Ancient Urban Ecology Reconstructed from Archaeozoological Remains of Small Mammals in the Near East

הקדמה:

האינטראקציה בין דפוסים של צמיחה עירונית לבין ההתפתחות והאקולוגיה בערים המודרניות היא נושא שכמעט אינו מקבל מענה במחקר העדכני. מדובר בנתון מפתיע בהתחשב בכך שמדובר בשני נושאים שנמצאים באופן קבוע במרכז הדיון העולמי. מיעוט מחקרים בתחום זה עשוי לשקף את הקשיים בחקר הסביבה העירונית המודרנית בכלל שמדובר במבנים בעלי מאפיינים מורכבים מבחינה מרחבית ומבנית. מחקר שנערך בתחום זה בשלהי שנות ה-80 על ידי דיקמן (Dickman) הראה שיש מגוון משמעותי מאוד של מינית בתוך העיר אוקספורד שבאנגליה, ובכך הוא הביא לעידוד המחקר בתחום האקולוגיה העירונית. לממצא הזה היו השלכות חשובות עבור השימור והרווחה האנושית בכך שהוא הצביעה על כך שמגוון המינים בסביבה העירונית קשור לאיכות המגורים בסביבה זו- כלומר, גידול במרחבים הירוקים ושליטה על זיהום האוויר. ועדיין, מנקודת המבט של תכנון עירוני, מבנה מרחבי ודפוסי צמיחה התופעה הזו של מגוון מינים גבוה קשור באופן הדוק להתרחבות אזורי מגורים בצפיפות נמוכה בסביבה העירונית. השאיפה להתרחבות אזורים אלה בתוך הסביבה העירונית, שמשלבת מרחבים פתחים בתוך אזורי השוליים העירוניים הפכה מאז אמצע המאה ה-20 נושא לדיון אינטנסיבי.

מחברי המאמר הזה מציגים נקודת מבט חדשה לגבי הנושאים החשובים הללו על ידי בנייה מחדש של גיוון המינים בסביבות עירוניות עתיקות. מחברי המאמר משתמשים בנתונים שנלקחו ממספר רב של דגימות ארכיאולוגיות מאתרים עירוניים וכפריים שונים שנחפרו במזרח הקרוב, שנחשב למוקד מוקדם יחסית של התפתחות מרכזים עירוניים. החוקרים בחנו את הרכב ומגוון המינים שנמצאו באתרים עתיקים אלו על מנת להשוות למידע שהיה ברשותם בנוגע ליישובים עירוניים מודרניים. הבנת האופן בו התנאים האקולוגיים באזורים עירוניים הגיבו למסלולים ארוכי טווח של צמיחה עירונית עשויה להבהיר את התפקיד שמשחקת ההתפתחות העירונית הנוכחית בעניינים של אקולוגיה ושימור. ההתרחבות העירונית המודרנית באזורים נרחבים מביאה לשינוי מהותי בדפוסי המגורים, ביחד עם צמצום במגוון המינים והתוצאה היא הומוגניזציה ביולוגית גלובלית. החוקרים מעוניינים לקבוע האם מגוון המינים קשור בהכרח עם התפתחות עירונית בצפיפות נמוכה או שמא הוא מהווה רק סטייה מדפוס שהיה יציב לאורך זמן רב. מתן מענה לשאלות הללו הוא בעל השלכות מרחיקות לכת עבור הדיון הנוכחי לגבי שימור ותכנון עירוני ועבור היכולת שלנו לנבא מראש שינויים עתידיים באופי של הסביבות האנושיות.

לקחים שנלמדו לאורך אלפי שנים של תהליכים עירוניים בחלקים שונים בעולם באופן כללי זכו להתעלמות מצידם של חוקרים שפועלים מחוץ לתחום הארכיאולוגיה. לאורך כל תקופות הזמן הללו, הסביבות העירוניות התפשטו באופן משמעותי הן מבחינת גודל והן מבחינת צפיפות. תהליך רחב זה ניתן לחיזוי מראש על ידי הרחבת המורכבות של המערכות החברתיות וכלכליות ועל ידי התקדמויות טכנולוגיות בהיקף גדול. נטען בעבר שככל שהתיישבויות עירוניות גדלות עם הזמן, כך גם הצפיפות העירונית שלהן, ולכן יש להתייחס לאזורים עירוניים עם צפיפות נמוכה כסטייה מתהליך יציב וארוך טווח ובטווח הארוך מדובר בסטייה לא יציבה. ממצאים ארכיאולוגיים עדכניים ממה שנחשב לדוגמה המוקדמת ביותר של סביבה עירונית באתר בטל ברק (Tel Brak) בצפון סוריה ממחישים היטב את ההתאמה בין גודל היישוב העירוני לבין הצפיפות העירונית לאורך תקופת זמן של 800 שנים בין השנים 3400-4200 לפנה”ס.

