מבין רבות אחרות (ראו פרק 2 לדיון במנגנוני הגנה). בהמשך ישנן דוגמאות של תקשורת של עובדת שנועדו לקדם רפלקציה לגבי דפוסי – יחסי גומלין של הגנות האגו:

• “האם שמת לב אי פעם שלעיתים אנשים נעשים עצבניים כשהם מפחדים? האם את חושבת שהיית קצת עצבנית לגבי השיחה הזאת עם אחיך אז הכית לפני שהייתה לו הזדמנות לתקוף אותך?” (הגנת עוינות).
• “האם אתה חושב שאשתך באמת כעסה, או שאתה כה כועס על עצמך שאתה מצפה שהיא תכעס? מה הייתה תגובתה הראשונית?” (שיקוףהטלה)
• “האם שמת לב כמה את מתעצבנת באופן תדיר כל כך על סוג כזה של דיון תיאורטי כשאני שואלת אותך על רגשותייך כלפי מרי?” (אינטלקטואליזציהרציונליזציה)
• “כאשר אמרת לי שעשוי להיות טוב יותר אחרי הכל שהגעת אליי, עובדת לבנה, אחרי שבאופן ממוקד ביקשת להגיע לעובדת סוציאלית אפרו-אמריקאית קלינית, האם את חושבת שניסית להוציא את הטוב ביותר מאכזבה? או האם ניסית להגן על רגשותיי מאשר לשים לב לשלך? זה הטיפול שלך, את יודעת.” (רציונליזציה, אלטרואיזם).
• “כאשר אתה אומר שהכל ‘בסדר’, האם את חושבת שזה קשה עבורך להתמודד עם סימנים מדאיגים לגבי התנהגותו של בנך?” (הכחשה הימנעות).
• “האם זה אפשרי שאת מביעה תסכולים לגבי הבוסית שלך כאשר אתה מתעצבן בקלות מדברים שאשתך עושה?” (העתקה).
• “האם את חושבת שאת מרגישה דיכאון משום שאת כל כך כועסת על פרד אבל מאמינה שאת לא יכולה להביע את הכעס? לפעמים, את יודעת, את יכולה להפנות את הרגשות הכועסים כלפי עצמך ואז להרגיש דיכאון.” (הפנייה אל העצמי).

שאלות והערות מסוג זה יכולות להיות יעילות במפגשים משפחתיים ושל בני זוג כפי שהם בטיפולים אישיים, כפי שפרק 14-17 ידגימו.

ראשית, מנגנוני הגנה לעיתים קרובות צריכים להיות מוסברים ללקוחות משום שהם עשויים לא להכיר את הדרך שבה הם עובדים ולא ניתן לצפות מהם להגיע לסוג כזה של הבנה לבדם. בהמשך לכך, לקוחות באופן תדיר מסוגלים להבחין בשימוש האישי שלהם בהגנה מסוימת תחת נסיבות שונות. מטרה אחת של סוג כזה של טיפול היא לאפשר להם לעזות זאת עבור עצמם.

נדרשת זהירות בעבודה עם הגנות, משום שהן פונקציות שמגינות על העצמי שהאישיות משתמשת בהם על מנת למנוע חרדה. אין ל”עבור דרכן באלימות”; אלא, יש ל”עבוד דרכן”, תוך כדי הערכה ודיון הדדי מצביעים על כך שהיחיד יכול לשאת את החרדה המעורבת. סיבה משמעותית לשאילת שאלות את הלקוחות לעומת סיפוק פרשנויות היא שאם המנגנוני הגנה מרגישים הכרחיים עבורם, הם יוכלו ביתר קלות לדחות את הרעיונות של העובדת, לא משנה כמה הן מדויקות (וגם אם לא). ובעיקר, פרשנויות צריכות להיות בגדר עצה טנטטיבית ועם קישה של קבלה והכלה, שצריכה להיות מובעת במילים.

סופר-אגו

חשובים כמה שיהיו מנגנוני ההגנה, הם לא החלק היחיד של האישיות שיש להפנות אליהם תשומת לב במהלך בחינת יחסי הגומלין הפנימיים באישיות. לעיתים קרובות, יש לחשוב על המאפיינים של הסופר אגו, בעיקר באשר לרגישות יתר של תודעה מחמירה. ניתן לעזור ללקוחה שקשה מדי עם עצמה תוך ידיעה שהיא סובלת מביקורת עצמית מאשר מדרישות גבוהות מדי של הסביבה, בהתאם למה שחשבה. ניתן לעזור לאנשים שמרגישים פגועים עמוקות עם ידי תגלית של חוסר שלמות בעצמם אם נכיר בכך שהדרישה לשלמות היא תפקוד מרכזי באישיותם. “האם שמת לב כמה אתה נרגז בכל פעם שמישהו נותן ביקורת קלילה ביותר על עבודתך?” “אתה מחזיק סטנדרטים גבוהים מאוד ביחס לעצמך, לא כן?” “האם נדמה לך שאתה דורש יותר מעצמך מאשר מאחרים?” “אתה קשה יותר עם עצמך מאשר עם אחרים, אין זה כך?”

סיכון אחד שבסיוע לאנשים להיות מודעים למידת הקשיחות של הסופר אגו היא שהעובד עשוי להידמות ללקוח כמי שהסטנדרטים שלו רפויים או נמוכים. מאוד חשוב למנוע את הרושם הזה, ויש להפעיל שיקול דעת על מנת לא להילקח כמו שתומכת בהתנהגות לא חברתית. אם הלקוח מגיב באופן כזה, יש לחשוף את אופי התגובה הזו ולדון בה: “יש לי הרגשה שאתה מודאג שאני מעט קלילה מדי, בוא נדבר על זה”. ברגע שהלקוח משתף חששות שכאלה, חשוב להבהיר כי העובדת לא מתנגדת להחזקת סטנדרטים, אך תוהה אילו הלקוחה סובלת מתוצאות של הענשה עצמית פוגענית. ניתן להמשיך את הקו הזה בדיון רפלקטיבי, שחושף שזה הדפוס של הלקוחה לשפוט אחרותים- לעיתים כולל את העובדת- באופן דומה.

