Forming and assessing social work groups

פרק 11 – הערכת תהליכי הקבוצה

בהערכת הקבוצה העו”ס חייב להיות חלק מהתהליך שעוברת הקבוצה ובמקביל חלק מהתהליך שעובר היחיד בתוכה. המטרה שלו הינה לשפר דפוסים של היחיד ושל הקבוצה כדי לשפר את תפקודם. הפרק מציג דרכים לעשות זאת. ישנם כלים העוזרים בזיהוי וכימות התהליך שעוברת הקבוצה ותוצאותיו. לדוגמא:  Macgowan פיתח כלי הנקרא “מדד מחויבות הקבוצה” (GEM), המשלב מדידת: נוכחות, שביעות רצון, לכידות קבוצתית, אינטראקציות קבוצתיות ותפיסת יעילות הקבוצה.

שיטת מסגרת להערכת הקבוצה

קבוצות, כמו משפחות, הן מערכות חברתיות המאופיינות בדפוס חוזר. כל המערכות החברתיות חולקות עיקרון חשוב- האנשים המרכיבים מערכת מסויימת בהדרגה מגבילים את התנהגותם למס’ מוגבל יחסית של תגובות בזמן האינטראקציות שלהם עם אחרים בתוך אותה המערכת. קבוצות מתפתחות וקובעות תפקידים ונורמות, הקובעים התנהגויות, מעצבים דפוסים ומווסתים תהליכים פנימיים. מנחה שישתמש בשיטת המסגרת להערכת תהליכי הקבוצה יוכל: לטפל בדפוסי האינטראקציות של חברים בה, להבין את התפקידים בקבוצה שהובילו לתפקידים אלו ולשקול את הפונקציונליות של אותם תפקידים ודפוסים. דוגמא עמ’ 298.

המשגת וארגון התהליכים בקבוצה לתוך דפוסי תגובות מאפשר למנחה לקבוע הערכה טובה יותר. ידע לגבי דפוסי ההתנהגות בקבוצה יעזור למנחה להבין אותה טוב יותר ולהרגיש בה נוח יותר. כשמנחים צופים בקבוצה במטרה לקבוע את דפוסי ההתנהגות בתוכה הם חייבים לצפות בהתנהגות היחיד ובמקביל בהתנהגות הקבוצה. קשה לצפות על במקביל בשתי הרמות, אולם צפייה רק באחת מהן תוביל  להערכה מעורפלת או חלקית. הפרק דן באיך לעשות זאת.

1. הערכת דפוסי התנהגות הפרט

חלק מדפוסי ההתנהגות שהחברים מפגינים פונקציונליים – כלומר משפרים את רווחת חברי הקבוצה ואת איכות היחסים ביניהם. דפוסי התנהגות אחרים אינם פונקציונאליים- כלומר פוגעים בביטחון העצמי של חברים בקבוצה והרסניים ליחסים בקבוצה וללכידות שלה.

חברי ‘קבוצות לצמיחה אישית’רבים מצטרפים אליהן כיון שדפוסי התנהגות לא פונקציונאליים שלהם פוגמים ביחסים הבינאישיים שלהם. רבים מהם כמובן לא מודעים לדפוסי התנהגות אלו והם לא מודעים לכך שההתנהגויות שהשתרשו בהם גורמים לבעיות ביחסים, במקום הם בדר”כ מאשימים אחרים בבעיות. לכן תפקיד מרכזי של מנחה ב’קבוצת צמיחה’ הוא לסייע לחברים להפוך מודעים לדפוסי התנהגות אלו, להבין את השפעתם עליהם ועל אחרים ולבחור אם ברצונם לשנות את הדפוסים הבעייתיים. כדי לעשות זאת המנחה צריך לבנות פרופיל שת תגובות חוזרות עבור כל חבר בקבוצה.