האתרים שנבחנו במחקר הזה ממוקמים בחלק הדרום מערבי של המזרח הקרוב. ההשלכות הפיזיות של תהליך העיור במזרח הקרוב כוללות הצטברות בהיקף גדול של תלים ושינויים משמעותיים בתשתית הביולוגית המקורית עם הזמן. בניגוד לאזורים כפריים המאופיינים בצפיפות נמוכה, שמאופיינים בהצטברות רדודה של משקעים, יצירת התלים מעידה על התיישבויות צפופות וארוכות טווח. כל האתרים שנבחנו במחקר ממוקמים בתוך או סמוך לאזור האקלים הים תיכוני ולאזור הצמחייה המאפיין את ישראל, והם מייצגים שלוש תצורות גיאוגרפיות המאפיינות את האזור: מישור החוף, הרמה המרכזית והמישור הפנימי. העיור בחלקים אלה של המזרח הקרוב החל מאוחר יותר והתפתח בעיקר בקנה מידה נמוך יותר בניגוד למרכזים עירוניים אחרים במזרח הקרוב, כולל צפן סוריה וצפון עיראק במהלך האלף הרביעי והחמישי לפנה”ס. ועם זאת, החוקרים מתמקדים בתקופה המאוחרת יותר של מרכזים עירוניים מגובשים ויציבים למדי שקמו במהלך המחצית המאוחרת של האלף השני והמחצית המוקדמת של האלף הראשון לפנה”ס, עידן הברונזה המאוחר ועידן הברזל. במהלך אותה התקופה היתה שונות גדולה יחסית בגודל של ההתיישבויות העירוניות תודות להבדלים במיקום הגיאוגרפי או להתפתחויות זמניות שונות.

הנתונים שעומדים במרכז המחקר הזה מורכבים מקבוצה טקסומונית של יונקים קטנים, כולל מכרסמים ובעלי חיים שניזונים מחרקים, במשקל של כחצי ק”ג. החוקרים מתמקדים בקבוצה ספציפית זו מכיוון שהשרידים שלה נמצאו בו זמנית במספר רב של אתרים עירוניים באזור המחקר בהשוואה לקבוצות קטנות אחרות של בעלי חיים. בנוסף על כך, בניגוד לשרידים של בעלי חיים אחרים כמו בקר או חיות מחמד, שבויתו בכוונה על ידי בני האדם, יונקים קטנים ניהלו יחסים קומנסליים עם בני האדם והשרידים שלהם הצטברו באופן עצמאי ולא מכוון. החוקרים אספו שרידים של שלדי יונקים קטנים באתרי חפירה, הקשרים או שלבים שונים באתרים שונים. בסך הכל נאספו 11 מקבצים שונים משש אתרים עירוניים שונים לאורך זמנים כרונולוגיים שונים ובנוסף על כך נאספו עוד שישה מקבצים נוספים משלושה אתרי חפירה כפריים. על מנת לקבל הבנה מפורטת יותר לגבי השונות בין האתרים העירוניים, החוקרים כללו מקבצים מאתרים בגדלים שונים ועוד ארבעה מקבצים נוספים מתלים עירוניים שננטשו. בסך הכל, המחקר הזה עושה שימוש בשלושים מקבצים שונים.

מגבלה משמעותית בשימוש בנתונים ארכי-זואולוגיים מסוג זה היא שפירוש ארכיאולוגי מדויק שלהם תלוי מאוד בהבנה של צורת ההצטברות של השרידים הללו. העניין של החוקרים ממוקד בשרידי בעלי החיים שחיו ומתו בתחומי ההתיישבויות העתיקות. הם מתייחסים לשרידים הללו כקהילה המקצועית של ההתיישבות. מצבים טפונומיים פוטנציאליים אחרים יכולים להיות קשורים באופן הדוק יותר עם תקופות של נטישת היישובים העירוניים הללו. הם כוללים טורפים שאגרו את שרידי הטרף שלהם במבנים נטושים ומיני בעלי חיים אחרים שחפרו לעצמם בית בתוך השרידים הארכיאולוגיים הללו ומתו בתוך החפירות שלהם, ועל ידי כך יצרו מקבצים משל עצמם. העניין של החוקרים הוא בהכרח בשרידים שנמצאו באתרים הנטושים בגלל שאחרי איחוד בין קהילות מקצועיות לבין קהילות נטושות ניתן לקבל תמונת מצב יותר מורכבת של האקולוגיה באתרים הללו ושל ההיסטוריה הארוכה של ההתיישבות האנושית שלהם.