לקוחה שמדגימה זאת הא אמו האפרו-אמריקאית של ילד שהופנה לטיפול בשל כישלונות בית ספר באופן שלא תואם לאינטליגנציה שלו. היא הייתה אישה מאוד דתית, פרוטסטנטית שהציבה סטנדרטים גבוהים מאוד לעצמה ולבנה. היא לקחה את הטיפול קשה, ככל הנראה משום שהיא חששה שיימצא פגם בעצמה שתורם לבעיות של בנה; אמונתה בעצמה כאם טובה הייתה לכאורה בסיכון. כל ניסיון על ידי העובדת הסוציאלית בהבנה התפתחותית, לא משנה כמה ניסתה לכוון בעדינות, נתפסה כביקורת שהיא נרתעה ממנה. מעבר לכך, זה הפך להיות ברור שהיא כעסה על בנה מאוד על הישגיו הנמוכים, אבל הרגישה אשמה משום שלא יכלה לעצור את עוינותה כלפיו. כאשר העובדת ניסתה לעזור לה לצמצם את השיפוט העצמי שלה לטובת הבנה של רגשותיה, הלקוחה האשימה את העובדת שהיא מנסה לחתור תחת אמונתה וערכיה.

יום אחד היא הביאה ספר תנ”ך לראיון ונדמתה מעט עצבנית. כאשר העובדת שאלה בעדינות אם היא הביתה את התנ”ך מסיבה מסוימת. היא פתחה את הספר למכתב המפורסם של פאול לקורינת’יאנס (Corinthians) על אהבה, וקראה במיוחד את המשפט “כשהייתי ילד, חשבתי כמו ילד. הרגשתי כמו ילד, חשבתי כמו ילד; עכשיו כשאני איש שמתי בצד את העניינים הילדותיים.” היא בכתה כשהיא סיימה לקרוא. העובדת אמרה שזה מכתב יפה מאוד ושאלה האם היא אי פעם חשבה מדוע הוא נכתב. היא אמרה שהיא חושבת שזה משום שפאול הבחין בכך שאנשים רבים למעשה אכן הביאו לבגרות רגשות ומחשבות מן הילדות?

ככל שהלקוחה נדמתה מבולבלת, העובדת סידרה את מחשבותיה במונחים של גינון, תחום עניין ידוע של הלקוחה: ” אילו הייתה לך גינה ועשבים היו חונקים החוצה את הצמחים הטובים, היית יכולה לקצוץ את החלקים העליונים של העשבים והגינה הייתה נראית טוב יותר לזמן קצר, אך השורשים עדיין היו שם. לא היה עדיף למשוך את השורשים החוצה? זה עשוי להיות קשה יותר, אבל התוצאות יהיו טובות יותר. זה אותו דבר לגבי רגשות אנושיים. רבים מאתנו מנסים להסתיר את רגשותינו או קשיים שונים ודוחקים אותם למטה. אבל זה דורש אנרגיה שניתן להשתמש בה לדברים טובים יותר. נדמה שמשתלם לנסות ולהוציא רגשות וקשיים מן השורש. השיטה היחידה שאני מכירה להשריש רגשות היא להבין ולעמוד מול דברים כואבים ובלתי נסבלים ולדעת שיש לך את העוצמה לעשות כן.” הלקוחה הייתה שקטה למספר דקות ואז אמרה שהיא מרגישה הקלה רבה ושלא היה לה מושג שלעובדת הסוציאלית הייתה הבנה כה משמעותית לגבי רגשותיה.

לקוחות מסוימים אשר הביטחון העצמי שלהם ושליטה על דחפים חלשים יותר, עשויים להיות מאוד חרדים לגבי הבנה פתאומית של התנהגות בלתי הגיונית אם הדרך לתשוקות נסתרות וחזקות לפתע נפתחת והן עושות את דרכן לתודעה. עם לקוחות כאלה זה חשוב מאוד שהעובדת תבחין בין זיהוי דחף לבין הוצאתו לפועל. ניתן להבהיר כי זה לא עידוד לפעול בהתאם לדחפים אלא ביטוי של ביטחון שהלקוח יכול להיות מודע להם ועדיין לשלוט בהם. כאן, נבצע התבוננות רפלקטיבית הן ביתרונות של הלקוח כמו גם בדפוסים הבעייתיים. ניתן להצביע על כך שהתנהגויות נמהרות לעיתים מתרחשות כאשר רגשות או דחפים חנוקים; במילים אחרות, דחפים פורצים דרך האינטלקט כאשר הם מחוץ למודע. אם נשתמש בסוג כזה של גישה, יחד עם זאת, הכרת הלקוח ושיח בין עובדת ולקוחה יעזור להם לקבוע הבא האגו מסוגל להתמודד עם דחפים חזקים. כאשר סכנת פריצת הדרך קיימת, ככל הנראה עדיף לא להפריע להגנות נגדה. הערכה זהירה תוך כדי שיתוף פעולה, למרות שתמיד חשובה, חיונית כאלה על מנת לעבוד עם הבנתו של הלקוח של הדפוסים הרגשיים המעורבים.

תפקוד האגו

לאורך קווים דומים, ניתן לעזור ללקוחות באמצעות הבנה של תפקודים שונים של האגו כשהם תורמים לבעיות אישיות או כשניתן לזהותם כחוזרים שניתן לנייד ולהשתמש בהם. ראו פרק 2 לתיאור של תפקודי האגו. זה יכול לעזור ליחידים שונים להיות מודעים לצרכים מוגברים וחזקים של האישיות- תכונות של תלות עמוקה, מידה רבה של ניתוח עצמי, או נקמנות- ואיך אלה יכולים לגרום לבעיות. עיוותים מתמשכים בתפיסת עולה ורעיונות בלתי מציאותיים על הנטיות ויכולות עצמיות הם מבין האזורים של האגו הרבים שניתן לסייע בהם. חשוב גם באותה מידה לזהות את הדפוסים ההתנהגותיים של התמודדות עם סיטואציות שהיו מוצלחות עבור הלקוח. במקרה הבא, למשל, חלק מהקושי נשען על הפחד הלא מציאותי של הלקוח לשלוט בדחפים. אפילו למרות שהיה ברור שהתודעה שלו חזרה וששיקול דעתו והיכולת להרגיע דחפים היו תקינים.