א. הבנת תוכן ותהליך- כדי לבנות הערכה נכונה של תגובות התנהגותיות של הפרט חייבים ליישם את הרעיון של תוכן ותהליך עליו דנו בפרק 10. זכור שתוכן– מתייחס להצהרות מילוליות ונושאים עליהם דנו חברי הקבוצה. בעוד שתהליך– כולל את הדברים בהן חברים מתייחסים ומתנהגים בקבוצה בזמן שדנים בתוכן מסויים. (מקרה לדוגמא עמ’ 298). צפייה ברמת התהליך חושפת בפני המנחה את דפוסי התנהגות הפרט, אך כדי להבינם נכונה יש לצפות גם ברמת התוכן. הסתכלות על שתי הרמות במקביל תאפשר למנחה להסיק על דפוסי ההתנהגות בצורה הנכונה והטובה ביותר.

ב. זיהוי תפקידים של חברי הקבוצה- בזיהוי דפוסי התנהגות של הפרט המנחה צריך להתייחס גם למגוון התפקידים שחברים ממלאים בקבוצה:

1. חבר קבוצה עשוי למלא תפקיד של מנהיג רשמי (leadership roles)- מוגדר רישמית ע”י הקבוצה. או תפקיד מנהיג לא רשמי- נובע מצרכי הקבוצה. לקבוצה עשויים להיות מס’ מנהיגים שימלאו פונקציות שונות, או מס’ מנהיגים שינהיגו תתי-קבוצות בתוך הקבוצה.

2. חברים מסוימים עשויים לקחת על עצמם תפקידים אינסטרומנטליים (task related/instrumental roles) שיסייעו לקבוצה להתפתח ואחרים יהיו עסוקים בהצעת חלופות אפשרויות לפעולה לקבוצה.

3. חברים אחרים עשויים לקחת על עצמם תפקידים משמרים (maintenance roles)- מטרתם לשנות, לחזק ולשמר את תפקוד הקבוצה.

4. אחרים עשויים להציע פשרות, לחזק ולתמוך בתרומת האחר או להציע סטנדרטים קבוצתיים.

5. אחרים יקחו על עצמם את תפקיד הדובר (spokeperson) או תפקיד הבעתי אחר- עשוי לעזור או לחילופין לפגוע בהצלחת הקבוצה.

6. חברים אחרים ימלאו בקבוצה תפקידים שממלאים את צרכיהם האישיים (self serving roles)- חברים כאלו עשויים להתנגד למטרות הקבוצה, להפריע לאחרים, להראות חוסר מעורבות, להתנגד לסמכות או לנהגו בכל דרך אחרת שתסב את תשומת הלב אליהם.

7. חברים עשויים לשאת תפקידים שהם תויגו אליהם ע”י חברי קבוצה אחרים: “ליצן”, “לא מחוייב”, “עצלן”, “טיפש”, “שקט”, “מרדן”, “דרמטי”, “האמא הטובה”. סטריאוטיפים כאלו מקשים על החברים המתויגים לוותר על ההתנהגות הצפויה מהם או לשנות את יחסם לקבוצה.

הרטפורד מרחיב: למשל החבר שהוגדר ליצן” יתקשה לתרום ברצינות לקבוצה, כיון שלא משנה מה יגיד הקבוצה תצחק. אם חבר לקח על עצמו את תפקיד ה”יוזם” אחרים לא יזמו כדי לא לערער על מקומו. חבר שביסס את עצמו כחלק מזוג/תת קבוצה לא יוכל לתפקד בחופשיות עד שיופרד מבן הזוג/שותפים שלו.