החוקרים בחנו כל רשימה טקסומונית בכל אתר כגישה רחבה יותר לניתוח של האקולוגיה של התלים העירוניים הקדומים. בנוסף על כך, הם מיקדו את נקודת המבט שלהם על מנת לבנות מחדש את התדרים הטקסומוניים המפורטים בחומר המזוהה עם השלבים הדיסקרטיים של יישוב היישובים העירוניים הקדומים הללו. על ידי השילוב בין שתי רמות הניתוח הללו, ניתן להשיג הערכה יותר ריאליסטית של דפוסי ההתיישבות בהתאם לנתונים וניתן להשיג בסיס להשוואה יותר אמינה של האקולוגיה בסביבה העירונית הקדומה והמודרנית. על מנת להעריך את ההבדלים בין אזורים נטושים לבין אזורים מיושבים מבחינת ההשפעה על הצטברות השרידים הללו, החוקרים משתמשים במצבורים קרובים מאתרים ארכיאולוגיים שונים וממקורות מודרניים על מנת לייצג את סוגי הקהילות השונים בהשוואה לאתרים נטושים.

ממצאים

ניתוח הממצאים שנלקחו מהאתרים הארכיאולוגיים מבוסס על שלדי המינים שזוהו בקבוצות הטקסומוניות, או מספר המינים שזוהו. מספר המינים שזוהו ב-21 מקבצים מ-13 אתרים עמד על 1,619 ומספר הקבוצות טקסומוניות עמד על עשר. נמצא שהעושר במספר המינים באזורים הכפריים היה זהה לעושר שהחוקרים חשבו שימצאו בעוד שבאזורים עירוניים העושר שנמצא היה נמוך יותר. על מנת לבנות מחדש את התדירות הטקסומונית, החוקרים התמקדו בתתי הקבוצות של המקבצים שהיו מזוהות עם שלבים כרונולוגיים שונים בהתבסס על הטיפולוגי הקראמית שלהם, היעדר ספק באיבחון הזה בתקופות מוקדמות או מאוחרות יותר והעדויות הארכיאולוגיות המצביעות על התקינות של המקבצים הללו. דבר זה מוריד את מספר המינים ל-991. כל האזורים הכפריים נמצאים מחוץ ל-95% מכלל המרחב האליפטי בו ממוקמים האזורים העירוניים, למרות שקיימת שונות רבה יותר ביניהם. המקבצים שנמצאו באזורים העירוניים מזוהים יותר על מינים חופרים כמו עכברושים או חפרפרות בהשוואה למקבצים שמזוהים עם אתרים נטושים. החוקרים מעריכים את העושר הטקסומוני במקבצים העירוניים והכפריים על ידי הוצאת השרידים של קבוצות נדירות, שאותן ניתן להחשיב כשרידים של אתרים נטושים עירוניים כמו למשל מינים שונים של גרבילים.