איש בשנות ה60 המאוחרות שיצא לפנסיה כעס בצורה קיצונית על אשתו על שלחצה עליו לעבור לחלק אחר של המדינה, מהלך שהוא לא רצה לעשות. היא נסעה מספר פעמים על מנת לבחון בתי אבות והוא נעשה לחוץ ומתוסכל בשל עיקשותה. באותו הזמן, הוא לא היה מסוגל להביע את את עמדתו בנושא באופן חד וברור, ולא יזם שיחה עמה על חילופים אפשריים או פשרה. הוא הרגיש קורבן ומובס. ביום שאשתו הייתה אמורה לשוב הביתה מאחד הסיורים שלה, הוא צלצל לעובדת הסוציאלית שמטפלת בו במצב מפוחד מאוד. הוא הודה שהוא קיווה לרגע שהמטוס יתרסק. העובדת, שעליה סמך, יכלה לעזור לו להרגיע את פחדו על ידי הצבעה על כך שלעיתים קרובות ולהרבה אנשים יש רצונות ומחשבות אלימות כאשר הם כועסים או מתוסכלים. פריצת הדרך של תחושות עוינות מאוד הובילה לאדם הפאסיבי ושולט בעצמו להאמין שהוא עשוי להיות אלים באופן בלתי נשלט (“אני מרגיש כמו רוצח”. הוא אמר) או להישבר רגשית לחלוטין. מהיכרותה העמוקה עם האיש, העובדת הסוציאלית יכלה להבטיח לו שהדחף הבלתי רצוני שלו לראות את אשתו מתה, אין משמעותו שהוא יפעל על הרצון הזה כלל. כאשר הרגשות המודחקים הללו צפו אל פני השטח, הוא היה מסוגל להכניס לתגובותיו מחשבה הגיונית; הוא חשב והתבונן על הדפוס שנמשך לאורך חייו הארוכים של הדחקת תשוקותיו משום שהוא פחד שהוא יאבד את אהבתם של קרוביו. מעבר לכך, הוא התחיל להכיר באופן שבו הכעס העצור שלו התבסס על רגשות של חוסר אונים אל מול נטייתה של אשתו לשלוט בו. לבסוף, הוא היה מסוגל לדבר ישירות איתה על רצונותיו לפרישה. הוא הבין שהוא יכול להשפיע על התכניות שלה באופן ממשי, ובסופו של דבר, אשתו התייחסה אליו ביתר כבוד שהוא נעשה לפחות מצניע את עצמו ורגשותיו.

צעד חשוב בהבנה של יחסי הגומלין היא שהלקוח שמביא עמו היגיון ושיפוט- תפקודי אגו- או מודעות לשאת את מאפייני האישיות ותפקודיה אשר הובאו לתשומת לבו. החקירה של המיומנויות העוצמתיות של האדם הזה כמו גם את הדפוסים של תבוסה-עצמית היו מהותיים לשינויים שעשה. זה לא היה מספיק לאם הדתית לנסות להתמודד עם כעסה ופחדיה מלהיות פגומה על ידי הדחקתם: היא הייתה צריכה להתוודע ליכולות שלה על מנת שתוכל להשתמש בכישורי השיפוט הטובים שלה על מנת לשקול חלופה להתמודדות עם רגשותיה, אשר תהיה נוחה יותר עבורה ועבור בנה.

התגובות של הלקוח לעובדת הן גם מקור פורה להבנה של יחסי גומלין. כאשר מנגנוני הגנה או מאפייני אישיות כמו פחד או ביקורת או תלות מוגזמת מובעים בתוך היחסים בין הלקוחה לעובדת, הם עשויים לאפשר ללקוחות לראות את הפעילות הפנימית של אישיותם בפעולה. אז, הם יכולים להשתמש בהבנות הללו על מנת לזהות יחסי גומלין זהים שפועלים בחוויות חיים אחרות. הנושאים הללו יפורטו בפרק 9.

דפוסי יחסי גומלין נבנות לרוב על חשיבה רפלקטיבית לגבי אדם-מצב שתוארה בפרק האחרון. תוך דיון בסוגיית אדם-מצב נוכחית, הערות או שאלות ספורות לגבי יחסי הגומלין המעורבים עשויות לאפשר ללקוחה להבין דפוסי אישיות באופן מלא יותר. למשל, בטיפול זוגי: “האם אני צודקת שאתה נוטה להתייחס לאשתך ולבוסית שלך בהרבה הקנטות? האם אתה חושב שאתה  מתנהג כך יותר עם נשים מאשר עם גברים?” כאשר ההקנטות, אשר אשתו נעלבה מהן, זוהו כהרגל בהתקשרויות שלו עם נשים באופן כללי, השיח עשוי לחזור למרחב האדם-מצב; כלומר, האופן שבו האיש מתייחס לאשתו. (ההכרה של האישה שההתנהגות של בעלה הוא דפוס הרגלי שלו עזרה לה לתפוס את ההקנטות באופן פחות אישי). אפילו במקרים שבהם חשיבה רפלקטיבית על דפוסי יחסי גומלין היא מרכיב חשוב בטיפול, השיח אף פעם לא מתעכב הרבה על המרחב הזה באופן בלעדי. הוא תמיד מלווה על ידי אמצעים תומכים ולעיתים לערב תהליכים של השפעה ישירה, חקירה, תיאור, ופורקן רגשי שעדיין משמעותיים לתהליכים המתמשכים. התערבות סביבתית לעיתים הולכת יד ביד עם התבוננות פנימית. הבנת יחסי גומלין באופן תדיר מושגת מבלי לדון בשורשים או בהתפתחות מאפייני האישיות שנמצאים תחת התבוננות. במקרה שתואר למעלה, המקור של הנטייה להקניט נשים לעולם לא נבחנו לעומק.

הבנה התפתחותית

עידוד של התבוננות רפלקטיבית על תוכן היסטורי לעיתים נתפס כדרך אקראית בעבודה פסיכולוגית על מקרים. נושאים מסוימים נחקרים כאשר זה נעשה ברור שנסיבות בעברוה של הלקוחה חוסמים שיפור בהסתגלות חברתית עכשווית. התהליך הזה עוזר ללקוח להיות מודע לדרך שבה מאפיינים אישיותיים עוצבו על ידי חוויות חיים מוקדמות ולעיתים לשנות את ההשפעות של החוויות הללו. רפלקציה התפתחותית לעיתים הכרחית משום שלא ניתן להתגבר על מאפיינים בלתי תפקודיים אלא על ידי הבנה של והיקשרות יותר רגשית לחוויות שתרמו לעיצובם. השתמשנו במילה תרמו באופן מחושב משום שלא ניתן לגמרי לזהות את כל הגורמים שקבעו צורת התנהגות או דפוס רגשי. נסיבות מבנות וחוויות טרום-שפתיות שלא ניתן לגשת אליהן אפילו בעזרת פסיכואנליזה חשובות בהכנת מפת אישיות התחלתית שמשפיעה באופן משמעותי על האופן שבו ילדות מאוחרת יותר נחוות על ידי היחידה. למרת שחוויות טרום-שפתיות לא נזכרות, יחידים אשר ככל הנראה ננטשו, עברו חילול או אינוס, או טופלו באופן לא עקבי במהלך הינקות לעיתים מרוויחים משמעותית מהסקת מסקנות ואיך אלה השפיעו על קשיים אחרים, כמו למשל בעיות בלסמוך על אחרים, פסימיזם, מצבי רוח מתנודדים קיצוניים, ובלבול בהבחנה בין רגשות למחשבות. גב’ זימר (ראו פרק 3) זכתה להקלה כאשר היא הבינה שחלק ניכר מהבעיות האישיות שהטרידו אותה נבעו ממניעה מוקדמת; הגבהת המודעות הזו עזרה לה גם להתחיל לספק לעצמה הבנה רחבה יותר וחמלה מאשר שהרגישה שקיבלה כאשר הייתה צעירה.