8. תפקיד נוסף הוא השעיר לעזאזל (scapegoat)- נושא על גבו את נטל האחריות עבור כל בעיות הקבוצה ומהווה מושא לתגובות שליליות בלתי פוסקות משאר חברי הקבוצה. אנשים מושכים אליהם תפקיד זה כשהם בעלי מיומנות חברתיות לקויות ונוהגים לעשות טעויות מטופשות בניסיון לגרוף תגובות חיוביות מאנשים. ייתכן שקיבלו תפקיד זה בעקבות התנהגות שלא תאמה את הנורמות בקבוצה. ייתכן שהם רגילים להיות בתפקיד זה, בו נמצאים גם בקבוצות אחרות בחייהם (משפחה, חברים, עבודה). תפקיד זה אינו פונקציונאלי ומושך עוינות רבה מהקבוצה, אולם הנוכחות שלו מראה על תופעה קבוצתית כיוון שכדי שתפקיד זה יישמר יש צורך בשיתוף פעולה של כלל חברי הקבוצה.

9. תפקיד נוסף- המתבודד (isolate)- הקבוצה מתעלמת ממנו, הוא אינו יוצר קשרים, או מנסה ליצור ודוחים אותו. שיוך קבוצתי שכזה יכול לנבוע מכישורים חברתיים לקויים, או אמונות או אינטרסים של הפרט המבדילים אותו משאר הקבוצה.

ההבדל בין המתבודד לשעיר לעזאזל- השעיר לעזאזל ‘זוכה’ לתשומת לב, אפילו אם היא שלילית. המתבודד לא מקבל יחס כלל.

10. ישנם חברים שימלאו תפקידים המחזקים יחסים ומפתחים את פונקציונליות הקבוצה. ע”י הדגשת חיוביות תפקידים אלו המנחה מחזק את ביטחונם העצמי ומפנה את תשומת לב הקבוצה להתנהגויות חיוביות, שהם אולי ילמדו לחקות.

• חשוב לזהות את כל התפקידים כיוון ש:

1. יש לכך השפעה על יכולת הקבוצה למלא את צרכי הפרט ואת המטרות הטיפוליות.

2. התפקיד אותו ‘משחק’ החבר בקבוצה זהה לתפקיד אותו הוא ממלא בקבוצות חברתיות אחרות בחייו. הוא צריך להבין את ההשפעה של התפקיד עליו ועל אחרים.

ג. התפתחות הפרופיל של התנהגות הפרט- בעת ההערכה המנחה צריך לפתח פרופיל של התנהגות הפרט. כדי לעשות זאת המנחה צריך לתעד התנהגויות פונקציונליות ובלתי פונקציונליות שהפרט מציגה במפגשים הראשונים. הניתוח נעשה מתוך גישת הכוחות. דוגמאות במאמר עמ’ 300. המידע על התנהגויות הפרט יכול להיאסף: מדיווח של הפרט עצמו, מדיווח של אחר בקבוצה, דרך משחקי תפקידים, דרך שאלונים להערכה עצמית, דרך ניתוח תיעוד הפגישות, ראיון עם משפחות החברים לפני תחילת פעילות הקבוצה, מידע יכול להיאסף גם מהאופן בו הפרט מציג את בעיותיו ומתקשר עם שאר חברי הקבוצה. (דוגמא לניתוח התנהגויות ע”י המנחה במאמר).

תיעוד תגובות החברים בקבוצה בכל פגישה מסייעת לניתוח טוב יותר.

ד. זיהוי צמיחת הפרט- בגלל שצמיחה מתרחשת בצורה מעודנת ומגוונת קשה לזהותה. לכן תפקיד מרכזי של המנחה הינו לתעד, ולעזור לחברים לתעד, את הצמיחה של כל אחד. אנו מציעים שתתעד את התפתחות כל חבר בקבוצה בצורת טבלה, בה תציין את צמיחה החבר מפגישה לפגישה. ללא מעקב מסודר קל לפספס את השינויים וכתוצאה מכך להפסיד הזדמנויות חיוניות להוכחת קשר ישיר בין המאמצים של חברים להשגת שינוי ובין התוצאות אליהן הגיעו.

ה. השפעת התרבות- בהערכת תפקוד הפרט חייבים כמובן לקחת בחשבון את עברו התרבותי.