דיון

העושר הטקסומוני במקבצים ארכי-זואולוגיים של יונקים קטנים שנלקחו מאזורים עירוניים היה נמוך יותר באופן משמעותי ממה שנמצא באזורים כפריים במזרח הקרוב הקדום. החוקרים מסכמים וקובעים שההסבר הטוב ביותר שניתן להעניק לשונות הזו היא שאזורים עירוניים עתיקים, כולל במהלך תקופות של יישוב עירוני קיים, היו מאופיינים בעיקר במגורים של שני מינים. ניתוח גיאומטרי מורפומטרי גם כן מראה ששרידים של עכברים מאתרים עירוניים עתיקים שייכים לעכבר הבית הקומנסלי מסוג M. m. domesticus. העקביות המשמעותית הזו בהימצאות העכברים והחדפים באתרים עירוניים מציעה ששני הקבוצות הטקסומוניות הללו מאפיינות בעיקר אזורים עירוניים מיושבים. קבוצות טקסומוניות אחרות במזרח הקרוב הקדום מייצגות כפי הנראה מצבים שונים של נטישת אתרים עירוניים או של התיישבות כפרית. קוצנים התיישבו בתדירות נמוכה יותר באתרים נטושים בערים כמו סילואים, ובתדירות גבוהה יותר באזורים כפריים. המין הזה נמצא גם באזורים עירוניים מודרניים באותם האזורים, וגם באזורים כפריים במזרח אפריקה, והוא כפי הנראה מעיד על נטישה עירונית. מינים נוספים כמו מריונים נחשבים לעדות לנטישת אתרים עירוניים אבל גם לעדות לזיהומים באזורים אלה. מינים של נברני שדה קשורים גם כן עם נטישת אזורים עירוניים, והם נמצאים בעיר באזורים שבהם נמצאים טורפים. השוואה בין אזורים עירוניים עתיקים לבין אזורים כפריים מצביעה על כך שהתיישבות עירונית צפופה ומתמשכת במשך מאות שנים מביאה לדיכוי עושר המינים בהשוואה לאזורים כפריים עם צפיפות נמוכה ועם התיישבות לא קבועה ומתמשכת. כפי הנראה הסיבה לדפוסים הללו באזורים העירוניים של עושר טקסומוני נמוך היא נסיבות אקולוגיות במהלך תקופות של התיישבות עירונית, או המורשת של יצירת התלים בשל התיישבות מתמשכת ארוכת טווח וצפופה, או שתיהן. על מנת לספק נקודת מבט היסטורית לגבי השינויים במבנה של הקהילות העירוניות האקולוגיות, החוקרים משווים מידע מאתרים עתיקים מול אתרים מודרניים. המידע מערים מודרניות חושף דפוס מורכב בו חלק מהמקרים יש צפיפות גבוהה במיוחד של המינים והיא קשורה להטרוגניות של מבנה המגורים בערים. ועם זאת, ההטרוגניות הזו מזוהה בעיקר עם השוליים של הסביבה העירונית שם לעתים קרובות צפיפות הבניינים היא נמוכה והסביבה העירונית מאופיינת בין היתר בכמות גדולה של צמחיה. לעומת זאת, באזורים עירוניים במרכזי הערים המאופיינים בצפיפות בניינים גבוהה יש מגוון נמוך של מינים, והמינים הדומיננטיים באזורים אלה הם בעיקר מינים קומנסליים.

בחינת המסלולים ההתפתחותיים באקולוגיה העירונית, ניתן להשיג נקודת מבט חדשה לגבי התהליך הזה כפי שהוא מתרחש בערים כיום. אפשרי לקבוע שהדפוס הייחודי שנמצא במחקר זה אינו ייחודי למה שנמצא במחקרים קודמים, בין אם בהתיישבויות מודרניות או עתיקות. על מנת לשפר את הידע שלנו בתחום זה, יש צורך לבחון דפוס שונה לחלוטין של התפשטות מגוון מינים בו המגוון גדול יותר באופן משמעותי בתוך ההתיישבות מאשר מחוצה לה, כפי שנמצא רק בכפרים קטנים של בני שבט המסאי במזרח אפריקה. דפוסים דומים נמצאו בכפרים עתיקים באזור אפריקה והמזרח הקדום. אפשרי להניח שהמעבר של המין האנושי מנדודים להתיישבויות קבע שהביא כמובן לצמיחה בצפיפות ובהתרחבות של ההתיישבות האנושית, העלה גם את הדומיננטיות של עכבר הבית באזורים שיושבו על ידי בני אדם. המידע שלנו מצביע שהעלייה באזורים העירוניים האיצה עוד יותר את הדפוס הזה והביאה להפחתה במגוון המינים לרמות נמוכות מאוד כפי שנמצאו בהתיישבויות עירוניות מודרניות. הדפוסים האקולוגיים המזוהים עם אזורים עירוניים מודרניים המאופיינים בצפיפות נמוכה מצביעים על סטייה חד משמעית מהדפוס הקבוע. התיישבות כזו נמוכה מבחינת צפיפות, שמשלבת בין שטחים ירוקים ופתוחים לבין סביבה עירונית, מגדילה את מגוון המינים בהשוואה לאזורי הליבה העירוניים המאופיינים בצפיפות גבוהה.