בפרק 2, ציינו כי הניכוס המאוחר של חוויות מוקדמות חשוב באופן משמעותי בהתפתחות אישיותית. ניתן להתגבר על חוויות ילדות פוגעניות על ידי יצירת חוויות בריאות מאוחר יותר. אבל לעיתים קרובות, לרוע המזל, אירועים פוגעניים שחוזרים על עצמם מאשררים ומחזקים את התפיסות המוטעות של הילד או הכללות מעוותות. כאשר, למשל, ילד נטוש בבית הוא מפתח פסימיזם. הילד הזה עשוי להתנהג באופן דומה בבית הספר למרות שהמציאות שם לא מצדיקה תחושה שכזו. או שאדם עם מעט אמור עשוי לפרש הרבה מצבים חדשים עם חשש ועל ידי כך להפעיל נקודת מבט מעוותת. כאשר אנשים חיו במשפחות מתעללות או קהילות אלימות או היו קורבנות של דיכוי משפיל, למשל, הם ככל הנראה ימשיכו לפחד למרות שהנסיבות החיצוניות השתפרו.

שוב, הרעיון של איזון כוחות באישיות נכנסת לתמונה. תיאוריה של עבודה פסיכולוגית של עבודה סוציאלית מחזיקה בדעה שהבנה של השפעות מאוחרות יכולה להמעיט את כוחן של נטיות פוגעניות באישיות ועשויה לאפשר למרכיבים בריאים לתפוס שליטה בהכוונת התפקוד האישיותי. זה נעשה לרוב על ידי שקילת חוויות חיוביות וגם מזיקות בשלבים מוקדמים וקווי אישיות. מטרת עידוד הלקוחה להתבונן על העבר היא להביא לשינוי משמעותי המערכת האישיות. באופן כללי, עבודה סוציאלית לא מנסה להגיע לחוויות ינקות באופן ישיר, אלא לבחון אירועים מתוך תקופות של ילדות מבוגרת יותר ונעורים שיכולים להילקח בחשבון של סיבתיות רק במובן שהם חוויות שתמכו בהתפתחות.

מחשבה רפלקטיבית מול תיאור- פריקה

אין על העובדת להניח שכל פעם שלקוחות מדברותים על חיי עבר הן מפתחות הבנה שלהם. לרוב זה לא המקרה. לעיתים קרובות, הלקוחה מתארת חוויות עבר, ולא בהכרח מתבוננת עליהם ומפעילה חשיבה. בפעמים אחרות הדיבור על הלקוחה על העבר היא למטרת קתרזיס. כפי שאמרנו קודם לכן, אדם עשוי לזכות להקלה משמעותית מלספר לעובדת על אירועים כואבים בחייהם ומהבעת כעס או אבל לגביהם. או, לקוחות לעיתים מביאות את העבר על מנת להצדיק רגשות בהווה, גישות או התנהגות. אז, הם לא באמת מנסים להשיג הבנה, אלא מנסים להסביר לעובדת מדוע התגובה הזו והזו או התחושות הן מוצדקות, או מדוע אין להאשים אותןם על שהגיבו כך; במילים אחרות, העבר מיובא לשימוש ככלי הגנה על עמדה בהווה.

• בן זוג אמר שוב ושוב במהלך שתי פגישות: “כמובן שאני ציני כשאני מפחד מביקורת. כשגדלתי, כולם במשפחתי היו כך.” רק אחרי שאילת שאלות עיקשת על ידי העובד יכל האיש הזה להכיר בכך שמדובר בהרגל מן העבר שניתן לשנותו, ושהוא מפריע למערכת היחסים של נישואיו כעת.
• אישה אמרה בקבוצת הטיפול שלה באופן חוזר על עצמו שאילולא החברים או המוביל של הקבוצה שאלו אותה שאלות היא הייתה בקושי מדברת משום שהוריה לעולם לא עודדו אותה להביע את עצמה; רק כאשר אותגרה על גבי תקופה של חודשים רבים הבינה כי יכלה להשתמש בתובנה הזו של העבר על מנת לשנות את התנהגותה על מנת להרחיב את טווח הזדמנויותיה בהווה.

סוג כזה של הגנה הוא לעיתים בעל חשיבות רבה עבור הלקוחה; הוא תומך כנגד ביקורת עצמית חמורה. כאשר זה כך, יש לנקוט באמצעי זהירות על מנת להבטיח שזה לא נמצא שם ללא מחשבה או מוסר מוקדם מדי, טרם הלקוחה מוכנה לכך.

במקרים אחרים, לקוחות עשויים להמשיך לדבר על העבר על מנת להתחמק מלחשוב על ההווה. בנוסף, לעיתים ללקוחות יש רושם שהעבר הוא מה שהעובדת מעוניין בו ומדבר עליו על מנת לרצות אותו.

תנועה לקראת מחשבה רפלקטיבית התפתחותית

ניתן לעזור ללקוחות רבים בהבנת דרכי התנהגות שפוגעות בעצמי או לא רווחיות על ידי התוודעות למקורות היסטוריים. לקוחות מסוימים במהירות ובספונטניות מחפשים סוג כזה של הבנה. אחרים צריכים עזרה מהעובדת הסוציאלית לפני שהם מוכנים ויכולים לעשות כן. יש להבחין בין דימוי של מוכנות למוכנות ממשית. התחכמות לגבי עניינים פסיכולוגיים ותיאוריות אישיות המייצרות אינטלקטואליזציה לגבי אירועי ילדות היא צורת מגננה רווחת.

תנועה לעבר שקילה מחדש של גורמים התפתחותיים דומה לדרך שבה מתבצעת תנועה לעבר דפוסי-יחסי גומלין. מוסבת תשומת לב- על ידי הלקוחה או העובדת- להתנהגות פוגעת-בעצמי או לא עקבית או לרגשות וגישות שמכאיבות ללקוחה או לאחרותים. לעיתים לקוחות מודעים להרגלים בלתי יעילים ומציגים את הצורך לשינוי כמה שיש לעבוד עליו; לקוחות עם הנעה פנימית ומודעות עצמית לעיתים יוזמים שיחות לגבי ההשפעה של אירועי עבר על בעיות בהווה. עם לקוחות אחרים, העובדת תופסת את הפיקוד על ידי שאילת שאלות לגבי החיים המוקדמים שעשויות להיות רלוונטיות לבעיות נוכחיות: ” האם היו לך רגשות כאלה בעבר?” או, באופן ממוקד יותר, לאם שמוטרדת מתעודת הציונים הבינונית של בנה בבית הספר: “איך בית הספר היה עבורך?” או, לאיש שהיה עצבני בכל פעם שהזכיר את גירושיו של אחיו: ” לא סיפרת לי הרבה על אחיך: איך הוא היה?”