Schultz & Tsui אמרו ש”נורמות הקבוצה, שהן כביכול נורמות של סביבה טיפולית, בעצם נובעות מנורמות קבוצות ‘לבנים’ (אנשים לבנים מערביים..), שבבסיסן מתנגדות להפרעה/התערבות של קבוצות מיעוט”.

פרטים החיים ברב תרבותי, השונה מתרבותם, מושפעים מתרבות הרב בדרכים שונות ויחודיות ועשויים לחוות רמות התבוללות שונות. התנהגות חברי קבוצת מיעוט עשויה להיות מושפעת מנורמות תרבותיות, לדוג’: שיתוף זרים במידע אישי, לדבר בפני אחרים, מתן יעוץ לאחרים.

ההערכה חייבת לנבוע מתוך ידע על תרבותו של כל אחד מחברי הקבוצה והאפיון של כל אחד מהם לאור התרבות שלו. מנחה חייב לשים לב שהוא לא פוסל התנהגות כיוון שאינו מבין אותה, התנהגות עשויה לנבוע מחינוך שפרט קיבל או מהניסיון שלו להסתגל לסביבה שזרה לו.

ו. הערכת הדפוסים הקוגניטיביים של הפרט- כמו שקבוצה מפתחת דפוסים התנהגותיים היא מפתחת גם דפוסים קוגניטיביים– פרספקטיבות או דרכי חשיבה טיפוסיות של אדם על עצמו, על אחרים ועל העולם סביבו. דפוסים אלו מתגלים בעת דיון פנימי שהאדם עורך עם עצמו כדי להגדיר משמעויות של אירועי חיים. זוהי מעין קלטת שמושמעת שוב ושוב ומשפיעה על הדרך בה האדם רואה וחווה את הדברים. דוגמאות לדיאלוגים פנימיים שליליים היוצרים בעיות בקבוצה: “אני כישלון”, “אף אחד לא מעוניין להקשיב לי”, “אחרים טובים ממני”. דפוסים קוגניטיביים והתנהגותיים קשורים ומשפיעים אלה על אלה (דוגמא עמ’ 303). לכן מנחה חייב להיות מסוגל להתערב בקבוצה במטרה לשנות דפוסים קוגניטיביים לא פונקציונאליים. אולם, טרם ההתערבות, המנחה צריך להבין את הנושא הקוגניטיבי שמאחורי הצהרות החברים (דוגמאות עמ’ 303).

ניתן לתעד נושאים קוגניטיביים באותה הצורה בה מתעדים תגובות התנהגותיות.

מנחים יכולים לעזור לחברים לזהות דפוסים קוגניטיביים בעת חקירת בעיות ע”י שאילת שאלות כמו: “כשזה קרה, מה אמרת לעצמך?”, “מה היית מסיק לגבי אחרים שהיו נוהגים כמוך באותן הנסיבות?”

מנחים יכולים ללמד את הקבוצה לזהות דפוסים קוגניטיביים. לאחר שהקבוצה מבינה את חשיבות הדיאלוג הפנימי ומתייחסת לדפוסים קוגניטיביים המובעים ע”י חבריה, המנחה צריך לחזק את צמיחתה ע”י מתן פידבקים לגבי הישגיהם.

2.  הערכת דפוסי התנהגות הקבוצה

Toseland & Rivas הציעו לבחון דפוסים בקבוצה ב-4 רמות: תקשורת, לכידות, נורמות של שליטה חברתית ותרבות קבוצתית.

כדי להגביר את המודעות שלך להתנהגויות פונקציונאליות ולא פונקציונליות (טבלה עם דוגמאות עמ’ 305). התנהגויות פונקציונליות מאפיינות קבוצות טיפוליות בשלבים מתקדמים (קבוצות מפותחות), עשויות להופיע גם בשלבים ההתחלתיים של הל הקבוצה, אולם הן כנראה יעלמו ברגע שהקבוצה תיתקל במשימות התפתחותיות כמו: בניית אמון והגדרת תחומי עניין ומטרות משותפות. (דוגמאות עמ’ 304).

ככל שהעו”ס יותר מיומן הוא יזהה יותר סוגים של דפוסי התנהגות. העו”ס יכול להתערב בעת הופעת התנהגויות חיוביות אלו, לחזק את הקבוצה על השימוש בהן ולעודד אותה להמשיך להשתמש בהן.

הקבוצה יכולה בשלבים ההתחלתיים להציג גם התנהגויות שליליות. התנהגויות אלו צפויות בשלב זה. הופעתן יכולה לרמוז על דפוס קבוצתי שעוד לא התקבע ברפרטואר ההתנהגותי הקבוצתי.

גם כאן נמליץ על תיעוד בכתב של התפתחות התנהגות הקבוצה.

א. הערכת הבריתות בקבוצה- כאשר חברי קבוצה חדשה מוצאים בה חברים נוספים עם התנהגויות, אינטרסים ותגובות משותפות, הם מפתחים דפוס של הסתפחות (affiliation) ומערכת יחסים עם אותם החברים.

Hartford ציין שתתי קבוצות עשויות להיות מורכבות מזוגות, שלישיות או רביעיות. רביעייה בדר”כ תתחלק ל-2 זוגות, לעיתים תהפוך לתת קבוצה עם 3 חברים ועוד תת קבוצה עם חבר אחד. קבוצות קטנות, המורכבות מ-5 חברים, עשויות לפעול כיחידה אחת מאוחדת, אך לרב קבוצות כאלו נוטות לפתח תופעות של תת-קבוצות: “מי יושב ליד מי”, “מי פונה למי”, “מי בא ומגיע יחד” ואפילו “מי יפגשו וידברו יחד לאחר המפגש”.

תתי קבוצות שמתפתחות ללא הפסקה אינן בהכרח פוגמות בתפקוד הקבוצה. למעשה חברי קבוצה לרב שואבים צמיחה וכוח מתתי הקבוצות, מה שמגדיל את ההשתתפות וההשקעה שלהם בקבוצה הגדולה. דרך ההצטרפות לתתי קבוצות ודרך יצירת בריתות חברי הקבוצה זוכים לאינטימיות אמיתית.

בעיה עלולה לצוץ כאשר חברי תת הקבוצה מונעים קיום אינטימיות עם שאר חברי הקבוצה הגדולה או מונעים מחברים להגשים את מטרות הקבוצה כולה. פילוג תחרותי לרב מעכב או מפרק קבוצות.

כדי לעבוד בצורה יעילה עם קבוצות מנחה חייב להיות מיומן בזיהוי תתי הקבוצות והערכת השפעתן על הקבוצה כולה כדי לזהותן ניתן לבנות גרף חברתי (sociogram), המתאר את היחסים בקבוצה. גרף חברתי מייצג בריתות בקבוצה בנק’ זמן ספציפית, כיון שבריתות הן זמניות ומשתנות כל הזמן, במיוחד בשלבים הראשונים של התפתחות הקבוצה. בניית גרף חברתי כבר בשלבים המוקדמים של חיי הקבוצה תעזור למנחה להחליט היכן ומתי להתערב כדי לשנות, לשפר או לתחזק יחסים בין חברי הקבוצה. ההמלצה שלנו היא לבנות גרף חברתי בסיום כל מפגש עד שתהיה בטוח שהיחסים בקבוצה התבססו בצורה חיובית, התומכת בקבוצה ובמטרות הטיפוליות שלה. תהיה יצירתי בבניית הגרף (השתמש בצבעים שונים לתיאור דברים שונים). הימנע מלנסות לתאר את כל היחסים בקבוצה במדויק בגרף אחד, הוא יהפוך מסובך מידי. הצג רק את תתי הקבוצות העיקריות וזהה את היחסים המרכזיים.

ב. הערכת כוחות ודפוסי קבלת החלטות בקבוצה- כמו משפחות, קבוצות מחלקות את הכוח בין החברים. כדי לדאוג שמטרות הקבוצה לא יזנחו חברים מסוימים יהיו בעלי כוח ואילו אחרים לא יקבלו כלל. אחרים נוטים לפסול את עצמם ומאפשרים לחברים האגרסיביים יותר להשתלט.