הלקוחה עשויה אז באופן ספונטני ללכת לעבר הבנה התפתחותית על ידי מציאת קשרים; או העובדת- על בסיס מידע שניתן על ידי הלקוחה- יכולה לקדם חשיבה יחד עם הצעות טנטטיביות, לעיתים בצורה של שאלות: “תהית האם המוות של שכנך למעשה עורר רגשות לגבי האבדן המוקדם אמך?” “האם יכול להיות שההשפלה שחשת כילד לגבי ציונים נכשלים בבית הספר משפיעים על גישתך לגבי ג’ימי?” “האם אתה חושב שאתה עדיין מרגיש אחראי לאחיך כפי שחשת כשגדלתם?”

מחשבה רפלקטיבית התפתחותית ושימוש במפגשים משותפים

בחקירה כללית קודמת של חייו המוקדמים של הלקוח או תוך כדי שהלקוח דיבר על ילדותו מסיבות אחרות, העובדת יכלה לאסוף רמזים לגבי גורמים היסטוריים שעשויים להיות חשובים בהבנת ושינוי תגובה מסוימת. הרמזים הללו אז ניתנים לשימוש על מנת להרחיב או להעמיק את המחשבה של הלקוח. במקרים רבים התקדמות יותר משמעותית יכולים להתרחש כאשר בני משפחה משתתפים בטיפול.

גב’ סגל, אשר החזיקה טינה בצורה מופרזת לגבי מה שהיה נדמה לה כהזנחה על ידי בן זוגה, הזכירה קודם לכן לעובדת שאביה הפנה כלפיה מעט מאוד תשומת לב כשהייתה ילדה. כאשר היא התלוננה באריכות על חוסר ההתייחסות של בן זוגה אליה, העובדת הגיבה בשאלות לגבי האב. רק בזכות חשיבה על המצבים המקבילים הללו אחד ליד השני, הלקוחה ראתה את הדומות ושאלה האם יכול להיות שהיא נושאת חלק מרגשותיה לאביה ומעתיקה אותם לבן זוגה. לאחר מכן, בן זוגה הצטרף לטיפול והאווירה הווכחנית ביניהם צומצמה. לרוב משום שהאישה הבינה מהו המקור למידה רבה מחוסר הסיפוק שלה והייתה מסוגלת לחלוק זאת עם בן זוגה.

לעיתים על העובדת להציע את הקשר ללקוחה:

גב’ רובינסון, אם חד הורית לארבעה, הופנתה לעובדת סוציאלית על ידי שירותי הגנה על ילדים בעילה של התנהגות מתעללת כלפי ילדיה. מספר שבועות לאחר שהטיפול החל, היא הייתה כועסת באופן בלתי נשפט על בתה בת ה14, שריל, משום שהשאילה את תכשיטיה עבור תחפושת  מבלי לקבל רשות וכמעט נכנסה לעימות גופני עמה. העובדת הייתה כבר מודעת לעוינות העמוקה של הלקוחה כלפי אמה וחשדה שהעוינות הועתקה לבת. היא גם ידעה שכנערה מתבגרת ומאוחר יותר, הלקוחה נאלצה לשאת הרבה מהנטל הכלכלי של המשפחה, מה שמנע ממנה הרבה דברים שהיא רצתה. העובדת שאלה, “האם את חושבת שהעובדה ששריל לוקחת לך את הדברים מעלה רגשות כפי שהיו לך כילדה כשאמך לא אפשרה לך לקבל דברים יפים עבור עצמך?” השאלה הזו נגעה בפרץ רגשות מגב’ רובינסון לגבי נעוריה המקופחים, שלוותה בהבנה שהיא הוציאה על בתה רגשות מילדותה. כאשר לאחר מכן התרחשו מפגשים משפחתיים, האם הייתה מסוגלת להגיד שהיא לא הייתה הוגנת כלפי שריל, שתגובותיה נבעו מהמרירות שלה והיו קשורים אך במעט למקרה התכשיטים. על ידי שיתוף חלק מחוויותיה המוקדמות, האם עזרה לבתה להבין אותה. שריל התחילה להרגיש פחות אשמה וכועסת ובתמורה, יכלה להתקרב לאמה יותר משהייתה תקופה ארוכה. במקרה כזה, כפי שקורה באופן תדיר, כאשר בת משפחה אחת מפעילה חשיבה רפלקטיבית לגבי העבר, התוצאות היו שינוי התנהגותיות ותקשורת יותר ישירה, ומערכות היחסים בין כולםן השתפרו מאוד. גב’ רובינסון ושריל נעשו רגועות וחמות יותר אחת עם השנייה; האם והילדים האחרים הסתדרו טוב יותר; והאלימות בין האחרים פחתה. האווירה המשפחתית הייתה רגועה הרבה יותר, עד שהעובדת הרגישה בטוחה מספיק להמליץ ששירותי ההגנה לילד לא יתערבו.

בטיפול הנישואין של דיק וסוזאן ג’ונס (ראו פרק 3), שני בני הזוג קיימו חשיבה רפלקטיבית על חוויות ילדות שתרמו לקשיים הנוכחיים שלהם; ההבנה הזו עזרה לשניהם לשקול שינויים בהתנהגות שהיו רלוונטיים למצבת הנוכחי. במפגשים הזוגיים, לא רק שהבנה עצמית הושגה, יותר מכך, סוזן ודיק היו מסוגלים להבין שהתגובות הבעייתיות של האחר נבע מחוויות מוקדמות ולכן לא להילקח כל כך אישית. על מנת שהזוג ג’ונס ומקרי סגל ורובינזון שתוארו, הערך של משפחה ומפגשים משותפים לא היה יכול להיות מוערך יתר על המידה. כפי שאמרנו ונאמר פעמים רבות בספר הזה, שינויים בלקוח אחד במהלך טיפול יחידני עשוי להחזיק כוח מהדהד משמעותי על מערכות של יחסי גומלין, לעיתים קרובות מדובר במערכת המשפחתית. אולם, כאשר חברי משפחה יכולים להבין את המקור של הקשיים- אלה אשר עשויים לנבוע מתוך רפלקציה התפתחותית- היכולת לייצר מרחב אמפתי התעצם ורגשות של אשמה או האשמה עצמית לעיתים קרובות מופחתים. כאשר עשויות להיות סיבות רבות לא לכלול חברי משפחה בנסיבות שונות, בהרבה מקרים אנחנו ממליצים על כך. כפי שפרק 14 עד 17 יבהיר ביתר שאת, רפלקציה התפתחותית יכולה למעשה להיווצר באמצעות טיפול משותף.