ישנם כאלו שאוהבים כוח ומבחינתם השגתו הוא המטרה.

כשיש מאבקי כוחות בקבוצה היא לא תצליח להגיע לקבלת החלטות. תתי קבוצות מסוימות ינסו לפסול אפשרויות או יתאגדו עם חברי קבוצה נוספים כדי להגביר את כוחן.

לעיתים קבוצות מתפרקות בעקבות מאבקי כוחות שמנעו משאר חברי הקבוצה להגשים את מטרותיהם.

כאשר עו”ס נכנס לקבוצה הוא צריך להבין את יחסי הכוחות בתוכה ולדאוג לחלוקה שווה של הכוח ושל שאר משאבי הקבוצה, ולהנחיל דרך פתרון קונפליקטים בה שני הצדדים יצאו מרוצים.

המנחה חייב לגרום לקבוצה להתייחס לכל חבריה עוד כשהקבוצה בשלבים מתקדמים בהתפתחותה. תוכל לעשות זאת ע”י כך שתשמש מודל חיובי ותלמד אותם קווים מנחים של קבלת החלטות יעילה.

ג. הערכת נורמות, ערכים ולכידות הקבוצה- הבנת הקבוצה כרוכה בהערכת הנורמות, הערכים והלכידות בה.

קביעת נורמות או דרכי פעולה נובעת מהציפיות והאמונות של חברי הקבוצה לגבי איך הם ואחרים צריכים להתנהג בנסיבות מסוימות. פעולה עפ”י הערכים משפיעה על יכולת הקבוצה לפתח לכידות ויכולת עזרה הדדית.

נורמות– כלי וויסות, המקנה לקבוצה יציבות ויכולת חיזוי. הנורמות אומרות לפרט מה הוא יכול לצפות מהקבוצה ומשאר חברי הקבוצה. נורמות עשויות להגדיר את ההתנהגות הספציפית המותרת במסגרת הקבוצה, או לחילופין את טווח ההתנהגויות המותרות. נורמות קבוצתיות מייצגות את הפנמת קווי ההנחיה.

כמו שלמשפחות יש דרכי התמודדות עם עבירה על כלליהן, גם קבוצות מפתחות סנקציות למיגור התנהגויות לא רצויות. אנשים לומדים על הנורמות בקבוצה מתוך צפייה במצבים בהם הנורמות מופרות.

Toseland & Rivas ציינו- כשחברי קבוצה צופים בהתנהגות שאר החברים הם מתגמלים התנהגויות מסוימות ומענישים עבור אחרות. כשהצופה מבין שהתנהגויות מסוימות מובילות לסנקציות הוא יסגל את התנהגותו כדי להימנע מהן ולהימנע מדחייה.

המידה בה החברים דבקים בנורמות משתנה. יש נורמות מסוימות שהן גמישות והמחיר הפסיכולוגי של הפרתן נמוך. במקרים אחרים הסנקציות עבור הפרת הנורמה חמורות.

גורם נוסף המשפיע על מידת דביקות החבר בנורמה- הסטטוס היחסי שלו– מידת ההערכה שלו בקבוצה ביחס לאחרים. עפ”י Toseland & Rivas:

חברים בעלי סטטוס נמוך– יהיו פחות קונפורמיים כיוון שיש להם מעט להפסיד במקרה שיסטו. סטייה תתרחש פחות אם החבר מקווה להעלות את הסטטוס שלו.

חברים בעלי סטטוס בינוני- לא יסטו, כדי לשמור על הסטטוס הקיים ובתקווה שיצליחו להעלות אותו.

חברים בעלי סטטוס גבוה- למרות שכביכול להם יש את הפריווילגיה לסטות בגלל הסטטוס שלהם, הם ידבקו בנורמות כדי לשמר את הסטטוס.