הערכה מחדש של אירועי עבר 

לעיתים קרובות, כפי שאמרנו, ההיזכרות באירוע והכרה באופנים שבהם השפיע בחיים הנוכחיים עשוי לא להיות מספיק. אלא, יש להעריך מחדש את העבר על מנת שרגשות לגביו ישונו.

• אישה אשר הייתה עוינת שאביה לא פרנס באופן מספק את המשפחה, נעזר לה להבין שכישלונו נבע ממחלה ומידה גבוהה של אבטלה ולא בשל חוסר אכפתיות, אופי חלש, או חוסר יכולת לשאת אחריות משפחתית. ההבנה החדשה הזאת עזרה לה להפחית את מידת העוינות שהעתיקה לבעלה, אדם חרוץ ועובד קשה אשר לא הרוויח כפי שקיוותה.
• אישה צעירה שהאמינה שהוריה מפלים נגדה משום שהייתה לסבית, על ידי לא לאפשר לה ללמוד בקולג’, התחילה להבין שכתלמידת בית ספר היא לא הראתה עניין בקולג’;  אולי, הלקוחה התחילה לחשוב, הוריה לא היו מודעים לגבי רצונה בהשכלה עתידית. היא גם הבינה שיכול להיות שפירשה לא נכון את הגישות הקרות לכאורה של הוריה. שיקול מחדש של דרכי פירוש אירועים מן העבר הובילו להפחתת העוינות של הלקוחה כלפי הוריה (אשר, כפי שהתברר, הרגישו מאוימים על ידי בתם). ניהול שיחה כנה עמם, מה שהתאפשר בעקבות זאת, שיפר באופן דרמטי את מערכות היחסים שלהם. מעבר לכך זה גם הפחית את תחושותיה, שנישאו להרבה ממערכות היחסים הבוגרות שלה, שהיא לא אהובה ואף לא ראויה לאהבה בשל הנטייה המינית שלה.

לפני שנעבור לתהליך הזה של הערכה מחדש, לעיתים נחוץ לאפשר פורקן התחלתי של תחושות עוינות. מתוך זה, תתאפשר ללקוחה הקלה ותחוש את הקבלה והכלה המתמשכת של העובדת למרות רגשות שהלקוחה עשויה לחוש רשמה או השפלה ביחס אליהם. מעבר לכף, ככל הנראה לא תהיה מוכנות לשקול מחדש גישות לגבי מערכות יחסים מוקדמות אלא אם תהיה הזדמנות לקתרזיס (זיכוך). אילו העובדת תנסה לבצע את תהליך ההערכה מחדש מוקדם מדי, הלקוחה עשויה לחוש עוינות כלפי זה, לחשוב שהעובדת לא אכפתית, ביקורתית או יותר מקבלת את האדם שאליו הלקוחה חשה עוינות.

בבירור, הערכה מחדש היא כלי שעוזר רק כאשר הלקוח אכן הבין לא כהלכה את המצב המוקדם. פעמים רבות, מציאויות מוקדמות היו כואבות מאוד, אפילו טראומטיות. בנסיבות שכאלה, פורקן יחד עם קבלה והכלה על ידי העובדת תוך כדי הבנת האופנים שבהם האירועים המוקדמים משפיעים באופן בלתי נחוץ על החיים הנוכחיים לעיתים מתלווים לכך.

מחשבה רפלקטיבית התפתחותית לגבי יתרונות אישיותיים

לעיתים קרובות יותר מאשר עובדים קליניים מדווחים כפי שנדמה, רפלקציה על שנים מוקדמות של אדם עשויה להוביל לאשרור-עצמי וחיזוק חיובי. לעיתים קרובות עובדת מעירה הערות כמו: “בהחלט התמודדת עם בעיותייך במשפחה לא מאושרת בצורה טובה על ידי מציאת אנשים- מורים, שכנים, חברים- שהעניקו לך תמיכה שהיית זקוק לה. הדרך היצירתית שבה פנית החוצה כאשר הזדקקת אפשרה לך להחזיק מעמד ולהיות בעמדה טובה”. או “אילו כוחות נפלאים הצלחת לאסוף כאשר אביך עזב את הבית ואמך נעשתה חולה. יכולתך לתפקד ולגייס משאבים קיימת גם היום כפי שזה נראה.” בזמן שההערות האלה, בחלקן, תומכות, הן גם עוזרות ללקוחות להתבונן, להעריך ולהוקיר תגובות יצירתיות תחת נסיבות קשות שהיו בילדותםן. הכרה בכוחות ואיכויות חיוביות מן העבר עשויה להיות המפתח לחיזוק היכולת הנוכחית להתמודד עם מצבים קשים.

אישה אחת בשנות ה50 המוקדמות שלה, אשר התאבלה על המוות הטרגי שנגרם בעקבות תאונה של בנה המתבגר, התחילה לדבר באופן ספונטני עם העובד הסוציאלי הקליני שלה על ילדותה. אמה מתה כשהייתה בת שמונה. העצבות מעולם לא עזבה אותה, היא אמרה. אבל היא זכרה את אמה נהדר כאישה אוהבת וטובת לב, שהלקוחה ראתה בה דמות לחיקוי באופן מודע מגיל מוקדם מאוד. כאשר היא הרגישה שאביה לא מתייחס אליה כפי שראוי, היא הוסיפה, היא תמיד זכרה את המסירות שזכתה לה מאמה: “ידעתי כמה היא אהבה אותי וזה עזר לי להתמודד.” הרפלקציות הללו לא רק אשררו ללקוחה הזו את החוזק שלה, הן גם עזרו לה להשלים עם האבל הנוכחי שלה על ידי התמקדות במה שבנה המיוחד היה וכמה היא הייתה ברת מזל שהייתה לה הזדמנות לזכות בו, למרות שהאבדן היה עצום וכואב עבורה.

מידות של מודעות

מהדיון שגוללנו והדגמות שהצגנו עד כה, זה אמור להיות ברור שלעיתים לקוח מודע באופן מוחלט לחוויות מוקדמות רלוונטיות ומעט מאוד או כלל לא מעורבת חרדה בהתייחסות מחודשת אליהם; השלב הבא – במפגשים אישיים או משותפים- הוא עבור הלקוחה לחשוב ולהתבונן מקרוב ולחוות באופן עמוק יותר את ההשפעה של העבר על ההווה ובעיות שונות שהוא מכיל. בפעמים אחרות, התחושות המוקדמות או חוויות לעיתים מוסתרות מן העין. או שעשוי להיות פחד מביקורת או אשמה לגבי דברים שזכורים בקלות; לעיתים, אירוע נדמה כבלתי משמעותי או קשור בראיון; או שזיכרונות עשויים להיות מודחקים או מדוכאים בשל המכאוב שהם יוצרים. רק כאשר הסיפורים נפרמים ונפתחים יחד עם העובדת וביחד נבחנת המשמעות של אירועי העבר, הם עשויים להטיל אור על ההווה ולהוביל לשינויים שיגבירו תפקוד נוכחי וישפרו מערכות יחסים.

מערכת יחסים עם העובדת

כפי שנדון יותר מקרוב בפרק 9, ניתן להתייחס למערכת היחסים עם העובדת כמקור להבנה מתפתחת. לעיתים, לקוחות בבירור מגיבים לעובדת במונחים של גישות שנשאו עמןם מחייהםן המוקדמים. במקרים שכאלה, על העובדת- במידה ושיקול הגורמים נדמה מתאים ומתקבל על הלקוח- באופן עדין לתת רמזים: “האם את חושבת שאת חוששת מביקורת ממני כפי שחששת מפני הביקורת של אביך?” “האם זה אפשרי שאת רוצה שאדחק בך ללמוד כפי שאמך נהגה לעשות? אז כמובן, תוכלי לכעוס עליי שאני ‘מציקה’ כפי שכעסת על אמך.” באופן כללי, יש להיעזר בשאלות או פרשנויות שכאלה רק לאחר שלקוח השיג מידת מה של הבנה כלפי הורים ויש לו אמון ביכולת ובקבלה של העובד.

לעיתים הערות לגבי תגובת העתקה של רגשות הכרחיות על מנת ליישר את מערכת היחסים עם העובדת כל שניתן יהיה להמשיך בטיפול. הן לעיתים אף תורמות לעזרה ללקוח להיות מודע לתגובות העתקה דומות בחלקים אחרים של חייו הנוכחיים. מפני שהעובדת מתבוננת בתגובותיו של הלקוח במצב מפוקח ונשלט, לה או לו יש עמדה מצוינת להעריך ולפרש את התגובה. כמובן, כפי שנדון ביתר פירוט בפרק 9, יש להיזהר מלהכריע שהלקוח לא מגיב באופן מציאותי אל העובדת; למשל, זה עוזר להצביע על ציפיות מועתקות של הלקוחה מלהיות נשפטת רק אם העובדת לא מרגישה שהיא בעצמה שופטת את הלקוחה.

אישה אפרו-אמריקאית צעירה, גב’ קייב, אשר נפגשה מספר פעמים עם עובדת סוציאלית לבן במשך כמה שבועות למען עזרה בהתמודדות עם מערכות יחסים בעבודתה, אמרה שהיא מרגישה בנוח עם העובדת;  היא הרגישה שהיא מתקדמת. בשלבים מוקדמים, כאשר נשאלה, גב’ קייב העידה שהיא לא התנגדה לעבוד עם אנשים לבנים: היא חיה בקרבת ועבדה עם המון אנשים לבנים; היה לה אב חורג לבן שהיא חיבבה. יחד עם זאת, כשהגיעה לאחד המפגשים, היא הייתה שתקנית ומאופקת בניגוד למאפייניה, והייתה לא רגועה. היא הרגישה את השינוי בגישתה, ולמרות זאת היא אמרה שהיא לא יכולה להצביע על הסיבה לכך. העובדת ידעה שבבית ספר תיכון הלקוחה הזו הייתה קשורה מאוד למורה לבנה, אשר חלקה מידע לגבי גב’ קייב עם מורה אחרת. המחשבה על הבגידה הזו עדיין עוררה רגשות פוגעניים. לאחר שנדמה שהייתה חסומה מלהבין את הריחוק בהווה, העובדת אמרה: “אינני יודעת אם זה אכן קשור, אבל האם את חושבת שיכול להיות שיש קשר כלשהו בין האופן שבו את מרגישה היום והאופן שבו הרגשת כשהמורה שברה את אמונך?” בפעם הראשונה בנוכחות העובדת, האישה היציבה הזו פרצה בבכי בלתי נשלט. לבסוף, היא אמרה, “זהו זה. אני חושבת שכשאני מתחילה להרגיש קרובה למישהו, בעיקר אישה מבוגרת, אני מפחדת שארגיש שוב שבורה, כפי שהרגשתי עם המורה.” ההכרה הזו הובילה למערכת יחסים טיפולית מלאה באמון ורגיעה מאשר הייתה לפני כן. לאחר מכן, זה נעשה ברור שחלק מקשייה עם אנשים בעבודה נבעו מפחדה שיאכזבו אותה אם היא תהיה חברותית עם העובדים לצדה; כמגננה, היא הסתגרה וכתוצאה מכך האחרים ככל הנראה חשבו שאיננה חברותית.

הפרעות אישיותיות ותהליכים רפלקטיביים

בשנים מוקדמות, עובדות סוציאליות, בעיקר המעורבות בטיפולים אינטנסיביים וארוכי טווח, עבדו בעיקר עם לקוחות אשר נדמו כנכים בשל סימפטומים או עימותים נוירוטיים. לאחרונה, מספר גדול של אנשים המטופלים על ידי עובדותים סוציאליותים מאובחנים כבעלי הפרעת אישיות כלשהי. באופן מפתיע כפי שזה נדמה לנו כעת, לזמן מסוים האמונה הכללית הייתה שאנשים בקבוצה הזו, בניגוד ללקוחות נוירוטיים, לא היו מסוגלים למחשבה רפלקטיבית של דפוסי יחסי גומלין או התפתחות רפלקטיבית. חשבו שהתנהגותם הייתה מתקבלת על ידי האגו שלהם; הנוכחות של חרדה מתחת לפני השטח וכאב לא קיבלו מספיק תשומת לב. באופן כללי, הדברים נתפסו כך שרק רפלקציית אדם-מצב תוכל להיות שימושית בעזרה ללקוחות כאלה לראות כיצד הם מכאיבים לעצמם או מונעים מעצמם.

מניסיון קליני אנחנו יודעים עכשיו שלקוחות רבים עם נסיבות כאלה סובלים עמוקות. הבנה טובה יותר של המגוון של הפרעות אישיותיות ושל יחסי הגומלין הפנימיים חושבות שחוסר נוחות, כאב וחרדה לעיתים ברורים ממבט ראשון ולעיתים מאוד קרובים לפני השטח. לכן, התנהגות בלתי תפקודית חברתית ודפוסי התנהגות בעלי הרס עצמי לעיתים רק באופן שטחי מתקבלים על ידי האגו, אם בכלל.