נורמות יכולות לתרום או לפגוע במטרות הטיפוליות של הקבוצה, יש לבחון זאת ובמקביל להעריך אם הן תורמות או פוגמות ברווחת החברים (דוגמאות עמ’ 308).

כל הקבוצות מפתחות נורמות, כאשר נורמות מסוימות מאומצות הן משפיעות על תגובות הקבוצה למצבים ועל המידה בה הקבוצה תעניק לחבריה חוויה טיפולית.

תפקיד מרכזי של המנחה- לאתר נורמות בקבוצה ולהשפיע עליהן כך שיתפתחו לכיוון חיובי שיאפשר לכידות ושינוי. להבחין בנורמות עשוי להיות קשה, אך כיון שהן בעדינות מושרשות בתהליך הקבוצתית, מנחים יכולים להזהותן ע”י שאילת עצמם שאלות מפתח כגון: “על איזה נושא ניתן/לא ניתן לדבר בקבוצה?”, “אילו ביטויים רגשיים מותרים בקבוצה” וכו’ (עוד דוגמאות עמ’ 308). שאלות אלו מאפשרות למנחה לשפר את התצפית שלו ולאתר דפוסי התנהגות מיותרים או חוזרים שחברי הקבוצה אימצו לעצמם.

אסטרטגיה נוספת לזיהוי נורמות- להסביר לקבוצה מהן נורמות ולבקש שיגדירו את ה’כללים’ החלים בקבוצה. מכריח את החברים להעביר את הנורמות לרמת המודע וכך לבחור במודע בנורמות שיתאימו למטרות הקבוצה.

ערכים– בנוסף לנורמות, בכל קבוצה לרב/כל החברים יהיו ערכים משותפים הכוללים: רעיונות, אמונות, אידיאולוגיות, תאוריות לגבי האמת, מה נכוו ומה לא, מה יפה ומה לא (עוד דוגמאות עמ’ 309).

בחירת הערכים משפיעה על הקבוצה באופן דומה לשפעת בחירת הנורמות עליה. גם ערכים עשויים להיות פונקציונליים או לא פונקציונליים, תלוי מהן המטרות הטיפוליות של הקבוצה. דוגמא- ערכים המעודדים עבודה על בעיות אישיות, קבלת האחר וגישה חיובית כלפי הקבוצה הן פונקציונליות להיפתחות הקבוצה.

לכידות­– לכידות היא הרמה בה חברים בקבוצה נמשכים זה לזה. בשלב ההתחלתי של חיי הקבוצה המנחה צריך להעריך ולעודד את התפתחות הלכידות החברתית. לכידות מקושת, בתנאים מסוימים, ליעילות, השתתפות, לקיחת סיכונים, נוכחות וכו’. לכידות משפיעה על שביעות הרצון וההשתלבות האישית של החברים. לכידות גבוהה מובילה להערכה עצמית מוגברת, יותר רמון להקשיב לאחר, בוחן מציאות טוב יותר וכו’.

לכידות קשורה להתפתחות נורמות קבוצתיות בתחילת חיי הקבוצה. נורמות כמו: נוכחות לא סדירה, הפרעה לחברים, יראו אצל חברי קבוצה שיהיו פסיביים באינטראקציות החברתיות. נורמות כאלו יפריעו להתהוות והתפתחות לכידות הקבוצה.

מחקרים על חוויות קבוצתיות שליליות הראו שחברים שנפגעו מהקבוצה הם אותם החברים שהיות יותר מידי בישנים ולכן לא נטלו תפקיד בקבוצה. כתוצאה מכך היה להם קשר מועט לנורמות בקבוצה וחוו התמקחויות עם המנהיג וחברים ורבליים אחרים.

הנורמות הנקבעות דורשות את התייחסות המנחה ואת התייחסות חברי הקבוצה כיון שחוסר התייחסות וטיפול בהאטה בהתקדמות הקבוצה מסכן אותה.