אם ללקוח יש את היכולת וכוח ההנעה ליצירת מערכת יחסים של עבודה ותפקודי אגו- בייחוד כאלה הבוחנים את המציאות ושליטה על דחפים- שחזקים מספיק או יכולים להתחזק באופן מספיק, יתרונות עצומים עשויים לנבוע מהתבוננות פנימית של יחסי גומלין אישיותיים וחוויות חיים מוקדמות שעשויה לאפשר הקלה ללקוחה ושיפור בתפקוד נוכחי. מאחר והקשיים שמהם אנשים הסובלים מהפרעות אישיותיות לעיתים נובעים מדפוסים קשים של התנהגות, רגשות וגישה, הבנה של אלה- ושל ההתפתחות ההיסטורית שלהם- יכולה להיות חשובה ואפילו הכרחית בהתקדמות לעבר שינוי. הטיפול בגב’ זימר בפרק 3 היא דוגמא ברורה של סוג כזה של עבודה.

באופן כללי, ככל שהפרעת האישיות חמורה יותר, כך יהיה יותר צורך בתמיכה טרם הפנייה לתהליכים רפלקטיביים, מתבוננים. תוך כדי חקירת יחסי גומלין פנימיים והשפעות עבר, הלקוחות הללו עשויים להזדקק לתמיכה ממוקדת להעביר אותם דרך חרדה ודיכאון אשר עשויים ללוות מודעות עצמית גוברת. אם, למשל, ניצולה מבוגרת מטראומת ילדות, כמו נטישה אלימות או התעללות מינית, נעשית המומה רגשית, העובדת תמיד יכולה לחזור לדון בהווה ולעזור ללקוחה לחזק את ההבנה הקוגניטיבית עד שיהיה אפשר אפילו לשקול מחדש חקירת עומק נוספת. כאשר ניתנת מספיק תמיכה, סיוע זהיר ומבנה ככל שחוסר הנוחות עולה, המוטיבציה של הלקוחות הללו לטיפול ושינוי עשויה להתגבר באופן דרמטי.

תקופות של עבודה על דפוסי אישיות או השפעות חיים מוקדמות מתרחשות במקרים רבים שמרוכזים בעיקר ברפלקציה על מערכת אדם- מצב. רק כאשר הדיון על ההווה לא מוביל לשינוי, נכנסים לשימוש האמצעים המתוארים בפרק זה. לעיתים הם דוחפים את הבנת המערכת של אדם-מצב כשהיא חסומה באופן זמני על ידי השפעות פנים-תודעתיות, ואז הדרך עשויה להתפנות לתפיסה טובה יותר והתמודדות נכונה יותר עם ההווה.

בהתקשרויות העוסקות ברפלקציה, ככל שלקוחות יכולים לעשות בעצמם כך טוב יותר. אילו לקוח רואה את הקשרים ללא סיוע, זה נהדר. אחרת, ככל שעובדת יכולה להגביל את ההתקשרויות לפתיחת דרך של צוהר מחשבתי שעשוי להיות פורה- באמצעות שאלה, הצעה או הערה טנטטיבית- סביר להניח שהלקוחה תחשוב באופן עצמאי ותפתח יכולת של התבוננות פנימית. פרשנויות, כאשר יהיו נחוצות, צריכות להיות מוצעות טנטטיבית אלא אם כן העובדת לגמרי בטוחה בנכונותן. בכל מקרה, על העובדת להבהיר שהיאהוא רוצה להיות מאותגרת, אם הלקוחה חושבת שמחשבותיה של העובדת לא נכונות או עוזרות. בטיפול אישי, זוגי או משפחתי, ההבנה או תובנה הטובות ביותר מגיעות מהלקוחה ושייכות להלו. תוך כדי שהתמיכה, קבלה והדרכה או ניחוש מחושב של העובדת יכולים להשפיע על הלקוח להפעיל מחשבה רפלקטיבית לאורך קווים מסוימים, יש לייצר מרחב עבור הלקוחות לשנות או לבטל רעיונות של העובדת להביא לשולחן נקודות מבט משל עצמוה. שיתוף פעולה ממשי לא רק מטפח עצמאות אלא גם עוזר ללקוחות לעבור מעבר להסברים שטחיים מצד אחד או פרשנויותיו של העובד מהצד השני.

הערות תומכות לעיתים מספקות ללקוח ביטחון נחוץ ברצונה הטוב של העובדת ויכולת, תוך הפקת אווירה של אמון תוך כדי חקירות קשות. כאשר עולה חרדה כתוצאה ממודעות חדשה- או זיכרונות, רגשות, וקשרים שנחשפים- תקשורת תומכת יכולה לסייע להוביל את הלקוח דרך תקופה קשה של עבודה. עלינו להדגיש באופן חוזר שאין להשתמש בגישה חודרנית או אינטנסיבית אלא אם כן הדבר נחוץ, ועד כמה שהוא נחוץ.

התהליכים שנידונו בפרק זה קשורים בקרבה לתהליכים פנים-רפלקטיביים שתוארו בפרק 6. אלה יכולים להיות מגויסים במיומנות רק כאשר לעובד יש ידע פסיכולוגי מספק והבנה. על מנת לשקול סוגיות שקשורות בדפוסי יחסי גומלין או התפתחותיים כחלק ניכר מהטיפול, על העובדת, מעבר להיותה מיומנת בשאר התהליכים של עבודה סוציאלית, להכיר את התפקודים של האישיות- של גורמים בלתי מודעים ומודעים- והדרך שבה האישיות מתפתחת ואירועי חיים מוקדמים מתבטאים באופן מתמשך באישיות של האדם הבוגר. למרות שיש עדויות שבעבר התבוננות פנימית הייתה רק חלק קטן מתהליכים של עבודה סוציאלית, מהספרות וחווייתנו האישית, נדמה כי כאשר הם מתאימים, תהליכים של התבוננות פנימית נעשים ליותר שגרתיים. מנקודת מבט פסיכולוגית, עובדים סוציאליים המעורבים בטיפול של הפרעות בקשרים בין אישיים זקוקים לטווח רחב של תהליכי עבודה סוציאלית. עליהםן להיות רגישות באופן מיוחד לתזוזות ברגשות של הלקוחה, לנקוט באמצעי בטיחות תוך כדי התמודדות עם חרדה, ולהיות מודעים ומסוגלים לשלוט בזרימה של תגובותיהםן. עליהן גם להיות משוחררות מהצורך לגשש לתוך חייו של לקוח על מנת להבטיח סיפוק בין אם מתוך סקרנות ובין אם משביעות רצון נרקיסיסטית.